פרק 7 ואחרון.
"אבא, אני יוצאת" חני אמרה לנתן, רומזת לו על ליל טבילה שהיא מחכה לו.
הדלת נסגרת מאחוריה ומשהו מפריע לה, היא אפילו לא יודעת מה. היא פותחת את הדלת מחדש, מסתכלת לעברו, מנסה להבין מה עובר על האיש שלה.
זה לא סוד שחיי הנישואין שלהם עלו פחות יפה מהחלומות שלה, אבל נתן הוא איש טוב, הוא דואג לה ולילדים.
ועכשיו, עם המעבר חזרה לעיר ילדותה, היא מתחילה להרגיש טוב יותר עם עצמה.
היא ממהרת למקווה, הערב היא רוצה לחזור מוקדם.
כשהיא חוזרת הביתה, הכל רגוע מסביב, נתן הספיק לשטוף את הכלים ובעצמו הוא אחרי מקלחת, היא שומעת את הברז שבדיוק נסגר ביחידת הורים שלהם.
היא נכנסת לחדר, הדלת נסגרת מאחוריה והאור נכבה.
"אני ממש מתנצל" הוא אומר לה תוך כדי חיבוק "יש איזה בלגן בישיבה, עם אחד התלמידים שלי, הבטחתי לבוא לשם מהר" הוא מקווה שהמילים שלו משכנעות.
"טוב, כבר חשבתי…"
"אני אשתדל לחזור מהר, מקסימום אפשר גם מחר בבוקר" הוא מחייך לעצמו, מאושר שהוא הגיע בחיים לשלב שגם יחסי אישות בבוקר, לא מרגיש לא רע בכלל.
"לך, לפני שאני אתחרט".
הוא מאריך בחיבוק איתה וחושב כבר על החיבוק הבא של הערב.
היא מחכה לו בדיוק כמו שקבעו, את הרכב שלה היא החנתה ברחוב ליד חנויות, לא במקום שמכירים אותה.
מרחוק הוא רואה אותה, ושריר קטן בין הרגליים, זע ונע לו.
מדהימה אותו ההשפעה שלה עליו, ככה ברגע.
היא נכנסת לאוטו, מאחור והוא מחייך אליה במראה.
"רק תסע מפה, שלא יראו אותנו יחד" היא עוד בלחץ.
"אני יודע, תהיי רגועה, זה ממש פה ליד".
היא לא יודעת לאן הם נוסעים, היא רק קבלה ממנו מיקום ראשוני שממנו הוא יאסוף אותה.
היא סומכת עליו.
במרחק כמה רחובות עומד בית מוקף עצים גבוהים, נראה כמו אחוזה קטנה מספר ילדים.
נתן מחנה את הרכב בחניה הכפולה המקורה, מוציא מפתח ונכנס. ריח של בית עומד סגור מקדם את פניהם.
"אתה מכיר את המקום?" היא מרגישה כמו פולשת.
"כן, זה נכס משפחתי ישן שלנו" הוא מחייך אליה ומושיט יד, מחכה ליד הענוגה שלה.
והיא לא מאחרת לבוא, יד, ואז עוד אחת והם כבר מתחברים לחיבוק חזק.
חיבוק שאוגר בתוכו שנים של תשוקה לא ממומשת.
"אולי נפתח חלון" הוא אומר והולך לחדר, ופותח שם את החלון, נותן לאוויר הערב הנקי להכנס.
היא נכנסת אחריו, מיטה גדולה ממלאת חצי מהחלל, היא מתיישבת לידו.
"אפשר?" הוא שואל, ומעביר יד על לחיה הבוערת.
בתגובה היא מורידה את הפאה ונותנת לשיערה הפזור ליפול על כתפיה.
"וואו" הוא מצליח להגיד לה, היא הדבר הכי יפה שהוא ראה, משהו במסגרת השיער ואיזה פס של צבע לא ברור, והוא כבר מרגיש את הבעבוע שהולך וגובר.
"אהבת? הסתפרתי מיד אחרי" היא אומרת ולא מוסיפה אחרי מה.
היא מתקרבת אליו עוד קצת, מנשקת לשפתיו הבשרניות.
כמה היא חלמה על הרגע הזה "אפשר לשחזר את הרגע ההוא" היא לוחשת לו ומסתובבת אליה בגבה, מחכה שיפתח לה את הרוכסן הארוך של השמלה.
הגב החשוף שלה לבן משזכר, הוא נושק לצוואר, נזהר לא לגעת יותר מדי, לעשות מהר מדי.
"תמשיך" היא אומרת בשקט, ולוקחת את ידו, מניחה על השד העטוף בבד תחרה עדין.
הוא לא רואה אותה, רק מרגיש את ההתעוררות שלה בין אצבעותיו.
היא עוצמת עיניים, והיא שוב שם, על המיטה עם הכיסוי הדהוי, עם המים שרק לפני רגע טבלה בהם. והוא לידה. שונה, אחר, מבוגר יותר.
היא נשכבה על המיטה, והוא אחריה, נמשך אחריה כבמטה קסם.
"אני מדמיין את הרגע הזה כל כך הרבה שנים" הוא אומר ונושק לה, מוצא שפתיים מצפות "חייתי אותו בדימיון באינספור פרטים שונים" הוא משתתק ונושק.
היא מביטה בו במבט מלא זימה "למה חיכית, למה לא ניסית ליצור קשר?"
"עם מי בדיוק? לא החלפנו פרטים…" והיא נזכרת בריצה המהירה לאוטובוס ואיך רק אחר כך, כשנכנסה למיטה החמה בבית, היא נזכרה שלא שאלה אותו לשמו, מלבד נתי.
"לפחות מצאנו את עצמנו שוב" היא לוחשת לעצמה, והוא מהנהן ונושק, טועם את גופה במנות קטנות.
איילה מתהפכת על הבטן, נשענת על מרפקים, וראשה כעת מולו.
אבל העיניים שלו נודדות להן, יורדות מעיניה הבוהקות אל שדיה שנשפכים כעת מולו, עטופים בתחרה עדינה.
הוא רוצה להוריד הכל, לחשוף את מה שמוסתר, לכסות מה שלא צריך
אבל הכל הוא רוצה וצריך כעת, כל עוד זו היא פה מולו.
היא לא אומרת מילה, רק מביטה בו במבט שאוגר בתוכו מיליוני מילים והברות שיוצרים משפטים שיכלו להמשך לנצח, והוא מחזיר מבט ושולח יד, מלטף את המצח החושב, את הלחי הענוג.
"איילה" הוא הוגה כל אות, כל עיצור בשמה "איילה, את יכולה להניח עלי את ראשך", הוא מחווה בידו על החזה השעיר, ספק מתגאה בלובן שערותיו.
והיא מתרצה, מניחה שיער חתוך וצבוע קצת, על חזה רחב מלבין, שומעת את הלמות ליבו מולה ונרגעת. הלב טוב. היא שומעת אותו פועם בקצב הנכון.
וכמעט כמו אז, היא מושכת את ידו אליה, נותנת לו ללמוד את גופה מקרוב.
אבל הפעם היא מנחה אותו כמו מורת דרך מנוסה. אצבעותיה יורדות אל חלקה התחתון, וידו נשרכת מאושרת אחריה.
היא מגיע אל הגומי הדק של התחתון, ולרגע היא מנסה לנשום, היא כבר לא צעירה כמו פעם, והוא נשוי, בעצם גם אז הוא היה, אלא שהיא לא ידעה.
אבל המחשבה הזו פתאום מגרה אותה ממש. היא מסיטה את התחתון הצידה, ומרגישה כבר את העור החם ועוד רגע היא תטבע בים של חושים סוערים. והיד של נתי אחריה.
בתחילה בחשש, כמו לומד את השטח, אבל ברגע שהוא מרגיש בטוח בעצמו, הוא לש את גופה העדין. מחבר שפתיים תחתונות, נושק לעליונות.
מכניס אצבע עדינה ועוד אחת, אל קודש הקודשים של איילה, ומרגיש את הרטיבות העוטפת, אוהבת, שואבת.
הוא רועד מעוצמת הריגוש, כמו היה בתול לפניה.
והיא ממשיכה, נהנית מלהרגיש אישה.
היא דוחפת את התחתון ממנה, ופותחת את המכנסיים של נתי.
כעת הם שווים, כל אחד הוריד מעליו את התחפושת, והם שני גופים אוהבים, מלאי תשוקה.
היא מתיישבת מעליו, מתחככת באבר הזקור שלו, מכניסה אותו מעט אליה ויוצאת מיד.
חששות מלווים את הפעולה הזו, האם הוא יסכים, האם זה יהיה בסדר.
ונתי, שרואה אותה כמו שהיא, רואה גם את החשש. "נראה לי שזה מספיק" הוא אומר ומנסה לתת לקולו יציבות.
"מה?" איילה לא מבינה מה קרה פתאום "עשיתי משהו לא בסדר?".
"זו לא את" הוא מחייך אליה, מעיף בה מבט נוסף "זו אשתי שנמצאת במרחק כמה קילומטרים מפה, זו המחוייבות ההיא שלא נותנת לי" הוא מתקרב אליה עוד קצת, מניח לידה את החזיה "אני הייתי רוצה להמשיך איתך, לקחת אותך ואותי למחוזות חלומות, אבל…" הוא לא יודע איך להסביר במילים דבר שאין לו מילים גם בעצמו.
"אני מבינה" היא מחייכת אליו, שמחה על מה שהיה "בוא נשתה משהו ונחזור".
נתי יושב ליד ההגה, יש להם עשר דקות נסיעה משותפות עד הרכב של איילה. כל כך הרבה דברים הוא רוצה להגיד, אבל אין לו מילים.
מבט מהיר במראה, ואיילה נראית לו במצבו בדיוק.
"טוב, אולי סתם תקפוץ לתה מתישהו" היא שוברת את השקט המעיק.
"אולי, אם יתאים".
אמבולנס עוקף אותם בנסיעה מהירה ונתי מנסה לא לקלל ברכב, איילה מחייכת, היא שמה לב.
מיד עובר גם רכב משטרתי, ועוד אחד.
איילה מוציאה את הנייד מהתיק שלה, יש לה כמה שיחות שלא נענו.
הם כבר הגיעו לרכב שלה, לחיצת יד מעבר למושב, והיא כבר יושבת מול ההגה, ממשיכה לנהוג אחרי נתי, חזרה לחיים האמיתיים.
מרחוק היא רואה את בניין הישיבה, ואת ההתקהלות סביבו.
היא מדליקה את הרדיו הישר אל מהדורת החדשות, אל דיווח על פיגוע.
"איילה" היא שומעת את הקול של נתי בנייד "היה פיגוע ליד הישיבה שלי, אני ממשיך לשם, תסעי הביתה, בבקשה".
"אני אמשיך אחריך עוד קצת, מקסימום אני אגיע לחנות" אבל אז היא מחנה את הרכב ויוצאת אוטומט אחרי נתי שרץ קדימה אל התלמידים, אל הצוות והאחריות.
***
היא ידעה שזה צריך להגמר, היא רק לא ידעה מה יהיו הנסיבות.
היא עומדת ברמזור, נהג עצבני צופר מאחוריה, מחזיר אותה למציאות.
היא עוד רואה את העיניים של חני מביטות בה מהצד, עוקבות אחרי הבא שלה אל נתי.
חני ידעה. היא הרגישה.
זה נגמר.
וואו דרדסית את אלופה אני קורא עכשיו את כל הסיפורים שלך בעיקר על חרדים אני כל כך מתחבר להכל
יש לך כתיבה מעולה מרגיש שאת ממש מכירה הכל לפרטי פרטים
אני גבר חרדי נשוי ממש לא באושר
כל כך הייתי מת למצוא נשים כמו בתיאורים של הסיפורים שלך
אם תוכלי לחזור אליי במייל להתכתב בנושא אני אודה לך מאד
המייל שלי [email protected]
הי אריאל.
תודה רבה.
הנשים שבסיפור הם בסיפור, אל תחפש אותן במציאות.
ואני פחות בקטע של להתכתב, סליחה.
מאחלת לך שתמצא את הטוב בתוך הזוגיות הקיימת שלך, את האהבה האמיתית.
וואו.. טוב לקח לי זמן להחליט מה אני מרגיש עם הסוף..
ובעצם.. למה עצוב?
אני שמח שאיילה, לפחות בחיים הבוגרים שלה לא צריכה להסתפק בשאריות של חני.
שהיא מקבלת את מה שמגיע לה.
בטוח שאחרי ההלם של חני היא תתעורר לעולם יותר יפה.
נ.ב. עדיין בציפייה דרוכה להכיר את הנפש הפועלת בי רטט ותשוקה כל כך עזים במחי כמה טיפות.. דיו
נ.ב.נ. אני רוצה עוד מלא מאיפה שזה הגיע!
איזה כיף שאתה רואה את הסוף כמשהו לא עצוב.
מבחינתי זה ממש לא היה סוף עצוב, אלא חלק מהחיים….
וואו
סיפור נהדר. רק בפרק האחרון שמתי לב שיש מצב שאני מכיר סיפור דומה אבל שונה מהחיים האמיתיים 🙈. או שזה אכן מבוסס על אותו סיפור או שיש פה כמה נקודות השקה שהם צירוף מקרים מטורף
אופס 🤭.
סתם, מאמינה שסיםור כזה יכול לקרות במציאות, ואולי אפילו קרה.
לא מכירה
מצטרף לתגובה אחרת שהייתה פה. סוף מקסים ועצוב. רציתי לשאול למה סוף עצוב, אבל כל הסיפור הוא עצוב. יש פה בגידה וצריך לזכור את זה ואת ההשלכות.
המשיכי לכתוב בבקשה
תודה,
שמחה שהבנת את הסוף.
אכן, לא כל רומן, אולי כמעט כולם, נגמרים בצורה פחות שמחה
וואו, זה היה סוף מקסים ועצוב
את מפתיעה כל פעם מחדש
פורנו חרדי בטלגרם
תודה 🫶
וואוו דרדסית הסוף הזה השאיר אותי עם הרבה מחשבות על מחויבות ועל תשוקות וכל פנטזיות ואיך כל הדברים האלה מתחברים או סותרים או מתממשים או מחכים.
את מתארת רגשות בצורה כל כך מדויקת וחשופה ובשפה עשירה שממש מעבירה את החוויה.
האם במקום של נתי הייתי גם מסוגל לתת לשכל לגבור על הרגש…. ממממ לא יודע….
תודה לך על הסיפורים המרתקים והשונים.
תודה רבה לך על התגובה המפורטת.
מאמינה שבסוף כל אחד פועל לפי סולם הערכים שלו.
תקראי את הסיפור של טלי ושמוליק "לשומרי נגיעה" יתן לך השראה אחד הסיפורים היפים באתר עשה לי את זה בענק וזו מציאות חרדית לא המצאות
יקי, תודה על ההמלצה.
לא מחפשת השראה מאחרים.
אני כותבת מה שאני רוצה, בדיוק בדרך שלי.
מי שאוהב ומתחבר, ויש כנראה כמה כאלה, מוזמנים להמשיך לעקוב.
ומי שלא…
לא המ המתנתי לפרק האחרון(הגבתי בפרקים הקודמים)לא הפתעת אותי ידעתי אין לך את זה לא מסוגלת עד הסוף חבל לי היה בראש רעיון אחר לגמרי להמשך/לסיום אבל מילא שפה יפה עשירה תמשיכי לכתוב יש לך את זה רק תשחררי
תודה על הסיום של התגובה
וואו אני חיילת במילואים ונכנסתי רגע לשירותים ורקאתי את הפרק הראשון. לא הצלחתי לעצור וקראתי את כל הפרקים ברצף. ממש פסק זמן מטריף…
תודה רבה רבה.. זה מטורף ממש…
חני, איזה כיף לקרוא את התגובה שלך.
שמחה שמצאת את הסיפור מעניין
את פשוט אלופה.. במיוחד ההקדמה בתחילת פרק 3
תודה רבה,
הקדמה שהתלבטתי אם שייכת, אבל הייתי חייבת
טוב
לא היה משהו לא קראתי את קודמים זה סתם מייאש יותר מדי פרקים.
פעם הבאה, פשוט אל תקרא.
הכל טוב. יש מספיק סיםורים אחרים פה
תודה רבה על עוד סיפור מצויין. הסיפור כתוב היטב, בשפה עשירה ומדויקת, רגיש, אנושי וגם מדליק.
קראתי את כל סיפוריך שהצלחתי למצוא ברשת, נהנתי מהם, תוך כדי קריאה עברה בי השאלה – שאלה אישית וישירה – את כותבת גם תוכן לא ארוטי? אין לי שום דבר נגד ארוטיקה ( נהפוך הוא, עובדה שאני כאן) אבל עולמנו מלא גם בדברים אחרים והייתי שמח לחוות גם אותם דרך עינייך ומילותייך.
תודה לך!
תודה רבה 😊.
הדברים האחרים שאני כותבת, הם בשבילי…
לפעמים למגירה, לפעמים לחברים ספציפיים.
וואוו דרדסית הפרק הזה העלה בי מחשבות על תשוקות חלומות פנטזיות אהבות מחויבות.
את מתארת רגשות בצורה חשופה ומושלמת בשפה עשירה אפשר לחוות את גיבורי הסיפור.
האם במקום של נתי הייתי מצליח גם להשליט את השכל על הרגש…. מממממ לא יודע…
תודה רבה דרדסית על הסגנון המיוחד שלך.