הצלם – שיעורים בסקוטלנד חלק 6

התיישבתי מבוהלת לצידה,  מוכנה לחטוף מנה שרק אלוהים יודע איך אצא ממנה, אבל אמא רק חייכה אליי קצרות, קירבה אליי את התפריט וביקשה שנזמין ביחד. "את בטח מתה מרעב" חייכה אליי ואני שוב התבלבתי. האוכל התעכב קצת ובינתיים אמא מסרה לי ביובש דוח על מצבו של אבא.

"מחלים בקצב משביע רצון. עוד כשבוע יעשו צילום לראות שהשברים מתאחים כראוי.. אם הכל בסדר עוד כשלושה שבועות יוכל לטוס בחזרה הביתה" .

אמא המשיכה: "דיברנו עם הביטוח, יש כיסוי מלא לאשפוז ולכל הטיפולים, יש מימון למלווה צמוד עד החזרה לישראל.. מה שאומר שאני אשאר כאן איתו עוד כשלושה שבועות ואת, גבירתי הצעירה, עולה מחר אחר הצהריים על טיסה ממנצ'סטר וחוזרת הביתה".

כוס הדיאט קולה שהחזקתי נשרה על הצלחת ברעש גדול, מתיזה עליי ועל אמא, מכתימה את חולצותינו ואת מפת השולחן. אמא קפצה בבהלה, שני מלצרים הגיעו בריצה ואילו אני נשארתי לשבת, ממוסמרת למקומי לומדת, לראשונה בחיי, את פירוש הביטוי "חרב עליו עולמו". נשארתי קפואה במקום, לא מצליחה לעכל את מלוא המשמעות של הדבר ורק מחשבה אחת גדולה ממלאת את יישותי :

"אין דוד אלון.. אין דוד אלון.. אין דוד אלון".

שרשרת נזיפותיה השקטות של אמא חדרו לבסוף את מסך ההלם בו הייתי שרויה. "תזוזי! תני למלצר לנקות! תראי את החולצות שלנו! קדימה,לשירותים להתנקות!"

קמתי כרובוט והלכתי אחרי אמא לשירותים. נעמדתי מול המראה ופרצתי בבכי. אמא, שכבר פשטה את חולצתה ונשארה עם חזייתה הסגולה, הציצה בי מודאגת. היא הניחה את חולצתה על שולי הכיור, חיבקה את כתפיי ברוך שלא זכרתי שקיים אצלה בכלל, וליטפה את שערי בשתיקה.

השענתי את ראשי על כתפה, נרגעת לאיטי.

התבוננתי במראה. חולצת הטריקו הלבנה שלי, ספוגה בקולה, נצמדה לגופי.

"בואי חמודה, תורידי רגע את החולצה, אנקה לך אותה קצת. הורדתי את החולצה, מנסה להסתיר את שדיי בידי ואמא ניסתה לשפשף את הכתם בכיור. בעודה מקרצפת, ראיתי שהיא בוחנת אותי דרך המראה. היא מסרה לי את חולצתי ופקדה עליי למתוח אותה מול האויר החם של מייבש הידיים שהיה בצד הכיור.

עכשיו אמא ניקתה את חולצתה ובעודה מציצה במראה, רטנה לרגע. "אוי, באמת. גם על החזייה יש כתם.. דווקא על החזיה הטובה!! חלי. תראי מה עשית!!" בתנועה מתורגלת, שחררה את החזיה מגופה, מניחה לשדיה להיתלות חופשיים באוויר בזמן שהתכופפה קצת לכיור וניסתה להסיר את הכתם. עמדתי ונעצתי מבט דרך המראה, רואה את שדיה הריקים מתנדנדים לפי תנועות גופה ואת פטמותיה השחורות מצביעות קדימה.

אמא כמו לא השגיחה במבטי ומבלי להרים את עיניה מהכיור, העבירה אליי את החזיה לייבוש. מבלי שהתכוונה, ידה האוחזת בחזיה פגעה בשדיי החשופים, מעבירה עליהם כמו ליטוף קצר. "נו. תקחי כבר את החזיה ותייבשי אותה. מה את חולמת?" נזפה בי אמא ואני מיהרתי להסב מבטי מהמראה וייבשתי את החזיה.

אמא חזרה לשפשף את חולצתה ואני שבתי והצצתי בשדיה המתנדנדים מעל הכיור.

"נו. נו! תתלבשי כבר. מה את חולמת לך?" נזפה בי שוב אמא ואני לבשתי את חולצתי הלחה ובחנתי את גופה של אמא בעודה לובשת את החזיה, תוחבת ומסדרת את שדיה במקומם ולובשת את חולצתה.

חזרנו לשולחן הקטן, עליו כבר חיכו המנות ואמא התחילה לאכול. אני, למרות ששעות רבות לא אכלתי כלום, איבדתי את התיאבון לחלוטין. מרוכזת באסון שנפל עליי, ישבתי לצידה של אמא וניסיתי למצוא מילים לשכנע את אמא לבטל את העניין.

"אמא, אני לא רוצה לחזור הביתה", פתחתי בהיסוס. "אני רוצה להישאר".

אמא הרפתה מהמזלג, הניחה את ידה על זרועי ברוך בלתי צפוי ואמרה בשקט "אני יודעת מה את מתכוונת להגיד ויותר מזה, אני יודעת מה את לא מתכוונת להגיד. ההחלטה היא סופית. אבא ואני החלטנו ביחד. גם חבל הכסף, גם אחיך חוזר מהצבא בסוף השבוע וצריך אוכל וכביסה וגם שמתי את קורי בפנסיון וחבל עליו" אמרה אמא במשפט אחד ארוך והחלטי ואני הבנתי שאני אבודה. הרכנתי את ראשי ודמעות זלגו על לחיי. אמא ליטפה שוב את ידי, "לפעמים החיים מנצחים את האהבה. גם זה שיעור חשוב" אמרה לי לאיטה ואני חשבתי שאני מרגישה עצב בקולה.

ניקרתי מעט מהצלחת, אבודה ומדוכאת. "אפילו לא נפרדתי ממנו. בטח יותר לא אראה אותו לעולם" חשבתי לי ואז עיניי המושפלות נתקלו בשעון ידה של אמא. השעה היתה שלוש ואני, בהבזק של רגע ידעתי מה עליי לעשות. החיים כמו חזרו אליי בבת אחת. הזדקפתי מעט, מחיתי את דמעותיי והתחלתי לאכול. אמא נעצה בי מבט מתפלא, משכה בכתפיה כלא מבינה והמשיכה לאכול. אכלתי בחיפזון, מקבלת מאמא הנחיות על נסיעתי בחזרה, אבל אני כבר הייתי במקום אחר. אחרי כרבע שעה אמרתי לאמא שאני רוצה לעשות שופינג לפני החזרה הביתה, נפרדתי ממנה בנשיקה על לחייה ויצאתי לרחוב. תחנת הרכבת גלזגו סנטרל היתה לא רחוקה ואני מבלי חשבון קניתי כרטיס, קניתי איזה מעיל קל כי נהיה לי קר, עליתי לרכבת והתיישבתי לי נרגשת בקרון.

חיכיתי בחוסר סבלנות עד שהרכבת יצאה מהתחנה והתקשרתי לדוד אלון.

 "היי מתוקה, אנחנו כבר יצאנו. מה נשמע? את בבית? אמא כבר דיברה איתך?" "לא אני על הרכבת אתך ללונדון" צחקתי לו לטלפון. לרגע היתה דממה. "את צוחקת? איפה את"?

 אלון לא האמין לי. גם כששלחתי לו סרטון קצר בווצאפ הוא עדיין התקשה להאמין. שמעתי אותו אומר לאוולין "דה קרייזי גירל סייז שי איז און דאת טריין" וציחקקתי לו בטלפון. "באיזה קרון אתם יושבים? אני באה להגיד שלום". אלון השתתק שוב לזמן שנראה לי כנצח ואז אמר לי "תצלמי את הכסא שלך, תכף אשלח סדרן שיביא אותך. את פשוט משוגעת" וניתק.

לאחר כעשר דקות הגיע סדרן מנומס וליווה אותי בשתיקה לאורך די הרבה קרונות עד שהגענו למחלקה הראשונה. נכנסנו למסדרון מפואר ואז פתח לי דלת לתוך חדר די גדול בו שתי כורסאות מרווחות, שולחן אוכל, שהיה עמוס בכל טוב ובמרכזו בקבוק שמפניה פתוח בתוך דלי מוכסף, מיטה רחבה ואפילו ארון. "וואי. כמו בסרטים" חשבתי לי. אוולין שישבה בכורסא עטופה בחלוק לבן, קמה לקראתי בשמחה, ניגשה וחיבקה אותי בחום. חלוקה נפתח כשקמה וראיתי את עירומה הכהה מרצד אליי. החזרתי לה חיבוק והוספתי נשיקה על לחיה. דוד אלון ישב על קצה המיטה, לבוש בבגדיו, כוס שמפניה בידו. "יוו דוד אלון ! מה זה? כמו בסרט!!" צחקתי אליו, מאושרת לראות אותו והוא חייך אליי. "טוב. יש לי הרבה מה להגיד לך על המעשה הלא אחראי שעשית" אמר לי בקול רציני, "אבל קודם שתדעי שכבר עדכנתי את אמא שלך. את תרדי במנצ'סטר ותחזרי עוד הלילה לאמא בגלזגו. ארגנתי הכל". המציאות טפחה על פניי. התיישבתי בכורסא הפנויה והתחלתי לבכות "אבל אני רוצה להיות אתך.. אתה ידעת שמחזירים אותי ואפילו לא אמרת לי.. למה?"

"הורייך קבעו ואני לא מתערב להם" אמר לי אלון ברוך. "עם כל הצער שבדבר, מבחינתם הם לגמרי צודקים. אבל בואי, את כבר כאן ויש לנו עוד כשלוש שעות נסיעה, בואי נשמח במקום לבכות. תשתי קצת שמפניה", קם אלון ומזג לי כוס, ניגש ונעל את הדלת.

הוא נעמד מאחוריי וליטף את ראשי ורעד התרגשות עבר בי. אוולין קמה ממקומה, חלוקה הלבן פתוח וניגשה אף היא אל מאחוריי, ידו של אלון עזבה את ראשי ואני הצצתי אחורה וראיתי שהם צמודים בנשיקה ארוכה. קמתי ועברתי לכורסא השניה, פושטת את מעילי ומזגתי לי עוד שמפניה. אלון הפשיל את החלוק מפיל אותו על הרצפה ועכשיו אוולין היתה ערומה לגמרי. היא נצמדה אליו יותר וראיתי את ידו מחבקת את גבה ומלטפת את אחוריה הכהים. אצבעותיו העבות חדרו אל חריץ אחוריה והיא נאנחה, מחככת את בטנה אל אברו. ידו השניה ליטפה את שדיה ופטמותיה השחורות והגדולות הזדקרו מאד. אלון הרפה משדיה וליטף את ראשה. אוולין הבינה את הרמז, כרעה לאט על ברכיה, שחררה את חגורתו, הפשילה את מכנסיו והחלה לנשק את אברו שכבר היה זקור. הסתכלתי מוקסמת, מרגישה את גופי נמתח בהתרגשות. עכשיו אוולין הכניסה את אברו הגדול לפיה והחלה למצוץ אותו, מצליחה להכניס כמעט את חציו לעומק פיה. אלון אחז באחורי ראשה והצמיד אותה יותר ויותר אל אגנו. החום עלה בערוותי וירכיי התחכחו מעצמן זו בזו. פתחתי את מכנסיי, החדרתי את ידי אל תחתוניי וליטפתי בעדינות את מרום החריץ, מרגישה את שפתי הערווה לוהטות ואת הדגדגן מזדקר אל מול אצבעי. ממולי, אלון הניע את אגנו בתנועות חזקות, מחדיר כמעט את כל אברו אל תוך פיה של ההודית היפה שעמדה על ברכיה מולו.

היה נראה לי שאלון עומד לגמור, אבל הוא שלף עצמו מפיה, הקים אותה על רגליה, כופף אותה, ידיה מחזיקות במסעד הכורסא ואחוריה מופנים אליו. אוולין נשענה קדימה, שדיה תלויים מתחתיה, והיא פישקה את רגליה, ממתינה לבואו, מבטה נעוץ בי.

מרוגשת, פשטתי את בגדיי במהירות, עקפתי את הכורסא והשתחלתי מתחת לגופה הכהה, התיישבתי על השטיח, השענתי את גבי על הכורסא והתחלתי מלקקת ומוצצת את פטמותיה הגדולות התלויות מעליי, מוסיפה את ידי, חופנת ומועכת את השדיים הגדולים. בינתיים, ראיתי שאלון לא ממהר לחדור אליה, אלא מעביר את אברו בין רגליה, מחכך אותו בין שפתי ערוותה. שלחתי את ידי והידקתי את האבר הגדול בחוזקה אליה. אוולין נאנחה בהנאה והוא התחיל לנוע קדימה ואחורה, אברו בין שפתיה, הרגשתי את פטמותיה מתקשות בפי ואנחות תשוקה עלו מפיה אלון שב והעביר את אברו לאורך החריץ לאיטו, שניהם גונחים בקול ואז משך את אגנו ובתנועה אחת ארוכה חדר אל גופה. אוולין פלטה אנחת תשוקה ארוכה ואני המשכתי ללטף את מרום ערוותה, אצבעי יורדת בין שפתיה, מחפשת את דגדגנה. להפתעתי גיליתי שערוותה ריקה, מגירה נוזל רב והבנתי שבעצם אלון תקוע באחוריה. התכופפתי קדימה ובעודי ממשיכה לינוק אחד משדיה, החדרתי אליה שתי אצבעות וסובבתי אותן בתוכה, מרגישה את לחץ אברו הקשה באחוריה. אוולין נאנחה בקול בקצב הולך וגובר, כמעט צועקת, "יס.. יס.. יסס.. יסססס.." קצב החדירות של אלון הלך והתגבר, גופה מעליי התנדנד ורעד, הרגשתי את ידי בתוכה נרטבת לחלוטין ואז צעקה "יסססס!!!!" ארוך ופרוע, גופה הכהה משתולל באקסטזה וערוותה מתכווצת על ידי שנשטפה בנוזליה. אלון שלף עצמו מאחוריה, אברו זקוף וקשה והיא נשכבה על רצפת הקרון נושמת בכבדות. ללא אומר, קמתי, נעמדתי במקומה, ידיי נשענות על הכורסה, גופי מאוזן בדיוק באותה התנוחה, מבליטה את אחוריי כלפיו ברגליים מעט מפושקות.

דוד אלון לא חיכה, החדיר את אברו אל ערוותי הרותחת בתנועה אחת ארוכה ואז משך אחורה וחדר אל אחוריי. החדירה כאבה לי, אבל אברו הגדול שמילא אותי, העביר בי רעד חרמנות, עזבתי יד אחת ואוננתי בחוזקה, מרגישה את גלי העונג העולים מערוותי גוברים על הכאב. אלון כבר היה קרוב לשיא, הוא אחז במותניי בחוזקה, מצמיד את אחוריי אל גופו בכח, קפא לרגע ואז בכמה תנועות קצרות השפריץ את זרעו באחוריי, שלף עצמו ממני בחדות והתיישב על הרצפה מתנשף ומזיע. עזבתי את הכורסא והתיישבתי על ירכיו גבי אליו והתרפקתי על גופו הגדול. אלון חיבק אותי, ידיו על בטני ופטמותיי דוקרות את זרועותיו. נשארנו כך רגע ארוך ואז הוא הקים אותי בעדינות, פשט את בגדיו, התיישב באחת הכורסאות, מסדיר את נשימתו וטועם מהצלחות. לגמתי עוד קצת מהשמפניה, הושטתי ידי לאוולין ומשכתי אותה אל המיטה. ההודית היפה הצטרפה אליי למיטה מצחקקת, השכיבה אותי על בטני, ונשכבה עליי, מזיזה את גופה בתנועות קטנות,שדיה הרכים נמעכים על גבי ואגנה נשען על אחוריי. הרגשתי את שערות ערוותה מלטפות את עכוזי, גופי רעד מתשוקה ולרגע הצטערתי שאין לה אבר גדול משלה למלא אותי משקל גופה על גופי ותנועות אגנה על אחוריי גירו אותי, השחלתי את ידי בקושי בין גופי למזרון, שולחת אצבע לתוכי, דגדגני לחוץ בחוזקה על פרק כף ידי נאנחתי בחוזקה, קרובה לגמור, אבל לאוולין היו תכניות אחרות לגביי. היא משכה את ידי בכח ממתחת לגופי ואני נאנקתי בתסכול. היא התרוממה ממני, הפכה אותי על גבי ובעודה שוכבת לצידי החלה להעביר את ידה, מלטפת בעדינות את תחתית בטני ואת משולש השיער הקטן שלי. פישקתי את רגליי והנעתי את אגני מול ידה בחוסר סבלנות, אבל היא רק המשיכה בליטופים עקיפים. חשבתי שאני משתגעת מרוב גירוי. לא התאפקתי ושלחתי יד, אבל אוולין עצרה אותי עם ידה השניה ולא אפשרה לי. מטורפת מגירוי שלחתי את ידי השנייה, אבל אז פתאום הרגשתי את ידו של אלון אוחזת בה בחוזקה. מבלי שהרגשתי בו, הוא נעמד בראש המיטה ועכשיו תפס גם את ידי השניה ומתח בכח את שתי ידיי מעל לראשי והצמיד אותן לסורגי ראש המיטה. "תחזיקי פה" הורה לי ואז קשר אותן בכח עם חבל החלוק. הגירוי בין רגליי היה עצום ואני כופפתי את ברכיי אל בטני, מנסה ללכוד את ידה של אוולין, מקפיצה את כל גופי אליה. אוולין נשכבה על ירכיי, מיישרת אותן ואני הרגשתי את אלון קושר לי בכח רגל אחת ואחר כך את השניה. עכשיו שכבתי ערומה בלי יכולת לזוז, ידיי מתוחות למעלה ורגליי מתוחות קדימה בפישוק גדול. אלון הרים את ראשי והניח כרית מתחתיו ואז הרים קצת את אגני ושם כרית גם מתחתיו. הייתי כל כך מגורה, חשבתי שאני משתגעת. עכשיו הוא ואוולין נעמדו למרגלות המיטה והתחבקו. ראיתי את ידו עוברת על גבה, יורדת אל אחוריה ומצמידה את אגנה אל אברו שעדיין לא היה זקור לגמרי. הוא ליטף את תחתית עכוזיה וראיתי את אצבעותיו חודרות אל תחתית החריץ ואוולין נאנחה בהנאה, החלה להניע את אגנה למולו בתנועות קטנות ואז התרחקה, התכופפה ונישקה את האבר המזדקר, ידה מלטפת בין רגליו. אלון תפס את ראשה בשתי ידיו והוליך את פיה אל אברו, מחדיר אותו אל פיה כמעט בכח, גורם לה קצת להיחנק. ביד אחת אוולין המשיכה ללטף בין רגליו ואת ידה השניה היא שלחה מסביב לגופו, משקיעה את אצבעותיה באחוריו. אלון נאנח, פישק קצת את רגליו ודחק את אגנו קדימה מצמיד את פניה לתחתית בטנו, אברו הגדול נעלם כולו בפיה ופניה התעוותו כשהכילה אותו, אבל ידיו הגדולות אחזו בראשה ולא נתנו לה לסגת.

השקפתי עליהם רותחת מתאווה, מרגישה את מיצי תשוקתי נוזלים מערוותי על הכרית שמתחתיי, אגני עולה ויורד בתנועות קטנות ככל שהקשרים אפשרו לי. "בבקשה דוד אלון בבקשה" התחננתי, אבל הוא המשיך לתקוע את אברו באגרסיביות בפיה של אוולין ולא הסתכל עליי אפילו. "פליייזזז אוולין הלפ מי!! הלפ מי!" יללתי אליה והיא, למרות שפיה היה מתוח עד סופו חייכה. לאחר דקה ארוכה אלון שלף עצמו ממנה, אברו כבר זקור לחלוטין והם עלו על המיטה.

אוולין כרעה הפוכה על שש מעליי, רגליה מפושקות מצידי ראשי, שדיה תלויים מעל בטני והנמיכה את אחוריה אל פניי, מצמידה את החריץ אל פי. הוצאתי לשון והעברתי לכל אורך החריץ השחור, מרגישה שגם בו יש מעט שיער. אוולין הרימה קצת את אגנה, מכוונת את תחתית ערוותה אל פי וכשהתחלתי ללקק אותה, דחפה עם ידיה את כל גופה לאחור, כולאת את ראשי בין רגליה ומניעה את אגנה בכח נגד לשוני. שדיה התנדנדו מעל בטני כשפטמותיה הגדולות נוגעות בי מידיי פעם ומוסיפות לטירוף בו נמצאתי.

הרגשתי את אלון משחרר את רגליי מהקשירה וכשסיים מיהרתי לקפל אותן אל בטני מחככת את ירכיי זו בזו בטירוף מנסה לפרוק את המתח שהצטבר בי. אלון עלה על המיטה ונעמד על ברכיו בין רגליי המקופלות על בטני וחדר בתנועה אחת חזקה אל אחוריי ואני גמרתי בצווחה חזקה פי חנוק בין רגלייה של אוולין, גופי קופץ ומשתולל באקסטזה. אלון כמו התעלם מגמירתי והמשיך לחדור אליי בכח, אוחז ברגליי ומהדק אותן אל חזהו. הרגשתי את תנועותיה של אוולין מתגברות ולמרות שרק גמרתי, הרגשתי מגורה שוב. אוולין כאילו הרגישה בזה, הורידה את ראשה והידקה את סנטרה על גבעת הוונוס שלי, והחדירה שתי אצבעות אל ערוותי מהדקת את אגודלה אל דגדגני, מביאה אותי במהירות לשיא נוסף. נישקתי את ערוותה המהודקת לפי והרגשתי שלשוני שהיתה לחוצה אליה מביאה אותה קרוב לשיא משל עצמה. היא שלפה הרטובה ממני, החדירה אותה אל בין רגליה וגופה רעד כשסיימה באנחה חזקה. אלון, קרוב לגמירה גם הוא, שלף עצמו מאחוריי, הצמיד את אברו אל חריצי, עובר בו מספר פעמים ואז שלחה אוולין את ידה, אחזה בו, החדירה אותו לפיה והוא גמר, יורה את זרעו אל גרונה.

אוולין התגלגלה ממני ונשכבה לידי, אלון השתרע לרוחב המיטה ואני הנחתי עליו את רגליי. פרקי ידיי כאבו מהקשירה ואחרי כמה דקות ביקשתי מאוולין שתשחרר אותי. "ווי הבנ'ט פינישד וויז יו גירל, סטיל מור פלז'רס טו קאם", היא גיחכה אליי ואני נרעדתי.