ההחלטה

"בוא ניתן לאמא שלך להחליט" הצעתי בחיוך כששנינו שוכבים ערומים במיטה.

הוא הסתכל אלי במבט של ילד שלא מבין מילה ממה שאומרים לו "לאמא שלי?"

"כן" עניתי בביטחון "אותה היא מכירה ואוהבת אותי לא. בוא נעשה שבת משותפת. ובסוף תתן לאמא שלך להחליט".

"זה לא רעיון טוב" אמר ברצינות. "את והיא באותו בית… זה לא יהיה פשוט. את מסוכנת.."

"אבל זה יהיה כייף" חייכתי בשובבות וטפסתי עליו, מנשקת את כולו.

לבסוף, אין לי מושג איך הוא הסכים. ואני התרגשתי.

הוא סיכם עם אחותו שאבוא כאורחת שלה.

ארזתי תיק לשישי שבת ונסעתי לצפון.

הגעתי לפניו. פגשתי את אחותו, שכבר מפעם נוצר בנינו קליק.

שוחחתי קלות עם הוריו, והרגשתי שהתחבבתי עליהם.

ישבנו כולנו מחוייכים בסלון, כשהם הגיעו.

הוא לא ידע שכבר הגעתי, והמבט המופתע שלו כשראה אותי יושבת מחוייכת ונינוחה ליד אימו גירה אותי.

"היי" אמרתי כבת בית "אני לירז חברה של אורית" ושלחתי את ידי ללחוץ את ידו, בכל זאת אני צריכה להרגיש אותו בדרך כלשהי.

"היי" ענה לחץ את ידי בחוזקה והביט לתוך עניי כאילו אומר לי תיזהרי.

"זאת אלה" הציג את בת זוגתו הרשמית בחצי שנה האחרונה.

"היי אלה" חייכתי ונישקתי אותה ללחייה.

חזרתי לספה כשאני יודעת שהוא מביט בישבני, לבשתי את הגינס שהוא הכי אוהב.

הם התיישבו איתנו בסלון. בספה נפרדת. היה אפשר להרגיש את המתח באוויר.

"אלה הכל בסדר?" אמא שלו שאלה

אלה תירצה בכך שהיא עייפה מהנסיעה, אבל בתוכי הרגשתי את האי נוחות הלא מוסברת מבחינתה שנוכוחתי גורמת לה.

"אני הולכת קצת לנוח" אמרה תוך כדי שהיא מתרוממת החצי הפגנתיות מהספה "אתה בא?"

"לכי תנוחי, אצטרף עוד מעט". ידעת שזו טעות אבל רצית להישאר בסלון עוד קצת, איתי.

אלה הלכה לנוח בפנים מאוכזבות, לא עברו הרבה דקות ואחותו גם פרשה לטובת המקלחת, ואימו פנתה למטבח לסידורים אחרונים לקראת ארוחת הערב. נותרנו לבד בסלון.

"איך היתה הנסיעה" שאלתי בקלילות, שבעצם כל מה שרציתי היה לנשק ולהפשיט אותך כאן על הספה.

התקרבת אלי, גם אתה אוהב לשחק באש בדיוק כמוני..

נצמדת אלי נתת לי את המבט המאיים שלך כשאני מכעיסה אותך ואתה כבר לא יודע מה לעשות איתי "תורידי את הגינס הזה מיד. את יודעת שהוא משגע אותי".

נעמדתי בעוז מולך, לא הסרתי ממך את העניים והתחלתי לפתוח את הכפתור של הגינס והרוכסן.

"לא פה משוגעת, לכי תחליפי בגדים".

"חבל" צחקתי בעודי סוגרת את הגינס "היית אוהב את מה שיש מתחת, זה התחתון הבורדו" קרצתי והלכתי לחדר של אחותו שם אני ישנה.

הוא הרגיש איך כל הדם זורם לו מהגוף החוצה הוא כבר התחרט שהסכים לכל המשחק הזה, מצד אחד חברתו מצד שני אני.

יצאתי מהמקלחת עטופה במגבת לכיוון חדרי. אלה כבר עזרה לאימו לערוך את השולחן והוא ישב על ספת היחיד בסלון קורא עיתון. ספה בה אפשר בזווית לקלוט אותי, והוא אכן קלט.

נעמדתי בפתח הדלת בחדר, מוודאת שהוא מסתכל והוא הסתכל. מוודאת שאף אחד לא בסביבה, הפלתי את המגבת ממני, חושפת את מערומיי בפניו, במרחק נגיעה. מסמנת מתגרה בו.

הוא מביט מהופנט, גופו החל לנוע באי נוחות על הספה, הגוף רוצה לקום הראש אומר אסור.

סגרתי את הדלת, לאט.

לארוחת הערב, לבשתי מכנס שחור צמוד וחולצה צנועה עם קריצה.

השולחן כבר היה מסודר. עזרתי להגיש את האוכל למרכז השולחן והתיישבתי שהוא לידי מצד אחד ואחותו מצדי השני.

האווירה בארוחה הייתה קלילה ומצחיקה, השתלבתי במשפחתו באופן כל כך טבעי כאילו הייתי חלק מהם תמיד. מדי פעם הנחתי את ידי על ברכיו, ואחזתי בידו מתחת לשולחן, בהתחלה הוא היה מתוח ואצבעותיו רק ריפרפו עלי, אך לאט לאט הוא שיתף פעולה.

בסיום כל הבנות החלו לארגן את המטבח והבנים פנו לסלון. הרגשתי את הלחץ שלו מרחוק. הידיעה שאני ואלה לבד ללא פיקוחו הלחיצה אותו. מדי פעם נכנס למטבח בתירוץ כזה או אחר מוודא שהכל בסדר.

במטבח זו הייתה הזדמנות טובה עבורי להכיר אותה קצת, להכיר את המתחרה שלי. פיטפטנו קלות אבל היא שמרה מרחק מסוים. כאילו הרגישה שאני לא רק החברה של אורית.

את המשך הערב העברנו בישיבה בחצר עם בירות ופיצוחים.

ניסיתי לשבור את הקרח ביני לבין אלה, בזמן שהגשנו את הפיצוחים לחצר, אך זו נשארה מרוחקת. כאחת שאוהבת אתגרים, הייתי חייבת לגרום לה טיפה לאהוב אותי.

התיישבתי ליד אלה הפעם בשולחן לתדהמתו של ניב, שכבר חשד שאני מתכננת משהו שלא יאהב והבהיר לי במבטו שהוא דרוך על המשמר. מה שרק הצחיק ודרבן אותי יותר.

מזגתי לה לשתות והצלחתי לדובב אותה לשתות איתי ולשחרר אותה קצת מולי. ניב פחות אהב את הרעיון, וניסה למנוע בעדה לשתות בטענה שהיא לא יודעת ורגילה לשתות ללא הצלחה.

ניב שלח לי את המבט המאיים ואני רק חייכתי לעברו כשומרת סוד מתוקה.

לאט לאט כל יושבי השולחן פרשו, כל אחד מסיבותיו ונותרנו רק שלושתנו. אלה השתחררה והצחיקה אותנו מאוד בתובנות החדשות שלה על החיים. "אלה את הרבה יותר מצחיקה ממה שאת נראית" אמרתי לה בחיוך והנחתי את ידי בתמימות על ירכיה החשופות, היא לבשה חצאית עד הברך שהתרוממה מעט כשהתיישבה. לשנייה אחת היא קפאה כלא מבינה מה אני עושה, ובשנייה אחרי כבר נתנה לעצמה ליהנות מליטופיי הרכים. גופה כבר היה צמא למגע מהערב הזה. שפתיו המתוקות של ניב שלי התכווצו כמסתירות את נשיכת הלשון.

"לירז את לא עייפה?" רמז לי ניב בעדינות שהוא רוצה שאפסיק.

"אתה רואה ניב?" אמרה אלה בקול מקניט כמתעלמת משאלתו של ניב ומשנה נושא, וקמה לעברו של ניב להתיישב על ברכיו "אפילו לירז חושבת שאני מצחיקה"

ניב ליטף את גבה וחייך אליה את החיוך שאני כל כך אוהבת שהוא מחייך אלי "ממי אני גם חושב שאת מצחיקה" ונשק לה על שפתיה מתעלם לחלוטין מהעובדה שאני שם. הוא נשק לה ברוך שידיו אוחזות בפניה, זו הייתה נשיקה שונה מהנשיקות שלנו. ניצוץ ירוק בער בעיניי אבל שתקתי, חיכיתי לתורי לגרום למפלצת הירוקה שלו לצאת.

אלה חזרה לשבת לידי כשניב הלך לרגע לשירותים. ידעתי שזה הרגע שלי. הנחתי את ידי שוב על ירכה החשופה והתקרבתי אליה לאט, בוחנת את תגובתה "ספרי לי איך ניב במיטה?" לחשתי לה "הוא נראה אחד שיודע את העבודה" גיחכתי בחיוך. היא פערה מולי עיניים מופתעות מתעוזת השאלה אבל שיתפה פעולה

" הוא מעולה, בעצם הוא יותר ממעולה" צחקה. אין ספק שהשתייה עזרה לה כאן "יש לו את הזין המושלם" היא גלגלה עיניים והיה נראה שנכנסה למעין חלום, לשנייה היא גרמה גם לי לצאת מריכוז ולדמיין את הזין המושלם שאני כל כך אוהבת.

המשכתי ללטף את ירכה, הפעם עולה קצת יותר למעלה. ריח חזק של תשוקה נדף ממנה. היא לא התנגדה מה שאפשר לי לקרב את שפתיי אל שפתיה. היא עצמה את עיניה ושיתפה עימי פעולה. שפתיה היו רכות. והצימאון שלה למגע גירה גם אותי. ידינו השתחררו וליטפנו אחת השנייה בעוד לשוניתנו נפגשות להיכרות מסחררת.

כשניב חזר מהשירותים, הוא נשען על משקוף דלת המרפסת, שילב את ידיו אחת בשנייה וצפה בנעשה. כשפקחנו את עיננו הוא התקרב אלינו, לא הייתי בטוחה עם האש שהייתה בעיניו הייתה מתשוקה או מכעס.

שתינו לא זזנו והבטנו אליו כמודות באשמה. אלה ממש קפאה. נראה כי כל הדם נזל מפניה החוצה. הוא התכופף לעברי, לא הייתי בטוחה מה הוא הולך לעשות, לא האמנתי שיעז וינשק אותי מולה אבל להפתעתי זה קרה. שפתיי פגשו את שפתיו הרטובות והמוכרות. לא הצלחתי לעצור בעדי וטרפתי אותו בלשוני. לרגע שכחתי שאלה שם מסתכלת, ואם להיות כנה עם עצמי גם אם הייתי זוכרת לא בטוח שזה היה מפריע לי. רציתי את ניב לעצמי. אחרי שהוא נישק אותי הבנתי שזו הייתה אש של תשוקה וכעס, זו לא הייתה הנשיקה רגילה שלנו. אלה הייתה המומה הסתכלה עליו ועלי, אני לא יודעת על מה היא כעסה יותר על האומץ של ניב לעשות את המהלך הזה והעובדה שהתחיל איתי ראשונה או ההבנה שזו לא הנשיקה הראשונה שלנו, היא קמה בהפגנתיות וסתרה לפניו. תפסתי צעד אחורה נותנת להם לריב, ניב ניסה לפייס אותה ושכח שרק לפני רגע נישק אותי בתאווה כאילו אנחנו היחידים שקיימים בעולם הזה. כעס החל למלא אותי, הנה הייתה לו את ההזדמנות להעיף את אלה ובמקום זה הוא מנסה לפייס אותה. קול מוכר פתאום בקע מאזור היציאה מהסלון "לירז? זו את?" כולנו סובבנו את ראשינו לכיוונו, זה היה גיא, הקצין שהיה לי כששיירתי בצבא. כמה מתח מיני לא ממומש היה בנינו אז. מה הוא עושה כאן? ואיך לעזעזל הוא קשור אל ניב?

חייכתי אליו חיוך געגוע והתקרבתי לכיוונו "גיא? מה אתה עושה כאן?"

"אני ידיד של אורית. היה נדמה לי ששמעתי את קולך"

נתתי לו חיבוק ארוך בידיעה שניב כרגע בוחן כל צעד ותנועה שלי, קשוב לכל מילה שיוצאת מפי.

"אנחנו יוצאים, רוצים להצטרף?" שאל והרים את מבטו לכיוונם של ניב ואלה. אלה נראתה כבר עייפה מהתפתחויות הערב ועשתה פרצוף של אי חשק.

"אני מצטרפת" אמרתי בהתלהבות "עזוב את ניב ואלה לבד. יש להם הרבה על מה לדבר" עקצתי. שילבתי את ידי בידו של גיא, שלחתי נשיקה באוויר למבט הלא מרוצה של ניב והסתובבתי ליציאה. ידעתי שמחר כבר אצטרך לתת המון הסברים. אבל לא היה אכפת לי מבחינתי הוא בחר באלה סופית ואני אגרום לו להתחרט על זה.

כל הדרך למועדון אורית דיברה בטלפון וקבעה עם עוד כמה חברים שם. גיא לא הפסיק לשלוח לי מבטים דרך המראה, מחזיר אותי לתחושות של ימי הצבא רק שהפעם כבר לא הייתי החיילת שלו והחזרתי לו בדיוק את אותם מבטים.

הטלפון שלי לא הפסיק לקבל הודעות, כולם היו מניב. כולם הבהירו לי היטב שהוא ממש לא אוהב את העובדה שנסעתי ושהוא דורש שאחזור.

מכולם התעלמתי. מבחינתי הוא בחר באלה. עכשיו שיעזוב אותי לנפשי.

כבר בכניסה למועדון, פגשנו את שאר החברים של אורית ונכנסנו כקבוצה פנימה.

גיא ואני תפסנו פינה קצת מרוחקת והתלחששנו בצד, משלימים פערים מימי הצבא. המבט והחיוך שלו עדיין הצליחו לחדור את שכבת העור שלי. צחקנו כמו שנהגנו לצחוק והרגשנו שוב קרובים כמו פעם.

כוס הוודקה לא הפסיקה להתמלא אצל אף אחד מאיתנו, האווירה רק התחממה יותר ויותר. איכשהו מצאנו את עצמנו לבד, וגיא לראשונה תפס תעוזה ונישק אותי, לשונו פישקה את שפתיי וחדרה לחלל פי, מטיילת שם כרצונה. שיתפתי עימו פעולה, אך שפתיו לא היו של ניב והמחשבות שלי נדדו לעבר ההודעות שלא עניתי ולאיום של ניב שאם אני לא חוזרת זה נגמר.

אחזתי בראשו של גיא וקירבתי אותו אלי יותר, מנסה לשכוח את המחשבות על ניב על ידי המגע של גיא, אך ככל שגיא התקדם עם ידיו על גופי ככה התנתקתי יותר מעצמי.

עצרתי הכל, לקחתי צעד לאחור. "אני חייבת לחזור" מלמלתי והשפלתי את מבטי כמתנצלת מרגישה שוב כמו החיילת הביישנית שהייתי. אבל הייתי חייבת לחזור אל ניב, חייבת להילחם עליו. אני לא מתכוונת לוותר כל כך בקלות.

נכנסתי לביתו של ניב בכמה שיותר דממה, הדבר האחרון שרציתי היה להעיר את אימו של ניב ושתראה אותי במצבי המתנדנד. תכננתי להיכנס היישר למיטה שלי ולהתמודד עם ניב מחר, שראשי פחות יסתובב ותחושת הבחילה תעבור.

צעדתי על קצות האצבעות שהנעליים בידי לכיוון דלת חדרי, כשחלפתי על דלת חדרם של ניב ואלה נעצרתי. אחזתי בידית מתפתה לפתוח ופשוט להצטרף אליו, להתכרבל בזרעותיו.

תמונות שלו יחד עם אלה רצו לי בראש כסרט נע ויצרו כדור ענק שמילא את חלל בטני. הרפיתי מהידית והמשכתי לכיוון חדרי.

כשהדלקתי את האור ניב היה שם. הוא שכב על המיטה, שעון על הכרית כשידיו משולבות אחת בשניה, ופניו מכווצות.

"איפה היית?" דרש לדעת.

אספתי את עצמי עד כמה שיכולתי, לא הייתה בכוונתי לרגע להראות לו את הסערה שהתחוללה בתוכי ושרק לפני רגע כמעט פתחתי את דלת חדרם כדי להתכרבל עימו.

"אתה יודע בדיוק איפה הייתי" עניתי לו בקרירות והתחלתי לחלוץ את נעלי ולקלף ממני את הערב הזה.

"אני רוצה לדעת פרטים" ענה בטון ההחלטי שלו. הטון שתמיד גורם להרגיש שהוא אוהב אותי ורוצה אותי. שאני שייכת אליו. אבל הפעם החלטתי שדי. אני לא נופלת יותר. אני רוצה אותו בלי להתחלק בו עם אחרת.

שתקתי.

הוא קם לעברי, נעמד צמוד אלי ועצר אותי מלהוריד את החולצה ממני.

"לירז, אני רוצה לדעת פרטים" חזר ואמר "שכבת איתו?"

המחשבה שזה מה שמעניין אותו, אם שכבתי איתו או לא הזרימה לי את הדם לראש במהירות הבזק. לא עניין אותו איך הרגשתי שניסה לפייס את אלה, כל מה שמעניין אותו זה אם שכבתי או לא שכבתי עם גיא.

"זה לא עניינך!" עניתי והדפתי אותו ממני וממשיכה לפשוט את החולצה ממני. לשקר לו אני לא יכולה אבל להסתיר את האמת כן.

"למה אלה?" שאלתי "למה לא אני? מה יש בה שאין בי?" שאלתי בזמן שאני חונקת את הגולה שאיימה לפרוץ מגרוני כשהמילים האלו נאמרו בקול.

הוא שתק. השפיל את עיניו ושתק.

"פתאום אתה שותק? אני רוצה לדעת" המשכתי הפעם יותר בעוז כשאני מתקרבת אליו לבושה בחזיה ותחתונים בלבד. הסט שהוא הכי אוהב.

הוא הרים את עיניו אלי עם מבט מתנצל בעיניו "אמא שלי אוהבת אותה, היא כמו הבת שלה, ואת יודעת שאני לא יכול לאכזב את אמא שלי"

הפנים שלי הפכו לאדומות, העיניים שלי ירקו אש ממני. נמאס לי כבר מכל התירוצים. בלי לחשוב, עניין של רגע אחד ידי התנופפה באוויר ובעוצמה שלא הכרתי בעצמי נחתה על לחייו של ניב המופתע.

"אני שונאת אותך" שיננתי מבין שפתי "אני שונאת לאהוב אותך, שונאת שנכנסת לחיי" המשכתי והפניתי את גבי אליו.

"אני אוהב אותך, את יודעת שאני לא יכול בלעדיך. את הדם שמחייה אותי" אמר כשידיו מנסות לקרב אותי אליו.

"אתה מה?" קול נשי בקע מפתח הדלת. "את אוהב אותה??" הפעם הוא כבר נשמע כועס יותר וקרוב יותר. שנינו סובבנו את ראשינו מופתעים שהיא התעוררה. לא יודעים כמה מהשיחה היא שמעה.

המבט שלה היה פגוע. הדמעות שמילאו את עיניה חדרו אלי כמו חץ אל הלב. אני רוצה את ניב, אבל פתאום לראות את מה שזה עושה לאלה לא היה לי קל. הראש שלי התחיל להסתובב, כל השתייה עלתה במעלה גרוני.

אני חייבת להתאפס על עצמי ומהר, אני חייבת לחשוב על פתרון איך אני מוצאיה את עצמי ואת ניב מכל הבלגן הזה.

אלה הייתה דווקא זו שהתאפסה ראשונה. הפרצוף הפגוע התחלף ברגע אחד למשהו אחר שעוד לא הצלחתי לזהות. עינה נצצו וחיוך נפרס על שפתיה. היא התקרבה אלינו כששנינו מביטים בה המומים. קפואים במקומנו.

היא לבשה פיג'מה קצרצרה שחשפה את רגליה הארוכות והחטובות, וחזה שעומד זקור גם ללא חזייה.

היא התקרבה אל ניב שישב על המיטה בוהה בה במבוכה של ילד שתפסו אותו גונב ממתק. נעמדה צמוד אליו שהוא בין רגליה , אחזה בסנטרו והרימה את מבטו אליה. השתיקה בניהם נראתה נצח. ניב לא העז לפצות פה, והיא פשוט חייכה לעצמה וחדרה עם עיניה עמוק אל נישמתו.

"תפתח את הפה" היא דורשת בשקט.

והוא פתח. לא מעז להמרות את פיה. לא מבין מי זו האלה שניצבת מולו. זו לא האלה שהוא מכיר.

היא אספה את כל רגשותיה בתוך היריקה שנפלה היישר לתוך פיו ודרשה ממנו לבלוע. לבלוע הכל.

היא קשרה את ידיו מאחורי גבו עם איזה צעיף שמצאה בחדר וציוותה עליו לא לזוז עד שיקבל הוראה אחרת. ניב ניסה להתנגד, לא רגיל להיות זה שאומרים לו מה לעשות. אבל היא השתיקה אותו רק במבט המאיים שלה. במבט של אתה לא רוצה שאספר לאימא שלך מה קרה כאן עכשיו.

היא התקרבה אלי עכשיו. עמדתי מולה כששתינו פחות או יותר באותו הגובה. שתי לביאות מסתכלות אחת לשנייה בעיניים. כל כך שונות וכל כך דומות מסתבר. היא לא הפחידה אותי עם המבט שלה, היא רוצה לשחק, אני יודעת ואוהבת לשחק. חשבתי לעצמי. חייכתי.

הלב שלי רץ מרתון, כל הגוף שלי התעורר לחיים. מוכן להכל.

היא חייכה חזרה.

ידה התרוממה באוויר לכיוון הלחי שלי, שהייתה כבר מוכנה לספוג את הכעס שלה ולהחזיר מיד אחרי, אך במקום זאת היא ספגה את הרכות שבה. היא ליטפה את פנייה. עוברת באצבעותיה הארוכות והעדינות על כל חלק מהם. עצמתי את עיניי נהנית מהרוך והעדינות. ידיה המשיכו לעבר צווארי ופשטו ממני את החזיה שעדיין הייתה על גופי. נותרתי מולה בתחתונים בלבד.

השד שלי מילא את כל ידה, והיא מחצה אותו בתשוקה. לא עצרתי אותה. היא גרמה לי לרצות אותה.

פיה התקרב אל פטמותיי הזקורות ומצצו אותם עד כאב. שואבת ממני הכל. משאירה אותי מלאה רק בעצמה.

ליטפתי אותה, הצמדתי אותה אלי יותר. היא הייתה כל כך נעימה למגע שלא רציתי שהיא תפסיק.

ידיה נשלחו אל מתחת לתחתונים וחשו במי התשוקה שהיא יצרה. היא שיחקה להנאתה, גולשת היכן שהיא רק רוצה, מפיקה ממני קולות שאני בקושי מכירה.

לשונותינו התחברו לאחת ויצרו ריקוד מושחת משל עצמם. פשטתי את גופייתה הדקיקה והפעם אני מילאתי את פי בה.

לא יכולתי יותר לעמוד, רציתי לענג אותה יותר. הובלתי אותה למיטה עליה ניב ישב, והשכבתי אותה. ראיתי שניב התעורר, שהוא מגורה מכל העניין וזז על המיטה, מנסה לשחרר את ידיו.

שתינו הסתכלנו עליו במבט קפוא. אלה הבהירה לו שלא ממש כדאי לו לזוז.

הוא חזר לשבת ושתק.

נשכבתי מעל אלה, מטיילת על גופה הרך עם שפתיי. פישקתי את רגליה והבטתי לראשונה על כוס של אחרת. מעולם לא ירדתי לאישה. מעולם לא הייתי עם אישה לפני כן, אבל היה משהו פתאום באלה ששאב אותי אליה, שרציתי לטעום כל חלקה ממנה. רציתי לענג אותה.

העברתי את לשוני על שפתיה הרטובות, טועמת את מיצי התשוקה שלה. לאט לאט מעיזה לטעום יותר ויותר ממנה. גופה התפתל מעונג תחת לשוני. החדרתי לה אצבעות ושיחקתי בתוכה. רואה איך היא מתקרבת לרטוט תחתיי.

צעקת העונג שלה נשמעה כמנגינה לאוזניי ומילאה אותי מבפנים.

חיוך גדול נפרס על פניה. חיוך אחר מהחיוך שהיה לה בהתחלה.

היא לא נשארה חייבת והביאה גם אותי לאותו חיוך מיוחל, חיוך של חופש ושחרור.

שכבנו שתינו עירומות על המיטה, מתנשפות, כל אחת מריצה בראשה את הסרט שהיה כאן עכשיו.

ניב היה הראשון שפצה את פיו

"מה זה היה עכשיו?" שאל המום עם זין זקור ומרייר את טיפותיו הראשונות ללא כל מגע.

"זה היה משהו, שאתה לעולם לא תקבל" אמרה אלה וקמה מהמיטה. "אני איתך גמרתי"

הוא גמגם משפטים לא ברורים והביט בי. החזרתי לו מבט קר וגם אני אספתי את עצמי משם.

עוד מלירז ניתן לקבל באלבום מילים