מועדון קרב – אימון מתקדם

זהו חלק שלישי של הספור "מועדון קרב" ולהבנת העלילה מומלץ לקרוא את הפרקים הקודמים תחילה

למען הסר ספק: עלילת הסיפור, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דימיוני.  כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות של אנשים אמתיים, חיים או מתים, הרי הוא מקרי בהחלט.

אזהרה : הסיפור מכיל תאורי מין כוחניים בהסכמה ולא בכפיה!

ניצלתי את חופשת הסמסטר ונסעתי הביתה, למושב, לבלות קצת זמן איכות עם האמא המפנקת שלי.

אין לי אוטו, סטודנטיתJ, ולהגיע באוטובוסים זה מתיש אז אני לא מגיעה הרבה הביתה והתגעגעתי לחדר שלי, למיטה שלי ולאוכל של אמא, אין על האוכל של אמא.

בנוסף לפינוק עם אמא ניצלתי גם את הזמן להתאמן עם אמנון, המאמן האישי שלי לטאי-צ'י וקרב מגע. תרגלנו תרגילי התחמקות מתפיסה, הסברתי לו שתל-אביב עיר מלאה חטאים וסוטים ובחורה צריכה לדעת לשמור על עצמה, אני לא בטוחה שהוא קנה את הסיפור אבל הוא תרגל אותי, אמנון גדול וחזק מהקברנית וכשממנו הצלחתי להשתחרר זה נתן לי המון בטחון.

כשגמרנו את האימון, מזיעים ומתנשפים בכבדות ישבנו ואכלנו תמרים מהמטע שלו, אין כמו תמר מג'אול עסיסי ומתוק כדי לאושש ולחזק אותך. "את רוצה אחרי ארוחת הערב לנסוע איתי למטע להשקות אותו?" אמנון חייך אלי.

בשפה שלי ושלו 'את רוצה לנסוע איתי למטע להשקות אותו?' פרושו 'את רוצה שניסע למטע להזדיין?' כי כן, אמנון הוא לא רק המאמן שלי, אמנון הוא גם המאהב שלי ואני אומרת מאהב כי אמנון נשוי באושר ואפילו יש לו תאומים בני שבע, בן ובת, אבל לו ולמיקה, אשתו, יש נשואים פתוחים, היא יודעת על המאהבות שלו, כולל עלי, ולמרות זאת אנחנו חברות בלב ובנפש, והוא על המאהבים שלה, ואני אומרת מאהבים, ברבים, כי גם היא לא מסתפקת באחד.

"יש לי רעיון יותר טוב" חייכתי אליו חזרה, "מה דעתך שהערב תזמין אותי לארוחת ערב ונעשה את זה בשלישיה?"

ברגע הראשון הוא קפא ולא סתם, אשתו והוא ניסו לפתות אותי כמה פעמים בעבר שנעשה את זה שלושתנו אבל אני סרבתי, באותו זמן סקס עם נשים היה בשבילי טאבו, לא רציתי לשמוע על זה, אבל עכשיו, אחרי כל מה שהיה לי עם השותפה שלי לדירה ובמועדון, הטאבו נשבר, נמחק מאוצר המילים שלי, ולא ראיתי שום סיבה שלא לעשות את זה איתם, "את מתכוונת ברצינות?" הוא שאל לבסוף בקול לא מאמין.

"כן" עניתי וחייכתי, "למה? עכשיו אתה לא רוצה?"

"רוצה, בטח רוצה" הוא מהר לתקן את הרושם שכאילו נוצר, "וואו, מיקה תמות משמחה" אמנון הוסיף בהתרגשות, "בטח, בטח, אנחנו אוכלים בשבע, תבואי".

ישבנו במטבח ואכלנו, לא תבשיל גורמה עם שם מפונפן אלא ארוחה ישראלית מצויה, סלט ירקות קצוץ דק עם שמן זית ולימון, חביתה מקושקשת עם עשבי תיבול, גבינות שמיקה מגבנת בעצמה מחלב העיזים שלהם ולחם מחמצת טרי שגם אותו מיקה הכינה, זה ה-גורמה האמיתי שאני אוהבת.

אמנון התעסק עם הילדים ואני ומיקה החלפנו חוויות על החיים בתל-אביב, מיקה היא תל-אביבית במקור.

אחרי האוכל הם לקחו את הילדים למקלחת ולישון, אני ישבתי על הספה בסלון וראיתי טלוויזיה והבטן שוב קירקרה לי כמו כל פעם שאני עושה משהו חדש ונכון שכבר שכבתי עם אשה אבל לא עם מיקה וחוץ מזה אף פעם לא עשיתי את זה בשלישיה.

אמנון חזר ראשון, "מיקה כבר מגיעה, היא רק מתקלחת" הסביר והציע שנשתה לעידוד. בדיוק כשאמנון הניח את כוסות הקוניאק על השולחן והתיישב בכורסה הגדולה מיקה חזרה והתישבה על הספה לצידי, עטופה בחלוק רחצה ומריחה מריח סבון לבנדר יוקרתי.

השקנו כוסות ולמרות שלא אמרנו את זה במפורש היה ברור לשלושתנו לכבוד מה. שתינו לאט, החום המוכר התפשט לאורך הגרון ובבטן, אני אוהבת את החום הזה, הוא גורם לי לחייך.

"אפשר לנשק אותך?" מיקה סיימה את המשקה שלה, הניחה את הכוס והסתובבה לעברי, מחייכת.

"אפשר" סיימתי גם אני את המשקה, הנחתי את הכוס והסתובבתי לעברה, מחייכת חזרה.

התנשקנו, קודם נשיקת ניסיון, מרפרפת כזאת, כאילו היא עדיין לא מאמינה שהסכמתי והיא בוחנת אותי, ואז, כשהתמסרתי, היא התנשקנו בנשיקה אמיתית, נשיקה צרפתית רטובה ותאוותנית.

"הרבה זמן חיכיתי לרגע הזה" היא לחשה והתחילה לפרום את כפתורי החולצה שלי, מושכת ומורידה לי אותה, משאירה את חלקי העליון בחזיה בלבד, "את לא מבינה כמה רציתי לעשות לך את זה איתך" מיקה חיבקה אותי ופתחה את קרסי החזיה מאחור, מחליקה את כתפיות החזיה לצדדים ונותנת לה להחליק ממני ולהשאיר אותי חשופת חזה, "אני יכולה?" היא שאלה ובלי לחכות לתשובה נישקה לי את הפטמה והתחילה למצוץ לי אותה, "עכשיו תפשיטי אותי" היא לחשה אחרי מציצת פטמה מפנקת וכשפתחתי את חגורת החלוק שלה גיליתי שהיא לא לובשת כלום מתחת.

בלי לדבר היא קמה והחליקה את החלוק מעליה ואני הורדתי במהירות את הג'ינס ותחתוני הביקיני שלי ונעמדתי מולה, שתינו עירומות, נמשכות האחת לשניה כמו ברזל למגנט ושוב התנשקנו, עומדות צמודות, מתחככות זו בזה והידים שלנו חוקרות האחת את השניה, נוגעת לה במקומות שאף פעם  לא העזתי לגעת בהם.

"בואי" היא הובילה אותי לשטיח שמול הכורסה שעליה ישב אמנון, "יש משהו שמאז שאמנון סיפר לי איך הוא ירד לך אני חולמת גם לעשות לך" היא השכיבה אותי על הגב ברגלים פשוקות, "תתמסרי" היא כרעה על ארבע בין רגליי, הצמידה את שפתיה אל שפתי הכוס הכל כך מגורות שלי בנשיקה קולנית והרגשתי את הלשון שלה חודרת ומתחילה לפנק אותי.

מיקה ידעה מה צריך לעשות כדי לפנק אשה, עצמתי עיניים והתמכרתי לתענוג. רגע ארוך שכבתי ככה מגרגרת מהנאה כחתולה מיוחמת ואני בטוחה שחייכתי מאושר, אני לא יודעת מתי אמנון התפשט, לא שמעתי, אבל כשפתחתי עינים ראיתי אותו יושב עירום בכורסה ומשפשף לעצמו, שפשוף עדין ששומר ומגביר את הזקפה אבל לא אוננות כדי לגמור. "אני יכול להצטרף?" הוא חייך לעברי כשהבחין שאני מסתכלת בו.

"ברור" חייכתי חזרה, "למה אתה מחכה?".

אמנון קם וירד על הברכיים מאחורי אשתו, מכוון את זקפתו המתוחה אל היכל תענוגותיה הפתוח בפניו ובתנועת אגן חזקה נעץ את כל הזין עמוק לתוכה והרגשתי איך הראש שלה נלחץ יותר חזק אל ערוותי והלשון מעמיקה וחודרת, "כן" הוא גנח בקול מתענג ואחז חזק במותניה, "כן, גם אני חיכית לרגע הזה" הוא התנשף והתחיל לפמפם, לזיין את אשתו.

מיקה גמרה ראשונה, מפסיקה רגע לפנק רק כדי לבשר את הבשורה ושוב החדירה את לשונה ופינקה אותי, אני גמרתי קצת אחריה, לא צועקת מעונג כדי לא להעיר את התאומים אבל דואגת ששניהם ידעו על כך, ידעתי שמיקה לא רק יודעת אלא גם טועמת את זה וחשבתי שהיא תפסיק אבל לא, מיקה המשיכה ואפילו ביותר התלהבות, מגלה את הדגדגן הנפוח שלי ומעניקה לו את הטיפול המלכותי המגיע לו, מיקה גמרה שוב ואני מייד אחריה ועדיין המשכנו, ברור לשתינו שזה יפסק רק אחרי שגם אמנון יגמור, מיקה הספיקה לגמור גם פעם שלישית, גמירה חזקה, עוצמתית, מודיעה על כך ואמנון מייד הצטרף אליה, גומר לה בפנים, ממלא את נרתיקה בשפעת זירמתו הגברית.

שכבנו שלושתנו על השטיח, בוהים בתקרה ומתנשפים בכבדות, שותקים ומחייכים, לא רק אני גם שניהם.

"אין כמו שלישיה" מיקה שברה את השתיקה, עדיין מתנשפת, "את חייבת לנסות, תכף נדאג לך"

"עשיתם את זה פעם בשלישיה?" הסתקרנתי.

"עשינו, אפילו יותר מפעם" היא צחקה, "שלישיות משני הסוגים, גם שתי נשים ואמנון, כמו עכשיו, וגם שני גברים, אמנון ועוד אחד, ואני".

"ומה יותר טוב?" המשכתי לחקור.

"אין יותר טוב, כל דבר הוא יותר טוב בעִיתו, אני אוהבת ללקק ולחטוף באותה מידה שאני אוהבת חדירה כפולה, מה שקובע זה עם מי עושים את זה ואיתך עכשיו זה היה התגשמות של חלום רטוב"

שוב שתקנו, שוכבים ובוהים בתקרה. "את חייבת לנסות" מיקה שוב שברה את השתיקה, "חייבים להעמיד לו אותו מחדש, בואי" והיא העמידה את אותי ואת אמנון על ארבע, הראש שלו נצמד אלי מאחור והוא מפנק אותי והיא שוכבת על הגב מתחתיו ומוצצת לו ומסתבר שהתנוחה הזאת עשתה לו את העבודה ומהר מאד ניצבה לה בגאון בין רגליו זקפת אדירים חדשה.

"זהו" מיקה הפסיקה למצוץ  לבעלה ומיהרה ונשכבה על הגב לפני ופישקה רגליים, מציגה לי לראווה את היכל התענוגות שלה והיא לא הייתה צריכה להסביר לי מה לעשות, התקרבתי מעט בין רגליה והתחלתי ללקק לה, ללקק ולחדור עם הלשון, לטעום את טעמו של קוקטייל המיצים שלה ושלו הממלא את נרתיקה ומרוח את שפתיה, לחדור ולפנק, לעשות את מה שנעמי לימדה אותי, לעשות לה מה שאני רוצה שיעשו לי.

גם אמנון לא היה צריך הסברים, הוא נצמד אל אחורי, כיוון בידו את הזקפה לחריץ הרטוב שבין רגליי, נעץ את עצמו לנרתיק המשומן באותו נוזל הסיכה הטבעי שלי והתחיל לזיין אותי, זיון גברי כמו שאני אוהבת, דופק אותי מהר וחזק, מרעיד את גופי ומרקיד את שדיי, משפשף את אברו הנוקשה בין שפתי הכוס הכל כך מגורות שלי ושולח זרמי הנאה בכל גופי ולא פלא שלא הייתי צריכה הרבה כדי לגמור בפעם הראשונה, אורגזמה חזקה ומפנקת ו… לא הרבה אחריה הגיעה גם השניה, חזקה ומפנקת עוד יותר, ו…הרגיז אותי שמיקה עוד לא גמרה אז הפעלתי את נשק יום הדין, תפסתי את הדגדגן הנפוח שלה בין שפתי ומצצתי, הקשתי עליו קלות עם שיניי וזה עשה את שלו, "הנה, זה בא לי!" מיקה הודיעה לנו, מתנשפת בכבדות, "הנה, עכשיו! אלוהים-ם-ם-!-!" כל גופה רעד מתשוקה והרגשתי בטעם שלה שהיא גמרה ובחום הנעים שמילא פתאום את נרתיקי שאמנון הצטרף לאשתו וגמר בתוכי ו…גם אני הצטרפתי אליהם באורגזמה שלישית חזקה ומטלטלת, כזאת שמשאירה אותך שוכבת בלי נשימה אבל מסופקת.

שבוע שלם נשארתי אצל אמא, בכל יום שני אימונים מפרכים, בבוקר לבד ואחר הצהרים עם אמנון, מתרגלים התחמקויות מתפיסה אבל גם מַעֲבָר להתקפה, איך להכאיב ובעיקר לשתק את  התוקף ו…כן, עשינו את זה שוב בשלישיה, פעמים,  פעם ראשונה עשינו את זה במיטה שלהם, אני על המזרון, שוכבת על הבטן, אמנון שוכב עלי ומזיין אותי מאחור, בכוס לא בתחת! למרות שגם שם הוא ביקר לי בעבר, ומיקה עליו, שוכבת ומאוננת עליו, משתפשפת לו בתחת ו…היה גם ערב אחד שנסענו למטע "להשקות" אותו, אתם יודעים, להזדיין, אחרי כל האימונים שאמנון עשה לי נתתי לו לעשות לי את מה שהוא כל כך אוהב לעשות, הוא קורא לזה תנוחת 'שורו', על שם הסרט עם איבגי, האליל שלו, קודם אני עומדת מול אורות של הטנדר ובכל צפירה שלו פושטת בגד וכשאני עירומה הוא משעין אותי על מכסה המנוע ודופק אותי מאחור, גם בתחת! רק שהפעם גם אשתו הצטרפה, ישבה בצד, הביטה בנו ואוננה.

בכורה

שבועיים אחרי טקס החניכה שלי הגענו שוב אל אותו מבנה באזור תעשיה שומם ועלינו במעלית הגדולה לקומה האחרונה. שתי מאבטחות קיבלו את פנינו כשיצאנו מהמעלית, שוב הן חייכו לעבר נעמי וכשהיא אמרה שבפעם האחרונה עברתי את טקס החניכה הביטו בי במין מבט מרחם ונתנו גם לי לעבור. נכנסנו לחדר הקטן ושילמנו למארחת את דמי הכניסה וכשהודענו לה שהערב אנחנו רוצות להיות לוחמות המארחת נתנה לנו מפתחות ללוקרים שבהם נוכל להניח ולנעול את הבגדים והארנק שלנו.

האולם הגדול נראה בדיוק כמו בפעם הקודמת, אותן שתי במות מוגבהות המוקפות בחבלים עבים ומתוחים שבדרך כלל משמשות כזירת אגרוף ועליהן פרוס מזרן האבקות, השינוי היחיד שמצאתי היה על הלוח הגדול עם שמות חברות המועדון, הפעם גם השם שלי הופיע עליו בציון 0:0:0, אפס ניצחונות, אפס הפסדים ואפס בסעיף הרצף.

נגשנו לשורת הלוקרים שבצד והתפשטנו, אין כאן חדרי הלבשה, כולם מתפשטות ליד כולם וזה לא נראה לאף אחת חריג. בעצם לא ממש התפשטנו, נשארנו בתחתונים וחזיה, הפעם לבשתי את חזיית הספורט שלי שכיסתה ומעכה את שדיי אבל "כפיצוי" לבשתי חוטיני נועז בצבע תואם.

לקחנו כוס יין לבן קר והסתובבנו בין הבנות, רובן לבושות, צופות, ורק חלקן הקטן הסתובבות בתחתונים וחזיה בצבע תואם, מוכנות שיזמינו אותן לקרב או אולי מתכוונות להזמין.

חיפשתי את הקברנית, חששתי שהיא לא תהיה או תהיה במחזור ותסתובב לבושה אבל אז ראיתי אותה עומדת, מניחה יד ונשענת על הבת-זוג שלה בתנוחת בעלות שמכריזה 'זאת שלי!', היא בחזיה מזערית שחורה ותחתוני ביקיני מינימליים ושחורים, כל כך לא מתאימים להאבקות, והבת זוג בחזית תחרה ותחתוני ביקיני אדומים וסביבן מתגודדות צופות שמלקקות ומתחנפות אליה ולא בכדי, היא האלופה, המאזן המרשים שלה והרצף המכובד של ניצחונות רצופים מוכיח את זה והיא גם יפה, היא והבת-זוג הדוגמנית שלה שרק בדרך לכאן במונית ראיתי תמונה גדולה שלה תלויה על אחד הבנינים הגובלים באיילון.

צלצול הפעמון נשמע וכינס את כולנו סביב הבמה המוארת, הפעם הייתה רק מועמדת אחת לחברות וטקס החניכה שלה דמה להפליא לזה שלי.

לאורך כל הטקס הבטתי בקברנית, היה לי תוכנית להערב והחשש העיקרי שלי היה שהקברנית תזמין אותי ראשונה לקרב, לא שפחדתי אבל לי היו תכניות אחרות.

ככל שטקס החניכה התקדם החשש שלי גבר, זכרתי היטב את מה שנעמי אמרה לי בדרך, שהקברנית נוהגת להזמין את החדשות לקרב ולהתעלל בהן. הטקס נגמר וברגע שמנהלת הטקס הודיעה "בנות, הזירות פתוחות לקרבות, מי רוצה להיות הראשונה להזמין?" חדוה, אותה מועמדת שהתקבלה יחד איתי במפגש הקודם, עלתה במהירות לבמה ו…"את!" היא הצביעה על הקברנית, "הקברנית" היא הוסיפה כדי למנוע ספק, "אני מזמינה אותך לקרב!".

דממה נפלה באולם. הבטתי בחדוה וחייכתי, נעמי הזהירה אותי שמשהו כזה יכול לקרות או יותר נכון הזהירה אותי שאני לא אעשה את זה, לדבריה זה קורה לא פעם כשהחדשה רוצה לעשות רושם על הבנות, היא יודעת שממילא יהיה לה קרב כזה הערב, היא יודעת שהיא הולכת לאכול אותה, אז לפחות שיחשבו שהיא חזקה ולא מפחדת, שיעשו לה כבוד.

מה שחדוה עשתה התאים לי מאד לתוכנית שלי ואני פעלתי על פיה, עליתי לבמה השניה, כשנעמי מנסה לעצור אותי, ו…הזמנתי את בת-הזוג של הקברנית לקרב!

אם היה עוד איזה רחש או התלחשות אחרי שחדוה הזמינה את הקברנית עכשיו גם הם פסקו, ראיתי את המבט המתחנן שהבת זוג שלחה לעבר הקברנית, כזה שאומר 'בבקשה תצילי אותי' או אולי 'הבטחת לי שלא יזמינו אותי', ואת המבט הרושף של הקברנית לעברי, אם מבט היה יכול להרוג הייתי מתה באותו הרגע, אבל לשתיהן לא היו הרבה ברירות, הן הוזמנו לקרב באופן הכי חוקי שיש ואם הן לא יענו לאתגר הן צפויות  לגירוש באותו טקס השפלה ידוע שהן התחיבו לקיימו ואת זה אף אחת מהן לא הסכימה ושתיהן עלו אלינו אל הבמות.

באיזה שהוא מקום ריחמתי על חדוה, לא מספיק שהיא הרגיזה את הקברנית בכך שהקדימה והזמינה אותה לקרב באתי אני ועצבנתי אותה עוד יותר כשהזמנתי את הבת-זוג שלה ואין לי ספק שאת כל העצבים האלה היא הולכת להוציא על חדוה אבל אולי בכלל גם לחדוה יש סוד שהיא לא סיפרה, אולי היא בכלל מתאבקת מנוסה וזה שהרגזתי את הקברנית עוד יותר רק עוזר לה כי ידוע הוא שכשעצבניים עושים שטויות וכשעושים שטויות עושים טעויות ומספיק טעות אחת כדי להפסיד קרב שלם אבל עכשיו הייתה לי משימה אחרת, הנחתי את הדאגות לחדוה בצד והתרכזתי בקרב שלי מול נועה, ככה קוראים לבת-זוג של הקברנית.

מסתבר שהיו כאלה שהימרו עלי, מעט, אולי בגלל שהן ידעו כמה גרועה נועה, אבל הרוב הימר על נועה, מקריבות חזיה או תחתונים כדי לשמור על יחסים עם הקברנית.

הצלצול נשמע והקרב התחיל. מהר מאד הבנתי שנועה היא מתאבקת גרועה, שאין ספק שבלי ההגנה של הקברנית היא הייתה בשר תותחים משובח בכל התכנסות של המועדון, אבל לא התאים לי לנצח אותה מייד עם פתיחת הקרב, להפך, רציתי שיחשבו שאני לא משהו, אז בסיבוב הראשון נתתי לה לצבור שתי נקודות, שתי נקודות שליליות שלי על חוסר יְזִימָה ובריחה ממגע.

בסיבוב השני "השתפרתי" קצת, ובסוף הסיבוב השני המצב היה שיוויון, 3:3. ידעתי שאני יכולה לנצח אותה בהכנעה בכל רגע נתון שרציתי אבל התאים לי לנצח בנקודות אבל לא לקחתי צ'אנס ובתחילת הסיבוב השלישי יזמתי הרבה, צברתי נקודות זכות וכשההפרש היה שלוש נקודות נתתי גם לה לזכות אבל בכל פעם דאגתי שההפרש ישמר.

צלצול הסיום "תפס" אותי צוהלת משמחה כאילו זכיתי עכשיו באליפות ישראל. השופטת שלחה אותי לבחור סטראפאון. היה לי ברור שאני אבחר את התותב המפלצתי אבל עד שהגעתי לשולחן ריחמתי על נועה, היא לא המטרה שלי, היא רק האמצעי להתעלל בקברנית, ולכן בחרתי אחד קצת פחות מפלצתי אבל עדיין גדול ושמן.

השופטת קראה לנו למרכז הזירה, עמדה ביננו ואחזה בידה של כל אחת מאתנו. אני מימינה כשהסטראפאון קשור לגופי והתותב מתנוסס בגאון בין רגליי, הניפה גבוהה את ידי והכריזה על נצחוני. "לוזרית!", היא פנתה לנועה שהחווירה, "הפסדת, מעכשיו את שבויה! תרימי ידים לכניעה ותני למנצחת לממש בך את זכותה.

נועה השפילה מבט, הסמיקה והרימה ידים, מסמנת שהזובור מתחיל. לא יכולתי להתאפק וחיוך נצחון נמרח על פניי וראיתי את נועה מסמיקה עוד יותר ודמעה נושרת מעינה. נעמדתי מולה, הושטתי יד וציוויתי "את החזיה!" בקול קר וקשוח, ביד רועדת נועה מהרה להוריד את החזיה ומסרה לי אותה ואני הנפתי אותה גבוה באוויר והצגתי אותה בגאווה לכל הבנות הצופות בנו. ראיתי את העלבון בעיניה של נועה אבל לא הפסקתי, "התחתונים!" פקדתי באותו קול קר ונועה מהרה והורידה אותם ומסרה לי, נשארת לעמוד מולי עירומה ובידים מורמות. כרכתי את  התחתונים סביב פרק כף ידי והצגתי אותם לקהל כשחיוך גאה על פניי. "על הברכיים!" הצבעתי על המזרון לפניי ונועה ירדה על ברכיה, "תמצצי לי!" הגשתי את התותב אל פיה ונועה התחילה למצוץ לי.

הבטתי לעבר הבמה השניה, חדוה כרעה על ברכיה ומצצה לקברנית את התותב המפלצתי כשזאת אוחזת בראשה ומצמידה אותו חזק לערוותה וכמעט חונקת אותה. ראיתי גם שהקברנית מביטה לעברנו, בוחנת מה אני עושה לבת הזוג שלה אז גם אני אחזתי בראשה של נועה ודחפתי את התותב יותר עמוק לגרונה.

כשהקברנית הורידה את חדוה לעמידת דוגי-סטייל עם ראש מורד וישבן מורם אני הורדתי את נועה, סוטרת על ישבנה ודורשת שתעשה לי כבוד ותנענע אותו לכבודי.

צעקת הכאב של חדוה לא השאירה ספק איפה הקברנית קברה את התותב שלה, אני הייתי יותר רחמנית ותקעתי אותו לנועה בכּוּס, חשבתי שאני אתקל בהתנגדות, שהיא יבשה שם, אבל להפתעתי חדרתי בקלות, נועה הייתה רטובה ומשומנת, לא משאירה ספק שהיא מגורה, והתוכנית שלי לעבור לתחת שלה התעכבה ובמקומה הצבתי לעצמי מטרה חדשה, לגרום לה לגמור, להשפיל אותה ולעצבן את הבת-זוג שלה.

"תזכירי לכולם מה את" פניתי בקול אל נועה כשאני מזיינת אותה חזק ומהר.

"אני לוזרית!" היא ענתה בקול ושמעו בקולה שהיא עושה את זה מאונס, כללי הטקס מחייבים, "הפסדתי ואני השבויה שלך" היא הוסיפה על פי המסורת.

"ומה עושים ללוזרית?" המשכתי.

"מזיינים אותה" נועה ענתה בקול בוכה.

"ומה אני עושה לך?"

"את מזיינת אותי" היא לחשה.

"חזק! הבת זוג שלך לא שמעה!" הפלקתי לה חזק על פלח ישבנה הלבן, מכה כואבת.

"את מזיינת אותי!" היא צעקה בקול והרגשתי שאני מחליקה יותר בקלות בתוכה ואחרי עוד כמה פמפומים זה הגיע, "פאק, אימא'לה, לא!" היא צרחה באקסטזה, "פאק! לא! לא!!" היא הוסיפה בבהלה, "אני מצטערת, אנה אני מצטערת" והיא היחידה במועדון שהקברנית מרשה לה לקרוא לה בשם שלה, אנה, ולא בכינוי, "אנה סליחה, אני לא יכולה" היא המשיכה בבכי, "פאק! למה? הנה! אני גומרת! אני גומרת!! פאק!!! גמרתי" ואת ה-גמרתי היא הודיעה בקול חלש ומבוייש.

"היא לא שמעה!" הפלקתי לה שוב ולא הייתי צריכה להסביר לאיזה היא אני מתכוונת,  בעצם ניצלתי אותה כדי להרגיז עוד יותר את הקברנית.

"גמרתי!" היא צעקה בעלבון.

"אז תרימי ת'ראש" הודעתי בקול, מחייכת ושיחררתי את התחתונים שהיו מגולגלים סביב פרק כף ידי, "תרימי יותר!" משכתי לה בשיער והלבשתי לה את תחתוני הביקיני האדומים על הראש, בולטים כל כך על רקע השיער הבלונדיני שלה.

לא נשאר עוד הרבה זמן עד סוף סיבוב הזובור אבל לא ויתרתי על ביקור בישבן שלה, בתנועה מהירה שלפתי את התותב מהכוס ובלי הכנות מוקדמות תקעתי לה אותו בתחת. למזלה התותב היה משומן היטב באותו נוזל סיכה טבעי שלה, ולמזלה זה גם לא היה אותו תותב מפלצתי שהבת-זוג שלה תקעה לחדוה ונעמי, ועדיין זה כאב לה, גניחת הכאב שלה נשמעה היטב גם בזירה השניה ואין לי ספק מה היא עשתה.

לא הספקתי הרבה לזיין לפני שצלצול הפעמון לסיום הסיבוב נשמע. "קומי!" משכתי בשיערה בגסות ואזקתי אותה באותם אזיקי ידים ורגליים המחוברים בינם בשרשרת שהבאתי כשלקחתי את הסטראפאון, סט זהה לזה שהבת-זוג שלה משתמשת תמיד לאזוק את השבויות שלה, את החזיה האדומה שלה תליתי על צווארי כאילו הייתה שרשרת יקרה, שכולם יראו, וככה, כשהיא עירומה, אזוקה, עם תחתונים על הראש ובעיקר מושפלת הובלתי אותה אחרי אל מחוץ לזירה.

חוקי המועדון לא מרשים להזמין לקרב מישהי שרק עכשיו ניצחה, מאפשרים לה לנוח לפחות במשך קרב אחד לפני שמותר להזמין אותה באותו ערב ורק בגלל זה הקברנית לא הזמינה אותי מייד למרות שהיא הודיעה כבר לכולם שבקרב הבא זה יקרה.

בזירות התארגנו עוד שני זוגות לקרבות בזמן שהנשים בקהל הימרו, מורידות חולצה ופושטות חזיה או מרימות חצאית ופושטות תחתונים כדי להמר עליהם או "סתם" מהמרות על מה שהרויחו בהימור הקודם.

הקרבות התחילו. הקברנית עמדה מול אחת הזירות וצפתה, חדוה, השבויה שלה, כרעה לרגליה ופינקה אותה, משכה מעט את התחתונים וליקקה לה, אולי גם דחפה את הלשון וירדה לה, סביבן עמדו כל המתחנפות שלה, מספרות לה מה בדיוק עשיתי לנועה, כאילו מעדכנות אבל בעצם מחממות אותה עלי עוד קצת.

אני עמדתי לבד, האחרות התרחקו ממני כאילו אני מצורעת, אולי בגלל שהן פחדו שהקברנית תחשוב שהן חברות שלי ותתנקם בהן, אפילו נעמי לא התקרבה אלי.

לא הורדתי את נועה לפנק אותי, במקום זה העמדתי אותה, נצמדתי אליה מאחור וחיבקתי אותה, עומדת איתה בזוית כזאת שהקברנית תוכל לראות בקלות מה אני עושה לבת זוג שלה, מצמידה אותה אלי ומשפשפת בחוזקה את ערוותי בישבנה המוצק, ממש מאוננת לה על התחת, ועם כפות ידי שיחקתי לה בציצים המדליקים שלה, גדולים וזקופים, ממוללת את הפטמות שלה בעדינות בין אצבעותיי, בעדינות כדי לגרות, לא כדי להכאיב, וזה עבד, נועה התגרתה שוב, הרגשתי איך הפטמות שלה הופכות נוקשות כפלדה ואיך היא מתאמצת שלא לפלוט גניחת הנאה.

מנהל הטקס נעמדה לידי, כאילו במקרה, "מניאקית" היא ציחקקה בשקט, "הצלחת לעבוד על כולנו" המשיכה וסיננה בין שיניה בלחש בלי להביט לעברי, "את יותר טובה ממה שרצית שנדע" עצרה לשניה, "בקרב הבא אני הולכת להמר עליךְ" היא לחשה לי כשהמבט שלה מתמקד בנעשה על הבמה, "דיר באלאק! אני מאד מקווה שאני לא אצטער" היא השלימה בקול מאיים והלכה, משאירה אותי שוב לבד.

הקרבות הפעם היו די שקולים, אומנם מלחמת חתולות רחוב אבל בין רמות שוות ולמרות שלא יכולתי להמר, ללוחמות אסור, ניסיתי לנחש לפני כל קרב מי תנצח ובשני הקרבות ניחשתי נכון.

הקרבות הסתימו וסיבובי הזובור התחילו. אחת המנצחות הורידה את המפסידה שלה על ארבע ורכבה עליה סביב הזירה כשהיא מניפה בגאווה את התחתונים שלה לפני שהורידה אותה לתנוחת הדוגי-סטייל וזיינה אותה וזה מצא חן בעיניי.

"עכשיו אנוצ'קה תקרע לך תצורה" נועה לחשה לי לקראת סוף שלב הזובור.

"את חושבת?" לחשתי חזרה.

"אני בטוחה, היא לא תסלח לך על מה שעשית לי, את עוד תמצצי לי בזמן שהיא מזיינת אותך בתחת!" היא לחשה ברשעות ונתנה לי עוד רעיון.

לפרק רביעי >>>.