הערה:
המדובר בסיפור דמיוני לחלוטין.
"כל הנוסעים לטיסת TAP לליסבון, העלייה למטוס דרך שער 1C" הקריאה ברמקול העירה אותי מהתנומה שחטפתי באולם הנוסעים היוצאים בנתב"ג. השעה 5:00 בבוקר, התעודדתי מכך שיש לי עוד זמן לישון במטוס. גררתי את עצמי לשער העלייה למטוס, עברתי את הכרטוס ומשכתי את הטרולי אל עבר המטוס. שלום מנומס לדיילות בכניסה למטוס, והתחלתי לעבור בין הכיסאות מחפש את הכיסא שלי B41. הגעתי, הינה זה, פתחתי את תא המטען העליון ודחפתי את הטרולי פנימה.. התכוננתי לשבת בכיסא האמצעי, כאשר פנימה ליד החלון כבר ישבה מישהי. הרמתי את מבטי וקפאתי. אני לא טועה אמרתי לעצמי.. זו בטוח היא ..כן זו הדומינה אשר הייתי אצלה בסשן רק לפני שלושה חודשים, איזה צירוף מיקרים מטורף. היא הסתכלה עלי יושב לצידה. שלום מלמלתי. היא ענתה בשלום חסר עניין מצידה. היא זיהתה אותי? לא זיהתה עכשיו? הרהרתי בליבי. אמרתי לעצמי שלא אהיה מסוגל להעביר עכשיו כחמש שעות בניחושים, אני חייב לומר לה משהו! החלטתי שאהיה קצת נודניק כי אני לא אוכל להתמודד עם זה… שלום אמרתי שוב, "הייתי אצלך לפני שלושה חודשים..", הפעם היא סובבה את הראש והסתכלה עלי, ככל הנראה על מנת להעריך אם לקרוא לדיילת, האם אני פסיכופט שצריך לברוח ממנו…או סטוקר…או רק נודניק. אמרתי לה "אני לא מתכוון להציק ואת לא צריכה לחשוש.. רק אני מתרגש לשבת לידך .. הכל טוב אני לא אגיד מילה יותר".
למזלי, היא החליטה שלא לקרוא לדיילת, מנגד לקחה בידיה אוזניות והניחה על ראשה, נשענה על החלון ועצמה עיניים. אני, נשענתי עם הראש על משענת הכיסא, עצמתי עיניים וניסיתי להיזכר באותו סשן איתה לפני שלושה חודשים. היא היתה מדהימה נזכרתי, שלטה היטב בסשן, היה לה קול בטוח. היא היתה קטנה אך מרשימה וסה"כ היתה לי חוויה טובה איתה, חייכתי לעצמי, אמרתי לעצמי איזה צירוף מיקרים מדהים מה הסיכוי שכזה דבר יקרה לי. קלטתי את עצמי מחייך מאוזן לאוזן בלי סיבה, מחקתי את החיוך. בטיסה לא ממש שוחחנו וגם לא רציתי יותר להציק בטיסת בוקר כל כך מוקדמת. ממש לפני הנחיתה היא שלפה שקית עם ניירות, קלטתי מהניירת כי אלו דפי ההוראות מה לעשות בליסבון על מנת להוציא את הדרכון הפורטוגלי. סליחה, אמרתי לה, את הולכת להוציא את הדרכון, כן היא השיבה קצרות., גם אני אמרתי, והוצאתי מתיק הגב אותו סט דפים תואם בדיוק. כנראה עשינו את ההליכים אצל אותה חברה הוספתי. היא חייכה, בנימוס מבלי לומר מילה.
המטוס נחת, והתחלנו לצאת מהמטוס. נתתי לה להתקדם לפני, המבט לא עזב אותה וראיתי אותה קצת לפני עוברת את ביקורת הדרכונים, ולאחר מכן יוצאת אל מחוץ לטרמינל. המשכתי גם אני לכיוון היציאה, ביציאה חיפשתי את תחנת הרכבת התחתית, מרחוק ראיתי את השלט האדום והתקדמתי לעברה. "סליחה" שמעתי בעיברית קול מאחורי "תוכל שנייה לעזור לי". הסתובבתי וראיתי אותה מתקדמת לעברי.
כמובן אמרתי.. מה קרה? אני צריכה להגיע למלון והראתה לי את שם המלון. אתה יודע אם אני צריכה לקחת מונית לשם. "לא" עניתי מיד אין לך צורך. פתחתי את הטלפון שלי והראיתי לה כי גם לי יש הזמנה לאותו מלון שנמצא לא רחוק משם. אמרתי לה, כל הישראלים מזמינים לאותו מלון, הוא הכי קרוב למשרד הפנים. הוספתי שגם אני בדרך לשם במקרה. "אולי תסכימי להצטרף אלי אפשר להגיע ברכבת התחתית זה סה"כ שתיים שלוש תחנות מכאן" אמרתי בחשש. "ואוו… נהדר… לא צריך מונית" ענתה לי בשמחה, "חסכת לי 20 יורו". היא נראתה קטנה, צעירה מכפי שפגשתי אותה אצלה בדירה, לא מאופרת, היא נראתה בשנות העשרים ופחות מפחידה מהסשן אותו ניהלה ביד רמה. היא המשיכה "חסכתי כל שקל על מנת לממן את הנסיעה הזו, כל יורו שאוכל לחסוך יעזור לי".
התקדמנו לעבר תחנת הרכבת. שלום שמי ארז, מה שמך… היא היססה אבל אמרה נטלי, אמרתי בלב שהיא לא נראית נטלי, אבל אתקדם עם מה שיש. אפשר להציע לך הצעה אמרתי לה בפה מגמגם –
"כן" אמרה בהפתעה, חוששת ממה שאני הולך להציע
תראי אנחנו באותו מלון, שנינו כאן אני מניח ל – 48 שעות להוציא את הדרכון ולחזור לישראל. אני מציע שנעשה את זה ביחד.
למה אתה מתכוון ביחד?
תבטלי את ההזמנה שלך במלון ותחסכי את המלון, נשהה באותו חדר, את תשני על המיטה כמובן, אני אשן על הספה שתהיה שם. אני אשלם את כל ההוצאות מחר במשרד הפנים, על האוכל ועל הטיול בעיר מבלי שתוציאי יורו אחד. בתמורה, יש לנו שני ערבים משותפים, בכל ערב לפני השינה תעבירי לי סשן פרטי בחדר. מבטיח שזה כל מה שאני מבקש.
היא חשבה קצת, הסתכלה עלי ואז אמרה "אבל אין לי ציוד כאן, ואני לא זוכרת מה עשיתי איתך"
אני לא צריך ציוד, עניתי לה, הרגליים שלך היו מספקות, קצת שליטה מילולית, מבחינתי זה בסדר גמור.
"אין אדע שאתה לא פסיכי ולא תקפוץ עלי באמצע הלילה", ענתה בשאלה.
"תראי אני נורמאלי לחלוטין ונורמטיבי". חשבתי שנייה איך לשכנע אותה ואיך לתת לה לבטוח בי, "הינה קחי את הדרכון הישראלי שלי, אם משהו אעשה שלא יתאים לך, אל תחזירי לי את הדרכון מצידי תקרעי אותו, יש שם את כל הפרטים שלי ואני לא אעשה שום דבר שחורג ממני שאמרתי. מצדי תחזיקי אותו בכספת במלון.." (איך שאמרתי את זה הבנתי שזו שטות גמורה כי כל המטרה של שנינו היתה להשיג דרכון פורטוגלי) אבל זה כנראה שכנע אותה.
מסכימה, אבל אמרה שנהיה ברורים "אין מין אין ערום סשן שליטה וזהו".
כן, עניתי לה, ומסרתי את הדרכון הישראלי לידיה. נסענו למלון. סידרנו כי החדר שלי יהיה זוגי וביטלנו את ההזמנה שלה. הנחנו את המזוודות בחדר והוצאנו את הדפים. שם נכתב כי עלינו להגיע מוקדם בבוקר למשרד הפנים הפורטוגלי על מנת לתפוס תור. השעה היתה 14:30 בואי נלך לאכול הצעתי, ולטייל, מחר בבוקר נטפל בדרכון.
יצאנו החוצה, לקחנו את הרכבת התחתית לכיכר רוסיו, וטיילנו בעיר. למדתי ממנה כי נולדה בקיבוץ בעמק יזרעאל, שירתה כקצינת נפגעים בשלישות והיום היא סטודנטית לעבודה סוציאלית. הוריה קיבוצניקים ולא עוזרים לה לא בשכירת דירה במרכז, היא לא מקבלת סיוע בלימודים ולמעשה מאז שהשתחררה מהצבא, היא עובדת ומכלכלת את עצמה, וזו הנסיעה הראשונה לחו"ל שלה מזה 5 שנים.
אין ספק, שיש כבוד אליה, סיפרתי לה על העבודה שלי , מה אני עושה איפה אני גר וכיצד התגלגלתי לסשן אצלה. היא מצידה סיפרה כי היא עובדת ברשות מקומית כפקידה, ועניין של השליטה היא קיבלה מחברה שלה שהחליטה לפרוש מזה.
יצאנו לאכול, לאחר מכן שבנו למלון.
היא הורתה לי להתקלח ולצאת לבוש מהמקלחת. צייתתי. היא נכנסה אחרי להתקלח לא לפני שאמרה כי הסשן יהיה 45 דקות, ואחרי זה אני הולך לשכב על הספה ולא מדבר ולא מצייץ ואם יש לי לעשות שיחות טלפון שארד למטה ללובי לעשות אותן. הסכמתי.
היא יצאה מן המקלחת, לבושה במכנס קצר, חולצת טריקו ללא חזייה ועם גרביים דקות לבנות והיא נעלה את הסניקרס איתם טיילה בכל ליסבון.
תתפשט! ציוותה.
"כן גברתי" – ומיד ביצעתי זאת והנחתי את הבגדים על הספה בצד.
היא כיבתה את האורות, ורק האור שבצד היה דלוק, האור החלש בחדר נתן אווירה מאוד רגועה.
"תפרוס סדין על הרצפה ותשכב עליו"
"ביצעתי בדומייה" – וההוראות האסרטיביות שלה, החלו לעורר אותי.
היא נעמדה מעל ראשי.
"תוציא את הלשון הכי רחוק שאפשר!"
הוצאתי את הלשון.
היא הרימה את הרגל והעבירה את סוליית הסניקרס על פי.. איזו השפלה .. ומצד שני הזין כבר עמד זקוף.
"תנקה אותו!"
ליקקתי את הסוליה בליקוקים רחבים של הלשון.
"תוציא שוב!"
הפעם העבירה את הסולייה השנייה על פי.
גם אותה ליקקתי בליקוקים רחבים.
"תתהפך!"
נשכבתי על הבטן.
היא שמה רגל על הראש שלי ועכשיו תפרום את השרוכים של הנעל השנייה. ביצעתי את המוטל עלי בשתיקה.
הוצאתי את רגלה מתוך הנעל והנחתי את הנעל לצידי.
עכשיו היא החליפה את הרגליים, הרגל עם הגרב היתה על ראשי ואני פרמתי את השרוכים בנעל השנייה וחלצתי את רגלה.
היא התיישבה על המיטה רגליה הקטנות באוויר.
"בוא אפס קראה לי… תסתובב אלי ותוריד בזהירות עם הלשון והשיניים את הגרביים, רק חצי דרך, ככה שרק העקב יהיה חשוף"
ביצעתי בעדינות את המוטל עלי בשתי הרגליים.
"אתה יכול לשכב על הגב וללקק לי את העקבים".
הייתי מתחתיה. לא ראיתי את כולה אלא רק את העקבים שלה, ביצעתי את זה בטירוף. עטפתי את העקבים שלה עם לשוני, וליקקתי כל פיסת עור חשופה של העקב.
"שב על הברכיים ותפתח את הפה"
ביצעתי.
היא הכניסה את הרגל עם הגרב לפי, עכשיו בעדינות תמשוך את הגרב.
משכתי עם השיניים את הגרב, וחשפתי את כף רגלה הקטנה והמושלמת. האצבעות הדקות היו משוחות בלק שחור, האצבעות שלה היו לבנות וכל כך יפות.
"עכשיו את הרגל השנייה"
ביצעתי מלכתי- השבתי.
"תרים את הראש ותפתח את הפה!"
מיד ביצעתי את האמור. היא הכניסה את כף רגלה הימנית לפי, "תזהר לא לנשוך אותי נזפה בי, אחרת אני מעיפה את הדרכון שלך דרך החלון" היא לחצה בתוך פי על הלסת התחתונה ועם כף הרגל הורידה אותי לרצפה לעמדת השתחוות בפניה.
"אתה יכול להתחיל לנשק ולקק את כפות הרגליים עד לגובה הברכיים בלבד" הדגישה את דבריה.
נצמדתי לרגליה שהיו חלקות בצורה מופלאה, נישקתי אותן ללא הפסקה, והתחלתי לנשק את כפות רגליה מכל זוויות אפשרית, הייתי באקסטזה של עונג. המשכתי לנשק עד שקיבלתי סטירה עם כף רגלה – הזמן הסתיים.
"אתה יכול לעשות לעצמך ביד, הרגל שלי בפה שלך" ביצעתי זאת בהנאה. גמרתי תוך שניות .
"לילה טוב .. תזכור אני לא שומעת ממך שום ציוץ. אתה הולך מחר בבוקר מוקדם לתפוס תור לשנינו".
היא המשיכה לגלוש בטלפון הנייד שלה, כאשר אני שוכב על הספה ערום ומאושר.
קמתי ב6 בבוקר, התלבשתי בחושך, יצאתי מהחדר בשקט שלא להפריע לה וצעדתי למשרד הפנים הפורטוגלי וחיכיתי בתור שם, הייתי שם יחד עם כל מיני מהגרים שהמתינו כמוני לפתיחה. התור התארך כל העת, כאשר המלכה הגיעה ב7:55 ונעמדה לידי.
"הכל בטיפול" אמרתי לה.
"מצויין" השיבה בחיוך.
אכן, סיימנו את העניינים שם ב- 12 בצהריים, כאשר נאמר לנו שעלינו לחזור לאסוף את הת"ז והדרכון בשעה 17:00.
נסענו משם לטייל ביחד בכל רחבי העיר. לאחר הליכה ארוכה, היא התיישבה על ספסל בשדרה המרכזית, "כואבות לי הרגליים", אמרה בקול.
"אפשר לעשות לך מסאז'?" .. שאלתי.
קודם תיגש לקיוסק תביא לי מיץ תפוזים ואחר כך תעשה מסאז'- אמרה בקול אסרטיבי.
הלכתי והבאתי לה כוס תפוזים סחוט, היא התיישבה לאורך הספסל, הניחה רגליה על ברכיי, שתתה עם קש את המיץ וגלשה בסלולארי שלה. אני חלצתי את נעליה והתחלתי לעשות מסאז' באמצע השדרה המרכזית בליסבון.
לאחר מנוחה, הצעתי להיכנס לקניון לסיבוב שופינג. היא נעתרה. אני הסתובבתי לבדי בין החנויות למלא את רשימת הקניות שקיבלתי לנסיעה, והיא הלכה לעניינה. לאחר שעה קלה ראיתי אותה בתחום חנות נעליים ונכנסתי. היא מדדה מגפיים שחורות, שהגיעו לה עד מעל הברך, היא נראתה מעולה.
"את קונה את זה?" שאלתי.
"נראה לך?" ענתה – אין לי מספיק כסף, זה סתם בשביל הנופש.
"אכפת לך אם אני ארכוש לך?"
"אתה רציני?" והרימה זוג עיניים.
"כן" עניתי , את ניראית עם זה מרשימה, ואשמח בערב לנקות לך אותם.
"יבוצע.. " היא חייכה "תודה".
בהמשך, אספנו את הדרכון ות,ז ממשרד הפנים ויצאנו לארוחת ערב בעיר ומשם חזרה למלון.
פרסתי את השמיכה ועליה הסדין ונשכבתי על הרצפה. היא יצאה מחדר האמבטייה, לבושה בחולצת בטן בה היה ניתן לראות את הבטן המתוחה שלה, היא לבשה תחתון שחור, והמגפיים השחורות שהגיעו עד מעל לברך. היא היתה מהממת. היא נעמדה עם המגפיים מולי.
"רד לרצפה!"
ירדתי ונשכבתי לרגליה.
היא שמה רגל אחת על ראשי ורגל שנייה קרוב לפי.
"קדימה תבריק אותה עם הלשון!"
התחלתי לבצע את המטלה.. תוך זמן קצר כל המגפיים היו עם סימני הרוק שלי, ומצוחצחים.
"תוריד אותם!" ביצעתי וחילצתי את רגליה מתוך המגפיים. היא נעמדה מעל החזה שלי ושמה רגל אחת על החזה שלי. רגל שנייה לחצה אל הזין ומעכה אותו יחד עם הביצים.
עונג עצום הציף אותי. הזין היה מתוח והייתי נכון לגמור באותו רגע, אבל עצרתי את עצמי מחשש לסיים את הסשן מוקדם מידי.
היא החזירה את רגליה ונעמדה משני צדדי.. היא הרימה את התחתון טיפה, כך שייכנס כולו לחריץ הישבן שלה
היא התסכלה עלי
"מותר לי לגעת?" שאלתי
"כן".
הרמתי את שני ידיים וחפנתי את שני הלחיים של הישבן הקטן וההדוק שלה. המגע היה אלוהי. לא הרגשתי מגע כל כך נעים. רעדתי.
היא הרימה רגל אחת, ושיחקה לאורך האיבר ומעמידה אותו בעדינות רבה. האיבר שלי נעתר למעשיה ועמד כולו זקור.
היא כרעה אחורה וישבה לי על הפנים עוד תנועה קטנה והייתי עם הלשון בתוך התחתון ושתי כפות רגליה משחקות עם האיבר.
"מותר לי להזיז את התחתון?"
"שלא תעז.. רק תלקק!" השיבה בקול אסרטיבי.
ליקקתי ועוד איך. הוצאתי את הלשון וליקקתי הכל. התחתון העור מסביב ניסיתי להזיז את הבד עם הלשון, זה היה מרגש ומלהיב. הרמתי את הידיים ועטפתי את שני ירכיה שישבו עלי והצמדתי אותה לפנים שלי.. העונג היה מושלם.
אחרי כמה דקות היא הסתובבה.
שלחה את רגליה אל פי, תפסתי אותם והצמדתי אותם אלי. היא החלה לעשות לי ביד. לא לקח עוד הרבה זמן אשר הכרזתי שאני גומר, היא משכה את רגליה מפי, כיונה את הזין לחזה שלי, וגמרתי על עצמי.
היא נתנה לי מגבת שהיתה בסמוך.
"תחזור לספה!"… הלכתי לספה עם חיוך מאוזן לאוזן, ונרדמתי.
קמנו, אכלנו ארוחת בוקר וצעדו לעבר הרכבת התחתית לכיוון שדה התעופה. בטיסה חזרה כבר לא היה לי מזל. ישבנו כל אחד במקום אחר בטיסה. יצאתי מהמטוס ומשכתי אחרי את הטרולי למסדרון מעל אולם הנוסעים היוצאים, צעדתי לאט מבלי למהר. במרחק בקצה המסדרון ראיתי אותה עומדת ומחכה לי. "היי .. לא תוכל להיכנס ארצה בלי הדרכון הישראלי שלך"… ומסרה לי את הדרכון, נזכרתי שיצאתי מפורטוגל עם הדרכון הפוטוגלי ולא הישראלי, "וגם….רציתי להגיד לך שלום". "שלום גם לך" אמרתי בשמחה. "היה לי כיף מאוד איתך" אמרתי לה, "את מושלמת". היא נשקה קלות על הלחי שלי. להתראות אמרה והמשיכה לדרכה.
נעמדתי בתחילת המסדרון בו הנוסעים החוזרים צועדים לעבר ביקורת הגבולות וקבלת המזוודות. היא היתה כל כך קטנה, לבושה בג'ינס פשוט, סניקרס, וז'קט ג'ינס תואם…. מושכת טרולי שחור הולכת ומתרחקת ממני נמוגה בין קהל הנוסעים השבים.
הרמתי עיניים לשמיים ואז נזכרתי באמירתו של אלברט אינשטיין "צירוף מיקרים זו דרכו של אלוהים להישאר אנונימי" … לחשתי לו "תודה".
הסיפור לא דמיוני, מבוסס על מקרה אמיתי, בדקתי