שלושת הימים האחרונים שלנו החלו לחלוף במהרה, וכל דקה שחלפה היא דקה המקרבת אותי אל הקץ של החופשה המדהימה הזאת עם לין. אולי זאת אחת הסיבות שבעיני ימי הולדת בחצי החיים השני שלי הפכו להיות מטרד בעיניי, שכן על מה יש לנו לשמוח? על קץ החיים המתקרב? על הספירה לאחור?
אני ולין בילינו ועשינו אהבה, אכלנו ותינינו אהבים בכל רגע שחזרנו למלון. כמות הזרע שהטמנתי ברחם שלה היתה צריכה להספיק לעשרה ילדים. מעבר לסקס סוחף גם טיילנו בסוף שבוע לכמה מקומות בעיר. היא סיפרה לי רבות על החיים האומללים הצפויים לה כשתחזור לפיליפינים. היא נולדה בכפר ולא בעיר גדולה, בת למשפחה די גדולה. היא מחוייבת להוריה, וסיפרה לי שהיא זאת המיועדת לטפל בהם לעת זיקנה. זאת אחריות שלה והיא תישאר רווקה כל ימי חייה. בפנטזיה שלי ראיתי אותה ואותי חיים ביחד. אבל כל פעם שהפנטזיה התגברה על המציאות, נזרקתי למציאות האמיתית בכל שיחת טלפון הביתה ושיחה עם האשה והילדים שמתגעגעים אלי כבר.
לפני הלילה האחרון קנינו דיסק של הזמר ג'ון דנבר. שמענו את השירים בערב בנגן הדיסקים שקניתי לה. אחד השירים המפורסמים שלו הוא leaving on a jet plane שמתאר את הגעגועים של גבר האורז את מזוודתו וטס במטוס סילון ולא יודע מתי יחזור ומתי יתראו שוב
All my bags are packed, I’m ready to go
I’m standing here, outside your door
I hate to wake you up to say goodbye.
(…)
I’m leaving on a jet plane
Don’t know when I’ll be back again
כשהיא שמעה את השיר היא צחקה. אני זוכר את הצחוק הזה של שיר שממש מתאר את הסיטואציה הנוראית כשאלווה אותה למונית מחר בבוקר ואפרד ממנה.
אך מאחורי הצחוק הזה התחבא כאב גדול מאד של פיספוס. איני יודע למה היא ציפתה. היא כל הזמן היתה אומרת לי. תחזור לאשה שלך. היא האשה שלך, ואני הייתי אומר לה שאני לא אוהב את אשתי יותר ולא יודע אם אוכל לחיות איתה. העדפתי לדמיין את החיים עם פנטזיה צעירה. דמיינתי את החיים כחווית סקס מתמשכת כמו שמונת הימים האלו, אילו הייתי חי עם לין.
היא קצת התעצבה באותו ערב, אך למרות העצב התחבקנו ועשינו אהבה. אני זוכר שלא רציתי לגמור והמשכתי לחפור עם איברי בתוך הקן החמים והרטוב שלה ובכל רגע שחשתי שאני רוצה לגמור, עצרתי מבעדי והשהיתי את עצמי בתוכה, מנשק אותה בחוזקה. ידעתי שברגע שיפלטו הזרעים האלו, זאת תהיה הפעם האחרונה שלי להרגיש את האורגזמה שלי בתוכה. כך נעתי בתוכה הלוך ושוב, חש את נימי רטיבותו על איברי המוקשה. מביט לה לפעמים בעיניים הכהות והעצובות, פשוט לא רוצה לסיים את האהבה הזאת יותר.
היא כאילו הרגישה את זה ואמרה לי :
"תגמור כבר מאהל (אהוב), אולי ניפגש יום אחד שוב"
"אני לא רוצה שזה יגמר, בגלל זה אני מחזיק את עצמי שלא לגמור"
"תגמור. אני אלך לישון עם הזרעים שלך בתוכי הלילה ותחבק אותי"
המשכתי לשוטט בתוכה עם איברי, כמחפש את הרגע הנכון להשפריץ את תאוותי בתוכה, כמה נגיחות חזקות ואני מרגיש את הזרם החזק שלי מפרה את תוכה, נצמד לתוכה והיא סוחטת את איברי עם שריריה הקטנים, גורמת לי להיפרד מליטרת התאווה שלי ומטמין אותה אצלה עמוק לפיקדון.
נרדמנו עירומים וצמודים כשאיברי טמון בתוכה עד ששעון המעורר העיר אותנו בשעה שש בבוקר.
כְּבָר אָרַזְתִּי אֶת מִזְוְדוֹתַי
מוּכָן לָצֵאת לְמָסְּעוֹתַי
עוֹמֵד כָּאן עַל מִפְתַּן דַּלְתֵּךְ
שׂוֹנֵא כָּל כָּךְ מֻקְדָּם לַהֲעִירֵךְ
אֲבָל הַשַּׁחַר מַפְצִיעַ
וְהַבֹּקֶר מַפְתִּיעַ
הֲמוֹנִית לְמַטָּה בַּכִּכָּר
הַנֶּהָג צוֹפֵר גַּם בְּצוֹפָר
מַרְגִּישׁ כֹּה בּוֹדֵד בֶּאֱמֶת
אוּלַי עָדִיף הָיִיתִי מֵת
נַשְּׁקִי אוֹתִי , חַיְּכִי אֵלַי
וּמַבְטִיחַ לַחֲזֹר, בְּחַיַּי
אַחֲזִי אוֹתִי כְּאִלּוּ לֹא תִּרְצִי שֶׁאֶעֱזֹב
כִּי עוֹזֵב בִּמְטוֹס סִילוֹן
וּמָתַי אֶחֱזֹר אִתָּךְ לִישֹׁן
אוֹ בֶּייב, אֲנִי שׂוֹנֵא כֹּה לַעֲזֹב
הָיוּ תְּקוּפוֹת, שֶׁבָּם אַכְזָבָתִי גַּם
וְהַנָּשִׁים שֶׁבִּדְרָכִים אָהַבְתִּי שָׁם
אוֹמֵר לָךְ, הֵן לֹא מִשְׁתַּוּוֹת אֵלַיִךְ
בְּכָל מָקוֹם אֵלֵךְ, אֶחֱשֹׁב אוֹדוֹתַיִךְ
בְּכָל שִׁיר שֶׁשָּׁר, אֲנִי שָׁר עָלַיִךְ
כְּשֶׁאֶחֱזֹר אָבִיא טַבַּעַת נִשּׂוּאִין
(נַשְּׁקִי אוֹתִי…)
עַכְשָׁו הִגִּיעָה הַדַּקָּה
תְּנִי לִי רַק עוֹד נְשִׁיקָה
עִצְמִי עֵינַיִךְ בִּזְמַן שֶׁנֶּעֱלַם
חִלְמִי עַל יוֹם כֹּה מְיֻחָד
שֶׁלֹּא אַשְׁאִיר אוֹתָךְ לְבַד
עַל יוֹם שֶׁבּוֹ לֹא אוֹמֵר נִכְלָם
(נַשְּׁקִי אוֹתִי…)
המשך יבוא
עכשיו היא נכנסה להריון ותתחיל לסחוט אותו.
מרגש, כתוב היטב, תודה רבה!