מועדון קרב – גומלין

זהו חלק חמישי של הספור "מועדון קרב" ולהבנת העלילה מומלץ לקרוא את הפרקים הקודמים תחילה

למען הסר ספק: עלילת הסיפור, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דימיוני.  כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות של אנשים אמתיים, חיים או מתים, הרי הוא מקרי בהחלט.

אזהרה : הסיפור מכיל תאורי מין כוחניים בהסכמה ולא בכפיה!

חופשת הסמסטר הסתיימה ושוב התמסרתי ללימודים, מועדון הקרב לא שינה את הצורך האישי שלי להיות מצטיינת.

גם היחסים עם נעמי חזרו להיות קורקטיים, כל השבוע גרות ביחד אבל חיות בנפרד, היא ממשיכה לעשות כושר באותו מכון מפונפן שלה ואני בריצות הארוכות ותרגילי טאי-צ'י לאורך הירקון או שפת הים ורק ביום אחד בשבוע, יום חמישי בערב, אחרי שהיא ניקתה את המקלחת והשרותים, בעירום כמובן וכשאני נוכחת ומפקחת, אנחנו יוצאות ביחד, כשיש מפגש במועדון הקרב לשם וכשאין יוצאות ותופסות לנו סטוצִים, עם גברים כמובן, שתינו לא מוותרות על זיון טוב, לחטוף את הדבר האמיתי בין הרגלים מאיזה פר הרבעה גברי משובח, או סתם לארוחה טובה שאחריה חוזרות הביתה ועושות ביחד אמבטיה חמה, פעם אני נשענת עליה ופעם היא נשענת אלי, ומקנחות במין נשי משובח במיטה של אחת מאיתנו, מתחרות מי תצליח לגרום לשניה יותר אורגזמות ויש גם פרס למנצחת, ארוחת בוקר מפנקת למיטה בבוקר שאחרי.

השמועה שהקברנית מתכננת להזמין אותי לקרב גומלין התפשטה בין הבנות כאש בשדה קוצים ודרך נעמי הגיע גם אלי. נעמי הציעה לי להיות צופה במפגש הקרוב, להגיד שקיבלתי, שיש לי מחזור, כדי שהקברנית לא תוכל להזמין אותי אבל הסברתי לה שזה בסך הכל לדחות את הקרב כי אני לא יכולה כל שבועיים להגיד שאני מחורבנת, לעומת זאת אני יעצתי לה להיות צופה כדי שהקברנית לא תנסה לנקום בי דרכה, היא הרי הממליצה שהביאה אותי למועדון ואנחנו גם גרות ביחד שזה סימן שאנחנו חברות ואת זה נעמי דווקא הבינה וקיבלה.

כשיצאנו מהמעלית המאבטחות הקבועות כבר חייכו אלי, לא הייתי צריכה את נעמי כדי שיכניסו אותי, גם כל הדיבור שלהם אלי היה שונה, הם עשו לי כבוד.

שלמנו למארחת ונכנסנו לאולם הגדול. הדבר הראשון שבדקתי היה את הלוח הגדול, הפעם על יד השם שלי הופיע 2:0:2, שתי ניצחונות, אפס הפסדים ורצף של שני ניצחונות, זה על נועה וזה על הקברנית..

אני הלכתי ללוקרים להתכונן, להוריד את החצאית והחולצה ולהשאר עם תחתוני הביקיני וחזית הספורט הלבנות שלי, הלבוש של לוחמת, ונעמי הלכה לפטפט עם הבנות, מתרחקת ממני כמו שקבענו.

לקחתי כוס יין לבן קר וגם אני הסתובבתי, מעטות העזו להגיד לי שלום, כנראה שעדיין חששו שהקברנית תחשוב שהן חברות שלי, ושוב הייתה זאת מנהלת הטקס שניגשה אלי, הפעם בגלוי לא בחשאי, נעמדה מולי, מחייכת, והשקנו כוסות, שתינו ושוחחנו מעט, שאלתי כמה שאלות שנעמי לא ידעה לענות לי. "בהצלחה," היא חייכה לעברי לפני שעברה לשוחח עם מישהי אחרת, "אני מהמרת עליך גם הפעם, אל תאכזבי אותי".

עמדתי בצד ושתיתי מהיין, הקברנית עמדה במרחק ממני, לבושה בתחתוני תחרה שחורים וחזיה תואמת ומחבקת את נועה, הבת זוג שלה, הלבושה בביקיני וחזיה לבנים, כשלידם עומדות מספר נשים ומדברות איתה, לדעתי גם מחממות אותה וזה טוב בשבילי, בלטה בינם בביקיני דק ואדום צעקני וחזית תחרה תואמת שבקושי הכילה את שדיה הענקיים אותה אחת עם הפה ג'ורה שלא הפסיקה להעליב אותי בטקס החניכה שלי ושעכשיו כבר ידעתי את שמה, עטרה, מדברת עם הקברנית בהתלהבות ושתיהן מביטות לעברי.

צלצול הפעמון להתחלת המפגש נשמע בדיוק בשמונה בערב. הפעם לא היו מועמדות חדשות והקרבות התחילו מייד. כמו שכולן ציפו, כשהשופטת הכריזה "הזירות פתוחות, לוחמות, מי רוצה להזמין?" הקברנית קפצה ועלתה לבמה. "אני" היא הודיעה לשופטת, "את!" היא מייד פנתה לעברי והצביעה עלי, "כן, את" היא חזרה בכעס אחרי ששוב עשיתי הצגה כאילו אני לא מבינה אם היא מתכוונת אלי, "אני מזמינה אותך לקרב!" ושמעתי את העצבים בקולה.

עליתי לאט, מחייכת, חיוך שמטרתו אחד, לעצבן אותה עוד יותר. "בנות" השופטת הודיעה לקהל שהתגודד מסביב כששתינו נעמדנו בפינות הזירה שלנו, "עכשיו זה הזמן להמר".

הפעם כבר לא חיכו שהראשונה תתחיל אבל גם לא הייתה את אותה נהירה מטורפת כמו בפעם הקודמת כשכולם, חוץ ממנהל הטקס, הימרו נגדי, הפעם עוד נשים "הסתכנו" והימרו עלי. אחרי שהאחרונה הימרה השופטת לקחה אותנו למרכז הזירה, כמו שנהוג לחצנו ידיים, הפעמון צלצל, השעון התחיל לתקתק והקרב התחיל.

הפעם החלטתי לגמור את הקרב בהכרעה מהירה, בלי הצגות של כאילו. הקברנית התחילה אמנם בזהירות אבל היא הייתה מוכנה למלחמה של אתמול ולא זאת של המחר, אני לא יודעת למה היא חשבה שאני אעשה לה את אותן פעולות בדיוק כמו בקרב הקודם וראיתי איך היא שומרת על הירכיים שלה אבל לי הייתה תכנית אחרת, אומנם עשיתי לה פעולת הטעיה כאילו אני הולכת לבעוט לה ברגל ימין, כמו בפעם הקודמת, והיא שלחה שתי ידים בתקווה לבלום ולתפוס אותי אבל שיניתי כיוון ובעטתי לה היישר בין הרגליים, בעיטה מהירה וחזקה "לביצים", או במקרה שלה לשפתי הכּוּס הרגישות, מוחצת אותם, וצעקת הכאב שלה נשמעה בחלל החדר כשהקברנית שלחה את שתי ידיה ותפסה את המקום הכל כך כואב, מפקירה לרגע את ההגנה שלה, טעות שעלתה לה מייד בשתי בעיטות מהירות לירך, אחת לימין והשניה לשמאל, חזקות מרעידות ובעיקר משתקות, והיא נפלה על הברכיים.

לא נתתי לה להתאושש ועוד לפני שהיא הספיקה להבין מה קורה לה קפצתי והנחתתי עם המרפק מכה חזקה מלמעלה על הפדחת והקברנית נפלה קדימה על הפנים המומה ולא מוגנת.

גחנתי מעליה, הנחתי לה את הברך על עמוד השדרה, חיבקתי את צווארה ומשכתי את ראשה לאחור, צעקת הכאב לא אחרה להגיע, לרגע היא עוד ניסתה להשתחרר, לנער אותי מעליה, אבל עוד משיכה, שסחטה עוד צעקת כאב חזקה, הבהירה לה שאין לה סיכוי, שמה שנותר לה הוא לסבול ובסוף להכנע או להכנע מייד ולחסוך את הסבל ובדרך הזאת היא בחרה ובצדק, "נכנעת!" היא צעקה בכאב ודפקה חזק בכף ידה על המזרון, מסמנת שהיא נכנעת למקרה שלא שמעתי, "נכנעת!".

לא קפצתי משמחה, גם לא צהלתי, במקום זה התכופפתי לעברה, הושטתי לה יד ועזרתי לה לקום. היה לה מבט אומלל ומושפל בעיניים ויחד עם זאת כאילו מודֶה לי ומבקש רחמים.

אותי השופטת שלחה לבחור סטראפאון ואותה לפינה להתאושש מעט לפני הסיבוב הרביעי, סיבוב הזובור שלה. לא בחרתי באותו תותב מפלצתי, בחרתי אחר אבל עדיין גדול, מספיק גדול שהיא תזכור אותי עוד כמה ימים אחרי שאני אדחוף לה אותו לתחת, לקחתי גם אזיקי ידיים ורגליים המחוברים בינם בשרשרת, מהסוג שהיא תמיד אהבה לאזוק בהם את השבויות שלה.

כשחזרתי כשהסטראפאון צמוד לאגני והתותב עומד בגאון השופטת קראה לשתינו למרכז הזירה, עומדת ביננו ומחזיקה לכל אחת מאתנו יד. "אחרי דקה אחת בלבד!" השופטת הכריזה בקול נרגש "ובהכנעה!" היא הדגישה, "המנצחת בקרב היא ענת!" והיא הניפה גבוהה את ידי. "לוזרית!", היא פנתה אל הקברנית שהפסידה, "הודעת שאת נכנעת ולכן את שבויה! תרימי ידים ותני למנצחת לעשות בך כרצונה!".

זהו, הזובור התחיל, גם הפעם זובור ארוך מהרגיל, בנוסף ל-9 דקות הקבועות לסיבוב הרביעי התווספו לי עוד 8 דקות ש"חסכתי" כשהכנעתי אותה כעבור דקה מתחילת הסיבוב הראשון, כך שעמדו לרשותי 17 דקות להתעלל בה שאותן התכוונתי לנצל עד תום.

נעמדתי מולה, הבטתי בה וחייכתי, הקברנית עמדה במבט מושפל כשידיה מורמות. "את התחתונים שלך!" הושטתי לעברה את היד, עדיין מחייכת את אותו חיוך של שמחה לאיד, ולרגע היא התבלבלה ושלחה יד לעבר החזיה ואז הסמיקה והורידה את התחתונים ומסרה לי אותם ואני, בחיוך נצחון, הנפתי והצגתי אותם לראווה לקהל העומד ומריע לי ואחר כך כרכתי אותם סביב פרק כף ידי. "החזיה!" המשכתי והקברנית מהרה והורידה גם אותה, מגלה את הפטמות הכהות שבראש שדיה הגדולים, מסרה לי אותם וחזרה לעמוד בידים מורמות, הפעם עירומה, שדיה וערוותה חשופים לעין כל, ושוב הצגתי גם אותם לקהל. "את יודעת מה את?" שאלתי עם חיוך גדול על שפתיי כשאני כורכת את התחתונים השחורים על פרק כף ידי.

"אני לוזרית" היא הודיעה בקול, לא נותנת לי תרץ לדרוש ממנה לחזור על זה כי לא שמעו.

"כן" חייכתי אליה, "את לוזרית ואת השבויה שלי, אל תשכחי את זה! ועכשיו, על הברכיים לוזרית!" הצבעתי על המזרון והיא מיהרה וירדה על ברכיה לפני, "תנשקי!" הושטתי לה את גב כף ידי כמו הפעם הקודמת והיא נישקה, נשיקה קולנית שישמעו, לדעתי היא השלימה עם גורלה והחליטה שעדיף לה לשתף פעולה, "ועכשיו לוזרית תמצצי לי!" קרבתי את התותב המוצמד לגופי לפיה.

גם את התותב הזה היה לה קשה למצוץ לי, בעצם לכל אחת קשה למצוץ תותב גדול כזה, קודם היא ליקקה אותו אבל אני רציתי שתמצוץ אז תפסתי לה את הראש, "לפתוח פה גדול" אמרתי באותו טון שאומרים לילדים קטנים כשרוצים להאכיל אותם, וברגע שהיא פתחה דחפתי ותקעתי לה אותו עמוק לגרון והתחלתי לזיין אותה, זיון אורלי בפה, תוקעת עד שהיא כמעט ונחנקת ומשחררת שתשאף אוויר, שתרגע, ואז שוב תוקעת.

"על ארבע לוזרית, כמו סוסה!" הודעתי לה אחרי רגע של זיון אורלי, אומנם זה משפיל למוד ככה על הברכיים ולמצוץ את התותב של המנצחת שלך אבל רציתי יותר, הקברנית החווירה אבל נעמדה על ארבע, "תפתחי פה גדול" ושוב דחפתי לה את החזיה שלה שתשמש כמושכות והתישבתי לה על הגב, "דיו לוזרית!" הפלקתי לה על הישבן, "דיו! תסתובבי סביב הזירה!"

אין ספק שזה משפיל כשהמנצח שלך רוכב עליך סביב הזירה, בטח כשהקהל מסביב מריע, שורק ומוחא כפיים, ואני חגגתי, מחייכת אל הקהל הצוהל מובילה אותה לשני סיבובים סביב הזירה, דואגת שאף אחת לא תפספס את המחזה, לפני שכיוונתי אותם שוב למרכז הזירה. "תזכירי לכולם מה את" הפלקתי לה על הישבן וקמתי ממנה.

"אני לוזרית!" היא צעקה בקול, "הפסדתי ואני השבויה שלך" היא השלימה כמקובל.

"ומה עושים ללוזרית?".

"מזיינים אותה" היא השיבה בקול והסמיקה.

"כן, מזיינים אותה ולכן תרדי לדוגי!" פקדתי, "אני הולכת לזיין אותך!" והקברנית ירדה לאותה עמידת דוגי מיוחדת של המועדון, עומדת על הברכיים, נשענת על המרפקים, רגליה מפושקות, ראשה מורד עד שמצחה נושק לרצפה וישבנה מוגבה והיא עושה לי כבוד, מנדנדת ומקפיצה את פלחי ישבנה הלבנים בתנועות מזמינות.

נעמדתי מאחוריה וראיתי טיפה נוזלת לאורך לקו הפנימי של הירך, מגלה לי את סודה, שהיא מגורה, מיוחמת מהידיעה שאני הולכת לזיין אותה! חייכתי לעצמי וכופפתי את הברכיים, ירדתי עד שהתותב שלי היה ישר מול שפתי הכוס שלה ובמכה אחת חזקה דחפתי לה את התותב עמוק לכּוּס הרטוב והמשומן, אחזתי חזק במותניה בשתי ידיי והתחלתי לזיין אותה במרץ, זיון חזק ובתנועות ארוכות, יוצאת כמעט עד הסוף ותוקעת את עצמי חזרה בתנועה חזקה המרעידה את גופה ובעיקר את שדיה הגדולים התלויים תחתיה.

הפנים שלה שידרו אולי לעבר הקהל אדישות אבל שפת הגוף שרה לי שיר אחר לגמרי, הקברנית הייתה חרמנית וכל שפשוף כזה בין שפתי הכוס שלה הריץ אותה עוד יותר אל עבר האורגזמה שכל כך רציתי להעניק לה למרות שבאותו הרגע לא ידעתי למה, האם כדי לבייש ולהשפיל אותה עוד יותר? או אולי כדי לפצות אותה על ההתעללות שאני מתעללת בה? כל הקרבות האלה ביננו זה לא בדיוק כוחות, זה כאילו ברצלונה תשחק מול בית"ר עפולה, טוב היא לא בית"ר עפולה, בוא נגיד הפועל מגדל העמק.

ידעתי מה יזרז אותה, הקברנית אוהבת לנצח ולהשפיל, יש בה פן סדיסטי וזה עושה לה את זה,  אבל כמו ד"ר ג'קיל ומר הייד יש לה אישיות כפולה והיא גם אוהבת כשמשפילים אותה, זה מגרה אותה בטרוף, "תזכירי לי, מה את?" שאלתי וטחנתי אותה.

"אני לוזרית!" היא חזרה שוב, מתנשפת, "הפסדתי ואני השבויה שלך".

"ומה עושים ללוזרית?".

"מזיינים אותה" ואת זה היא כבר אמרה כשהיא מתנשפת יותר וידעתי שהיא קרובה לשיא.

"כן, מזיינים אותה, מזיינים עד שהיא גומרת, עד שהיא משפריצה" לחשתי לה בקול מגרה, "את מתה לגמור, יאללה, תשפריצי, תעשי לי את היום".

זה עבד! עוד פמפום או שניים ו-"לא!!" חזק הדהד בחלל האולם ואחריו "פאק!" מתנשף ועוד "פאק! לא! למה?!? הנה! עכשיו!!" כול גופה נמתח לרגע ובבת אחת רפה, "וואו, פאק, גמרתי" היא הודיעה בקול והסמיקה כעגבניה בשלה למשמע מחיאות הכפים הסוערות מהקהל, "גמרתי" היא לחשה, מתנשפת בכבדות.

"ומה עושים לשבויה שגומרת?" שאלתי בלעג.

"מלבישים לה את התחתונים על הראש" היא ענתה בקול רועד ומושפל.

הורדתי את התחתונים הכרוכים סביב ידי והצגתי אותם לקהל שהריע בקול, "תרימי ת'ראש" פקדתי וברגע שהיא הרימה הלבשתי לה את התחתונים על הראש.

"בואי!" יצאתי מתוכה ותפסתי בשערות ראשה, "אל תפחדי, עוד לא גמרתי לזיין אותך" לחשתי לה כשאני מובילה אותה אל החבלים באחת מצלעות הזירה, "תתכופפי ותעשי לי כבוד!" עצרתי קצת לפניהם ולא הייתי צריכה להסביר יותר, הקברנית נעמדה בפישוק, התכופפה קדימה ואחזה בחבל המתוח כשהיא מבליטה את ישבנה ומנענעת אותו באותן תנועות מזמינות.

סיקרן אותי עד כמה היא רטובה שם בפנים אז בדקתי לה שמן, ככה החבר'ה במושב קוראים לאותה דחיפת אצבע לכוס שהם מבצעים בכל פעם שאנחנו מתכופפות על מכסה המנוע כדי לבדוק אם אנחנו מוכנות לזיון, והקברנית הייתה מוכנה, רטובה ומשומנת היטב, אז דחפתי לה חזרה את התותב וחזרתי לזיין אותה, לזיין ולשחק לה בשדיים הגדולים, לצבוט בעדינות את הפטמות הרגישות והמגורות ואחרי כדקה של טחינה, פמפום מהיר וחזק, היא שוב גמרה, מודיעה על כך בקול כפי שהמסורת דורשת ממנה.

היא גמרה אבל אני לא, הרגשתי שאני קרובה לשיא והמשכתי לזיין אותה, או אם תרצו לתָתֶב אותה, הרי היה לי תותב לא זייןJ, הלחץ הנעים הזה של בסיס התותב על שפתי הכוס שלי יחד עם כל האווירה מסביב עשו לי את זה וגמרתי בכיף.

"בואי" שלפתי את התותב מתוכה והובלתי אותה שוב אל מרכז הזירה, "תעברי לתנוחת המגש!" פקדתי עליה והיא נשכבה על הגב, עלתה לעמידת נר כשהיא תומכת בגבה בכפות ידיה והעבירה את רגליה אל מעבר לראש עד שהאצבעות נגעו ברצפה.

נשיותה הוצגה לראווה, מונחת לפני כמו על מגש, מזמינים לבוא להכנס אליהם. נעמדתי מעליה וכיוונתי עם היד את התותב המצופה בשמן הסיכה הטבעי שלה אבל הפעם היעד שלי היה שונה, הפעם כיוונתי לדלת האחורית שלה, כן, לתחת שלה ואליו בדיוק דחפתי את התותב, לחצתי חזק, מרגישה איך פי הטבעת המכווץ מתנגד ופורצת אותה בעוד נעיצה חזקה ו…"פאק!" של כאב נפלט מפיה.

עמדתי מעליה ודפקתי אותה במרץ, דפקתי חזק ומהר, משפשפת את התותב בפי הטבעת העדין, מחממת אותו, וידעתי שישרוף לה שם עוד כמה ימים והיא תלך באותה הליכת ברווז של מי שפתחו לו ת'תחת אבל לא הפסקתי, המשכתי, נהנית מזה.

כמו בפעם הקודמת גם הפעם הקדשתי את השלוש דקות אחרונות כדי לתת לה לפנק אותי, אני עומדת עם תחתונים מופשלים עד הברכיים ורגליים מפושקות ככל שהתחתונים בין ברכי איפשרו לי והיא כורעת לפני על הברכיים ומפנקת אותי עם הלשון, יאמר לזכותה שהיא אפילו השתדלה, למרות שהיא לא אלופה בזה, ולמרות זאת, כשהיא שיחקה לי בדגדגן הנפוח גמרתי, גמרתי בתזמון מדוייק, כאילו במאי מצטיין ביים את הסצנה, ברגע שגמרתי הפעמון צלצל לסיום.

אזקתי אותה אבל לא ירדנו מהבמה, במקום זה קשרתי אותה לפינת הבמה, פניתי אל עטרה, אותה אשה עם פה ג'ורה שעמדה במבט כועס, הצבעתי עליה והודעתי, "את! אני מזמינה אותך לקרב".

ברגע הראשון היא הייתה המומה ולא הגיבה, אחר כך היא הביטה לצדדים לראות אם מישהי אחרת עולה לבמה אבל לא ויתרתי, "את," הצבעתי עליה שוב, "כן, את עם התחתונים והחזיה האדומים, בואי תעלי או אולי את מפחדת?" הוספתי עקיצה לקול צחוקם של הנשים שמסביב.

במקום לעלות עטרה ניגשה למנהלת הטקס והתלחשה איתה. אני יודעת על מה, אסור להזמין לקרב מישהי שגמרה עכשיו קרב, אני יודעת את זה אבל אני לא טיפשה, בדקתי את זה קודם עם מנהלת הטקס, אסור להזמין אבל אין שום חוק או מסורת שמי שסיימה קרב לא תזמין בעצמה ואת זה מנהלת הטקס הסבירה לה, לדעתי עם תזכורת מה עושים למי שמסרבת, כי בצעד מהסס ורועד היא עלתה לבמה.

הפעם בשלב ההימורים אף אחת לא הימרה עליה וההימור בוטל. גם כשלחצנו ידים לפני תחילת הקרב הרגשתי איך היד שלה רועדת ובצדק, אני זאת שניצחה פעמיים את הקברנית שהייתה בלתי מנוצחת עד שהגעתי ולא סתם לנצח, הכנעתי אותה אחרי דקה אחת בלבד של קרב! והיא עם מאזן לא מרשים של 3 נצחונות ו-6 הפסדים.

הפעמון צלצל והקרב התחיל. מהר מאד הבנתי שכולה רעש וצלצולים, הרבה הבטחות היא הבטיחה שתעשה לי בטקס החניכה שלי, איך היא תכאיב לי ותשפיל אותי, אבל לא עמדה מאחוריהן שום יכולת אמיתית לקיים. כבר אחרי דקה המאזן היה 0:3 לטובתי, שלוש נקודות שליליות שלה על בריחה ממגע, אבל איתה היה לי חשבון אישי, לפעמים מילים כואבות יותר ממכות, ועברתי להתקפה, הטעית גוף ושני אגרופים מהירים וכואבים לשדיים הקפיצו את הציצים הגדולים שלה אל מחוץ לחזיה שלה (הכל כך לא מתאימה לקרב) אבל בזמן שהיא התעסקה בלהחזיר אותם חזרה אני הוספתי בעיטה חזקה ל"ביצים" שהשאירה אותה המומה וכואבת, עוד בעיטת מגל חזקה מאחורי הברכיים הפילה אותה על ברכיה ועוד שתי בעיטות לצלעות סתם כדי להכאיב לה.

עד סוף הסיבוב הראשון התעסקתי בלהשפיל אותה, ליתר דיוק להשפיל ולהכאיב. רקדתי סביבה ודאגתי שהיא תשאר ככה על הברכים, שולחת אגרופים ובעיטות, כולל בתחת, אותן בעיטות משפילות כל כך. רק צלצול הפעמון לסיום הסיבוב הציל אותה מעוד כמה כאלה ושלח אותה צולעת לפינה בנסיון להתאושש ולנסות למצוא תשובה ל-0:21 לטובתי.

את הסיבוב השני פתחתי מייד בהתקפה. בשתי בעיטות מהירות וחזקות לירך החזרתי אותה לעמוד המומה וכואבת על ברכיה, בעיטה בישבן ודחיפה מאחור הפילה אותה על הפנים ומשם כבר הדרך לאותו תרגיל הכנעה מוכר שלי הייתה סלולה לפני, ברך לעמוד השדרה, חיבוק לצוואר, משיכה קלה לאחור של הראש ועטרה בכלל לא ניסתה להשתחרר או אפילו לסבול טיפה של כאב לפני ש…"נכנעת!" היא צרחה בהיסטריה והכתה במהירות עם כף היד על המזרון, "נכנעת! עזבי! אני נכנעת!".

לא היו לי שום רחמים לעטרה, היא עשתה טעות גדולה כשצחקה עלי והשפילה אותי אז בטקס, על טעויות משלמים ועל טעויות גדולות משלמים בגדול וזה בדיוק מה שתכננתי לה. למרות שכבר היה לי סטראפאון מהקרב הקודם הלכתי והחלפתי את התותב לאותו תותב אימתני, הגדול מכולם, פלאג אנלי עם זנב שהיה מונח על השולחן נתן לי עוד רעיון ולקחתי גם אותו יחד עם סט אזיקי ריסון לידים ורגליים וראיתי את עטרה מחווירה כשראתה עם מה חזרתי.

השופטת קראה לשתינו למרכז הזירה, נעמדה ביננו והחזיקה לכל אחת מאתנו יד. "כשעדיין עומדים לזכותה חמש דקות!" השופטת הכריזה בקול, מעדכנת בעצם כמה זמן מתווסף לי לסיבוב הזובור, "המנצחת בקרב היא ענת!" והיא הניפה גבוהה את ידי. "לוזרית!", היא פנתה אל עטרה החיוורת, "הודעת שאת נכנעת ולכן את שבויה! תרימי ידים ותני למנצחת לעשות בך כרצונה!".

זהו, עוד זובור התחיל, גם הפעם זובור ארוך מהרגיל. נעמדתי מולה, הבטתי בה וחייכתי, עטרה עמדה חיוורת ובמבט מושפל וידיה מורמות באוויר. "בבקשה" היא מלמלה לעברי, "אני מבקשת סליחה, טעיתי, אני מתנצלת".

"על טעויות משלמים" עניתי בתקיפות, "ועל טעויות גדולות משלמים בגדול!" היא החווירה עוד יותר, "את מתנגדת  לעונש?".

"לא" היא מילמלה, להתנגד לעונש זה אפילו יותר חמור מלסרב לקרב והעונש עליו הוא גרוש באותו טקס משפיל.

"את זוכרת מה את עכשיו?"

"כן",

"מה?"

"אני לוזרית ואני השבויה שלך" היא לחשה בקול רועד.

"חזק! שכולם ישמעו"

"אני לוזרית ואני השבויה שלך" היא צרחה, אולי כדי לכסות על הקול הרועד.

"ומה שבויה עושה?" שאלתי עם חיוך של שמחה לאיד על הפנים.

"כל מה שהמנצחת דורשת ממנה" היא הודיעה בקול, מנסה לרצות אותי אולי בתקווה שאני אתחשב בה.

"את החזיה שלך!" הושטתי לעברה את היד, עדיין מחייכת את אותו חיוך של שמחה לאיד, והיא הסמיקה וביד רועדת שחררה את החזיה, חושפת את שדיה הענקיים, מסרה לי אותם ומיהרה להרים ידים ואני, בחיוך נצחון, הנפתי והצגתי אותם לראווה לקהל העומד ומריע לי.

"עכשיו התחתונים!" דרשתי ועטרה מהרה והורידה גם אותה, מגלה את ערוותה המגולחת למשעי, מסרה לי אותם וחזרה לעמוד בידים מורמות.

"את זוכרת מה את?" שאלתי עם חיוך גדול על שפתיי כשאני כורכת את התחתונים האדומים שלה על פרק כף ידי.

"אני לוזרית" היא הכריזה בקול, "ואני השבויה שלך" הוסיפה בקול מתחנף.

"כן" חייכתי אליה, "את לוזרית ואת השבויה שלי, אל תשכחי את זה! ועכשיו, על הברכיים לוזרית!" הצבעתי על המזרון והיא מיהרה וירדה על ברכיה לפני, "תנשקי!" הושטתי לה את גב כף ידי והיא מיהרה לנשק אותה כאילו הייתה זו ידו של רב גדול בתורה, דואגת שכולם ישמעו אותה. "יפה" גיחכתי, "ועכשיו לוזרית תמצצי לי!" קרבתי את התותב הענק אל פיה.

עטרה מצצה לי, מתאמצת ומצליחה להכניס אותו לפה ומוצצת בקול, משתדלת לרצות אותי אבל זה לא הספיק לי, אחזתי חזק בראשה ודחפתי לה אותו עמוק לגרון, חונקת אותה ומשחררת רק כדי שתשתעל ותקח שוב אוויר לפני ששוב דחפתי לה אותו.

זיון אורלי זה טוב בשביל החימום, לכרוע ככה על הברכיים ולמצוץ למנצחת זה משפיל אבל לא מספיק בשביל מה שהיא עשתה לי,  "תעמדי בדוגי!" שלפתי את התותב מפיה והצבעתי על המזרון לפני.

"תזכירי לכולם מה את" דרשתי כשהיא ירדה לאותה עמידת דוגי מיוחדת של המועדון.

"אני לוזרית!" עטרה צעקה בקול, "הפסדתי ואני השבויה שלך" היא השלימה כמקובל.

"ומה המנצחת עושה ללוזרית?".

"מזיינת אותה" היא השיבה במהירות ובקול.

"כן, מזיינים אותה" גיחכתי, "אבל קודם תעשי לי כבוד!" הפלקתי על ישבנה וגערתי בה למרות שהיא נדנדה אותו והיא נדנדה יותר חזק, "אני הולכת לזיין אותך, תזמיני אותי!" דרשתי ממנה.

לרגע היא קפאה, מופתעת, אבל מייד התעשתה, "אני מזמינה אותך".

"למה?" לא הסתפקתי.

"אני מזמינה אותך לזיין אותי" היא תיקנה.

"לזיין בתחת! תזמיני אותי לזיין אותך בתחת" ירדתי על ברכי מאחוריה והצמדתי את ראש התותב הענק אל הפתח המכווץ. "תזמיני!" הפלקתי לה בחוזקה על ישבנה כשהיא התמהמהה.

"אני מזמינה אותך לזיין אותי בתחת" היא הכריזה בקול רועד ו…"איייי!!" היא צרחה בכאב כשבמכת אגן חזקה במיוחד דחפתי לה את התותב לתחת, מותחת את פי הטבעת האומלל וחודרת לישבנה המסכן.

כאב לה, היא גנחה בקול ולא מהנאה, מכאב, ואני חייכתי בהנאה, "בפעם הבאה תשקלי את המילים שאת אומרת לחדשות" גחנתי מעליה ולחשתי לה באוזן כשהתחלתי לזיין אותה, לפמפם בישבנה המיוסר, "אני בטוחה שתזכרי את זה טוב טוב" דפקתי אותה בתנועות ארוכות ומהירות, יודעת היטב שהיא תרגיש את הכאב והצריבה בפי הטבעת עוד הרבה זמן.

מה שהפתיע אותי זה עד כמה נהניתי לעשות לה את זה, לגלות עד כמה נקמה יכולה להיות מתוקה, ככל שגניחות הכאב שלה התחזקו אני נהניתי יותר ויותר עד השיא, כן! גמרתי! הנרתיק שלי התכווץ והתמלא באותו צוף תאווה נשי, הפטמות שלי הפכו נוקשות וזקורות והרגשתי זרמים נעימים מתרוצצים בכל גופי.

הגמירה הזאת סימנה לי שמיציתי את התנוחה הזאת,  "על ארבע לוזרית, כמו סוסה!" משכתי את עצמי מישבנה ושמעתי גניחת הנאה חרישית נפלטת לה, "תפתחי פה גדול" וגם לה דחפתי לפה את החזיה שתשמש לי כמושכות, "רגע, חסר משהו" ציחקקתי בקול ודחפתי לה את הפלאג האנלי עם הזנב שהבאתי לתחת ושלא כמו אצל קברנית אצלה הבנות לא פחדו לצחוק ולהעיר לה הערות מעליבות, "דיו לוזרית!" התישבתי לה על הגב והפלקתי על ישבנה, "דיו! תסתובבי סביב הזירה!"

חגגתי את נקמתי, השפלתי אותה, שני סיבובים סביב הזירה רכבתי עליה כששדיה הענקיים תלויים ומתנדנדים תחתיה והזנב שדחפתי לה מתנוסס בין רגליה ואני חושבת שאין אחת בקהל שלא מצאה מה להעיר לה, מסתבר שלא רק אותי היא העליבה, ואחרי שני סיבובים מלאים כיוונתי אותם שוב למרכז הזירה. "תזכירי לכולם מה את" קמתי ממנה.

"אני לוזרית ואני השבויה שלך" היא ענתה במהירות.

"ומה עושים ללוזרית?".

"מזיינים אותה".

"אז בואי" תפסתי לה בשיער ומשכתי אותה אחרי אל עבר שולי הזירה כשהיא מתקדמת על הברכיים, "קומי!" העמדתי אותה על הרגליים קצת לפני החבלים, "עכשיו תתכופפי!" ועטרה נעמדה בפישוק, התכופפה קדימה ואחזה בחבל המתוח "כן, ככה, עכשיו תעשי לי כבוד!" טפחתי על ישבנה והיא התחילה לנענע אותו באותן תנועות מזמינות.

גם לה בדקתי לה שמן, דחפתי לה אצבע לכוס וציפיתי למצוא שם יובש, מדבר, לא חשבתי שאפשר להיות רטובה אחרי שתוקעים לך כזה תותב ענק בתחת, אבל להפתעתי היא לא הייתה כזאת, אומנם לא רטובה ומשומנת אבל בפרוש בכיוון הנכון כדי להיות כזאת.

בלי הכנות או אותו משחק מקדים של שאלות נעמדתי מאחוריה ונעצתי את עצמי לתוכה, "פאק!" היא צרחה, מופתעת, ונשכה שפתיים, לא פשוט לחטוף כזה תותב ענק גם בכּוס אפילו שתינוק מצליח לצאת משם, אחזתי חזק במותניה והתחלתי לטחון אותה דק-דק, תנועות מהירות וארוכות, חזקות, כאלה שהרעידו את כל גופה והרקידו את שדיה הענקיים.

זה עבד! הרגשתי איך אני מחליקה בתוכה ביתר קלות, שהיא הופכת יותר ויותר רטובה שם בפנים, גחנתי מעליה והתחלתי למזמז לה ת'ציצים, שיחקתי לה בפטמות והרגשתי איך גם הן נמתחות והופכות נוקשות יותר ויותר, עטרה ניסתה להתנגד, לנסות לא לגמור, לא להוסיף עוד השפלה לאלה שכבר ספגה הערב אבל ברגע מסויים היא נשברה והתחילה לגרגר בהנאה, למלמל "פאק" אחרי "פאק" בקול הולך ומתגבר ואז היא הגיעה לשיא, "פאק! אימא'לה! לא! פאק! הנה, הנה! הנה זה בא! לא! בבקשה לא! זה בא לי!" כל גופה נמתח והיה ברור שהיא גומרת, "פאק! הנה! אני גומרת! אני גומרת" היא התנשפה בכבדות, "גמרתי" היא לחשה בקול מבוייש וכל גופה רפה.

"חזק! הן לא שמעו!" צבטתי לה חזק בפטמות והמשכתי לזיין אותה.

"גמרתי!" היא צרחה בקול, כאילו מנסה לפרוק את תסכוליה.

הזדקפתי ושחררתי את התחתונים שלה הכרוכים על פרק כף ידי, "תרימי ת'ראש!" גיחכתי והלבשתי לה את התחתונים שלה על הראש, אדומים ובולטים על רקע הבלונד הצבוע שלה.

"נשאר לנו זמן לעוד קוויקי, בואי" ציחקקתי והובלתי אותה שוב אל מרכז הזירה, "תעברי לתנוחת המגש!" פקדתי עליה והיא נשכבה על הגב ועלתה לאותה עמידה כשראשה למטה, נשיותה מוצגת לראווה למעלה, מוגשת כאילו על מגש רק לבוא ולהשתעשע בה ואני באתי, נעמדתי מעליה, אחזתי בפלחי ישבנה וחזרתי לדפוק אותה עד שנשמע צלצול הפעמון הגואל מבחינתה.

את עטרה אזקתי כשהידיים שלה מוצמדות מאחור ומשוכות למטה באותה רצועה המחוברת לאזיקי הרגליים המגבילים את צעדיה, ככה שדיה הענקיים בלטו יותר, והחזרתי את אותו פלאג אנלי עם זנב לישבנה, תאמינו לי, לא הייתם רוצים להיות במקומה כשהובלתי אותה ואת הקברנית מהבמה והתחלתי לטייל אתם באולם בזמן שבזירות התארגנו לקרבות הבאים.

שני סבבים נוספים של קרבות התקיימו באותו ערב ואני צפיתי בהם כשהקברנית ועטרה כורעות לרגליי ומפנקות אותי, עטרה מאחור, מלקקת לי את פי הטבעת והקברנית מלפנים, משקיעה. שני סבבי קרבות ושתי אורגזמות שהן העניקו לי, אחת בכל קרב.

 

להמשך >>>