היא זונה או שאני קוקהולד?

מאת אלפרדו

חיי היו טובים, אני מוצא את עצמי בגיל 37 עם אישה יפה, שני ילדים, משכורת נאה, דופלקס, שרכשנו לאחרונה.
לא שאין משכנתא וגם החסכונות לא מי יודע מה, אבל יש עם מה לגמור את החודש בכבוד. אני יודע, לכשתיגמר המשכנתא המחורבנת ובעיקר, לאחר שאקבל את הקידום בעבודה, גם יהיה ממה לחסוך והרבה. בקיצור החיים היו טובים אלי.
לאחר המעבר לבית החדש גם חיי החברה שלנו התרחבו. סופסוף יש איפה ואיך לארח, אז אירחנו. ארגנו מסיבות לחברים הפרטיים, גם לחברים מהעבודה ומן הסתם גם הבוס הוזמן. מה לעשות הבוס תמיד נשאר הבוס, גם אם הוא שמן, קרח, נמוך, טיפש ומפליץ בפומבי והבוס שלי, אורי, הוא לא, הבוס שלי גבוה יפה וחכם. אמנם, לא כל כך סימפטי ודי שחצן אבל ראינו גרועים יותר. הוא היה נחמד אלי, בדרך כלל ואנחנו היינו נחמדים אליו, אשתי ואני.
אישתי, מתוקה שכמותה, תמיד לבושה יפה, לא חושפני מדי אבל גם לא שמרני מדי, תמיד עם חזיות שמדגישות את שדייה המלאים, חצאיות, או שמלות, לא קצרות מדי ולא ארוכות מדי. קצת יותר חושפני, מחליפות חצאית של נשות עסקים, אם אתם יורדים לסוף דעתי, גרביונים שחורים בדרך כלל, או בכלל לא ותמיד, אבל תמיד, עקבים, תמיד גבוהים. מכל הסוגים, דקים, עבים או פלטפורמות, כאשר המכנה המשותף לכולם, גובה. היא תיעבה נעליים או סנדלים שטוחים, "זה נראה כמו נעלי בית", הייתה המנטרה שלה, "אם אני רוצה נח אז אנעל נעלי בית מהוהות ואהובות, נעליים הן פריט לבוש סקסי וחשוב ביותר למראה".
היא לא אהבה ללבוש מכנסיים, רק שמלות או חצאיות, למותר לציין שלא התווכחתי בנקודה זו..
החיים יפים, כשכוסית כזו, מטופפת לידך על נעלי עקב גבוהות ושדיים זקורות, אבל את זה כבר אמרתי ואני מתחיל לשעמם, נכון?!.
עכשיו, אחרי שתיארתי פניכם את מה שהשגתי, היעד הבא שלי, הוא הקידום בעבודה.
**
"אלי, קשה לאמר שהמכירות של שני הרבעונים האחרונים מזהירות", אמר לי אורי, הבוס שלי, כשישבתי מולו, בחדרו הגדול.
"נכון, אבל אני בונה לטווח היותר ארוך, המגמה היא עלייה מתמדת ואני מתקדם בדיוק בהתאם לתוכנית שהתוויתי".
"אולי, אבל אני לא יכול להצדיק בפני מועצת המנהלים ירידה במכירות, אולי יכולתי לרבעון אחד, אבל לא שניים!", הוא המשיך.
הקשבתי המום, השיחה נמשכת והכל מתחיל ונגמר באותה טענה, אז היו לי שני רבעונים מחורבנים, אז מה, לחברה יש הרבה כסף ואני לא מקדיש תשומת לב לרבעון אחד, הנוכחי, מכיוון שהתוכניות שלי הן יצירת תשתית לעתיד, אבל את אורי זה עניין פחות.
מתוכן דבריו וטון דיבורו, הבנתי שהוא רומז, שאני בדרך החוצה. פתרון כזה, בלשון המעטה, לא בדיוק מתאים לי, אלוהים יודע, אפוא אני אמצא מקום עבודה עם משכורת כזו, ייקח לי שנים להגיע למעמד כזה, בחברה אחרת. עד שהמשכנתא לא נגמרת, אני חייב, אבל חייב, להישאר כאן.
לאורי, ככל הנראה, היו תכניות אחרות, הוא עבר לדיבור גלוי, "תראה, אין לי בררה, אני לא יכול להמשיך לחפות עלייך בפני מועצת המנהלים, אני בטוח שתצליח בכל מקום אליו תפנה".
"אתה לא יכול לסיים את שיחתנו כך", המילים פשוט נפלטו מפי.
"אין לי ברירה."
"אני בטוח שנצליח יחד לחשוב על משהו."
"אני צריך שיצא לי מזה משהוא, שיצדיק את הסיכון."
'סיכון?, חתיכת חרא, חמור מנוול עם תחת של גמל, כל אידיוט יכול לראות, שתוך שנה נתחיל בגידול שלפחות יכפיל את המכירות, חתיכת שמוק מזדיין בתחת'.
למותר לציין שכל הנ"ל נאמר במוחי, כלפי חוץ הקרנתי איפוק, כלומר, בטח נראיתי עצבני להחריד. ניסיתי להירגע טיפה ולחשוב. רגע.. לחשוב, את זה אני עושה טוב, אני מבין שהוא יודע משהו, שאני לא, אז צריך להמשיך ולברר.
"בהחלט", אמרתי, כלומר, אין לי מושג על מה הוא מדבר, אבל שידבר, כדי שאבין משהו.
"אתה יודע, נהניתי מאד בפעם האחרונה שהייתי אצלכם, לארוחת ערב", המשיך.
(אני מדבר על העתיד שלי והוא מדבר, על ארוחת ערב?)
"גם אנחנו.. מאד..", עניתי, (מה הוא רוצה לעזאזל?), "גם אישתי, מאיה, אמרה שהיה נחמד ושאנחנו חייבים לחזור על כך", המשכתי, (היא הייתה מעדיפה לא לראות אותך יותר בחיים שחצן אחד), "מתי באמת תוכל לבוא שוב?". (יחסים אישיים – זה תמיד עובד, העסקאות הכי גדולות נסגרות, על בסיס יחסים אישיים).
"חשבתי הערב. מתאים לך?"
"בטח", (אין לי מושג, אם זה מתאים, אבל יש לי ברירה?). "כבר אתקשר למאיה לוודא."
"יופי ואל תזמין מישהו אחר", אמר, "תשאל אותה מתי נוח, בשעה שמונה או אחרי?, אני רוצה להיות בטוח, שהילדים כבר ישנים ויהיה לה מספיק זמן להתקלח ולהתארגן".
"להתקלח?", נשמעתי אידיוט, אפילו באזני עצמי.
"כן, אני אוהב לבלות, עם נשים נקיות ורעננות, אשמח לבלות איתה את הערב."
זו הנקודה שהייתי אמור להלום בפרצופו, זה היה רמז דק, כמו פיל הודי, יענו אתה מחפש את אישתי.
לא יכולתי לענות, כפי שהייתי צריך, החכה שלו אכן תפסה דג, אותי.
תוכנית עסקית הכנתי??!!, בשעה האחרונה יכולתי גם לדלג על רגל אחת, לשיר מיאו, והייתי משיג תוצאה זהה.
מדריך להכנת מצגת קניתי, מדריך לסרסור המתחיל זה מה שהייתי צריך לחפש.
מעולם לא הרגשתי מושפל כל כך, ניסיתי לראות בדמיוני את אישתי, שוכבת על גבה, רגליה מפושקות והוא ביניהן. החיזיון הרגיז אותי, השפיל אותי וגם גרם לי זקפה, הגיע הזמן לנסיגה טקטית.
"אני צריך להודיע לאשתי, שמגיע אורח לארוחת ערב, שהיא תספיק להתכונן, אז נקבע לעשר?, בסדר?", שאלתי.
הרגשתי כאחד העומד בצד וצופה במחזה, זה לא אני שדיברתי, מישהו השתלט על גופי, אני עמדתי אי שם בחלל החדר והקשבתי.
"מאה אחוז, אני אבוא."
"אני לא מבטיח שום דבר, מעבר לארוחת ערב."
"גם אני לא מבטיח שהתפקיד שלך", ענה, מביט בעיני.
'מניאק, לפחות תבטיח לי את מקום העבודה' חשבתי בכעס, "אעשה כמיטב יכולתי". (כמיטב יכולתי לעשות מאשתי זונה).
"אני בטוח שתצליח". (בטח שאצליח, כסרסור).
יצאתי מהחדר, והתחלתי להפוך במוחי מה בדיוק לספר לה.
הרי לא אוכל לבוא ולאמר: "היי, הבוס שלי מגיע בעשר, הוא רוצה לשכב איתך"!!.
טלפנתי אליה, "מאיה, בחברה מצמצמים את כוח האדם, הזמנתי את אורי, המנהל שלי, לארוחת ערב, את מבינה?, אני צריך לשמור על מקומי שם, את חייבת לעזור לי בזה, הקידום ותשלומי המשכנתא תלויים בו".
"אלי, לא היום, תכננתי להיפגש עם ליאת ואורנה", ענתה, "אני גם לא סובלת אותו, הוא שחצן מגעיל".
"מאיה, אנחנו חייבים", אמרתי.
"לא אנחנו, אתה חייב", התעקשה, "תזמין אותו למסעדה".
"מאיה, אנחנו חייבים, הוא התעקש להזמין את עצמו, בפירוש ציין את רצונו לראות אותך, את הרי יודעת שהקידום שלי והמשכנתא שלנו תלויים בהמשך עבודתי בחברה והוא הקובע מי נשאר ומי הולך. אני אצא מוקדם ואבוא עוד מעט, כדי לעזור לך עם הילדים, שיהיה לך מספיק זמן להתקלח ולהיראות טוב".
מה שעבר לי בראש ולא אמרתי לה, הפחית עשר שנים מחיי.
סגרתי את המחשב, שיניתי את שם המצגת למי ומי, מה זה משנה? הרי לא בתכנון המהלכים בעסק אני תלוי ,אלא בזין של הבוס שלי.
גרפתי את כל השולחן לתוך מגרה ויצאתי. שיזדיין העסק, שיזדיינו המכירות ויזדיין אורי. בעצם זה מה שהוא הולך לעשות, אז שילך לקיבינימט.
הגעתי הביתה עייף ושבור, לא מעומס עבודה, מאיה הבחינה שאני מתוח, אבל הייתה מספיק חכמה, לא שאלה כלום, עד לאחר שהילדים סיימו לאכול, התקלחו ונכנסו למיטותיהם.
לקראת השעה תשע, כשהם כבר נרדמו, חזרתי באוזני מאיה, על כל השיחה מילה במילה, לא הוספתי תיאורים או הסברים, מכיר את מאיה, יודע שטיפשה היא לא.
מאיה שתקה, חשבה מספר רגעים, "אני לא יודעת איך לאכול את מה שאמרת, מה לענות לך, אני חושבת שקודם כל אתקלח, בזמן הזה אני אחשוב, אני צריכה קצת זמן עם עצמי", היא נשקה על שפתי ויצאה מן המטבח.
גם אני הייתי צריך זמן עם עצמי, אבל הזמן הזה לא היטיב עמי, מוחי היה מלא בהזיות, חושב על מאיה ועל אורי, עירומים, במגוון תנוחות, באיברי הופיעה, לתדהמתי, זקפה. אני מזיע וממתין בקוצר רוח שהיא תסיים את הכנותיה ותצטרף אלי, כדי שלא אהיה לבד.
היא סיימה להתקלח, שמעתי אותה יוצאת מחדר האמבטיה לחדר השינה, נעה הלוך ושוב בחדר, בזמן שהתלבשה.
כשסיימה, היא באה והתיישבה ליידי, הסתכלי עליה מלא בושה, היא נראתה נפלאה כרגיל, לא התלבשה בכדי להרשים, חולצת טריקו פשוטה, מכנסיים רחבים וסנדלי פלטפורמה גבוהים.
"תראה אלי, אני בכלל לא בטוחה שהאמת היא כמו שנראה לך, אני אפילו לא יודעת מה לחשוב על זה, אבל הוא אמור להגיע בקרוב ומהר מאד נדע למה הוא מתכוון. אני אשתדל להיות נחמדה אליו, עד גבול מסוים, את זה אני מבטיחה."
נשקתי לה בתודה ולא הוספנו לדון בנושא.
בשעה עשר ומשהו נשמע צלצול בדלת, אורי, הבוס שלי, נכנס בעליזות, כאחד שהוזמן למסיבה, התיישבנו שלושתנו בסלון, השולחן עמוס בכיבוד ושתיה, במשך כשעה דיברנו על דא ועל הא, אכלנו ושתינו והרבה. אני, בניסיון להשתכר, הוא, מתוך רצון ליהנות על חשבוני ואשתי, אני מנחש, מתוך רצון להכהות את רוע הגזרה.
לאחר השעה אחת עשרה, השיחה הגיעה לכסף, משם לחברה ולמעמדי שם. בקלילות רבה השיחה נסובה
לנושא הקידום שלי.
"בנושא הקידום של אלי, את יכולה לעזור, והרבה", שמעתי אותו אומר, כשהוא מתרווח על הספה הגדולה, בעוד מאיה ואני מצטופפים על הכורסה הזוגית.
היא הביטה לעברי, אני השפלתי את עיני, בוחן את אריחי הרצפה.
בראותה שכך, הסתובבה אליו, "חשבתי על זה, אני תמיד מוכנה לעזור, בכל דרך שאוכל".
הבנתי מיד את מקומי ואת תפקידי, בסרט הזה, "אני אביא עוד סיבוב", שמעתי את עצמי אומר, יצאתי למטבח קרקשתי בכוסות וחזרתי בלי כלום.
סקרתי אותם, היא מילאה את תפקידה כנדרש, בזמן שיצאתי היא קמה והתיישבה גם היא על הספה, בצמוד לאורי, ששכב.
כשנכנסתי, היא הרימה מבט שואל ואני שוב השפלתי את עיני, זה היה הסוף, גזר הדין נחרץ, היא פנתה אליו ומאותו הרגע, אני לא הייתי קיים בשיחה, בחדר או בכלל.
הם שוחחו מעט ביניהם, בעיקר על החברה ועל המחויבויות העסקיות שלי, ראיתי כיצד הוא מרגיע אותה, במיומנות של נחש קוברה, המצמית את קורבנו, ידו עלתה וליטפה את זרועה, כאילו מרגיע אותה והיא שילבה את אצבעות ידה באצבעותיו.
הוא התרומם והתיישב, "את אישה מדהימה, מאיה, את יודעת?, הבגדים שלך מדהימים ואת נראית בהם יפה להפליא".
"אלו סתם מכנסיים וחולצה, אתה מנסה להחניף לי".
"נכון שאני מחניף לך, אבל לא נראה לי שהם פשוטים, אני
בטוח שהם ממין משובח ויקר, כמו שמגיע לך".
"לא, מה פתאום, תיגע, תראה בעצמך", אמרה, התקרבה אליו, מניחה לו לבדוק בעצמו.
הוא מישש את שרוול החולצה, "הממ, מדהים, הבד הפשוט ביותר, נראה יקר עלייך", אמר וידו התרוממה וליטפה את לחייה, הוא ליטף את שערה, משך אליו את ראשה, בעדינות ונשק על לחיה.
היא עצמה את עיניה, לא הראתה כל התנגדות, הוא חייך בשחצנות ונשק אותה ארוכות על שפתיה, היא לא התנגדה אבל גם לא הגיבה.
הוא האריך את הנשיקה, ניתק ממנה והביט בי. היא פקחה את עיניה, הסתכלה עליו מביט בי. עיניה עברו, מביטות בי כמבקשות אישור להמשיך, אני חזרתי לבחון את אריחי הרצפה, מעולם לא היו דוגמאות יפות כאלו לאריחי קרמיקה, ממש אבני חן, יכולתי להסתכל עליהן שעות, רק לא עליו או עליה.
הוא גיחך שוב, נפנה חזרה אליה, לפת בידיו את ראשה, הצמיד שפתיו לשפתיה, הפעם היא נענתה לו, בתחילה קלות ולאחר מכן יותר ויותר, מצמידה את פיה לפיו, לשונה מגששת אחר לשונו, שפתיה מוצצות את שפתיו.
לאחר מספר דקות , נשיקותיהם הפכו יותר ויותר מלאות תאווה, הוא תפס בעדינות את חולצת הטריקו שעליה, משך והרים אותה כלפי מעלה, היא הרימה את ידיה והופ ,אין חולצה, יש זוג שדיים עירומים, אין חזייה. אין חזייה!?, איך לא ראיתי את זה קודם?.
פטמותיה המגורות, היו זקורות כמו שני מגדלורים קטנים, הממזר הבחין בכך, הוא שלח את שתי ידיו, עיסה וליטף כל שד בנפרד, דגדג כל פטמה, חפן את השדיים, צבט את
הפטמות, רכן וליקק את הפטמות ומצץ אותן בחוזקה, עד שהיא צעקה ודחפה את ראשו בכוח.
"די, אני לא עומדת בזה יותר", קראה.
ראשי נזקף פתאום.
"מה שאתה עושה לי, מגרה אותי יותר מדי.. (התנשפות).. סליחה.. (התנשפות).. אני לא יכולה.. סליחה.. (התנשפות).. אתה משגע אותי.. (התנשפות).."
אוי בלטות נפלאות שלי. אני אוהב אתכן.
הוא התרומם, נעמד, משך אותה והעמיד גם אותה, תנועה קלה ליד מותניה ומכנסיה נשרו לרצפה, רחבים ונפוחים, זוכרים?.
היא פסעה מתוכם בקלילות, מהדסת על סנדלי הפלטפורמה שלה, פריט הלבוש היחיד שנותר עליה, למה אני לא מופתע שאין לה תחתונים?.
אורי, הבוס שלי, שלח ידיו, ליטף את גופה העירום של אישתי, ידיו נוגעות, מלטפות, מועכות וצובטות, בכל מקום בגופה, הוא צייר עיגולים סביב ערוותה, בקצות אצבעותיו, היא זזה ופישקה את רגליה, מאפשרת לו גישה נוחה, הוא הכניס אצבע לתוך מערתה, האצבע נכנסה בקלות ויצאה לחה לגמרי.
עיניה עצומות, פיה פעור, נושמת בכבדות והוא? הוא זורח כמו הירח במילואו, הסיר את חולצתו והתחיל להסיר את מכנסיו.
היא התעשתה לפתע, עצרה אותו, "בבקשה אורי, לא פה, לא לפני אלי".
הוא הניח את ידו על עורפה, "תובילי לחדר השינה", אמר והיא צעדה, עירומה, כשידו אוחזת בעורפה, מובילה את שניהם לחדר השינה, החדר הפרטי, המשותף לה ולי.
הלכתי אחריהם, הם נכנסו לחדר ואורי טרק את הדלת בפני. התכופפתי, ניסיתי לעקוב אחרי מעשיהם, דרך חור המנעול, לא עלה בידי, קשה לראות, אז הצמדתי את אוזני לדלת, מקשיב, הוא הסיר את מכנסיו ואני שמעתי, כיצד האבזם מקיש על הרצפה.
שמעתי אותו נאנח, "ככןןןן, ככה, תכניסי אותו, עמוק לפה שלך", ואני מבין שהיא החלה במומחיות הגדולה שלה, מציצת הזין, שאני מכיר כל שלב בה.
עכשיו היא מנשקת את הקצה, עכשיו היא מדגדגת את קצה השק שלו ועכשיו עם האצבע מציירת קו על החלק התחתון של הזין. אנחת העונג שלו לא מאחרת לבוא, בדיוק בזמן. זה הזמן שבו היא נשכבת על המיטה, מפושקת.
אני שומע את המיטה חורקת, כשהוא מטפס עליה ואת האנקה שלה, כאשר הוא חודר לתוך מערתה.
אני לא יכול להתאפק יותר ופותח את הדלת. שם, בחדר שלנו, אישתי שוכבת על גבה, רגליה מפושקות ככל שניתן,
מתנופפות באוויר, עדיין עם סנדלי הפלטפורמה עליהם, הם לא התפנו, אפילו לא לשנייה הדרושה להוריד אותם, עיני צופות בזעזוע באורי, הבוס שלי!! מזיין אותה כמו בוכנה של קטר רכבת אקספרס, מתנשף, היא זעקה, ידיה חיבקו את גבו ורגליה עטפו את אגנו, עוזרת לו להיכנס לתוכה, הכי עמוק שאפשר.
הם לא שמעו ולא ראו אותי נכנס, גם אם שמעו או ראו, אני בספק אם אכפת להם.
לא יכולתי לסבול יותר ויצאתי מהחדר, התיישבתי בסלון, שמעתי אותה זועקת כשגמרה, מספר דקות הייתה דממה ואז אנחותיה התחדשו, "ככןןןן, אורי, כ.. כ..ה, אני גומרת עוד פעם, אאאאאאהההה!, מנוחה ועוד פעם ואז שמעתי אותו גומר.
תהיתי לעצמי, האם הוא גמר בפנים, שופך את זרעו לתוכה, או בחוץ על בטנה השטוחה.
לא הייתי צריך לחכות זמן רב כדי לגלות, לאחר מספר דקות, מאיה יצאה מהחדר, מהדסת לאיטה, כשהיא עירומה ויחפה, ניגשה אלי, נעמדה בפישוק קל, ראיתי כיצד הזרע שלו נוטף מתוכה, לא משאיר מקום לדמיון.
"רציתי שתראה את הכוס שלי, כשהזרע שלו נוטף מתוכו,
התכוונתי להגיד לך, שבשבילך הקרבתי את עצמי, למענך ולמען עתיד ילדינו, אבל אני לא", אמרה, ראשה מורכן, עיניה מביטות ברצפה, "אני לא יודעת מה בדיוק קרה, מה הוא עשה לי, לגוף שלי, אבל שתדע, ביקשתי ממנו להישאר פה הלילה", היא המשיכה, "ואני מתכוונת לבקש ממנו, לשוב ולבוא לבקר אותי, לפחות פעם בשבוע", פנתה וחזרה לחדר השינה, נכנסה פנימה, סגרה ונעלה את הדלת מאחוריה. שמעתי אותם, עד ארבע לפנות בוקר לפחות, בעוד שלושה סיבובים, עד שהצלחתי להירדם, על ספת הסלון.
התעוררתי בשבע בבוקר, נכנסתי לשירותי האורחים, התרוקנתי ושטפתי את עצמי ונכנסתי למטבח.
אורי ישב שם, לפניו כוס קפה, "בוקר טוב", אמר, כאילו אנחנו בחדר האוכל שבחברה, "הקידום הוא שלך, אלי", אמר, "ומאיה שלי כשיהיה לי חשק. מתי שארצה לבקרה, אני אודיע לך ואתה תזמין לעצמך חדר במלון לאותו יום".
לא עניתי, מה יכולתי לענות?, בחנתי שוב את אריחי הרצפה, כשאני שומע אותו מתארגן ויוצא.
חדר השינה נשאר נעול באותו יום, מאיה ישנה עד למחרת בבוקר, היא כנראה הייתה מותשת, איך לא??.

עודכן לאחרונה

מחשבה 1 על “היא זונה או שאני קוקהולד?”

תגובות ? (אין צורך להזדהות)