כל חלקי הסיפור : 1 , 2 , 3 , 4 , 5 , 6 , 7 , 8 , 9 , 10 , 11 , 12 , 13 , 14 , 15 , 16 , 17 , 18 , 19 , 20
"מה נשמע?"
"מעולה", היא ענתה לו, מחכה לשמוע ממנו אחרי כמה ימים מתוחים. "אתה בסדר? קצת נעלמת".
"כן, סתם לחץ במשפחה, עם הבר מצווה של האחיין והכל, את בטח מבינה".
בטח, היא תמיד הבינה, גם כשלא ממש. היא הרגישה שהוא היה לפניה, הרצונות שלו, המחשבות שלו, אפילו בדברים הקטנים שצצו ביניהם.
"אז אתה רוצה להגיע השבת? כבר עברו שבועיים מהשבת האחרונה שלנו ביחד".
"הקטנה אצלך השבת?"
"מיכלי?" היא שנאה שהוא קרא לה ככה, יש לה שם. "כן, שבוע שעבר היא הייתה אצל ישי".
"אז לא בטוח שאני אבוא, היא לא ממש אוהבת אותי, לא ככה?!"
היא ידעה שאהרן ומיכלי לא מסתדרים טוב. אהרן רוצה אותה צעירה ורווקה, נטולת ילדים, אבל מיכלי היא חלק ממנה, לטוב ולרע. והוא ידע את זה מהרגע הראשון.
"תראה", היא פותחת, לא רוצה להישמע מטיפת מוסר, "מיכלי תמיד תהיה פה, היא חלק בלתי נפרד מעסקת החבילה שלי".
"זה לא שאנחנו מתחתנים מחר, תני לי עוד קצת זמן". הוא ידע שהוא אמר את המילה הלא נכונה, ברגע שהוא אמר אותה.
"אהרן, כבר דיברנו על זה כמה פעמים, אני רוצה שנחליט אם זה רציני או לא". היא לא אהבה את השיחה הזו, כל רגע שעבר רק גרם לה לרצות לנתק ועכשיו את השיחה. "אנחנו לא חיים בחברה שמתירה את כל מה שאנחנו עושים, ואני חיה עם זה בשלום, אבל מתישהו נרצה להתמסד, לא?"
השתיקה שמילאה את החלל ביניהם כאבה לה כל כך. אהרן פשוט לא ענה.
אסתי ניגבה דמעה קטנה שבצבצה לה בזווית העין. "טוב, תעדכן אותי לגבי שבת". היא ניתקה את השיחה, מוצפת ברגשות מעורבים.
מצד אחד, כל תא בגופה ערג לידיים של אהרן, שעינגו אותה, שיחקו בה, הוא ידע להביא אותה לשיאים שלא חלמה שעליהם, ולא רצתה לדעת מאיפה הוא יודע על כל אלה. ומצד שני, הייתה המשפחה, וההתמסדות ומיכלי. ואהרן לא היה שם בשביל זה. פשוט לא.
היא קיבלה כבר פניות משדכנית מוכרת, שלושה בחורים, כל אחד מהם ממש מקסים, שרק בנסיבות שלא תלויות בו הוא הגיע לסטטוס הפחות נחשק – גבר גרוש או אלמן. חלקם עם ילדים ואחד בלי. אבל כולם רוצים משפחה. ומנגד היה אהרן, הבחור שהשדכנית לא תציע לה מעולם, שאסתי רצתה אותו, ורק לא ידעה מה היא מוכנה להקריב בשביל זה.
היא מילאה לעצמה כוס מים, לוגמת בשקט, מנסה להשתיק את המחשבות. צלצול מהנייד קטע לה את השקט המיוחל. היא ענתה אפילו בלי להסתכל על הצג.
"שלום".
"הי אסתי, אני לא אפריע", ישי פתח, "מיכלי עדיין ערה?"
"לא, היא נרדמה לפני כמה דקות".
"אויש, חשבתי שאני אספיק להגיד לה לילה טוב", הוא נשמע לה סדוק, עצוב.
"ישי, הכל בסדר?"
"כן, סתם סוף שבוע שאין לי כוח בשבילו". הוא אפילו לא ידע למה הוא משתף אותה, אבל משהו בו התגעגע לשיחות שלהם.
"איפה אתה בשבת? אצל ההורים שלך?"
"לא, אבל עזבי, את לא אשמה בצרות שלי. שיהיה לך לילה טוב". הוא ניתק את השיחה, מפחד להגיד יותר ממה שאמר כבר. לא להיות חלש ונזקק. הוא פתח לעצמו בירה שהייתה במקרר, מנסה להתנחם בשבת שלמה לבד. הדי השיחה שלו עם עידית מוקדם יותר, הכאיבו לו. הוא רק חיכה שהבירה תשכיח, לפחות חלק.
הוא התקשר לעידית כדי להפתיע, להראות לה שהוא יצירתי מספיק. הוא הזמין מקום לשבת בצימר נחמד. לא רחוק מדי, אבל גם לא קרוב, משהו שינתק אותם לכמה שעות מכולם. הוא ידע שהשבת שלו תיפגע ככל הנראה, אבל כבר לא היה לו אכפת עכשיו. רק להיות עם עידית קצת זמן לבד. לברר עם עצמם מה קורה. ואז היא ענתה לו, והוא שמע את הצחוק שהיה במרחק ממנה, אבל לא מספיק רחוק. הוא דמיין את התמונה בראשו, את עידית צוחקת, ועיניה צוחקות איתה, והגבר שעמד לידה נהנה מהמחזה.
"זה עוד פעם הבחור הדוס שסיפרת לי עליו?" הוא שמע את הקול של הגבר הזר, או אולי הוא לא היה זר כל כך, אולי היה זה בעל המתנה שעידית קבלה.
"ששששש, אני איתו, תלמד קצת טקט".
זה הספיק לישי, הוא גמגם משהו על סוף שבוע משפחתי, ועל זה שהוא שכח מזה לגמרי, ולכן הוא נוסע עם המשפחה שלו ולא היה זמין. וזהו. הוא העיף את הנייד רחוק ממנו. ושקע.
ועכשיו הקול של אסתי, מחזיר אותו אחורה, לימים של פעם. ימים שהיו טובים ברובם, וחלקם לא. והוא כבר לא יודע מה טוב יותר ומה פחות. ומה הוא רוצה מעצמו ואת מי הוא רוצה. הוא רוצה שקט. וזהו.
@@@@@
"אידיוט, למה פגעת בו ככה?" עידית כעסה על הגבר שלידה. "לא מספיק הוא נפגע כשהוא ראה את המצית שהבאת לי?!"
"די עידית, הוא ילד", הוא עמד קרוב אליה, אוהב אותה כל כך. "תשחררי אותו, תביני שאני פה מחכה לך".
עידית הסתכלה עליו, מה חסר בו? למה היא פוסלת אותו כל השנים האלה? הוא היה אחד השופטים היותר מוצלחים שפגשה בחייה, ואחרי שדרור נפטר, היה ברור לכולם עם מי היא תלך. רק לה לא ברור כלום. כלום.
הבטן שלה גועשת מהקול של ישי. היא מתלבטת אם להתקשר אליו שוב, אבל קוראים לה כבר לאולם. שוב דיון. ועוד אחד. ומה יהיה עליה? על זה היא לא יודעת לפסוק.
@@@@@
עוד שעתיים שבת נכנסת, ממש הכנות אחרונות. אבל הלב של אסתי גדוש ומלא. אין לה מושג למה, אבל דעות זולגות על לחייה.
"אמא", מיכלי נכנס למטבח מלאת שמחת חיים, "האיש הזה בא אלינו לשבת, לעשות קידוש?"
"לא מתוקה, השבת זה רק אנחנו לבד" היא מחבקת את הקטנה, מושיבה אותה על השיש הנקי. "רק אני ואת, מה את אומרת?"
"שאולי אבא יבוא לעשות קידוש. בבקשה אמא".
"לא נראה לי שהוא יכול. אולי פעם אחרת".
"אני אשאל אותו". והיא כבר ממהרת להביא את הנייד, לוחצת על המילה 'אבא', כבר מורגלת בלהתקשר. אבל ישי לא עונה לה.
@@@
הוא יושב על הספה, חולם על הצימר שהיה יכול להיות עכשיו, וצוחק על עצמו. מה הוא חשב בכלל, שאישה כמו עידית באמת תרצה אותו. הוא פשוט היה נער השעשועים שלה, מין אטרקציה חולפת שכזו. הוא רואה שאסתי מתקשרת אליו, אבל אין לו מספיק כוחות להרים את עצמו ולמחול על גאוותו. לשמוע אותה מרחמת עליו, כשהחבר שלו בטח מזיין אותה באותו זמן. לא. הוא לא מסוגל לתת לעצמו עוד פגיעה כזו, לא היום.
הוא מכין את הנרות על השולחן, לא מבין בשביל מה ומי לטרוח כל כך.
צליל הודעה נכנסת, והוא מכריח את עצמו להאזין להודעה, בטח שוב אסתי שתכעס עליו על דמי המזונות…
קולה של מיכלי מקדם אותו "אבא, אבא, אתה לא עונה לי. אני התקשרתי כדי תבוא לשבת איתי ועם אמא".
הוא נושם עמוק, לא מאמין למילים, ואז הוא שמע את צליל הניתוק. מעניין אותו מה קרה פתאום, ואולי אסתי בכלל לא יודעת על השיחה הזו, עם מיכלי הכל יכול להיות. הוא לא עונה לאסתי, לא מתקשר אפילו כדי לאחל למיכלי שבת שלום, כמו תמיד. משהו בו נשבר.
במקום ללכת להתפלל ולקבל את השבת במאור פנים, הוא צועד לו ברחובות השקטים. הוא לא יודע לאן הוא ילך ולאן יגיע, אבל החיוכים המרחמים של השכנים שלו, לא מתאימים לו כרגע. הוא ידע לאן הוא יגיע.
כשישי נעמד מאחורי הדלת, הוא שמוע את הקול הילדותי של מיכלי שר "שלום עליכם" מקבלת את המלאכים בשמחה תמימה כל כך. רק אותו אף אחד לא מקבל, הוא מהסס לפני שהוא דופק, אבל זה גדול ממנו, הוא רוצה לראות אותה עכשיו.
"מה אתה עושה פה?" אסתי אמרה בלחש, אך קולה הסיר את סערת הרגשות שהוא הציף אצלה.
"לא יודע, אם זה לא בסדר, אני כבר הולך".
"זה בסדר, תיכנס, בדיוק התחלנו את הסעודה". ישי לא זכר את הפעם האחרונה שהוא שר 'אשת חיל' והביט לתוך עיני אישה. הוא השתדל לא לחייך לעצמו כשהוא שר, לא לתת למיכלי סיבה לפתח ציפיות. אז הוא שר בשקט, לעצמו. את הקידוש הוא עשה ברעד קל, נזכר בשבת האחרונה של כולם ביחד. ממש בבית הזה.
"סליחה, מקווה שהאוכל יספיק, לא תכננתי אורחים". היא אמרה והניחה על השולחן מגש של עוף עם ירקות, הריח הכאיב לישי בבטן, אבל הוא חייך בהבנה. "אני בכלל לא רעב, הכל טוב". אבל היה שם מספיק, כי כמו שאמא שלו אומרת תמיד 'אם יש מקום בלב, יש מקום לכולם'.
אחרי הסעודה מיכלי נרדמה על הספה. "תודה על האירוח, וסליחה שככה נפלתי עלייך", הוא חייך אל אסתי. "אני אלך עכשיו".
"אתה יכול להישאר עוד קצת, אחרי הכל זה פעם היה הבית שלך".
ישי התיישב על הספה, מרגיש את הימים שהיו מולו, ממש במקום הזה. אסתי התיישבה על הספה השנייה, שומרת על מרחק.
"אז מה, אתם לא עושים שבתות ביחד?" הוא שאל, ואחרי רגע התחרט, העיניים של אסתי סיפרו לו דברים שהוא לא בטוח שהוא רצה לשמוע. "סליחה, אם זה פגע בך", הוא אמר לפני שהיא הספיקה להשיב.
"זה בסדר, מותר לך לשאול. אהרן היה פה לפני שבועיים בשבת, אבל זה פחות מתאים כרגע, כנראה".
ישי קם מהספה והתיישב ליד אסתי, מניח את ידו על ירכה. "את זוכרת את השבתות בערב שלנו?" היא חייכה אליו. "אני מכין תה לשנינו, רוצה?"
הוא חזר עם שני כוסות תה חמים, מניח על השולחן. ידו החמה הונחה שוב על אסתי, כדבר טבעי וברור. "מה יהיה איתנו?" הוא שאל לאוויר החדר, לא בטוח שהוא מצפה לתשובה.
"הלוואי שהייתי יודעת. זה קשה כל כך", היא לגמה מהתה החם. "פעם חשבתי שאחרי שנתגרש, יהיה לי טוב עם אהבה חדשה, ואהרן היה כל כך… לא יודעת אפילו איך להגדיר את מה שהיה לי איתו".
"אני לא בטוח שאני רוצה לשמוע את זה", ישי חייך אל עצמו.
"צודק. אבל פתאום, הכל נראה לא טבעי לנו. אני רציתי להתקדם והוא בכלל לא בקטע". היא לא ידעה מה קרה לה פתאום, אבל היא הרגישה צורך לשתף את ישי, והיא החליטה להמשיך: "אתה זוכר כשהתחתנו, כמה היה לנו קשה? אז עם אהרן היה לי כיף. פשוט כיף. בלי לחשוב יותר מדי, בלי לעצור".
"בלי להתחייב"
"כן, זו הבעיה כנראה. מחויבות".
ישי קם ללכת, הוא לא רצה להכביד על אסתי. "נראה לי שעדיף לי ללכת עכשיו"
אסתי נעמדה לידו. "תישאר עוד קצת. תשב". היא ניגשה למטבח והוציאה עוגת שמרים שהיא הכינה "אני יודעת שאתה אוהב את העוגה הזו". כמה דברים היא ידעה עליו, היא ידעה איך הוא אוהב את הקפה, ואת השניצל, פרוס דק דק, היא ידעה אילו חולצות הוא אוהב לקנות ואיפה, איזו משחת שיניים הוא מעדיף ואיזה צד של המיטה יותר נוח לו.
וסקס, היא ידעה בדיוק מה הוא אוהב. איזה גניחות הוא השמיע כשהיא הייתה מוצצת לו לפעמים, או סתם מלקקת לו את האבר. רק המחשבה על זה, גרמה לה לרעד קל בין הרגליים. "אתה ממהר לאן שהוא?" היא שאלה, מקווה לתשובה חיובית וככה היא תוכל לסלק את המחשבות מהראש שלה.
"האמת, לא ממש. היו לי תוכניות אבל הכל התבטל".
"אולי זה לטובה" היא אמרה והניחה את ידה בעדינות על הברך של ישי, גם את זה הוא אוהב, היא ידעה. היא לשה בתנועות סיבוביות את הברך, רואה את המבט שמשתנה אצל ישי.
"את בטוחה?" הוא שאל, ופיו היה קרוב כל כך אליה, שהיא נישקה אותו לרגע.
במקום לענות, היא הרימה את השמלה שלה, חושפת את גופה לעיניו. ישי הביט בה כאילו זו פעם ראשונה, בגוף העדין הזה, בשאריות הקטנות שנותרו לה מההריון, פסים כסופים קטנים שעשו אותה אמא. הוא הרגיש את ההתרגשות גואה בו. "רק שלא נתחרט על זה אחר כך", לחש לה, כשהוא מעביר את ידיו לאורך גופה הערום.
"לא מתחרטת על כלום בחיים האלה, למדתי את זה בדרך הקשה". היא פרמה את כפתורי חולצתו. "ואפרופו קשה, אני מבינה ששמרת על כושר". ידה עברה על המכנס של ישי, מרגישה את האבר שלו גדל בתוך המכנס.
ישי פתח את החגורה והכפתור, נותן למכנס ליפול על רגליו, וככה כשרק תחתונים מכסים את גופם, הם התיישבו על הספה. תחילה ישי, ואז אסתי מעליו, מפסקת רגליים, נותנת לו לחוש מבעד לבד הדק, את החמימות והרטיבות שבין רגליה.
ישי ליקק בפה רעב את הפטמות שהזדקרו מולו, מעביר את אצבעותיו משד לשד, נותן דרור לידיים שלו לחוש את העור החם. אסתי מצידה התענגה, מגע הפה של ישי העיר בה נשכחות. היא הקשיתה את גבה לאחור, מפזרת את השיער שלה. ישי הפשיל מעט את התחתון של אסתי, רואה לראשונה את הערווה שלה נקייה לגמרי משיער. הוא לא ידע ממתי היא מורידה שם את השיער, אבל המראה הימם אותו, זה היה יפה כל כך.
הוא השכיב אותה על הספה, מוריד את התחתון לגמרי, מעביר אצבע לאורך השפתיים שלה, לתוך הנרתיק "זה יפה כל כך", לחש לה רגע לפני שהוא צלל לשם. מנשק את האיבר הרטוב, מלקק את הפתח הנרתיק, שותה בתאווה את מיצי ההפרשות של אסתי. "יפה וטעים" הוא אמר, מביט לתוך עיניה.
אסתי מצידה גנחה, מרגישה את האושר מתפוצץ לה בחזה. את תמונתו של אהרן היא העיפה מהמחשבות שלה, מתמסרת רק לישי. וזה היה אפילו קל. "תמשיך!" היא קירבה את ראשו אל בין רגליה, תולה אותן סביב צווארו של ישי, "אתה טוב כל כך" היא החניקה גניחה רמה, מפחדת על הבת שלהם שישנה בחדר הסמוך.
"רוצה לעבור לחדר?" הוא שאל, מחכה לסגור את הדלת מאחוריהם.
ישי קם ואסתי אחריו, משאירים שובל של בגדים על הספה והרצפה סביבם. היא השכיבה אותו על המיטה, אבל הוא כבר הפך אותה, מניח אותה על ארבע, נצמד אליה מאחור, מרגיש את השדיים יורדים למטה בכוח הכבידה הקסום. הוא הרגיש אותם גדולים יותר, מלאות יותר. הוא שפשף את האבר שלו בפלחי העכוז של אסתי, מתגרה עוד ועוד מהמגע.
הוא השכיב אותה על הגב, מפסק את רגליה. עוד מבט אחד על היופי שבין רגליה והוא נכנס אליה, מעמיק את החדירה של האבר שלו, חזק ועוד יותר. הוא שמע את הגניחה הרמה של אסתי, והזרע שלו נשפך לתוכה.
זה היה טוב. מאוד. בכל קנה מידה שהם הורגלו אליו עד עכשיו.
ישי נשכב לצידה של אסתי מביט בעיניה. "אז מה היה לנו בעצם?"
"אני לא רוצה לדבר על זה עכשיו". היא המשיכה להביט, בלי מילים.
העיניים נעצמו מעצמן, כבדות, עייפות. אחרי עונג שבת אמיתי.
את פשוט אלופה!
כותבת מעולה!
תמשיכי עוד ועוד…
דרדסית אלופה !!!
איזו תפנית יפה ומהממת בנית לנו הפעם …
תפנית שאומרת – לא לאבד תקווה …
בהתחלה היה נראה ש-ישי מיואש מהחיים לאחר השיחה עם עידית והאדם שהיה ברקע – הוא חשב שחרב עליו עולמו ..
והיה את אסתי , שאהרן לא איתה בקידום הקשר …וחושבת מה לעשות איתו ועם עצמה …
אך , למישהו למעלה יש תוכניות אחרות …
ערב שבת – הרגליים של ישי הובילו אותו לדירה של אסתי (ושלו לשעבר) ..
אסתי אמנם הופתעה – אך היתה מאושרת בתוך תוכה …
ומארוחה מענגת שעברה עליהם , התקדם והתפתח לעונג שבת מהנה , מענג וסקסי להפליא …
פשוט התפרקות יצרים שיצאה אצל שניהם ..
וכמו שאסתי אמרה – היא לא רוצה לדבר על זה …
כי כל מילה עלולה להרוס את הרגע המדהים הזה ,
הרגע של גמירה משותפת לאחר סקס עם תאווה משותפת …
דרדסית – את מהממת !!!
יישר כח , ולא לשכוח אותנו , כן ?
התגעגעתי ..
ד.פ.
[email protected]
תודה ד.פ. על עוד תגובה מפורטת ומפרגנת.
לא שוכחת.
ואווווו טוב שחזרת מה קרה נפשנו יצאה חיכינו הרבה זמן
הפסקה של 3 שבועות.בימי קורונה ופסח.
אבל חזרתי. תודה.
ואוו איזה מתחחחח
אני איתך בכל פרק
נהנה כל כך
ומתחמם
מחכה שאשתי תטהר ….
אני חושב,
שבאם אסתי הסכימה לחיות עם אהרן למרות שאיננו דתי,
וישי הסכים לחיות עם עידית למרות שאיננה דתיה,
לכן אני חושב מציע,
שישי יחזור לאסתי, ויתחתנו שוב, (ברבנות או בלי רבנות),
ושאסתי תהיה פתוחה לישי ותגיד לו מה היא רוצה, ומה היה לה טוב אצל אהרן יותר מאשר אצלו אצל ישי,
ויסכימו מראש, שמפעם לפעם, עם אחד ירצה להיות עם מישהו/י אחר, שום דבר לא יקרה,
או שיודיעו על זה או לא,
כלפי המשפחה יחזרו להיות כמו מקודם, ובתוך הבית יתנהגו כמו שרוצים, ויחזור לכולל,
ובאם יהיה חסר ובהסכמה מראש, כל אחד יכול להביא הבייתה שלישי/ת, ויחגגו ביחד אורגיה
ולמיכלי יהיה טוב
תודה על הסיוע בכתיבת ההמשך.
אהרון דתי, הוא היה החברותא של ישי בכולל. תמיד נחשב לפרפר של הכולל…
ואני פחות אוהבת תוספת במיטה, אז זה כנראה לא יגיע לשם.
ואוו איזה מתחחחח
אני איתך בכל פרק
נהנה כל כך
ומתחמם
מחכה שאשתי תטהר ….
מתה על התגובה שלך.
מקווה שזה יקרה ממש בקרוב. תהנו 🙂