מאת johnkapp עמדתי לצאת מהרכב כשהאורות סנוורו אותי, הסטתי את המבט לרגע אבל בזוית העין יכלתי לזהות שזה הרכב שלה, ייקחו לה עוד דקה שתיים עד שתיכנס למקום החניה המסובך שלה, אני אתעכב כאן ברכב עם הנייד, אתזמן את הכניסה המשותפת שלנו לבניין ולמעלית… אני עושה את ה׳קטע׳ הזה כבר שמונה שנים, די מדויק בו… … להמשך קריאה
מאת העץ הירוק אהבת חיי אני נכנס אחרייך לחדר. את נשכבת על המיטה עם חיוך ממיס. השיער שלך מפוזר והעיניים שלך מסתכלות עליי. היין עשה את שלו… אני רוכן מעלייך ומנשק אותך בעדינות. השפתיים שלך רכות ומזמינות. ידי מלטפת את שיערך ויורדת לצווארך. אני מתקשה ונצמד אלייך. כמה הגוף שלך מושך אותי! את מורידה … להמשך קריאה
מאת ג'ון דו אני אוחז באצבעות הקטנות שנבלעות בכף ידי, סופג את ההתרגשות שלה, שלי, של שנינו. אני מרוכז כמעט רק בה, ברגע הזה בו אני מפקיד אותה לראשונה בידי הגננת, אך עדיין מספיק להבחין בפעוטות נוספים, מרוגשים, עושים את דרכם אל פתח הגן, אוחזים ביד בטוחה וגדולה. אני פותח את היד, והיא פוסעת לידי … להמשך קריאה
לתחילת הסיפור דנה עברה שנה מאז שדנה נכנסה בפעם הראשונה לבית הזה, לדירה של אפרת ורונן. שנה של חוויות שהיו מספיקות לרוב האנשים לתקופה של חיים שלמים . דנה דפקה על הדלת וחייכה. כל פעם מחדש, בכניסה, היא נזכרת בכל מה שהיה לפני. רגע אחד מהיר של כל הדברים שעברה איתם מאז. הצחוקים, הבכי, החום … להמשך קריאה
דנה דנה הרימה את ידה בשביל לדפוק בדלת. רעד של התרגשות עבר בגופה. זה היה אופייני. היא הייתה במצב הזה כבר יומיים. מאז שהיא קבעה להיפגש איתם. אצלם בבית . צליל הודעה מהטלפון שלה, גרם לה לקפוא במקום. גם זה היה אופייני. היא שמה צליל מיוחד לקבוצה שלהם ביחד . "הדלת פתוחה. תכנסי." – אמרה … להמשך קריאה
למען הסר ספק: זהו סיפור דימיוני. עלילת הסיפור, השמות, הדמויות, העסקים, המקומות והאירועים הם פרי דמיוני או משתמשים בהם באופן פיקטיבי! כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות של אנשים אמתיים, חיים או מתים, או אירועים בפועל, הרי הוא מקרי בהחלט. פרולוג לפני קצת … להמשך קריאה