בכל יום או יומיים היו הולכים לבית הקפה בשכונה או לבית קפה אחר. אהבו לשבת שם אחר הצהריים, מזוהים כלקוחות קבועים, פחות או יותר, ועם זאת זרים. זו הייתה עיר זרה ותמיד תישאר במידה מסוימת, זרה. אבל היה לזה יתרון. הם יכלו לדבר ביניהם ורק הם הבינו. מין שפה סודית, העברית שלהם. היה נדיר מאד … להמשך קריאה
"אז מה אתם עושים שם בדיוק?" "סליחה, בוס… למה את מתכוונת?" Out of the blue… זה היה אחרי ארוחת הצהריים. ישבו שניהם, השולחנות נפרדים, כמובן. שניהם, כל אחד במקומו,ליוו את הארוחה הדשנה ביין. היא, בשולחן ההנהלה המרוחק, שתתה מרלו הוא, בשולחן העוזרים, שתה פטיט סירה. האדום זרם אצל שניהם. מערכת העיכול עבדה על הסטייק … להמשך קריאה
-אז מה את אומרת? עברו כמה ימים מאז "ליל האירוע". זיכרונות, תחושות, ריחות וטעמים נזקקו לעיבוד. לא ממש דיברנו. כל אחד שקע בעצמו ובחוויה שעבר. הבית התנהל כרגיל שום דבר מיוחד. עבודה-אוכל-שינה. תודה ובבקשה ונימוסי שולחן תרבותיים. חוץ מהעיניים, שנמנעו ממבט ישיר. וכמה ימים ללא סקס, שככל שהתרבו הפכו מתוחים. לא הרבה שלושה ארבעה. … להמשך קריאה
לחלק א', לחלק ג' 'האגם האדום' היה גוף מים צר ומוארך בין שתי פסגות הרים עמוק בשממת יערות הצפון. משפך הרוחות, מבנה העמק בו שכן והיער העבות שסביבו סיפקו תנאי קירור מעולים וגרמו לפניו של האגם לקפוא באופן עבה וחזק במיוחד. דרסי ניווטה את הטנדר לאורך כביש הגישה המפולס חלקית והם נסעו באיטיות בניסיון למצוא … להמשך קריאה
לחלק א', לחלק ה'. המויר' (The Moir), הפאב המקומי של הכפר היה כל מה שאפשר לצפות מפאב כפרי קטן בעומק ההרים. זה היה חלל אפלולי וכהה, עם מספר שולחנות במרכזו ושתי שורות תאי ישיבה, אחת מכל צד שלו, ובקצה המרוחק שלהם דלפק עץ גדול, כהה ורחב. על הקירות היה תלוי מבחר אקלקטי של מזכרות ספורט, חפצי … להמשך קריאה
זהו החלק החמישי והאחרון של "מסיבת נקניקיות" ולהבנת הרקע והכרת הנפשות הפועלות מומלץ לקרוא את החלקים הקודמים תחילה. למען הסר ספק: זהו סיפור דימיוני. עלילת הסיפור, השמות, הדמויות, העסקים, המקומות והאירועים הם פרי דמיוני או משתמשים בהם באופן פיקטיבי! כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות … להמשך קריאה