יש שירים שמזכירים לי דברים.
שיר שמזכיר אוכל.
שיר שמזכיר חברים ושיר של צבא.
ושירים שמזכירים אהבים, תינוי אהבים ועלוסים נשכחים.
לא שרדנו יחד הרבה. מעט יותר משנה. ובכל זאת כל פעם שהוא מתנגן Legs של ZZ Top מזכיר לי את האישה שהייתה לי – הרוכבת –שאהבה לרכב על אופנועים ועל סוסים, ועלי… גם עלי.
היא נכנסה למועדון בצעד בטוח. הרגליים הארוכות שלה נמתחו להן מקצות הסטילטו הגבוהים שלה מעלה מעלה ואז עוד קצת אל תוך שמלת המיני הסגולה והקצרה שהתהדקה סביב שרירי הירך שלה.
אישה שעשויה מרגליים. רגליים חלקות, מפוסלות, עם קימורים עדינים ושרירים נוקשים. אישה שיודעת את ערך הרגליים שלה, ומנווטת בעזרתן את המבט לשאר חלקי הווייתה כרצונה.
מבלי לבקש סליחה, ומבלי להתנצל היא עשתה דרכה היישר אל הבר, ולאחר רגע היסוס בחרה לה קוקטייל בכוס גבוהה, עם קשית צרה, ואז התיישבה על הכיסא הגבוהה וקיפלה רגל מושלמת אחת על גבי השנייה.
הו… איך שהיא יודעת לשחק את תפקיד הפאם פטאל – להזיז את הגוף ולהדגיש את יתרונותיו… לשחק בכל הצופים והצופות ואז לברור לה מהציבור את העילית שראויה לתשומת לב.
צעיר מחוצף ניגש לברמן להזמין משקה. הוא ספק נשען ספק התיישב מאחוריה ופנה אל הברמן באופן חברי, בצורה שברור שמעבירה לגברת רגליים את התחושה שהוא נמצא במרחב ומחפש את קרבתה.
והיא פשוט הסתובבה ממנו הלאה, מפנה לו גב. לא ברור אם בהתרסה, או כבחינת יכולות. מראה לו את גבה הרחב והזקוף, ומונעת ממנו את המבט או הגישה לתשומת ליבה.
במקום זאת, היא המשיכה בסקירה המהירה של המצאי המקומי. של הלקוחות הקבועים מנהלים רומן עם כוס המשקה שלהם, חבורת סוכני המכירות, רופסי הכרס והמעונבים והתנהגותם הקולנית ואני, ישוב בפינה, מבטי החודר מביט אל המרחב הריק בעודי מקליד סיפור זימה בשפה שאף אחד מלבדי לא, יכול לקרוא על המחשב הנייד שלי.
המראה המחוספס שלי – זיפי זקן בני שלושה ימים, השיער השחור שמנומר באפור ולבן ושרירי ידיים וחזה גדולים מעל כרס קטנה ורופסת קלות – בשילוב המבט החודר המביט בה מהופנט, והקדמה הטכנולוגית החריגה בנוף המקומי, משכו את תשומת לבה אלי ואז ידעתי… היא תהיה שלי (הלילה). הגברת נלכדה…
אך את המשחק צריך היה לשחק, ושנינו ידענו זאת היטב. אז היא התחילה להלך לכיווני, שולחת את הרגליים הארוכות שלה לפני שאר גופה, בעוד הכוס מטלטלת בידה. בנינוחות מושלמת התיישבה על קצה כסא תא הישיבה בו ישבתי ושוב קיפלה רגל על רגל – רק שהפעם, היא לא טרחה להסתיר את מה שמסתתר במעלה החצאית.
שם במעלה הרגליים, שיער בלונדיני, בהיר וגזוז היטב ניבט אלי. אך את חזית שפתיה השיער לא מסתיר. דווקא זאת הסתיר תחתון עדין ודקיק, בצבע סגול כמו צבע החצאית שלבשה.
שיער בלונדיני ושופע על ראשה, עטף את צידי לחייה ואל שפתיה. שיער בלונדיני גזום הציץ מירכיה ועטף את שפתיה שם… ואני הייתי מוקסם.
"עושה משהו מעניין", היא שאלה ביבשושיות – יודעת שאני יודע שהיא יודעת את התשובה. "סתם כותב את התרשמותי ממך", עניתי בהתרסה משועשעת. "רוצה לעשות משהו מעניין ביחד", היא הקשתה. "בשמחה. רק תני לי לסיים את המשפט ויש לי חדר במלון מעבר לרחוב" עניתי עניינית.
הצעדים שלה, כשהיא דילגה בין אבני המדרך ומעבר לכביש, כאילו שהיא פוצחת בצעדי ריקוד בלט לרוחב במה. ואחר כך, היא רקדה עם כל פלג גופה העליון בזמן שהרגליים שלה התקפלו זו על זו ועטפו את גופי כנחש. צמד שדיה, בגודל שני לימונים מוצקים התחככך והתחמם כלפי החזה הרחב שלי והרגשתי כמו עמוד שרקדנית אקזוטית עושה בו מעשה מגונה אל מול קהל.
הרגליים האלו, הסתכלתי עליהן בעודן נחשפות כשהסירה את החצאית הסגולה שלה לערמה בתחתית. הן עלו מעלה מעלה אל עבר נקודת החיבור – שם כבר לא היה תחתון, רק שיער בלונדיני גזום ושפתיים ורודות ונפוחות. ובצעד בטוח ונחרץ היא שלחה את הרגליים וטיפסה על המיטה – נעמדה מעלי לכל גובהה המתנאה, עם שיער גולש מכסה פטמות ושיער גזום מזמין אותי לנשק. וכשנישקתי למטה, היא הראתה כמה טוב היא יודעת לרקוד. נענועי אגן וישבן, מזיזי דגדגן על לשון. דנדוני ענבל תענוגות ואף שמריח צבעים וטעמים מרוב אקסטזה.
זמן לא נספר במרחב התענוג. היא רקדה, ואז התיישבה והמשיכה לרקוד עם רגליים לצידי הגוף והאגן מתחכך בי עולה ויורד שוב ושוב ושוב. אני זוכר באיזו תאווה רציתי אותה. זוכר באיזו תאווה חשקתי בה… איך אחזתי בירכיה והתענגתי על שדיה.
היא עשתה בלילה ההוא דברים עם הרגליים שאנשים לא יודעים לעשות עם כל גופם יחד. ירכיה מוחצות ושולקות אוויר מהריאות באחת, כפותיה, מערסלות את האשכים ומעוררות את האיבר המדולדל להזדקר בשנית (ובשלישית), בהונות שמטיילות לאורך החזה והפנים בעודה נשענת על הידיים ומחדירה את עצמה עלי.
הריח של הנשיות שלה, הריח של השמפו שלה, הטעם של הרגליים שלה, שוקיים וירכיים משכרות. החזה שלה – פטמות חצופות נדחקות בין שיני ודורשות תשומת לב. הידיים שלה רוקדות על הגב שלי ומחבקות אותו בלי להרפות. ריקוד של רגליים וידיים, בעמידה, בשכיבה, בכריעה על ארבע מאחור, על הגב מלפנים סגורות ומסתירות פנים.
היו לה רגליים לזאת, והיא ידעה איך להשתמש בהן. היא ידעה איך להוליך אותי לאן שרק רצתה. הלכתי שבי אחרי רגליה במשחקי מין ושליטה. הלכתי אחרי רגליה בשבילים לא נודעים. ובסוף אחרי שהוליכה אותי במורד המעבר היישר אל החופה, גם ידעה ללכת עלי וכמובן ללכת ממני. אבל הרגליים – בזיכרון הן עדיין שלי. הרגליים האלה לא הולכות לשום מקום.
אהבתם? כאן תוכלו למצוא סיפורי שירים נוספים.
פעם הבאה פוקוס על שדיים
רגליים זה החלק הכי סקסי בגוף של אישה. תוכל בבקשה לכתוב עוד על זה כמו בסיפור הקודם? בעיקר כף הרגל הריח והמגע שלה
לא משהו
סגנון הכתיבה שלך בסיפורים הקצרים והארוכים, זה כמו שני אנשים שונים. הסיפורים הקצרים מאוד מרגשים אותי. פחות תיאורים ויותר תחושות. תודה