קבלה – חלק שני

סיפור מאת: קורא המחשבות

זה היה בתחילת חודש כיסלו, למדנו גלעד ואני בחברותא. אני לא זוכר איך הגענו לדף כ. במסכת ברכות על סיפורו של רב אדא בר אהבה והשמלה האדומה שקרע ברחוב לגויה. במהלך הדיון אמרתי לגלעד שאין שום מצב שאפשר להפשיט אישה כך ברחוב. גלעד השיב "אני כן רואה מצב כזה" והתחיל לספר לי על הקשיים שלו עם נועה, על כך שתלמידים בני 18 מסתובבים ליד הבית שלהם בתקווה לשמוע אותה גונחת. שנועה הפכה להיות פנטזיה לחצי מהישיבה. כשעניתי לו שיש עוד נשים שגונחות והיא ממש לא היחידה הוא ענה בכעס "לא בכזאת תדירות, היא עושה את זה הכי הרבה". כדי להדגיש את כעסו הוא טרק את הגמרא והשליך אותה הצידה.

יצאתי איתו מחוץ לבית המדרש, בדרך לביתו שררה ביננו שתיקה. גלעד היה שקוע במחשבותיו.

מרחוק ראינו את נועה עם חולצה בורדו צועדת לעברנו, היא ניסתה לסלק כמה תלמידים מאזור הקראוונים שבאו לשמוע את הגונחת התורנית. היא רצתה לבקש עזרה מגלעד.

אבל גלעד היה על פי התהום, גלעד כעס. לא היה צריך הרבה כדי שייפול מטה.

וזה מה שאני עשיתי, דחפתי אותו קלות. הסיפור של רב אדא התנגן בראשי. לראות את נועה בעירום מול עיניי, שהיא תדע שחזיתי בצניעותה. לא חשבתי על ההשלכות, ההשלכות לא באמת עניינו אותי. דחפתי את גלעד, הראתי לו מה מצופה ממנו לעשות.

גלעד צעק על נועה "למה את גונחת, את מתנהגת כפרוצה" הצחיק אותי שלא קרא לה זונה. "כל כמה ימים את גונחת בקולי קולות, כל התלמידים פה מחכים לשמוע את ההופעה שלך". המשיך לצעוק "ואת אפילו לובשת אדום", החל לבכות.

כל מי שהיה באזור התקרב לראות את ההתרחשות.

ואני משכתי כח מהזקן, כח משמות טומאה והזכרתי לגלעד בנשמתו את הגמרא שלמדנו.

גלעד החל להתנהג כמי שכפאו שד, כוחי פרץ לגופו. הוא החל קורע את בגדיה של אשתו בפני כולם. הוא קרע את החולצה במשיכת יד, בידו השנייה הוא הסיר את הגופייה ואת החזייה. גלעד לא נרגע, במשיכות מהירות הוא השאיר את נועה, את נועה שלו שרק לפני חודשים ספורים התחתנו עירומה לעיני כל. הוא השאיר לה רק את המטפחת שלראשה.

כל התלמידים התבוננו בגופה של נועה, היא הפכה למוצג במוזיאון. היא עמדה קפואה ללא בגדים, גלעד לידה המשיך לקרוע הבגדים עד דק.

כולם הסתכלו בעיון בערוותה, בכוס שלה. טיילו בעיניהם על גופה עד לשני שדיה העגולים ואף חיכו שתסתובב כדי לראות את ישבנה המוצק.

נועה היתה בהלם ממעשיו של בעלה. היא נאלמה דום, היא קפאה. היא לא יכלה לעשות כלום כשעשרה גברים מסתכלים עליך. גופה הלבין ממבוכה, גופה הוצג לראווה.

אף אחד לא העז לגעת, נועה היתה לראותה בלבד, כמו נרות החנוכה.

כגיבור על הסוס הלבן, הסרתי מעצמי

את המעיל הדק שלבשתי, והנחתי אותו על כתפיה. הובלתי אותה אל הקראוון, אל ביתה.

"תודה" לחשה נועה.

המחזה של נועה עירומה לפני כולם גרם לי לטעות, הייתי זקור כולי. שמות הטומאה רצו שאחטא, כקרבן על מעשיי. ואני שלפתי את הזין שלי החוצה מול נועה, והתחלתי ללטף אותו, כל הוורידים בלטו כמו נחשים שרוצים להכיש. ידי ליטפה את כיפת הזין שוב ושוב, ועיניי גומאות את עירומה של נועה. הציצים הלבנים, והעטרה הוורודה. שערות ערוותה המקורזלות. לא נדרש הרבה להביא את עצמי לקצה. נועה ראתה את מעשיי, ודמעה היתה בעינה. אך גופה היה קפוא מהמשבר עם בעלה.

בהתחלה הייתי האביר על הסוס הלבן, אבל מראה הזין שלי הפך אותי בעיניה לאיש הרע על הסוס השחור. היה בעיניה פחד טהור.

לא הפסקתי, המשכתי לאונן על מה שעיניי ראו, עד שנתיזי זרע פרצו מהזין שלי. הם עפו לכיוונה של נועה. שרוכים של שפיך נחו על השד שלה.

רציתי אותה כלכך, רציתי שתהיה שלי. אך בעיניה אני איש רע, חיללתי את כבודה.

ביקשתי את סליחתה, ידעתי שזה לא באמת עזר, אבל הייתי חייב לעשות משהו כדי שנועה תישאר. אחרי מה שהיה עם גלעד ועכשיו איתי, היה ברור לי שתתגרש ותברח משכונת האברכים. לכך לא יכולתי להסכים.

"אני הולך עכשיו, רק בקשה אחת קטנה אני מבקש ממך. אל תלכי עדיין. תחכי קצת. תשמעי מה קרה לגלעד. תתעלמי ממני, הוא אוהב אותך". היא השיבה מבטיחה בקול רפה. היה ברור שהיא לא מתכוונת לכך. אבל זה כל מה שהייתי צריך, לקחתי את הבטחתה וקשרתי אותה לנדר של נזירות שמשון שגם בית דין אינו יכול להתיר.  צחקתי ועלזתי בליבי, כי האהובה שלי, בבת עיני, נשארת ולא יכולה לברוח.

באותו הלילה כל שכונת האברכים לא עצמה עין ותלמידים רבים באו לשמוע אותה. הם קיוו שהיא תצא מביתה במערומיה. אך נועה היתה בעולמה שלה, רצתה לעזוב ולא הצליחה. היא לא ידעה מדוע. ודחף בלתי נשלט כפה עליה לאונן.  נועה שיחקה עם עצמה ודחפה אביזרים שיסיעו לה לגמור בצרחות. "אני גווומרת, אני גוווומרת" היא צרחה בפעם הראשונה בפעם השנייה צרחה "זה חזזזזק, אני גומררררת שוב". בפעם השלישית היא כבר השתמשה בשם הקדוש "אלוהייייייים מה זה, עווווד, עווווד". היא לא ספרה כמה פעמים גמרה. אבל בחדר שלי היו סימנים לכך.  בכל פעם שהיא גמרה גם אני פלטתי זרע. הזרע שלי היה בכל מקום ובכמויות עצומות. אבות הטומאה דרשו את שלהם.

*********

הנאשם חייך "את מבינה למה לא יכולת לברוח?, כשאמרתי אל תעזבי ייחדתי אותי, שלא תוכלי לעזוב אותי. כשאמרתי מה קרה לגלעד, ייחדתי את מה שאני גרמתי לו לעשות". נועה בהתה בו באי אמון, היא סופסוף חופשייה ממנו, כל הפעמים שרצתה לעזוב ולא הצליחה. "אני מציע לך לברוח, לפני שאאחוז בנשמתך שוב, לברוח מהאולם עכשיו". בית הדין השקיט את הנאשם. "נועה בלעדייך לא יהיה לזה סוף. אנחנו חייבים אותך. אני נלחמתי עלייך" קול שבור וסדוק דיבר, זה היה גלעד שהמשיך בקולו ואמר "עשיתי הכל למענך ולמען הבן שלנו". נועה ידעה שהיא חייבת להישאר עד הסוף.