צביה ואריה – חלק 1

מאת פייגלה החרדית החרדה , אלפרדו

צביה, אישה חרדית, בת שלושים וחמש, גרה בבניין צפוף, בלב בני ברק, נשואה לתלמיד חכם, עילוי, שנחשב בזמנו כשידוך, שכל חברותיה קינאו במזלה.
בשנות נישואיה הספיקה צביה, להביא לעולם 5 ילדים בסדר יורד של שנה, צביה ידעה והרגישה שהיא שונה ומיוחדת ביחס לחברותיה.
כשהייתה לבדה באמבטיה, בחנה את דמותה במראה הגדולה וראתה גוף אישה מטופח, נשי ולא מוזנח, על אף חמש הלידות שעברה, היא תמיד שמרה על משקלה והתמידה בהליכות בשכונת מגוריה.
כשליטפה את שדיה, נהנתה לראות את פטמותיה הוורודות, מזנקות קדימה בתשוקה נסתרת. בלילות, מתחת לשמיכה, בניגוד לחינוך שקיבלה, העזה להעביר אצבע בין שפתי האיבר העדין, שהסתתר בין רגליה, חשה בזרמים מענגים עוטפים ומציפים את גופה.
אביה הקפדן, שכמובן היה נחוש למצוא עבורה את השידוך הערכי והמכובד, לשמחתה, לא התפתה להצעות כלכליות מפתות, ולאחר שיצאו המועמדים מביתם, שאל לדעתה, התייעץ וכיבד מאוד את דעתה.
לבסוף נפלה הבחירה על אריה, אברך שנחשב עילוי בישיבה, נאה מראה, ממשפחה מיוחסת, בעלת אמצעים ומה שיותר חשוב, פתיחותו וגישתו הליברלית יחסית, בענייני זוגתו ומקומה של האישה במשפחה.
אריה, הגם שכגבר היה פורה ולא הייתה לו כל בעיה להכניסה להריון, לא היה משופע בתאוות בשרים.
כלומר, לא טרח למלא את חובתו כלפי עונתה של אשתו, פרט למקרים בהם היה עליו להפרותה, כך שצביה הפנתה את מרצה לקידומה האישי.
לאחר שסיימה סמינר למורות, עסקה בהוראה מספר שנים וגידלה שני בנים ובת, הסכים אריה, שצביה תמשיך בלימודים לתואר אקדמי, באונ' בר אילן.
צביה החליטה ללמוד עבודה סוציאלית, החלטה שהייתה חריגה במגזר והרימה גבות רבות בסביבתם הקרובה.
השנים חלפו, עוד בת ובן נולדו, בעלה שקע יותר ויותר בלימודיו בישיבה ובקידום מעמדו בקרב הציבור.
שנים עברו, צביה כבר בעלת תואר שני, פניה לדוקטורט, שקועה בעולם האקדמי ובטיפוח משפחתה החמה, לא הרשתה לעצמה להרהר במה שהטריד את מנוחתה, תשוקה מינית בלתי מסופקת שחלחלה והעיבה את שמחת חייה הכמעט מושלמים.
איבריה זעקו למגע גברי מסיבי יותר, גופה, שנותר חטוב, הגם שהתעגל קמעה, התפתח לגופה של אישה בשלה, שדיה המלאים, עדיין זקופים ומתריסים, פטמותיה רגישות למגע, עורגות לשפתיי גבר, שפתיה התחתונות תפוחות ועורגות לאיבר גברי חסון שיחדור לתוכן.
גופה ערג למגע אמיתי שייתן להר הגעש הזה להתפרץ.
כל ניסיונותיה לפתות את אריה, להיות נועז יותר ומתחשב בצרכיה, לא צלחו, גם כשהעזה להיות סוערת ויוזמת במיטה בעצמה, הוא לא שיתף פעולה מה שהגביר את תסכוליה. היא כבר כיהנה בתפקיד בכיר מאוד במשרד הרווחה, שולטת בתחומי עשייה רבים, שהניבו פירות רבים למגזר החרדי, לשכתה הייתה בית פתוח לרבים, התנהלותה זרמה במסלול של הצלחה מסחררת כשהיא מצליחה לתמרן היטב בין הניגודים הקיצוניים של חייה.
כשהייתה צריכה לבחור את נושא עבודת הדוקטורט, החליטה שהנושא יתמקד במשפחה הגרעינית החרדית, על כל מרכיביה, כולל הזוגיות, נושא רגיש ונפיץ.
על פי המלצות מעמיתים לעבודה, פנתה לפרופ' לב, שבשיחתם הטלפונית, הסכים להיפגש עימה, כדי שיחליט אם יקבל על עצמו ללוות את צביה בצעדיה האחרונים בכתיבת עבודת הדוקטורט.
פרופ' אילן לב (שם בדוי), היה ידוע בקהילה האקדמית כמי שחקר את דפוסי החברה החרדית בישראל, כמו גם את דפוסי קבוצות אתניות נוספות בעולם, מחקריו ומאמריו הפכו אותו לדמות נחשבת ביותר בחבורת הסוציולוגים המובילים בעולם, לקבל את הסכמתו לשמש מנטור, היה בשביל צביה הישג מרשים.
בהתרגשות רבה ובכיליון עיניים, ציפתה לפגישתם הראשונה, שתוכננה להתקיים במשרדו, באוניברסיטה העברית שבהר הצופים, לאחר שיסיים את הרצאתו השבועית.
צביה החליטה להקדים ולהשתתף בהרצאתו על מנת להכיר ולהתרשם מאישיותו וקווי מחשבתו.
האודיטוריום, שהכיל כ-200 מקומות, היה מלא בחציו, בשורה הראשונה היו מקומות פנויים, שם התיישבה.
לבושה הייתה בקפידה, חליפה מחויטת מבד עדין, לרגליה גרבי ניילון כהים שהחליפו עם השנים את גרבי הצמר השחורות והגיעו עד לאמצע הירך, חצאיתה ירדה אל מתחת לגובה הברכיים, כפי שנהוג, היא לבשה חולצת כפתורים לבנה שנמתחה קדימה בלחצן של זוג השדיים המפואר, הכלוא בחזייה, מעל החולצה לבשה וסט סולידי, שלא הצליח להסתיר את זוג העופרים החבוי תחתיו.
פניה היו ללא כל איפור, שפתיה מלאות ואדומות כאילו נמרחו בשפתון, שיניה הלבנות ועיני הטורקיז השלימו פנים יפות במיוחד, לראשה חבשה פאה משיער שטני שהגיע עד לכתפיה, מאוד דומה לשערה האמיתי, שהיה אסוף ומוסתר מתחת לפאה.
דמותה המרשימה משכה תשומת לב והסטודנטים שחלפו על פניה לא יכלו להסיר מבטם.
כשנכנס פרופ' לב לבמה הופתעה צביה למראה הגבר הצעיר שפסע בביטחון, גבוה ומוצק, לבוש ברישול בג'ינס וחולצת פסים דקיקה, שערו הבלונדיני המדולל, היה העובדה היחידה שהעידה על גילו, שצביה אמדה בעיניה כארבעים וחמש.
עיניו הכחולות חלפו על פני קהל הסטודנטים ברפרוף והתעכבו קמעא כשקלט את צביה, מבטו ננעץ בעיניה, חודר ועמוק, צביה חשה להפתעתה כאילו מבטו מצליח לחדור עמוק פנימה, סומק קל הציף את לחייה ולפני שהרגישה נבוכה לגמרי, המשיך מבטו הלאה, מניח לה לדעת שמשכה את תשומת ליבו ביופייה ובנוכחותה.
ההרצאה הקולחת הייתה מאלפת, המרצה הנאה הפגין בקיאות מרשימה ובשפה רהוטה וקולחת, ריתק את קהל השומעים, מדי פעם היה מעביר מבטו על הנוכחים כשכל מבט שכזה היה מסתיים בצביה, עיניו היו ממגנטות, היא לא יכלה להוריד מבטה ומצאה את עצמה מתרגשת כל אימת שעיניו ננעצו בה, זרמי התרגשות חלפו בגופה, מעירים יצרים חבויים, נבוכה, כחוששת שכל האולם שם לב, שיכלה את רגליה שוב ושוב בחוסר נוחות, חושפת מבלי משים בהבזקים מהירים את בשר ירכיה שהבהיק מעל לגרביה, הפרופ' קלט את המראה והגביר את מבטיו לעברה, נשימתה הפכה מהירה, חזה המלא עלה וירד בקצב מהיר, שדיה התנפחו מהתרגשות ושפתיה התלחלחו.
שעתיים של הרצאה חלפו כדקות ספורות, וכשיצא בצעד מהיר ובטוח את הבמה, נותרה נסערת דקות ארוכות על כסאה, גופה הרעב למגע, דרוך ורגיש, ברגליים רועדות מיהרה צביה למפגש האישי שלה איתו.
פרופ' לב וצביה, לא נפגשו מעולם, שוחחו אמנם בטלפון, מספר פעמים ולאחר חילופי המבטים בהרצאה, כשפסעה בחשש אל תוך חדרו, ידעה שקורה לה משהו שלא קרה לה בחייה, היא נמשכת לגבר זר.
הוא קם מכיסאו בהפתעה, כשראה אותה פוסעת פנימה, לא כך תיאר בדמיונו את הדוקטורנטית הדתייה שהיה אמור לפגוש וכשראה שהיא האישה המדהימה שלכדה את תשומת ליבו, בהרצאה, חייך בסיפוק וסומק קל עלה על לחיו.
בטבעיות הושיט את ידו וכשראה שהיא לא מושיטה אליו יד חייך במבוכה וביקש ממנה לשבת.
צביה התיישבה מולו, נסערת ומלאת התרגשות, המתח המיני כמעט ונראה לעין, עיניים ננעצות בעיניים.
"אז את היא צביה?", שאל בחיוך, מביט בעיניה ולא מסתיר את התפעלותו מדמותה.
"אכן, כן, אני היא , פרופסור לב", ענתה.
"קראי לי אילן", ביקש.
"בסדר פרופ' סליחה, אילן", ענתה מחייכת, התרגשותה נרגעת מעט.
השיחה שהחלה במבוכה ובאיפוק, השתחררה, כשאילן מצליח להעלות חיוכים על פניה היפות וכך למד על גומות החן המקסימות שצצו בלחייה כשחייכה.
הוא סיפר לה על חייו המרתקים על מפגשיו עם אוכלוסיות ייחודיות ברחבי העולם ובארץ, היא הרימה מסך קטן על עולמה בעולם החרדי, ובעצם כך חשפה את נקודת החולשה שלה, תחושת החסר שלה כאשה, כרעיה וכמטפחת קריירה אישית מרשימה.
חליפת המבטים ביניהם, הייתה עמוקה יותר משיחה שוטפת, מבטו היה רעב אליה, עיני הטורקיז שלה הביטו בו בהערצה ואולי אף בסוג של הכנעה, הסכמה ועידוד, בגופה הרגישה תחושות חדשות, נשימתה המהירה והתרגשותה נחשפו היטב לעיניו החודרות והחכמות, בכל פעם שהישיר מבט לעיניה, נעה צביה באי שקט על הכיסא, מחליפה צד ברגליה המשוכלות, הרגישה עצמה חשופה לעיניו, מבלי יכולת להסתיר דבר.
היא חשה נסערת ומשתוקקת אליו, בתוך תוכה ידעה שנפל דבר, גופה פיתח כמיהה אליו, כל איבר בגופה רטט בהתרגשות, מוחה קדח בניסיון להירגע, להשקיט את הסערה אך ללא הועיל, ההיגיון נעלם, הקול הפנימי, המזהיר מפני מעשים שלא יעשו, נאלם, היא הפכה לשבוייה בתאוותה.
שיחתם הסתיימה כשצילה המבולבלת והנסערת, יצאה ממשרדו, כשהוא מלווה אותה בנימוס למכוניתה.
כשהתיישבה במושב המכונית, עלה שוב שובל חצאיתה מעלה, באור העמום של החשיכה היורדת, הבהיקו ירכיה הבהירות, שמעל גרבי הניילון הכהים, מה שהדגיש את הניגוד.
מראה ירכיה שנחשפו, לא נעלם מעיניו של אילן, שאחז בדלת, מנסה לעזור לה להתארגן, צביה ששמה לב לנעשה, מיהרה וסידרה את חצאיתה, כשסומק עז מציף את פניה, המתח המיני היה בשיאו.
אילן חייך אליה את חיוכו הקסום, ביקש את סליחתה, אמר לה שמעולם לא ראה אישה יפה ומושכת כמוה ולא המתין לתגובתה.
הוא עבר לצידו השני של הרכב, נכנס, התיישב במושב שליד הנהגת וסגר את הדלת.
צביה המופתעת נאלמה, לא מחתה ולא גרשה אותו מרכבה, כפי שציפתה מעצמה, אילן לא היסס, ידו הגדולה עטפה את כף ידה העדינה, עיניו ננעצו בעיניה המבוהלות ובחיוך קל אמר, "אני מצטער, כבשת אותי, את האישה היפה ביותר שפגשתי, אם תבקשי, אלך, אבל בבקשה תני לי להיות איתך מעט".
צביה, נסערת ומבולבלת הייתה המומה, כל הקולות בתוכה זעקו לה שתפסיק את זה, אולם ידו הייתה כה חמה ונעימה, משרה ביטחון ושקט נפשי, וכשהוא ליטף את ידה בעדינות ידעה שהיא חצתה את הקווים, כשהיא סמוקה ונסערת הניחה לידו ללטף את ידה, ללא מילת התנגדות, התשוקה והתאווה החבויים ניצחו אותה.
מבטה המבוהל סקר את הסביבה בה נמצאו, מברכת את מזלה שחנתה מתחת לעץ גדול בקצה מגרש החניה הענק שהיה כמעט ריק, עטוף בחשיכה, אילן לא מיהר, כמו ידע שהיא צריכה את הזמן הזה להתגבר על תעוזתו, ידו הגדולה ליטפה וחלפה על אצבעותיה אחת לאחת, בעדינות, ידה שהייתה נוקשה ומהוססת החלה להתרכך ושיתפה פעולה עם ידו המלטפת. דקות ארוכות ישבו ולא החליפו מילה, עד שאחז בסנטרה וקרב את פניה אליו, שפתיו הרכות פגשו את שפתיה המלאות הקפוצות בחזקה בחשש, גופה געש ורגש, לשונו חלפה הלוך ושוב על שפתיה, מרטיבה ומלטפת, אט אט נענו לו שפתיה ונפשקו, מניחות ללשונו לחדור אל פיה, ההרגשה הייתה מופלאה, טעם שפתיו ולשונו הסעירו אותה, שפתיה התלהטו והם שקעו בנשיקה ארוכה, שפתיים יונקות שפתיים, לשונו מצאה את לשונה, שנעה מולו בהתרגשות, למשחק רטוב ומלהיט.
זרמי עונג עברו וחלפו לאורך גופה, חשה כיצד פטמותיה מזדקרות ושדיה מתנפחים מתשוקה, בין רגליה החלה רטיבות, מציפה, מלהיטה את אברה החם והמגורה.
לפתע נבהלה, אזרה כוח, ניתקה ממנו בהתרגשות, "די אילן, זה אסור, די.. אני אישה נשואה ", קולה היה צרוד ולוחש, אילן הביט בעיניה, מתעלם מדבריה מקרב שוב את שפתיו אליה, צביה קפאה לרגע, במשנהו, לא עמדה בפיתוי ושפתיה נצמדו אל פיו כשמפיה פורצת אנחת עונג בלתי נשלט, שניהם היו נסערים ושטופי תשוקה, ידיו עטפו את גופה והצמידו אותה אליו כשידו הגדולה מלטפת ומעסה את גבה.
בעוד שפתותיהם מתגוששות בעדינות רטובה, חלפה ידו קדימה אל שדיה המלאים, מלטפת וחופנת שד מעל הבגדים, גופה רעד בתשוקה, ראשה מוטה לאחור, מעולפת מעונג והתרגשות, נסערת מידו החופנת את שדיה מעל החולצה, מעסה ומועכת את בשרה הרך, העטוף בחזייה נוקשה, באצבעות זריזות פרף אילן שני כפתורים בחולצתה, החליק ידו פנימה לתוכה, היא נרעדה בהתרגשות, מגע ידו בבשרה הצחור והרך, היה מהמם.
בעוד שפתיו יונקות את שפתיה, לשונו חודרת אל פיה, מרטיבה את שפתיה, החליקה ידו אל מתחת לחזייה, שולפת שד מלא ונפוח, לופתת אותו בין אצבעותיו, הפטמה הזקורה צרבה את כף ידו, קשה וניצבת בתשוקה, ידו חפנה ועיסתה את השד המפרפר בין אצבעותיו, צביה גנחה בקול צרוד, כשהיא קוראת בקול מבוהל, "אילן, די אילן, מספיק", אך ביחד עם זאת, ידיה עוטפות את צווארו, מושכות ומצמידות את שפתיו לשפתיה, מפקירות את גופה המשתוקק לידיו המלטפות, בתנועה מיומנת שחררו ידיו את קרס החזיה, שדיה פרצו קדימה, משוחררים עגולים ותפוחים, בשתי ידיו חפן את השדיים המלאים, ממולל באצבעותיו את הפטמות הזקופות, סוחט מגרונה אנחות עונג ותאווה בלתי נשלטת.
צביה הייתה מוצפת בסערת רגשות, שלא ידעה כמותה מעולם, כאילו נשאבה ליקום אחר.
אילן הרפה ממנה, "הצטרפי אלי", אמר, יצא מהרכב ועבר למושב האחורי, צביה נענתה, יצאה גם היא ועברה אחריו, חולצתה פתוחה ושדיה המלאים מבהיקים באור העמום של פנסי מגרש החניה הרחוקים.
מיד כשהתמקמו על המושב האחורי, חיבק את גופה, פיו נושק לאוזנה, "אני רוצה לראות אותך בלי הפאה" לחש לה, היא היססה והוא שלח את ידו והסיר את הפאה, שערה הטבעי היה אסוף ומסודר, ידיו פרמו ופיזרו את שערה הטבעי שהגיע כמעט עד כתפיה, רך וגולש, היא הייתה יפיפייה עוד יותר, ידיו ליטפו את שערה ושפתיו נצמדו אל שפתיה לעוד נשיקה רטובה וארוכה.
בעוד לשונו טובעת בפיה משתובבת עם לשונה, אצבעותיו מוללו את פטמתה בכוח הולך וגובר, כשהיא נאנקת מכאב ומתשוקה, שפתיה ירדו לשקע צווארו אפה נושם את ריח הבושם העדין המעורב בזיעתו הגברית, היא הייתה בעילפון חושים, גלי עונג ותאווה חלפו בכל גופה, אנחות ונאקות פורצות מפיה, שפתיו ירדו אל שדיה, נושקות ומחליקות אל עבר פטמתה, לכד אותה בין שיניו, חולף עם לשונו עליה בעיגול ושיניו נוגסות בה בעדינות.
היא החלה נעה בטירוף, מחבקת את ראשו ונאנחת בקול ניחר, הפטמה ניתרה לאחור ממגע שיניו וצביה הצמידה את ראשו אליה מבקשת ורוצה את שפתיו על שדיה.
ידו הימנית החליקה מטה חודרת באיטיות אל בין רגליה, אל הבשר הרך והנעים של פנים ירכיה הרחק מעל לגרבי הניילון, צביה רעדה בטירוף, המגע המסעיר, באזור הכול כך פרטי וכל כך מגורה, הרעיד את גופה.
ידו עיסתה בעדינות את בשר ירכה הרך והחם, עולה אט אט מעלה, אל המפגש הלוהט שבין ירכיה, צביה ניסתה, שוב, לעצור את הסחף וסגרה את ירכיה על ידו המגששת, כשהיא מתנשמת במהירות, "די, אילן, זה מספיק, אני לא יכולה יותר.., ריבונו של עולם, מה אתה עושה לי?", מלמלה.
אילן הצמיד שפתיו אל שפתיה מחניק את התנגדותה בעוד ידו נעה בין ירכיה הצמודות, מעסה את בשרה הרך והרגיש, מפשק אט אט את רגליה, מגלה את החיבור החם והרטוב שבין רגליה, כשהגיעה ידו אל תחתוניה, הרגיש את הבד הדק, רטוב ומוצף בנוזלי תאוותה, ידו חפנה את גבעת אהבתה בעוד צביה נאנקת בקול ורגליה נפשקות למגע ידו החזקה, אגנה נע באטיות למגע ידו כשהוא אוחז ומעסה את כל הגבעה בכף ידו הגדולה, אצבעו החלה נעה על הבד הרטוב לאורך החריץ, שסימן את שפתיה התחתונות התפוחות והמשתוקקות, ידה ירדה אל ידו, אצבעותיה ננעצו בכוח, מצמידות את ידו המגששת על תחתוניה, לערוותה המשתוקקת.
היא החליקה קדימה על המושב, אגנה התרומם מעלה, מתאווה למגע ידו, שפתיו של אילן יונקות את פטמותיה הזקורות וידו מחליקה פנימה אל מתחת לתחתוניה, היישר אל פלומת השיער העדין העוטף את גבעת אהבתה הלוהטת.
אנחות עונג נפלטו מפיה כשחשה את אצבעו חודרת לתוך נרתיקה, אברה היה רטוב וחם, אצבעו החליקה לאורך השפתיים בעדינות אין קץ, מגששת דרכה מטה באיטיות, נוגעת בפתח המצפה, עולה מעלה אל בין השפתיים הפשוקות מגיעה אל הגבשושית הרגישה והרוטטת, דגדגנה ניתר למגעו ואגנה רעד כשאצבעו עיסתה את דגדגנה במעגלים מטריפים, ראשה היה טמון בשקע צווארו, שפתיה יונקות את בשרו ונאקות עונג פורצות מפיה בקול ניחר, אצבע נוספת הצטרפה אל קודמתה, ושתיהן יורדות מטה וחודרות עמוק אל תוכה, נרתיקה ינק את אצבעותיו העבות והארוכות ואגנה נע לקראתם בשקיקה, שפתי נרתיקה עטפו את אצבעותיו שהחלו נעות פנימה והחוצה באיטיות, מטריפות את דעתה, נרתיקה היה רטוב וחם, רגליה נפשקו עוד יותר מניחות לאצבעותיו לטבול במעין הלוהט שבין רגליה להטריף את חושיה כשאגנה נע באיטיות לקצבו, מחזק את מגע אצבעותיו בתוכה.
ידו שחררה במהירות את כפתורי מכנסיו שולפת החוצה את אברו הזקוף, עטרתו האדומה הגדולה הייתה תפוחה ומגורה, אילן אחז בידה והובילה אל אברו, כשהיא מתנשמת ונאנקת, היא חשה לפתע בידה את אברו החם, ידה נרתעה לרגע מהמגע המפתיע, אולם אצבעותיה חזרו, לופתות בתאווה את הזין החזק, מהוססות בתחילה, חולפות מטה ומעלה, מלטפות את העטרה ויורדת מטה עד לשורש, המחובר אל אשכיו המלאים, צביה הייתה נסערת ושטופת תאווה, ידה אחזה במוט הלוהט מעסה אותו ברכות, עולה ויורדת על אברו, בעוד אצבעותיו נעות בתוך אברה המגורה וההדוק סביבה, חודרות עמוק אל תוך הרטיבות, והבוהן שלו מתווה מעגלים על הדגדגן הזקור, אגנה נע לקצב אצבעו כשהיא נוהמת בתאווה, חשה בגלי עונג החולפים בגופה עולים מעלה מעלה מקרבים אותה אל השיא הנבנה בתוכה, ידה נעה במהירות על אברו, שפתיו ינקו ולעסו בעדינות את פטמותיה, ידו נעה בתוך מערתה, הרטיבות הציפה את אברה החם וידה לא פסקה מתנועתה על הזין, מעלה ומטה, אילן הרגיש את הגל המתפרץ מתוכו והגביר את קצב אצבעו המעסה את פנים נרתיקה, מחליק פנימה ויוצא עד לשפתותיה, אגנה נע לקראתו בחוסר שליטה כשהיא זועקת בקול, שאגות עונג פרצו מפיו כשפורקנו פרץ מאברו ובזרם חם עלה והציף את ידה, גולש אל ירכיו ומשם אל המושב המרופד, כשהוא נאנק ונאנח בקול צרוד, אצבעו נעה בתוכה במהירות, כשהיא גונחת בקול, אגנה קדימה ואחורה, מרגישה את הצונמי העולה ממעמקים, מציף את ערוותה בעונג מטריף.
רעד כביר הניע את ירכיה, ללא שליטה ובצעקה רווית עונג הרגישה את הזרמים המטריפים עולים מעלה מעלה אל אורגזמה אדירה שלא חוותה מעולם בחייה.
דקות ארוכות רעד גופה בלי שליטה כשראשה שקוע בצווארו ופיה מתנשם בקול ניחר, מחוסר חמצן והיא מנסה לחזור ולנשום נורמלי, שפתיו ליטפו את שפתיה ברוך, מניח לגופה להירגע אט אט, שולף את אצבעותיו מתוכה, מחבק אותה אליו בחום.
דקות ארוכות לא נעו, ישבו מחובקים ורטובים אחרי פורקן כביר, צביה נרגעה מהסערה, מוחה החל קולט ומעכל אט אט, את שהתרחש ללא שליטה, הרימה לעבר שפתיה את ידה, הרטובה עדיין מנוזלי פורקנו, ליקקה אותה, מתענגת על טעמו המריר קמעה, במהירות, ללא מילים, לבשה את חזייתה, רכסה וסידרה את חולצתה ושאר לבושה, נשקה לשפתיו, מביטה בו בתודה ובכמיהה, אילן ליטף את שערה, נשק לה בעדינות ויצא מהמכונית, ממתין בצד.
המומה ומסופקת, חבשה צביה את הפאה, יצאה ועברה למושב הנהג, הניעה את הרכב ויצאה לדרכה, חזרה אל ביתה, כשהיא יודעת שמהיום, הכול יהיה שונה משהיה,
היום נולדה צביה אחרת.

את הדרך הקצרה לביתה נהגה צביה כאוטומט, מרוקנת מדעת, רטובה מסופקת, כפי שלא הייתה מעולם, אך, בעיקר מבולבלת.
בגופה התעוררו רגשות של תשוקה לעוד, עוד מהחוויה החדשה והמטריפה שעברה עליה, גם כשהגיעה לביתה, גופה לא נרגע.
בלילה, מתחת לשמיכה, חיכתה בשקט עד שאריה בעלה נרדם, וידיה החלו חולפות על גופה הלוהט, פטמותיה היו זקופות ורגישות עד כאב, זרמי עונג חלפו בגופה כשאצבעותיה מוללו פיטמה אחר פיטמה, נזכרת בידיו ואצבעותיו של אילן ומה שחוללו בגופה, ידיה חפנו את השדיים התפוחים מתאווה, מעסות ומלטפות בעדינות, בדמיונה הופיע אילן, עם ידיו המסעירות את גופה, ידה ירדה אל בין רגליה, וכשהיא חולמת על כפות ידיו הגדולות ואצבעותיו העבות, העבירה אצבע לאורך שפתי נרתיקה המגורה, מנקב ישבנה ועד בליטת הדגדגן הזקוף, שעמד חשוף כשומר סף, בין שפתי ערוותה.
גלים של עונג ותשוקה, הציפו את גופה הצמא לגבר, לגבר שיפרוט על מיתרי גופה הסוער, אצבעותיה ליטפו במעגלים את דגדגנה, דמותו של אילן לא משה מראשה, כשאצבעה חדרה פנימה אל תוך המערה האפלה החמה והרטובה, אברה היה מוצף בנוזלי תאוותה, אצבעה הרטובה עלתה מעלה אל הדגדגן הזקור, הרטיבה אותו והמגע המחליק היה מטרף.
אגנה נע לקצב אצבעותיה, האחת חודרת בעוד השנייה מעסה את הכפתור הזקור, מציפות את גופה בזרמי עונג מטריפים, רגליה רעדו ונפשקו, כשהיא שכובה על גבה, ערוותה פעורה לרווחה, מאפשרת לאצבעותיה ללוש לחדור וללטף כל פינה, נוזל אהבתה ניגר בין רגליה, לאורך חריץ אחוריה, מרטיב את פי הטבעת גולש אל הסדין הצחור.
כשהיא מדמיינת ברוחה, את אצבעותיו העבות והארוכות של אילן החדירה צביה שתי אצבעות פנימה מרחיבה את הפתח המגורה ובעוד אצבעותיה גולשות פנימה החלה מעבירה את הבוהן על הדגדגן הלוהט, אנקות עונג חנוקות נפלטו מפיה, כשאגנה נע בקצב מהיר, מעלה אותה לדרגות עונג שלא הכירה, ירכיה הפשוקות רעדו ואצבעותיה שקעו עמוק אל תוכה, חום לוהט בער בין רגליה והיא נעה ללא שליטה, חונקת את רצונה לצעוק בקול ניחר מהנאה, אגנה רעד אל מול האצבעות המלטפות וכשידה השנייה מעסה את שדיה ממוללת את הפטמות הזקורות, החל הגל האדיר לשטוף את גופה באורגזמה מטריפה, רגליה רוטטות, ברעד בלתי נשלט, אצבעותיה וכף ידה היו רטובים לגמרי, מעולם לא חוותה פורקן שכזה בעזרת אצבעותיה בלבד.
דקות ארוכות המשיכו הגלים המטריפים, כשהיא ממשיכה ללטף את שפתי ערוותה המגורה, עד שהגל נרגע, אט אט, מניח לה לשקוע לעייפות מענגת, כשהיא חושבת על אילן שהסעיר את מוחה וגופה, מביטה בגבו של אריה הנוחר במיטתו, בצדו השני של החדר, אינו חש במתרחש כה קרוב אליו, מבוהלת מסערת גופה חוששת מהתאווה שהכניעה אותה.
בימים הבאים הייתה צביה מבולבלת ושקועה במחשבות אחרות, לא מרוכזת כלל, כל יום חלף כשנה, בבית הסתגרה בתוך עצמה, מהורהרת, יודעת שחצתה את הקווים, היא כבר אישה שחטאה, לא יכלה להביט בעיניי אריה, טוב הלב והתמים, שרק הגביר את דאגתו אליה כשראה שמשהו עובר עליה ולא ידע מהו.
בעיני עצמה איבדה את היציבות שאפיינה את חייה עד כה, אולם בתוך תוכה ידעה שגופה הבלתי מסופק, הצמא, זעק אליה לילה, לילה, להגיע אל תשוקותיה החבויות, אך היא לא העזה, ידעה ולא רצתה לשלם את המחיר הכבד.
עכשיו כבר ידעה, עכשיו גם החליטה, פעם נוספת תגיע, היא חייבת לממש שוב את תאוותיה, שהטרידו את מנוחתה כל השנים, לחוות שוב את השיא, שאילן הרים אותה אליו.
.
ככל שהתקרב מועד הפגישה הבאה עם אילן, נסערה נפשה יותר ויותר.
גופה, העורג לתענוגות הבשרים, שאליהם התוודעה ע"י אילן, היה דרוך ומצפה, מוחה הקודח ניסה להציב מחסומים, אך היא מהוססת וחלשה, ידעה שרגע האמת כבר חלף, היא בחרה בדרך.
צביה עמדה מול הראי, בוהה בגוף שעובר סערה, חשבה לעצמה שעד לפני שבוע לא נגעה בגופה יד זרה, שפתיים זרות לא ינקו וליקקו את שדיה, לא נגסו בפטמותיה.
הביטה בערוותה המכוסה שיער, המסתיר מאחוריו את נרתיקה, שעד כה, לא ידע אצבע פולשת אל תוכו, מענגת אותה, עד צאת נשמתה, הביטה והרהרה, מה קרה לה?.
גופה אותת לה, מסמן לה שסוף סוף גילתה את הנאות המין והתשוקה, נתנה לתאוותה לפרוץ את מחסומי הצניעות והמסורת, נותנת דרור לתחושותיה הכמוסות.
מחשבותיה חלפו על שנות חייה עם אריה, הבעל החכם, הנאמן והמקסים, שידע לתת הכול, את החירות להתפתח מקצועית, את התמיכה והעזרה בבית, את הפרנסה שהתמיד והביא בכבוד רב הביתה.
אבל, היא גם זכרה כיצד שכבה לישון לא מסופקת, זכרה כיצד גופה ערג לגופו של גבר, שיחדור לתוכה עם איבר מתוח, שינוע בתוכה עם זין זקוף, ימלא את נרתיקה ויביא אותה לשיכרון חושים.
מה שקרה עם אריה, למעשה, היו מספר תנועות, ללא הכנה וללא התעוררות שהסתיימו לפני שהחלו.
שנים לקח לה להעז ללטף את עצמה ולגלות את התחושות שמעבר, שנים לקח לה להכיר את הנקודות שמסעירות אותה, גורמות לה לייחל לגבר שיגיע ויגאל את גופה.
צביה ידעה, שברגע שהניחה לשפתיו המלאות של אילן לינוק את שדיה, ברגע שאצבעותיו, חדרו והסעירו את מערתה הרטובה ויותר מכל ברגע שידיה אחזו בזין אחר, ליטפו ועיסו אותו, עד שפרק את מטעני האהבה הטמונים בו, אין כבר דרך חזרה.
רגעים רבים אמרה לעצמה, שהיא מוחקת ממוחה הקודח את מה שקרה ומקדשת את המסגרת בה היא חיה.
רגעים אחרים, שמעה בקרבה קולות שונים, הקוראים לה ללכת אחר תאוותה, לחפש דרך לשנות, לחיות חיי אישה מרוצה ומסופקת, להיות אישה ולא כלי.

לחלק שני של הסיפור