מאת אלפרדו

שוב מצאתי את עצמי שיכורה, עם הראש תקוע במסך הטלפון שלי, קוראת את הטקסטים שלנו.
חזרתי רק שנה אחת אחורה, כי שש שנים היו יותר מדי לקרוא והאמת היא, שהחלק המעניין באמת התחיל לפני חצי שנה, כשההודעות, 'אריק הבן זונה הבריז, אז אין אוטו לים', או, 'נו איפה את? הקפה כבר מחכה', הפכו ל… 'לא יכול לחכות, לטעום את הכוס המושלם שלך שוב״
זה קרה במפתיע, שנינו לא צפינו את זה קורה.
חברות טובה של שש שנים, כמו אחים, עמדה על המאזניים.
תמיד היה בינינו מתח מיני, אך הבטחנו שלא ניתן לו להרוס את הקשר ביננו, המתח הפך לעקיצות קבועות, שנשזרו בין השיחות, לא יכולנו להרשות לעצמנו להפוך אותו למשהו אחר.
אם זה לא היה עובד, כל החבורה שלנו הייתה מתפרקת.
'זה לא פייר לפרק חבורה של שמונה, רק כי אנחנו חרמנים', אמרנו שוב ושוב.
עם הזמן זה עבר לנו ויצאנו עם אנשים אחרים.
ואז, חלק מהחברה התחתנו, הקבוצה גדלה לשניים עשר קבועים ובני זוג משתנים.
לו תמיד הייתה מישהי, תמיד איזה כוסית מגניבה כזאת, שהייתה בהודו ועשתה טרק אתגרי, בנג׳י, סנפלינג, צניחה חופשית, משהו כזה.
אני הייתי מהבחורות שפוחדות ללכת לים, יום אחרי הלק, שלא ייהרס.
אף פעם לא הייתי הטייפ קאסט שלו והוא לא שלי.
אני אהבתי תימנים חסונים וחתיכים, 'תימני ותיהני', זה היה המוטו הקבוע שלי מאז התיכון.
אשכנזי צהוב, עם עיניים ירוקות ואף גדול, בטח לא היה הטעם שלי.
אבל החיוך ההורס שלו עם הגומות, הגוף, יוצא סיירת מטכ״ל והתחת הבולט שלו, כמו טוסיק של רקדנית זומבה מקצועית, גמרו אותי כל פעם מחדש.
כבר למדתי להסיט מבט, כשהיינו הולכים יחד לים והוא היה כמעט ערום, בשורט קצרצר, שגרם לכל הנשים על החוף להזיל שובלים על החול כמו חלזונות.
לפני שנה בערך, הטקסטים התחילו להתרכך, להרגיש פחות בנאלים.
״את כבר לא מסתכלת עלי כמו פעם״, התבכיין.
״איך אתה רוצה שאני אסתכל עליך, עם הפרצוף המכוער הזה שלך״?
״כמו פעם כאשר רק הכרנו״
״אתה מתכוון בהערצה עיוורת, כמו כל בחורה אחרת, שאתה מכיר״?
״כן ככה״
״התרגלתי אליך והבנתי, שהאופי החרא שלך, הורס לך את הפנים היפות״, הייתי עוקצת.
״זונה, את סתם מתבכיינת, כי את יודעת שאני לא אוהב ברביות מפונקות כמוך״
״אז למה אתה חבר שלי בכלל אם אני כזאת שטחית ורדודה״?
״את ממש לא שטחית ורדודה, את כמו ים המלח, חיים שלי,
עמוקה מדי, חכמה מדי, את תמיד עולה על השטויות שלי,
אני לא יכול לעבוד עליך, אני מת עליך, אבל אני לא יכול לצאת עם מישהי שקוראת אותי כמו ספר פתוח.״
״אתה סתם פחדן!, בעצם לא, פשוט אין לך את האומץ
להיות עם מלכה כמוני״.
״מלכת הפלצנים״.
״אתה לא יודע להיות כן, עם הנשים שלך, אתה גורם להן להאמין שאתה רק שלהן וכשנמאס לך אתה חותך.
אתה מה שנקרא “fuck boy” טיפוסי, בחיים לא הייתי מסתבכת עם אחד כמוך״
״אני fuck boy??? את לא מתביישת?, אני הכי כן בעולם, הן יודעות למה הן נכנסות והן תמיד יוצאות מרוצות״
״תמשיך לספר לעצמך שקרים ונראה לאן תגיע״
״אני לא שקרן, את השקרנית!!!, אם הייתי מנשק אותך אני יודע שהיית זורמת״
״גם לא בעד שלום״
למרות שהרגשתי דרך המילים שלו שהוא משתנה, מחפש ממני משהו שונה, חשבתי שזה סתם האגו שלו, שרוצה אישור שאני עדיין חושבת שהוא מושלם, ממש לא צפיתי את מה שעמד לקרות בינינו.
למרות שעקצתי אותו והתווכחנו המון, הוא תמיד הוא היה שם בשבילי, העוגן שלי, החבר הכי טוב שלי בעולם.
ערב אחד נשארנו בבית רק הוא ואני, שתינו שוט ועוד שוט, שהובילו לג׳וינט, שהוביל למלחמת כריות בסלון שלו, שבסופה הסלון נראה כאילו נפגע קשות מסופת טורנדו.
ברחתי לחדר בצרחות כמו ילדה קטנה, הוא רץ בעקבותיי,
״חכי אני תופס אותך, זה הסוף שלך״.
אני חייבת להודות, שאתו, תמיד שכחתי שאני בת שלושים ואחת והרגשתי כמו נערה בתיכון.
ידו הארוכה תפסה בזרועי ומשכה את גופי אחורה.
״דיי תעזוב אותי״
״לא, עד שאת לא מתנצלת״, קרא ברצינות והפיל אותי על המיטה.
גופו הגדול טיפס מעלי וקיבע אותי למקומי, כמו משקולת.
בזרוע חסונה ושרירית, תפס את שתי כפות ידיי וקיבע אותן מעל ראשי, בידו השנייה דגדג אותי, ״תתנצלי״, אמר ונתן לי סטירונת קטנה בפנים.
״לא מתנצלת״
״תגידי שאני המלך שלך״, צחק וסטר לי שוב בעדינות.
הזזתי את פניי מצד לצד נחנקת מצחוק, שהרגיש יותר היסטרי מהומוריסטי, אבל גופי עקצץ בהתרגשות, זאת הייתה הפעם הראשונה שהיינו בסיטואציה כל כך אינטימית, הזין שלו מתחכך בפתח ערוותי, שהפכה חמה ונוטפת בשנייה, לחיי החלו להאדים ונהיה לי חם, כל כך חם.
״נו… תגידי, תגידי שאני המלך שלך״
נשימותיי הפכו קטנות ומהירות.
שכובה על המיטה הבטתי בפניו מעליי, סנטרו המרובע, הלסת המסותתת, העיניים הירוקות, ׳הוא יפה מדי בשבילי, הוא סכנה מהלכת׳, 'אני חייבת לקום ולברוח'.
״די, קום מעלי״, פקדתי פתאום בטון חד, קוטעת את הכיף שלנו.
״את כועסת עלי״? שאל מופתע
״לא כועסת, רוצה שתרד״ אמרתי, חסרת סבלנות.
הוא הביט בי במבט חודר אבל לא שיחרר את ידיי,
״את רוצה שאני אקום כי זה נעים לך מדי, נכון?״,
צחק וחיכך שוב את אגנו עלי.
״די״, מלמלתי.
״ בעצם את לא רוצה שאפסיק״, אמר וזז עלי בקצב מערפל חושים.
חשמל החל לזרום בין רגליי ושלח בי גלים בכל הגוף, נהיה לי קשה לנשום, ״אתה משחק באש״, ניסתי להיות תקיפה, אבל קולי רעד.
״אני הולך לשרוף אותך חיה״, צחק והרים את הגבות בצורה שידע שתצחיק אותי.
"אנחנו נצטער על זה״ אמרתי בקול חלש, גרוני יבש מחרמנות.
״אנחנו נצטער אם נפסיק עכשיו״
לא יכולתי להתווכח איתו, הוא צדק.
״אם נחליט שזה רק פאן וזה רק בינינו לא יהיה על מה להצטער״.
במצב שפוי הייתי מעיפה אותו מעליי לקיבינימט, אך ההיגיון החל להתבלבל והמוח לא עבד, ׳תתאפסי על עצמך׳ צעקתי על עצמי, ׳את יודעת מי הוא׳.
״אני לא עוד איזה זיון-כיבוש חד פעמי שלך, קום ממני״ אמרתי מנסה להישמע נחרצת, עיניי מביטות עמוק אל תוך עיניו הירוקות, יוקדות האש.
״בייבי אני הולך לזיין אותך כל כך הרבה פעמים עד שאת לא תוכלי ללכת״
הלב שלי דפק על מאתיים.
״אני….אני…״
״זה רק בינינו, אף אחד לא ידע, אני נשבע״
כבר לא שמעתי כלום חוץ מהלב שלי, דופק בקצב חסר שליטה, הרפיתי את גופי הקפוץ והוא הרגיש שאני נינוחה.
לאט הנמיך את פניו אל פניי, שפתיו כבשו את שלי ולשונו פלשה אל פי, משחקת איתי תופסת במעגלים.
אש שרפה כל תא ותא בגופי והרגשתי עצמי מתאדה לאוויר,
הופכת לאחת עם האטמוספירה.
תוך שתי דקות תלשנו אחד לשנייה את הבגדים, דקה נוספת וכבר הרגשתי את איברו מחפש את דרכו לתוכי.
״כן…כן…״ מלמלתי בהתרגשות
״את מוכנה לי״?
״אין יותר מוכנה ממני״
שש שנים של משיכה, כמיהה, הפכו לצורך.
הרגשתי אותו נדחף אל מקדשי והעולם עצר מלכת.
״אימאאלאאא….״ בכיתי מעונג, ״אימא…אימא…אימא….״
״אימא לא תעזור לך כאן ילדונת, אבא׳לה כאן לטפל בך״ לחש לי באוזן ״היית ילדה טובה״?
״כל כך טובה״ לחשתי

״אם כך אתן לך פרס״ צחק והדף עצמו לתוכי שוב ושוב ושוב.

אני הייתי פעילה מינית מגיל שבע עשרה, היו לי הרבה בני זוג ואהבתי להזדיין, אבל מה שעבר עלי ברגעים האלה הייתה חוויה על טבעית, יכולתי להישבע שאני, בת ישראל כשרה, בכבודי ובעצמי ראיתי את ישו ומדונה, שרים לי את “like a virgin”!!!!, הרגשתי כמו אישה שנוגעים בה בפעם הראשונה, הוא גילה בגופי נקודות עונג שלא ידעתי שקיימות, זה היה מטורף.

מאז, בילינו כל רגע פנוי במצב מאוזן, כשהוא בתוכי.
החברות העמוקה שלנו והפתיחות העצומה, איתה הגענו למיטה, עזרה לנו לדבר על מה עושה לנו נעים, מה היינו רוצים לנסות וכמה רחוק, היינו מוכנים לקחת את זה.
ידענו שזה זמני, שביום מן הימים, מה שקורה בינינו יגמר,
אבל, לא דיברנו על זה.
יצאתי לבלות עם חברות, נתתי לגברים לפלרטט איתי, אך הפסקתי לשכב עם אחרים, ניתקתי קשר עם היזזים הישנים, הרגשתי את עצמי נקשרת אליו יותר ויותר.
האמת היא, שאיבדתי עניין בגברים, כי הייתי מסופקת בחלקת גן העדן הסודית שלי.
לעיניי החבר׳ה עדיין התנהגנו כמו החברים הכי טובים בעולם.
חברותי היו בטוחות שיש לי מישהו, לא מוכר ואני לא מספרת.
פעם, הצעתי לו שנצא מהארון, אך הוא ממש לא אהב את הרעיון וענה, שאם כך אני מרגישה אז כדאי שנפסיק.
לא רציתי לחלוק על דעתו, אז דחקתי את דעתי פנימה, אל המקום בו דחקתי כל מה שלא נעים לי ואמרתי שסתם צחקתי.

היו לנו פיצוצים קטנים לאורך הדרך, אך המייקאפ-סקס שלאחריהם, פיצה על הכול.
הפעם, הפיצוץ הגיע אחרי סקס של בוקר, כשישבנו עטופים בסדין, במיטה ובלסנו גלידה.
״איזה שמנה אני אהיה, עם כל הגלידה הזאת״
״את לא שמנה, את משהו משהו״, אמר, כמו שהיה אומר לי תמיד, כדרכו להגיד כמה מיוחדת הייתי בעיניו.
״משהו משהו שמן״
״משהו מהמם״ צחק ונשק לפטמתי שהציצה מבעד לקפלי הסדין.
״מעניין, גם כשתהיה לי בטן ענקית, יגידו לי שאני מהממת?״, שאלתי בתמימות מזויפת.
״נשאל את בעלך כשיגיע הרגע, בינתיים חאלס עם הגלידה,
או שבאמת תהפכי לענקית״ צחק ויצא מהמיטה.
״וכשאשתך תהיה בהריון, יפריע לך שהיא תשמין״? שאלתי וזזתי במיטה בחוסר נוחות.
״מה פתאום, אם הילד שלי גדל בתוכה, היא תהיה מושלמת בכל גודל״
״אז אשתך יכולה להשמין ואני לא״? קולי נשמע מתוח.
״את לא אשתי ואני לא אוהב לזיין שמנות״ צחק מפתח חדר האמבטיה דקה לפני שנכנס למקלחת.
הגלידה עמדה לי בגרון, צמרמורת של שוק עברה בי מכפות הרגליים ועד לגבות, רציתי להעיף עליו את הגלידה לאלף עזאזל.
כל החודשים האלה, לא נתתי מקום למחשבה עלינו, בצורה רומנטית, גם כשעלתה, דחפתי אותה עמוק למקום בו שמרתי מחשבות שלא רציתי להתמודד איתן, שהרי לא תכננתי להיות האימא של הילדים שלו.
׳אני? אימא של הילדים שלו?, פחחחחחחחחח, תודה ולא תודה!, ממש לא בא לי קופים קטנים ולבנים שנראים כמוהו,
עם האוזניים הבולטות שלו והאף הגדול שלו, אין סיכוי!!!!!!
אני יוצאת רק עם תימנים שחומים וחתיכים, עם זין בגודל של בגט גדול ׳.
הוא צריך להגיד תודה שבכלל נתתי לתחת ולזין הלבנים
שלו צ׳אנס להיכנס למיטה ולכוס שלי.
׳אם הוא לא היה החבר הכי טוב שלי בעולם, בחיים לא היה קורה בינינו משהו, מאיפה הוא בא פתאום עם המשפט הדפוק הזה?׳.
כעסתי שהוא בכלל הרשה לעצמו, להעלות את זה כנושא שיחה ויותר כעסתי, על שהחדיר בי את המחשבה, שהוא חושב שאני לא טובה מספיק להיות האימא של הילדים שלו.
מה אני טובה רק בשביל סקס?
אני כל כך הרבה יותר מסתם עוד בחורה, אנחנו כל היום ביחד, הכי כיף לנו בעולם אחד בחברת השנייה, למה שלא אהיה טובה מספיק בשבילו?, אם לא אני אז מי?, איזה פקאצה מטומטמת רוחנית, שטיילה בהודו ועישנה חשיש כמוהו?, מה רע באישה שאוהבת לעשות כסף וללבוש מותגים?, לנו לא מגיע שיעשו איתנו ילדים??
ההבנה שהוא בטוח שיש מישהי יותר טובה ממני בחוץ, הביאה איתה את המחשבה, שמישהי אחרת תשב על הזין האהוב עלי, זה ששלח אותי לכוכבים וחזרה כל פעם מחדש,
זה, שבגללו גיליתי את שביל החלב והדובה הגדולה מקרוב.
׳אני אקרע אותה׳, תקפה אותי קינאה מטורפת.
פתאום, לא רציתי לשבת על אף זין אחר, רק על שלו, לעולם.
התובנה הזאת הלחיצה אותי ברמות ושלחה בי גלים של היסטריה.
בזמן שהתקלח לקחתי את עצמי, את חפציי ותוך דקה כבר הייתי ברכב בדרך הביתה, אחרי שלושה ימים רצופים של זיונים ושינה, אצלו בדירה.
אפילו לא נפרדתי לשלום ממנו!.
ידעתי שאני לא שפויה, אך הכעס המטורף השתלט עלי ולא יכולתי להתמודד עם כלום, בטח לא עם פניו, כשיסתכל עלי ויבין שאני כועסת וידרוש לדעת למה ואני הסתומה לא אדע להסביר את עצמי.

---

הטלפון צלצל, אך לא עניתי.
צליל ההודעה החל לצפצף שוב ושוב ושוב, אך אני בשלי הבטתי קדימה אל הכביש, מבט המום על פניי ומחשבות הזויות מתרוצצות בראשי.
׳למה?׳
׳למה הוא היה חייב לפלוט את השטות הזאת, עכשיו.
הכול היה מושלם, למה להרוס?
למה, בעצם, נדמה לי שזה נהרס?, למה אני די בטוחה שמכאן אין דרך חזרה?, האם הייתה זאת העובדה שהוא ניפץ את בועת הסקס שלנו עם מציאות עתידית, או שמא רציתי עתיד איתו מבלי לשים לב?.
לא יכולתי להחליט וזה שיגע אותי.
דמעות טיפסו להן במעלה התעלה, אך נתקעו לי בריסים ממאנים לרדת.
׳יותר טוב׳ חשבתי, ׳אם בוכים לא נוהגים׳!!

שעתיים אחר כך, ישובה בתוך האמבט, המים כבר קפואים, הבועות מזמן נעלמו, הייתי שקועה בלק האדום, בו היו צבועות ציפורניי רגליי ולא יכולתי לנתק את מבטי.
אם אביט בנקודה אחרת, השקט יעלם והמחשבות המטרידות יחזרו.
הטלפון שלי לא הפסיק לצלצל ולצפצף, בלית ברירה יצאתי מהאמבטיה ועניתי.
״מה״?
״את לא שפויה, חשבתי שחטפו אותך, שמשהו קרה, שמישהו מת, שנדרס לך הכלב״
״אין לי כלב״
״מה ברחת ככה יא משוגעת״.
״אני לא יכולה לשכב איתך יותר״, שמעתי את עצמי אומרת פתאום.
״סליחה״? פלט בהלם
לא ידעתי למה זה מה שיצא לי מהפה אבל זה כבר יצא.
״אני…..״ התחלתי לומר אך כדור של לחץ החל עולה במעלה גרוני וקטע אותי.
״תגידי החלקת על בננה?, עישנת משהו מקולקל?, אני בא אליך לבדוק שאין לך חום״, צחק באוקטבה גבוהה מידי.
היה ניכר בקולו שגם הוא לא מבין איך לעכל את הסיטואציה אליה נקלענו פתאום.
״לא״ צעקתי בקול, 'פאק, אני כבר לא שולטת בתגובות שלי,
מה נהייה איתי?', ״אל תבוא, אני רוצה להיות לבד״
״יפה שלי… הכול טוב״? שאל כמעט בלחש.
״אל תקרא לי יפה שלי, כשאתה לא מתכוון לזה״.
ליבי החל לדפוק במהירות וכעס החל עולה בי.
״מאמי שלי את הכי יפה ואני מתכוון לזה״.
״אל תגיד דברים סתם, נמאס לי ממך ומהסתם שלך ונמאס לי מהסתם הזה שנקרא אנחנו, מעכשיו אנחנו חוזרים להיות חברים טובים וזהו, אין יותר מסיבות פיג׳מה ואין יותר סקס".
הוא השתתק, כנראה השם נשימה עמוקה וענה,
״בסדר, אם ככה את רוצה אז לא נישן יותר כפיות ערומים כשהזין שלי מתחכך בתחת העסיסי שלך כמו שאת אוהבת. אבל אני לא מבין מאיפה זה מגיע״.
הפרעות הקשב והריכוז שלי השתלטו עלי, מיליון מחשבות התרוצצו במוחי בבת אחת ולא הצלחתי להתרכז באף אחת מהן.
פתאום רציתי שיתחכך בי, כמו שאמר, עכשיו!
'לא!!!!, זין בעין!!!, כלום הוא לא יקבל ממני יותר, זה לא מגיע משום מקום, אנחנו צריכים להפסיק וזהו!'.
"אני צריכה להתקדם הלאה בחיים, הקשר הזה לא מוביל אותי לשום מקום״, אמרתי.
״מה? למה את אומרת את זה״?
״ככה, אני כבר בת שלושים ואחת ואני צריכה להכיר גבר לחיים״, שמעתי את עצמי אומרת לו דברים, שאפילו לא הסכמתי לומר בקול לעצמי, לא בחצי השנה האחרונה לפחות.
״מה, אני מונע ממך מלהכיר גבר לחיים"?, אנחנו זה רק פאן, את מוזמנת לצאת עם מי שאת רוצה״.
המילים שלו היכו בי בעוצמה כמו אגרוף בבטן, מוציאות לי את הרוח מהמפרשים, הנה האמת שממנה התחמקתי עד עכשיו.
לא יכולתי לדבר, בחילה עלתה בי ונהיה לי קשה לנשום.
״מאמי״? אמר לבסוף בשקט
״אל תקרא לי מאמי, אני… רק פאן בשבילך״, פלטתי בכעס.
״לא אמרתי את זה, את גם חברה שלי, החברה הכי טובה שלי כל הזמן, אנחנו נכנסים יחד למיטה כי זה מין זמין״.
הרגשתי כאילו שפכו עלי דלי מלא במים וקרח.
״לאימא שלך תקרא מין זמין, יא חתיכת אפס מסריח שכמוך״, שמעתי את עצמי צועקת.
הכעס היה בלתי נשלט, הדמעות שוב החלו עולות במעלה עיניי אבל הפעם הרגשתי אותן זולגות להן.
תחילה אחת ועוד אחת, אך במהרה שטפו אותי כמו גשם.
״אתה לא מתבייש לקרא לי מין זמין?, כשהיית חולה, ישבתי איתך ימים, סעדתי אותך, הכנתי לך מרק והאכלתי אותך״
״זה כי את חברה שלי, זה לא קשור לסקס״.
האמת היא שהוא צדק, גם לפני ששכבנו בפעם הראשונה, תמיד הייתי שם לצידו כשהיה חולה או זקוק לי, שש שנים של חברות קרובה לא באה ברגל, אבל כבר חצי שנה שהיינו יותר, הרבה יותר מסתם חברים.
היינו מאהבים.
הוא הפך להיות קרוב אלי בדרך שטשטשה את הגבולות.
מהיום שהיכרנו לא יכולתי לדמיין את חיי בלעדיו, אבל זה תמיד היה חברי, הוא יצא והזדיין עם אחרות ואני עם אחרים.
פתאום, לא הבנתי איך, לילה אחד בו היינו מסטולים טיפה יותר מדי, דגדוג הפך לליטוף, שהפך מבט תמים לעמוק ומלא עוצמה ותחושת ביטחון, מהמוכר והידוע, הפכה
לפחד והתרגשות.
איך בבת אחת, אש ניצתה בנו, כמו הגפרור הקטן ששרף את יערות הכרמל, כך הדגדוג האחד הזה שרף אותנו חיים
ושלח אותנו לנשיקה מטורפת כאילו הייתה מים.
נבלענו בתוכה נלחמים לאוויר אך לא מסוגלים להתנתק.
או, אולי זו הייתה רק אני שנשרפה חיה ונותרתי לבדי לחבוש את פצעיי?
ארור היום בו הכול התחיל, היום בו הלכתי לאיבוד ואפילו לא ידעתי, היום בו התעוררתי אבודה, כמו תועה ביער, מחפשת את דרכי החוצה, כך חיפשתי לצאת מהקשר הלא בריא הזה, מהמצב בו נקלעתי, עם האדם הכי קרוב אלי בעולם.
״אני לא רוצה לדבר, אני חייבת ללכת״
״מה ללכת, מה?, את השתגעת לגמרי?, לפני דקה ירדתי לך עד שאיבדת הכרה, אולי חסר לך חמצן במוח?, אולי את צריכה עוד גלידה?, לא מנתקים, עד שאת מסבירה לי מה קרה לך״
״כלום לא קרה לי, אתה והפה הגדול שלך, הייתם חייבים להרוס הכול״.
״אני לא מבין, מה אמרתי?״.
״אתה צוחק עלי נכון?".
״לא אני רציני, אני ממש לא מבין״
״גברים זה עם סתום, אתם לא עם, אתם עמה״.
״אולי תפסיקי לדבר מלוכלך ותסבירי לי מה קרה״, ביקש, קולו מתוח .
״אתה מת עלי אבל, לעולם לא אהיה האימא של הילדים שלך?!!
ראשית, מי רוצה להיות האימא של הילדים שלך בכלל?
שנית, מי אתה שתגיד שאני לא טובה מספיק להיות האימא של ילדיך?, מה חסר לי, שלא היית בוחר בי לתפקיד?״.
ידעתי שאני נשמעת לא הגיונית בעליל אך לא שלטתי בעצמי.
״לא חסר לך כלום, את מהממת״.
״אז מה לא טוב בי?״.
״זה לא בך״.
״אז במי אם לא בי?".
״בי, משהו בי לא בסדר, אני רוצה לירצות אותך אבל זה לא קורה, אני מחפש משהו אחר, כנראה״.
הרגשתי כמו מי שתפסה בגדר חשמלית בשתי ידיים למרות שלט האזהרה.
כעסתי, כל כך כעסתי!, עליו ובעיקר על עצמי.
״לך תזדיין״, צרחתי בכל הכוח.
״תגידי קיבלת מחזור או משהו?, מה זה חוסר האיזון ההורמונלי הזה שתקף אותך״ ?
לקחתי נשימות קטנות מנסה להירגע.
״לא רוצה לדבר איתך, אני צריכה הפסקה ממך, אני לא רוצה להמשיך לבלות זמן עם מישהו שחושב שאני בובת המין שלו״.
״אני לא אמרתי דבר כזה״.
״אבל התכוונת לזה״.
״אני לא חושב שעכשיו זה הזמן להיכנס לזה״, אמר וניסה להחליף נושא שיחה.
״לא רוצה לדבר איתך בכלל״, המשכתי כמו ילדה קטנה.
לא רציתי לדבר איתו אבל גם לא יכולתי לסיים את השיחה.
״אני לא מבין, מה חשבת שיהיה?, שפתאום נרצה להתחתן ולהיות ביחד לנצח״? שאל בציניות.
׳בן זונה׳, "לא חשבתי על זה לעומק אם לומר את האמת, אבל למה לא? הרי תמיד אמרנו שנשאר חברים הכי טובים לנצח״.
״נכון, חברים הכי טובים, לא בני זוג״, ענה, מכאיב לי.
״אני לא מבינה למה אני מנהלת את השיחה הזאת איתך בכלל, אני לא רוצה להיות בת הזוג שלך, אבל…״
״די יפה שלי, בלי אבל, בואי נעצור את השיחה המטופשת הזאת כאן ואני אבוא ואזיין אותך חזרה לשפיות״, אמר בקולו נוטף הסקס והכוחניות, שכל כך אהבתי.
הכעס שהציף אותי, השתלט עליי, ״לך תאונן!, לעולם לא תמצא אישה יותר טובה ממני ואני בחיים לא הולכת לשכב איתך יותר, יודע מה, כרגע אני לא רוצה לראות אותך יותר״.
״מה״? שאל המום ״את לא רצינית נכון״?
״הכי רצינית בעולם״ הכרזתי, ״אל תתקשר אלי ואל תבוא לדבר איתי, אני בהפסקה, להתראות״ אמרתי וניתקתי.
פתאום לא האמנתי שהשיחה הזאת באמת נעשתה,
שגירשתי מעליי את החבר הכי טוב שלי, את המאהב הכי מטורף שהיה לי, האדם שנשמתי עשרים וארבע שבע,
במשך שש שנים.
לא ידעתי מה זה לשתות קפה של בוקר בלי הקול שלו בצד השני של הטלפון.
'היום לא יעבור לי בלי הודעות מצחיקות ממנו', חשבתי בבהלה.
״מה עשיתי״?, ״מה עשיתי״?
כמה בכיתי, שבועיים בכיתי יום יום, חסמתי אותו בטלפון, בוואטסאפ, באינסטוש ובפייסבוק, לא היה לי מושג אם ניסה ליצור איתי קשר.
ברוב הלילות, יצאתי לפגוש חברים וחברות, כדי שלא יהיה מצב, שיופיע אצלי בבית פתאום.
מזל שכך עשיתי כי, אחרי חמישה ימים מצאתי פתק שחיכה לי מתחת לדלת, ״בובה אני לא מבין למה חסמת אותי, את הכי חשובה לי, פליז תתקשרי אלי״.
זרקתי את הפתק לפח.
רציתי לדבר איתו כל כך, בכיתי כל הלילה, אבל לא יכולתי להכיל את האכזבה.
הבעיה הכי גדולה היא שלא הבנתי למה אני כל כך כואבת?, הרי לא ראיתי ולא תכננתי איתו עתיד!
החברים המשותפים, לא הבינו למה אני לא מגיעה לארוחות שישי, או יוצאת בשבת, לבר הקבוע שלנו, סיפרו שגם הוא לא יצא, שסיפר שהוא עסוק עם עסקה חשובה בעבודה.
ידעתי שגם לו קשה, חייב להיות לו קשה, אני האישה היחידה, ששרדה בחייו כל כך הרבה זמן, עכשיו גם הבנתי למה, הוא לא ידע להתחייב לכלום!, לאף אחת!, לא עד הסוף!
לילה, לילה התגעגעתי אליו, לידיים שלו המושכות לי בשיער ומפליקות באחורי, לכורסא האהובה עלי אצלו בסלון עליה הייתי יושבת ורואה משחקי הכס בזמן שירד לי עד אובדן חושים.
השבוע האחרון היה בלתי נסבל, כל יום חשבתי לבטל את החסימה ולהחזיר אותו חזרה אל חיי ואל מיטתי.
בכל פעם שעלתה בי המחשבה כיביתי את הטלפון בתסכול, אוננתי שעות ולא הגעתי לסיפוק, התנחמתי באלכוהול ומתוקים וכבר נראיתי בעצמי כמו סופגנייה, התגעגעתי לקלוריות ששרפתי איתו, שום דבר לא שימח אותי, סרטים לא הצחיקו אותי והרגשתי מרוקנת, בעיקר הרגשתי כמו מי שעוברת גמילה, גמילה מסוכר, גמילה מאלכוהול, גמילה מסקס, הכול אותו הדבר.
אתה חושב, חולם ונושם, רק את מה שאתה כל כך רוצה!!! ואני רציתי אותו!!!, הייתי חייבת להודות בפני עצמי, אני מכורה לו.
הרגשתי מושפלת עם הקושי להחזיק את עצמי.
כל יום שעבר היה אמור לחזק אותי, אך עם כל יום שעבר הרגשתי את עצמי נחלשת, את ההתנגדות הטבעית שלי נשברת ואת הצורך לשבת לו על הפרצוף גוברת יותר ויותר.
כבר חשבתי לברוח לחו״ל אבל לא היה לי כסף.
ביום שישי הזה, ארגנתי ערב בנות ויצאתי לבלות עם החברות, הן הבינו שמשהו עובר עלי, לא רקדתי עם אף אחד, לא פלרטטתי עם אף אחד, הייתי כבויה.
״אחותי אני לא יודעת מה עובר עליך, את חייבת להירגע״, אמרה אחת מחברותי, ״את צריכה איזה זיון טוב, שיפרק לך את הצורה״ אמרה אחרת, צחקתי בקול, הן לא ידעו כמה הן צדקו.
החלטתי לזרום ושתיתי כוס אחרי כוס, בתקווה להשתחרר מספיק, להעמיס מישהו הביתה ולשכוח ממנו אחת ולתמיד.
גוף שרירי וסקסי נצמד אל שלי והחל להזיז אותי מצד לצד, נתתי לו, רציתי שייקח אותי כבר הביתה וישכיח ממני את הצרות, הוא נישק אותי וזרמתי, היה לו טעם של וויסקי שפחות עשה לי את זה אבל זה כבר לא היה חשוב, רק רציתי לשכוח!!!
השיר של דו ליפה התנגן ועיניי נפתחו בבהלה, 'מה אני עושה?', עלתה בי בחילה, הרגשתי מלוכלכת, ברחתי החוצה לנשום אוויר, משאירה מאחוריי בחור המום.
חברותיי רצו בעקבותיי, אך אני נופפתי את ידי חזק באוויר מסמנת למונית שנסעה מולי, לעצור.
״לאן זה, משוגעת״? קראו אחריי חברותי, ״הביתה, אני לא רוצה להיות פה יותר״, צעקתי ונכנסתי למונית.
אחרי חצי שעה, מצאתי את עצמי על הספה עם הטלפון ביד, קוראת את התכתובת בינינו, אצבעותיי מעקצצות וראשי חג במעגלים, 'את שיכורה, מותר לך לעשות טעויות כשאת שיכורה', תירצתי לעצמי.
'נכון שנשבעתי שלעולם, אבל לעולם, על גופתי המתה, לא אתקשר אליו יותר, אבל לא אמרתי שום דבר על לשלוח טקסט' הזכרתי לעצמי.
הדם בער לי בוורידים והרגשתי את אצבעותיי משוטטות על המסך, בחוסר שליטה, לחלוטין, פותחות את החסימה.
״אני מתגעגעת אליו״, היה כל מה שכתבתי ושלחתי, ידעתי שזה יעצבן אותו.
הטלפון שלי צלצל ורטט בידי, כמעט מידית.
הסתתי את סימן המענה, אך שתקתי.
״מאמי״? שאל קולו מלא התרגשות.
״שים את הזין שלך על הטלפון, אני רוצה לדבר איתו״
״את יודעת שהוא לא מדבר״, צחק וקולו מתוח.
״נכון, אבל הוא יכול להקשיב״, עניתי בקול בכייני.
שמעתי אותו פותח את הרוכסן, שמעתי רעש של בד שנמתח וגומייה נמתחת, ״אוקי, הוא מקשיב״.
לקחתי נשימה עמוקה.
״בולבול שלי, יפה שלי, אני כל כך מתגעגעת אליך״.
עצרתי לרגע נהנית, לשמוע את נשימתו נעתקת.
״אתה כל כך חסר לי!, אני רוצה להרגיש את העור הרך שלך מטייל לי על הפנים, מצייר עלי ציורים, אני רוצה לטעום את הטעם המלוח שלך שאני כל כך אוהבת ללקק שעות, מהביצים ועד לכיפה, איך בא לי לשים אותך בפה עכשיו ולאכול אותך כמו סוכריה על מקל, שעות הייתי מוצצת אם יכולתי״
״את יכולה״ לחש לי
״שתוק!! אני לא מדברת איתך״ אמרתי בקול נחרץ.
״סליחה״ ביקש במהירות.
״בא לי להרגיש אותך נדחף לתוכי חזק, משפד אותי עליך, מרחיב אותי, עד שאני כבר לא מצליחה לנשום לבד, בא לי שתזוז בתוכי כל כך חזק שהעולם יעצור מלכת והשקט יחזור וכבר לא אהיה עצובה״
״בובה שלי כמה שתית״?
״הרבה״
״את בסדר״?
״לא! אני מתגעגעת אליו״
״ואלי לא״?
״לא!״
״אולי תכנסי למקלחת ותתרענני ואני אביא אותו לבקר אותך? אני לא אהיה מעורב, קחי אותו ותעשי בו כרצונך״
ליבי דפק בקצב שיא, כל כך רציתי אותו, לראות אותו, לטעום אותו, להריח אותו.
רציתי לצרוח עליו שלא מגיע לו אותי, להרביץ לו על העצבים שהרגשתי בגוף כל השבועיים האחרונים.
העינוי הסיני, שחשתי כל פעם שהטלפון צלצל למרות שידעתי שהוא חסום בפניו.
רציתי להגיד לו לא!!!
רציתי אבל לא יכולתי גם אם הייתי מנסה.
״בובה״?
״כן״
״מה את רוצה״?
נשמתי עמוק, ראשי הסתחרר וליבי דפק כל כך חזק,
מתוך ענני האלכוהול, יכולתי להישבע שראיתי אותו פועם תחת עורי.
״אני רוצה אותך בין הרגליים שלי״, אמרתי מהר, לפני שאשנה את דעתי.
״אז תפתחי את הדלת, אני עומד בחוץ״.
אמא׳לההההההההההה….׳
ברגליים רועדות צעדתי לכיוון הדלת ופתחתי אותה.
הוא עמד שם יפה כמו מלאך ורעב כמו זאב, עיניו אמרו לי שהוא עוד רגע וטורף אותי חיה, אך ידיו חפנו את פניי בעדינות מטורפת ומשכו אותי קדימה, שפתיו פגשו את שלי וחשבתי שעוד רגע ואאבד שליטה.
התנשקנו בעדינות מחשמלת עד שכבר לא יכולתי לעמוד וקרסתי אל זרועותיו שעטפו אותי חזק.
״בובה אני מצטער שפגעתי בך…״
״ששש ששש….. תשתוק ותזיין אותי כבר״, היה כל מה שיכולתי למלמל.
הוא פרץ בצחוק רם ״אני מת עליך משוגעת שלי, את משהו, משהו….״
לא רציתי לדבר, לא רציתי לשמוע מילה שתעצבן אותי, שתנפץ לי את הבועה.
רציתי אותו יותר מאוויר לנשימה ושום דבר, בטח לא הוא, יהרסו לי!!!!
לפתיתי את ידו, משכתי אותו דרך הסלון, אל המרפסת, בה חיכה לי ג׳וינט מגולגל מהערב.
הדלקתי את מנורת הקיר העדינה במרפסת והדלקתי את הג׳וינט, לוקחת שתי שכטות ומעבירה אליו, שלווה נעימה מילאה אותי, דגדגה את עורי.
הידיעה שהוא כאן, איתי במרפסת, מילאה אותי באופוריה ששום דבר לא יכול להרוס, הרגע הזה היה מושלם.
הבטתי בו מעשן, עיניו הירוקות נצצו כמו אבני ברקת באורה החיוור של המנורה.
גרתי בצד השקט של הרחוב ובשעה אחת וחצי בלילה, עברו מעט מאוד רכבים, אולי רכב לעשר דקות.
תמיד רציתי לעשות את זה במרפסת אבל לא היה לי אומץ, החלטתי, 'הפעם אני לוקחת מה שאני רוצה'.
נטלתי את הכיסא המתקפל, הכתום, השענתי אותו על החומה, כשהמשענת לצד, הנחתי עליו רגל אחת מקופלת, מבליטה את ישבני, כשגופי שעון קדימה על המעקה.
הוא הביט בי לאט, סורק אותי לכל אורכי, הניח את הג׳וינט במאפרת הקונכייה, שקנה לי באילת לפני שנים.
הרגשתי את המתח נבנה באוויר, גופי עקצץ בציפייה, למה שעמד לבוא.
בשני צעדים ארוכים, סגר בינינו את הפער ונצמד אל גופי בגופו הרחב, ידו האחת אחזה בסנטרי, הסיתה את ראשי הצידה, מגלה בפניו את אורך צווארי, בידו השנייה חפן את ישבני ומעך אותו בכוח, מסמן אותו כשלו.
נשיקות קטנות ומדגדגות, כיסו אותי מהאוזן ועד עצם הבריח, בעוד כף ידו הגדולה, סטרה לישבני והשאירה עליו סימן אדום ובולט.
״התחת הזה שלי״ לחש לי.
"כן, שלך", עניתי.
ידיו טיילו על גופי, אחת מלמטה והשנייה מלמעלה ונפגשו יחד כשאחזו בשדיי בכוח נעים.
״אלה השדיים שלי״ לחש שוב.
"כן, שלך", עניתי, שלחתי את ידי בין גופותינו, חפנתי את איברו הזקוף והקשיח, ״הוא שלי״ לחשתי חזרה.
בשנייה מצאתי את עצמי מסובבת, פני אליו וגבי שעון על חומת המרפסת.
עיניו הירוקות הביטו עמוק אל תוך עיניי, מערבולת של רגשות גלויה בהן, ״את לא יכולה לברוח לי״
״ששש … בוא לא…״ ביקשתי, תפסתי את פניו בידיי, משכתי אותו אלי, מפסיקה את השיחה המיותרת, בנשיקה עוצמתית, מלאה בצורך, כאילו ידענו שכאשר נתנתק זה יהיה לתמיד.
פתחתי את רוכסן מכנסיו בשתי ידיי, משחררת לאוויר העולם, את הזין האהוב עלי ביותר, בעולם כולו, רציתי להתאחד איתו.
הרי אם נודה באמת הוא היה ההתמכרות האמיתית שלי.
כשחולץ ועורו הרך דגדג את כפות ידיי, הרגשתי כאילו הוסרה מעליי קללה, יכולתי לנשום שוב וחיוך ענק עלה על פניי, ״איך את אוהבת אותו… אין דברים כאלה״ מלמל.
צחקתי בקול רם וירדתי על ברכיי לברך את חברי האהוב בנשיקות.
כמו שאהבתי, הוא אסף את שיערי בכפות ידיו, תופס אותו חזק, שלא יפריע לי לאכול את הזין האהוב בתאווה.
אחזתי בו ביד אחת וליטפתי איתו את פניי בהנאה,
אהבתי בו הכול, את הרוך, את הריח שהיה ייחודי לו, את הטעם, ״הוא כל כך חם״ מלמלתי.
״מאמי כמה שאת עושה לי נעים״ החזיר לי מעל ראשי.
הרמתי את עיניי מביטה בו, עיניו עצומות, הוא מתענג על הרגע.
בשנייה דחפתי את כולו לתוך פי, הסנטימטרים האחרונים גדלים בתוכי.
״אאאההה….פאק הפה הזה, אני מת״.
הרגשתי אותו רועד בתוכי, את כפות ידיו מתהדקות על שערי, אלוהים עדי כמה שאהבתי את התחושה הזאת, שליטה מוחלטת בעונג שלו, טירוף חושים.
מצצתי אותו בהנאה צרופה, ממלאה את פי ברוק, מכסה אותו ברטיבות וחום שכל כך אהב.
״מאמי… מאמי… רק את יודעת… אוף…״ הרגשתי אותו מאבד שליטה.
דחפתי אותו עמוק לתוכי נותנת לו להתחכך בארובת פי המחוספסת וידעתי שעוד רגע יתפוצץ.
״מאמי אני… אני גומר..״ מלמל ושלף עצמו מפי מעסה את עצמו בכף ידו הגדולה.
חיכיתי לו על הברכיים, עם פה פתוח, כמו ילדה טובה, כמו שכל כך אהב, כמו שאני אהבתי להיות בשבילו.
"אווחחח", נשמעה אנחה/זעקה מגרונו, פורקנו מילא את גרוני וינקתי אותו עד הטיפה האחרונה.
גופו רעד מעליי שוב ושוב עד שקרס על כתפיי,
״חיים שלי זה היה מושלם״.
לאט משך אותי חזרה אליו וחיבק אותי חזק.
״את החברה הכי טובה שלי בעולם ואני לא יודע מה לעשות״
מבלי לומר מילה, יצאתי מהחיבוק, סובבתי את גופי
אל החומה, לא רציתי שיראה את הדמעות שאיימו לפרוץ, שלחתי יד אל מתחת לשמלתי והפשלתי את תחתוניי לעקבי, ידעתי שעיניו עוקבות אחריי, ידעתי שבין רגע הוא שוב פעם קשה כמו טיל בליסטי מוכן לקרב, זאת הייתה אחת הסיבות שכל כך אהבתי לשכב איתו, הוא תמיד היה מוכן לעוד.
הבטתי קדימה אל הלילה החשוך, אל הירח והכוכבים, אל הכביש מחוץ לביתי והבניינים למולי ושאבתי הכול פנימה.
זה היה רגע קסום כמו מסרט ולא רציתי שיגמר לעולם.
הרגשתי את ידיו אוחזות באגני ומושכות אותי אחורה, מכופפות אותי על החומה.
אצבעות מגששות חדרו אל בין רגליי, מחפשות את החום והרטיבות שחיכו להן כל כך, ״אאאההה….״ גנחתי כשמצאו, שתי אצבעות זזו בתוכי לאט ועמוק, מותחות אותי, מרחיבות אותי למה שעמד להגיע.
״גלולה״? שאל
״לקחתי״
כאילו הייתה זאת יריית הפתיחה, נדחף עמוק לתוכי בבת אחת, ״או פאק…״ מלמלנו יחד.
״שונאת, שזה כזה מושלם כשאתה בתוכי״
״שונא את זה, שאת הדבר הכי טוב שזיינתי ושאזיין, אי פעם״.
הוא זז בתוכי בקצב מטורף, כאילו לא היה עמוק מספיק בתוכי, כאילו הזמן היה נגדנו.
החזקתי עצמי מלזעוק חזק, לא להעיר את השכנים,
נשכתי את זרועי כמעט עד זוב דם, מחניקה את קריאות העונג מלפרוץ החוצה.
״תגמרי בשבילי בייבי״
״אני רוצה לדהור״ דרשתי.
הוא יצא מתוכי וזז אחורה, תוך שניה הפך את הכיסא המתקפל, הניח במרכז המרפסת, התיישב וסימן לי לבוא.
בתנועה מהירה הורדתי מעליי את השמלה ונתתי לו לראות את כולי באור הירח, ידעתי שהוא נטרף.
התיישבתי עליו וגלשתי, מחדירה אותו לתוכי.
״אלוהים״ מלמל.
״אלוהים לא יעזור לך עכשיו, אני השטן ובאתי לקחת אותך איתי לעזאזל״ לחשתי לו.
צחקנו בשקט והתחלתי לזוז עליו בקצב איטי,
נותנת לו למלא אותי עד הסוף.
הכיסא היה בגובה מושלם, כפות רגליי נטעו עצמן ברצפה ונתנו לי קונטרה, לדחוף את עצמי עמוק יותר, מהר יותר ויותר, מבלי לאבד שיווי משקל.
״פאק בייבי כן, שרפי עלי את הקלוריות המיותרות של כל האלכוהול ששתית״ צחק, עיניו שקועות בפניי שהלכו והתעוותו ככל שהתקרבתי לנקודת האושר שלי, ״כן מאמי כן…הנה שרפת מאה גרם…הנה חצי קילו….״
שמעתי אותו מנסה להצחיק אותי אך הוא נשמע רחוק ממני שנות אור, בזה הרגע הוא לא היה חשוב.
ישובה על מפתח הקסמים שלו, הבנתי כמה התגעגעתי אל גן העדן הפרטי שלי, כבר לא זכרתי איך להגיע לשם בלעדיו, בעיניי רוחי לא הייתי במרפסת שלי כלל, הייתי בגן רחב מכוסה דשא נעים ומדגדג, כמו ילדה קטנה התגלגלתי לי בדשא,
צמרמורות של עונג טיילו לאורכי ולרוחבי, שמעתי את עצמי גונחת כמו מתוך חולם, ידעתי שזה מסוכן, שמישהו עלול לשמוע, אך לא יכולתי לשלוט בעצמי,
זה היה כל כך נעים שלא רציתי שיגמר לעולם.
היינו רק אני והזין האדיר שלו, במרוץ אל קו הזינוק.
הוא צדק, הוא היה סתם נספח, הזין שלו היה ההתמכרות האמיתית שלי, הדהירה עליו הוכיחה לי את זה, ׳אני מאוהבת בזין׳ צעקתי על עצמי, ׳ועוד איזה זין׳!! .
״הנה זה בא יפה שלי, איך את יפה כשאת גומרת״,
שמעתי אותו מרחוק.
״וווואאווו….. אאאאהההההה….. התחברתי לגניחותיי, נותנת להן דרור, לא ספרתי אף אחד, בייחוד לא את השכנים.
נתתי לעצמי להתפרק במלוא העוצמה ועם ״אאאאאווווווו פאקקקק…..״ אחרון קרסתי עליו.
הוא גמר יחד איתי, ממלא אותי בשפיך הסמיך שלו שכל כך אהבתי.
ישבנו כך חבוקים, מחוברים, דקות ארוכות, נושפים ומתנשפים בעוצמה, ״זה היה זיון עולמי״ מלמל.
״חשמל חי״ לחשתי חזרה.
״אני מת להתקלח ולישון״ צחק וחיבק אותי חזק.
״תתקלח בבית״ אמרתי והתקלפתי מעליו.
״מה״? שאל מופתע.
״אין יותר לבוא לזיין, לישון וללכת״ אמרתי בטון חד משמעי, ״מהיום אם אתה רוצה לראות אותי ובטח לזיין אותי, אתה תגיע כמו גבר ותאסוף אותי עם הרכב, תיקח אותי לדייט במקום ציבורי.״
״אבל מאמי…״
״אין אבל, מאמי, אני יודעת שאני משנה את החוקים, אבל החוקים הישנים כבר לא מתאימים לי״
צעדתי ערומה לכיוון דלת הבית ופתחתי אותה,
״בפעם הבאה שתתקשר אלי, אני מקווה שזה יהיה להזמין אותי לארוחת ערב, אם לא, אשלח לך בדואר צ׳ק לחתונה שלך״.
הוא הביט בי המום, עיניו נראו פגועות אך על שפתיו הבזיק חיוך קטן.
הוא נעמד ולבש את מכנסיו, את חולצתו ונעליו נשא בידו, בצעדים קטנים ומהוססים צעד לכיוון הדלת
כשהגיע אלי נעצר ונשק לשפתיי בעדינות.
״את משהו, משהו את..״ אמר ויצא.
למחרת התקשר, "תהיי מוכנה בשמונה וחצי" וניתק.
בשמונה וחצי בדיוק , צלצל בדלת.
כשפתחתי, עמד בפתח, זר פרחים בידו, "איך נראים הבגדים שלי?", שאל, יתאימו לטכס הנישואים שלנו, או שצריך לקנות אחרים?