להתנגש באסתי.

קפה "ארומה" היה צפוף, נמנעתי ממקום עם כל כך הרבה אנשים, מזה זמן רב , עדיין ניסיתי לשמור על ריחוק חברתי ראוי, התרחקתי משלושה תלמידי תיכון, שעיניהם דבוקות למסכי הטלפונים שלהם, שתפסו יותר מדי מקום מסביב לדלפק, כשהקפתי אותם, הצצתי מעבר לכתפיהם כדי לראות במה הם כל כך שקועים בטלפונים שלהם, להיות בעל גובה של מטר ושמונים יש יתרונות.

לא שמתי לב לאן אני צועד והתנגשתי במישהו.

"היי!", זה היה קול נשי, "תראה איפה אתה…אוי זה פשוט נהדר!", היא נשמעה כועסת.

ברשלנותי, נתקלתי באישה שפנתה מהדלפק, כוס אייס קפה בידה, (למזלי, לא קפה חם), אבל רובו היה עכשיו על הרצפה, או מרטיב את החלק הקדמי של חולצתה, בצבע שמנת.

"אני כל כך מצטער", אמרתי במהירות, "זו הייתה אשמתי, הישארי פה, אני אביא כמה מפיות".

נדחקתי בין אנשים שמחכים למשקאות, חטפתי בידי אגרוף מלא במפיות נייר ומיהרתי חזרה.

היא עדיין עמדה שם במבט מבולבל, נוזל טפטף מידה הימנית שאחזה בכוס הריקה למחצה, היא הרימה את מבטה אלי כשהגשתי לה כמה מהמפיות, אחר כך התכופפתי והתחלתי לספוג את מה שנשפך על הרצפה.

כשהזדקפתי חזרה, היא עדיין לא זזה, הבטתי בה, גובהה לא יכול היה להיות יותר מ- 165סנטימטר, התנשאתי מעליה, גוון עורה כהה, היא נראתה כמו חתלתול אבוד, עצוב ולח מעט, פניה, ההמומות עדיין, יפהפיות, "את בסדר?", שאלתי בטון מתנצל, "אני כל כך מצטער".

"אמרת את זה כבר", היא ענתה, "אבל תראה אותי".

הבטתי בה, אהבתי את מה שראיתי, היא הייתה לבושה יפה, חוץ מהכתם שנוצר עתה על חולצתה, שפתיה צבועות בשפתון אדום, שנראה יפה על עורה השחום, למרות שעיניה לא הקרינו שלוות נפש, הן משכו אותי פנימה.

"בואי", אמרתי ולקחתי אותה בעדינות בזרועה. "בואי נצא מאמצע האולם הזה וננקה אותך".

היא נעתרה לי, כיוונתי אותה לשולחן פנוי, ברחבה שבחוץ, היא לא התנגדה כשכיוונתי אותה לשבת, זרקתי את צרור המפיות הרטובות שהחזקתי בידי, לקערת הפסולת שעל השולחן והלכתי להביא עוד.

כשחזרתי, מצאתי אותה מנערת את חולצתה, מנסה לייבש את הכתם הרטוב שבחזיתה, הנחתי את המפיות הנוספות על השולחן לידה, "מה שתית?" שאלתי והצבעתי על הספל, "אני הולך לקנות לך אחד חדש".

"שכח מזה".

"לא, קדימה, זה המעט שאני יכול לעשות ואני רוצה לשלם על ניקוי החולצה שלך".

"גם זה לא משנה, זה היה פשוט הסוף המושלם, ליום מחורבן", היא אמרה במרירות.

"איך זה כבר יכול להיות כל כך מחורבן?, השעה רק 10:30, דברים יכולים להתהפך עד ארוחת הצהריים".

זה היה הרגע, בו היא החלה לבכות, הרכינה את ראשה, כך שלא יכולתי לראות את פניה, אבל הכתפיים שלה רעדו, אפילו בתור בחור אדיש, יכולתי להגיד שזה כנראה לא סימן חיובי.

"היי", אמרתי, מנסה להרגיעה כשתפסתי את הכיסא מולה, "כמה גרוע דברים יכולים להיות?".

היא נטלה כמה מפיות נייר, קינחה את אפה, לקחה עוד כמה כדי לנגב את עיניה, לקחה נשימה מסורבלת, הרימה את עיניה והביטה בי, "היה לי ראיון עבודה הבוקר, וזה לא הלך טוב".

"איך את יודעת?"

"אני יודעת… אני עוברת את הסיטואציה הזו, כבר שנה".

"ובכן… אתה נראית נחמד, אני לא רואה סיבה לכך".

"אל תתנשא עליי".

הרמתי ידיים בהתגוננות, "אני לא, את נראית כמו מישהי שמגיע לה עבודה, את נשמעת אינטליגנטית ומוכשרת מאוד, לבושה יפה ומסודרת, ברצינות!", מיהרתי לאמר.

"תודה, אני מניחה", אמרה בחוסר רצון, "הפסדתי יום עבודה כדי להגיע לכאן, בזבזתי כסף שאין לי, על משקה במקום יוקרתי ותראה את התוצאה", הביטה בכתם שעל חולצתה, "בסופו של דבר, גם לא נהניתי מהקפה".

חייכתי, לא יכולתי להתאפק, היא ראתה את זה לפני שהספקתי לעצור את החיוך.

"זה לא מצחיק", היא רטנה, בכעס.

"אני מסכים, רק חשבתי שאתה נראית חמודה, גם כשאת מוכתמת, כועסת ועם עיניים דומעות".

שפתיה התהדקו, "אל תשתעשע איתי, מה אתה חושב שזה?, היום שבו יאפי אשכנזי גבוה, מגיע כדי להציל נערה אתיופית שחורה, קטינה ומסכנה?".

הסתכלתי סביבי בעצבנות, מקווה שאף אחד לא שמע את זה, "קטינה שחורה", גרם לזה להישמע לא טוב, אמנם היא נראתה צעירה ממני, לדעתי ב-10 או 15 שנים, אלא שאני בן 48, זו לא בדיוק פדופיליה.

"בואי נתחיל מחדש", ביקשתי, "קוראים לי ברגי ולך?".

"ברגי?, איזה מין שם זה?"

הרגשתי את הפנים שלי מסמיקות, יותר מגירוי מאשר ממבוכה, "אני… אמ… זה קיצור של שם המשפחה שלי, ברגר, את יכולה לקרוא לי מוטי, או מרדכי, אם את מעדיפה, זה השם הפרטי החוקי שלי, או שאת יכולה פשוט להתעלם ממני לגמרי".

היא התרככה, "מה שאמרתי היה מרושע, אני מפילה עליך את היום הרע שעובר עלי, שמי אסתי, או אסתר".

"אסתי" חזרתי אחריה, "אני אוהב את השם הזה, תענוג להכיר אותך…ולהרוס לך את הבגדים".

"מצחיק", ענתה, אבל לא הצליחה להסתיר חיוך.

"אני אוהב את החיוך הזה, אולי אוכל לראות אותו יותר?". מזה."

"אולי, אם תשיג לי עבודה".

"מה הכישורים שלך?, מלבד להיראות מצוין לראיונות?".

היא חייכה שוב, החלה לתאר את ניסיונה וכישוריה, לא ממש קלטתי את הפרטים, כי תשומת ליבי הייתה ממוקדת בה, מתבונן בעיניה השחורות והיפות כל כך, בשיערה, בשפתיה המשורטטות, הנעות בעת דיבורה, בתנועות ידיה, בעובדה שאין טבעת על אצבע ידה השמאלית.

היא סיימה את דבריה, הבטתי בה, "מכיוון שאינך מסכימה שאקנה לך כוס קפה חדש, או לשלם עבור ניקוי החולצה שלך, תרשי לי להזמין אותך לארוחת צהריים", הצעתי.

היא קימטה את מצחה, "לא, אני לא הולכת לאכול צהריים, עם בגדים מוכתמים, חוץ מזה, יש לי מה לעשות בבית".

"אז מה דעתך על ארוחת הערב?"

"אני לא בטוחה שזה רעיון טוב".

"למה, לא תהיי רעבה?".

"אני לא נפגשת עם גברים זרים, אתה יכול להיות רוצח פסיכופתי, או אנס סדרתי".

צחקתי, "יופי, לפחות יש לך חוש הומור", שלפתי כרטיס ביקור מכיס מכנסי והגשתי לה אותו, "זה אני, תבדקי באתר החברה, תמצאי את התמונה והביוגרפיה שלי, זה חייב לתת לי קצת אמינות, וזה מספר הסלולרי שלי".

היא אחזה את הכרטיס, בין אצבעותיה, הביטה בי, מהססת.

"למה שלא תפגשי אותי כאן ב-5:15?, אני יוצא מהעבודה בחמש והמשרד שלי ממש מעבר לפינה".

היא לא ענתה, אבל יכולתי לראות שהיא שוקלת את הצעתי.

"ואז, אנחנו פשוט נלך אל מעבר לרחוב", אמרתי והצבעתי מעבר לכתפה אל מסעדת "וינסנט", זה היה סטייק-בית יוקרתי, שבו אכלתי פעמים רבות, "יש להם סטייקים נהדרים, וכל מיני מנות ראשונות אחרות, אם את לא אוכלת בשר, אני רק לא חושב, שיש להם תעודת כשרות".

היא עדיין שתקה, אז המשכתי לדבר, "את הרי חייבת לאכול מתישהו, נכון?, נשב שם 90 דקות, שעתיים לכל היותר, אין לך מה להפסיד".

ראיתי צל של חיוך, מופיע בקצות שפתיה המצוירות, היא נאנחה, "בסדר, אני אלך לדירה שלי, אם אחליט לפגוש אותך כאן, אשלח לך הודעה".

"מתאים לי".

"עכשיו אני אלך, אתה תישאר כאן", אמרה כשקמה, "אני עוזבת, ואני לא רוצה שתעקוב אחריי, או משהו מפחיד אחר".

"אני לא אזיז שריר".

בעיני עקבתי אחרי חלק גופה האחורי, כשהיא פנתה מהשולחן, הוא נראה נהדר, עטוף בחצאית הצמודה, דמיינתי לעצמי, איך היא עשויה להיראות מתחת לבגדים, היא העיפה בי מבט מעבר לכתפה, נתפסתי, לא יכולתי לעשות כלום, אז פשוט משכתי בכתפיי וחייכתי, היא נעלמה.

הודעתה הגיעה ב-4:30, נתראה ב-5:15.".

הוספתי את המספר לאנשי הקשר שלי בתור "אסתי", לא היה לי זמן ללכת הביתה ולהחליף בגדים, אז הסתפקתי בבגדים שלבשתי, התרעננתי בשירותים, סידרתי את הבגדים שלבשתי ליום העבודה, לקחתי סיכון וטפחתי מעט אפטרשייב, מבקבוק ששמרתי במגירת השולחן שלי, בתקווה שהיא לא אלרגית לריחות.

הקדמתי, כי כך אני תמיד, בית הקפה נסגר ב-5, אז עמדתי בחוץ וחיכיתי, בשעה 5:20 היא הופיעה מעבר לפינה וצעדה לעברי.

היא לבשה חולצה לבנה, שמתחתיה נשקפה חזייה שחורה, חצאית שחורה חיבקה את ירכיה, באופן שגרם לי לרצות לראות איך היא נראית מאחור, "את נראית נהדר", אמרתי בחיוך, עם מבט מלא הערכה.

היא חייכה, "תודה, אתה נראה… אה.. אותו דבר".

צחקתי, "כן, לא הספקתי ללכת להחליף בגדים, בואי, נלך לאכול", הושטתי אליה את כף ידי, היא נענתה, שילבה את כף ידה בכף ידי וחצינו את הכביש, לעבר המסעדה.

ארוחת הערב הייתה טובה, אבל,  כמה שהארוחה הייתה טובה, השיחה הייתה טובה יותר. היא נרגעה, עוד לפני כוס היין השנייה שלנו, היא צחקה מהסיפורים שלי, אני הוקסמתי מהסיפורים שלה, הזמן טס, הזמנו קינוח, היא הזמינה טירמיסו ואני את עוגת השוקולד המשולשת, היא רצתה לטעום משלי, וכמובן נתתי לה.

לא יכולתי להתאפק יותר, "אני אף פעם לא… אמ … יצאתי עם… בחורה… אה… כהה" גמגמתי.

אסתי חייכה, "כמה פוליטיקלי קורקט מצידך, אתה יכול להגיד שחורה, אתה יודע".

"ובכן, אני אף פעם לא יצאתי לדייט עם בחורה שחורה".

"זה דייט?", שאלה.

"הלא כן?".

"אני מניחה, שזה סוג של", היא הכניסה את הכפית, עם מעט טירמיסו, לתוך פיה ומשכה לאט את הכפית בחזרה, בצורה מפתה.

"ואת?, יצאת פעם עם בחור שהיה… כמוני?".

"אם אתה מתכוון למגושם, אז כן, אם אתה מתכוון לבן, אז גם כן, פַּעַם, אני חושבת שהוא ניסה להגשים את הפנטזיות הבין-גזעיות שלו", עיניה ננעצו בעיני כששאלה, "זו הייתה גם הפנטזיה שלך?"

"לא", עניתי בכנות, "למעשה אף פעם לא חשבתי בכיוון הזה, אני פשוט מתעניין בך".

המילים שלי נשארו תלויות באוויר, היא פשוט בהתה בי, זה הרגיש כאילו אני מתחת למיקרוסקופ, נבדק, מוערך.

המלצר הביא את החשבון, הנחתי על הצלוחית, את כרטיס האשראי שלי, ביקשתי ממנו לחייב את הכרטיס בטיפ נדיב, הוא חזר לאחד מספר דקות, אסתי עדיין לא דיברה.

"אסתי, אני לא מוכן שהלילה הזה יגמר", אמרתי, שובר את השקט.

"מה יש לך בראש?", ענתה, "באולינג?".

חייכתי, "מצחיק, אולי נעשה את זה פעם, אבל תהיתי אם תסכימי שנמשיך את הערב בדירתי".

"אל תחשוב שזה לא יכול להיות נחמד", ענתה, "זה כן, אבל ללכת איתך הביתה היום, זה לא רעיון טוב, נראה לי לא חכם".

"אני מבין, אבל לא יכולתי לתת לך לעזוב בלי לשאול, הייתי מצטער כל הדרך הביתה, אני יכול לראות אותך שוב?".

"אני אשמח לזה",

הדרך שבה היא ענתה, גרמה ללב שלי לדלג על פעימה,

"הגעת לפה ברכב שלך?" שאלתי.

"אני לא אוהבת להשתמש באוטובוס ואין לי כסף למונית, אני מובטלת, זוכר?".

"אז אני יכול ללוות אותך למכונית שלך?"

היא הנהנה בראשה להסכמה וכשיצאנו מהמסעדה, הנחתי את ידי על תחתית גבה, מספיק נמוך, כך שיכולתי להרגיש את התחלת התעגלות של ישבנה.

שמרתי את ידי שם, מנחה אותה לדלת, היא לא התנגדה, הרימה את ראשה לעברי, "אני חונה מאחורי בית הקפה, זו חניה בכחול לבן שמסתיימת בשעה 5".

צעדנו מספר דקות, היא נעצרה, "זו שלי" אמרה אסתי, מחזיקה את המפתחות ביד, זו הייתה טויוטה קורולה חבוטה, אך נקייה, בת עשר שנים לפחות.

הנחתי את ידי על כתפיה, סובבתי אותה פניה אלי, הסתכלתי עמוק לתוך עיניה, משכתי את גופה לעבר גופי, הצמדתי את שפתי לשפתיה  ונשקתי אותה.

היא נשקה אותי בחזרה, שפתיה היו רכות, לשוני נדחפה בין שפתיה, היא קיבלה אותה במגע לשונה שלה, פיותינו חקרו אחד את השני, בלשוני טעמתי טירמיסו.

חיבקתי אותה בזרוע אחת ואת השנייה הנחתי על ישבנה, חפנתי את לחיה הימנית ולחצתי בעדינות ועברתי לשני, מעשה לאט ובעדינות את כדורי עכוזה הבשרניים, שפתי עדיין מנשקות אותה, אסתי נאנקה לתוך פי.

היא הרחיקה מעט את שפתיה, "היד שלך מרגישה נחמד על התחת שלי", אמרה בחיוך.

הורדתי את שתי הידיים כדי ללטף את ישבנה והצמדתי אותה אלי ביתר שאת, אין סיכוי שהיא לא הרגישה שהייתי מגורה, הזקפה שלי לחצה אל בטנה, האיבר שלי היה קשה, ונעשה קשה יותר.

הרמתי את ראשי, היא התנשפה, נעצה בי מבט מופתע.

"אנחנו ברחוב, אני מבין שאת לא הולכת איתי הביתה, אבל מה דעתך?…", השאלה נותרה תלויה באוויר, הבעתה של אסתי הפכה לציפייה.

"אני יכול לארח אותך במשרד שלי?, זה קרוב, ואין שם אף אחד, בשעות האלה".

אסתי היססה לשנייה ואז הנהנה, "מה עם הרכב שלי?, אני אקבל קנס".

"בואי ניכנס לרכב ואני אכוון אותך לחניון שלנו, גם הוא ריק עכשיו".

אסתי החנתה את הרכב, יצאנו, לקחתי את ידה והובלתי אותה לבניין המשרדים.

הרגליים הארוכות שלי הלכו מהר מדי בשבילה, במיוחד עם נעל העקבים האדומים שנעלה, אבל היא צעדה, מבלי להתלונן.

הגענו לכניסה לבניין, דלת הכניסה הייתה נעולה בשני מנעולים תלויים, מה שהצביע על העובדה שאחרון העובדים כבר יצא, אלו היו חדשות טובות, אף אחד לא היה בבניין. השתמשתי במפתחותיי לפתוח את המנעולים והובלתי אותה לעבר המעלית, ברגע שהדלתות נסגרו, עטפתי אותה שוב בזרועותיי והמשכתי מאיפה שהפסקנו, הפעם ליטפתי את שדיה ביד אחת, ואת ישבנה ביד השנייה.

אסתי, הדבוקה לגופי, הניעה את ידה בינינו, ועיסתה את הבליטה שבמכנסי, עכשיו הגיע תורי לגנוח, מד החום במעלית עלה, המעלית נעצרה והדלתות נפתחו.

תאורת האבטחה של האולם הספיקה לנו, משכתי אותה, ללא מילים, לכיוון דלת המשרד שלי, עם המפתח שבידי, פתחתי את החדר ומשכתי אותה פנימה, הדלקתי את מנורת השולחן וסגרתי את הדלת אחרינו.

התכוונתי לומר משהו שנון, אבל לפני שהספקתי להעלות לפלוט את המילים, אסתי נתנה לי דחיפה עדינה לעבר הכיסא שלי, התיישבתי בצייתנות, ממתין, היא הושיטה את ידה לאחור, פתחה את רוכסן החצאית, משכה אותה מטה, במורד ירכיה והותירה אותה על הרצפה, את אגנה עטפו תחתוני חוטיני אדומים.

היא חייכה אלי וללא היסוס, פשטה את החלק העליון של בגדיה, משכה אותו מעל ראשה והפילה גם אותו על הרצפה, מותירה על גופה חזייה ותחתונים אדומים ותואמים, היא הייתה יפיפייה.

מבעד לבד החזייה הדק, יכולתי להבחין בפטמותיה הכהות והזקורות, סגרתי את פי הפעור, ליקקתי את שפתי והושטתי את ידיי אליה.

היא נעה לעברי ואחרי שניה היא הייתה עטופה בזרועותיי, מביטה בי מלמעלה, הפרש הגובה שלנו התהפך בזמן שישבתי, נישקתי כל שד מעל החזיה, לכדתי בשפתי פטמה אחת בולטת ומצצתי אותה בעדינות ואז עשיתי את אותו הדבר עם השנייה.

אסתי השעינה את ראשה לאחור, נהנית ממה שאני עושה, הגעתי עם אצבעותיי אל בין רגליה, העברתי אותן על תחתוניה, הבד היה ספוג, הסתתי אותו מעט, טבלתי את אצבעי בתוך נרתיקה, הרמתי את אצבעי הרטובה והנחתי אותה בפי, "את רטובה בשבילי ואת טעימה כל כך".

אסתי הביטה בי, התנשפה, עיניה פעורות.

"עכשיו תסתובבי", ציוויתי בעדינות, אך בטון סמכותי.

היא נענתה, הסתובבה באיטיות, מפנה אלי את אחורי גופה, ידי היו במרחק סנטימטרים מהתחת המגרה והכמעט עירום שלה, כרעתי על ברכי מאחוריה, דחפתי שתי אצבעות לתוך גומי תחתוניה ומשכתי אותו מטה, "מעניין, התחת השחור שלי", שאלה אסתי בחיוך.

"רציתי לראות את התחת שלך, מאז שנתקלתי בך, הוא כל כך יפה", עניתי, נישקתי גלובוס אחד ואז את השני, החלפתי מצד לצד, בכל פעם התקרבתי מעט אל החריץ הנפלא וכשהגעתי אליו, שלחתי נשימה חמה לאורכו והרגשתי אותה רועדת בתגובה.

התרוממתי, "אני צריך שתתכופפי, את יכולה להישען על הכיסא הזה," אמרתי ומשכתי ברגלי, את אחד מכיסאות הצד, לעברה.

עיניה שוב ננעצו בעיני, ללא הבעה ברורה, היא היססה לרגע, אחר כך התכופפה לאט, ידיה נשענו על גב הכיסא, היא הניחה את פניה בין ידיה, התחת הנפלא שלה, התנועע מולי, בתחתית חריץ עכוזה, יכולתי לראות את שפתותי הכוס העירום שלה, הם היו נוצצות מרטיבות, העברתי את אצבעי לאורך החריץ, מפתח ערוותה ועד נקב ישבנה ועיסיתי אותו, "אאווחח", נפלטה אנחה מגרונה.

המשכתי לשפשף את תלולית המין שלה, אצבעותיי חקרו את בשר ירכיה העליונות, ליטפתי את צידי שפתותיה, העברתי את האצבע האמצעית שלי במרכז פתח מערתה, היא דחפה את עצמה לעבר אצבעותיי, כמהה לעוד והייתי מוכן לתת לה את זה.

נעמדתי ועזרתי לה להזדקף, פשטתי מעליה את החזייה, מותיר אותה עירומה לחלוטין, הזין שלי היה קשה, לכוד עד כאב בתוך מכנסי, במהירות פשטתי מעלי את כל בגדי, כשתוך כדי, לא הורדתי ממנה את עיני.

תפסתי את אסתי, סובבתי אותה אלי, חיבקתי את מותניה, הרמתי אותה והנחתי את התחת  החשוף שלה, על קצה השולחן, פרשתי את ירכיה, וכרעתי ברך למול ערוותה, אסתי נשכה את שפתה התחתונה, עיניה נעוצות בעיני, מוצפת תאווה.

סובבתי את ראשי שמאלה ונשקתי את החלק הפנימי של ירכה הימנית, אחר כך הסתובבתי לצד השני, ונישקתי את ירכה השמאלית, העברתי את לשוני במעלה ירכה, עד ששיער הערווה שלה, התחכך על לחיי, יכולתי להרגיש את החום קורן מפתח נרתיק תאוותה, בהיתי בעיניה, בעודי שולף את לשוני והעברתי ליקוק לרטיבות המטפטפת מתוכה ואז כיסיתי את כל פתח הכוס שלה עם שפתי, גופה החל מתפתל, פרשתי את שפתי הכוס שלה באצבעותיי והעברתי את הלשון שלי על כל צד שוב ושוב, מיציה זלגו וטפטפו על שולחני, היא הרימה את את ירכיה , דחפה את ערוותה לכיוון הפה שלי, ברור שהיא רצתה יותר, התאפקתי, מתגרה בה, שתלתי נשיקות מסביב לכוס שלה, נתתי לה להרגיש את נשימתי החמה במקום הכי אינטימי שלה ואז לפתע, דחפתי את לשוני לתוך החור החלקלק שלה.

"הו, אלוהים״, התנשפה אסתי, ״ככןןןן.. עוווד.. אל תפסיק.."

דחפתי פנימה והחוצה, מרגיש את הרוק שלי מתערבב עם הפרשותיה.

"אימאל'ה.. אתה מזיין אותי… עם הלשון שלך" היא זעקה, "הלשון שלך מזיינת אותי!".

המשכתי לדחוף את לשוני פנימה והחוצה, מתוך נרתיקה של אסתי, כשהיא מתפתלת מולי, מקרב אותה לעבר האורגזמה שרציתי לתת לה, כשהרגשתי שהיא מוכנה, מצצתי את הדגדגן שלה בין שפתי, גלגלתי את הלשון שלי על הגוש הקטן, ליטפתי אותו עם הפה שלי, היא תפסה את ראשי בשתי ידיה, מורחת את פני ברטיבותה, החזקתי את רגליה בכוח, הקדשתי את כל תשומת לבי לדגדגן שלה, נשנשתי וליקקתי ומצצתי, כשאני מוביל אותה, לעבר השיא.

"אני הולכת לגמור", היא זעקה והתנשפה, "אתה גורם לי לגמור, אני מתה.. עוד קצת.. אל תפסיק..", הרגשתי את גופה מתקשה, פיה נפער בצעקה אילמת, האקסטזה פגעה בה בגלים, גופה התעוות, נשימותיה כבדו, היא התנשפה, שואפת אוויר, החזקתי אותה קרוב עד שהעוויתות שככו. לאחר דקות היא פקחה את עיניה ונאנחה, "תודה, הייתי צריכה את זה".

"תמיד לשירותך", חייכתי, "בכל עת".

"אני אתפוס אותך במילה, עבר הרבה זמן מאז שגבר ירד לי כל כך נפלא, אבל כרגע, אני רוצה להחזיר טובה".

לפני שהספקתי לומר משהו, היא הייתה על ברכיה, שחררה את חגורתי, התירה את מכנסי, בתוך שניות הם היו סביב הקרסוליים שלי, אוהל בלט מתחתוני הבוקסר שלי, עם מעט מאמץ, היא הסירה גם אותם מעלי.

עיניה סקרו את הזין הזקוף, "לא רע לחנון צפוני", אמרה בחיוך וחפנה אותו בידה, ללא היסוס היא קירבה אותו לעבר שפתיה, שלחה את לשונה וליקקה את הקצה הסגול, טיפת טרום שפיכה נזלה מהחריץ, אסתי שאבה אותה לפיה ובלעה, היא הרימה את מבטה, הביטה אל תוך עיניי ואז פערה את פיה ובלעה את הזין המתוח לגרונה.

הרגשתי את האף שלה מלטף את שיער הערווה שלי, היא משכה את ראשה לאחור, שלפה אותו מגרונה, "אתה אוהב את זה?, שאמשיך?".

"כן, הו ככןןןן", מלמלתי.

היא לקחה אותי לפה שוב, והחלה מניעה את ראשה מעלה ומטה, התחושה של פיה הרטוב מחליק על האיבר הנוקשה שלי הייתה מדהימה, בהלה אחזה בי, ידעתי שלא אוכל להתאפק זמן רב, "אסתי" התנשמתי, "אני הולך לגמור".

היא לא עצרה, אלא להיפך, האיצה את תנועותיה.

"אסתי", הזהרתי אותה שוב, "אני לא יכול…".

היא לא הפסיקה, ידה ירדה אל בין רגליה, והיא החלה נוגעת בעצמה, שתי אצבעות נכנסו לתוך הכוס שלה כשהיא משפשפת את גבעת אהבתה בטירוף, מתאווה לאורגזמה.

"תגמרי מותק", הצלחתי לומר, "אני רוצה לראות אותך גומרת, בזמן שאת מוצצת לי", נשימתי נעתקה, התפרצתי, יריתי זרם אחר זרם של פורקן לתוך פיה, יכולתי להרגיש אותה בולעת לפחות חלק ממה שפרקתי בגרונה, הזרע שלי טפטף מזווית פיה, שניות לאחר מכן, אסתי שחררה את איבר המין שלי, גופה התחיל להתפתל ולרעוד, ידה כיסתה את תלולית ערוותה, אצבעה עיסתה את דגדגנה בזעם, מעיפה אותה לתוך מה שנראה, כמו עוד אורגזמה.

אחרי רגע עזרתי לה להתרומם על רגליה, התנשקנו, טעם המיצים שלנו התערבב בין שפתינו.

"אני חושבת שאלך", אמרה.

"עוד לא פיציתי אותך לגמרי, על הנזק שגרמתי לך, מה דעתך על דייט נוסף?". שאלתי, "אני לא רוצה להיפרד".

היא הרימה את מבטה אלי, "גם אני חושבת, שהסיפור הזה ביננו, עדיין לא נגמר" ענתה.

והיא צדקה!!