יפתח – חלק שני

זהו המשך ל"יפתח – חלק ראשון" ומומלץ לקרוא אותו תחילה.

 

למען הסר ספק:

עלילת הסיפור, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דימיוני. כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות של אנשים אמתיים, חיים או מתים, הרי הוא מקרי בהחלט.

 

 

נפגשו שוב במוצאי שבת, באה ללוות אותו לתחנה, ככה זה בטירונות הסביר לה, שבת קצרה.

הספיקו עוד חפוז אחד בחדר שלו, לבושים, "יש לי זמן לקוויקי" אמר ובלי להתפשט השעין אותה אל הקיר, ישבנה אליו, הפשיל את תחתוניה מעט, הוציא את הזיין הזקור שלו ותקע אותו בכוס שלה, השחיל אותה מאחור, זיון קר, מפמפם במהירות ומרוקן את בקבוקיו, גומר בתוכה עוד לפני שהיא התחממה.

"אני רוצה שנפרד!" הפתיעה אותה כשכבר כמעט והגיעו לתחנת האוטובוס "תראי זה לא את, זה אני" התחיל מורח אותה, "אבל עכשיו, כשאני רחוק בצבא אני לא רוצה מחויבות"

התחילה לבכות "אבל למה?" בכתה "אני אוהבת אותך".

"תראי, אני לא רוצה שתרגישי מחויבת, את צעירה, בשמינית וזה הזמן לעשות חיים ו…"

"אבל אני רוצה להיות מחויבת" פרצה בבכי חזק יותר "אני רוצה אותך" אבל הוא כנראה היה מיומן בסצנות כאלה, הרבה בחורות כבר זרק בחייו ולא התרגש מעוד אחת, לא נגע בה אפילו, התרחק.

"אל תבכי, את חכמה ויפה ותמצאי מישהו אחר בקלות"

"אבל אני לא רוצה מישהו אחר, אני רוצה אותך" לא ויתרה, בוכה בדמעות, מרגישה שעוד רגע היא מתעלפת.

"וחוץ מזה קשה לי עם המחשבות שאולי את שוכבת אם מישהו אחר" הרגישה כאילו חץ ננעץ בליבה, "את יודעת כמו אתמול… ששכבת עם נוח!"

תמר חשבה שמכים אותה עם פטיש, כאב חד עבר בגופה "בחיים לא" מיררה "אני רק שלך, אתה זוכר, אתה אמרת לי, יפתח אמר, חשבתי שזה מה שאתה רוצה, אני בתוכי לא רציתי אבל עשיתי את זה בשבילך, שאתה תהיה מרוצה".

"זה נגמר!" קטע אותה באמצע "תרגישי חופשי לצאת עם כל מי שאת רוצה" תמר ניסתה לאחוז בידו אבל הוא ברח "את חופשיה ואני חופשי, כל אחד יעשה מה שהוא רוצה ועם מי שהוא רוצה, זהו…נגמר!".

האוטובוס הגיע לתחנה, תמר ניסתה להצמד אליו, לחבק אותו, רצתה להגיד לו עוד עד כמה היא אוהבת אותו, אבל הוא ברח, עלה לאוטובוס בלי להסתובב אפילו כדי להגיד לה שלום, כאילו היתה זרה.

תמר ישבה עוד שעה ארוכה על הספסל שליד התחנה, ממענת לקבל, בוכה, אחר כך חזרה הביתה, לא סיפרה לאף אחד, הסתגרה בחדרה ולא יצאה, החברות הזמינו אותה והיא סרבה, היתה שולחת ליפתח כל יום מכתב אהבה לוהט אבל מעולם לא קיבלה תשובה.

אחרי שבועיים חזר שוב לחופשה, רזה יותר, שזוף. הלכה אליו הביתה ואמא שלו אמרה שהוא עסוק וביקש שלא יפריעו לו.

חיכתה ליד הבית עד שראתה אותו יוצא עם נוגה, מי"ב 2, ידו מונחת על כתפה, מחבקת, כף ידו דחופה עמוק במחשוף שלה, מתחת לבד החזיה, המבט על פניה של נוגה אמר הכל, היה ברור שהם עשו את זה, שהיא קיבלה את עונתה.

אחר הצהרים חזרה שוב ושוב אמא שלו השיבה את פניה ריקם, הפעם אמרה שהוא ישן וביקש שלא יעירו אותו.

בערב יפתח צלצל אליה, בהתחלה שמחה, חשבה שהוא חוזר "תשמעי טוב תמר" פתח את השיחה, קצר וענייני, "אני מבקש שתפסיקי לרדוף אחרי! אל תבואי אליי יותר הביתה! אנחנו גמרנו! את מבינה!"

בכתה שוב, בשקט שאמא שלה לא תשמע, "אבל למה יפתח? אני אוהבת אותך, אני מוכנה לעשות הכל בשבילך"

לא נתן לה לסיים "תמר, את מספיק חכמה, מה בדיוק את לא מבינה? אני לא רוצה אותך!" היכו בה המילים שבקעו מהטלפון שבידה "אם לא תפסיקי לרדוף אחרי אני אספר לכולם שאת נותנת, שאת זיון קל, שאת שוכבת עם כל אחד!" הזהיר בקול שלא השאיר ספק לגבי כוונותיו "דיר באלק!" הוסיף… וסגר.

ביום ראשון תמר לא הלכה לבית ספר, הסבירה לכולם שכואב לה הראש. אחרי הצהרים ורד באה לבקר אותה, יודעת שיפתח עזב אותה, שאלה למה? והשתתפה בצערה. "לא חשוב, יהיו עוד בנים" נסתה לנחם אותה, "אולי הוא צודק, למה את צריכה לחכות לו, בואי אתנו, נלך לבלות, נלך לחגוג".

"אבל אני אוהבת אותו" הסבירה תמר "תגידי לו, תגידי למושיק שיגיד לו, בבקשה" התחננה, בוכה.

"אל תתעסקי איתו" הזהירה אותה ורד לפני שהלכה "אני מכירה אותו, את זוכרת מה קרה לדליה, כל בית הספר צחק אליה, את לא רוצה שזה יקרה גם לך, נכון? תשמעי לי, יפתח מתכוון לכל מילה!"

בערב באה אליה נטע, אחותו הגדולה של יפתח שהיתה המדריכה שלה בצופים לפני כמה שנים והם הסתגרו בחדרה של תמר.

"תראי, אני יודעת שאחי מניאק גדול" התחילה נטע, "ואני רוצה שתדעי שאני מתעבת את כל מה שהוא עשה לך" המשיכה והוציאה כמה חפצים שתמר השאירה אצל יפתח מתיקה ומסרה לה אותם, "אבל אחי ביקש שאני אחזיר לך אותם".

למראה הדברים שלה פרצה תמר בבכי, יושבת על המיטה ומתיפחת. נטע קמה והתיישבה לצידה, על המיטה, מחבקת אותה ומצמידה אותה אליה "אל תבכי" ניסתה להרגיע אותה, "הוא לא שווה את זה" החליקה בידה על שערה, "תאמיני לי" הצמידה את ראשה של תמר לכתפה והמשיכה ללטף אותו "אל תבכי בגללו, כל הגברים אותו דבר, רק רוצים לזיין" נצמדה לתמר וזאת חבקה אותה בשתי ידיה, מצמידה אותה ובוכה עוד יותר.

נטע חבקה אותה חזרה, מצמידה אותה, מחבקת בשתי ידיה, נותנת לה נשיקה קלה על המצח, כמו אמא טובה, מניחה את ראשה של תמר על כתפה ולוחשת באוזנה "את יותר טובה ממנו, פי אלף, אל תבכי" ונשקה אותה בעדינות על הלחי, "הוא לא שווה שתבכי בגללו" המשיכה נטע והחדירה את ידה אל מתחת לחולצת הטריקו שלבשה תמר, מלטפת את גבה.

רעד עבר בתמר למגע ידה של נטע וזאת הרגישה ונבהלה, ניסתה למשוך את ידה אבל תמר עצרה בה, "לא זה טוב, זה נעים לי" התפנקה "תמשיכי, בבקשה"

ישבו כך מחובקות, שותקות, נטע מלטפת אותה, כף ידה מטיילת על עור גבה, דופקת דפיקות קלות כאילו היתה תינוקת שמנסים להרדים ולאט לאט תמר נרגעה.

"את יותר טובה ממנו" חזרה שוב נטע על דבריה, בפעם המי יודע כמה, ונישקה את תמר קלות על השפתיים ופתאום מצאו עצמן בנשיקה צרפתית לוהטת, נופלות על המיטה, שוכבות מחובקות ומתנשקות, לשון נוגעת בלשון, השפתיים צמודות, דבוקות.

נטע הפסיקה לרגע "את רוצה לנעול את הדלת?" ספק שאלה ספק ציוותה ותמר קמה ונעלה. כשהסתובבה חזרה ראתה את נטע מורידה את חולצת הטריקו שלבשה, "חם פה" צחקה, מגלה שהיא בלי חזיה, לא צריכה, חושפת את שדי האגס שלה, שדיים קטנים וזקופים שפטמה כהה ניצבת בראשם, בולטת על רקע העור הלבן.

תמר עצרה לרגע, בוחנת את נטע עד שזאת הושיטה יד ואחזה בידה, "בואי" הובילה אותה והושיבה אותה חזרה על ידה, מחבקת אותה, אוחזת בידה של תמר ומניחה אותה על שדה החשוף, אחר כך מכניסה את ידה שלה אל מתחת לחולצה של תמר, מלטפת אותה, מנשקת שוב את שפתיה, משחררת את קרסי החזיה שלה וחופנת את שדיה "תורידי את החולצה"

נעמדו והתפשטו במהירות, כאילו מישהו רודף אחריהן, עומדות עירומות, רחוקות משהו, ובוחנות אחת את השניה, כאילו חוששות, אחר כך התקרבו מעט והחלו נוגעות זו בזו, נגיעות קטנות, כאילו בוחנות את עצמן, מחליקות על הלחי, מלטפות את הבטן החשופה, תמר תפסה אומץ ונגעה לנטע בפטמה הכהה, מרגישה עד כמה היא נוקשה ובורחת, אחר כך שבה וליטפה גם את הפטמה השניה.

התקרבו עוד ונצמדו זו לזו, בטן נלחצת לבטן, שד מועכת שד, השפתיים נצמדות שוב בנשיקה לוהטת, נטע דחפה אותה בעדינות לעבר הקיר, משעינה אותה עליו "תני לי" לחשה לתמר "תני לי לפנק אותך" נישקה את צווארה ומשם החלה יורדת, משרטטת בלשונה פס רטוב עד שהגיעה לשדיה והחלה מנשקת גם אותם, אוחזת בפטמה הימנית בין שיניה ומוצצת, בעדינות שלא יכאב, מפנקת ועוברת לשמאלית, מטפלת בשתיהן, לוקחת את הזמן עד שהמשיכה לרדת, לאורך הבטן השטוחה, מנשקת את דרכה, נשיקות קטנות ורטובות, מתכופפת ויורדת על ברכיה.

תמר ניסתה לכסות את ערוותה בידיה אבל נטע אחזה בהם "תני לי לפצות אותך" ביקשה ומשכה אותם, חושפת את פלומת השיער הבהיר ואת החריץ הורוד המסתתר בין זוג השפתים הכהות, נפוחות משהו, מגורות.

ראשה של נטע נצמד לאגנה של תמר, פיה נצמד לכוס, מריחה את ריחה, יודעת שהיא רוצה, שפתים נושקות לשפתים והלשון חודרת לתוכה, מתחילה לפנק, לנגוע במקומות חבויים, בנקודות שתמר לא הכירה, עיניה של תמר נעצמו והיא התמכרה לתענוג, נשענת על הקיר וידיה נחות על ראשה של נטע כאילו מבקשת שתמשיך, מצמידה את ראשה לגופה כאילו מבקשת שתחדור יותר עמוק, מלטפת ולוחשת "כן, עוד, זה טוב, עוד" ונטע נענתה.

גמרה בסערה! אורגזמה שתמר לא הכירה מעולם הרעידה את גופה, שונה, לא כמו אז, כשיפתח זיין אותה, חזקה יותר, מרעידה את כל הגוף עד שכמעט ולא הצליחה לעמוד.

כאילו צפתה זאת מראש החזיקה בה נטע והשכיבה אותה על המיטה, על גבה, וכרעה שוב בין רגליה הפשוקות של תמר, מתחברת שוב לערוותה ומוצצת, יורדת לה, מובילה אותה לאורגזמה שניה, לחוויה חדשה, ידיה של תמר פשוטות לצדדים ואגרופיה מקופלים, חונקת בקושי את זעקות ההנאה שלה, מפחדת שהוריה ישמעו, שיבואו לראות מה קרה.

גמרה שוב, כמו בפעם הראשונה, שכבה מותשת, נושמת בכבדות ונטע נשכבה לצידה, מחבקת אותה, מנשקת אותה על שפתיה, מחדירה את לשונה, נותנת לה לטעום מטעמה.

שכבו זו לצידה של זו, מלטפות, עד שתמר הסדירה את נשימתה "אני רוצה גם" לחשה לנטע "רוצה לפנק אותך" הוסיפה "תלמדי אותי, בבקשה".

תמר נשכבה בין רגליה של נטע, על בטנה, ראשה מול אגנה, רואה את ערוותה המגולחת, את הפס הורוד החוצה את הכוס שלה, את הרטיבות המנצנצת בין השפתיים הכהות, ידיה של נטע על ראשה, מכוונת אותה והיא עושה מה שנטע אומרת לה.

טעמה פעם ראשונה טעם אשה, טעם ערווה נשית מיוחמת, החדירה בזהירות את לשונה לתוך הכוס, מטיילת ימינה ושמאלה, נטע מכוונת והיא מזיזה "כן, קצת ימינה, עוד קצת, כן שם, אימא'לה, שם!" מגלה את הדגדגן, בולט ונפוח, ואוחזת בו בלשונה "כן, זהו, עכשיו תמצצי אותו" מנסה ונכשלת ושוב מנסה עד שהצליחה, מוצצת ומרגישה את נטע נמתחת גונחת "כן, תמשיכי, ככה, בדיוק ככה, עוד" ופתאום זה בורח לה ושוב מחפשת בלשונה ומוצאת בעצמה ומוצצת, "כן אני באה, אני גומרת, אל תפסיקי" סיננה נטע, מתאפקת גם היא לא לצעוק מהנאה, מכה בכפות ידיה על המזרון " כ-ן-ן-ן-ן-ן-ן" וטעם חדש התפשט בפיה של תמר, טעם שעד היום לא הכירה, טעם של אשה שגמרה, שבאה על סיפוקה, טעם של עוד, ממכר.

"בואי" משכה אותה נטע אל המיטה, משכיבה אותה לצידה, צמודות, חזה נלחץ לחזה, מתנשקות ומלטפות זו את זו, "תגידי, אף פעם לא עשית את זה?"

"עשיתי מה?"

"את יודעת, מצצו לך?"

"לא"

"ואת מצצת?"

"רק ליפתח" הסמיקה תמר

"לא מגיע לו!" קבעה נטע "חלאה!…ולאשה לא ירדת?"

"לא!"

"את לומדת מהר" החמיאה לה נטע, "כבר מזמן לא גמרתי ככה, רוצה עוד פעם? רוצה 69??"

שכבו ככה, תמר על הגב ונטע עליה, בטן על בטן, ראשה של זו בערוותה של רעותה, חודרות בלשונן, מוצצות, מפנקות האחת את השניה עד שגמרו והתהפכו, נטע על הגב ותמר עליה, מפנקות וגומרות שוב… פעם אחר פעם עד שלא היה להם כוח לעוד.

"פעם את עוד תפגשי אותו" אמרה לה נטע לפני שהלכה, "אני מרגישה את זה" הוסיפה "אל תשכחי ואל תסלחי לו! תראי לו שגם את יכולה!"

*********

"כן זהו," הניחה תמר את התיק והפנתה את מבטה אל יפתח היושב מולה, יודעת בדיוק מה היא רוצה.

"תראה יש הרבה מאד סיכון בתיק הזה" ראתה אותו מתכווץ בכסא ומשפיל עיניים, "אתה יודע במצב השוק הנוכחי הבנק צריך בטחונות יותר ממשיים כדי להיות בטוח שתוכל להחזיר את ההלואה ו…"

יפתח הכיר כבר את הניסוחים האלה והחוויר, שמע אותם גם בבנקים הקודמים בהם ביקר, הקדמה מנומסת לתשובה השלילית שתבוא מייד אחריה.

"אני רואה שאתה מרמת השרון, למדת שם?" הפתיעה אותו כשהיא משנה פתאום נושא.

"כן" השיב והיא הבחינה בזיק של תקוה מנצנץ בעיניו "למה?"

"הכרת במקרה את תמר קופילביץ?"

שתק רגע, חושב, מנסה להזכר "נשמע לי מוכר," המהם לעצמו "אהה, כן," התחיל להזכר, לא מקשר עדיין בין שם נעוריה והשלט המהודר גב' תמר כץ המונח על שולחנה "כן בטח," שב וחייך כשנזכר באותו קיץ ועדיין לא מחבר בין אותה תיכוניסטית למנהלת הבכירה היושבת עכשיו מולו "כן, החנונית ההיא" לא יכל לעצור בעצמו, חזר להיות אותו יפתח השחצן שהכירה, "למדה שכבה מתחתי, אני פתחתי אותה!" השלים בגאווה.

"אתה מה?" שאלה תמר בקול הכי אדיש שיכלה.

"אהה," היסס לרגע, מרגיש שאולי הגזים אבל השחצנות הטבועה בו גררה אותו קדימה "נו, את יודעת, הפכתי אותה לאשה".

"אהה" אמרה כאילו לא בה מדובר, "אתה מתכוון שזיינת אותה, שקרעת את בתוליה?" הקשת עליו או אולי עודדה אותו בשפתה הגסה.

"כן" צחק והאסימון עדיין לא נפל לו, "זיינתי ואחר כך זרקתי אותה" הוסיף בגאווה ילדותית, כאילו חשב שסיפורי העבר יוסיפו לו קרדיט אצלה ופתאום תפס את עצמו, "למה, את מכירה את הקופילביץ ההיא".

"הזאת" תיקנה אותו במהירות.

"מה???" קפץ מכסאו.

"הזאת" הצביעה על עצמה, "אם עוד לא הבנת אז אני החנונית שפתחת, אני התמר קופילביץ ההיא!" חיקתה את קולו.

"אבל," גמגם בקול רועד, הופך לבן כסיד עד שכמעט וחשבה שיתעלף "א…א…אני… מצטער… תראי".

תמר קמה ממקומה התקדמה לעברו של יפתח והתיישבה על השולחן, מציגה לראווה את רגליה הארוכות שחצאית המיני שלבשה רק הבליטו את יופיים, יושבת מולו והוא עיניו מושפלות לרצפה "תראה מר יפתח" אמרה בקול מנוכר "ההלואה שלך בעלת סיכון גבוהה מדי ואף אחד לא יאשר אותה!" המשיכה "דרך אגב" שינתה שוב את הנושא "תגיד, למה בחרת בי? אז?".

יפתח היסס, לספר לה או לא? את האמת או למרוח? "את לא תאמיני" התחיל, יודע שאין לו כבר מה להפסיד, "אבל זאת האמת, אני לא משקר, את זוכרת את ורד?".

"החברה שלי? זאת ש…"

"כן, ורד שהיתה החברה של מושיק, היא רצתה שאני אשכב איתה אבל אני לא הסכמתי, את יודעת בכל אופן מושיק היה החבר הכי טוב שלי," עצר רגע בסיפור, לוקח אוויר "ורד רדפה אחרי הרבה זמן ואני אמרתי לה לא אבל היא לא ויתרה, מסתבר שורד הכירה את אחת החולשות שלי וניצלה אותה עד תום" עצר שוב לרגע והפעם הסמיק "הייתי מכור על בתולות… בשביל לפתוח בתולה הייתי מוכן לעשות אז הכל, אז ורד הציעה לי עסקה שלא יכולתי לסרב לה, היא תסדר לי לפתוח אותך, הבתולה, ובתמורה אני אשכב איתה"

תמר הרגישה כאילו היכו בה בפטיש, ורד, החברה הכי טובה שלה, זאת שהיא שפכה את ליבה בפניה, סיפרה לה את כל סודותיה, זאת שבאה לנחם אותה אחרי שיפתח זרק אותה בעצם… מכרה לו אותה! השתמשה בה כדי להשיג זיון מיפתח!

תמר קמה ממקומה והלכה לכיוון הדלת, נעלה אותה וחזרה והתישבה על הכסא הגדול שלה "יפתח, יש לי הצעה מיוחדת בשבילך"

יפתח הזדקף במקומו, מסתכל עליה במבט של תקווה, מאזין.

"אני מוכנה לקחת את הסיכון ולאשר לך את ההלואה אבל יש לי שני תנאים לכך" התחילה והוא נדרך כולו "התנאי הראשון," עצרה רגע, חושבת, "התנאי הראשון זה שתרד לי" אמרה במהירות והסבירה "אתה יודע אני מצצתי לך אבל אתה לא ירדת לי אפילו פעם אחת אז הגיע הזמן".

יפתח הסמיק, לא האמין שזה קורה לו, ברגע הראשון בא לו לקום וללכת אבל אחרי רגע נוסף הבין שבעצם במצבו הנוכחי אין לו הרבה ברירה ולרדת לה, למרות הסחטנות שבדבר, זה לא תשלום נורא כל כך ומי יודע, אולי הוא גם יהנה.

"בסדר" פלט "לזה אני מסכים, ומה התנאי השני?"

"השני," משכה תמר את דבריה, "השני זה" עצרה שוב, חוככת בדעתה וממשיכה "אני רוצה לזיין אותך! אתה זיינת אותי הרבה פעמים אז גם אני רוצה לזיין אותך פעם אחת!" פלטה במהירות.

את הצפרדע הזאת היה ליפתח קצת יותר קשה לבלוע, שאשה תזיין אותו?

תמר שלחה ידים אל מתחת לשולחן והרימה מעט את ישבנה מעל הכסא, מתנועעת מצד לצד, מתכופפת מעט קדימה ובסוף הניחה את התחתונים שהורידה ברישול על השולחן, תחתוני ביקיני לבנים שכתם הרטיבות הקטן שעליהם מסגיר שהיא כבר מוכנה "נו, תחליט, מה התשובה?" דחקה בו "כמו שאמרת לי אז, בפעם הראשונה שהגעתי אליך, זוכר? רוצה טוב, לא רוצה – להתראות"

יפתח ידע שאין לו הרבה ברירה, נכון שחש מושפל, אף בחורה לא עשתה לו דבר כזה, אבל תמר תפסה אותו עם המכנסיים למטה, אחזה חזק בביצים ולחצה! כל הקלפים היו אצלה, אחרי כל הסיפורים ששמע על השוק האפור מבחינתו הכל היה עדיף ובכלל, אחרי כל מה שהוא עשה לה… "מסכים" לחש.

"לא שמעתי" שחקה בו כמו שהוא שיחק בה בעבר.

"אני מסכים" אמר.

"אז תתפשט!" אמרה כשהיא מתרווחת בכורסה "אתה זוכר את הצגת הסטריפטיז שאני עשיתי לך, אז, כשקבלת אותי לחבורה שלך, עכשיו תעמוד אתה שם," הצביעה על המקום הפנוי מול השולחן שלה, "ותעשה לי הצגת סטריפטיז קטנה משלך"

יפתח קם ממקומו ונעמד במקום שסימנה שולח ידים ומתחיל לפתוח את כפתורי החולצה.

"לא ככה! תרקוד!" עצרה אותו "אני רוצה שתרקוד! סטריפטיז! לא סתם להתפשט, תרקוד! כמו ההם בסרט 'ללכת עד הסוף', כמו שאני רקדתי לך ולחברים שלך!"

יפתח התחיל לרקוד, מנסה להזכר בסרט, מנסה לחקות אותם, מנענע את ירכיו ופותח כפתורים, מוריד את החולצה ואחריה את הגופיה, חושף את בטנו, מצטער שלא השקיע יותר בחדר הכושר, שלא הוריד את הקרס שצימח.

אחר כך חלץ נעליים והמשיך למכנסים, מתנועע ומנסה להוריד, כמעט ונפל, נשען לרגע על הכסא וחזר לרקוד, מזמזם לעצמו איזה שיר, בלי מילים, רק בשביל הקצב.

האוהל בתחתוניו הסגיר את סודו, עמד לו, ועוד איך עמד לו, מסתבר שהריקוד חירמן אותו יותר ממה שחשב שיקרה והזיין שלו ניצב זקור ונוקשה, מנסה לפרוץ מתחתוניו.

"תמשיך" האיצה בו תמר, נמתחת לאחור בכסא ומשחררת כפתור עליון בחולצה, חושפת את החריץ המדליק שבין שדיה "נהייה חם כאן, תמשיך, למה עצרת?"

יפתח המשיך, מנענע את אגנו ומושך לאט את תחתוניו, מסתובב ומבליט את הישבן, מתכופף ומוריד את התחתונים עד הרצפה, בועט בהם לפינת החדר ומסתובב חזרה, חושף בפניה את הזיין העומד, תורן זקוף, רוטט ומוכן לפעולה, מניע את אגנו קדימה ואחורה, בתנועות זנותיות, משפשף בעדינות בידו, משוויץ באיבר המוצג לראווה.

לרגע תמר התאכזבה, לפני עשרים שנה חשבה שהזיין שלו הוא הכי בעולם, כך גם זכרה אותו עד היום, אבל עכשיו, אחרי כל מה שפגשה בדרכה, זה נראה לה די ממוצע, רגיל, פגשה גדולים ממנו, "שפשף, שפשף, תעמיד אותו!" הכריזה "מה זה, אני לא מדליקה אותך יותר?? אני רוצה לראות אותו עומד, אני רוצה אותו גדול וחזק" הוסיפה וראתה איך יפתח מסמיק, יודע שהיא לועגת לו.

"ירדת פעם לאשה?"

"כן" הסמיק.

"הרבה?"

"ככה"

"והיא גמרה?"

"כן!" התגאה.

"היית בצנחנים, לא?" המשיכה ושאלה.

"כן" ענה בהפתעה, לא מבין את הקשר.

"אז אני בטוחה שאתה יודע לזחול" צחקה בקול, מרחיקה מעט את הכסא לאחור ומפשקת את רגליה מתחת לשולחן "תרד על הברכים ותזחל אל מתחת לשולחן שלי" הרימה את החצאית שלבשה "תכנס ותרד לי, תמצוץ לי, תפנק אותי עד שאני אגמור… עד שאני אגיד לך די!".

יפתח נעצר, נכון שהיא אמרה לו מראש מה היא רוצה ונכון שהסכים אבל לשמוע את זה ממנה ככה, כמו שאף אשה לפניה לא עשתה לו, הקפיא אותו במקומו.

"נו… אין לי זמן מיותר! רוצה טוב, לא רוצה – להתראות!" החזירה אותו למציאות "אתה בא או …"

יפתח ידע שאין לו ברירה, הסמיק וירד על ברכיו, התחיל לזחול אליה, נכנס אל מתחת לשולחן הגדול, אל בין רגליה הפשוקות, מתקרב ומריח את תשוקתה, רואה את הכוס הפתוח בפניו, את הפס הורוד הרטוב המצפה למגע לשונו, הרים עיניים וראה את המבט שלה נעוץ בו כשחיוך נצחון גדול על פניה, הסמיק אבל מחל על כבודו, הצמיד את ראשו והחדיר את לשונו לתוכה.

התחיל בהיסוס, כאילו טועם, משחק לאט בלשונו, יוצא ידי חובה, עד שהורידה את ידיה על ראשו והצמידה אותו לערוותה בחוזקה, "אם אתה רוצה הלוואה אז תפנק אותי!" ציוותה "כדאי לך שאני אהיה מרוצה אז תמצוץ!"

יפתח ידע את העבודה, תמר הרגישה את לשונו שחדרה למעמקיה נוגעת במקומות הנכונים, מעבירה זרמים בגופה, חוקרת בתוכה. יפתח מצא ואחז בדגדגן שלה ומצץ באומנות, כמו מקצוען, יודע מה זה עושה וממשיך, מוביל אותה לאורגזמה ראשונה.

תמר גמרה בשקט, לא מודיעה, מחזיקה בראשו של יפתח "תמשיך, עוד!" הצמידה אותו לערוותה ולא נתנה לא לברוח, "אל תפסיק … תמשיך" הודיעה לו "תמשיך!" והוא המשיך, לא צריך הרבה בשביל להביא אותה לאורגזמה שניה, אוחז בדגדגן הנפוח מתאוותה ונוגס בו בעדינות בשיניו, נגיסות קטנות, מעוררות, "כן, ככה, תמשיך" הרגיש שהיא שוב גומרת והתחיל למצוץ חזק יותר, "כן, הנה, זה בא לי, הנה!" גמרה והפעם לא מסתירה, הפעם מודיעה לו, "כן אני אוהבת ככה, זה טוב, תמשיך, לא מספיק לי, אני רוצה עוד, כן, תמשיך"

תמר הושיטה יד ופתחה את המגירה התחתונה בשולחן העבודה שלה והוציאה קופסת קרטון חומה, נזכרת ביום שקיבלה אותה, היום שבו מונתה לתפקידה.

בנות המשרד עשו לה מסיבה קטנה, הביאו לה מתנות לכבוד המינוי שקיבלה, בכל אופן זאת היתה הפעם ראשונה שאשה קיבלה את התפקיד הזה.

אחת הביאה לה עט נובע והשניה תיק עור מהודר, השלישית בושם ואתי, המזכירה המסורה שלה, נתנה לה את קופסת הקרטון חומה, אטומה, ששום דבר לא כתוב עליה, "תפתחי את זה אחר כך, כשתהיי לבד" אתי ציחקקה והסמיקה.

תמר חיכתה שכולם יעזבו ורק אז פתחה, מצאה בפנים עוד קופסה ופתק "תמיד אמרו שזה תפקיד של גבר, שצריך בשביל זה ביצים" היה כתוב בפתק, "אז תראי להם! בהצלחה"

פתחה גם את הקופסה השניה ומצאה בתוכה סטראפאון, זיין מפלסטיק שחור ששתי ביצים ורצועות עור צמודות לבסיסו, ובקבוקון קטן, דוגמית של שמן סיכה.

תמר הסמיקה, היה לה רגע של מבוכה, אחר כך הכניסה את הקופסה למגירה התחתונה בשולחן ומאז ועד היום לא נגעה בה.

תמר הוציאה את הסטראפון מהקופסה והניחה אותו על השולחן, מיישרת את רצועות העור המגולגלות, אחר כך הוציאה את בקבוקון שמן הסיכה, פתחה והניחה על יד, עצמה עיניים והתמכרה לאורגזמה השלישית שנבנתה בתוכה, אוחזת בראשו של יפתח ומצמידה אותו לערוותה "כן, זה בא לי, הנה" הודיעה לו, "כן, כן, כן!" ושוב גמרה.

לקח לה רגע להתאושש, מרפה ממנו, אחר כך קמה ונעמדה "תצא!"

חיכתה שייצא, רואה אותו מביט בסטראפאון שעל השולחן ומחוויר, "מה קרה?" שאלה תמר, מחייכת, "אף פעם לא זיינו אותך?"

יפתח הסמיק ולא ענה, התבייש. לא על כזה דבר חשב כשאמרה שתזיין אותו, "קח" מסרה לו את הצעיף שהסירה מצווארה, "תקשור לעצמך את העיניים ואחר כך תשען על השולחן ותתכונן, אני הולכת לזיין אותך!".

יפתח קשר לעצמו את העיניים, מריח את ריח הבושם שלה, מנסה לזהות ולא נזכר, אחר כך נשען בידיו על השולחן.

"לא ככה, עם המרפקים"

סידר את עצמו מחדש, ישבנו בולט, מפשק את רגליו, מתכונן.

יפתח שמע אותה נעה בחדר, שמע את רשרוש הבד כשהתפשטה, הרגיש שהתכופפה ולקחה את הסטראפאון, ניסה להרגע, להתכונן, עד שהרגיש אותה נעמדת מאחוריו ומורחת לו שמן סיכה קריר ושמנוני בחריץ שבין פלחי ישבנו החשוף בפניה, מוסיפה כמות נדיבה בפי הטבעת המכווץ.

יפתח ידע שזה יכאב לו, הוא לא סיפר לה אבל מישהו כבר ביקר שם לפניה, נזכר באותו לילה… בטיול הגדול שאחרי הצבא.

*******

ארבע שנים ותשעה חודשים שרת בצבא, את רובן העביר בלבנון. סיים כקצין, סגן, ומיד יצא לטיול הגדול.

את הנס פגש בעיירה נידחת באמריקה הדרומית, יפה כמו אל יווני, גבוה ושרירי, שיער בלונדיני חלק וחיוך קבוע על פניו, שותף אידיאלי לטראק משותף.

רק בלילה השלישי, כששכבו בשקי השינה שלהם באוהל הקטן, יפתח הבין פתאום שהנס הומו, לא משהו שהנס עשה, הנס אפילו לא ניסה לנגוע בו, אבל פתאום הוא דיבר על פיטר, החבר שמחכה לו בבית וכמה הוא מתגעגע אליו, מילים חמות ששמורות רק לאוהבים.

"תגיד אתה הו…" הצליח לשאול אחרי הרבה מאמץ, לא מסיים אפילו את כל השאלה.

"כן" ענה הנס, מסתכל עליו, "חשבתי שאתה יודע, שסיפרו לך, למה זה משנה לך?"

"לא" התפתל יפתח, "בכלל לא" השלים ושינה נושא במהירות כאילו כלום לא קרה, כאילו אין טבעי מאהבת גבר לגבר.

המשיכו לטייל כרגיל, על פי התכנון, רק שבליבו של יפתח התנחל לו עכשיו החשש, מה יקרה אם?.

בלילות לא הצליח להרדם, שכב דרוך כמו במארב, מחכה שהנס ירדם ורק אז נרדם, חושב מחשבות, מדמיין לעצמו את פיטר והנס ופתאום הרגיש שעומד לו הזיין, זקפה רצינית שלא ירדה עד ששכב מכורבל ואונן, עשה בשקט ביד, שהנס לא ישמע.

לילה אחד תפס שוב אומץ "תגיד" פנה שוב להנס "אתה ופיטר עושים את זה?"

"אם אתה מתכוון לסקס אז כן" צחק הנס "אנחנו עושים את זה, אף פעם לא עשית את זה עם גבר?"

"לא!" הגיב יפתח אינסטינקטיבית, במין תקיפות, ומייד נרגע "אף פעם" ריכך את התשובה "תגיד…" גמגם והסמיק "אני, אהה, אני מושך אותך?"

הנס הסתכל עליו במבט ארוך, "כן" חייך את החיוך הכובש שלו, "אתה מושך מאד אבל"

"אבל מה?"

"אבל זה עדיין לא מספיק" השיב הנס, "אני צריך להיות בטוח שאתה באמת רוצה!"

"ואיך תדע?"

"אני אדע כשאתה תבוא אליי!"

באותו לילה שוב אונן, שכב עירום בשק השינה וחלם שהוא עושה את זה עם הנס, התעורר עם זקפה אדירה, המחשבות רצו בראשו, הפיתוי לנסות כרסם בו עד שבקושי נרדם.

רק בלילה האחרון קיבל יפתח אומץ, ידע שזה עכשיו או לעולם לא, הרבה דברים חדשים הוא ניסה בטיול הזה אז למה לא את זה? חשב לעצמו.

"תגיד הנס" התחיל, שוכב עירום בשק שינה, "כשאתה עם פיטר, אתה יודע, במיטה, מי? אהה, מי? אתה יודע, מי?" עצר, לא מוצא את המילים הנכונות.

"שנינו" השיב הנס כאילו קרא את מחשבותיו, "פעם אני ופעם הוא, מתחלפים"

"ואם אני אבוא אליך?"

"מה אתה רוצה?"

"לנסות!… גם וגם"

"אתה בטוח?" חקר הנס "אתה משוכנע? אני לא רוצה ש.."

"כן" השיב יפתח, קוטע אותו ופתח את הריצרץ של שק השינה שלו "אני רוצה, אני בא!"

הנס פתח את שק השינה והכניס אותו, עוטף את שניהם וסגר חזרה. היה צפוף בשק שינה, צפוף וחם, יפתח הרגיש את גופו של הנס נלחץ לגופו, גוף חם, ידיו של הנס טיילו על גופו, מעבירות בו מין צמרמורת כזאת, יורדות לעבר מפשעתו, מלטפות את הזיין העומד, עמוד חשמל נוקשה ומוכן לפעולה.

"אני רואה שאתה כבר מוכן" צחק הנס "חבל לבזבז" התפתל בשק השינה "חכה רגע" פתח שוב את שק השינה והוציא בקבוק שמן סיכה מכיס התרמיל שלו, נשכב על בטנו, מפשק את רגליו והחל מורח לעצמו את הפתח האחורי "בוא תשכב עליי"

יפתח נכנס בין רגליו, שוכב עליו, בטנו נלחצת לגבו של הנס, מנסה לכוון את הזיין הזקור, מרגיש איך הנס מפשק את פלחי ישבנו הנוקשה, מוביל את הזיין בידו לכיוון הנכון, מציב אותו בפתחו האחורי, בפי הטבעת המכוץ "בוא" הזמין אותו "בוא תתקע אותי!"

יפתח נעץ את אברו בחוזקה, בקושי פורץ את פי הטבעת המכווץ, חודר לישבנו של הנס, מרגיש את הזיין שוקע בישבן הנוקשה, את פי הטבעת מתכווץ סביבו ואת שריריו נלחצים אל האיבר שחדר, זה היה שונה, חזק וגברי, לא רך כמו עם בתיה, הפקידה הפלוגתית השמנמנה ששמרה על בתוליה לבעלה אבל פתחה את ישבנה לכל מי שרק רצה, הרגיש את הלחץ על הזיין שלו, מגרה כל כך, והתחיל לפמפם.

יפתח לא היה צריך הרבה כדי לגמור, ההתרגשות של הפעם הראשונה, ה"בקבוקים" המלאים אחרי התנזרות ארוכה והחיכוך הנעים בפי הטבעת המשומן עשו לו רק טוב, התרומם על ידיו ופמפם, נועץ בכוח את הזיין בישבן שמתחתיו, שומע את הנס מתחתיו ממלמל מילים בגרמנית שהוא לא מבין אבל מהטון שנאמרו ברור לו שאלה מילים של הנאה, הגביר את הקצב, טוחן, מרגיש שזה בא, עולה ותוקע, מנסה לגנוב עוד רגע עד שלא יכול יותר, נמתח וירה את מטענו הרותח בישבנו של הנס, נופל עליו, שוכב מתנשף, חזהו על גבו של הנס שלא זז, שוכב בשקט על בטנו, מחכה שירגע.

אחר כך הם שכבו אחד ליד השני, נלחצים בשק השינה, שוכבים על הגב ושותקים.

"כאב?" שאל לבסוף יפתח, חושש.

"לא" השיב הנס ולרגע יפתח התאכזב, לא מבין למה.

המשיכו לשכב ולשתוק, מחכים, עד שהנס אחז בידו של יפתח והוביל אותה אל אברו הזקור, זיין גדול ומפואר, שונה, כזה שלא נימול "אני רוצה אותך" לחש באוזנו, "עכשיו בא לי עליך"

"אף פעם לא עשיתי את זה!" התוודה יפתח, "אף פעם לא ביקרו אותי שם!"

"אני יודע" הרגיע אותו הנס "אל תדאג"….

*****

יפתח הרגיש את הזיין מפלסטיק נושק לישבנו, תמר כיוונה אותו בידה אל הפתח הצר, לוחצת בעדינות, מותחת את פי הטבעת, בודקת שהוא בדיוק במקום הנכון, מתכוננת לנעיצה שתבוא, יפתח ניסה להרפות את גופו, להתנתק… וחזר במחשבותיו לאותו הלילה.

******

יפתח שכב על בטנו, מתכונן, רגליו פשוקות והנס מורח לו שכבה נדיבה של שמן סיכה מאחור, בחריץ ישבנו, בפי הטבעת המכווץ, מעסה ומוסיף עוד שמן, שלא יכאב.

אחר כך עלה עליו, שוכב על גבו, הרגיש את הזיין של הנס נלחץ לגופו, רוטט מתשוקה, מחפש את דרכו.

"תפתח" לחש לו הנס מאחור, מתרומם מעט, נותן ליפתח לאחוז בפלחי ישבנו בידיו ולפשק אותם.

"יותר חזק!" המשיך הנס להדריך אותו "תפתח חזק" נישק אותו על עורפו וכיוון את עטרת הזיין שלו לפתח הצר "תרגע, תנשום עמוק, עכשיו!" הכה באגנו ותקע את כל הזיין המפואר בתוכו…

******

הכאב החד שפילח את ישבנו של יפתח החזיר אותו למציאות, הרגשה כאילו נעצו חרב בתוכו, בדיוק כמו אז עם הנס וכמו הכדור שחטף ברגלו בלבנון, כאב חד שהרעיד את כל גופו.

יפתח נשך את שפתיו, מתאמץ שלא לצעוק, מנסה להתרגל לפולש, אם אפשר בכלל להתרגל לאיבר כזה התקוע לך בישבן, לצריבה הזאת בפי הטבעת שנמתח ונמתח עד שכמעט ונקרע, מרגיש איך תמר מכה שוב באגנה, חודרת יותר עמוק לישבנו ושוב נסוגה מעט ותוקעת, קורעת דרכה ולא עוצרת עד שכל התותב היה שקוע עמוק בתוכו, עד שאגנה נמחץ לישבנו המוצק.

תמר עצרה לרגע, תקועה במעמקיו, נותנת לגופו להרגע, לפי הטבעת להמתח, אוחזת בפרקי ידיו ומושכת אותם לאחור, מקמרת את גבו, ראשו מורם, "אני דופקת אותך!" סיננה בין שיניה והתחילה לזיין אותו מאחור, "אני מזיינת אותך!" המשיכה, יוצאת ונועצת עצמה חזרה, מפמפמת באיטיות, לוקחת את הזמן, נהנת מהתחושה.

הגבירה את הקצב, טוחנת אותו, לא אכפת לה מפי הטבעת הכואב שלו, ביד אחת אוחזת בידיו, כאילו היו מושכות, דוהרת עליו ומפליקה לו ביד השניה "אני טוחנת אותך!" היכו בו המילים "אני חוגגת על הישבן שלך!"

"תגיד שזה טוב" האיצה בו, מפליקה שוב על פלח ישבנו הימני, מתחרמנת מהמחשבה, נדלקת מהלחץ במפשעתה, "תגיד שאתה אוהב את זה, תגיד שאת הרוצה עוד…"

יפתח שתק, לא הגיב.

"תגיד!" הצליפה בו בפראות, נועצת את עצמה במכה חזקה, סוחטת אנקת כאב מפיו, "תגיד שאתה אוהב שאני מזיינת אותך או…!"

"אוהב" סינן מבין שיניו, בקושי, רק שתפסיק.

"אני לא שומעת!" הגבירה עוד יותר את המכות באגנה, מותחת עוד יותר את פי הטבעת שכמעט ונקרע.

"א-י-י" נפלטה אנחת כאב מפיו של יפתח "אני אוהב שאת דופקת אותי" הודיע "אני השרמוטה שלך!"

תמר שמעה וגמרה, הרגישה את ההרגשה המוכרת של האורגזמה המתפוצצת בתוכה, גמירה נעימה, מתוקה עם טעם של עוד, והמשיכה לטחון אותו, מושכת בידיו ונועצת באגנה, מזיינת אותו במהירות, מפמפמת עד שהרגישה שזה שוב בא לה, עולה ו…מתפרץ, מתפוצץ בתוכה, "כן, אני גומרת! גומרת!! ג-ו-מ-ר-ת!!!" התפוצצה אורגזמה חייתית נוספת בתוכה והרעידה את כל גופה.

"אל תזוז!" ציוותה והחלה לפתוח את רצועות הסטראפאון הקשור לגופה, משתחררת ממנו, משאירה אותו תקוע בישבנו של יפתח, "אל תוציא! אל תסתובב! ואל תוריד את הצעיף!" המשיכה, עוצרת בעדו מלהסתכל עליה.

במהירות לבשה חזרה את התחתונים, סגרה את כפתורי החולצה ושבה ולבשה את החצאית אחר כך לקחה את הפלאפון שלה וצילמה אותו למזכרת, בלי שירגיש, בלי שידע, נשען כך על השולחן, מובס ומושפל והסטראפאון שלה תקוע בישבנו.

"הכסף יכנס לך לחשבון מחרתיים" הודיעה והתיישבה, נשענת לאחור, כפות ידיה משולבות מאחורי הראש, נמתחת בכסא המנהלים שלה, "עכשיו תאסוף את הבגדים שלך ותעוף לי מהעיניים" אמרה בגסות, "לפני שאני מתחרטת".

יפתח הוריד את הצעיף והחל אוסף את בגדיו ומתלבש במהירות, מרגיש את הכאב בפי הטבעת ושותק, רואה אותה יושבת בכסא שלה, מסתכלת עליו כשחיוך נצחון מרוח על פניה, חיוך של מי שנקמה, ונשך את שפתיו מהכאב ומהעלבון.

"ועוד משהו" אמרה לו לפני שהלך, צועד בקושי אל הדלת, בפישוק קל, מנסה שלא תראה שכואב לו שם, בישבן, "תמסור ד"ש לנטע, לאחותך, תספר לה שנפגשנו, תגיד לה שהיא צדקה! … בעצם" עצרה לרגע "יש לך את הפלאפון שלה?"

 

סוף.