מאת המעבדה לאירוטיקה
כל הפרטים, האירועים, הדמויות והשמות בדויים וכל קשר בינם לבין המציאות מקרי בהחלט
הוא חושב שזה די מגוחך כל הפנטומימה שהדיילות עושות כדי להסביר איך לתפקד בשעת חירום.
בזמן אמת, אף אחד לא יזכור פה כלום ובעיקר יישמעו פה צרחות.
זה טבע האדם.
מעטים מצליחים לשמור על קור רוח כשחייהם תלויים על חוט השערה.
פה ושם בטייסת רצו סיפורים על ההוא שהנחית את המטוס ללא חופה, וההיא שעם כנף פגועה הנחיתה.
יש גיבורים.
רק שבקשר תמיד נשמעות צרחות ברגע האמת, עד שהמוביל מבקש מכולם ׳שקט׳.
״רק שלא יצטרכו רופא״ הוא חושב לעצמו. הוא זקוק לשעות השינה הללו.
לפני חמש שעות סיים את הניתוח שארך מעבר למתוכנן.
ההדמיות לא נתנו תמונה מלאה וצריך היה לנקות ככל האפשר את חלל הבטן.
אלו שהכימותרפיה צימקה בחודשים האחרונים.
מיד בסיום הניתוח רץ הביתה לקח את התיק הארוז, נשק לילדים והבטיח לגליה שיתקשר אליה כשינחת.
כן, הוא זוכר לקנות לבת את הברבי ולבן עוד איזו מכונית שמי צריך אותה בכלל עם שפע המכוניות, המשאיות והטרקטורים שיש לו. מה שהוא באמת זקוק זה זמן איכות איתו. הוא הבטיח לעצמו שכשיחזור מהנסיעה הזו, פעם בשבוע לפחות הוא יוציא אותו מהגן ויבלה איתו במגרש המשחקים.
עכשיו, כל מה שהוא רוצה זה לישון.
למרות העייפות הרבה הוא מתקשה להירדם.
מי בכלל יציג בכנס? הוא חושב.
נזכר שהתיק שלו עם הלפטופ נמצא בתא למעלה ורק בסיום ההמראה הוא יוכל לקחת אותו.
משהו אחד טוב יוצא מזה שאתה רופא. חברת התעופה מנסה לפנק אותך במושב במעבר החירום. בונוס ל- 1.85 שלו.
הכנס הוא רק תירוץ לפגוש את חגי. החבר הכי טוב שלו.
יחד עברו את המבדקים לטיס.
יחד התקבלו לקורס הטיס.
רק שחגי שבר את הרגל וחזר לקורס הבא והוא סיים לפניו.
אחר כך, החליטו ללמוד יחד רפואה ויצאו להתמחות במאונט סיני.
הוא מתגעגע אליו.
זה לא אותו הדבר לדבר בזום, בטלפון או בווסטאפ כמו לראות את החבר הכי טוב שלך בסוף ניתוח שבו כמעט ואיבדת את הפציינט שלך.
חגי הוא היחיד שהבין אותו. את הזיעה הקרה שכיסתה אותו אחרי אחרי הניתוח הזה, הדיכאון אחרי פאציינט שאיבד על שולחן הניתוחים ושכמעט בגללו החליט לנטוש את המקצוע.
למרות שבדיעבד הסתבר שהיתה לו מפרצת ולא היה סיכוי להצילו.
השיחות עם חגי היו כאלו שלא הצליח לשחזר עם אף אחד או אחת.
ככה זה, שאתה מכיר את החבר הטוב ביותר שלך מהגן.
חגי הבין אותו עוד לפני שהוא אמר משהו.
כמו בפעם ההיא שמפקד הטייסת קרא לו כדי לשלוח אותו הביתה בתואנה שאחיו פצוע.
לא שולחים הביתה אם האח פצוע. הוא הכיר את הנהלים היטב.
חגי הגיע ונסע איתו כל הדרך מעובדה לחיפה.
לעולם הוא יהיה אסיר תודה לו על שהיה איתו בשבעה.
זרם המבקרים הבלתי פוסק חייב אותו לדבר בצורה נורמלית. רק בערב הוא התפרק לרסיסים.
חגי הצליח להרכיב אותו מחדש.
לו רק לא העיבה על החברות ביניהם ה׳ענין הזה׳ עם טליה, ליבו היה שלם יותר.
היא היתה שונה מכל יתר פקידות המבצעים בטייסת.
אלו שתמיד נפלו לרגלם וכל כך היה קל לקטוף אותן.
חיוך קטן פה ושם, הזמנה לטיול משותף וההילה עושה את שלה.
עד הבוקר שלמחרת.
חודש חודשיים ועוברים לבאה.
לא היו לה שדיים מפוארים כמו לאורית, ולא עיניים כחולות כמו לדניאלה.
תמיד נראתה כמי שמודעת למקומה ואיכשהו אדישה לכל מה שקורה פה.
אולי זה השקט שלה.
אולי העובדה שאף פעם לא פתחה עוד כפתור בחולצה הצבאית כדי שאפשר יהיה לראות טוב יותר את האוצר הנשי.
הוא הזמין אותה לצאת והרגיש מסוחרר.
בפגישה השלישית רגע לפני שהם שכבו היא אמרה לו שהיא בתולה והוא כמעט נסוג.
זה היה אחד מאותם ערבים קסומים שלילות ארוכים של כיבושים השכיחו ממנו שיש דבר כזה:
לעשות אהבה.
עדינות הליטופים על השדיים שנראה שהוא הגבר הראשון שנוגע בהם, המגע הרך בפתח השפתיים הנמצאות בין רגליה, שלאט לאט ממירות את פניה המתוחות בהנאה גלויה.
כמו מדריך מיומן ומאומן המתמקד בהנאה שלה ורק שלה, למרות הבעירה שיש בו.
להיות הראשון שלה.
אין שום דמיון לאיבוד הבתולים שלו בגיל 16. החרמנות שהשתלטה עליו עם החברה הראשונה, נועדה בעיקר כדי לספר אחר כך ׳שהם עשו את זה׳. איזו ילדותיות מטופשת זו.
גבריות אחרת.
לא של כובש או מתחרה וללא כל צורך או חשק לספר לחבר׳ה שטליה שלו.
מגע קשוב לא כדי להשיג את המטרה אלא זה מבעבע מתוך רגש.
הוא תמיד אוהב לראות את העונג שלהן. אבל עכשיו הוא מרגיש משהו אחר ושונה.
אי אפשר לקרוא לזה ׳אחריות׳. אולי דאגה? כל כך רוצה שיהיה לה טוב. לה.
היא לא אומרת אבל ברור לו שהיא חוששת שיכאב לה.
נשיקות עדינות לתנוך האוזן שלה והוא לוחש לה:״אני אעשה הכל בעדינות כדי שכמה שפחות יכאב לך״
היא מביטה בו בעיניה הגדולת ומהנהנת.
הזין שלו התקשח זמן רב ומחכה לפורקן.
״תפשקי עוד קצת את הרגליים״ הוא אומר לה בקול עדין.
שתי ידיו אוחזות בירכיה כדי לפשק אותן עוד קצת.
קצה הזין שלו נע במעגלים על שפתי הכוס שלה.
הוא מביט בה ולאט לאט מחדיר את הכיפה.
הוא רואה את ההתכווצות הלא רצונית בפניה ורוכן לנשק אותה, תוך כדי שהוא דוחף עוד ועוד את הזין לתוכה. סולל את הדרך בנתיב חדש שטרם ידע גבר.
הכוס הצר שלה עוטף את הזין שלו.
כואב לה. הוא רואה את זה.
״הפעמים הבאות תהיינה מהנות יותר, אני מבטיח לך״ הוא אומר.
השפעת הנשיקות שלו על הפטמות שלה, ניכרות בשרירי פניה שנתרפים.
כל הזין שלו כמעט בתוכה. הוא חש את קצה הרחם שלה.
דמעות זולגות על פניה והוא מלקק אותן ומנשק.
מפסיק לנוע, כמחכה לאישור ממנה.
״זה בסדר״ היא אומרת.
הוא נע תחילה באיטיות, כדי שתתרגל ומגביר את הקצב. עוד ועוד ועוד.
זה לא רגע שהוא יכול לעצור את עצמו.
עוד ועוד ועוד.
הוא גומר חזק ויחסית מהר.
משתהה עוד קצת בתוכה ויוצא לאט לאט.
נשכב לצידה ואוסף אותה אליו.
מלטף את פניה ומנשק אותה.
ראשה מונח על חזהו.
אני מאוהב בה, הוא חושב לעצמו.
זו היתה תקופה שבה היה עוצר יציאות והוא לא רצה לספר לחגי בטלפון.
כל שהצליח לומר בשיחת הטלפון זה ״יש לי מה לספר לך״.
את זה הוא יספר לו פנים אל פנים.
חודש אחרי היא ביקשה שידברו ביחידות.
׳אני מאחרת׳ היא אמרה.
לרגע הוא לא הבין מה בדיוק היא מאחרת. היא כאן, על איזה איחור היא מדברת?!
״המחזור שלי מאחר״
״עשיתי בדיקת היריון. אני בהיריון״.
הפנים שלו התכרכמו. הוא לא מצליח להוציא הגה. לו היו אומרים לו ׳יושבים עליך׳ הוא כבר היה יודע מה לעשות. בוודאות.
לפי החישוב שלו זה אומר שהיא בחודש השני.
״אולי תקחי פוסטינור?״ הוא אומר.
״זה מתאים רק ביום שלמחרת״.
״חוץ מזה לא בא לי שכל הטייסת תדע״ היא אומרת לו.
״מה את מציעה?״
לרגע היא שותקת.
עיניה מתבוננות בו.
היא לא מתכוונת לשמור על ההיריון הזה?! הוא חושב בליבו.
אני רוצה ללמוד רפואה ואין לי שום תוכניות לילדים לפני גיל 30.
פתאום היא אומרת:
״ביציאה הבאה הביתה אלך לרופא הנשים שלי הוא חבר טוב של ההורים שלי ואעשה הפלה״.
״מצוין.״ הוא אומר.
״אני חייב לחזור לטייסת יש לי כמה עניינים לסגור״.
בימים הבאים חמק ממנה כמה וכמה פעמים בתואנה שהוא לחוץ ויש כמה עניינים חשובים לסדר.
השיחה הבאה ביניהם כבר היתה בווטסאפ שבה היא כתבה לו שמוטב שכל אחד ימשיך לדרכו.
קשה שלא להתקל אחד בשניה במקום שהוא לא כל כך גדול, ולכן הפעיל כל מה שיכל כדי לצמצם ככל שאפשר את האפשרות שיהיו יחד. לא שהיה גאה בעצמו על זה, אבל היריון זה לא בשבילו בשלב הזה של חייו.
****
כשחגי הגיע לטייסת הוא כבר היה סגן מפקד הטייסת.
כולם ידעו שהם חברים טובים.
הוא ראה איך הוא נמשך לטליה והיא מסרבת לחיזוריו.
אולי בגלל שיצא לה שם של ׳אחת שלא נותנת׳ כולם ניסו לחוג סביבה, משל היתה מטרה שיש ליירט.
״תגיד, מה הסיפור של טליה?״ יום אחד חגי שאל אותו.
״אין לי מושג״ ענה תוך מאמץ אדיר לשלוט בגוון קולו ובפניו. זו היתה הפעם הראשונה והאחרונה ששיקר לחבר הכי טוב שלו. מרגיש איך הבטן שלו מתכווצת ושונא את עצמו.
״אני מת לצאת איתה ולא בגלל שהיא כזו הארד טו גייט. יצא לי כמה פעמים לשוחח איתה ויש לה ראש על הכתפיים!״
לא הועילו כל ניסיונות השכנוע שלו ש״מה נתקעת איתה״ ו – ״לא חסרות בנות בטייסת״.
לא הוא האיש שישיא עצות אחיתופל. למרות שהעצה של אחיתופל היתה מעולה.
יום אחד הוא שיבץ אותה למשמרת לילה. רק הוא והיא.
״תקשיבי טליה, מה שהיה ביננו היה. חגי לא ישחק בך. לא אמרתי לו מילה עלינו״.
למחרת חגי הודיע לו בקול צוהל שסוף כל סוף טליה הסכימה לצאת איתו.
הלב שלו התקמט.
הוא ידע שחגי הוא האיש הנכון עבורה.
הוא לא היה נותן לה ללכת להפלה לבד.
אולי אפילו מציע לה להתחתן.
מה שבאמת עשה רק שש שנים לאחר מכן.
בכל פעם שהם התראו בפגישה מרובעת, גליה אשתו ציינה כמה מתוקה טליה ואיזו חכמה ואיך היא הספיקה לעשות דוקטורט בכלום וחצי זמן ולתקתק ארבע ילדים ומלגה יוקרתית בחו״ל שהסתדרה בול עם ההתמחות של חגי.
תמיד אחרי נאום הקנאה הזה הוא היה מחבק אותה ואומר לה שהיא אשה נפלאה ושלא היה מחליף אותה באף אחת אחרת.
״מי דיבר על להחליף?״ היא ענתה פעם.
בלב הוא חשב אני.
*****
עוד עשרים דקות לנחיתה.
הוא ראה שיש לו חצי שעה משדה התעופה עד לכנס.
הוא כבר יחליף את הג׳ינס לחליפה הרשמית בשירותים בשדה התעופה.
הם תמיד מצוחצחים למשעי.
בכניסה לכנס הוא רואה את keynote speaker. הם תמיד מפונפנים כאלו.
אורית כהן ריצ׳רדסון.
השם לא היה לו מוכר אבל התמונה כן.
מאיפה לעזאזל אני מכיר אותה?!
העיניים.
העיניים ההן.
לטוס עד ארצות הברית כדי לגלות את השם של מי שהזדיינת איתה במרחק של אלפי מיילים ?!
