*****
כמה מילים לפני החלק השלישי (אפשר לדלג)
הסיפור נכתב בחלקו לפני המלחמה הארורה שאנו חיים איתה היום.
התלבטתי ממש על הפרסום של הסיפור, אם זה ראוי ושייך..
אחרי שיחות עם חברים, החלטתי לפרסם בכל זאת, לתת הפוגה לכולנו מהזוועות והמלחמה. רגע של שפיות.
מאמינה שכשיצר המין טוב, החיים שלנו יותר טובים.
אז, קחו על עצמכם משהו טוב אחד, שיהיה לזכות החיילים הגיבורים, החטופים, הפצועים וההרוגים.
זהו, חפרתי מספיק. תהנו.
שלכם, דרדסית 😊.
*********
השם נתן, חלק 3.
איילה ישבה על הספה, כוס קפה קר על השולחן לידה, איבד מזמן את הטעם.
היא כבר למדה בחיים ששיכרות היא לאו דווקא מיין, שכרות יכולה להגיע מעייפות והתרגשות, שילוב חזק מדי.
היא זוכרת את כל הפרטים הקטנים, הכל חוזר אליה פתאום בימים האחרונים.
הריח שלו, אותו הריח מלפני חמש עשרה שנים, ריח של גבר שידע אישה והתאבון שלו לא עזב אותו עדיין.
ריח של תאווה וקרבה, ריח של אהבה אסורה.
אז היא עוד לא ידעה לזהות.
*****
המים עטפו את גופה הצנום, השמלה נדבקה לה לרגליים, והיא התעקשה להשאיר את השמלה, חושבת על צניעות וערכים.
"אני יוצא" נתי אמר לה וכבר פתח את הדלת, "חכה, הכל טוב, פשוט תחשיך לגמרי את החדר, קר בחוץ".
המילים יצאו ממנה והיא לא האמינה, אבל היא כבר אמרה ועכשיו לא נעים.
ונתי, שהבחין במבוכה על פניה, כיבה את התאורה העמומה ממילא, בולע את התשוקה שלו לראות עוד קצת מהבחורה הזו.
היא נכנסה למים החמים, נותנת להם לעטוף אותה, להרגיע את השרירים שנשארו מתוחים מהערב, להרפות את הבטן המציקה מהרעב הכפוי בשעות הערנות הלא רגילות לה.
היא שמעה את התזוזה בצד החדר "זה בסדר אם אני אכניס רגליים גם?"
"כן" היא חייכה אליו, יודעת שהוא לא יכול לשים לב.
"אני בצד השני" הוא אמר לחלל החשוך, אבל הרגליים שלו עשו אדוות במים, שהגיעו במהירות לאיילה.
משהו זז בא. משהו מבפנים, כמו פרפר שרוצה לפרוץ קדימה.
היא לא ידעה לקרוא לתחושה הזו בשם, רק היתה לה מוזרה הרטיבות הקטנה בין הרגליים, כמו פעימות הלב, רק ממש לא בבית החזה.
טוב, גם בית החזה פעם. שוב ושוב, מהר יותר.
"הכל בסדר?" הקול שלו שאל, ואיילה מלמלה מילים לא ברורות, חצאי הברות שנשמעו לו מרגיעות.
"להוציא רגליים?"
"לא, תרגיש בנוח" היא הפשילה מעט את השמלה הרטובה, חוככת בדעתה אולי בכלל להוריד אותה ולהשאר רק בבגדים תחתונים, הגופיה שלה גם ככה מסתירה מספיק.
"אתה רואה משהו?"
"לא, למה את שואלת?"
"סתם" היא החליטה לא להגיד כלום, להימנע כמה שאפשר ממצב מביך יותר ממה שיש כרגע, וברגע אחד היא הרימה את השמלה מעל הראש, נותנת לעצמה תחושה של נוחות בחסות החשכה.
שקט נפל ביניהם, כל אחד מחפש מילים נכונות להגיד, אבל אין באמת כאלה.
"את יודעת אולי מה השעה?"
"לא, אין לי אור בשעון"
"אני אדליק את האור רק לרגע" היא שומעת את תנועת המים וצועקת "לאאאא",
אבל האור הבזיק רק לרגע, ומיד נכבה.
"סליחה, אני מתנצל, לא ראיתי כלום, מבטיח" הקול שלו היה מבולבל ואיילה הבינה שהוא ראה…
הבושה, המבוכה, היא כבר לא יודעת מה היא עושה עם עצמה.
במהירות היא יוצאת מהמים הנעימים, מרטיבה את השטיח הצבעוני ומגששת אחרי השמלה הכחולה, זו שמביאה לה מזל.
בטח, היא חושבת, ברגע שהורדתי אותה, המזל נגמר לי.
היא מתיישבת על כיסוי המיטה, ריח מוזר עולה ממנו והיא נגעלת מעצמה.
"איילה" היא שומעת את הקול שלו קרוב אליה "לא ראיתי כלום, באמת" הוא נושם עמוק, מנסה לדחות מעליו את התמונה שלה, בדיוק כמו שהוא ראה לפני רגע "פשוט לא שמעתי את הלא שלך, וברגע ששמעתי, כיביתי את האור", הוא מקווה ומתפלל שהיא תאמין לו.
"מה השעה?"
"יש לנו עוד שעתיים עד לאוטובוס" הוא עונה וחושב לעצמו, שעתיים זה המון זמן, אפשר ללמוד ולחקור את עצמנו בזמן הזה, ולה הוא אומר "רוצה לנוח? המיטה פה נראית בסדר".
היא לא רוצה לנוח, היא רוצה חיבוק.
חיבוק של אמא שלה או של חני, שפעם בעבר היתה חברה שלה. כן, חני תוכל להבין אותה עכשיו.
"אני צריכה חיבוק" היא אומרת לעצמה בשקט, מקווה שהוא לא שמע.
הוא מתיישב על המיטה, לידה, נזהר שלא להתקרב מדי. הוא מביט בה בחושך, בעיניים שהתרגלו לחשיכה, בפרופיל המושלם שלה, בשמלה שנצמדה אליה בדיוק במקומות הנכונים.
"אפשר?" הוא שואל אותה בשקט, מפחד להפר את קדושת הרגע, הוא מסיט שערה קטנה מעיניה, מחכה שתסטור על פניו או תביע התנגדות, אבל במקום זה, היא הניחה את ראשה על כתפו.
ההלם של נתי עבר ברגע, הוא עטף את איילה ביד רועדת, מרגיש את ההתרגשות שלה.
"רק אם זה בסדר" הוא לחש לה באוזן, מחכה כבר לראות אותה במערומיה.
היא לא ענתה, במקום זה, היא עצמה עיניים ושילבה אצבעות בידו החמה.
"פשוט ככה" היא לחשה לחושך.
****
צלצול טלפון החזיר את איילה להווה.
מסביבה יש חושך, והמים זורמים במקלחת של הבן שלה, אבל זה הקשר היחיד למה שקרה שם.
הקשר לחלומות שלה.
היא מעיפה מבט מהיר בטלפון שלה, חני התקשרה אליה, היא כנראה לא העבירה את הטלפון לצליל, ואולי זה לטובה, היא חושבת, לפחות ככה היא יכלה לצלול לעולם של פעם,
לתאווה שמאז היא רק מחפשת אותה.
היא שולחת יד אל בין רגליה, גם דרך הבגדים היא יכולה להרגיש את ההשפעה של החלומות בהקיץ על הגוף שלה.
היא מזדרזת לכיוון חדר האמבטיה, רק שהבן שלה כבר יצא.
היא צריכה את הזמן שלה.
שלום דרדסית, חיפשתי אחורה בסיפורים שלך איזכור לפוט פטיש- מציצת בהונות, ליקוק והרחת כפות רגלים, אוננות רגלים וכו׳, לא מצאתי. פספסתי או אכן אין ביטוי למשחק הסקסי?
שלום. לא מצאת וגם לא תמצא כנראה.
אני כותבת על מה שאני מרגישה נכון.
מקווה שתמצא את הסיפורים שלי מעניינים גם בלי זה
ברור
המשך דחוף בבקשה
יגיע בהמשך השבוע.
אני חייל מילואים מה7.10 ואין כמו סיפור שלך להעביר את הזמן ולקבל קצת שפיות
וואו. רק בשביל הודעה כזו שווה לכתוב ולעלות את הפרק הבא מהר.
תשמור על עתמך ותחזור מהר ולשלום.
תודה
תודה על הסיפור
בכיף ממש 🙂
נהניתי מאוד, סיפור מבטיח ומגרה, התחלתי לאונן עליו אבל לא גמרתי ממנו
על כל סיפור צריך לגמור?
לפעמים אפשר וכדאי לקרוא, להנות, גם אם לא מגיעים לפורקן.
זו דעתי לפחות
כל פעם שאני קורה את הסיפורים שלך אני מרגיש ממש בתוך הסיפור.. גם אני בתור דתי חוויתי דברים לפני החתונה… הייתה מישהי שהייתי דלוק עליה הייתי דתי והיא לא ומסתבר היום שהיא קרובת משפחה של אישתי
אני שמחה שאתה מרגיש חלק, זו בדיוק המטרה.
אני אוהבת כשאפשר לדמיין את הסיפור קורה ממש..
ואאוץ.. לגלות פתאום שהיא קרובת משפחה, יכול להיות פחות נעים
סיפרתי לאישתי הכל עליה והן דיברו ואמרה לאישתי שאם לא הייתי כל כך חרמן אולי היה יוצא לו מזה משהו.. אישתי אמרה לה הפסד שלך
צודקת, גמרתי ביד בסוף מדברים אחרים. מאמין שעם התפתחות הסיפור יגיע גם כאן. תודה
וגם אם לא יגיע לכאן, מקווה שתקרא ותהנה
דרדסית היקרה כל הכבוד על ההקדמה.
בהחלט מבין ומתחבר למה שכתבת.
אבל כן גם בזמנים קשים יצר המין הוא מרגיע ומחזיר לשפיות.
לצערי אני נשוי לאשה מדהימה שפשוט לא בקטע… פעם באפפם צ'יק צ'ק… אני מוצא מפלט בסיפורים עדינים ויפים כמו שלך.
אז תודה רבה לך על מי שאת ועל הסיפורים והשיתוף.
נ. ב. כמדומני שאת על הרצף הדתי… קצת צורם הפרסום בשבת.
שלך
דרדס
הי דרדס, ההקדמה היתה ממש נחוצה לי.
שמחה שראית בזה משהו טוב.
צר לי על הקשק המיני עם אשתך, מאמינה שזה צריך להיות חלק טוב בחיי הזוגיות.
ואם לא, שווה לפעמים לפנות הלאה ליעוץ.
ואכן אני על הרצף הדתי, והסיפור עלה בשעה 20.30 במוצש, 3 שעות אחרי הבדלה…
מוזר הבדלה יחד עם סיפור מלא תאווה מקווה שמסתדר לך הדיסוננס
אצלי זה מסתדר
גם לדתיים יש תאווה, גם הם חיים חיים מיניים טובים ואפילו מעולים.
אז נכון, התיאורים אצלי שונים משל הכותבים המעולים האחרים שפה, הרבה מתוך המקום הדתי.
אופסי….
לא ראיתי בשישי וראיתי המותש לא שמתי לב לשעה.
לגבי ייעוץ אין פרטנר…
הכל טוב
לך לבד ליעוץ ותעדכן אותה.
גם אם אחד עושה שינוי, זה משפיע, כמו אדוות על המים.
ולך תדע, אולי היא תחליט להצטרף.
פשוט מושלם רק חייבת לעלות מהר את הפרק הבא אל תתני לנו להיות במתח ..
נותנת לכם זמן לדמיין את ההמשך, ואז הוא יבוא
אהבתי מאוד
עלילה שנבנית בעדינות. ארוטיקה יפה.
דתי על הרצף שמתחבר ממש.
שמחה שאהבת.
תודה על התגובה