השם נתן, פרק 5
"את לימדת אותי שיעור חשוב" הוא מביט בה ברצינות "את נתת לי גבולות ברורים, וזה משהו שמלווה אותי כל החיים".
איילה תוהה על איזה גבול הוא מדבר, היא זכרה בעיקר את חציית הגבולות, שהלכה והטשטשה לה.
היא זכרה ידיים ושפתיים, ומגע חדש, שהוליד רגשות לא ברורים ואז אכזבה, והשלמה, וכעס, ועוד כל מיני מילים שהיא כרגע לא רוצה לחשוב עליהם.
"מה היה כ"כ ברור לך?" היא באמת לא מצליחה להזכר.
*****
היד שלו נשארה תלויה באוויר, מתלבטת לרגע לאן לקחת את עצמה.
הוא התיישב לרגע, מנסה להביט בה למרות החושך והשמיכה, לראות כמה שיותר.
הוא הניח את ידו על שוק הרגל שלה, מעסה אותה בתנועות קטנות.
הוא עלה למעלה לאט לאט, בקצב של שניים קדימה אחד אחורה, וכל פעם מנסה את מזלו, קשוב אליה.
היד שלו הגיעה אל אחורי הברך של איילה, הוא זכר שזו נקודה טובה להתחמם ממנה, והוא התעכב שם לרגע, שומע את הנשימה שלה מואצת לרגע,
ואז קול גניחה קטנה, ממש בשקט.
הוא רצה יותר.
הוא רצה לראות אותה זזה תחתיו, נעה על הסדין בחתוליות שובבה.
הוא רצה לשמוע אותה גונחת בקול, משחררת את כל קולות האסור מהראש שלה, אל חלל החדר, כמו קול של חיה מגורה, של חתולה מיוחמת.
ואז היד עלתה עוד קצת והוא כבר כמעט הרגיש את הקרבה אל בין הרגליים שלה, אדי חום קצרים נפלטו ממנה אל היד שלו.
"זה מספיק גבוה, תעצור"
"מה?" הוא היה בטוח שלא שמע טוב.
"אל תעלה גבוה יותר, זה מספיק".
הוא הבטיח לה מקודם, ומילה שלו זו מילה. הוא חזר אל מאחורי הברך ולאט נשכב לידה, מלקק בשקט את גאוותו הפצועה, הוא רצה להרגיש אותה.
היד שלו עברה אל חלקה העליון, יודע כבר שמקודם היא לא עצרה בעדו.
והנה פתאום, היד שלה הצטרפה אליו גם, הוא נוגע בבד העדין של החזיה הלבנה, והיד שלה מרפרפת על האצבעות שלו.
"את רוצה לגעת?" הוא לחש לה באוזן בשקט והיא בתשובה, היטיבה את המגע באצבעות שלו, נותנת לו להוביל את המגע ואת הרגע.
הוא נהנה מהמגע שלה ככה, מבין שזו הפעם הראשונה שהיא ממש מענגת את עצמה, גם אם היא ת"א עושה את זה לבד.
ואז הוא הזיז את היד שלו ונתן לה לגעת בעצמה לבד.
הוא לא תיאר לעצמו את עוצמת התשוקה שתתפוס אותה. היא נגעה בבד, ואז הכניסה אצבע קטנה אל מתחת, הוא ידע מה היא מרגישה שם, את העור הרך שסביב הפטמה, ואז ההתקשות הקטנה הזו באמצע, הוא יכול לגמור רק מהמחשבה על זה.
הוא ראה אותה מציצה לעברו, בודקת אם הוא מתסכל, ונתי שלא ידע מה מצופה ממנו ברגע זה, פשוט בהה בה מאושר, מנסה להשתיק את האבר שלו, שדרש את ההתייחסות שלו.
עכשיו החזיה שלה כבר היתה מופשלת מעט, ואפילו נתי יכל לראות חלק מהשד המושלם ביותר שראה.
הוא הושיט את היד שלו בעדינות, והעביר את האצבע על העור העדין, עם כל נגיעה שלו, איילה נרעדה, עוד ועוד כמו גלים של אושר בגופה העדין.
ואז זה הגיע, הקול שהוא חלם עליו הרבה, תחילה בשקט ואז שוב ושוב, היא רעדה לרגע, כמעט מפרכסת מולו ואז זה נרגע.
הוא לחץ מעט, יודע שהנגיעה שלו תפעיל אותה כבמטה קסם, ושוב, היא נרעדת ומרפה.
היד שלה הונחה עכשיו על הבטן, כמעט ונוגעת בתחתון, הוא רצה שהיא תמשיך, מתלבט אם לעזור לה ולהדריך.
בראש שלו הוא כבר ראה אותה עירומה, ראה את שיער הערווה הכהה, את האצבע שלו משרטטת את הכניסה אל בין רגליה, הוא כמעט והרגיש את הרטיבות על האצבעות שלו, אבל עצר בעדו.
היא נגעה בגומי העבה, אבל החליטה שלא והוא לא רצה לדחוק בה, רצה להשאיר את הרגע קסום כמו שהוא.
והוא ידע באותו הרגע, שאת הרגע הזה, הוא לעולם לא ישכח.
"וואו, אני לא יודעת מה קרה לי" היא ניסתה לנשום ולדבר "אבל זה היה ממש ממש שונה".
"שונה ממה?" הוא שאל.
"מכל חוויה אחרת שהייתי בה" ואחרי רגע היא הוסיפה בשקט, קצת לעצמה "וכבר הייתי".
נתי לא רצה לשמוע את זה, הוא היה בטוח שהוא הראשון שלה. זה ממש הרגיש ככה.
"אתה בטח תוהה לעצמך" היא התיישבה במיטה, רואה את היד שלו על האבר העצום, שהיא רואה לראשונה בחייה, החשוף מולה, עולה ויורדת, משפשפת ברכות.
והנה זה כבר יוצא, הנוזל הלבן שהיא לא רצתה לראות או להרגיש.
"אל תספרי לי" הוא כמעט התחנן, לא רוצה פרטים על גבר אחר שכבר ידע את איילה.
"אני לא מתביעשת בזה או משהו, זה קורה לא מעט, סתם משחק באיזה מחנה בסמינר, נגענו קצת אחת בשניה, נהנינו לרגע באיזה ערב, דמיינו שאנחנו נשים אחרות, פרוצות יותר" היא חייכה לעצמה, נזכרת בחני, חברתה הטובה ששיחקה אותה כאילו היא גבר חמוד, והתחילה איתה במשחק הזה.
הן נכנסו להתקלח יחד, לבושות בבגדי ים, ואז זה פשוט קרה, קצת חיבוק ומגע בשדיים, תחילה מעל הבגד ים, ואז מתחת. והיתה נשיקה, אבל זה הרגיש לה לא טוב. בלילה חני עברה לישון איתה, והמגע המשיך, אבל לרגע לא היה קרוב למה שהיה פה עכשיו.
"אבל עזוב, זה באמת היה חסר משמעות, רק נתן לי להבין שיש לי למה לצפות אחרי החתונה".
שקט נפל ביניהם, פתאום המילה חתונה שעפה בחלל החדר, עמדה ביניהם כמו פיל לבן גדול.
"אני חושבת שהשעה כבר מוקדמת מספיק כדי לצאת" היא מיהרה לקום מהמיטה, מסדרת את החזיה, לוקחת את השמלה וממהרת לשירותים להתארגן.
איילה שיצאה מהשירותים, נראתה לנתי כמו בת סמינר טובה ושקולה, לא קשורה כהוא זה ללילה המטורף שעבר עליו.
"אני מתנצל על הלילה הזה"
"אל תתנצל, היינו פה שנינו וידענו לעצור בזמן" היא השפילה מבט, לא רוצה להראות לו את רגשי החרטה שעוברים עליה.
"בואי, אני אלווה אותך לתחנה פה ליד" הוא עמד לידה, לבוש, מבטו כבוש ברצפה "אני מקווה שתמצאי מהר את החצי שלך בעולם, את הזיווג שנחתם לך לפני הלידה".
"תודה, גם אתה"
היא כמעט בקשה את הטלפון שלו, אבל לא ראוי בכלל ליצור קשר כזה עם בחור, ועוד בלי שדכנית ברקע.
היא פנתה לצאת, והוא שם לב שהיא בטוחה שהוא רווק, ובטח חושבת עליו שהוא מתהולל ככה.
אבל מצד שני, להודות בקול שהוא נשוי ולא באושר, נראה לו חמור הרבה יותר.
מרחוק היא ראתה את האוטובוס מתקרב, "אני רצה" היא אמרה לו מקצה השביל וזהו.
הוא חזר לחדר, מביט על הסדינים הסתורים, וידו נשלחה שוב אל מכנסיו.
הוא פתח את הרוכסן, שולח יד ללטף את עצמו, יודע שהוא יגמור עוד הרבה פעמים רק מהמחשבות על הלילה שהיה להם.
******
"ספרי לי, מה עבר עליך מאז?"
"הגעתי הביתה, למזלי אמא שלי עוד ישנה ונכנסתי למקלחת מהר, כאילו הרגע התעוררתי" היא נזכרת בדיאלוג המוזר שלהן, על איך היתה הפגישה, והיא לרגע לא זכרה על איזו פגישה מדובר. היא פלטה משהו על כאב ראש נוראי והיא חוזרת לישון.
אבל לפני כן, מתחת למים החמים, היא שפשפה את הגוף שלה, מנסה למחוק זכר לריח הגברי שדבק בה.
"הצלחת למחוק את הריח?"
"עד היום אני מריחה את הריח שלך, את ריח המצעים המכובסים בזול, את ריח ההפרשות שלי, שלא הכרתי בעוצמה כזו, את הריח של גבר שידע אשה וידע תאווה, והצליח להביא אותי למקום אחר".
"וזה טוב?"
"לקח לי שנה להתגבר עליך, שנה שלא יצאתי כמעט לפגישות, פחדתי ממש שאתה תופיע לי פתאום" היא חייכה, מביטה בעוגה שנשארה מיותמת על השולחן הקטן.
"עזוב, זה כבר נוסטלגיה" היא הושיטה לו יד, מבינה שבעצם, מרגע הפגישה המחודשת שלהם, הם לא נגעו אחד בשניה, ועניין אותה אם עכשיו הוא יתרצה.
ידה נשארה מושטת לעברו, הרב נתן הודה לה ויצא מהחנות, לא רואה את המבט המאוכזב שעל פניה.
דרדסית יקרה ,
אני לא אכביר במילים , כי אנשים טובים כבר מרעיפים עלייך שבחים טובים ויפים , ואת יודעת שאני מצטרף אליהם ..
נכון שחלק מהאנשים לא מתחברים לסיפור , וזו זכותם ..
אני יודע שאני מתחבר לסיפור שלך , באופן אוטומטי – כי למדתי להכיר את האיכות שלך , והיא לטעמי ..
אז בטח שסיפור שיוצא ממך – ייגע בי ואני אוהב אותו ..
והסיפור עכשיו – מרתק ומרגש ברמות ..
המתח הרומנטי שנבנה , ומתגלה עוד טפח (תרתי משמע) ..
ואז , במקצועיות מדהימה של סופרת ואישה מדהימה – את נותנת לנו חריץ קטן וציפייה ענקית לרצות לדעת מה יתפתח בהמשך ..
את אלופה כמו תמיד ..
חזקי ואמצי ..
תודה על קצת שפיות בימים מורכבים אלו – מעריך את המאמץ שלך ..
בהמון הערכה –
ד.פ.
תודה לך 😊.
כמו תמיד, תגובה מחממת את הלב, ונותנת חשק להמשיך לכתוב.
שמחה להיות אי של שפיות בים הסוער הזה.
את עושה לי בדיוק מה שנתן עשה לאיילה… מרפרפת עם האצבעות מאחורי הברך וגורמת לגוף שלי להתפתל כמו חתולה..
הכתיבה שלך מהממת והייתי שמח לדבר איתך יותר: [email protected]
תודה, הלכתי להסמיק.
אבל אני פחות בקטע של התכתבות שכזו. מאמינה שתבין.
לגמרי מבין אם את לא רוצה להתכתב עם כל אחד שמגיב פה, אבל לא בטוח ששנינו מתכוונים לאותו סוג התכתבות.
הרמת להנחתה… אולי.
אז אני רק אנחית… משהו בסגנון של ״פגוש את האמן״ כמו שפרפורמרים עושים אחרי הופעות מאחורי הבמה…
חחחח.
איזה כיף להשאר אנונימית
תודה רבה דרדסית איזה כתיבה מהממת.
את ממש נוגעת בכל הניואנסים.
כיף לקרוא 😍.
מעניין אותי מה שהגבת בפעם שעברה שיש לך הרבה מה לכתוב על זה….
לא כ"כ מבין מה יש לעשות, ניסיתי בטוב ובמוטב, לדבר עליי, לדבר עליה.
מאות לילות שהלכתי לישון מתוסכל עד עמקי נשמתי 🤕.
לא רואה איך זה משתנה.
דרדס יקר.
תודה על המילים הטובות על הפרק, זה ממש כיף 🫶.
ולגביכם… רוצה להשאיר פה מייל?, אני מבטיחה לחזור.
עשיתי כעצתך.
המוון תודה.
הי דרדסית קסומה
כמיטב המסורת שלך..המשכת בסיפור שגורם לכל אחד מאיתנו לגעת בעצמו ולדיימן…
אשמח לדבר
הי לך.
שמחה שנהנית מהפרק 😊
ואת..גם נהנית?
אם לא הייתי נהנית, לא הייתי כותבת.
המשך דחוף בבקשה ויותר בדר
בקרוב…
דרדסית,אין כמוך
חולה על הכתיבה שלך
תודה, איזה כיף. אבל תהיה בריא, יותר טוב 🤭
מגיב כאן כי לא מוצא איפה להגיב ישירות לסיפור.
דרדסית את כותבת מדהים. מהמם מהמם מהמם.
עם כל הניואנסים הנכונים.
תודה על שאת עושה את העולם למקום יותר יפה ונעים.
תודה.
הלכתי להסמיק, תכף אשוב 😊
מה זה השטויות האלה
מעייף מאוד !!! נשמע כמו סיפור רומנטי טורקי ולא סיפור ארוטי ! תחזרי לארוטי עכשו ומיד .
אני מבינה שפחות התחברת, בסדר גמור.
יש באתר ככ הרבה סיפורים אחרים, אין חובה לקרוא מה שלא בא לך טוב.
את לא חייבת להתייחס לכל שטות
אל דאגה, ממש לא מתרגשת
חייל
דרדסית את משאירה אותנו עם הלשון בחוץ
אז בבקשה יותר מהר את ההמשך,,
עברו חמישה ימים…
ואוווו, הכתיבה שלך מהממת, כל כך מדויקת, כל כך נוגעת בכל נים בגוף וכל כך מרטיטה את חדרי הלב.
ולכל מי שלא מתחבר הייתי אומרת-
זר לא יבין זאת….וד"ל.
מצטרפת לבקשות להגברת התדירות,
כי אני לא עמודת בזה……
תודה לך, כיף לשמוע פה קול נשי.
מבטיחה את הפרק הבא בקרוב.