הצעצוע שלו

מוחי היה טרוד בענייני עבודה, רציתי כבר להגיע הביתה למקלחת וכוס קפה, רק בשנייה האחרונה, הבחנתי בה, יושבת שם על המדרכה בטרמפיאדה, אסופה בתוך עצמה, מכונסת, רגליה אסופות אל חזה, מחבקת אותן בזרועותיה וראשה שמוט קצת כלפי הברכיים.
האטתי, לחצתי על דוושת הבלם, המכונית עצרה כעשרים מטר אחרי הטרמפיאדה.
זרם המכוניות בכביש, הקשה עלי את הנסיעה חזרה לאחור, אבל בסופו של דבר הגעתי חזרה אליה ופתחתי את החלון,
"את מחכה למישהו?"
"לא, כן, לא יודעת … כנראה", עיניה מביטות בי, כאילו בוחנת אותי.
"לאן את רוצה להגיע?".
"לשום מקום … לכל מקום… לאן שתיקח אותי".
הבטתי בה, חוכך בדעתי, "בואי, עלי".
היא התרוממה, ניגשה לרכב, פתחה את דלת המכונית, ודחקה את גופה הצעיר אל המושב שלצידי, מכנסי ג'ינס מהוהים, סווצ'ר צמוד, סניקרס, שער ארוך, אסוף בגומי מאחורי העורף, ללא כל תרמיל, אפילו לא תיק.
רכסה את חגורת הבטיחות, ישבה בשקט, כשידיה נתונות בין ירכיה הצמודים זה לזה, מדי פעם הגניבה אלי מבט בזווית עינה, אבל ישבה כשראשה קצת שמוט, מושפל כזה.
"לאן את רוצה להגיע?"
"לאן שאתה רוצה".
הבטתי בה, נדהם, "באמת?".
"כן".
הבטתי בה שוב, היה לה מראה צעיר, בסביבות העשרים, אבל התנהגותה הייתה יותר בוגרת, שקטה כזאת, לא פרועה.
לא ידעתי איך לאפיין אותה, כל הסיטואציה הייתה מוזרה.
"איך קוראים לך?"
"אנאבלי, אבל אתה לא חייב, אתה יכול לקרוא לי איך שבא לך."
"אנאבלי זה שם מאוד יפה, אבל קצת ארוך, אני אקרא לך…., לי"
היא הרימה את פניה אלי לרגע וחייכה:
"טוב, אני לי, תודה".
"תודה על מה?"
"שנתת לי שם".
חייכתי, לא בדיוק מבין.
"אני יכולה לחלוץ את הנעליים?".
"כן, תרגישי בנוח …"
אחרי שחלצה את נעליה, קיפלה את רגליה וישבה ישיבה מזרחית על המושב, גווה זקוף קצת, וידיה רפויות, ראשה שעון לאחור, על מסעד הכיסא, מועך את זנב הסוס שבשערה.
המשכתי לנהוג את הרכב בדממה, הרדיו היה מכוון על גלגל"צ, משמיע מחרוזות של שירים שקטים.
מוחי מנסה להסביר את המצב, 'מה יש לי כאן לצידי?, הרפתקנית שנוסעת לטייל?, מישהי שמחפשת סטוץ?, מה הקטע שלה?'.
"אם רצית טרמפ, למה ישבת שם בצד, ולא ניסית להושיט יד, כדי לעצור?"
"חיכיתי שיגיע הבנאדם הנכון."
"ואיך תדעי שהגיע?"
"עובדה שהגעת".
"אבל אני סתם במקרה עצרתי, כל אחד אחר היה גם כן יכול לעצור".
"עובדה שאחרים לא עצרו, ואתה כן עצרת".
כל מיני מחשבות מתרוצצות לי בראש, 'הבנאדם הנכון', היא אמרה, למה היא מתכוונת?.
עוד כמה מאות מטרים חלפו, לפני ששאלתי שוב, "מה זה 'הבנאדם הנכון'?"
"זה שירצה לקחת אותי".
"ייקח אותך לאן?"
"לכל מקום שירצה"
"אבל לאן את רוצה? אין לך מקום שאליו את רוצה להגיע?".
"יש לי, אמרתי לך, אני רוצה לנסוע למקום שאליו אתה רוצה להסיע אותי."
"אבל את לא יודעת איפה זה בכלל."
"מספיק שאתה יודע."
השמש עמדה לשקוע, ונשקפה כעגול אדום גדול במראה,
"תראי כמה השמש יפה, לי", אמרתי.
היא הסבה את ראשה והביטה אחורה אל השמש, "כן, היא מאוד יפה."
"גם את יפה, אפילו יותר ממנה."
היא השתתקה למספר דקות, ואחר כך שאלה: "אתה באמת חושב שאני יפה?".
"את מקסימה בעיניי".
שוב חלפו מספר דקות של שתיקה ושוב אני שברתי אותה,
"את לא חוששת לנסוע ככה, בטרמפ, עם אדם זר? אני עלול לנסות לעשות לך משהו"
"מה תנסה לעשות לי?"
"לא אמרתי שאנסה, שאלתי האם את לא פוחדת מזה…."
"לא פוחדת."
"איך זה?"
"מה כבר תעשה לי?"
"את יודעת, אולי אנסה לאנוס אותך."
"אז תנסה …"
"מה תעשי? תילחמי בי?" – שאלתי בהיתול – "את נראית כזאת שברירית …"
"מה אתה רוצה שאעשה? שאלחם או שאכנע?"
"מה זאת אומרת, מה אני רוצה?"
"אם תנסה לאנוס אותי, אתה רוצה שאלחם או שאכנע?"
"זה תלוי במה שאני רוצה?" – תמהתי בהדגישי את המלה 'אני'.
"כן."
"את רוצה שאנסה לאנוס אותך?" – התפלאתי.
"אם אתה רוצה."
המילים נעתקו מפי, 'מה אני עושה או אומר, עכשיו?' חשבתי בליבי.
כשהתקרבנו לשער הגיא, החלטתי, סטיתי ימינה לכיוון הכביש המוביל לבית שמש, אחרי מספר קילומטרים, שוב פניתי בדרך צדדית, שהובילה לתוך היער, הדרך הסלולה הסתיימה והפכה לשביל עפר, אולם אני, שהכרתי את המקום, המשכתי.
לאחר עוד כרבע שעה של נסיעה מאובקת, הגענו למחוז חפצי, החניתי את המכונית, ליד הצריף שעמד במרכז קרחת
יער קטנה, וכיביתי את המנוע.
שחררתי את חגורת הבטיחות שלי, הסתובבתי לעברה, הבטתי בה, היא ישבה באותה תנוחה שלה, ברגליים מקופלות בישיבה מזרחית, ידיה בין רגליה, וראשה קצת מושפל.
"אז אני אנסה עכשיו לאנוס אותך, מה את אומרת? תתנגדי לי?"
"אם אתה רוצה, אני אתנגד"
"באמת?"
"באמת"
"אז אני רוצה שתתנגדי."
כאילו לחצתי על איזה כפתור, והר געש התפרץ לפתע,
לי שחררה את עצמה מהחגורה, פתחה את דלת המכונית, זינקה החוצה והחלה מתרחקת בריצה, רגליה יחפות.
קפאתי לרגע במקומי, מופתע לגמרי מתגובתה, אבל התאוששתי די מהר ויצאתי בעקבותיה.
הסביבה הייתה מוכרת לי למרות החשכה, והיא הייתה בנחיתות בשל היותה יחפה.
לאחר כשתי דקות של ריצה, הדבקתי אותה, ואחזתי בשיערה האסוף.
"תעזוב אותי, תעזוב אמרתי לך", קראה.
כמעט שעזבתי.
אני יודע שאתם מצפים שאומר לכם שידעתי שזה משחק, שהיא לא באמת מתנגדת.
אני לא יכול לומר את זה בלב שלם, ההתנגדות שלה נראתה לי באותו רגע אמיתית לגמרי, אבל אני המשכתי, משכתי בכוח בשערה חזרה אילי.
כשראתה שאיננה יכולה להשתחרר, תקפה אותי, חבטה בי, ושרטה אותי בחזה.
לכדתי את כף ידה, בידי השנייה, אחזתי אותה בכוח, שלא אפשר לה הרבה תנועה.
"אתה שובר לי את היד, תעזוב אותי", צעקה בכעס.
"אם לא תתפרעי, היד תישאר שלמה, אם תמשיכי להתפרע, היא תישבר, הבחירה שלך."
כשהבינה שהצדק איתי נכנעה, ונלוותה אלי לצריף, כשאני לופת בכוח את עורפה.
כצפוי, מצאתי את המפתח מעל אדן החלון הגבוה, בצידו האחורי ובעודי מוביל את לי עימי, חזרה לדלת, הזהרתי אותה: "את תעשי מה שאני אומר לך, ברור?", פתחתי את הדלת, ודחפתי אותה פנימה בכוח.
"מה אתה רוצה לעשות לי? תעזוב, די, תעזוב כבר …."
"שקט …..", אמרתי וסטרתי בעוצמה על פניה.
מעוצמת הסטירה, היא עפה הצידה ונפלה על רצפת הצריף, כמו גור חתולים מפוחד מיהרה וזחלה לפינה, מגוננת בידיה על פניה, נכנסתי גם אני פנימה, סגרתי את הדלת מאחורי ונעלתי את הבריח, חושך השתרר בצריף, גיששתי בידי אחר המפסק, על מנת להדליק את האור, רחש חשוד נשמע מאחורי, אינסטינקט דחף אותי להתכופף ולזוז הצידה ובכך להתחמק ממקל, שהניפה לי לעברי, ידי מצאה את המפסק והדלקתי את האור.
היא עמדה מולי, אוחזת בידה מקל של מטאטא שמצאה בפינה.
הקפתי את השולחן שעמד במרכז החדר, מציבו כחיץ ביננו, אחזתי בשתי ידי את השולחן והתחלתי לדחוף אותו לעברה, דוחק אותה אל הקיר.
לי נלכדה בין השולחן והקיר, בלי יכולת להיחלץ, דחפתי עוד את השולחן, לוחץ על הבטן שלה.
"אתה משוגע, תעזוב אותי …"
"אם לא תשליכי את המקל, אני מועך אותך …" – איימתי תוך כדי שאני דוחף את השולחן, חזק יותר.
לי שמטה את המקל, אני הרפיתי קצת את הלחץ של השולחן, ניגשתי אליה, אחזתי אותה בכוח בידי, "עכשיו תקבלי את גמולך", אמרתי בטון מאיים.
"מה אתה מתכוון לעשות לי?" – שאלה באופן שלא הייתי יכול לפרש אחרת אלא פחד.
"אני הולך לאנוס אותך, לזיין אותך, בפה, בכוס, בתחת".
"אבל למה? מה עשיתי לך? למה אתה עושה לי את זה?"
"כי ככה בא לי …."
"בבקשה, אני פוחדת, בבקשה, אל תעשה את זה …"
סטרתי בחוזקה פעמיים על פניה.
"שקט, אני לא רוצה לשמוע מלה ממך".
לי השתתקה, ניצבה שם רועדת, דוממת.
גררתי אותה מהקיר אל מרכז החדר, אחזתי בשולי הסווצ'ר שלה ומשכתיו מעליה, ניסיתי להפשיט אותה, אבל היא התנגדה, התפרים נפרמו, והבד נקרע במקצת, לבסוף חילצתי ממנה את החולצה והשלכתיה לפינה.
שדייה המושלמים הפנטו אותי, שלחתי את ידי ותפסתי שוב בשיערה, משכתי אותה וסובבתי אותה, עם גבה אלי.
יד אחת כרכתי סביב צווארה, במעין חניקה, אם כי לא הידקתי, ובשנייה חפנתי אחד משדיה ומוללתי את פטמתה.
היא ניסתה להיחלץ מאחיזתי, ניסתה להסיר את ידי מעליה ונעצה את ציפורניה בגב ידי, הידקתי את זרועי שסביב צווארה, עוצר את הדם מלעלות למעלה, אל הגולגולת, עד שהרגשתי שהיא עומדת לאבד את ההכרה, רק אז שחררתי קמעה, היא נשמה בכבדות, נשימות קצרות.
"התנגדויות נוספות כאלה, תעלינה לך ביוקר", אמרתי.
לי שתקה.
"פרפי את כפתור המכנסיים שלך."
"לא …."
"פרפי, אמרתי …" – ושוב הידקתי מעט את זרועי סביב צווארה.
לי מיהרה לפתוח את הכפתור ולאחר שהוריתי לה, גם את הרוכסן.
'היא פוחדת, היא משתפת פעולה, מה לעשות? ללכת לכיוון הזה? לשנות?', הרהרתי.
עזבתי אותה ודחפתי אותה לרצפה, מעוצמת הנפילה נחבט ישבנה על רצפת העץ של הצריף, אבל היא התגלגלה מעט אחורה ובלמה את הנפילה.
תוך כדי הגלגול שלה, התרוממו רגליה כלפי מעלה, ואני אחזתי בשני שרוולי המכנסים שלה ומשכתי כלפי מעלה, על מנת להסירם.
היא לפתה בכוח את חגורת המכנסיים, מנסה בכל כוחה להשאירם עליה, אבל אני שלפתי אותם החוצה והותרתי אותה, כשרק תחתוני ביקיני אדומים לעורה.
לי שוב הצטנפה, ניסתה לברוח לפינת החדר, תפסתי את ידה וסובבתי אותה מאחורי גבה, אילצתי אותה לעמוד מול השולחן, ואחר כך כופפתי אותה עליו.
דחפתי אותה כלפי השולחן ויחד איתה את השולחן עצמו עד שהגיע לקיר הצריף, לא היה לאן לדחוף יותר.
תחבתי את אצבעותיי לגומי התחתונים שלה, ותלשתי אותם בכוח, היא יבבה קצת.
"שתקי," אמרתי, "אני לא רוצה לשמוע אותך" וסטרתי בכוח, בכף ידי, פעמיים על עכוזה העגול.
לא היה לה לאן לברוח, היא הייתה לכודה בידי שם, שבויה
שלי, נתונה לחסדי, או לשבט זעמי.
הייתי מגורה מאוד ולא יכולתי להתאפק יותר, שחררתי את מכנסי ונתתי להם ליפול לרצפה.
בעודי אוחז ביד אחת את ידה של לי מאחורי גבה, הורדתי קצת את תחתוני, חילצתי את הזין הבוער מתוכם, הרטבתי אותו בכמות נדיבה של רוק והבאתי אותו לחריץ שבין פלחי העכוז המזמין שלה.
'אולי היא בתולה?', חשבתי, ידעתי שלא אוכל להחזיק מעמד זמן רב, שאני עומד לגמור בכל רגע, לפיכך, כיוונתי בידי את ראש הזין לפי הטבעת שלה ובתנופה אחת דחקתי את עצמי לתוכה בכוח.
לי השמיעה זעקת כאב חנוקה, ניסתה, ללא הצלחה, להרחיק את אחוריה מהזין הקודח בתוכה, אחזתי את מתניה בשתי ידי ומעכתי אותה ביני לבין השולחן, נוגח באחוריה, דוקר אותה בכוח בזין שלי ולאחר מספר לא רב של דחיקות כאלה, התפוצצתי בתוכה ויריתי לתוכה מספר מטחים של זרע לבן וחם.
'האם דמיינתי שגם היא גמרה, ביחד איתי?".
יצאתי מתוכה, האדרנלין בגופי הלך ושכך, אולי גם קצת התחרטתי על מה שעשיתי.
היא עדין עמדה שם, שעונה על השולחן ללא ניע.
הבטתי בה, עומדת שם, רועדת, דמעות על לחייה, שאריות שפיכתי מטפטפות מאחוריה.
"הבנת שאין לך סיכוי נגדי? שאת לא יכולה להתנגד לי?"
"כן , אתה צודק", ענתה בראש מורכן.
"אז מעתה תעשי מה שאני אומר, תפסיקי להתנגד?".
"תמיד אעשה את מה שתגיד לי".
טון הדיבור שלה היה עתה רך, המרדנות שהפגינה קודם נעלמה לגמרי, כאילו זו מישהי אחרת איתי, לא הנערה שהרגע אנסתי, התיישבתי על כיסא, וקראתי לה לבוא אלי.
לי התרוממה, ניגשה ועמדה לפני כשידיה לצידי גופה, ראשה מושפל כלפי הרצפה.
"רדי על הברכיים".
היא צייתה והתייצבה על ברכיה.
"את הזונה שלי עכשיו, את מבינה?"
"כן, אני הזונה שלך."
"ואני האדון שלך."
"כן, אדוני."
"תגידי אחרי, אתה האדון שלי ואני הזונה שלך".
"אתה האדון שלי ואני הזונה שלך."
"יפה, זונה שלי ", שלחתי את ידי וליטפתי את פניה.
"אדון, מותר לי לקחת את הזין שלך לתוך הפה שלי?".
"קחי את הזין שלי לפה שלך, אבל, אוי לך אם תנסי משהו, את שומעת?"
"כן, אדון, אני לא מתנגדת יותר, אני עכשיו הזונה שלך ואני אעשה לך רק טוב".
האם היא מין צעצוע כזה, שמכוונים אותו איך שרוצים? פעם מתנגדת, פעם משתפת פעולה? מה היא מבפנים? מה היא רוצה?
לי מצצה לי את הזין, התחילה בלנקות אותו מהגמירה הקודמת, אחר כך המשיכה בפעולת המציצה המענגת,
המציצה שלה הייתה יותר מטובה, היא הכניסה את כל הזין שלי פנימה, קולטת אותו לתוכה עד לגרונה, כמעט נחנקת, רק אחרי שניות ארוכות מוציאה אותו, על מנת לנשום. שפתיה, לשונה, ואצבעותיה שליטפו ועיסו את הביצים שלי, את המפשעות ועד פי-הטבעת, גירו אותי שוב, והזין שלי הזדקף מחדש.
"אני עומד לגמור בפה שלך"
היא העבירה ליקוק על עטרת הזין, מוציאה אותו מפיה, על מנת לענות לי, "כן, אדון, תגמור בתוך הפה שלי."
"תבלעי כל מה שאני נותן לך?"
"ברור, אדון, כל טיפה."
הגמירה שלי הפעם, הייתה רכה יותר, פחות אלימה.
יכולתי לאחוז בשערותיה ולהצמיד את ראשה בכוח אלי, אבל לא היה בזה צורך.
היא בעצמה דחקה את הזין עד הסוף, עיסתה את הגזע בלשונה, באצבעותיי לכדתי את פטמותיה וצבטתי אותן, בעודי מגיע לפורקני בתוך פיה.
לי השמיעה קולות של עונג בזמן שהזרמתי את זרימתי היישר לקיבתה.
לאחר שסיימתי, היא החליקה את הזין לאט החוצה, ניקתה אותו, במספר ליקוקים של העטרה, התיישבה חזרה לאחור על ברכיה מולי, במבט מושפל.
מה היא חושבת עכשיו? מה עובר לה בראש?.
"מה עכשיו?", שאלתי.
"מה שתגיד, אדון"
"מה את רוצה?"
"מה שאתה רוצה."
"אני רוצה לחבק אותך."
לי התקרבה אלי, מדדה על ברכיה, נעצרה בין רגלי, ממתינה.
חיבקתי והצמדתי את הגוף המטריף שלה אלי, היא הניחה את ראשה על בטני, ליטפתי את ראשה והיא נישקה אותי נשיקות קטנות על הידיים ועל כיפת הזין הרפוי.
בלי לעזוב אותה, החלקתי מהכיסא ונעמדתי גם אני מולה, על ברכיי, הגברתי את חיבוקי והיא חיבקה אותי חזרה.
נשכבנו הצידה חבוקים עדיין, התגלגלתי על גבי, משכתי והשכבתי את גופה העירום עלי, ליטפתי את גבה, מתניה, הישבנים העגולים שלה, הירכיים, לא שבע מלעבור על כל חלק בגופה, שידי הגיעו אליו, הידקתי את חיבוקי, נשקתי לשפתיה ועצמתי את עיני, נרדמתי.
אינני יודע כמה זמן ישנתי ואם גם היא ישנה, התעוררתי כשהיא עדיין שכובה עלי, ידי מחבקות אותה, היא התפתלה מעלי בתנועות חתוליות, מתחככת בי, הבנתי שריגושה המיני מתגבר.
תנועותיה גירו גם אותי שוב, שוב הזדקר איבר הזכרות שלי. כיוונתי אותה כך שהזין שלי עמד בפתח הכוס שלה, היא המשיכה בתנועותיה המגרות מחדירה את הזין, עוד ועוד לתוכה, 'היא לא בתולה', עברה המחשבה במוחי.
בשלב מסוים, כשהזין היה כבר חציו בתוך מערתה, התרוממה, התיישבה עלי ודחקה את כולו פנימה.
בעודה רוכבת עלי, שלחתי את ידי בין גופותינו, אצבעי הגיעה לדגדגנה והחלה מרעידה אותו.
הנאקות הקטנות שהשמיעה הלכו וגברו, נשימתה כבדה, בקולה תחינה, "אדון, עד עכשיו לא גמרתי, אני רשאית לגמור, בבקשה?".
"תגמרי מתוקה שלי", עניתי.
היא גנחה, זעקה פרצה מגרונה, רעדה אחזה בגופה, ראשה נזרק אחורה, היא התפתלה, גופה נמתח והיא נפלה על חזי.
"תודה אדון, תודה", לחשה.
משכתי אותה שוב וחיבקתי אותה, את רגליה דחקתי כלפי מטה עד שיישרה אותם.
היא שכבה עלי, הזין שלי נעוץ בתוכה, ירכיה צמודים, שומרת שלא יצא מתוכה כרכתי את ידי ורגלי סביבה, התגלגלתי ועליתי עליה, המשכתי לחבק אותה, הנעתי את אגני, מכניס ומוציא את הזין התקוע בתוכה, ליקקתי בלשוני את שפתיה, היא נענתה לי, דוחקת אל פי את לשונה.
מצצתי את לשונה, ליקקתי אותה, חיבקתי אותה בכוח וגמרתי בתוכה.
ירדתי מעליה, נשכבתי מותש לגמרי לצידה, זרועי תחת ראשה, ורגלה האחת עלי, שכבתי על גבי והיא על צידה לצידי.
"מה את חושבת, מה את מרגישה עכשיו?"
"הכי כיף בעולם."
"למה?"
"אני אוהבת להיות שייכת לך, הצעצוע שלך".
"עד מתי תישארי עימי?".
"עד מתי שתרצה".
"ואם אומר לך לעזוב אותי?".
"אעזוב, אמצא אדון אחר".