כל קשר בין הסיפור למציאות, מקרי בהחלט
אני מחכה שענבל תצא מהמעלית כדי שאוכל להמשיך לדרכי, אבל במקום זה, היא מסתכלת עליי במבט חודר, ולוחצת על כפתור סגירת הדלתות.
הדלתות נסגרות, וענבל מתקרבת אליי, נעמדת מולי במרחק סנטימטר, מביטה לי ישר בעיניים, ומחליקה את היד שלה לתוך התחתונים שלה. אני לא זזה, ולא מזיזה לה את היד. ענבל מוצאת מייד את הדגדגן שלי, מתחילה לשחק איתו, ולא מורידה ממני את העיניים. אני לא מבינה מה קורה פה, אבל אני יודעת שאני רוצה אותה. אני לא מצליחה להתאפק, ומתחילה לנשק אותה. הלשונות שלנו מתחילות לשחק אחת עם השנייה, ואני מתחילה להרטב שוב מהאצבעות שלה, שמשחקות לי עכשיו בתוך הכוס.
דלת המעלית נפתחת, וענבל מייד מוציאה את היד ומתרחקת ממני. "זו רק ההתחלה, יקירתי", היא זורקת לי לפני שהיא יוצאת, וארז ממחלקת הדואר נכנס. אני בקושי מצליחה לנשום, ולוחצת על הכפתור לחניון.
אני נוסעת לים. אני צריכה לחשוב, ובשבילי הים תמיד היה המקום לחשוב. הגלים, העוצמה. אני צריכה שמשהו יכה בי. לא מאמינה ששיתפתי פעולה עכשיו עם גאנג באנג. נכון שלא אני יזמתי, נכון שסחטו את זה ממני, אבל לגמרי זרמתי עם זה, ויותר. לא מאמינה שמתחיל לי עכשיו משהו עם ענבל. היא כל כך סקסית, ורק היא יכולה להבין את מה שאני עוברת עכשיו.
אני יושבת על החוף עם הבגדים. יודעת שחציתי את הגבול. יודעת שהדרך היחידה שלי לצאת מזה היא להחשף בפני יובל. לקחת מחזי את הנשק שלו נגדי.
אני נוסעת הביתה. מתפשטת, מכניסה את הבגדים לכביסה, ונכנסת להתקלח. חופפת ומקרצפת כל חלק בגוף שלי, מנסה לנקות את הריח של השפיך שעדיין נודף ממני. כשאני מרגישה שכבר שורף לי העור, אני יוצאת. לובשת תחתונים, ומתחילה לנקות את הבית. לסדר כל פינה. העיקר להעסיק את עצמי לפני שאשתגע. דיי, אני לא יכולה יותר. אני מתקשרת ליובל ומבקשת שיגיע דחוף.
"מה קרה, נטלי? הכל בסדר"
"תגיע, פשוט תגיע".
אחרי חצי שעה שנמשכת נצח יובל מגיע הביתה. הוא לא מופתע לראות אותי רק עם תחתונים. הוא יודע שככה אני אוהבת לנקות.
שב, אני אומרת לו. הוא מתיישב לידי בספה ואני מתחילה לשפוך. איך הרגשתי לא מסופקת מינית, ואיך זה גרם לי להתחיל לראות יותר פורנו בצורה שלא יכלתי להפסיק, ואיך הייתי מאוננת כמעט כל יום, ועל האתר "סקסואלי" שהגעתי אליו, והתחלתי גם לכתוב סיפורים אירוטיים, ואיך כל כך שעמם לי בעבודה, שהתחלתי לעשות את זה גם שם.
יובל מקשיב לי, לא נראה שהוא כועס, הוא מלטף אותי ברגל.
"וואי, ממי, אני דיי בהלם, לא היה לי מושג, למרות שאני חייב להודות שזה גם קצת מחרמן, כן?", הוא אומר בחיוך.
"דיי, זה לא מצחיק, אבל חכה. זה לא הכל"
"זה לא הכל?"
"לפני כמה ימים חזי הדוחה הזה קרא לי למשרד. הוא התקין מצלמות ותוכנות מעקב. הוא יודע הכל. הוא הכריח אותי להתפשט מולו, ולתת לו לאונן מולי, ולמחרת הוא זיין אותי, והיום, היום היה הכי גרוע".
אני מספרת לו כל מה שקרה היום, "והכי נורא… זה שבאמת נהנתי מזה, יובל. זה סוטה אבל זה הגיע למצב שביקשתי מהם לגמור עליי, ועם כל אחד מהם שגמר עליי, רק הרגשתי יותר בעלת ערך, רק רציתי עוד", אני על סף בכי, ורואה שיובל התרחק ממני.
"נטלי, זה… זה… חולני"
"אני יודעת, אבל אני רוצה לעצור את זה. בגלל זה אני מספרת לך"
"לא ידעתי שהתחתנתי עם כזאת שרמוטה"
"דיי, אל תקרא לי ככה. ככה חזי קורא לי"
"אבל הוא צודק, נטלי. מה אני אעשה? הוא צודק. את חתיכת בת זונה שרמוטה בוגדנית!", עכשיו הוא כבר קם מהספה וצועק.
"מה חשבת לעצמך, יא חתיכת מזדיינת בוגדת?!"
"דיי יובל, לא היתה לי ברירה… לא יכלתי להרשות לעצמי שתדע, אבל הנה… עכשיו אתה יודע", על ענבל אני לא מעיזה לספר לו אחרי התגובה הזו.
"לא היתה לך ברירה, הא?"
"אני צריכה עזרה, יובל. לא שתצעק עליי!", אני כבר בוכה.
"את לא חוזרת לשם יותר. זה ברור?"
"כן, ברור. אני לא חוזרת לשם".
"אני חייב אוויר".
יובל יצא מהבית והשאיר אותי לבד. הרגשתי כאילו הר שלם ירד לי מהלב. עכשיו הכל חשוף.
בערב יובל חזר, ולא דיבר אליי בכלל. כל הערב עם הילדים, לא היתה בינינו תקשורת. אחרי שהם נרדמו באתי אליו למיטה לבושה בתחתונים ובגופיה הצמודה עם המחשוף שהוא אוהב, "אתה סולח לי? אתה תעזור לי?".
"לא יודע נטלי, אני צריך קצת שקט".
הנחתי לו ונרדמנו גב אל גב.
למחרת לא הלכתי לעבודה. הטלפון מחזי לא איחר לבוא ולא עניתי. הוא התחיל להשאיר לי הודעות יום אחרי יום. איומים שהוא ככה קרוב מלשלוח את מה שיש לו ליובל. כל לילה ניסיתי להתקרב ליובל, ניסיתי לפתות אותו, הלכתי לישון ערומה, אבל הוא בקושי הסתכל עליי. אחרי שבוע זה התחיל. הוא התחיל לקבל לטלפון שלו הודעות מחזי.
"חזי שלח לי את הסרטון שאת מאוננת עבודה", הוא אמר לי ערב אחד.
"אוי, אני מצטערת".
"מה אני אמור להגיד לו?"
"לא יודעת, שאתה כבר יודע הכל?"
"כתבתי לו את זה, ואז הוא שלח לי את הסרטון מהחדר ישיבות. מסתבר שהיתה גם שם מצלמת אבטחה"
"אני לא מאמינה"
"אני רוצה להרוג אותו. אני ארצח אותו"
"העט", אני לא מאמינה ששכחתי מהעט.
"איזה עט?"
"איזה מפגרת, איך שכחתי מזה"
"שמתי לו את העט מצלמה במשרד והפעלתי אותה ביום האחרון שלי"
"את רצינית איתי, נטלי?!"
מייד פתחנו את המחשב ונכנסנו לאתר ענן של העט-מצלמה. בינגו. ענבל מוצצת לחזי. חזי מזיין את ענבל, והדובדבן שבקצפת, חזי מוציא לענבל סטראפ און, ומכריח אותה לזיין אותו.
אני ויובל מתחבקים. אנחנו מבינים שיש לנו קלף מנצח. למחרת יובל שולח לחזי את הסרטונים.
"אני מתחנן אלייך יובל, אסור שזה ייצא. אני מוכן לעשות הכל", התחלפו התפקידים.
אנחנו לא סומכים על חזי שימחוק את כל מה שיש לו, אז יובל וחזי מסכימים לשמור על מאזן אימה. במידה והסרטים שלי ידלפו החוצה, מייד הסרטונים על חזי יישלחו לאשתו פנינה, ולכל עובדי החברה.
"שלא תעזי לעשות דברים כאלה מאחורי הגב שלי, את שומעת?", יובל אומר לי את זה תוך כדי שהוא מזיין לי את התחת אחר כך על הרצפה בסלון.
"הו, כן, אני מבטיחה יובל, אני מבטיחה!"
מאותו יום חיי המין שלנו שודרגו בכמה רמות, וגם ענבל הצטרפה באיזשהו שלב, והכל… הכל בזכות הבוס, אבל זה… זה כבר לסיפור אחר.
המשך פליז?
המשך פליז???