כל קשר בין הסיפור למציאות, מקרי בהחלט
"המממ… כן… היה לי צורך לשחרר אותם קצת…"
"נייס..", הוא חפן לי אותם מבעד לחולצה, "גם את הכוס רצית לשחרר?", הוא שולח לי יד לכוס מבעד לחצאית, "נטלי! אני בשוק! את גם בלי תחתונים??", הוא מתחיל לשפשף אותי שם.
"די, יובל, לא עכשיו, הילדים עוד לא ישנים"
"קשה לי להתאפק כשאת ככה, אני לא רגיל", הוא מתחיל לנסות לחרמן אותי ולנשק אותי בצוואר.
"אחר כך", אני הודפת אותו.
לא ציפיתי לסקס היום. בדרך כלל אין סיכוי שנזדיין יום אחרי יום, אבל אני מבינה שעכשיו חירמנתי אותו בטירוף, ואין לי סיכוי לצאת מזה.
"יש מצב שנתחיל היום עם קצת פורנו?", הוא שואל בהיסוס אחרי שהילדים נרדמים.
"המממ… כן, למה לא?", זה דווקא מדליק אותי. הרבה זמן לא ראינו פורנו ביחד, ואין זה ספק שזה יעזור להכניס אותי לאווירה.
אנחנו נכנסים לחדר שינה, ונועלים את הדלת. יש לנו מסך טלוויזיה שמחובר למחשב. אני פושטת את החצאית והחולצה, ונשכבת ערומה במיטה.
"מה בא לך?", הוא שואל.
"משהו… משפיל", בא לי לראות עוד מישהי שמושפלת, כמו שאני הושפלתי היום.
"משפיל… אוקיי… יש לי", הוא שם לנו czech gang bang. הוא יודע שזה אחד הז'אנרים האהובים עליי. בחיים לא אהיה מוכנה לקחת חלק בדבר כזה, אבל מחרמן אותי לצפות במישהי אחרת עוברת את זה.
יובל בא ונשכב לידי, מניח לי עד הירך הפנימית. הסרטון מתחיל בראיון עם האישה, שמספרת איך עד עכשיו היא היתה "רק" עם 2 גברים במקביל, ובא לה להתנסות במשהו אחר. אחר כך היא פוגשת קבוצה של 50 גברים, שמתחילים לזיין אותה אחד אחרי השני. זה עובד. יובל מתחיל לאונן לי, ואני ליובל, ואני שוכחת מחזי. אחד אחד הם טוחנים אותה, ותוך כדי היא מוצצת לאחרים, ואחרים ממששים אותה בכל הגוף. בסוף, כשכולם גומרים עליה, יובל אומר שהוא כבר לא יכול, ופשוט עולה עליי ומתחיל לזיין אותי. אני מחבקת אותו, נהנת מהזיון, אבל פתאום מקבלת פלאשבק של חזי דוהר עליי על הספה במשרד שלו.
"רגע, אני רוצה לעלות עלייך ולהמשיך לראות את הסרט", אני חייבת משהו שיסיח את דעתי.
יובל מתהפך על הגב, ואני עולה עליו, עם הגב אליו, מכוונת את הזין שלו לתוכי, מתחילה לרכב וממשיכה לראות את הסרט תוך כדי. אני רואה שהאישה מלאה כבר בשפיך מכף רגל ועד ראש, ערומה ומתראיינת ל"שיחת סיכום". זה מחרמן אותי בטירוף ואני מגבירה את קצב הקפיצות.
"אני גומר, אני גומר!", יובל משפריץ לתוכי, ואני כמעט גומרת, אבל לא.
"וואי, זה היה טוב ממי", הוא מתנשף.
"כן. הרבה זמן לא עשינו את זה".
"גמרת?"
"כמעט…"
"אוי.. רוצה שאני ארד לך?"
"לא, זה בסדר", בא לי לספר לו שכבר גמרתי היום מהיד של חזי, אבל אני מתאפקת.
אנחנו הולכים לישון, ואני מתקשה להרדם כי אני מתכננת כבר את מחר.
קמים בבוקר, מארגנים את הילדים למסגרות. אני לובשת תחתונים וחזייה בצבע שחור, חולצה מכופתרת עם כיס, ומכנסיים מחויטות. לפני שאני יוצאת, אני לא שוכחת לקחת את מצלמת הבייביסיטר שלנו. זו שקנינו פעם כדי לצלם את הבייביסיטר. היא בצורה של עט, והיא מקליטה קול ותמונה, ומייד מעלה את זה לענן. אני רק צריכה למצוא דרך למקום אותה במשרד של חזי. ברגע שיהיו לי את התצלומים, יהיה לי קלף מיקוח שישחרר אותי מהאחיזה שלו.
מגיעה למשרד, ומייד הולכת למשרד של חזי. אני אגיד לו בוקר טוב, ואנסה לשים את העט-מצלמה בעמדה טובה. ענבל לא נמצאת בעמדה שלה, אז אני דופקת בדלת. אין תשובה. אני פותחת, והדלת נפתחת. המשרד ריק. זו ההזדמנות שלי. אני מייד קולטת את מדפי הספרים שפונים לספה, מניחה שם את העט, מפעילה אותה, ויצאת מהחדר לפני שמישהו שם לב. הצלחתי. אני מתיישבת בעמדה שלי. מחכה שחזי יקרא לי למשרד שלו. תוהה מה הוא מכין לי היום. עוברת שעה, עוברות שעתיים, וחזי עדיין לא קורא לי. אחרי 3 שעות אני מקבלת טלפון לעמדה. חזי על הקו.
"בוקר טוב, שרמוטה"
"בוקר טוב, חזי", אני מתחילה להתנשם.
"איך את מרגישה?"
"בסדר גמור. שאני אגיע למשרד?", אני מנסה לזרז תהליכים.
"למה שתגיעי למשרד? אין לך עבודה לעשות?"
"לא, סתם, חשבתי שאתה רוצה להמשיך, אתה יודע…"
"את יודעת שאני מת על הציצי שלך נטלי?"
"כן? תודה", ברקע נדמה לי שאני שומעת גניחות של אישה.
"מת עליו! איך הצלחת לשמור עליו ככה טבעי ועומד וגדול. בא לי לחיות בין השדיים שלך, נשבע לך, ולמרוח אותך כל יום ברוק שלי"', איזה בן אדם דוחה הוא, בחיי.
"תודה… נראה לי…"
"תפתחי בבקשה 3 כפתורים בחולצה הזו, למה היא כל כך סגורה?"
"אתה רואה אותי?", אני לוחשת.
"בטח שאני רואה אותך. המצלמה מכוונת בדיוק עלייך. תפתחי".
"אבל חזי… 3 כפתורים זה הרבה"
"תפתחי, תפתחי"
אני פותחת. בכפתור השלישי כבר אפשר לראות חלק מהחזייה שלי, והמחשוף של החזייה גלוי לעיני כל.
"יפה. עכשיו בשקט בשקט, בלי שאף אחד ישים לב, תפתחי כפתור במכנס ותכניסי את היד לתחתונים"
"דיי חזי. יראו אותי"
"אל תדאגי. איך אמרת? מקסימום יראו אותך!", הוא צוחק צחוק מטופש, "עדיף לך מאשר שיראו את מה שהראיתי לך במצלמות אתמול, לא?"
"אולי אני אבוא ואעשה את זה מולך?", אני מנסה את מזלי. חייבת להכניס את עצמי למשרד שלו.
"מה הכיף בזה? אני רוצה שתקחי סיכון. יאללה"
"טוב…", אני פותחת כפתור, ומכניסה יד לתחתונים.
"יפה. עכשיו תכניסי לעצמך אצבע ותתחילי להזיז. אני רוצה לשמוע אותך"
אני עושה כדבריו, מכניסה אצבע ומתחילה להזיז, מנסה להסתיר את עצמי כמה שאפשר.
"מה המצב נטשה!"
אני מוציאה את היד בבהלה, ומסתכלת למעלה. עינת, הקולגה שלי, עומדת מעליי.
"אוי, סליחה. אני מפריעה?", אני מבינה שהיא קלטה אותי.
"לא. לא.. סתם.. גירד לי שם משהו", אני מגחכת במבוכה.
"מה זה המחשוף הזה, אחותי?? סחטיין על האומץ"
"תודה.. זה סתם.. לא כזה ביג דיל"
"תאמיני לי, הלוואי עליי ציצים כמו שלך".
"כן… טוב… אממ… רצית משהו?"
"טוב, תסיימי עם הפוסטמה ותעלי קומה למעלה. לחדר ישיבות", אני שומעת את חזי באוזניה.
"לחדר ישיבות??", אוי לא. העט כבר במשרד שלו.
"כן, אני מחכה לך שם", הוא מנתק.
"נראה לי כדאי שתסגרי כפתור בחולצה, אחותי. את אישה נשואה, בכל זאת".
"כן, עינת. רצית משהו?", אני מתעלמת מההערה של ומתחילה להתעצבן.
"הכנת כבר את הדו"ח של ברקו? הוא לוחץ עליי"
"לא, לא הספקתי. מחר אני אעביר לך אותו"
"מחר, נטשה! אל תדפקי אותי"
"מחר, מחר", אני מנסה לנפנף אותה.
"טוב, אם לא בחולצה, לפחות את המכנסיים תסגרי"
אני מסתכלת למטה וקולטת שנשארתי עם הכפתור פתוח, "אה, כן, תודה, פשוט… גירד לי", אני סוגרת.
"כן, גירד לך" היא קורצת לי והולכת.
חדר ישיבות. הוא רוצה שאעלה לחדר ישיבות. מה קשור חדר ישיבות? אבל העט-מצלמה במשרד שלו. אולי אני אעבור שם? לא, הוא מסתכל עליי. טוב, אין מה לעשות. אני אשאיר את העט שם. עוד יהיו הזדמנויות.
אני הולכת למעלית, עולה קומה. הולכת לאורך המסדרון, ודופקת בדלת חדר הישיבות. בחור צעיר בלי חולצה פותח לי.
"אממ, חזי כאן?"
"את בטח נטלי, בואי תכנסי", הוא לוקח לי את היד, ומוביל אותי פנימה, נועל את הדלת אחריי.
אני בתוך חדר ענק, עם שולחן ארוך במרכז ומסביבו כיסאות. בקצה השני של החדר, אני רואה את חזי עם עוד שני גברים. אני קולטת שאחד מהגברים מזיין מישהי שיושבת על השולחן, ערומה עם רגליים מפוסקות. השיער שלה מסתיר את הפנים.
"מה זה? מה קורה פה?"
"בואי, חזי יסביר לך", הוא מניח לי יד על הגב ומכוון אותי לעבר חזי ו-2 הגברים.
תוך כדי הליכה, הוא מוריד את היד שלו לתחת שלי ומתחיל ללטף.
"תעיף את היד", אני מזיזה לו את היד, והוא צוחק.
אנחנו מגיעים לחזי.
"נטלי כאן", האיש אומר.
חזי מסתובב אליי, "ברוכה הבאה, נטלי!".
"היי חזי, מה קורה פה", אני מתחילה לפחד. הבחורה שמזדיינת על השולחן קרובה אליי עכשיו, מזיזה את השיער, ואני מבינה שזו ענבל, המזכירה. היא מחייכת אליי.
"תזרמי", היא אומרת בין הגניחות שלה, "תנסי פשוט להנות מזה, זה מה שאני עושה".
"שמעת אותה? חכמה ענבל", חזי מחזק אותה.
"מי אלה, חזי?"
"תכירי, אלה הבנים שלי, טל, שמזיין פה את ענבל, אופק מאחורייך, ואייל, שמחכה לתור שלו"
"נעים מאוד", אייל אומר, ונראה שהוא קצת נבוך מכל הסיטואציה.
"החלטתי גם לתת להם לכייף אתכן קצת. בואי, תנסי להנות מזה", חזי מתחיל לפתוח לי את שאר כפתורי החולצה, ואופק מוריד לי אותה, ופותח את החזייה.
אני משותקת, או אפשר להגיד זורמת. אין לי עוד הרבה ברירות, ואם אני צריכה לסבול את זה עכשיו, אז באמת עדיף שאנסה להנות. אני נזכרת בפורנו שראיתי אתמול עם יובל, והנה יש לי הזדמנות להתנסות בזה בעצמי. אולי מגיע לי.
אופק מתחיל לחפון לי את השדיים, וחזי פותח לי את כפתור המכנסיים ומוריד לי אותם יחד עם התחתונים. אני חולצת נעליים בעזרת הרגליים, ונשארת רק עם גרביים. בינתיים אני קולטת את טל יוצא מענבל, ואייל מוריד את המכנסיים. "אני מצטער", הוא אומר לה בעודו מכניס את הזין שלו לתוכה, ומתחיל לפמפם אותה. נראה שהוא היחידי פה שמרגיש קצת לא נוח עם המצב.
אופק מפליק לי בטוסיק, "יאללה, תעלי לידה".
אני מתיישבת על השולחן עם רגליים סגורות. אופק מתחיל לנשק אותי בפה, מכניס לשון, לש לי את השדיים, מנשק בצוואר, ואני מתחילה להנות. הוא פותח לי הרגליים, ומרגיש אותי למטה. האמת שאני כבר רטובה לגמרי.
"אתה יכול להכנס", אני מנסה לזרז אותו. מצד אחד מרגישה שאני מגשימה כאן סוג של פנטזיה, מצד שני רוצה שזה יגמר מהר.
עכשיו אופק ואייל מזיינים אותי ואת ענבל על השולחן. שנינו יושבת עם רגליים מפושקות. חזי מתקרב אליי, מתחיל לנשק אותי, ולמצוץ לי את הפטמות. טל מקבל עבודת יד מענבל.
אחר כך אופק יוצא ממני וחזי נכנס.
ככה הם עוברים עלינו בתורות, מתחלפים כל כמה דקות, ואנחנו מקבלות אותן בכוס ובפה.
אחר כך הם הופכים אותנו, ומזיינים אותנו מאחורה. אני נזכרת פתאום ביובל. מה הוא היה חושב, אם היה יודע מה קורה לי עכשיו. מה הילדים שלי היו חושבים על האמא השרמוטה שלהם שמקבלת 4 גברים ומצליחה להנות מזה.
אני כבר לא יודעת מי מזיין אותי, רק מרגישה את הזרגים שלהם יוצאים ונכנסים אליי לסירוגין.
"איפה את רוצה שאני אגמור, שרמוטה?" אני שומעת את חזי.
"על הפנים", אני רוצה שזה יהיה בדיוק כמו בסרט אתמול, "אני רוצה שכולכם תגמרו עליי"
חזי צוחק, "ככה אני אוהב אותך", הוא מושך לי בשיער ומוריד אותי על הברכיים.
עכשיו כל 4 הגברים במעגל סביבי, וענבל עומדת מחוץ למעגל וצופה בהם גומרים עליי אחד אחרי השני, ואני מוצאת את עצמי מורחת את השפיך שלהם על כל הגוף.
"כל הכבוד, בנים. יאללה, להתלבש ולחזור לעבודה", חזי אומר לבנים שלו, "ואת נטלי, ידעתי שאת כלבה טובה וחרמנית, אבל לא חשבתי שעד כדי כך תזרמי".
אני מתנשפת ועדיין יושבת על הרצפה. לא יודעת מה לענות לו. לא יודעת מה נכנס בי.
4 הגברים מתלבשים, ומשאירים אותי ואת ענבל לבד בחדר.
"מגבון?", היא שואלת אותי.
"כן, תודה, נראה לי שאני אצטרך יותר מאחד", כולי מלאה בשפיך מהשיער ומטה.
"וואי, נטלי, מה קרה לך?", היא שואלת אותי תוך כדי שהיא עוזרת לי לנגב את עצמי.
"לא יודעת. נסחפתי", באמת אין לי מושג איך הגעתי למצב הזה. לא מאמינה מה היה בתוכי והתפרץ.
אנחנו מתלבשות, יוצאות מחדר הישיבות ונכנסות למעלית.
"את באה?", ענבל שואלת אותי כשאנחנו מגיעות לקומה שלנו.
"לא, תמשיכי, אני לא יכולה להמשיך כאן יותר, אני חייבת לחשוב".
סיפור מעולה. מצפה להמשך
אחלה סדרה
מחכים לפרק הנקמה
יהיה מעניין לפתח את ההשפעה על חיי המין שלה בבית מצד אחד ואת יחסיה עם המזכירה מצד שני.
את פשוט טובה!
הכתיבה באורך הנכון והעלילה טובה , מותחת ומחרמנת.
אחלה סיפור, קצר מדי בתיאורים
מושלם, מדהים, מסקרן..
המשך!!