בקפה ג'ו

…………..התמכרתי לליטופים שנעשו נועזים יותר ויותר עד שכף ידה נחתה מעדנות היישר על התפיחה שמתחת לרוכסן שלי. ידה התיישבה לה שם בנוחיות כשקצות אצבעותיה מתופפות בקלילות על הביצים  המתוחות………..

בקפה ג'ו

היא היתה שותפתי לכמה וכמה שעות של תענוג משותף בצימר או בקולנוע או ברכב. אישה שתיאבונה המיני מעורר מחשבה והערכה ושהתשוקה לגיוון זורמת בעורקיה. 

היה זה יום אביב בהיר ויפה. ממש יום לכל מיני.

"אני ליד המשרד שלך, יש לי חצי שעה ובא לי לשתות קפה. רוצה להצטרף?" שאלתי במסר מהיר. 

"קפה ג'ו עוד 10 דקות" היתה התשובה על הסלולארי שלי תוך דקה

החניתי את הרכב ונכנסתי לקפה. בחרתי בשולחן צדדי. השעה היתה שעת לפני הצהרים, הקפה היה די מלא. אנשים מן הבניינים הגדולים שמסביב, באמצע העבודה, פגישות עבודה, קפה של בוקר או סתם מעבירים את הזמן בנחת. זוג או שניים שנראו קצת יותר מתעניינים האחד בשנייה. זהו.

הזמנתי אספרסו (קצר) והמתנתי בנחת. היא נכנסה. הבטתי בה כשהיא עומדת בפתח האולם, משקפי שמש כהים לעיניה. סוקרת את האולם, מתרגלת לאפלולית של הקפה שקשה שבעתיים למי שמגיעה מן האור הגדול של היום הבהיר.

לקח לה דקה או שתיים והיא איתרה את השולחן. צעדה לעברי. לאט. בכוונה יתרה. מביטה בי וצועדת. מחייכת את החיוך החתולי שלה.

הזזתי את הכיסא שלידי והיא התיישבה ממש לידי, מזיזה את הכסא בחזרה עד שנצמד אל כיסאי. נשיקה חטופה.

הזמינה הפוך גדול והתחלנו לשוחח.

הדיון החל בפגישה הבאה שמתוכננת, מה נעשה, ואיך נעשה. היא פירטה בדייקנות מרובה מה היא היה רוצה שאעשה בה. וידה הימנית ירדה אל מתחת לשולחן, מלטפת את ירכי. לאט לאט בתנועות ארוכות, מן המפרק ועד הברך. המלצרית שהגישה את הקפה, העיפה בנו מבט סקרני, כאילו אומרת: "זוג אנשים מבוגרים שכמותכם? קחו חדר"

היא לא חדלה. להיפך, השעינה את ראשה על כתפי, סובבה את פיה לעבר האוזן שלי ולחשה: "עומד לך, נכון?"

"תבדקי אם את רוצה"

"אתה יודע שאני מסוגלת"

ידעתי שהיא מסוגלת והתמכרתי לליטופים שנעשו נועזים יותר ויותר עד שכף ידה נחתה מעדנות היישר על התפיחה שמתחת לרוכסן שלי. ידה התיישבה לה שם בנוחיות כשקצות אצבעותיה מתופפות בקלילות על הביצים  המתוחות.

היא הביטה בי וחייכה: "מה אתה אומר?"

"אני? מה יש לי להגיד?" גימגמתי. העפתי מבט מסביב. הכל קרה מתחת לשולחן. לא נראה שמישהו יכול להבחין. נשענתי לאחור על הכיסא והחלטתי לתת לאירועים לזרום.

היא המשיכה בליטוף והעיסוי ואז לפתע החלה לצחוק.

למה את צוחקת – שאלתי

"אתה עוד פעם בלי תחתונים?"

מה את חושבת?

"מייד אני בודקת" היא ענתה בחיוך

"את לא תעיזי" אמרתי.

לא, אה? אמרה ובתוך שניה שיחררה את הרוכסן וידה חדרה פנימה ועטפה את הזין הזקור שלי

"צדקתי"  אמרה בחיוך ניצחון

משכתי את עצמי לאחור, סגרתי את הרוכסן וקמתי לשירותים.

הלכתי בזריזות ממהר להתפנות ולחזור. לפני חזרתי דאגתי להסדיר את קפלי המכנסיים. האם מישהו הבחין? נראה לי שלא. חזרתי בזריזות לכסא שלידה והיא לא חיכתה גם לא לרגע קט, ומיהרה לפתוח את הרוכסן ולחפון את מה שמצאה שם. היא לא הסתפקה ובתוך שניות שלפה את הזרג הזקור והחלה ללטף אותו בחוץ, מתחת לשולחן.

הייתי המום אך קפאתי במקום. התענוג והתחושה המשכרת מנעו ממני להתנגד. למרות הסכנה להיתפש, ישבתי בשקט, נזהר מתנועה קיצונית, מתמסר לליטופים שלה שאיימו לפוצץ את הזיקפה בכל רגע.

המלצרית החביבה ניגשה ושאלה: "הכל בסדר? רוצים עוד משהו?"

"תביאי בבקשה עוד אספרסו קצר" עניתי בשוויון נפש כלפי חוץ, כשהסערה מתחת לשולחן משתוללת ומאיימת להתפרץ בכל רגע. סקרתי את בית הקפה. האם יש סכנה שמישהו מבחין בנעשה? מישהו רואה אותנו? כנראה שלא.

התמסרתי למגע ידיה המטריף, ההתפרצות עמדה להגיע בכל רגע. אזרתי את כל כושר ההתאפקות כדי להימנע מן הבלתי נמנע. והיא? ללא רחמים, ליטפה, ניערה את הזין באוויר שמתחת לשולחן מחצה את הביצים, חגגה על הזין שלי שעמד שם, ערום לחלוטין מתחת לשולחן, נתון לחסדיה. והיא היתה חסודה ביותר

לפתע נכנסו לקפה אישה וילד. בצעדים מהירים הם התקרבו הישר אל השולחן שלידינו. לא היתה ברירה. נסיגה מהירה וחילוץ החזירו את הזין הזקור אל מתחת לרוכסן. ידה נשארה על התפיחה הרותחת.

היא הביטה בי וחייכה את החיוך המדליק שלה:

"מה אתה אומר?" שאלה