בעל ועבד – פרק רביעי ואחרון

סיפור מאת: האישה של עבד נשוי

פרק ראשון, פרק שני, פרק שלישי, פרק רביעי

שלום שוב לכולם.

מתחילים כמו תמיד באדמיניסטרציה. קודם כל, כדי להבין את הסיפור, חייבים לקרוא את כל שלושת הפרקים הקודמים.

חבל שזה הפרק האחרון, כי התחלתי להתאהב במצב הזה שאתם מעריצים אותי ואת כפות רגליי.

קראתי את כל התגובות על הפרק הקודם, וממה שהבנתי נראה ש"השתן עלה לכולנו לראש" . אני מדברת על העובדה שלחלקכם, תיאור סצינת השתן שבעלי נאלץ לחוות, היתה מגעילה מידי.

אני לא מתכוונת לקיים איתכם ויכוח באמצעות פלטפורמת התגובות. אבל אני כן מתכוונת לשכנע אותכם, הקוראים הגברים, בצורה חד משמעית, ששתן זה לא מה שמגעיל כאן.

אני מתכוונת לכך, שאף אחד לא אמר 'איכס' או 'מגעיל' על העובדה שאני בלעתי זרע.

אני מבינה שלשתן יש יחסי-ציבור נוראיים. הוא דרגה אחת מעל החבר הבאמת מגעיל שלו. אבל מעולם לא חשבתם שהזרע שלכם מגעיל מאוד? במיוחד המרקם.

מתי טעמתם אותו (או של מישהו אחר) לאחרונה? אז לידיעתכם, הוא לא שונה בהרבה במגעילותו משתן ויש מקרים שאף יותר.

מה שמבלבל אותכם זה הכמויות.

להמחשת הנושא נעשה תרגיל קטן. כשאתם ככה, על ארבע לרגליי, בוהים בכפות הרגליים שלי שבסנדלים, תדמיינו שאני אני מניחה לפניכם שתי כוסות קטנות: האחת מלאה בזרע, והשנייה מלאה בשתן. אני מצווה עליכם לשתות אחת מהן. במה תבחרו?

נכון מאוד. אז הבנתם שזרע מגעיל יותר משתן כשהוא בכמויות גדולות ושאני צודקת.

אפשר לעשות את אותו התרגיל עם כמות של שתי טיפות מכל אחד. במה תבחרו אז? נכון מאוד! אז אניח שזו לא צביעות, אלא שלא חשבתם על זה מספיק.

נסיים עם הקטע המחקרי ונתקדם. אנחנו ממשיכים כמו בפעם הקודמת. אתם נשארים על ארבע ליד הרגליים שלי. תישארו שם! קרוב לסנדלים! ראש מורכן ואתם מסתכלים על הסנדלים בשקט וקוראים. אתם שולפים ולא גומרים בשום אופן עד הסיום. ככה אני מקבלת אתכם כנועים עד סוף הסיפור.

נחזור לצימר.

באותו הלילה ישנתי מעולה, והמיטה הגדולה היתה כולה לרשותי. ישנתי באלכסון כמעט כל הלילה כשבעלי מכווץ לרגלי המיטה. בגלל שהייתי חדורת מטרה קמתי דיי מוקדם. הביטוי 'חדורת מטרה' הצחיק אותי בזמן שכתבתי את הסיפור, שכן בעוד כמה שורות, גם בעלי יהיה חדור אבל במשהו אחר לגמרי.

בשעה 11 היינו צריכים לפנות את הצימר (תמיד זה נורא מרגיז שזה כ"כ מוקדם, נכון?). השעה היתה שמונה וחצי כך שהיה לי מספיק זמן להשיג את שתי המטרות שלי:

המטרה הראשונה היא למען בעלי – להשפיל אותו כמו שצריך רגע לפני שמסיימים, כדי שישאר לו זיכרון טוב מהחופשה.

המטרה השנייה היא בשבילי – להשיג עוד פגישה עם גיא. יותר נכון, לגרום לבעלי להתחנן לעוד פגישה עם גיא. המשימה הזו גרמה לי להתלבטות. לא ידעתי אם לבחור בדרך הכאב או בדרך הגירוי כדי להוציא ממנו תחנונים שגיא יבוא שוב. מהר מאוד הגעתי למסקנה שלהכאיב לבעלי יהיה לי קשה וגם זכרתי שיש לו עמידות טובה לכאב.

לגבי גירוי – הוא כבר יומיים וחצי לא גמר וכמעט 18 שעות שהאיבר שלו כלוא בכלובון. היה לי ברור שהוא מגורה בטירוף ושאוכל לגרום לו לעשות הרבה בתמורה לגמירה מפוארת. בכל מקרה תכננתי שהוא יגמור לפני שנצא מהצימר. ככה הכל יהיה מסודר: הוא היה העבד מהרגע שנכנסנו, והוא מפסיק להיות עבד מהרגע שנצא.

כשהבנתי הכל קמתי מהר מהמיטה וציוויתי מיד:

"קח את המפתח ושחרר את הזין שלך מהכלוב. עדיין אסור לך לגעת בו!" שחררתי אותו כי קראתי

איפשהו שלוקח זמן לאיבר שהיה בכלוב לחזור ולעמוד. אני לא יודעת כמה זה נכון אבל לא יכולתי לקחת צ'אנס בזמן המועט שנותר לנו. רציתי שיתחיל לעמוד ושאראה סימנים שהגירוי מצליח.

ואז המשכתי עם הפקודות:

"תקשיב טוב כלב, בזמן שאני מתלבשת, אתה מכניס את הפלאג לחור שלך. אחר כך אתה מתחיל לארוז הכל ומכין אותנו ליציאה. אתה בודק טוב טוב שלא שכחנו כלום וכשאתה מסיים אתה מנשק לי את הרגליים, אומר תודה שנתתי לך את המשימה, ומודיע שסיימת. יש לך בדיוק עשרים דקות לסיים. אם לא הצלחת לעמוד בזמנים אתה מקבל עשר הצלפות מהשוט. עוף!"

הוא החל מיד במשימה. היא לא היתה פשוטה כ"כ, כי היה עליו לבצע הכל כשהוא על ארבע. איומי השוט עזרו והוא התייצב מתנשף לרגליי אחרי כ-18 דקות. הוא נישק אותן ואמר: "תודה על המשימה גבירתי. סיימתי".

הלכתי באיטיות מתנשאת כדי לצפות במזוודות הארוזות. חזרתי למקום שבו הוא חיכה על ארבע ואספתי בדרך את השוט.

הצלפתי בו בכח על הגב חמש פעמים. ואמרתי: "הריצ'רץ' של המזוודה החומה לא מגיע עד הסוף. העבדים שלי צריכים לעשות עבודה איכותית ואתה יודע את זה כבר".

הוספתי עוד חמש הצלפות הפעם על עכוזו שהפך עכשיו לאדמדם כמו הגב.

"אני מחכה!" הודעתי. בעלי הבין מיד וזחל מהר לסגור את הריצ'רץ' עד הסוף. הוא חזר לבד לתנוחת ה'רגלי' מבלי שאמרתי כלום. חינכתי אותו ממש טוב בחופשה הזו, חשבתי לעצמי.

זהו, הכל היה מוכן בשביל החלק העיקרי של הבוקר שבו גם אשפיל וגם אפעל לגירוי המקסימלי שלו.

"תביא את הדילדו מהר!" פקדתי עליו.

כשהדילדו היה בידי הצלחתי איכשהו לחבר אותו אליי כמו שצריך (כנראה).

"יש לך דקה אחת בדיוק לשלוף את הפלאג ולהכניס הרבה וזלין בחור. וגם למצוא מקום להתכופף עליו בצורת 'ר' ככה שהחור שלך יהיה בדיוק בגובה שמתאים לי כדי לבקר אותך מאחור. כשתהיה מוכן תנבח פעמיים!"

הוא כמובן החל להתרוצץ, ולבסוף מצא מקום על ידית הספה. הוא נבח פעמיים ואני הגעתי לאיטי ונעמדתי מאחוריו.

לא חיכיתי הרבה ונכנסתי בלי רחמים לתחת שלו כשאני שומעת אותו צועק.

"אתה לא יודע לצעוק! אתה יודע רק לנבוח ולילל! ברור?" צעקתי עליו תוך כדי כניסה עמוקה ויציאה.

הוא נבח פעמיים לאישור שהבין. זה היה רעיון שלו וזה היה ממש יפה ומחונך מצידו.

הרגשתי ממש מוזר. בחיים שלי לא עשיתי את האקט הזה של להיכנס לתוך מישהו מאחור עם זין מפלסטיק. בעלי נראה ממש סובל מכאבים. הוא נבח וילל מכאב כל הזמן וזה לא תאם את האינטרסים שלי שהוא יתגרה עוד ועוד, אז החלטתי לשנות תנוחה.

יצאתי בבת אחת וציוויתי:

"שכב על הגב על השטיח עבד!" בעלי נראה מופתע אבל כמובן שעשה מה שציוויתי מיד.

התקרבתי אליו ופיסקתי את רגלי. עמדתי מעליו, באיזור הבטן התחתונה, כך שהוא שכב בין שתי רגליי, והסתכלתי עליו מלמעלה. הוא נראה כנוע, מופתע, וגם מפוחד. שמתי ידיים על מותניי כדי לשדר עוד יותר שליטה, והסתכלתי עליו בבוז.

"עכשיו סוף סוף נתחלף בעמדות" אמרתי.

ירדתי לאט על בירכיי.

"תרים את הרגליים!" ציוויתי בקול רם.

לאחר שחור התחת שלו נגלה לפניי, תפסתי בדילדו ונכנסתי לתוכו. הורדתי את ידי כך שראשו היה ביניהן והתחלתי להיכנס ולצאת בקצב אחיד. היינו כמעט בתנוחה המסיונרית, כשאני מלמעלה והוא למטה על הגב.

באותו הרגע קרה לי משהו מדהים, שלא קרה לי הרבה עד היום. אני בטוחה שגם לכם זה כבר קרה לפחות פעם בחיים, וזה תמיד מדהים: רגע של הארה. רגע של תובנה והבנה. פתאום נפלו לי עשרות אסימונים בראש. רגע שבו את אומרת לעצמך, איך לא הבנתי את זה עד היום. והכל בזכות התנוחה.

פתאום הבנתי את כל מערכת היחסים של גברים ונשים במשך מאות אלפי השנים. פתאום הבנתי איך זה שהגברים הם השולטים והנשים מדוכאות מוקטנות ופאסיביות.

פתאום הבנתי שהתנוחה הזו, כל-כך שולטת במי שמתחת. התנוחה הזו כל-כך קובעת את כל מערכת היחסים גם בזמן האקט וגם אחר כך. מי שלמעלה שולט בסיטואציה, קובע את הקצב, קובע אם יכאב או לא, מתי יוצאים ומתי מסיימים, הוא האקטיבי, והוא זה שנכנס ומחדיר לזה שלמטה. הוא יחליט אם להיענות לבקשת זה שלמטה לעצור או להמשיך. הוא זה שמסתכל מלמעלה, מעמדת השליטה על זה שלמטה. מי שלמעלה הוא העליון בכל המובנים.

זה שלמטה, הוא זה שמחדירם אליו משהו, הוא הפאסיבי שצריך לקבל את זה שלמעלה, הוא רואה איך זזים מעליו וצריך לבקש 'לאט', 'מהר', 'בזהירות'. הוא זה שמסתכל מלמטה איך עושים לו דברים.

הייתי בהלם מהתובנה הזו שנחתה עלי תוך כדי האקט. בעלי כאילו אישר את התובנה ונכנס לתפקיד הפאסיבי ולבש על פניו פרצוף מוזר שאני לא יודעת איך להסביר לכם אותו.

זה היה מין פרצוף כנוע שמסתכל עלי ורק רוצה את תשומת הלב שלי ושאתייחס אליו יפה – ממתין שאני אחליט ושאני אעשה לו דברים.

לאחר שהתאוששתי מההלם של התיאוריה החדשה שגיליתי, הבנתי שאני מביאה אותו בדיוק לאן שאני רוצה – הוא נכנס למצב של נחות ממני גם בגלל האקט הזה. שמחתי שיהיה עכשיו עוד רובד לשליטה שלי בו.

לאחר חמש דקות ארוכות של חדירה לישבנו של בעלי הכנוע שמתחתיי, שעכשיו הוא בתפקיד ה'כנועה' יצאתי ממנו ללא הודעה מראש התיישבתי על הספה ברגליים פתוחות ואמרתי:

"עכשיו כמו כל כלבה טובה אתה תמצוץ לי את הזין עם הגרון או יותר נכון 'תמצצי'!"

הוא זחל על ארבע לעבר הזין שהתנוסס לו והחדיר אותו לפיו ללא שאלות. ראיתי שהוא נכנס עמוק ושבעלי משמיע קולות חנק פה ושם.

גם האקט הזה השלים לי את תיאוריית יחסי השליטה בין גברים לנשים לאורך ההיסטוריה.

יושב לו הגבר בנוחות על הספה ומביט מטה באדנות שולטת. שוב הוא למעלה והאישה הקטנה למטה עובדת קשה כדי לרצות אותו. יש כאלו שיאמרו שהיא זו ששולטת כיוון שאשכיו ואיברו אצלה והיא יכולה לעשות איתם מה שהיא רוצה, אבל מה לעשות, התנוחה מכתיבה את יחסי השליטה. הוספתי את היד 'המפורסמת' על הראש הזז של בעלי ותמונת הניצחון היתה מושלמת.

ואז, לפתע נזכרתי שלא ניסיתי תנוחה אחת שממש, אבל ממש, משפילה, שראיתי בכמה סרטי פורנו. מאוד רציתי לנסות אותה כדי להביא אותו למצב המושפל והעלוב ביותר. ושוב, גם בשבילו וגם בשבילי. הדקות נקפו והשעה כבר התקרבה לעשר.

תכננתי עוד דקה של מציצה, בה לחצתי לו על הראש מספר פעמים עד לקבלת קולות חנק חמודים. הסדיזם בשלב הזה כבר הגיע למקומות חדשים. העליבות שלו גרמה לי לזלזל בו, כך שקולות החנק לא עשו עלי רושם מיוחד.

התנוחה שראיתי בסרטים היתה מאוד משפילה אבל גם קשה ליישום מבחינה אקרובטית. אז החלטתי לעשות אותה קצת אחרת. בתנוחה – הגבר מחדיר לאישה את איברו לחור האחורי, ובאותו הזמן, הוא מצליח איכשהו להניח את כף רגלו על פרצופה של האישה. יש יותר משפיל מזה?

אני לא מסוגלת לזה אז החלטתי להחזיק את הדילדו ביד.

הוא נצטווה לשכב על הגב עם שתי כריות מתחת לאגן שלו. עמדתי מעליו וציוויתי עליו לחשוף את חור התחת שלו. הכנסתי לתוכו את הדילדו, ואז משום מקום נחתה עליו כף הרגל שלי. סוליית הסנדל מעכה את פרצופו המופתע.

תגובתו היתה כמו שציפיתי. למרות שהחדירה מאחור שוב הכאיבה לו, הוא התגרה מאוד ונכנס לטירוף. הוא הוציא את הלשון והחל ללקק לי את הסנדל. הוא לא הגיע להרבה מקומות עם הלשון, אבל הצליח ללקק פה ושם. הוא גנח מהנאה (וגם קצת מכאב) ואני מעכתי עוד ועוד את הפרצוף שלו. צחקתי בלב שבסוף החופשה יהיו לו סימנים של סוליית הסנדל על הפנים.

הקטע הזה גירה אותו מאוד. היה ניכר שהוא מתחיל להגיע למצב שבו רציתי אותו. הסימן שלי יהיה שהוא יתחיל לבכות מרוב גירוי. זה כבר קרה לו איתי שלוש פעמים בעבר.

עצרתי. "שכב על הגב!" ציוויתי.

ישבתי על הספה והוא היה למרגלותיי ליד הספה. אני הייתי מעליו במכנסיים קצרים וסנדלים.

מעכשיו מותר לך לדבר ולא לנבוח.

"איך היתה החופשה כלב?" שאלתי.

"מצויינת גבירתי". הוא ענה מהר.

"אתה רוצה להחזיר את הזין העלוב שלך לכלובון?" התחלתי להתקדם.

"לא גבירתי, אני מתחנן שלא. הוא ממש סבל שם. אעשה הכל כדי שלא יחזור לשם".

"תיכף תגיד לי שהוא חושב שהוא יגמור מתישהו" גיריתי אותו.

"הוא ישמח מאוד, מאוד" הוא ענה תוך כדי שהוא התחיל לרעוד מרוב גירוי.

אני לא יודעת אם הרעידות זה משהו שקורה לכל הגברים, כי עם אף גבר אחר לא הגעתי למצב כזה, אבל הרעידות מהגירוי המשיכו ובכל פעם שהתכופפתי אליו הם התגברו.

"אני יוצאת ללכלך את הסנדלים" הודעתי לו. למשמע המילים לכלוך וסנדלים הרעידות הפכו לקפיצות והתפתלויות ממש.

יצאתי עם בקבוק מים. שפכתי קצת על החול, יצרתי בוץ ודרכתי בתוכו.

חזרתי, עמדתי מעליו ליד הראש, והרמתי את הרגל מעל הפה שלו. סוליית הסנדל המלוכלכת הייתה עכשיו מעל הפה שלו במרחק של שני ס"מ.

הוא לא היסס ושאל מיד: "מותר לי ללקק את כל הלכלוך ולנקות את הסוליה גבירתי?"

"לא!" עניתי בנחרצות. למשמע זה הוא שוב החל בהתפתלויות. הסנדל היה עדיין מעליו כשהוא רואה את רגליי במכנסיים הקצרצרים נישאות מעליו ואני בטוחה שזה הוסיף לטירוף. הרגשתי ממש אומנית שמצליחה לעשות בדיוק מה שתכננה.

"אתה אולי תלקק, אבל רק אם אני ארצה שתלקק ומתי שאני ארצה שתלקק".

התיישבתי וחלצתי את הסנדל מהרגל השנייה, וקירבתי אותה לאיבר הזקור שלו. עשיתי פעולה של 'נוגעת לא נוגעת' בזין שלו.

הדבר הזה היה מאוד מסוכן בשבילי. אם הוא גומר, אז הכל נגמר. ואין לי שום יכולת לקבל את מה שרציתי. לכן זה היה צריך להיעשות בזהירות.

הנגיעה הראשונה הוציאה אותו משיווי משקל לגמרי הוא החל ליבב ולבכות בתחנונים. זה היה נורא, הוא הגיע לרמות עליבות שהיו קשות לצפייה גם בשבילי. הייתי חייבת לסיים עם זה מהר.

"אני יכולה לתת לך ללקק לי את הסנדל, וגם אם תתנהג יפה ותנקה הכל לתת לך אפילו לגמור. אבל אני קצת מתוסכלת וחושבת שפשוט נחזיר את הזין שלך לכלובון וניסע הביתה".

הוא הבין מיד ושאל: "את מתוסכלת בגלל גיא גבירתי?"

"כן!" עניתי בנחרצות.

בשלב הזה הכל כבר נשמע כמו בכי שלווה בהתפתלויות קשות שלו: "נקרא למישהו חדש יותר טוב, כמו שאמרתי אתמול גבירתי". לא הבנתי איך הוא לא נשבר עדיין. כנראה שהוא עדיין בטראומה קשה מגיא. אז המשכתי ללחוץ יותר.

קירבתי את הסנדל לפיו: "שלוף את הלשון כלב" ציוויתי. ואז נגעתי שוב עם הבוהן של כף רגלי הימנית באיברו הזקור.

הוא התפתל בטירוף.

"בסדר גבירתי. נקרא לגיא שוב" הוא אמר לפתע. חשבתי שזה יקח עוד כמה דקות. סוף סוף! אמרתי לעצמי ולמרות ששמחתי זכרתי גם שרציתי שהוא ממש יתחנן שגיא יבוא. בשלב הזה אפילו לא זכרתי למה (זה בטח היה קשור לכעס שלי עליו ביום שלפני).

"כבר התייאשתי קצת ממך, אז אולי פשוט נלך הביתה" אמרת ביובש.

"גבירתי, אנא, אני מתחנן" החל ממש בוכה עם דמעות אמיתיות. "אני מתחנן שגיא יבוא ואני אעשה הכל ולא אהרוס כלום. בבקשה תני לי ללקק את הסנדל ולגמור". זהו? אפשר לשים 'וי' על עוד הצלחה? שאלתי את עצמי. הייתי בעננים מהעובדה שאני שולטת בסיטואציה, ושכל מה שתכננתי אכן קרה. אבל הסדיזם שכבר הרקיע שחקים לא הרפה.

"טוב, אני אחשוב על זה. אבל מה נעשה אם לא יהיה לי נעים להתקשר אליו" אמרתי. היבבות וההתפתלויות שלו הפכו לבלתי נסבלות.

"אני אתקשר" הוא אמר. ואז הבנתי שהוא יעשה עכשיו הכל. פשוט הכל. הוא היה נתון לשליטתי המוחלטת. לא בגלל כאב, אלא בגלל רמת הגירוי שהבאתי אותו אליה.

"אתה תתקשר, תבקש סליחה ותתחנן שיבוא לפגוש אותנו?" שאלתי ברוגע שהיה מנוגד לחלוטין לטירוף שהוא היה בו.

"כן גבירתי" הוא כבר צעק.

החלטתי לסיים את העניין. כל מטרות המבצע הושגו.

הסנדל עדיין ריחף מעל פיו. "נקה לי את הסנדל כלב!" לא הספקתי לסיים והוא ליקק את הסוליה כמו שלא ליקק בחייו. שמעתי את הבוץ מתפצפץ לו בפה, ואח"כ קולות בליעה. ידעתי שבשלב הזה כל מה שהיה דבוק לי לסנדל היה מוצא את דרכו אל קיבתו. הוא היה בטירוף והמשיך להבריק לי את הסוליה לכל אורכה.

ואז התחלתי להעביר את כף הרגל החשופה שלי על הזין שלו. מאיזור החיבור לביצים ועד כיפה למעלה. פעם אחת, פעם שנייה, פעם שלישית, והפעם הרביעית הוא צרח. מזל שהסנדל נכנס לו לפה כשהוא פתח אותו לצעקה, אחרת כל היישוב היה שומע אותו. הוא צרח והזין פשוט ירה כמויות זרע עצומות. הרבה זמן כבר לא ראיתי כ"כ הרבה זרע שיוצא. כל הבטן שלו היתה מכוסה בנוזל הלבן וגם כל תהליך ההשפרצות נמשך ונמשך והיה ארוך מאוד.

הזרע המשיך והמשיך לצאת גם לאחר שהפסיק להשפריץ. עכשיו הוא כבר גנח בשקט כשהסנדל עדיין תקוע בין שפתיו ומוכנס לתוך חלל הפה. הגניחות וטפטוף הזרע המשיכו בערך כדקה. לאחר מיכן התשישות והעייפות הידועות שיש 'אחרי', השתלטו עליו והוא נשאר לשכב עם הרגל והסנדל בפה. רק אחרי חמש דקות הוא התחיל לזוז קצת ואני הוצאתי הרגל מהפה שלו.

הוא החל לזוז ואז הפתיע אותי. למרות ששניינו ידענו שזה היה אקורד הסיום המוצלח לחופשה מוצלחת מאוד, הוא שוב נעמד על ארבע, הוריד את ראשו לאט לאט, נישק את רגליי ואמר:

"תודה גבירתי. האם אני יכול ללכת להתקלח?" הרגשתי על כפות הרגליים שלי את פניו הרטובים. לא הבנתי לרגע למה אבל אז נזכרתי שלפני כמה רגעים הוא בכה עם דמעות. הייתי מבולבלת מאוד. מצד אחד סיימנו בקול תרועה, ומצד שני הרי החלטנו שמרגע הכניסה ועד לרגע היציאה הוא העבד שלי על ארבע, ועדיין לא יצאנו.

התעשתתי מהר: "עוף להתקלח. יש לך חמש דקות לחזור לכאן נקי, יבש ועל ארבע למצב 'רגלי'". ציוותי.

"כן גבירתי" הוא ענה חלושות וזחל באיטיות למקלחת.

היה לי קצת שקט. השעה האחרונה היתה מאוד אינטנסיבית גם בשבילי, שכן הייתי במחשבות רבות, בלחץ זמן, ואפילו בייסורי מצפון מידי פעם בעת שחתרתי למטרה. עכשיו היה זמן להירגע. השגתי את מה שרציתי. לאחר שנחזור הביתה נתכנן מתי ניפגש עם גיא, איפה ניפגש, ומה יהיה תפקידו של בעלי בפגישה.

מחשבותיי נקטעו כשהוא יצא מהמקלחת על ארבע והתקרב לרגלי. הוא נכנס למצב 'רגלי' כפי שצווה קודם. חשבתי לעצמי שאני הולכת להשתמש הרבה במצב 'רגלי' הזה גם לאחר שנחזור הביתה. תארו לכם מצב שהוא מעצבן אותי, או עושה דברים שאינם לרוחי, מיד אני שולפת את הציווי 'רגלי' והוא על ארבע לרגלי מאופס מחדש.

"הולכים כלב" הודעתי לו. "יש לך אישור להתלבש. כשאתה לבוש אתה לוקח את כל המזוודות לדלת. כשאתה מסיים, אתה מחכה לידן על ארבע, ונובח פעמיים. הכל אתה עושה כמובן על ארבע. יש לך שתי דקות לכל זה. זוז!".

הוא יצא למשימה כמו כלב מחונך. בינתיים עברתי על כל הודעות הוואטסאפ החדשות שהיו לי בטלפון. שתי נביחות רמות הפריעו לי. זה היה בעלי שהודיע על סיום המשימות.

הלכתי לכיוון הדלת, יצאתי מהצימר ופקדתי את הפקודה האחרונה לחופשה הזו: "אני מחכה באוטו.  בינתיים אתה קם על הרגליים, מעמיס את המזוודות לאוטו ובא".

לא ראיתי מה עשה ואיך עשה, אבל לאחר שת דקות בערך הוא התיישב במושב הנהג הניע, שם ווייז  ויצאנו לדרך. במשך חצי שעה לא אמרנו מילה. אני זו ששברתי את השתיקה ושאלתי: "מאחד עד עשר, איך היה לך?"

"עשר" הוא ענה בלי לחשוב בכלל. "ולך?" הוא שאל פתאום. "החופשה הזו היתה למענך אז זה לא משנה כמה אני נהניתי." עניתי, אבל הוא המשיך להתעקש שאגיד לו אם נהניתי או לא.

"היו רגעים של עשר" עניתי לאחר מחשבה.

פה מסתיים הפרק האחרון. עברו כבר מספר שבועות מאז שחזרנו, בהם לא דיברנו בכלל על מה שהיה בצימר, כי כמו שנהוג לומר (או לא): 'מה שהיה בצימר נשאר בצימר'.

ואם אתם שואלים – אז התשובה היא 'לא'. עדיין לא הזמנו את גיא. אבל זה לגמרי בתכנון.

אני בטוחה שחלק מיכם ירצה לשמוע חוויות מהפגישה עם גיא. אני לא יודעת אם ארצה לכתוב אבל זה לגמרי תלוי במספר התגובות. התגובות מראות לי שיש קוראים שזה חשוב להם וזה מה שנותן לי מוטיבציה. נסכים שאם תהיינה 20 תגובות ומעלה אני אכתוב את חוויותיינו עם גיא (לא בטוח שהן תהיינה מרגשות יותר מהחופשה הזו). אני מזכירה שוב שאני מצווה עליכם לכתוב תגובות מכל סוג שהוא. אז אני מבינה שאתם עדיין על ארבע לרגליי, ליד הסנדלים שלי. אני צריכה שתנקו לי את הסנדלים עם הלשון, כי מאז הצימר הן הספיקו להתלכלך שוב, במיוחד הסולייה. אז לקקו מהר!!

ותוך כדי אני גם נותנת לכם אישור!