סיפור מאת הבן
רוח קרירה נושבת ופיאתה של תמי מתבדרת ברוח.
מזג האוויר של הבוקר באזור המרכז עם השמש הזורחת השתנה לקראת צהריים בהרי הצפון לשמים מעוננים.
התכוננה לכל תרחיש וחמושה במעיל קל אותו לובשת כעת.
הנהג מחנה את הרכב ומדומם מנוע.
הוא מגיע בריצה אחריה ומסמן בידו לכיוון השביל להמשיך אל הכניסה למלון היוקרתי.
תמי בנעלי העקב הגבוהות, מידי, חשבה לעצמה, ממשיכה לצעוד לעבר דלתות הזכוכית השקופות שמעברם עומד שומר הבוחן אותה בעייפות ומהנהן לעברה לאישור כניסה.
הנהג המוביל ניגש אליה מושיט לה מעטפה נפרד ממנה ופונה לשבת בבר הקטן בלובי המלון.
תמי פותחת את המעטפה, בתוכה פתק קטן ובו רשום רק מספר, 304.
בצעדים מהירים ניגשת למעליות ועולה לקומה השלישית.
הקומה ריקה מאדם והיא עוברת דלת דלת מחפשת את החדר הנכון.
ממול חדר 304 היא נעצרת, מסדרת נשימה, שולפת מראה קטנה מאשרת לעצמה ונוקשת נקישה חלשה.
דממה.
הדלת לא זזה.
לא נשמע שום רחש מעברה.
נקישה חוזרת והפעם היא מגבירה את העוצמה.
אין מענה מחדר 304, אך דלת החדר ממול נפתחת לחרך קל.
תמי מסתובבת ורואה אותו.
היא מזהה אותו מיד.
לא השתנה כלל.
היא חושקת שפתיים ומהדקת ידיה מתאמצת לא לפרוץ בבכי.
הרגשות מתעצמות בליבה והיא מכריחה עצמה להשאר ולא לברוח.
כששמעה את שמו לראשונה הופתעה מאד שהוא נמצא בהסדר.
אדון בוים, נוכח פליאתה, סיפר לה כי הוא פעיל בתדירות גבוהה.
"למכרות בקונגו הוא נוסע כמעט כל שבוע" אדון בוים מספר לה,
"ולעיתים הוא מצרף אליו עוזרת אישית" אדון בוים מטעים את המילים "עוזרת אישית" הוא היה מומחה בהגדרות מקצועיות.
"הטיפים שלו נדיבים. נדיבים מאד" אמר בחיוך.
תמי הכירה היטב את מר קורצוויג.
המיליארדר החרדי הנודע.
תקופה ארוכה התגורר עם משפחתו באנטוורפן.
הוא עצמו כמעט לא נראה בעיר, עסקיו המסועפים אילצו אותו לשהות רחוק מביתו רוב הזמן.
גברת קורצוויג לעומת זאת, שהגיעה מבית פשוט והייתה כסף חדש, כפי שנהגו לכנות בעיר את המתעשרים לפתע, התנהגה בדיוק כמצופה.
"הרכלנית של אנטוורפן" כינו אותה כולם בשנאה מאחורי גבה.
אף אחד לא רצה להכנס לעימות איתה, מקושרת ומחוברת לכל נים בחיי הקהילה, הכירה כל משפחה בבעיותיה האישיות לא היה סיפור שנסתר מעיניה.
לשונה המתגלגלת הייתה לשם דבר, הוגדרה כמודיעין של העיר. ודבר ידוע הוא שהמקום המתאים ביותר לבירור בשידוכים היה אצלה.
האונס שעברה תמי מהר מאד הגיע לידיעתה.
עד היום תמי לא יודעת כיצד.
משפחתה ניסתה לקבור את הסיפור.
להתלונן במשטרה לא בא בחשבון, חס וחלילה. מויסר, זה הכי גרוע שיכול להיות, יותר מאנס.
אבל גברת קורצוויג כבר דאגה להפוך את הסיפור לנחלת הכלל.
העובדה שסבא דוב היה מתחרה של מר קורצוויג בשוק היהלומים, גרם לגברת קורצוויג ביתר שאת לטחון את הסיפור שוב ושוב.
נשמה טובה העבירה את הסיפור לעיתונאי מקומי והדבר הפך לסנסציה תקשורתית.
מה שהביא להתאבדותה של אמא. והטיל עליה כתם נוראי לעולם.
לתמי הוסבר שלסבא דוב ישנה מחלה, מה שעשה לה לא היה מרוע, זאת מחלה, ככה הסבירו לה.
ובמחלה מטפלים אצל רופאים, לא בבית משפט.
את גברת קורצוויג היא שנאה בכל נימי נפשה.
והיא נשבעה לנקום.
נקמה גדולה. קשה. שורפת.
מר קורצוויג הסתובב וחזר לתוך החדר משאיר את הדלת פתוחה ותמי נבלעת פנימה בזריזות סוגרת את הדלת אחריה.
החדר, או הסוויטה ליתר דיוק, הייתה מוארת באור מעומעם. אך גם כך ניכר הפאר מכל פינה.
המלון היוקרתי בהרי צפת הציב את עצמו ברשימת מלונות היוקרה של ישראל, ובשל מיקומו המרוחק גיאוגרפית היווה יעד פופולרי לזוגות בוגדים.
תמי צועדת פנימה לעבר חדר המבואה.
"את יכולה לקחת שתייה מהבר" היא שומעת את מר קורצוויג מהחדר הפנימי.
תמי כבעלת ניסיון פותחת את מקרר הבר מוציאה לעצמה בקבוקון ויסקי.
אצל הקליינטים הראשונים היא הייתה במתח נורא והתקשתה לשתף פעולה.
עם הזמן למדה להשחרר ונעזרה לשם כך באלכוהול במנות קטנות.
לוגמת קלות היישר מהבקבוק.
נזכרת בפעמים הראשונות שנשלחה להפגש עם קליינטים בהסדר.
לאחר המפגש הנוראי ברישפון, וכדי לא להכביד עליה, שלח אותה אדון בוים לקליינטים לא מוכרים, בעיקר אנשי עסקים מהמעמד הנמוך.
קבלן בני ברקי שלרוע מזלו היה הראשון שלה, אסף אותה לוילה בהרצליה, שם שהתה עימו כמה שעות.
המפגש היה נוראי.
היא נזכרת באכזבה של הקליינט.
אדם לא צעיר שניסה במאמץ רב להביא את עצמו ליכולת לחדור אליה.
בגאוותו לא הסכים להיעזר בכדור.
ניסתה לעזור לו בכל דרך, אך ניסיונה בתחום היה חלש, והיא עשתה יותר נזק מתועלת.
נפתלי מעולם לא היה זקוק לעזרה ומיד כשנשכב עליה היה נכנס בקלות ולאחר כמה שניות בלבד מסיים את ענייניו ויורד ממנה בזריזות.
המפגש שבא אחר כך לא היה יותר טוב.
לאחריו אדון בוים קרא לה לשיחה.
כשהבין שהיא מודעת למצבה הירוד בתחום, הציע שתיפגש עם יועצת שתיתן לה הכוונה.
והיא, הרי לכל מה שאדון בוים מבקש מתקשה לסרב.
כמה ימים לאחר מכן הוא שלח אותה לתל אביב, "העיר עם הפתרונות לכל הבעיות", צחק אדון בוים.
ברחוב צדדי במרכז העיר שם הייתה הקליניקה.
היועצת שהציגה עצמה בשם נטלי הייתה מאד נעימה.
כבר ברגע הראשון חיבקה אותה ברוך "כל כך צעירה" הסתכלה בה "ונוטפת מיניות" החמיאה לה.
בשלב ראשון לימדה אותה את אומנות הפיתוי.
"גבר צריך לקבל את התחושה שהוא כבש אותך, שאת חושקת בו" היא אומרת, ותמי מהנהנת בראשה כתלמידה חרוצה.
"הגבר הוא צייד" נטלי אהבה דימויים ציוריים,
"כמו חיה שצדה את טרפה" היא שורטת בציפורניה את האוויר,
"וככל שהטרף חמקמק כך עולה ארכו בעיניה, והיא כמהה לטורפו" היא משתמשת במוטיבים מהג'ונגל.
"הנשק שלהם הוא כוח וכסף". היא אומרת בפסקנות, ובכלל כל מה שהיא אומרת הוא חד משמעי, היא לא נותנת מקום לספק בדבריה.
"הגבר באמצעות הכסף או הכוח שיש בידיו מרגיש מלך העולם, ואת הצעצוע שהוא כל כך חושק ברגע זה, הוא ישיג באמצעותם"
היא מרגישה בדיבורה של נטלי שיש דבר מה מעבר לעצות מקצועיות, אך היא מתעלמת מכך.
תמי מסוחררת מעט אחרי הלגימה, צועדת לתוך החדר הפנימי.
מר קורצוויג עירום לחלוטין יושב על הספה, רגל על רגל והוא מעיין בצרור דפים שבידיו.
מרים את ראשו מביט בה לרגע, וחוזר להתעמק בדפים שבידו.
תמי מניחה את תיקה בשולחן פינתי דואגת שיעמוד בזווית נכונה באופן שלא יחשיד.
באיטיות מופגנת נחלצת לאיטה מנעלי העקב, רגל אחר רגל, מסירה את פיאתה מניחה על כיסא פינתי.
מר קורצוויג לא מסיר מבטו מהדפים.
החולצה והחצאית מוסרות מצטרפות לפיאה, ותמי מתקרבת לאט לעברו מעבירה אצבעותיה הארוכות לאורך הקומודה שצמודה לקיר.
נעצרת בצמוד אליו.
מר קורצוויג מוריד את רגלו מניח את צרור הדפים על השולחן משחרר מעט את ישיבתו קדימה מפשק את רגליו.
תמי מבינה את הרמז, ובמבט של הכנעה יורדת על ברכיה מביטה בו ממתינה לאישורו.
מר קורצוויג מהנהן ותמי שולחת את ידה אוחזת בו בעדינות.
בפגישות הבאות עם נטלי היא התקדמה איתה לשלבים מתקדמים יותר.
באחת מהן תמי ונטלי על המיטה עירומות לגמרי, בידה של נטלי חפץ דמוי איבר מין גברי, הדילדו, כך היא קראה לפלסטיק הרוטט שהחזיקה בידה.
נטלי אחזה בו ברוך מעבירה מיד אל יד,
"זהו מוחו של הגבר" פתחה בהסבר מלומד מנפנפת בו.
"כל מה שיש בראשו במשך כל היום" המשיכה.
"והגישה אליו צריכה להיות בהתאם" היא מסכמת ועוברת להדרכה מעשית.
מקרבת אותו לפיה מוציאה את לשונה ומעבירה אותה עליו מקצהו התחתון ועד העליון משאירה אחריה שובל של רוק.
תמי מושיטה את ידה לוקחת את הדילדו מידה של נטלי מביטה עליו רגע קטן ומוציאה גם היא את לשונה מקרבת לפיה עוצמת עיניה וחשה אותו, טעם של פלסטיק ומרקם צמיגי.
היא מעווה את פניה.
"אה אה אה" נטלי נוזפת בה.
"לאמיתי יש טעם מגעיל יותר ומרקם דוחה הרבה יותר" היא מתריעה.
"אבל, הגבר צריך להרגיש שאת טועמת את הגלידה הטעימה בתבל. שהמוח שלו…" נטלי קורצת "הוא הדבר שאת הכי רוצה בעולם, את חייבת להחזיק בו בידייך כמו ילד המחזיק בצעצוע יקר, ללטף אותו ברוך".
היא מדגימה בידה.
"להעביר מיד ליד, להכניס לפה לאט לאט כמו סוכריה שאינך רוצה שתיגמר".
נטלי ממשיכה בהדגמה ומכניסה אותו לפיה.
תמי מהופנטת, הצורה שנטלי מחדירה לפיה את הדילדו מדהימה אותה, היא משאירה קצה קטן מחוץ לפיה וכל הדבר הענק הזה עמוק בגרונה.
תמי עוצרת נשימתה נחנקת מלראות את נטלי בולעת אותו בשלמותו.
של מר קורצוויג היה עבה, אך לא ארוך, למזלה. ובקלות יחסית היא מכניסה אותו בשלמותו לפיה, מגרגרת אותו בגרונה מטיילת בלשונה לאורכו.
מר קורצוויג כל אותו הזמן ממשיך לעיין במסמכים עיניו מרוכזות בכתוב.
ידו האחת אוחזת בדפים והשניה עוברת כבדרך אגב משד לשד ממוללת את פטמותיה במשיכות רכות.
תמי משקיעה, בפיה היא יונקת ובידיה היא מלטפת סביב, מעבירה אותן ברפרוף בין רגליו.
מר קורצוויג חייב להיות מרוצה ממנה.
היא תולה תקוות רבות בפגישות המשך משותפות איתו.
בזוית עינה היא בודקת שהתיק מונח במקומו הראוי והזווית לא השתנתה.
לפתע הוא מושך את ראשה ונעמד.
"למיטה" הוא מורה לה.
תמי נשכבת על גבה במיטה הרחבה.
מר קורצוויג אינו מרוצה.
"על ארבע" הוא מורה לה ומסמן בידו תנועת היפוך ותמי מתהפכת בזריזות.
מנצלת רגע ומעבירה יד רטובה מרוק במפשעתה.
הוא ניגש אליה וללא מילים חודר עמוק לגופה.
תמי מכופפת את עצמה, נצמדת בשדיה למיטה, דואגת למתוח את ישבנה כך שיחדור עמוק יותר.
חשה את גופו נוגע בה בתנועה קבועה הלוך חזור.
תמי מגניבה מבטה לאחור, ולתדהמתה גם כעת עיניו לא יורדות מהדפים.
כך זה נמשך דקות ארוכות בקצב קבוע שלא משתנה.
תמי מצפה שמר קורצוויג יסיים היה נראה לה שהוא רגע משם.
"זהו זה"! היא שומעת אותו מזדעק לפתע ושולף את עצמו ממנה.
תמי מסתובבת נשכבת על גבה ומבטה אל מר קורצוויג מנסה להבין את פשר הזעקה.
מר קורצוויג בחיוך מרוצה מניח את הניירות על השולחן ופונה לתמי,
"את יכולה להתלבש",
ובעצמו מתכסה בחלוק.
תמי מושכת את בגדיה מהכיסא, תמהה לעצמה מה התרחש כעת.
היא אוזרת אומץ ותוך כדי סגירת החזייה פונה אליו,
"זה היה… בסדר?" גימגמה.
מר קורצוויג קושר את החלוק סביב גופו, מעביר יד לסידור הזקן.
"עם ריכוז מושלם מצאתי בדיוק את מה שחיפשתי". ענה לה והוסיף,
"כדי לא לפספס סעיפים חשובים צריך שני דברים",
והוא מניף שתי אצבעות לאוויר,
"רב חשוב",
הוא עוצר לרגע, ותופח בידו על ישבנה,
"וגוף חטוב".
הוא שולף ממגירת השולחן מעטפה עבה, מניח על השולחן מקרב לעברה,
"את יכולה להישאר לנוח כמה שתצטרכי" מציע לה ויוצא מהחדר.
תמי ממתינה שדלת החדר נסגרת, היא ניגשת בזריזות לתיקה שולפת ממנו מצלמה זעירה לוחצת על כפתור קטן ומחזירה אותה לתיק.
המשך בבקשה