בשיתוף עם חוליו איגלסיס.
הוא:
"קצת לא נעים לגמור לתוך מימי הבריכה" אני לוחש לך בזמן שאני חש את הגל העולה בתוכי, "אולי נעבור לשפה?" אני שואל, "חיכיתי שתציע" את ממהרת לענות ויוצאת מיד ופורסת מגבת.
אני יוצא מיד אחרייך איבר מיני מוביל בזקיפות ומצביע עלייך, בזריזות את מקלפת את התחתונים הרטובים ומושכת באיברי, מקרבת אותי אלייך.
"תיכנס אליי" את פוקדת בזמן שאת נשכבת על גבך, אני נשען על מרפקיי מעלייך נותן לך לכוון את הזין הקשה לפתח הרטוב והנחשק שלך.
את מובילה אותו פנימה ועוברת לאחוז בישבני, לוחצת אותי להיכנס עמוק יותר וקובעת את הקצב הרצוי.
שפתיי עוטפות את פיטמתך, לשוני לוחכת את את העטרה וזקירותה נוגס בעדינות ואומד את קשיותה הנחשקת.
רטיבות איברך נמרחת לאורך איברי, אשכיי דופקים תחת הפתח בצליל חושני, פיך מפיק רעשי רקע המלווים ברחש נשימתי החזק.
"איך את רוצה לגמור?" אני שואל, ואת מופתעת מהשאלה עוצרת לרגע את תנועתך וחושבת.
היא:
"אני רוצה את זה חזק, להרגיש אותך בכל הגוף" אני רק אומרת וכבר מרגישה את הנענוע שלך עלי.
הקצב מתגבר, שנינו נעים בקצב אחיד, חזק.
"אני עוד שניה גומר" אתה מעדכן אותי, ואני מרימה רגליים מעליך, מצמידה אותך אלי.
אתה גונח בקול ואני מצטרפת, מרגישה את הגמירה המשותפת שלנו באה עוד רגע, עוד שניה.
ההתנשפות המתוזמנת, השאיפה והנשיפה, כל אלה מחזירים אותי אל הקרקע.
"איך חיכינו כ"כ הרבה זמן מהפעם האחרונה?" אני שואלת את האוויר, מנסה להבין איך זה טוב כל כך.
"אין לי תשובה טובה, רק החלטה להבא, להפגש יותר".
"אתה יודע מה הבעיה?" אני שואלת ומביטה לתוך עיניך שנמצאות ממש מעלי "אנחנו נתרגל לטוב הזה ולא נוכל בלעדיו".
"ומה הבעיה?" אתה זז בתוכי, משחק בי.
"שכמדומני כל אחד מאיתנו אמור לחיות גם את חייו"
"אוף איתך" אתה נושך לי את הפטמה הימנית "למה את תמיד חייבת להיות המבוגר האחראי?".
הוא:
"אתה רוצה אותי בפחות אחראי?!" את מקניטה ומגלגלת אותי מעלייך, נעמדת אל מול הנוף במלוא עירומך המופלא.
"אני מתחיל לאהוב את הפחות בוגר שלך" אני עונה ונעמד מאחורייך, מחבק את מותנייך ומצמיד את איברי לישבנך.
טומן את ראשי בצווארך ומנשק בתאווה, "בואי לא נחשוב בבגרות היום, ננצל את היום הזה כאילו אין מחר".
"אתה יודע שאני איתך?!" את אומרת ומושכת את ידיי לעטוף את שדייך, מניחה את ידייך על ידיי שלא אחשוב לעזוב.
דקה ארוכה אנו עומדים כך מול הנוף, איברי מתעורר לחיים ומזדקף תחת מגע ישבנך המלטף.
"אתה לא מבזבז זמן" את מגחכת ומחזירה קונטרה לאיברי המתחכך, "את לא משאירה לי ברירה".
אני עוזב אותך לרגע ומביא שני כסאות למקום בו עמדנו, מציב אותם אחד ליד השני ומזמין אותך לשבת.
הכסאות צמודים וגופינו נוגעים אחד בשנייה בעת הישיבה, ידך מטיילת על ירכי וזוחלת באיטיות אל איברי שהספיק להתרכך.
ידי בתמורה, עושה את אותה הדרך אל איבר מינך ובודקת את קווי המתאר סביבו.
מגע ידך מעמיד בחזרה את איברי, ליטוף עדין ויסודי, מעלה ומטה, סביבו ותחתיו.
אצבעי מוצאת את החריץ הנחשק וגולשת לאורכו, אצבעות נוספות מלטפות את שפתייך ומגלות אט אט את הפנינה החבויה ביניהן.
פיך נפער מעט וגניחה חרישית נמלטת מפיך, מאשרת את תנועת ידי.
היא:
אני מכווצת את רגלי, כולאת את ידך עמוק בפנים. ואתה שמבין כבר את הרמז, מזיז את האצבעות בפנים, מגיע עד נקודת האושר והתאווה שלי, נותן לי להמריא לגבהים חדשים.
האצבעות שלך שוחות בתוכי, מתערבבות עם מיצי הגוף ומי הג'קוזי. אתה מוציא את האצבעות, מעביר אותן על גופי הערום, מורח את ההפרשות על העור החם והרטוב.
"תביא לי לטעום" אני מבקשת, ואתה מכניס את האצבע לפה שלי, שנפתח בדיוק בזמן בשביל ללקק את האצבעות.
אני מרגישה את ההתכווצות שלך, את ההתרגשות מהמציצה הזו. האבר שלך מגיב כאילו העברתי עליו את הלשון שלי.
"תשען אחורה" אני כמעט מתחננת, ומתכופפת אליך, אוספת אותך בפי, מלקקת את העור הדק שנמתח עוד קצת עם כל ליקוק.
"אוחחח" אתה גונח ואני ממשיכה, נהנית לשמוע אותך מאבד לרגע את עצמך.
הוא:
מגע שפתייך על איברי מוציא ממני קולות ורחשים של הנאה חושנית, אך לא בפיך אני מתכנן לגמור, אלא במעמקי גופך.
במאמץ נפשי רב אני מנתק את פיך ומושך אותו לנשיקה, טועם את שטעמת ומוצץ את שמצצת.
"שבי עלי" אני מבקש, "איך מבקשים?" את מותחת את סבלנותי, "שבי עלי עכשיו, בבקשה" ובתנועה חתולית את עולה מעלי, רגלייך משני צידי גופי.
באיטיות את מורחת את איברך מעל איברי, מלטפת אותו בשפתייך התחתונות לכל אורכו, מושחת אותו במיצייך הנוטפים.
מתגרה עד כמה שאפשר לפני שאאבד את סבלנותי, מרימה את הזין כלפי מעלה ויורדת עליו לאט לאט, עד שכולו נבלע בתוכך.
מתיישבת מבלי זוז, מניחה את כפות ידייך המטופחות על חזי וממוללת את פטמותיי.
ידיי ניגשות באוטומטיות אל עבר שדייך המלאים, אומדות את רכותם וקשיותם, לומדות את העמק ביניהם ויורדות דרך הבטן אל מעלה איברך החם.
אני משעין את ידייך על ברכיי בכדי לאפשר מגע טוב יותר לאצבעי הרועדת על ערוותך, ובתיאום מושלם את מתחילה לנוע מעליי לקצב הניגון של האצבע על ענבל איברך.
היא:
כשהידיים שלך אוחזות בי. כשהאצבעות שלך עוברות על הגוף הערום, מרגשות אותו עוד ועוד.
אני מרגישה את ההתפוצצות הולכת וקרבה, את הנשימה המהירה, את התנועה האחידה.
ואז זה נגמר, ברגע אחד, הידיים שלך נרפות, משחררות את השדיים שלי לאוויר.
אתה מביט בי, וכולך רועד "זה היה טוב" אתה אומר.
"כל כך טוב שבא לי להשאר איתך פה" אני עונה ומתמסרת לנשיקות שלך שיורדות לי על הצוואר.
"אני באמת התכוונתי לזה" אתה אומר בין נשיקה לנשיקה.
"גם אני" ואני נצמדת אליך לנשיקה אחת ארוכה.
הוא:
"הלוואי שהכל היה תלוי רק בנו" אני מקווה בקול, "הלוואי והייתי גם יותר צעיר" אני ממשיך במשאלותי.
"תלוי רק בנו אני מבינה, אבל מה קשור צעיר?" את מבררת, "פעם אחת צעיר כי אולי הייתי מוצא אותך לפני שהתחייבתי, ופעם שנייה צעיר כדי לאהוב אותך היום בפעם השלישית".
"על הפעם הראשונה קשה לי לעזור, למרות שהייתי שמחה להגשים זאת, אך על הפעם השנייה…" את משאירה את המשפט פתוח ויורדת בידך אל איברי המותש.
"אני לא יודע אם תצליחי לעשות משהו" אני מנסה להנמיך ציפיות, "תמיד אפשר לנסות מקסימום נצליח" את מעודדת ומתכופפת אל עבר אוזני.
בנשימות קטנות ונשיקות מלטפות את מתחפרת, יורדת מעט אל הצוואר וחוזרת אל תנוך האוזן, בעוד ידך ממשיכה בליטוף איברי העיקש.
אני עוצר אותך לרגע ומציע "אולי נכנס לטבילה נוספת?"
"חיכיתי שתציע" את עונה בחיוך ומתרוממת מעלי, וצועדת אל עבר הבריכה, מעכסת בישבנך המחרמן מעוררת אותי אלייך.
היא:
המים חמימים ועוטפים אותנו, צמודים גם ככה.
אני מוצאת את השפתיים שלך מוכנות לי. נשיקה מלאת ערגה, מלאת געגועים, ואנחנו עוד פה ביחד.
"לפעמים המשחק המקדים עדיף על הסקס עצמו" אני אומרת בהפוגה קטנה בנשיקות.
"איתך זה תמיד טוב" אתה מרגישה את הלשון שלך טעימה "כל פעם שאנחנו ביחד, אני כבר חושב על הפעם הבאה".
"אז איך תראה הפעם הבאה?" אני מתגרה בך קצת, מחייכת למחשבה שההפתעה הבאה היא בעצם עליך.
"אוחחחח, כמה רעיונות פרועים יש לי" אתה מצמיד אותי אליך ואני מרגישה את גבריותך נעמדת לה שוב.
"אז מה אתה אומר" אני מעבירה יד עדינה על האבר הקשה "ממשיכים בחגיגה?"
אתה לא עונה, רק מטפס מעלי, כשאני יושבת במים "אנחנו גם ככה תכף מסיימים את היום הזה, אז אפשר כבר לגמור במים".
הוא:
"לגבי הפעם הבאה" אני אומר בזמן שאני מתחכך בבטנך, "אני פחות בטוח איפה, אני יותר בטוח איך".
"תתאר לי" את מבקשת בצליל סקסי, "אני מעדיף לתת דוגמאות" אני משיב וקם מעלייך, מסובב אותך בעדינות להישען על שפת הבריכה בגבך אלי.
ביד אחת אני אוחז באיברי וביד השנייה אני מלטף את ישבנך המזמין, מכוון באיטיות ומלטף את איברך בכיפת איברי.
"אני אוהבת דוגמאות" את מפרגנת, ואני מתחיל לחדור אל הפתח הרטוב.
ידיי עוברות לאחוז בצידיי אגנך, תומכות ומיצבות, גניחה חזקה ונעימה נזרקת מפיך אל עבר הנוף.
ידיי לומדות את חמוקי גופך, עוברות בין גב לישבן, ניגשות מאחור אל שדייך הנעים לקצב תנועותיי.
את גונחת בקול ושברי מילים מחרמנות מדרבנות אותי להמשיך ולהגביר את הקצב, ידיי ממשיכות בשיטוט ומגיעות לכתפייך וצווארך המתוח, מעסות ומלטפו
היא:
אני מתמסרת למגע שלך, כל כך נעים לי.
הידיים שחך עוברות בין הכתפיים לשדיים, רגע מעסות עיסוי נעים, רגע מחזרות אחרי גופי הערום.
"אפשר להתחיל את היום הזה מחדש?" אני שואלת.
"הלוואי, רק לא ברור לי למה את היום הזה, פשוט נתחיל ביחד יום נוסף".
"אתה צודק" אני עונה, ומחייכת, לא רגילה לתת למישהו אחר לצדוק.
אני מתהפכת אליך, קרובה כל כך. אני מקרבת את פי לנשיקה, והיא מרגישה לי הנשיקה הטובה ביותר שאי פעם קבלתי.
"אני חותם על יום כזה פעם נוספת"
"גם אני" ואני מבינה כבר את הרמז, היום מתחיל להגמר לנו, צריכים להתחיל לחשוב על סיומו ועל הפעם הבאה.
"השמש מתחילה לשקוע, כמה זה קיטץ' מגעיל אבל רומנטי" .
"והם רכבו להם ביחד לעבר השקיעה" אתה כמו מקריא מספר דמיוני. אבל הכל נראה לי דמיוני, טוב מדי כדי להיות מציאות.
הוא:
גמירה נעימה ורכה מלווה את הרגע, מלווה את ההבנה שתם יום מושלם, אני מנצל את הדקות האחרונות בכדי לספוג עוד קצת מגופך העירום.
משעין את ראשי על שדייך ומחדיר אותם לזכרוני, את מבינה את המחווה ומאמצת את ראשי לחזך בשתי ידייך.
ידיי מטיילות עוד על אחורי גופך, מסמנות שביל זכרון על הגב והישבן, לוחצות ומלטפות.
"מחשיך" את רומזת, "אני יודע" אני משיב ומתקשה להיתנתק ממך.
בעדינות ובחוסר רצון את מקלפת אותי ממך ומכוונת את ראשי לראשך, "סיימנו להיום" את מסבירה לתוך עיניי ומחדירה את ההבנה למוחי.
נשיקה אחרונה ואנחנו יוצאים מהבריכה, מתנגבים ומתלבשים.
אני ממהר להתלבש בכדי שאספיק להביט בך בזמן שאת מתלבשת, "מה" את מחייכת אלי במבוכה בזמן שאני בוהה בך, "אני אף פעם לא שבע ממך, כל הזמן צריך עוד" אני מסביר את עצמי.
את מבינה את הרמז וממשיכה באיטיות את המלאכה, עוטפת את עירומך בבד הצנוע, מסתירה בחוסר חשק את גופך מעיניי.
"כנראה שזאת תהיה הפסקה ארוכה הפעם" מעביר את המחשבות למילים, "אני יודעת" את עונה בעצב.
היא:
אני מתיישבת באוטו ומיד מתקשרת, רואה אותך ברכב לידי מחייך.
"תודה על היום, על הספונטניות שזרמת מהר ובאת".
"בכיף" אתה עונה ומפריח לי נשיקה דרך החלון. הרמזור מתחלף ואנחנו בנסיעה, שקט נעים ירד עלינו. השיחה עדיין פעילה, אבל שנינו בשקט.
אני שומעת צליל שיחה נכנסת אצלך.
"אני חייב לענות" אתה מתנצל, ואני כבר יודעת שלא נדבר היום שוב.
"ביי" אני חצי לוחשת "אוהבת אותך".
"גם אני אותך, ביי". צליל הניתוק צורם לאוזניי. אני כבר מרכישה את הלבד, את השקט.
ועם המחשבות האלה, באים גם יסורי המצפון והחששות שאני מדחיקה כל הזמן.
ואולי סתם עברנו את הגבול, וסתם נקשרנו ככה.
ואיך זה ישפיע עלינו בחיים הרגילים. והלב כבר כואב, רוצה לחזור אחורה בזמן ולהיות איתך רק עוד קצת.
לתת לעצמי לאבד את עצמי, רק עוד קצת.
הוא:
אנחנו קרובים, מאוד קרובים, הלב מתקשה להתרחק, הפרידה מרגישה כ"כ לא צודקת.
האם אי פעם זה יפסק?
זה עיניין של זמן או של רצון?
מחשבות ושאלות עולות בראשי בזמן הנסיעה, אני יודע שהן לא קלות לפתרון (אם יש כזה) ובכלל לא בטוח שיש להן תשובה.
אני לא יודע אם יסורי מצפון הן הרגשות שמלוות אותי או תחושות של פספוס וחוסר, מה נכון ומה לא נכון?
הבית הנגלה לעיניי בסוף הכביש מוכר וזר כאחד, משפחתי האוהבת נדמת כזאת הפחות מרכזית בחיי.
כאילו חדרת ישר ללב חיי, במקום לעשות את הדרך הארוכה, ממש דילגת על ההתחלה.
עוד כמה פעמים נוכל להפתיע אחד את השנייה בלי לוותר על אחד החלקים בחיינו, כמו פאזל שמעבירים ממקום למקום בלי שיתפרק.
"אהובה, אני יודע שהדרך שבחרנו מעט מסובכת, אני מעדיף אותה מסובכת מאשר שלא תהיה בכלל" ושלחתי רגע לפני שנכנסתי לחלק השני של חיי.
היא:
'החיים מסובכים ומורכבים, אף אחד לא הבטיח לנו גן של שושנים. אוהבת אותך, גם אם זה מורכב'.
ההודעה הזו מחכה להשלח, אבל לא עכשיו, לא כשאני יושבת בחניה, ורואה את הרכב של בעלי חונה במקומו. הלב שלי נצבט מהמחשבה של חוסר הנאמנות שלי, אבל אני מחייכת לעצמי במראה. בלב שלי אני מרגישה את החיוך ואותך.
אני מדמיינת אותך. עם הילדים, עם אשתך…
ומעדיפה להמשיך ולחיות עוד קצת עם הדמיונות על היום שהיה.
אני נכנסת לבית מלא אור ואהבה, והלב שלי חצוי. חצי מחייך אל הבעל והילדים, מאושר איתם, וחצי נשאר מאחור, מחפש אותך.
המגע של בעלי בלילה מנחם, אוהב, היד שלו שנשלחת אל מתחת לגופיה, ממששת אותי, ואני מדמיינת שאתה הוא הנוגע, ומתמסרת לסקס של שכרון חושים.
הוא:
השינה נודדת ממני והלאה, אני מתייאש מלנסות ולהירדם ויוצא למרפסת.
עובר על ההודעות ממך, על תמונותייך, נזכר ומתגעגע למגע שלך, למגע שלי.
איברי מגיב לתמונות הרצות בראשי, נעמד לאות זכרון, משתתף בזכרון בצורה פיזית.
ידי נכנסת מתח למכנסיים ומוצאת את זיקפתי דרוכה ומוכנה, עירומך מלווה את ידי המלטפת.
זכרון איברך יורד סביב איברי, עוטף אותו בחמימות רטובה, הזין בין אצבעותיי מתקשה ונמתח עוד יותר.
אוזניי שומעות את שמוחי מדמיין, לחישותייך מאדימות את כיפת איברי המתגעגע.
ידייך עוברות על חזי דרך ידיי, תמונתך גומרות מעלה את הנוזל הלבן לקצה, מוכן לפרוץ בכל רגע.
רטט מרוגש מלווה בדמותך הדמיונית פורץ לאויר, וניפלט אל חשכת הלילה, ואיתו געגוע מטורף לחיבוקך החם.
היא:
הלילה עובר עלי בחלומות טרופים, אני לא בטוחה איפה אני נמצאת, זזה במיטה כאילו זזה עליך.
מדמיינת אותך יושב במרפסת ששמעתי עליה, מלטף אותי. והיד שלי עוברת על הלחי, מלטפת במקומך.
אני מנסה לדמות אותך מולי. את פניך, העיניים שאני אוהבת לצלול לתוכן, את השפתיים שמנשקות אותי הכי טוב שאפשר.
והגוף מגיב את שלו, מרטיב את התחתון, מתגעגע אליך.
וכשהשמש חודרת בין חרכי התריס, אני כמעט שומעת אותך גונח פה לידי.
אני קמה, שוטפת פנים, מביטה על האשה שמולי במראה הגדולה 'אתם תפגשו בקרוב' אני לוחשת לעצמי, מפריחה בגופי את השממה.
הוא:
"בוקר טוב, מקווה שסבלת כמוני" שלחתי לפני צאתי ליום עבודה, "נהניתי לסבול" את מחזירה כמעט מיד ומעלה חיוך עייף על שפתיי.
"אוהב אותך, שיהיה לך יום נעים",
"שיהיה לך יום מקסים, אהוב" את מברכת בחזרה ממלאת אותי באנרגיה חיובית ליום ארוך בלעדייך.
חסרונך מזכיר לי שהפעם תורי לדאוג לפגישה הבאה, וכל מה שאני מצליח לחשוב עליו זה איך אני מחבק אותך שוב, איך? ואיפה? זה ממש לא משנה.
אבל אני יודע שזה לא יכול לקרות באמצע הרחוב, או סתם בבית קפה, אני רוצה אינטימיות, רוצה שתהיי רק שלי.
המחשבות מטיילות, מציעות ופוסלות רעיונות ומצבים, מנסה לנחש את דעתך ורצונך.
היום חולף במהירות, עד ששעת הצהריים כבר נושפת בעורפי ואצבעותיי באופן אוטומטי לוחצות על מסך הטלפון ונוגעות בשמך.
היא:
שיחה נכנסת ממך, זה תמיד מרענן.
"הי לך" אני עונה בקול לוחש.
"גם לך, איך עובר היום?"
"עכשיו כשאתה איתי על הקו, זה הולך ומשתפר" .
"איזה כיף לשמוע את החיוך שלך מרחוק" אתה עונה מיד, וגורם לחיוך שלי להמרח מאוזן לאוזן.
"תספר לי משהו מעניין" אני מבקשת.
"כמה אני מתגעגע זה מעניין מספיק?"
"לא, זה ברור. משהו אחר".
"אני יודע, זה מעניין אבל לא תגלי הכל" אתה מחכה שניה, ואני כמעט שומעת את גלגלי המח שלך זזים מהר "עד כמה את רוצה שהמפגש הבא יהיה מעניין?"
"הכי רוצה" אני אומרת "אבל כמה מעניין, זה כבר תלוי בך".
"אני מבטיח שיהיה מעניין, אבל הפרטים יחכו לזמן אמת".
השיחה נגמרת בנשיקה קטנה, שמחממת את הלב.
הוא:
הצלחתי להעמיד אותך במתח, אבל בכיוון אני כ"כ לא בטוח.
עוד כמה פעמים נוכל להיתחמק, לספר סיפור ולהיעלם למספר שעות, על לילה אני אפילו לא חושב.
מרווח הזמן מצמצם את האפשרויות, כמו כן גם המרחק בין פגישה לפגישה צריך להיות כזה שלא יעורר חשד.
אך הזמן בלעדייך קשה יותר, לאו דווקא הסקס, אלא יותר את, הלב והמוח לא מצליחים לגשר על המרחק הפיזי ועל המגע האוהב.
מחוסר ברירה ובעיות זמן, הפגישות מקבלות אופי זריז כמו על רגל אחת, רק בשכיבה.
בלילות, בזמן שאני ממלא את חובתי כבעל, אני מדמיין אותך תחתיי, מביטה אליי מתוך החשיכה במבט אוהב וחושק, רק אז הדמיון מקבל סוג של תרופת הרגעה ליום הבא.
לקראת ערב אני שולח הודעת גישוש "את חושבת שתצליחי לפנות ערב בקרוב?" מתח מרוגש מלווה את הציפייה לתשובתך.
היא:
ראיתי את ההודעה ומחקתי מיד. בהסכם הלא כתוב שלנו, אין הודעות שעלולות להפליל.
מה הדחיפות? אני חושבת לעצמי, ועונה הודעה קצרה אחרי רגע "הכל בסדר?".
"כן, רק מתגעגע" ההודעה נכנסת מיד, כאילו חיכית רק להגיב.
"נדבר בבוקר" אני עונה ומוחקת כל זכר לאהבה החדשה שלי. אבל הלילה עובר עלי בעירנות מוחלטת, במחשבות וגעגועים שמציפים אותי שוב ושוב.
אני קמה לשתות, השעה ארבע לפנות בוקר, ואתה זמין בווטסאפ. בהחלטה של רגע אני שולחת סימן שאלה, אות חיים. לב נשלח לי בחזרה, ואחריו הודעה "מה את עושה פה? לא מוקדם לך?"
"חולמת עליך בעיניים פקוחות" אני עונה ומדמיינת את העיניים שלך צוחקות אלי.
אני שולחת לך תמונה שלי, כמו שאני בלילה, עם הגופיה והבוקסר "שיהיה לך על מה לחלום".
"חשבתי לקבל תמונה נועזת יותר" אתה מגיב ושולח תמונה של בליטה בבוקסר.
"חכה…."
דרדסית יקרה , איזה כייף לקרוא את המשך הסיפור …
ציפיתי למוצא פיך / אצבעותייך – כמעט כמו הרצון של הכוכבים בסיפור למפגש נוסף …
תודה על שאת מעוררת בנו את הזכרונות של אהבה והתאהבות נשכחת , שהיא כבר מעבר לסקס (שנהיה יותר ייצרי וחושני עם הזמן) ….
הזוג כבר נקשר …. והמילים של – אוהבת אותך / אוהב אותך – יוצאות מהלב אל האוזן …
את ממש מכניסה אותנו לעלילה , להתאהבות כמוהם , ולאקט המיני כמוהם …. מממממ
עד כדי כך שבא לנו באותו רגע לחוש גם את האקט כמוהם….(מקווה שגם את חשת ככה כשכתבת …)
שובבה שכמותך …
כמו תמיד – נהנה לקרוא בצמא את סיפורייך !!!
מקווה לשמוע עוד ממך (ולא משנה מה … חחח)
המשך יום מקסים
ד.פ
שוב, תודה רבה לך על התגובות והפרשנויות.