רעיה מגלה את רזי המין

את רעיה פגשתי לראשונה כשהיתה בת 61. עורכת לשונית שעובדת מהבית. תספורת קצרה שהיא ערמה קטנה של תלתלים לבנים לא צפופים, גוף קצת עבה, כמו ששכיח בגילה, לבוש פשוט, בלי איפור ותכשיטים. עיניים כחולות עירניות, מיוחדות. לא של סבתא שהשגרה היא כל עולמה, למרות שחייה מאוד שגרתיים. נשארה קצת טום בוי, קצת שמו"צניקית (חברה בתנועת הנוער השומר הצעיר). ומשהו בעינים עוד מחפש, משתאה, עיני נערה.

האישיות שלה כבשה אותי. צינית, פסימית להחריד, חסרת בטחון, קוטלת את עצמה, צנועה באמת. שכל ישר ומושחז, הבנה נדירה בבני אדם, אמיתיות גמורה, בלי שמץ צביעות או משחק או מניפולציה, מאחרי הציניות מסתתרים תמימות ויושר של נערה. והיא כל כך בן אדם, לב גדול מאוד ומוצנע מאוד, בלי אותות חיבה. להיות לידה זה התרופה הכי טובה לבדידות. היא מאוד יקרה לי.
כתבתי פה דברים סותרים, אני יודע. באנשים יש סתירות.

את ההיסטוריה המינית שלה שמעתי ממנה אחר כך, כשהתקרבנו. טיפלנו אחד בשני, ניחמנו. וחלק מזה היה לשתף בפרטים את כל ההיסטוריה המינית. שנינו חלקנו את הדעה שהמין הוא החלק הרגיש והפגיע של הנפש, כמו האף אצל כלב. שם מקום החיבור, שם הפצעים הקשים ושם המקום שיכול לקבל נחמה.

אספר לפי הסדר, קודם מה קרה בצעירותה, נישואיה, ואחר כך על התפתחות היחסים בינינו. על העובדות היבשות שסיפרה אוסיף קצת צבע ותיאורים שלפי הרגשתי לא חוטאים לאמת.

רעיה היתה ילדה עם גוף גדול ומגושם לגילה, גבוהה ומלאה, גמלונית ומסורבלת. רעמת תלתלים בצבע חום בהיר. לא בלונד ולא דבש, צבע קקי, כך היא תיארה. צבע עיניה היה לא מוגדר, חום ירוק-זית אפור תכול. רק בגיל מאוחר העינים התכהו ונטו לכחול, לא כחול ים, כחול כהה חם נוטה לחום. צבע העור לבנבן.

נולדתי פולניה, תחשוב איזה דכאון, תינוקת וכבר פולניה. כאילו נולדתי סבתא חמוצה. אלה מילותיה.

אני מכיר את זה, תחשבי תינוק וכבר אוקראיני. כאילו נולדתי מקועקע שיכור. נכון, היא אמרה, זה גם די נורא.

רעיה היתה מהמפותחות בכיתה. גבוהה ועם שדיים גדולות. רוב הבנים היו נמוכים ממנה בראש, והשדיים שלה היו תלויים להם ממש מול העיניים.

בכיתה ח' כבר התחילו חברויות. היא גילתה את האוננות, ואוננה כל יום באמבטיה, זרם מים חזק ושפשוף אצבעות. אבא שלה שאל מה את עושה שלושת רבעי שעה באמבטיה, גומרת לכולם את המים. היה נדמה לה שהוא יודע, והתביישה עד מוות, ובכל זאת המשיכה.

היא ניסתה לאונן גם במיטה, מתחת לשמיכה, אבל בלי זרם המים לרוב לא הצליחה לגמור.

לא היה לה על מה לפנטז בזמן האוננות. הדבר היחיד שעלה בדמיונה היה הזיין של אחיה הקטן. כשהיא היתה בת ארבע עשרה, הוא היה בן עשר. הוא עוד לא התבייש ממנה, והתלבש והתקלח כשהיא רואה. בבית קראו לזיין שוונציק. היא הסתכלה על השוונציק של אבי, אחיה, והוא נראה לה מתוק וחמוד ביותר.

השוונציק של אבי נראה לי ממתק, קסם, מחמל נפשי, אלה מילותיה.

יצא לה גם מעט פעמים לראות את השוונציק של אבא, כשהתקלח או התלבש. הוא היה נראה פחות מתוק, גדול מדי, מוזר.

כשהיא אוננה השוונציק בן העשר של אבי היה מצוייר בדמיונה. פשוט נמצא מולה, לא עושה יותר מזה. היא התרכזה בו, במתיקות שלו, והנעימות שבין רגליה התחזקה, התפשטה, והיא שיפשפה את הדגדגן והשפתיים עד שהגיעה לגמירה. לפעמים לרגע הצטייר לה שם גם השוונציק הגדול של אבא. היא לא הכניסה אצבעות או משהו לתוך הפות, רק שיפשה חזק מבחוץ. זה הלך ונעשה יותר נעים ומענג ככל שהזמן חלף, ורצה להיות עוד יותר, הגוף התחיל לדרוש יותר.

בכיתה היה ילד בשם רון. גם הוא מתולתל. יפה תואר ובלי שום מודעות ליופיו. ביישן ומתוק. כמעט לא מחוזר על ידי הבנות, משהו בו שידר חוסר בטחון, חוסר כריזמה, ריחוק לא מובן. ילד מופנם ונבון.

בשלהי כיתה ח', בגיל ארבע עשרה, בקיץ שכבר נעשה לוהט, אחרי הפעולה בשומר הצעיר, כשכבר החשיך, כששניהם הלכו ביחד, כי גרו באותה שכונה, הם נעצרו לפני חציית כביש, והיא פשוט נישקה אותו. לא היו ביניהם מקודם שיחות או מבטים באופן מיוחד, לא קרבה מיוחדת. זה היה יותר הפעלה מכח ההורמונים.

היא פיספסה את פיו, הוא התבלבל קצת, אבל התאפס ושיתף פעולה, והיא בגבורה לא נודעת מצאה את פיו ונישקה. אחרי כעשר דקות כל אחד הלך לביתו. כך נקבע שהם "חברים".

כך הדברים התנהלו אז, ימים שהיו יותר קרובים לקום המדינה מאשר להווה.

רון למד בכיתה מקבילה. לא היו לו חברים חוץ מחבר אחד מוזר, עם הבעה של זקן, נולד לזוג ניצולי שואה כשאביו בן שבעים. לרעיה היו חברות, ובזמן בית הספר היא ורון כמעט לא נפגשו.

אחרי כל פעולה הם הלכו ביחד לשכונת מגוריהם, ובאותו מקום של חציית כביש התנשקו. הנשיקות היו בפה, והלכו והתארכו, ונעשו מיניות יותר ויותר. הלשון נכנסה לחקור, השפתיים נמצצו. הידיים חיבקו את הגב, לחצו את השדיים אל החזה. אחזו במותניים.

פעם היא אמרה לו בוא תלווה אותי עוד. אבל לא עד הבית, שההורים שלי לא יראו. זו הפעם הראשונה שרון עשה משהו שהיא ביקשה, שסטה ממסלול ההליכה הרגיל בגללה. לפני ביתה הם התנשקו בפינה אפלה, ורון בלי שום ידיעה מה הוא עושה, בלי החלטה, כמו מי שכימיקלים מפעילים את מוחו וידיו באופן אוטומטי, שלח את ידיו אל שדיה הדשנות. מעל החולצה הכחולה עם השרוך. אחז בהם, מעך, עיסה. היא רצתה לסרב. לא בגלל שזה לא היה נעים, אלא כי דורות של טבע פולני שהוטבע בה, אם אחר אם, זעקו שזה אוי ואבוי.

ובכל זאת שתקה. עמדה קפואה, והוא נגע ונגע. נגע בגופה, נגע בה. זה מקום שאסור לגעת, אסור להראות. והוא נגע. חצה את הגבול. חדר למעגל שהוא רק שלה, שבו היא לבד עם גופה ועם האוננות שלה.

אחרי כמה דקות אמרו שלום ונפרדו.

אחר כך הוא בא אליה. היא אמרה להורים שהוא חבר שלה, ונסגרו בחדרה. אמא שלה עשתה לה שיחת הסברה. הסבירה מה הם יחסי מין, ואמרה שאת הבתולים שומרים למי שמתחתנים איתו. היא ידעה היטב איך להפחיד וליצור רגשי אשמה, ורעיה קיבלה. רון לא זכה לחדור לתוכה.

אבל הוא נגע בה, והיא בו. הנשיקות התארכו עוד ועוד. לפעמים שהו שעתיים או שלוש בהתנשקות מתארכת. לא מודעים לזמן.

והידיים נשלחו. היא התחילה עם ידיים. היא ליטפה את חזהו, מיששה את הפטמות שלו. לפעמים מצצה אותם באריכות. הוא לא בדיוק הבין את זה ופעם כשהיא התמכרה למציצת הפטמות הוא שאל אם היא לסבית.

אחר כך ליטפה את הבטן. ובליטופי הבטן היד ליטפה גם סנטימטר או שניים את המשך הבטן שמתחת למכנסיים. החדרת היד אל מתחת לחגורת המכנסים היתה מגרה מאוד. היא שוטטה שם וחזרה למעלה, וכל פעם העזה קצת יותר להעמיק. היה קיץ, והם לבשו מכנסיים קצרים עד הברך, רחבים.

פעם, הלומי תאווה מרוב נשיקות, היד נכנסה עד השוונציק וסגרה עליו. היא סיפרה לו כמה היא אוהבת שוונציק, כמה זה מתוק. שהיא מכירה שוונציק מאח שלה, שראתה את שלו הרבה.

היא לא ידעה איך לאונן לו. היא פשוט לחצה עליו כשהוא מוקף בכף ידה, כנראה לחיצה חזקה מדי. הוא כמובן לא העז לומר שום דבר. זה היה כל כך נפלא, מלהיב, חלומי.

הוא מצידו החל ללטף את הירך שלה, מדי פעם יותר גבוה. הריח שלה, של ההורמונים, הציף את חושיו. מהנשיקות היא נרטבה למטה. הוא לא ידע, אבל הריח שנבע מהנרתיק הלח שלה נגע בכולו. היא היתה כולה בשר תאווה. רך, לבן סמוק ומנומש, מזיע ומלא ריח יחום.

זה היה בשדה, לא רחוק מהבית. שעונים על סלע התנשקו בלי סוף. ואז ידו ליטפה את הירך, ועלתה במעלה הירך לרווח שבין הירך למכנסיים הרחבים. ומשם הלאה, עד התחתונים. והוא הניח את כל היד על התחתונים, בין הרגליים, במקום שרטוב. לחץ ומעך. בסוף קצת שלח אצבעות מתחת לתחתונים, נגע במשהו לא ברור, רך ולח.

לא היה לו מושג איך נראה מה שיש לבנות שם. לא היתה לו אחות. הוא חלם שיש שם משהו דומה לאף של חפרפרת או משהו כזה. לא ברור, מוזר וקצת קריפי. (הקטע הזה הגיע לכאן לא מרעיה אלא מזכרונותי שלי…)

זה הפך למנהג קבוע, בכל פגישה מהנשיקות מגיעים ללפיתת שוונציק ומעיכת נרתיק. משם הגיעו לכך שהיא שכבה על הגב, והוא שכב עליה, כשכל הגוף צמוד היטב. לבושים כמובן, מלבד אולי כפתור או שניים בחולצה, שהיד הממששת תוכל להגיע לחזה. פניו סמוכים מאוד לפניה, מתנשקים או רק מרגישים ומריחים את הנשימות. והוא מתחכך עליה, וגומר, בתוך המכנסיים. היא הגיעה לגמירה שלה אחרי שהוא הלך. באמבטיה, זרם המים חם וחזק על הדגדגן, האצבעות משפשפות חזק, ובדמיון רון שוכב עליה ומתחכך, ובדמיונה השוונציק הנכסף והמלהיב של רון, שהיא לא ראתה רק ציירה בדמיונה לפי דוגמת השוונציק של אבי.

פעם, במחנה קיץ, הם ישנו בשק שינה אחד. כמו בשיר של הגשש. וכשהתחממו מהנשיקות, והחלו בליטופים, הוא פתח את כפתור מכנסיה, והפשיל אותם עם התחתונים, וליטופיו המשיכו בתנועה אחת משדיה לבטנה ומשם אל בין רגליה. הוא חיכך את כל האזור שבין רגליה, לא היה לו מושג על דגדגן, עוד לא שמע את המילה הזו. ואז הוריד את מכנסיו, והיא הרגישה את הזין שלו על ירכה ועל בטנה, מחפש.

לא. אי אפשר. היא עצרה אותו, בפקודת אמה. הוא הצמיד את הזין לחלק החיצוני של ירכה, נצמד חזק אליה, חיכך אותו קצת בירכה, בפעם הראשונה בשר אל בשר בלי בגד באמצע, ושפך על ירכה זרע חמים.

אחר כך היא אוננה. היה חושך והם היו מכוסים בשק שינה, ובכל זאת, זו הפעם הראשונה שהיא עושה את זה בנוכחות מישהו. היא נאנקה אנקות חנוקות, לא נשמעות, וגמרה חזק. הוא לא ממש הבין מה קורה, אבל כשהיא גמרה באנקות חנוקות וקצת רעדה, הוא חיבק אותה. זה היה כל כך נפלא.

אחר כך בביתה או ביתו, כשנסגרו בחדר, הוא פתח את מכנסיה, מבטיח שלא יעבור על האיסור. הוא הפשיל את המכנסיים והתחתונים, והסתכל על משולש השיער העדין, החום בהיר. הוא נגע בשיער הזה. היא אמרה לו אל תסתכל, משכה אותו אליה לנשיקה. הוא מעך ושפשף את הנרתיק הצעיר הענוג שלה, והיא לפתה לו את הזין, כשהם זוללים זה את שפתיו של זה. היא נלחצה אל כף ידו, בלי שהבין הביאה את הדגדגן למגע עם ידו, התמכרה, התמסרה, וגמרה. והוא הצמיד את הזין אל הירך העירומה שלה, חיכך אותו בבשרה הריחני החם הסמוק מתאווה, ושפך עליה את זרעו. הם כבר פחות התביישו. היא כבר היתה בת שש עשרה.

פעם הוא הסתכל בגופה העירום. פניה הבהירים המנומשים, צווארה, החזה, השדיים השופעים, הבטן המלאה, הרכה, הנפלאה, משולש השיער הבהיר העדין, הירכיים. כמה יפה, כמה נחשקת. הוא אונן ושפך על הגוף היפה הזה. על הבטן. הוא ראה את טיפות הזרע על בטנה. היא קיבלה אותן באהבה. פעם נוספת הוא שפך על החזה שלה. איזו עדנה ותאווה. הלב נכמר.

בגיל שש עשרה הם נפרדו. הוא מצא נערה אחרת, שהחיבור שלו איתה היה הרבה יותר ממשיכה מינית, ועזב בבת אחת, כאילו כלום.

מבחינתה של רעיה זה היה חיתוך בבשר החי. הקשר שלה איתו באמת היה בעיקר גופני, אבל בשבילה זה היה ממלא כל הצורך. הוא נעשה קרוב אליה, חלק ממנה, כמו גופה שלה. וכל עונג הגוף, החיים שבגוף, היו תלויים ברון. היא הרגישה שרון רצח אותה בעזיבתו. היו קטעים משפילים של תחנונים מצידה, אבל כמובן זה רק הרחיק יותר.

עד הצבא לא היה לה עוד קשר עם בנים. הפצע שרון פצע אותה היה כואב מדי. המיניות שלה עברה להילוך נמוך יותר, אוננות באמבטיה כמו בגיל שלוש עשרה, כשבמקום השוונציק של אבי הקטן היא מדמיינת את הזין המקסים של רון, וכל מיני רגעים מיניים שהיו איתו. איך אצבעותיו זחלו במעלה ירכיה אל תוך המכנסיים הרחבים והתחתונים הרטובים. איך היא הרגישה את הזין שלו מתחכך בירך שלה. איך הוא הוריד את מכנסיה בשק השינה. איך הם התנשקו בהתמכרות גמורה, בהתמסרות שמשכיחה את כל המציאות. עולם שיש בו רק התנשקות, שכולו רק התנשקות, טעם הפה, הלשון, הרוק, המגע, ריח הנשימה.

הדמיונות הגבירו את ההנאה שבחיכוך האצבעות, והיא גמרה באנקות.

הפעם הבאה קרתה רק בצבא. היא הגיעה בלי בטחון, היתה בצד. כבשה מתולתלת שלא מושכת תשומת לב.

ספי היה מהחברה ה"קולים". לא הכי חתיך, לא במרכז, אבל מקרין בטחון עצמי, יודע את כל המניירות הנכונות. יודע להתחבר לאנשים הנכונים.

הוא התחיל לגלות ברעיה עניין גלוי. היה מדבר איתה, עד שהגיעו לשיחות נפש. הקשיב למה שסיפרה על בדידות חברתית, לא מוצאת את מקומה, לא ממצה את היכולות, לא נותנת את מה שיש לה לתת. הוא ידע להקשיב, גילה עניין והזדהות וחמימות. הוא הצחיק אותה, השתובב איתה, אחז את ידה. כרך את ידו סביב כתפיה, מותניה. ויום אחד כשפנים היו קרובות מול פנים, הם קפאו, וכמכושפים התנשקו.

זה התגלגל מהר לחיבוקים צמודים צמודים, לשליחת ידיים. הוא לימד אותה להרטיב ברוק ולאונן לו כמו שצריך. הוא ידע היטב מהו דגדגן ואיך נוגעים בו, ואיך מחליקים אצבעות לתוך כוס רטוב. הוא הניע את האצבע בתנועה ארוכה, מהדגדגן במדרון לתוך הכוס פנימה, ומשם החלקה ארוכה החוצה, יציאה, עד הדגדגן, ושוב פנימה עמוק, ואז עוד אצבע מצטרפת למסע, ברציפות הלוך וחזור, ורעיה מתעוררת בתשוקה, מרטיבה, גונחת, מתפקעת מעונג מרעיד, גומרת. טומנת את ראשה המתולתל בחזהו.

היא שולפת את הזין שלו מהמכנסיים, מטיפה רוק וסוגרת עליו את ידה בלחץ נכון, מחליקה מעלה ומטה, מגרה את הכיפה בתנועות עוטפות מעגליות, מסובבת, מפתלת, חולבת, מעסה, מגרה, מטריפה, מסתכלת, והוא גומר כשהיא מתבוננת מקרוב איך טיפות הזרע נפלטות ממנו, כתגובה למגע ידה. מוקסמת. מצמידה את ראשה אל בטנו. רוצה למצוץ אבל עוד נבוכה מדי.

ולילה אחד הם היו לבד בצריף, אחרי החיבוקים והמיזמוזים ושליחת הידיים נשכבו על המיטה. הוא הפשיט אותה והיא לא התנגדה. הוא התפשט, היא הבינה מה הולך לקרות ושתקה. לאיומים של אמא כבר לא היתה שליטה עליה. זה הגבר שלה והיא תיתן לו את עצמה. היא כבר גדולה, רוצה להזדיין כמו הגדולים. רוצה את הזין שלו בתוך הנרתיק שלה, בתוך מערת העונג שלה. להרגיש אותו נוגע בה מבפנים. ממלא אותה, מענג אותה מבפנים, נע בתוכה, מזיין אותה. איך העונג בתוכה מתעצם, כשהוא המקור של העונג. גומר בתוכה, והיא עוטפת אותו וגומרת.

הזין שלו לא היה כל כך מתוק ויפיפה בעיניה. סתם בליטה. אבל בליטה שמקבלת מגע ויכולה לגעת, לענג, לזיין. משהו בלב שלה לא נפתח לגמרי, הסתייג, פחד. והיא לא הקשיבה. רצתה לקבל זיין.

זיון ראשון לרוב הוא לא משהו. חסרה מיומנות, חסרה אינטימיות אמיתית, יש מבוכה. היא גמרה באוננות אחרי שהלך. אבל בסך הכל היתה מרוצה ונרגשת. זה עוד ישתפר.

אני מקדים כאן את המאוחר. מה שיסופר מכאן, הוא תוצאה של התערבות. ספי לא באמת היה בחבר'ה של הקולים. הוא רצה להיות, והם עשו לו טובה וצירפו אותו, וגבו על זה מחיר.

חלק מהמחיר היה לעשות מה שעשה. לפתות את רעיה, לזיין אותה, לגרום לה להתאהב בו ולתת בו אמון, ואז למסור אותה להם. הוא התחיל במשימה כדי לקיים את מה שהוטל עליו. בהמשך התחיל להרגיש רגש רך כלפי רעיה והתחרט. אבל הם לא אישרו לו לסגת. האיום שאיימו עליו לא הותיר לו ברירה.

הם לא חיפשו לזיין את רעיה, היה להם די והותר מזה. הם רצו להרוס את נפשה. לשבור אותה לרסיסים. זיהו בה את התמימות והתכלת, ואת זה רצו לזהם ולהשחית.

קראתי פעם על אביה של לאה גולדברג. במלחמת העולם האוקראינים ימח שמם ושם זכרם, בא להם להתעלל ביהודי. הם תפסו אותו כי היו לו נעליים צהובות. העמידו אותו לקיר מול כיתת יורים וירו לידו. החזירו אותו לכלא, ואמרו שהיום הם השתעשעו אבל מחר יירו בו באמת. ככה עשו עשר פעמים ושחררו אותו לביתו. הוא נשאר משוגע גמור כל חייו. זה סדיזם על הנפש, להשחית אותה. זה מה שהיה שם. החלק הזה של הסיפור הוא אמת מדוייקת.

היתה שבת שכל הבסיס יצא. ספי אמר לרעיה שתישאר בבסיס וגם הוא יישאר, והם יחגגו ביחד סופ"ש לוהט.

ביום שישי בלילה, הוא קבע איתה בצריף ריק שנמצא בקצה מרוחק של הבסיס.

היא הגיעה, היה אור חלש מאוד בפנים. ספי ישב, פניו למטה. היא ניגשה אליו, מה קורה? הוא שתק.

מהצללים הגיחו שלושה חברים של ספי. היא הכירה את שמותיהם. ספי, למה הם כאן?

ספי, תתפוס אותה, ציווה איציק. וספי תפס בה חזק. היא לא קלטה מה קורה ולא התנגדה.

אמרתי לך שהיא תרצה, היא שרמוטה.

הם הפשיטו אותה בברוטליות. יוסי תפס לה רגל, איציק עוד רגל. פישקו אותה. הגב התחתון שלה הונח על כסא. ראובן היה בריון ענק, גוף של מקרר ופנים חתומות. הוא תפס את כתפיה וראשה.

ספי, אתה הבאת אותה אז אתה תזיין ראשון. ספי לא זז.

אם לא תזיין אנחנו נפתח אותך.

תראה, היא לא מתנגדת. היא רוצה. תן לה מה שהיא מבקשת.

ספי נבהל וזיין.

הגוף הערום, הדשן, הנקבי, שלה, היה מואר באור הפנס החלש. מוחזק באוויר בזרועות חיילים חסונות. הוא ראה את משולש השיער הבהיר. שם חור הזיון. בעמידה הוציא את הזין מהמכנסיים, ונעץ אותו בכח בתוך הכוס שלה. הזקפה הבינונית שלו היתה עכשיו נוקשה ממש.

הבן זונה האפס הפחדן המניאק התגרה.

גם אני מתגרה מזה, גם חלק מהקוראים. רעיה ידעה כשסיפרה לי, שארגיש הזדהות איתה, שארצה לחנוק בידיים את המלוכלכים האלה, וגם שאתגרה מזה.

יש גברים רבים וגם אני, שמתגרים מפינטוז על אונס, על יחסים עם אמא, או אחות או בת. יש נשים שמתגרות מפנטזיה שחבורת כושים אונסת אותם. אבל כשזה מגיע למעשה הבן אדם מרגיש שזה דוחה לגמרי, כמו לאכול עכביש. עוד לפני שזה פוגע או לא מוסרי. יש הבדל בין פנטזיה לעשיה מעשית.

אולי כי בן אדם זה הרכבה של חיה ושל בן אדם. בפנטזיה אפשר לתת לחיה לצאת, אבל במעשה האדם נמצא שם, ואם הוא בן אדם הוא לא יכול לסבול דברים כאלה. ולכן ספי לא בן אדם. ועל מה שהוא עשה, וגם חבריו, מגיע עונש אוקראיני.

אוקראינים יודעים לפשוט עור של בן אדם לגמרי בלי שימות מייד. הוא יכול לחיות ככה עוד יומיים שלושה, וזה הכאבים הכי זוועתיים שיכולים להיות. ויש שמפשיטים את העור של האגן בלבד, כולל המפשעה הזיין הביצים וחור התחת. וזה מוות יותר איטי ויותר זוועתי.

או ששורפים את הזיין והביצים עם נר, עד שהגבר נשאר בלי כלום, כמו אשה. והוא ממשיך לחיות, סריס, עם קול של אשה ונפש מרוסקת.

הוא נעץ בכח בכוס שלה, שהיה מכווץ לגמרי ויבש, והיא הוציאה צווחה כמו של חיה נפצעת, וחזרה לדממה. והוא כבר טעם את הדם, נהיה כמו חיה, זיין וזיין, בגסות, אלימות, שתיקה, פתאום הרגיש גבר, פעם ראשונה בחייו. השפיך בתוכה בזרם חזק. היא היתה כל כך מנותקת, שגם הכאב הנורא לא החזיר אותה למציאות, והיא נשארה דוממת.

זוז, עכשיו אני.

וככה עשו תור אחרי תור. וכשגמרו סבב עשו עוד סבב. חיילים, מלאים און וזרע.

הם זרקו אותה על הרצפה. היא היתה כמו בובת סמרטוטים. מבטה קפוא.

נהנית, יא שרמוטה.

הם עישנו, צחקו, שתו, זרקו דחקות.

יאלה, מי בא לו עוד סיבוב.

הפעם היא היתה עם הפנים למטה והגב למעלה. דוגי סטייל. הבטן שלה על הכסא, כל רגל ביד של חייל, והראש בידיו של ראובן.

והם זיינו בכח. אחד ניסה לחדור לתחת, אבל היה כל כך מכווץ, והזקפה שלו כבר לא היתה חזקה, הוא לא הצליח לחדור.

הפעם לקח להם יותר זמן לגמור. כל אחד זיין עוד ועוד ועוד. רבע שעה, חצי שעה, מי שלא גמר האחרים הזיזו אותו.

ראובן הרים לה את הראש חזק למעלה וזיין אותה חזק בפה, מתי שספי זיין אותה בכוס. קולות החנק שלה שיעשעו אותו. סוף סוף שמעו אותה.

מאז תמיד היו עליה שניים, אחד בפה ואחד בכוס.

אותו אחד לא נרגע מהתחת. אני אפתח לה את התחת עם המקל של המטאטא ואז אזיין אותו. הוא החדיר בכח את מקל המטאטא לתחת שלה, שוב נשמעה צווחה של חיה נפצעת. הוא הוציא את המקל וניסה להכניס את הזין ושוב לא הצליח. הוא לקח את זה כעלבון אישי. הכניס את האגרוף שלו בכל הכח לתחת. ירד דם. היא לא הפסיקה לצווח, כמו חזירה ששוחטים אותה, ואז עמד לו חזק והוא נכנס לה לתחת, ומייד זיין חזק וגמר. האחרים גם רצו בתחת, וזיינו וגמרו.

ועשו עוד סבב של ארבעתם בתחת, ובזה כבר התעייפו והתקררו.

אף אחד לא עשה משהו לבד, בעצמו. כל דבר עשו כולם בשווה לפי התור. יש רוע מתפרץ של קבוצה, שמוחק את העצמיות של היחיד.

הם זרקו אותה על הרצפה. היא היתה נראית כמו חסרת הכרה. עישנו, שתו, צחקו. היו בריגוש. כאילו התעקשו להישאר באנרגיה, בקבוצה, פחדו לנחות לקרקע, למציאות, כל אחד לעצמו. להתמודד עם מה שעשו.

איזה שרמוטה, אמר איציק, בחיי שרמוטה. כמו כלום אכלה ארבע, בכל החורים. הוא פתח את הרוכסן והשתין עליה. על העור הלבן, המנומש, העיניים העצומות, השיער הבהיר. הפה היפה הרגיש. משולש שיער הערווה העדין.

איזה גבר, וגם הם השתינו עליה. איציק אמר בא לי לחרבן, והסתכל עליה בחיוך של תאווה. אמלא לה את הפה בחרא. והאחרים אמרו לו לך מפה יא מגעיל. אתה תמלא את כל החדר בסרחון שלך.

הם בין כך כבר התכוונו לצאת משם. לא היה מפריע להם הריח, היה להם לא נעים שנשארה בהם טיפה של אנושיות, אז הם מצאו תירוץ.

אחד מהם ניגש אליה, הרים אותה. נתן לה סטירה חזקה, ואמר לה, אם את מספרת משהו למישהו, אנחנו נחתוך אותך ונקבור פה בחולות. את מבינה. תזכרי. אחרי עוד כמה סטירות וחזרות היא אמרה כן. והם הלכו. והיא זכרה ולא סיפרה לאף אחד.

היא השתחררה מהצבא על סעיף נפשי. חזרה לבית ההורים. לא סיפרה מה שקרה, הם חשבו שמשום מקום קפצה עליה מחלת נפש תמוהה.

אחרי כשנה היא קצת נרגעה, חזרה למציאות, התלבשה, תיפקדה.

היה בשכונה גבר, מבוגר ממנה בתשע שנים. פשוט, מטומטם, גס, מכוער. אבל בסך הכל לא בן אדם רע, לפי דרכו אפילו טוב לב. הוא חיזר אחריה, הביא לה פרחים, הזמין אותה לסרט, למסעדה. היה לו כסף, הוא היה מסגר די מצליח. והיא הלכה איתו, כנועה, דוממת. כמו שנתנה להם לעשות בה מה שעשו.

התחתנו, הביאו ארבעה ילדים. לא היה לה כל כך רע איתו. למדה להתרגל אליו, לקבל אותו כמו שהוא. הוא היה כועס בקלות, והיא למדה לספוג. לא מכות, סתם כעס, אמירות משפילות ופוגעות, אבל מפה של מטומטם כזה אין לאמירות הרבה משקל, ומהר היו מתפייסים. היא נרגעה, קצת החלימה. הנפש שלה ביסודה מאוד בריאה וחזקה, מלאת שמחת חיים בסיסית. השקיעה את החיים בילדים, צחקה איתם, אמא נהדרת, כיפית. ניקתה ובישלה. ואי אפשר לומר שהוא בכלל לא אהב אותה.

פעמיים בשבוע הוא היה מודיע: הלילה! הוא גבר חסון, מלא און. חוץ מהזיון לא היה ביניהם חיבוקים ונשיקות, גם לא מילות חיבה. פרחים הוא הביא כל שבת. כי גם אבא שלו הביא לאמא שלו.

הטקס קבוע. מתקלחת ומחכה במיטה כשרק החלוק עליה. הוא מתקלח ומגיע כשחולצת הפיג'מה עליו ומהמתניים למטה הוא ערום. הזין הגדול שלו תלוי.

מפשיט ממנה את החלוק. נוגע בין רגליה ברוך מפתיע. יודע לתפעל את המכונה כמו שצריך. הוא ממשיך עד שיש רטיבות, ואז משפשף יותר חזק. עולה עליה ומזיין.

הבעיה שלא תמיד קל לו לגמור. הוא יכול לזיין חצי שעה, להתעייף, הזקפה יורדת, ואין גמירה.

במקרים כאלה הוא אומר לה תהיי פרה.

היא מתהפכת, פניה למטה על הכרית, היא על הברכיים, האגן שלה מוגבה אליו. דוגי. שני החורים שלה עומדים מול עיניו, מוגשים לו. היא מקמרת את הגב והאגן כך שירגיש איך שני החורים שלה מוגשים לו. מוגבהים לכיוון שלו. אומרים לו: קח!

והיא אומרת, אני פרה, אני הפרה שלך, העטינים שלי מלאים חלב, אני משפריצה חלב, הכוס שלי כוס של פרה, התחת שלי תחת של פרה. אני הפרה שלך, אתה עכשיו מזיין פרה. אני פרה מיוחמת, בוא תזיין את הפרה.

זה מדליק אותו, הוא מזיין חזק, מרגיש גבר, צועק אני מזיין פרה, מזיין ומזיין, הרבה וחזק, ומשפריץ לתוך הפרה. או על הגב שלה, או על הכוס והתחת שלה.

כשזה נגמר היא מתקלחת, שוטפת את הגועל. בלי שום גירוי או עונג בגוף. את חיי האוננות שלה היא מנהלת בלי קשר לזה. באמבטיה, כשבא לה. נותנת לזרם לענג אותה. הזרם החם הנעים לא יפגע בה, אליו אפשר להתמסר. היא עושה את זה כשהבית ריק, אף אחד לא ישאל למה היא שלושת רבעי שעה באמבטיה.

אשה בת שישים, אמא לארבעה, מאוננת כמו נערה. מפנטזת על הזין הילדותי של אחיה הקטן.

בשלב הזה של חייה נפגשנו.

אתר שעוסק בכתיבה ספרותית ברמה לא נמוכה, חשק לפתוח מדור של סיפורים אירוטיים (כשזה מכובד אומרים ארוטי, לא סקס או פורנו). היום זה נעשה לגיטימי בתחום הספרות. הם יקבלו שלושה סיפורים ארוטיים שייבחרו ממה שהמועמדים יגישו. רציתי להגיש סיפור, ואמרו לי שאני חייב עריכה לשונית. המליצו לי על רעיה, רמה בינונית אבל מספיקה, זולה, וחובבת לא נסתרת של סיפורים ארוטיים.

היא עובדת מהבית. שלחתי לה את הסיפור, קבענו מחיר, וקבענו גם פגישה בביתה, לדבר על סגנון הכתיבה שלי ועל סגנון העריכה. אני לא מבין בזה שום דבר, אבל אם צריך אז צריך.

הילדים כבר עזבו את הבית, בעלה כבר לא מסגר, אבל יש לו תעסוקה. הוא לא יכול להישאר בבית ומוצא כל מיני פעילויות התנדבות. הוא איש טוב לב ביסודו.

היא גרה בכפר יונה, נסיעה ארוכה מביתי שבאשדוד.

מייד כשראיתי אותה, את עיניה, הרגשתי קרוב. נפשות אחיות.

לא התביישתי לשאול אם קראה את שאר הסיפורים שלי. היא קראה את כולם.

יפים?

כן.

מחרמנים?

היא אמרה באדישות, יותר מדויק בנונשלנטיות הומוריסטית:

כן.

נועצת את העפרון בפה, ומתרכזת בנייר שלפניה.

המשחק העצים את ה"כן". הפך אותו לרמז.

אחר כך היא אמרה שהרשתה לעצמה את החופשיות הזו כי הרי מובן מאליו שהיא סבתא מיובשת שלא יכולה לעורר עניין מיני גם אם תעשה סטריפטיז לפני אסירי עולם. לכן הכל מראש הוא סתם צחוק

.

סבתא אולי, מיובשת לא. הגוף שלה נשאר במהות גוף של נערה, שעוד לא רווה עונג, ומחפש. בתמימות, בלי לדעת מה ואיך.

כמו בשיר:

אַתְּ עֲדַיִן יַלְדָּה

אַתְּ וַדַּאי לֹא יוֹדַעַת

אֶת אֲשֶׁר שְׁתֵּי עֵינַיִךְ מְבַקְּשׁוֹת.

אַתְּ עֲדַיִן יַלְדָּה

אַתְּ וַדַּאי לֹא יוֹדַעַת

שֶׁיָּדַי אֶת יָדַיִךְ מְחַפְּשׂוֹת.

כל הפגיעות יצרו שריון, כמו קליפת אגוז. בפנים נשאר רך וטרי ובתולי. משתוקק. חולם. הכאב נרגע והחלים עם השנים. לא לגמרי כמובן. אבל היא ביסודה בריאה מאוד, מחוברת חזק לחיים. איכרה פולניה שורשית. יש בה משהו כמו של מושבניקית (לא סתם היא יודעת להיות פרה כשצריך…).

הכאב שלה לא נעשה מוגלתי ומריר ומרעיל את הנפש. הכאב ריכך, פתח. למרות כמובן שיש בה חוסר אמון, באחרים ויותר גרוע בעצמה, ויתור על החיים, כאילו כבר הרגו אותה והיא משלימה עם זה, זו בלי ספק פגיעה עמוקה וקשה שלא עוברת. אבל משהו בה גם נשאר בריא, או הבריא, והוא עדין ויפה וצעיר. באנשים יכולות להיות סתירות. גם מתה וכבויה וגם חיה ומשתוקקת.

אחר כך גיליתי שהגוף שלה לא מקומט ולא מדולדל. הוא עסיסי וחי וצעיר. יחסית לגילה כמובן.

התכתבנו במייל. היא שלחה לי סיפור סקס שכתבה. היתה שם הבנה עמוקה ואמיתית של הנושא הרחב והעמוק, עינוגי פי הטבעת. הנושא החביב עלי. אחר כך שמעתי שזה לא מנסיון עם מישהו אלא מחקירה עצמית. כמו אצלי.

כתבתי לה שהסיפור מקסים וגם מחרמן.

אחרי שהמשכנו להתכתב וגם נגענו במין, היא שאלה, זה חשוד שאתה כל כך מתעניין ומשקיע בסתם סבתא. מותר לשאול אולי יש לך קצת 'מחשבות כחלחלות' לגבי?

כתבתי שכן.

אחר כך סיפרה שזה הפך לה את ההסתכלות על עצמה ועל החיים. היא חשבה שהיא מושכת כמו אבן של הכותל. כמו חרגול. (מילים שלה)

והיא האמינה לי לגמרי, למרבה הפלא. לא חששה שאני מפתה אותה כדי לנצל אותה.

התחלנו להפגש. זו לא היתה תשוקה. היא עשר שנים מבוגרת ממני ולא עד כדי כך סקסית.

לזיין, לגמור, לפרוק אנרגיה מינית, בכלל לא היה מטרה. זה היה נחמה, טיפול הדדי, שתי נפשות אחיות שאוחזות ידיים, ומעודדות זו את זו.

אמרתי לה ברוך, תראי לי אותך מאוננת.

היא נשענה אחורה על הכורסה, פישקה, ונגעה בעצמה. היה ברור שזה שונה מכשהיא לבד. המבט שלי עשה את זה למשהו שלא סגור בבדידות שלה, שיוצא אלי, יחס, נגיעה.

המגע שלה בעצמה היה רך, כמו לנגן. הגוף שלה נע בתנועות גליות כלפי היד הנוגעת. היה בזה קסם. היא התמסרה לעונג, המיניות שלה הביאה את עצמה אלי, גילתה את עצמה לעצמה. היא שכחה מהכל, העונג נעשה חזק. לרגע פקחה עיניים והסתכלה עלי מסתכל עליה, ואז שוב עצמה והתמסרה. כשגמרה הגניחות היו יפות כמו שיר.

היא הסתכלה עלי בעינים מצועפות, לחשה: תודה. אף פעם לא היה לי ככה טוב.

תגעי לעצמך בשפתיים, בלשון. בפטמות. והיא נגעה, מסתכלת עלי במבט רך.

אני הפשלתי את מכנסי. רעיה, אני מראה לך את עצמי. תראי אותי. נגעתי בעצמי. לאט, בליטופים אוהבים. שאבתי את האהבה מהמבט שלה, ומשם העברתי אותה לאיבר שלי, דרך היד המלטפת שלי שאוננה אותו ברוך. לאט.

– את רואה?

רך לי, נעים לי. בגלל המבט שלך. לאט לאט התקרבתי לפורקן, ואז גמרתי, מול המבט שלה, בנעימות שקטה עמוקה נפלאה. אף פעם לא הרגשתי ככה בסקס. המבט שלה ראה בדיוק מה אני מרגיש בנגיעה שלי בעצמי, ואהב את זה, היה רך כלפי זה, השתתף בחיבה. וזה גרם לגמירה להיות מוקפת בחום אוהב, ביחס. בלי בדידות.

זו חוויה חד פעמית, מיוחדת כל כך. רק עם נפש אחות אפשר להרגיש כך. אולי מפה באה הפנטזיה לשכב עם אמא או אחות. אמא באמת מרגישה את התענוג שלך ומזדהה איתו ברוך. כמו כשהיא מניקה אותך, מאכילה אותך עם כפית, עוטפת אותך בשמיכה, זה עושה לה טוב לפנק אותך, ממש ברגש הזה היא מאוננת לך את הזין ברוך, שיהיה לך טוב ונעים וטעים.

ככה היה לאונן מול המבט של רעיה, וככה היה לה לאונן מול המבט שלי.

במבט יש גם ראיה. אמא לא תמיד באמת רואה את הבן, אותו, ממש, מי שהוא, כמו שהוא.

כשאוננתי מול רעיה, הרגשתי שהיא באמת רואה את מי שאני, כמו שאני באמת. דרך זה היא ראתה את כל הנפש שלי, כל מה שעבר עלי בחיים, אספה הכל אליה. וכשהיא אוננה מולי אני ראיתי אותה.

ואחר כך גם כשאוננו זה לזה, זה היה מתוך הראיה, הרוך. אוננו זה לזה לפי התור, ואחר ביחד.

ונישקנו. היא לא ירדה לי ולא מצצה. היא נישקה ברוך. הנשיקה היתה על הזין, אבל היא נישקה אותי, אותי עצמי, את הלב שלי. את הכאב. ואני נישקתי אותה.

ושכבנו בשישים ותשע כששנינו שוכבים על הצד, כל אחד שקוע לגמרי בעינוג של השני. בנישוק של הלב של השני, בעיטוף השני בחום ורוך ומרפא ונחמה. זה נמשך שעות באיטיות רבה. בנישוק וליקוק, לא גירוי. כמו חתולה שמלקקת לגורים שלה את פי הטבעת. זה לא בער לכיוון האורגזמה. בסוף כשהתעייפנו הגברנו את הקצב והגרוי והבאנו זה את זה לאורגזמה. רכה, נעימה.

הייתי שוכב אחר כך בשקט, כשהיא מנמנמת. מהרהר, רגוע.

החלקנו אצבעות על פי הטבעת, ליקקנו אותו, נישקנו אותו בנשיקות צרפתיות נמרחות. זה כל כך נעים וקרוב ורך. הסרנו הגנות מהמקום הכי מכווץ וסגור. בלי לחץ וכח וחדירה.

אחרי פגישות רבות כאלה, כבר הצטברה בינינו אנרגיה מינית של ממש.

היא שכבה עם פניה למטה, האגן מוגבה על כרית ספה גדולה מאוד. השמיכה עליה ורק הישבן שלה וקצת מהגב יוצאים מהשמיכה, מגישה אלי בקימור גב את שני החורים המתאווים שלה.

ואני ליקקתי את שני החורים, גיריתי, מצצתי, זיינתי עם הלשון, ורק כשהיתה מאוד מוכנה, נוטפת מיצים, חדרתי בעדינות, וזיינתי בפחות עדינות. בכח מתגבר, במהירות מתגברת. הרגשתי תחתי נקבה, סקסית. בשר של נקבה. מלאת חשק. וזיינתי חזק, עוד, ועוד. היא התנועעה חזק. יללה, גנחה, כמו חתולה. כל השומנים שלה רטטו. והייתי גבר, זיינתי ממש. שוכח מהכל. היא גמרה בזעקות, ומייד גמרתי בצעקות שכמעט שברו את החלונות.

אח, איזה רעיה את. איזה סבתא, יא פולניה. שכבנו זה ליד זה וחייכנו זה אל זה. החזקנו ידיים. ידידים אמיתיים. מכירים גם מבחוץ וגם מבפנים. הדובון בלע סבון ועכשיו הוא רחוץ, גם מבפנים וגם מבחוץ.

אחותי רעיה. אחרי כשלוש שנים הקשר איכשהו מיצה את עצמו. נתנו זה לזה כל מה שהיה לנו לתת. החיים לקחו אותנו הלאה. הפגישות נעשו לעיתים רחוקות יותר ויותר עד שנפסקו. אחר כך זה קרה גם למיילים. את חובבת סיפורי סקס, אם במקרה קראת את זה, בטוח זיהית את עצמך. אני עוד חושב עלייך, זוכר, אוהב. שולח לך מכאן נשיקה גדולה.