רבת-סרן שרה

למען הסר ספק: עלילת הסיפור, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דימיוני הפרוע.  כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות של אנשים אמתיים, חיים או מתים, הרי הוא מקרי בהחלט.

אזהרה : סחיטה היא עבירה פלילית שהעונש עליה הינו 7 שנות מאסר!

 

רב-סרן שרה כרעה על ברכיה, לבושה בפאר מדיה, מדי א' נקיים ומגוהצים למשעי, הכומתה הירוקה על ראשה ועליה מוצמד סמל חיל השלישות (או כמו שהם קוראים לעצמם היום חיל משאבי האנוש), דרגות הרס"ן בולטות על רקע הכותפות הנוקשות, סיכת הקצונה הכסופה נוצצת על צוארון החולצה, אות מערכת צוק איתן  מוצמד לה על החזה וסיכת בוגרת פו"ם וסמל היחידה על כיס החולצה, כפות ידיה מונחות על ירכיה ומבטה מושפל, מחכה …

 

*******

את רב-סרן שרה הכרתי בצבא, היא הייתה המפקדת שלי רק שאז היא הייתה סג"מית שחצנית וטרייה שרק סיימה קורס קציני שלישות, רודפת כבוד כפיתית וחולה באותה 'תסמונת הסג"ם' הידועה.

בלשכת הגיוס גילו לו רשרוש בלב ונתנו לו פרופיל יותר נמוך מים-המלח כך שהייתי פקיד וכשכשכול החברים שלי יצאו הביתה כל שבת שלישית ואכלו חול בשבטה או צאלים או סתם שלג בחרמון, אני יצאתי כל יום בחמש (ועד שהיא הגיעה גם לפני) ואכלתי כל יום אצל אמא שלי ואמא שלי טריפוליטאית שיודעת לבשל.

החיים שלי היו קלים עד שסג"ם שרה הגיעה, הקודמת שלה, בדיוק כמוני, הייתה פה כדי להעביר את הזמן, חייה ותן לחיות, עושים רק מה שחייבים ולא מעבר לזה, אבל אצל סג"ם שרה הכל השתנה, היעד שלה, מהרגע שהיא הגיעה, היה להיות מצטיינת נשיא, מה שלדעתה יסלול את דרכה בקבע, ומי שנדרש לשלם את המחיר היינו אנחנו, אני והפקידה השניה במשרד שכמוני לא בדיוק אהבה אותה.

כמו שהבנתם אהבה לא הייתה ביננו, להפך, היא אהבה לשלוט בי ובעיקר להשפיל אותי. שלוש פעמים היא העלתה אותי למשפט אצל מ"פ מפקדה, מאכילה אותו בלוקשים, הסברים מהתחת, והוא בולע אותם (ורק אחרי שהשתחררתי סיפרו לי שהיא שכבה איתו) ושלוש פעמים נשלחתי ל-7 ימי מחבוש, לא בכלא 4 או 6, בחדר המעצר בבסיס שלנו, אבל מה שסג"ם שרה לא ידעה זה שהש"גמלים הם חברים טובים שלי, לצאת הביתה אומנם הם לא נתנו לי ובלילה ישנתי בחדר המעצר הטחוב על מזרון מסריח, אבל לא ניקיתי שרותים והם העבירו לי את החמגשיות עם האוכל שאמא הביאה עבורי לשער, טוב ברור, גם להם היא הייתה מביאה חמגשיות כאלה בתמורה ותראו לי מישהו שיעדיף את האוכל בצבא על פני המפרום, החריימה ובעיקר הקוקולות, אותן קציצות סולת פקנטיות, שאמא שלי אלופה בהם.

דבר אחד טוב למדתי מסגן שרה, כן, עד סוף השרות שלי היא קיבלה דרגת סגן, להציב לעצמי יעדים ולעמוד בהם, היעד שלה היה להיות מצטיינת נשיא ומצטיינת נשיא היא הייתה. אחרי ביקורת השלישות שבה קיבלנו ציון מעולה והרבה תשבחות שהורעפו מצד הבודקים (ואולי גם בזכות זה  ששכבה עם מ"פ מפקדה), היא נבחרה לייצג אותנו אצל הנשיא ביום העצמאות למרות שאת כל העבודה עשתה בעצם הפקידה השניה במשרד שהייתה גאונית ומסודרת ובפעם האחרונה ששמעתי עליה היא עשתה פוסט-דוקטורט במדעי המחשב באוניברסיטת הרווארד או אולי אפילו כבר סיימה אותו.

 

אחרי השחרור נפרדו דרכנו, שרה נשארה בצבא וקודמה ואני יצאתי לטיול הגדול אחרי צבא, טיול אתגרי עם שני חברים בוגרי סיירות בדרום אמריקה. אחר כך חזרתי והשתלבתי בעסק של אבא שלי, לומד ומתכונן לרגע שאני ארש אותו, התחתנתי עם אשה מדהימה וזורמת ו…אחרי שנה התגרשנו.

אתם בטח שואלים אם היא אשה מדהימה אז למה התגרשנו? בעיה של אמון! אשתי ידעה שאני שוכב עם אחרות, אני ידעתי שהיא נכנסת למיטה עם אחרים וזה לא הפריע לנו כי יחד הלכנו למסיבות החלפת זוגות, היא רואה את מי אני לוקח לחדר צדדי ואני ידעתי בדיוק לכבוד מי היא הולכת לפתוח רגלים וזה לא הפריע לנו, להפך, זה העשיר את חיי המין שלנו כי אחר כך, בחדר המיטות שלנו, היינו מספרים אחד לשני מה היה, אני שוכב עליה, מזיין ומספר מה עשיתי לזאת שלקחתי והיא רוכבת עלי משופדת ומספרת לי בפרטי פרטים מה הוא עשה לה ותאמינו לי, הגמירות הכי מפוארות שלנו ביחד היו באותם משגלי-סִפור כמו שקראנו להם ולא רק זה, היינו גם חברים פעילים בסצנת השולטים-נשלטים רק ששם שנינו היינו שולטים, דומים, למרות שהייתי מת לבצע פעם סאשן שליטה באשתי אבל גם זה לא הפריע לנו, מה שהביא בסוף לגרושים שלנו הייתה העובדה שכל זה עשינו בהסכמה הדדית שהכל ביננו גלוי, לא מסתירים אחד מהשני, ושנינו לא עמדנו בזה, שנינו בגדנו, זנינו, עשינו את זה מאחורי הגב בלי הסכמה וכשגילינו את זה נשבר האמון ביננו והתחלנו לריב, לחשוד אחד בשני, כל חדוות החיים נעלמה עד שהחלטנו, בהסכמה הדדית ,להפרד אבל נשארנו ידידים, או אולי אם נקרא לילד בשמו יזִיזִים, כי מדי פעם אנחנו נכנסים למיטה ביחד, מזדיינים ומספרים, משגל-סיפור, רק משום מה עכשיו, כשהיא לא אשתי, זה קצת פחות מְגָרֶה אותי.

 

הסיפור הזה מתחיל בעצם בערב שישי אחד כשהגעתי קצת באיחור למסיבת שולטים ונשלטים בוילה גדולה בהרצליה פיתוח והובלתי אחרי את הנשלטת ש"דגתי" לעצמי ב"אקווריום" שבו הם, נשים וגברים שהפטיש שלהם הוא שישלטו בהם וישפילו אותם, עמדו והמתינו לשולט שיבוא, "ידוג" אותם, יתפוס ברצועה המחוברת לקולר הענוד על צווארם ויקח אותם אחריו לאחד החדרים הפנויים לסאשן שליטה מענג.

הלכתי במסדרון הארוך כשאני מוביל את הנשלטת שדגתי, מחפש חדר פנוי שבו אבצע בה את זממי. היא הייתה עירומה, כיאה לנשלטת במסיבה כזאת, בעצם לא ממש עירומה, הייתה לה מסכת עיניים מקטיפה אדומה שכאילו הסתירה את זהותה אבל לא ממש, ידעתי בדיוק מי היא, היא לבשה חגורת ביריות אדומה שהחזיקה גרבי רשת אדומים המתוחים על רגליה הארוכות ונעלה נעלי עקב גבוה ודק אדומות, על שפתיה מרוח שפתון אדום לוהט, ככה אני אוהב את הנשלטות שלי, אוהב שהן משאירות לי סימן על הזיין כשהן מוצצות לי, קולר אדום ענוד על צווארה שאליו מחוברת רצועת עור אדומה שאיתה הובלתי אותה כאילו הייתה כלבה שהוצאתי לטיול.

המראות והקולות מבעד לדלתות הפתוחות שידרו זימה במיטבה, סדום ועמורה של סקס פרוע, לא רק גבר ששולט באשה או אשה ששולטת בגבר, גם אשה עם אשה וגבר עם גבר. הלכתי לאט, מציץ וקנה התותח המפואר שלי, שכבר קודם עמד ,התרומם ונמתח עוד יותר.

אשה קטנה יצאה מאחד החדרים והובילה אחריה ברצועה אשה אחרת, לבושה בדיוק כמו זו שאני מוביל רק בשחור, קולר עבה ענוד לצווארה וכל אברי צניעותה המפוארים מוצגים לראווה ו…לקח לי רגע להבין את מי אני רואה, את שרה! מסיבת שולטים-נשלטים היא המקום האחרון שהייתי מצפה לפגוש אותה בו.

לרגע עוד היססתי, אולי זאת לא היא, אבל למרות מסכת העיניים השחורה אי אפשר לטעות בה, שרה גדולה, פיזית, גבוהה יחסית לנשים, גבוה בראש וחצי לפחות מזאת שהובילה אותה, שיערה קלוע באותה צמה מוכרת, שדיה הענקיים חשופים ועל אחד מהם רשומה בשפתון מילת הבטחון שלה, תמיד ידעתי שיש לה שדיים גדולים אבל היא הצליחה להסתיר את גודלם באותן חזיות שלה ועכשיו רק גיליתי עד כמה הם גדולים, אין לה בטן שטוחה כמו לזאת שהובלתי, לא שמנה אבל יש לה צמיג קטן אבל עדיין היה בה משהו מושך, ישבן גדול ועסיסי, לא גדול מדי אבל לא מהישבנים המוצקים האלה שרואים בערוץ האופנה, ישבן עסיסי שכיף לחגוג עליו, רגליים מוצקות וראו שהיא לא מורגלת בהליכה על עקב דק וגבוה, לפי הליכתה הכואבת היה לי גם ברור איפה אותה אשה קטנה ביקרה לה, בתחת העסיסי שלה, תחת שממש מזמין שיבקרו בו ולא רק איפה, גם עם מה? עם התותב הענק שעדיין היה מחובר בין רגליה של אותה האשה הקטנה.

קודם היא החווירה, אחר כך כשחלפנו האחד ליד השני היא הסמיקה ועל פי העיניים המושפלות שלה, כאילו מחפשת משהו שאיבדה על הרצפה, היה לי ברור שהיא זיהתה אותי, אבל היא התעלמה וגם אני לא הגבתי, ברור שזה לא המקום לפגישת מחזור.

מצאתי חדר פנוי ובצעתי באותה נשלטת שדגתי את זממי, אין חור שלה שלא ביקרתי בו, גמרתי לה בפה, השפכתי לה בכוס ושוב גמרתי, הפעם בתחת שלה וגם עונשים היא קיבלה, כואבים ומשפילים כי הרי בשביל זה בדיוק היא ואני באנו.

אחרי שמיציתי את הסאשן איתה החזרתי אותה לאקווריום, בדרך כלל נשלטות לא מסתפקות בסאשן אחד ולכן קיוויתי למצוא שם את שרה ולקחת אותה לסאשן נוסף אבל היא לא הייתה. לא ויתרתי, הלכתי במסדרון וחיפשתי אותה דרך הדלתות הפתוחות ובאחד החדרים ראיתי אותה, עומדת בדוגי ואוכלת אותה בכוס מאחור.

היא לא ראתה אותי אבל השולט שלה כן והוא חייך אלי, מעודד אותי להמשיך ולהציץ לו, כנראה שהוא מאלה שזה מחרמן אותם. התחבאתי והצצתי, להציץ מותר, אפילו רצוי, אבל אני עשיתי עוד משהו, משהו אסור! גם צילמתי בהחבא עם הפלאפון שלי! צילמתי איך דופקים את שרה בדוגי, צילמתי תמונות וסרטון קצר שבו היא מוצצת ורואים בברור את הפנים שלה, וצילמתי אותה אוכלת בתחת וגם כאן רואים את הפנים שלה אבל קצת פחות ברור.

לראות אותה ככה חוטפת העמיד לי שוב תותח-על אבל אז בעלת הבית הופיעה פתאום והזמינה אותי לעשות אותה אז עשיתי אותה בכל חור אפשרי אבל אולי זה היה טעות כי כשסיימנו גיליתי ששרה עזבה, נעלמה.

המראה של שרה ככה עירומה ונשלטת המשיך לרדוף אחרי גם בסוף השבוע, חזרתי והבטתי בתמונות והסרטון שצילמתי בפלאפון והחשק לעשות איתה סאשן ולשלוט בה הלך ונבנה, הלך והתגבר, עד שהצבתי לי יעד לגרום לסאשן כזה לקרות אבל לפני זה הייתי חייב לגלות עליה יותר פרטים, עוד דבר שלמדתי ממנה, היא קראה לזה דע את אויבך ותגיע לקרב מוכן גם אם היא לא באמת האויב שלי ואני לא מתכנן איתה קרב או… אולי בעצם כן?

 

תמיד יש את החבר הטוב הזה שיש לו חבר טוב אחר שמכיר את החבר שמכיר אותה וגם הפעם מצאתי אחד כזה ומהר מאד גיליתי את מה שרציתי. גיליתי שהיא לא נשואה, גיליתי איפה היא גרה, בדירה שכורה לא רחוק ממני ומפתיע שלא נפגשנו אף פעם בשופרסל, גיליתי שהיא עדיין בצבא, שהיא רבת-סרן (כן, ככה צריך לקרוא לאשה בדרגת רב-סרן) ובדיוק מתמודדת על תפקיד סא"ל ושהיא לא חדשה בסצנה וזאת לא הפעם הראשונה שלה שהיא נשלטת וגם זה הפתיע שלא נפגשנו קודם, אולי זה מה שהגורל רצה.

המטרה מקדשת את האמצעים, עוד משהו שהיא לימדה אותי כשהייתה מתחמנת כדי להשיג את מה שרצתה, והמטרה שלי הייתה לעשות איתה סאשן, סאשן שבו אני השולט והיא הנשלטת הכנועה, להחזיר לה על כל ההשפלות שהיא השפילה אותי כחייל.

עוד מזמן הצבא היה לי את מספר הפלאפון שלה אצלי בפלאפון. מספר פלאפון לא מחליפים, אלא אם כן אתה סלב והיא לא, ומאז שיש כל כך הרבה זכרון בפלאפונים גם לא מוחקים מספרים אבל ידעתי שאם סתם אני אפנה אליה היא תנפנף אותי, הכבוד העצמי שלה לא ירשה לה לקבל השפלה כזאת, אז הייתי צריך איזה קלף, איזה ג'וקר שיאלץ אותה להסכים והיו לי כמה וכמה ג'וקרים כאלה בפלאפון אבל לאלץ אותה עם אותם ג'וקרים לבצע איתי סאשן זאת סחיטה, אולי אפילו סחיטה באיומים, וסחיטה היא עבירה פלילית שהעונש עליה הינו 7 שנות מאסר והשאלה ששאלתי את עצמי היא האם כדאי לי להסתכן?

כמעט שבוע התלבטתי עד שהחלטתי. חיכיתי עד 8 בערב, דבר אחרון שרציתי זה שהיא תקבל את ההודעה שתכננתי לשלוח לה באמצע ישיבה בצבא, וגם כשהתחלתי להכין את ההודעה בוואטסאפ (WhatsApp) קרקרה לי הבטן, כתבתי לה "רוצה לדבר על זה?" וצרפתי תמונה שהיא מוצצת ורואים בברור את פניה, עוד היסוס אחרון ובאצבע רועדת לחצתי ושלחתי, מוסיף מייד עוד הודעה "יואב, שהיה הפקיד שלך". וחיכיתי.

לקח לה פחות מדקה לצלצל אלי חזרה. "מניאק! בן זונה מזדיין!…" היא התחילה בצרור "ברכות" עסיסי ובעיקר גס שלא היה מבייש סוור בנמל או מוכר סוסים בשוק.

"נרגעת?" שאלתי בקול הכי שלו ורגוע שהצלחתי כשהיא השתתקה לשניה וזכיתי לצרור נוסף שהתמקד במיוחד במקצוע העתיק של אמא שלי. "הבנתי" התפרצתי לבסוף לשטף דבריה, מנסה לשמר את אותו קול רגוע, "כשתרצי באמת לדבר תתקשרי" וניתקתי.

 

היא הפתיעה אותי, לקח לה כמעט חמש דקות עד שהיא שוב התקשרה, הפעם היא הייתה קצת יותר רגועה, למרות ששמעתי בקולה שהיא נסערת, "מניאק, מה אתה רוצה?".

"לדבר"

"דבר!" והטון המוכר של המפקדת חזר לקולה.

"לא בטלפון".

"איפה?".

"ארקפה" והסברתי לה לאיזה סניף אני מתכוון, משהו ששנינו יכולים להגיע בקלות ברגל, "עוד חצי שעה, מתאים לך?".

"מתאים" היא סיננה בין שיניה במין הכנעה אבל אז היא לא התאפקה והוסיפה עוד "בן זונה".

כשהגעתי היא כבר ישבה שם, לבושה בשמלה פשוטה שהלמה אותה ושתתה אספרסו אז הזמנתי קפה הפוך וקרואסון, חיכיתי ליד הדלפק שיכינו לי ורק אז התישבתי מולה.

"בן-זונה" היא סיננה בין שיניה, מזכירה לי שוב את אותו מקצוע עתיק של אימי, "אתה יודע שאסור לצלם שם! אני אתלונן ויעיפו אותך"

"תתלונני" חייכתי, חיוך מעצבן כזה, "הם בטח ירצו לראות על מה את מדברת ואני בטוח שאת לא מעוניינת, במיוחד אם במקרה זה גם ידלוף מהם למרשתת" הוספתי איום מרומז ובכוונה הדגשתי שידלוף מהם.

"מניאק" ובקולה שמעתי שבשלב זה היא ירדה מהרעיון הזה, "כמו שאני מכירה אותך לא הסתפקת בצילום אחד, מה עוד צילמת?"

שלפתי את הטאבלט, בכוונה העברתי אליו את התמונות והסרטון כי את הפלאפון שלי בחיים אני לא אתן לה, "יש לי עותקים בפלאפון אז לא יעזור אם תשברי לי אותו" חייכתי אליה ובלי לתת לה אותו התחלתי להראות לה את התמונות ואחריהם את הסרטון.

שרה ישבה בשקט והתבוננה, לא מוציאה מילה עד שסיימתי ורק אז ביקשה לראות שוב את הסרטון. "תמיד ידעתי שאתה מניאק" היא סיננה לעברי כשהסרטון הסתיים, "חבל שלא דאגתי שהמ"פ יכניס אותך לכלא אמיתי, אולי שם היית לומד דרך ארץ".

"המ"פ היה שופט זוטר, כדי להכניס לכלא היה צריך שופט בכיר" חייכתי אליה וראיתי שהיא מסמיקה.

"אוקיי מניאק, בוא נגיע לתכל'ס, כמה אתה רוצֶה עבור התמונות"

"לא כמה, מה?" תיקנתי אותה.

לרגע היא הייתה מופתעת והביטה בי במבט לא מבין, "מה מה?"

"את צריכה לשאול מה אני רוצֶה עבור התמונות, טמבלית, לא כמה" חייכתי אליה את אותו חיוך מעצבן ולא יכולתי שלא לחשוב מה היא הייתה עושה לי אם הייתי עונה לה ככה בצבא.

"מניאק,"

"את לא תקראי לי יותר מניאק, את שומעת! ואת גם לא תקראי לי יותר בן זונה, ברור?!?" קטעתי אותה בפנים זועפות, "את כבר לא המפקדת שלי, עוד פעם אחת ואני הולך!" הזהרתי אותה.

לרגע היא הייתה שתקה, מופתעת, "אוקיי, מה אתה רוצֶה עבור התמונות?" והיא ניסתה לשוות לעצמה חזות של לא מתרגשת אבל ההתרגשות נשמעה היטב בקולה.

"סאשן!" אמרתי בקצרה.

"מה?!?!" היא צווחה וכל המבטים בקפה הופנו לרגע אלינו, "מה? מה אמרת?" היא שאלה בשקט נסער אחרי שהמבטים הופנו חזרה.

"אני בטוח ששמעת" חייכתי את אותו חיוך מתגרה, "אמרתי סאשן, אני רוצה איתך סאשן, סאשן שבו אני השולט הכל יכול ואת הנשלטת הציתנית והכנועה"

"תשכח מזה!"

"אוקיי" גמרתי בלגימה את הקפה שלי והתחלתי לקום, "רק אני מאד מקווה שאף פצחן-מניאק לא יפרוץ לפלאפון שלי ויגנוב לי ת'תמונות, מעניין איך תמונה כזאת תשפיע על הסיכוי שלך לקבל סגן-אלוף" הוספתי בנון-שלנטיות, הכנסתי את הטאבלט לתיק והתכוונתי ללכת.

שרה החווירה, "יואב" ובפעם הראשונה שמעתי את התבוסה בקולה, בפעם הראשונה היא גם קראה לי בשם ולא באחד מאותם כינויים מעליבים שבהם היא השתמשה עד עכשיו, "בבקשה, שב, נדבר".

התיישבתי.

"יואב, אני לא יודעת, תראה אני חייבת לחשוב על זה קודם"

"תחשבי, יש לי זמן" חייכתי אליה וראיתי איך היא נרגעת, בטח מתכננת איך היא תתחמן אותי ותמשוך את התשובה עד אין סוף, "עד מחר!" הוספתי בקול תקיף וראיתי את פניה מתכרכמים, "ניפגש פה! באותה השעה בדיוק!" עצרתי שניה ונתתי לה לעכל, "אני מצפה לתשובה קצרה, 'מסכימה' או 'לא מסכימה'! ושרה," חייכתי אליה וקמתי, לוקח את התיק ומתכונן ללכת, "כשאת חושבת תחשבי גם שאם ביום שישי לא הייתי מאחר הייתי יכול לדוג אותך באקווריום ולעשות אותך בלי שום תמורה וכמו שאת יודעת היה אסור לך להגיד 'לא' כי היו מעיפים אותך לצמיתות!" ושוב עצרתי לתת לה לעכל, "אז תחשבי נכון, להתראות מחר, ויאללה, ביי (Bye)" השארתי אותה לשבת המומה והלכתי.

 

היום למחרת עבר באיטיות מעצבנת, הזמן כאילו עצר וסרטים שבהם המשטרה מתפרצת לעסק או עושה לי מארב רצו לי בראש, מערערים מעט את ביטחוני, ולמרות זאת מעט לפני השעה היעודה הגעתי ל'ארקפה'.

שרה עדיין לא הגיעה אז לקחתי לעצמי כוס מים קרים מהתמי4 וחיכיתי. ראיתי אותה נכנסת בדלת, לבושה במדים, מכנסיים וחולצה צמודים מדי לטעמי, באזור המפשעה רואים לה בברור את 'חוצה ישראל' שלה ובבטן את הצמיג הקטן שלה.

אוטומטית הבטתי בשעון, "אִחַרְתְּ" הודעתי לה עוד לפני שהיא הספיקה לשבת, "זוכרת מה היית עושה לי כשאִחַרְתִּי?" חייכתי אליה, "להביא לךְ קפה ועוגה! אז לכי תביאי!" הזכרתי לה למרות שאני בטוח שהיא זכרה, זה היה העונש הקבוע שלי כשהייתי מאחר וגם זה אם היה לה מצב רוח טוב אחרת זה היה מסתיים בעיכוב ביציאה של שעתיים שלוש.

"מאנ…" היא התחילה ולא סיימה, "איזה קפה?" היא הסמיקה, ברור שהיא לא יודעת, זה אף פעם לא עניין אותה.

"הפוך, חזק וקרואסון שוקולד ליד" חייכתי אליה.

"סוכר?" היא שאלה כשהתיישבה והגישה לי את הקפה והקרואסון.

"לא תודה, אני שותה בלי". נתתי לה ללגום לגימה מהקפה שלה ועוד לפני שהיא הספיקה לקחת ביס מהמאפה שהיא הביאה לעצמה שאלתי "החלטת?".

"יואב, בבקשה, תראה, אהה"

"החלטת?!?" קטעתי אותה, "כן או לא?" הוספתי בקול תקיף.

"החלטתי" היא מילמלה והסמיקה, כנראה שהיא לא רגילה שידברו אליה ככה, בטח לא מחייל שלה גם אם הוא חייל לשעבר, "אני מסכימה אבל בתנאי שאחר כך תִמחק את כל התמונות"

"מסכימה למה?" התעלמתי מהדרישה שלה.

"לעשות אתך סאשן" היא שוב הסמיקה, "אבל בתנאי ש"

"איזה סאשן" קטעתי אותה.

"שאתה השולט ואני הנשלטת" היא  ענתה בקול אומלל.

"שאת הנשלטת הכנועה והציתנית שעושה כל מה שאני מצווה עליך" תיקנתי אותה ובכוונה אמרתי מצווה ולא מבקש כי שולט לא מבקש, שולט מצווה!

"שאתה השולט ואני הנשלטת הכנועה והציתנית שעושה כל מה שאתה מצווה עלי" היא חזרה שוב ונשאר עוד שלב אחד כדי להשלים סופית את תהליך הכניעה שלה, "תוכיחי!".

"יואב, בבקשה"

"תוכיחי!"

"אני צריכה ללכת לשרותים בשביל זה" היא הסמיקה.

"תלכי" התרווחתי בכסא ושתיתי מהקפה שלי.

כשהיא חזרה היא הניחה את התחתונים שלה לפני, מסמיקה כמובן, תחתונים לבנים עם כתם רטוב קטן, אין ספק שגם אותה זה מגרה, מניפה את "דגל" הכניעה שלה.

"אוקיי, עכשיו תקשיבי לי טוב רב-סרן שרה!" התכופפתי מעט לעברה והתחלתי לפרט איפה ומתי יתקיים הסאשן, מה אני דורש ממנה, מה היא צריכה ללבוש ומה להכין, איך לחכות לי, איך אני אקרא לה, רס"ן, ואיך היא תקרא לי, מאסטר יואב, ומתי מותר לה לפנות אלי, אף פעם, רק לענות אם אני פונה אליה.

ראיתי על פניה את העלבון אבל להפתעתי היא לא התווכחה וגם לא ביקשה רחמים.

 

*******

עמדתי ליד דלת דירתה של רס"ן שרה, הדלת הייתה סגורה אבל לא נעולה ונפתחה בקלות כשמשכתי בידית. נכנסתי ונעלתי אחרי. ממולי, על השטיח הפרוס בסלון מתחת למנורה שמאירה עליה כרעה על ברכיה רב-סרן שרה, לבושה בפאר מדיה, הפעם עם חצאית ולא מכנסיים, בגדי א' נקיים ומגוהצים למשעי, הכומתה הירוקה על ראשה ועליה מוצמד סמל חיל השלישות, דרגות הרס"ן בולטות על רקע הכותפות הנוקשות, סיכת הקצונה הכסופה נוצצת על צוארון החולצה, אות מערכת צוק איתן מוצמד לה על החזה וסיכת בוגרת פו"מ וסמל היחידה על כיס החולצה, כפות ידיה מונחות על ירכיה, מבטה מופנה לעברי אבל עיניה מושפלות והיא מסמיקה, שותקת, מחכה שאתחיל בסאשן, שאתחיל לקרוע לה ת'צורה כמו שהבטחתי.

קודם בדקתי את הדירה, מוודא שהיא לא הכינה לי הפתעה. הסתובבתי בחדר השינה ואפילו חיטטתי לה בשידה ובארון הבגדים, פותח את מגירת התחתונים והחזיות, המקום הכי פרטי של אשה, שולף חזיה זנותית, כזאת שתומכת אבל לא מסתירה, ותחתונים עם שסע במפשעה ובכוונה לא סידרתי אחרי חזרה כדי שהיא תדע שעשיתי את זה, המשכתי למטבח ונכנסתי למקלחת והשרותים, ובכל הזמן הזה רס"ן שרה נשארה קפואה במקומה.

חזרתי לסלון, מרוהט בריהוט צנוע, הרוב נראה מ'איקאה', אבל אני מוכרח להודות שבטוב טעם, לצידה עמד שולחן קפה נמוך ועליו מסודרים, כאילו למסדר, הצעצועים שלה, והיא הפתיעה אותי במגוון כי לא ביקשתי שהיא תקנה משהו חדש, מגוון אביזרי המין שדרשתי שהיא תפרוס בפני כדי שאוכל להשתמש בהם והיו חלק מהחיפוש שערכתי, מוודא שהיא לא הסתירה משהו כי שם, בשידה ובמגירת התחתונים, הן בדרך כלל שומרות אותם.

היה שם הקולר כמובן, קולר עור רחב, מחסום פה (Gag) לריסון, שהיה ברור לי שבקרוב מאד הוא יהיה בפיה, מחבט עור, שגם בו אני מתכוון להשתמש, ויברטור כסוף גדול, דילדו ארוך דו צדדי שמתאים יותר לסאשן עם שולטת, מוט פישוק מתכוונן ממתכת, שני פלאגים אנאלים, מצבטי פטמות עם שרשרת ומספר משקולות לתלות עליהם, רצועת-ריסון-אלסטית-למותניים ומפשק (spreader)-דוגי-סטייל ממתכת שלא השאיר בי ספק שאני אשתמש בו הערב וסט לבוש זימתי ומינימלי שאמרתי לה להכין.

התקרבתי אליה והיא לא העזה להרים עיניים, עמדתי קרוב, ממש מעליה והצצתי לה למחשוף החולצה, לעמק שבין שדיה הגדולים. "תפתחי כפתור ראשון, רס"ן שרה" התחלתי בזובור שתכננתי לה, במסע ההשפלה שלה.

"כן מאסטר יואב" היא ענתה במהירות ופתחה את הכפתור העליון בחולצה, מזיזה מעט את הדשים, שאוכל לראות יותר, והניחה חזרה את כפות ידיה על ירכיה.

השלב הראשון של הזובור היה להפשיט אותה והייתה לי תכנית סדורה איך לעשות את זה. "הכומתה, רס"ן שרה" הושטתי את ידי והיא הורידה את הכומתה ומסרה לי. "עכשיו הדרגות, רס"ן שרה!" ולשניה היא היססה אבל אז היא שלחה ידים לכותפות, פתחה את הכפתור, שלפה אותן והניחה בכף יד המושטת, מסמיקה, "ועכשיו, כשאת בלי הדרגות נשנה לך גם את השם, מעכשיו את רק שרה! שרה שעושה כל מה שאני אומר לה" ציחקקתי ולדעתי, לה שהקפידה תמיד שאציין את דרגתה כשאני פונה אליה, זה היה הקטע הכי משפיל באותו תהליך הפשטה שעשיתי לה.

"עכשיו הנעלים והגרבים" ובלי לקום היא חלצה את הנעלים השחורים והגרבים הלבנים והניחה אותם בצד.

אחרי הנעלים דרשתי שתוריד את החצאית ושרה התפתלה קצת והצליחה להוריד אותה בלי לקום. "עכשיו התחתונים, שרה" והיא שוב הצליחה להוריד אותם בלי לקום, תחתונים לבנים פשוטים אבל הכתם הרטוב שבאזור המפשעה הבהיר לי שלא רק אותי זה מגרה, גם את שרה.

"תורידי ת'חולצה! שרה" חייכתי אליה והיא התחילה לפתוח את הכפתורים, מתחילה מלמטה ועולה עד שהחולצה הייתה פתוחה והחזיה והבטן שלה התגלו, חזיה לבנה שתמכה טוב בשדיה הענקיים אבל הסתירה את רובם.

שרה הורידה את החולצה, קיפלה והניחה אותה בצד, נשארת רק באותה חזיה גדולה ועכשיו גם הצלחתי לראות את מפשעתה המגולחת למשעי שקודם החולצה הסתירה, לראות את שפתי הכּוס הכהות והנפוחות, המגורות. "ועכשיו החזיה" חייכתי אליה, חיוך מלגלג כזה, והיא הורידה גם אותה והניחה בצד, מציגה לראווה את שדיה הגדולים ומה שמשך יותר את תשומת ליבי היו עטרות הפטמה הגדולות וכהות והפטמות שעמדו זקורות ונוקשות, פטמות של אשה מיוחמת ואין ספק שמה שעשיתי לשרה גירה אותה בטרוף.

שרה הייתה עירומה, חשופה אבל בהחלט לא מובכת, ראו עליה שזאת לא הפעם הראשונה שהיא כורעת ככה עירומה לפני שולט, שהיא מכירה את אותם טקסים מוסכמים ומקובלים במצב הזה והגיע הזמן לאחד כזה.

"את יודעת מה זה?" לקחתי את הקולר והצגתי בפניה.

"כן מאסטר יואב" היא ענתה בהכנעה והסמיקה, נראה לי שבכל פעם שהיא צריכה להגיד מאסטר יואב היא מסמיקה מבושה.

"ואת מסכימה לענוד את זה?"

"כן מאסטר יואב" ונראה לי שראיתי דמעה בעיינה.

"ואת יודעת מה זה אומר?" המשכתי.

"כן מאסטר יואב, שאני הנשלטת שלך ואני חייבת לעשות כל מה שאתה תגיד לי"

"קחי!" הגשתי לה את הקולר, "תענדי!" חיכיתי עד שהיא תענוד אותו לעצמה, "עכשיו תשבעי!"

"אני נשבעת לעשות כל מה שמאסטר יואב יצווה עלי" היא הכריזה בקול ברור וצלול.

"ואם לא תעשי?"

"אני אעשה! מאסטר יואב" היא ענתה בקול נחרץ שהפתיע אותי קצת אבל לא כמו המשך התשובה, "אבל אם לא תהיה מרוצה אז מגיע לי עונש ואני מבקשת שתעלה אותי למשפט ותעניש אותי!" מוסיפה רעיון שלא חשבתי עליו.

"מה מילת הבטחון שלך?"

"אדום"

"מסובכת," צחקתי, "אז תרשמי לי שלא אשכח"

שרה לקחה את השפתון האדום שעמד ליד סט הלבוש שחיכה לתורו על השולחן ורשמה על השד הימני את מילת הבטחון שלה, בולטת על רקע עור השד הלבן, ושוב לא יכולתי שלא להתפעל מהכתב הברור שהיא עשתה את זה, אין ספק שהיא מתורגלת במצבים כאלה.

"עכשיו תלבשי את בגדי העבודה שלך" צחקתי והצבעתי על אותו סט זימתי המונח על השולחן, סט כמו שראיתי אותה אז, במסיבה, אבל הפעם באדום.

בלי לעמוד היא חגרה לעצמה את חגורת הביריות האדומה, אחר כך את גרבה את גרבי הרשת האדומות ואז נעלה את נעלי העקב האדומות ולסיום מרחה לעצמה את השפתון האדום, נעזרת במראה קטנה שהכינה, "אני מוכנה" היא הודיעה כשחזרה לכרוע על ברכיה לפני.

"מי זאת אני?" גערתי בה, "ולא שכחת משהו?" המשכתי באותו קול תקיף וכועס.

"סליחה, מאסטר יואב" היא מיהרה לתקן, "שרה מוכנה, מאסטר יואב".

"אין סליחה, את עולה למשפט!" ולדעתי ראיתי שמץ חיוך על שפתיה, "את נאשמת בחוסר כבוד לאדון שלך, את מודה באשמה?"

"שרה מודה באשמה, מאסטר יואב" והפעם כבר ראיתי בברור חיוך.

"ויש לך משהו להגיד להגנתך?"

"לא מאסטר יואב, שרה טעתה ואין לשרה מה להגיד להגנתה"

"אני, מאסטר יואב, דן את שרה לשבע מכות עם המחבט" לקחתי את מחבט העור שעל השולחן, "אני בטוח ששרה יודעת איך לעמוד לקבלת העונש" עקצתי אותה.

היא ידעה, נעמדה והתכופפה קדימה והצמיג הקטן מפריע לה לעמוד ישר, מנסה להבליט את ישבנה אבל אני רציתי קצת אחרת, הובלתי אותה אל הקיר, קצת לפניו עצרתי אותה וכופפתי אותה כשהיא נשענת בידים ישרות על הקיר, "פישוק!" ציוויתי והיא פישקה רגלים, מראה השדיים הענקיות התלויות תחתיה נתן לי עוד רעיון, "רגע" ציחקקתי ולקחתי מצבטי פטמות ומשקלות מהשולחן, "כאלה עטינים חייבים קישוט, עגילים" צחקתי ותליתי אותם על הפטמות שלה ושמעתי גניחה חנוקה, "ועכשיו לעונש ואל תשכחי לספור בקול שאני לא אתבלבל" ציחקקתי ונעמדתי מאחוריה והנפתי את המחבט.

שתי המכות הראשונות היו לגישוש, לא שריחמתי עליה, המכות היו חזקות, אבל על פלחי ישבנה העסיסיים ושרה לא שכחה לספור, בקול רם. "פישוק רחב יותר" ציוויתי וראיתי את הרעד החולף בגופה, כנראה שהיא ידעה מה אני מתכנן לה, לרגע עוד ליטפתי את ישבנה עם המחבט, מרגיע, ואז הפלקתי, חזק, היישר אל בין הרגליים שלה, פוגע בשפתי הכוס הנפוחות והרגישות ו…"שלוש!" היא צווחה ושמעו את הכאב בקולה, "שלוש" היא מילמלה, מתנשפת ומחכה למכה הבאה.

עוד שתי מכות חזקות, אחת לכל פלח ישבן שהחליף את צבעו מלבן לוורוד, ושוב ליטפתי להרגיע, מתכונן ו…עוד מכה אכזרית בין הרגליים, מכה כואבת שפגעה בשפתי הכוס המיוסרות, "פאק! שש!" היא צווחה בכאב ושוב התנשפה בכבדות, "מאסטר יואב," היא צווחה באקסטזה, "מבקשת רשות לגמור" התחננה כמו שנשלטת צריכה לבקש.

"רגע" ציחקקתי והפלקתי לה שוב בין הרגליים, "עכשיו רשאית" הוספתי במהירות ו…"שרה גומרת" היא הכריזה בקול ושמעו את ההנאה בקולה, "תודה מאסטר יואב, תודה שהרשית לי".

הייתי מגורה בטרוף, עמד לי כמו טיל וגם אני רציתי לגמור אבל לא סתם באוויר, "על הברכיים" הורדתי אותה חזרה לפניי כשהמצבטים עדיין מחוברים לפטמותיה, "בא לי שתמצצי לי" הודעתי לה ופתחתי את המכנסים ומשכתי אותם עד ברכי, "תגידי יפה שלום לזין שלי" הורדתי את תחתוני הבוקסר וראיתי את עיניה נפתחות לרווחה כשראתה מה אני מכין לה ונכון, אין האופה מעיד על עיסתו, אבל כל מי שחטפה אותו העידה שיש לי זין גדול, "פה גדול!" ציחקקתי והיא פתחה פה גדול, "תמצצי!" דחפתי לה את כל הזין לפה, "ודיר-באלאק, תבלעי את כל נקטר האלים שאני מתכוון להשקות אותך בו!" בישרתי לה שאני הולך לגמור לה בפה וחסר לה שהיא לא תבלע.

 

שרה יודעת למצוץ, אין ספק, הטיפול שהזין שלי קיבל מהפה שלה היה אחד הטובים שזכיתי בו בחיי, לא הטיפול, ב-ה' הידיעה, את זה קיבלתי מתימניה אחת במסיבת החלפת זוגות כשעדיין הייתי נשוי, אבל בהחלט בחמישיה הראשונה. היה לה גרון עמוק שהכיל את כל הזיין שלי, פה חם ושפתיים רכות ונעימות שהחליקו לאורכו של הזיין כשראשה נע קדימה ואחורה, היא מצצה בתאווה, ממש שואבת, ותופפה בעדינות עם השיניים והתוצאות לא אחרו לבוא, "קחי!" אחזתי בראשה ונעצתי את עצמי עמוק בגרונה, "קחי!" צווחתי והצמתי את ראשה חזק לערוותי, "קחי!" יריתי מטח ראשון של שפיך סמיך וחמים עמוק בפיה, "תבלעי!" התנשפתי ויריתי עוד מטח, "הנה!" יריתי את המטח האחרון, מרגיש איך הזין שלי מתרכך בפיה אבל עדיין לא שולף אותו, "דיר באלאק, תבלעי" שלפתי את הזין המצומק וראיתי איך היא בולעת, בולעת ומלקקת את שפתיה בהנאה.

"תנקי!" ציוויתי עליה והתיישבתי על הכורסה, שרה מהרה על ברכיה אל עבר חבילת המגבונים הלחים אבל אני עצרתי אותה, "לא ככה, עם החזיה שלך, או החולצה, מה שתבחרי" ציחקקתי ולרגע היא נשארה המומה, "מה לא ברור, מטומטמת" גערתי בה בקול מעליב, "או אולי את רוצה לעלות למשפט?" והיא לקחה את החזיה וניגבה לי, לרגע היא הכניסה אותו שוב לפה, מוצצת ומנקה, ושוב ניגבה עם החזיה את הרוק ושרידי השפיך שלי מהזיין. "יופי, עכשיו לכי תעשי לי קפה"

"כן מאסטר יואב, מייד מאסטר יואב, הפוך מאסטר יואב?"

"אספרסו" נזכרתי במכונת הנספרסו שעמדה במטבח, "חזק, הכי חזק שיש לך"

זה ששרה מנוסה בסאשנים כאלה התגלה גם בקפה, בדרך כלל לא מנוסות נופלות בפח ועושות גם לעצמן קפה ועל זה מקבלות עונש, כי הן לא ביקשו רשות, אבל היא לא, היא עשתה רק לי, "בבקשה מאסטר יואב" היא הגישה לי את הקפה בכוס אספרסו המונחת על צלוחית תואמת ולידה עוגית 'לוטוס' וחייכתי לעצמי, ככה בדיוק היא הייתה דורשת ממני להגיש לה את הקפה שלה, עם עוגיה בצד, "דארקן, מאסטר יואב, חוזק 11" הסבירה לי איזה קפסולה היא השתמשה.

"יפה מאד, שרה" עניתי, מנסה לחקות את אותו טון לגלגני שהיה לה וחייכתי אליה, "עכשיו צריך להעמיד אותו מחדש" הצבעתי על הזיין ששכב מדולדל בין רגליי, "ואת יודעת מה יעמיד לי אותו?"

"שאני אמצוץ לך מאסטר יואב?"

"גם אבל קודם בא לי משהו אחר, משהו שיעמיד אותו עוד יותר מהר, שרה" ושוב חייכתי אליה חיוך לגלגני, "בא לי לראות אותך מאוננת!" עצרתי לשניה ונתתי לה לעכל, "אז קחי את הוויברטור שלך, תשכבי שם על הגב עם הכוס אלי" הצבעתי על השטיח מולי, "תפתחי את הרגלים,  רחב, תתקעי לך אותו, תפעילי את הרטט ותראי לי איך את מאוננת".

לרגע היא נראתה קצת מהוססת כשנשכבה על הגב ופתחה רגליים אבל ברגע שהיא דחפה לעצמה את הויברטור, עצמה עיניים והפעילה את הרטט פתאום הכל זרם כמו בסרטים הכחולים, או אולי אפילו יותר טוב מהסרטים כי אף פעם לא ראיתי בסרט כל כך בברור ואל זה הצטרף גם הריח, ריח מכּוּס של אשה מגורה, שאת זה אי אפשר להריח בסרט.

זאת לא פעם ראשונה שאני דורש מהנשלטת שלי לאונן אבל זאת הפעם הראשונה שאני דורש ממנה לאונן עם הויברטור שלה, תמיד זה היה עם האצבע או כשהיא משופדת על תותב המוצמד לכסא או שרפרף, אבל הזמזום והרטט הפכו את זה אפילו אצלי לחוויה מיוחדת וכשאל זה הצטרפו גניחות ההנאה הקולניות שלה, ואז כשהיא ביקשה רשות וגמרה, אצלי הקטן כבר הפך מזמן לגדול, עולה וצומח במהירות כמו אותם צילומי גדילה של צמחים בסרטי הטבע בנשיונל-ג'יאוגרפיק, כך שאחרי עוד גמירה חזקה שלה קראתי לה לגמור את מלאכת הקודש במציצה, מציצה שתכין אותי לקראת החדירה שתכננתי.

"עשו אותך פעם עם המפשק-דוגי-סטייל?" שאלתי אותה תוך שהיא מוצצת.

"כן מאסטר יואב" היא מילמלה בפה מלא והנהנה עם הראש.

"יותר מפעם?" הסתקרנתי.

"כן מאסטר יואב" היא הסמיקה והמשיכה למצוץ.

"גם בתחת?"

שמעתי והרגשתי שהיא בולעת רוק לפני שהיא ענתה, "כן מאסטר יואב" והסמיקה עוד יותר.

"אז את יודעת איך לעמוד"

"כן מאסטר יואב"

"נו, תעמדי! למה את מחכה?"

 שרה נעמדה על ברכיה והתכופפה קדימה, נשענה על מצחה והניחה את ידיה לצידי שוקיה, ראשה למטה וישבנה בולט. לקחתי את המפשק-דוגי-סטייל ממתכת ונעמדתי על ברכי מאחוריה, קודם הנחתי את קרסוליה בפתחי הרגליים, אחר כך משכתי מעט לאחור את ידיה והנחתי את פרקי כף ידה בפתחי הידיים ואז סגרתי את המפשק ונעלתי אותו ולסיום פישקתי את המוט הטלסקופי לפישוק שרציתי ואז זזתי קצת לאחור וחייכתי.

הבטתי בה,   כורעת מולי חשופה ללא יכולת לזוז. לרגע ראיתי שהיא מנסה להחלץ אבל ללא הצלחה ומוותרת. זאת לא הפעם הראשונה שאני אוזק נשלטת בתנוחה הזאת ומשיחות עם נשלטות אחרות זאת אחת התנוחות הכי משפילות לדעתן, שני מגרשי המשחקים שלהן פתוחים בפני, השולט, ומזמינים אותי להשתעשע בהם, הישבן, שסימני ההצלפה עדיין מוטבעים עליו, חשוף ובולט, ממש דורש זיון אנאלי או "סתם" הצלפה טובה, וגם הדרך לכוס סלולה בפני, קוראת לי להיכנס בחריץ הוורוד המנצנץ בין השפתיים הכהות והנפוחות.

מה שתכננתי עכשיו זה סקס אנאלי, לזיין לה ת'תחת, אבל ריחמתי עליה, ג'ל סיכה לא היה, לפחות לא חיכה על השולחן וכמו שהזהרתי אותה מראש "מה שלא על השולחן לא קיים" ולזיין על יבש אני לא אוהב, אז קודם תקעתי לה בכוס, עמדתי מעליה, כופפתי ברכים וירדתי עד שראש הזיין היה בדיוק במקום הנכון ובלי משחקים מוקדמים מיותרים נעצתי את זקפתי עמוק לכוס הרטוב והמשומן שלה והתחלתי לזיין אותה, אומנם זיון חזק ומהיר אבל זיון לצורך שימון כי ברגע כשהרגשתי שהזיין שלי משומן היטב שלפתי אותו במהירות, כיוונתי עם היד ותקעתי את כל הזין היישר בפי הטבעת שלה.

"פאק!" שמעתי אותה חורקת שיניים כשאייל הברזל שלי פרץ את הפתח הצר והמכווץ, אין ספק שלמרות השימון הטבעי כאב לה, "פאק!" היא שוב התנשפה ושפת הגוף סיפרה שזה כואב לה, "אני דופק אותך בישבן" לחשתי לה בקול מקניט ומלגלג, מוסיף עוד על ההשפלה שלה, "אני מזיין אותך בתחת" פמפמתי בכוח, משתפשף בתוך פי הטבעת שלה והרגשתי את החום הנעים, נעים לי רק שלה זה יכאב וישרוף איזה יום או יומיים ואני בטוח שהיא יודעת את זה אבל עכשיו היא התחילה לגנוח בהנאה.

אין כמו לזיין מישהי בתחת, ביחוד בתנוחה הזאת, השפשוף הזה של פי הטבעת הקפוץ סביב הזיין הנוקשה המפמפם בו היא הרגשה שאין שני לה, פעם אמרו לי שתחת של גבר זה אפילו יותר טוב אבל לא ניסיתי, אני לא בענייני גברים.

אחזתי במותניה של שרה וטחנתי לה ת'תחת, חזק ומהר, גחנתי מעט והתחלתי לשחק לה בשדיים הענקיים, לש אותם בחוזקה, אוחז בפטמות הנוקשות מגירוי וצובט, שומע אותה חורקת שיניים שלא לצעוק מכאב או מעונג.

עמד לי כמו טיל, הייתי מגורה בטרוף והרגשתי איך אני דוהר לעבר האורגזמה שלי כמו מכונית מרוץ מהירה, התישרתי, בלי לצאת נעמדתי זקוף על ברכי ונצמדתי חזק לישבנה העסיסי, "קחי" תקעתי את עצמי בתנועת אגן חזקה שהרעידה את כל גופה, מרקידה את שדיה ומרטיטה את שומניה, "קחי!" נעצתי שוב, חזק לא פחות, סוחט ממנה גניחת הנאה ארוכה ומרגיש איך כל גופה נמתח, "הנה!!" צווחתי והגעתי לשיא, מרוקן מחסנית ראשונה של שפיך גברי חמים וריחני במעמקי ישבנה, "קחי!" התנשפתי ויריתי עוד צרור של אותו נוזל לבן וסמיך, "והנה עוד מנה" ציחקקתי ונעצתי את עצמי הכי עמוק שהצלחתי ושיגרתי עוד מנה גדושה של נקטר האלים שלי בתחת שלה.

רגע ארוך נשארתי ככה, קפוא בתוכה ולא זז, עד שהזיין התדלדל והחליק החוצה ורק אז נעמדתי, מביט בה, אזוקה באותה תנוחה משפילה שראשה מורד וישבנה בולט, מבחין בטיפות מהשפיך שרוקנתי בישבנה מחליקות ויוצאות מפי הטבעת המכווץ אבל ראיתי גם את טיפות הצוף הנשי  נוטפות מבין שפתי הכוס ומחליקות לאורך החלק הפנימי של הירך שלה. "גמרת?" שאלתי וסטרתי לה בידי על פלח ישבנה.

"כן מאסטר יואב" היא ענתה בקול רועד.

"אישרתי לך?" המשכתי ושאלתי באותו קול תקיף.

"לא מאסטר יואב, אני מצטערת מאסטר יואב"

"אצלי אין מצטערת, את תעלי למשפט!" הודעתי.

"מאסטר יואב" היא התחילה בקול בכיני ומתחנחן אבל אני עצרתי אותה, "שקט!" השתקתי אותה כמו שהיא הייתה משתיקה אותי פעם, "שמעתי אותך מספיק כבר היום!" הודעתי בקול מלגלג ולקחתי את מחסום הפה מהשולחן, "פה גדול!" וכשהיא פתחה את הפה דחפתי לה את הכדור השחור לתוכו וקשרתי את השרוכים מאחורי הראש שלה, "כן, ככה יותר טוב" ציחקקתי, "ועכשיו המשפט".

"את נאשמת שהיום, כשהמאסטר שלך זיין אותך בתחת גמרת בלי לבקש רשות, מודה באשמה?"

שרה שתקה, איך היא תענה עם המחסום (gag) בפה? "מכיוון שכבר קודם הוֹדֵית באשמה" המשכתי, "נעבור ישר לגזר הדין, אני. מאסטר יואב, דן אותך, רס"ן שרה," ובכוונה ציינתי רס"ן להגדיל את ההשפלה שלה, "לשבע מכות עם המחבט".

נכון שכבר הפלקתי לה פעם אבל מי אמר שאסור פעמיים? הנה, היא אפילו דאגה שישפטו אותי למעצר שלוש פעמים, וחוץ מזה הכריעה הזאת שלה פשוט הזמינה את העונש הזה, הישבן הבולט והמורם פשוט ביקש שיפליקו לו.

הפלקתי לה, חזק, כמו קודם התחלתי בפלחי ישבנה, שתי מכות על כל פלח שצבעו אותו באדום רק שהפעם היא לא יכלה לספור בגלל המחסום שבפיה.

את המכה החמישית כבר כיוונתי לשפתי הכוס הבשרניות שלה, שפתיים כהות ונפוחות, למרות המחסום צעקת כאב חנוקה נפלטה מפיה כשפגעתי בשפתיים הרגישות וראיתי איך כל גופה נמתח מכאב אבל מה שהפתיע אותי יותר זה שפתאום שמתי לב שעומד לי! שזה מחרמן אותי בטרוף, רק לפני רגע גמרתי לה בתחת וכבר עומד לי מחדש.

הייתה גם מכה שישית, בין הרגליים, בשפתים, מכה חזקה וכואבת שהעבירה רעד בכל גופה וסחטה ממנה עוד צעקה חנוקה, שוב היא ניסתה להחלץ ללא הצלחה וויתרה אבל מכה שביעית כבר לא הפלקתי לה, עמד לי תותח-על, כאבו לי הביצים וכל מה שרציתי זה לתקוע את עצמי לתוכה ולפרוק בה את הלחץ, "רס"ן שרה, קיבלת קיצור עונש על התנהגות טובה" ציחקקתי ובכוונה ציינתי הפעם את הדרגה שלה כי לדעתי בתנוחה שהיא נמצאת, עירומה, אזוקה, חשופה ונטולת כל יכולת להתנגד לי, מי שהיה הפקיד שלה, זה אפילו יותר משפיל, נעמדתי במהירות מעל ישבנה הבולט, כופפתי ברכיים עד שהזיין המתוח נשק לשפתי הכוס הנפוחות ובלי לחכות נעצתי את חרבי השלופה עמוק בכוס שלה, מרגיש את קירות נרתיקה מחבקים באהבה את הפולש שחדר לתוכה ושמח לגלות שהיא מיוחמת לא פחות ממני.

זיינתי אותה, דפקתי אותה מהר וחזק, אגני נע קדימה ואחורה ומשמיע צליל מחיאה רם בכל פעם שהוא הולם בחוזקה על ישבנה העסיסי וצליל פכפוך כשהזיין נע כבוכנה בתוך הנרתיק המוצף בעסיס תַּאֲוָתָהּ.

לרגע הצטערתי שקודם נתתי לה להוריד את מצבטי הפטמות אבל הן היו רחוקות ממני ולא רציתי להפסיק לזיין כדי להביא אותם. שרה רצתה להגיד משהו, מסמיקה, אבל רק גרגור לא ברור יצא לה בגלל המחסום שבפיה ובכל זאת ניחשתי מה היא רוצה, "רשאית לגמור" ציחקקתי, "רשאית לגמור כמה שאת רוצה" וראיתי את הרעד העובר בגופה והרגשתי איך קירות נרתיקה מתכווצים בחוזקה סביב הזיין שלי באותו חיבוק אוהב של מי שגומרת.

המשכתי לטחון אותה, העמידה שלה היא האידיאלית בשביל זיון כזה, עמידה קלסית של נשלטת כנועה, עומדת בדוגי, אזוקה ולא יכולה להתנגד, כשהראש מורד ואחוריה בולטים ומוגשים לחדירה וזה בדיוק מה שעשיתי, חדרתי וזיינתי, זיינתי אותה בכיף, גונח ומתנשף בהנאה והיא כמוני, מתנשפת ורק המחסום שבפיה מונע ממנה לצרוח מהנאה.

לא הייתי צריך הרבה בשביל שהיא שוב תגמור ומייד אחריה, במהירות שהפתיעה אותי, עוד אורגזמה חזקה הרעידה את גופה והיו עוד, לא ספרתי, משום מה היה חשוב לי לתת לה כמה שיותר גמירות, חשוב לאגו שלי, לגאווה הגברית, שתדע איזה זכר אלפא אני, שתדע מה היא הפסידה כשהזדיינה עם המ"פ החנון ההוא ולא איתי! והייתי שקוע בזה, מתאמץ לעכב ולדחות את הגמירה העולה בתוכי אבל בסוף זה הגיע, "קחי!" אחזתי חזק במותניה ונעצתי את עצמי הכי עמוק שאפשר, "הנה, קחי!" התנשפתי בכבדות והרגשתי איך הר הלבה שלי מתפרץ, זרם של זירמה גברית חמה וסמיכה שהציפה ומילאה לה ת'כוס.

הרגשתי שמיציתי, תמיד טוב לסיים בשיא, בכל החורים שלה כבר גמרתי ואין ספק שהזיון הזה היה השיא למרות שגם מהזיון בתחת שלה נהניתי מאד ולגמור לה בפה ולראות איך היא בולעת ליטף לי ת'אגו.

קודם שחררתי לה את החסם מהפה, היא התנשפה בכבדות ובלי יכולת לצרוח את מילת הבטחון פחדתי שהיא תחנק. "תודה מאסטר יואב" היא התנשפה אחרי כמה נשימות עמוקות, "תודה מאסטר, שש" היא התנשפה, מתרגשת.

"מה שש?" ציחקקתי.

"שש פעמים גמרתי עכשיו מאסטר יואב" ולא יכולתי שלא להעריך אותה כשגם בהתרגשות כזאת היא לא שוכחת לציין את המאסטר, "שש פעמים עוד אף שולט לא הצליח לתת לי".

"שיא גינס שלך, אהה" צחקתי תוך שאני משחרר אותה מהמפשק-דוגי-סטייל-ממתכת והיא נשארה לעמוד על ברכיה ושיפשפה את פרקי כף ידה האדומים כשחיוך של הנאה ואושר על פניה.

"תם הטקס" חייכתי אליה, משתמש באותו עגה צבאית שלה, והתחלתי להתלבש ונדמה לי, אבל אני לא בטוח, שראיתי אכזבה על פניה.

כל זמן שהתלבשתי רס"ן שרה נשארה לעמוד על ברכיה, מביטה בי ושותקת. אחר כך היא ליוותה אותי לדלת, עירומה, הולכת באותם פישוק רחב וצעדי ברווז של מי שפתחו לה ת'תחת. "מאסטר יואב" היא פנתה אלי כשכבר כמעט פתחתי את הדלת, "שרה יכולה לשאול שאלה?" היא פנתה אלי בדחילו ורחימו.

"רשאית" חייכתי, מרוצה מהעובדה שהיא מדבר על עצמה בגוף שלישי, שרה יכולה, ולא גוף ראשון, אני יכולה, ומשתמש באותן מילים שלה מתקופת הצבא.

"שרה אהבה את מה שמאסטר יואב עשה לה, גם את העונשים אבל במיוחד את מה שהמאסטר תקע לה" היא השפילה עיניים, "ו…אם במקרה באחת המסיבות האלה, אתה יודע," והיא הסמיקה, "תראה את שרה עומדת ומחכה באקווריום, אז, אהה, תדוג אותה?".

"את רוצה שאני אדוג אותך?" עניתי בשאלה משלי.

"כן מאסטר יואב" והיא הסמיקה עוד יותר.

"אז אני אדוג," חייכתי אליה, "ורק שתדעי, את זיון טוב, רס"ן שרה, את זיון משובח ובהצלחה בהתמודדות על תפקיד הסא"ל, כל חיי רציתי לספר שדפקתי סא"לית" ציחקקתי ופתחתי את הדלת, "ואם יבוא לך שוב לחטוף" וחפנתי את ה"חבילה" שלי בתנועה גסה שלא השאירה ספק בכוונה שלי, "אל תחכי לגורל או למזל, פשוט תצלצלי, את יודעת את המספר, כי…כיף לשלוט בך רס"ן שרה" השלמתי, קרצתי לה, בתנועה מהירה בדקתי לה שמן והצגתי לה את האצבע המרוחה בשפעת קוקטייל תשוקתנו, חייכתי לעברה, חיוך אחרון, ויצאתי.

 

האם הגורל יפגיש ביניהם באחת המסיבות האלה? ואם כן – האם יואב ידוג אותה? או אולי רס"ן שרה אהבה את מה שיואב עשה לה ותתקשר לבקש עוד סאשן? האם רס"ן שרה קיבלה בסוף סא"ל? כרגע אני לא יודע, אבל אם אני אדע אני מבטיח לספר לכם.

 

אזהרה : סחיטה היא עבירה פלילית שהעונש עליה הינו 7 שנות מאסר! אל תנסו !!

 

2 מחשבות על “רבת-סרן שרה”

תגובות ? (אין צורך להזדהות)