פינת הקפה היתה כרגיל. אותם פרצופים. חלק יותר חלק פחות אבל שום דבר יוצא דופן. אותם גברים אותן נשים. מבטים עייפים או לא, תלוי בלילה שעברו. נגיעות מרומזות או לא. התחככות מקרית. בסה"כ באו בשביל הקפה. או שלא.
שיחות נפש לא היו שם. הן נשמרו למלתחה. מה הוא יודע? לא הרבה. הרי מעולם לא ניכנס לשם. רק מה קורה אצל הגברים הוא יודע וגם שם צפויות הפתעות. אצל הנשים יכול רק לנחש. כנראה די דומה, לא?
הווילונות הורטיקליים היו סגורים. סימן שמשהו קורה בפנים.
ידע ששתיהן שם. מחכות לקפה שלו. כנראה שחיכו יותר מדי. שאל מתוך נימוס אם להביא. אמרו בטח.
פתח בזהירות את הדלת. לא להפריע…
במבט ראשון הכל כרגיל. היא ישבה לשולחן שלה. השולחן הגדול. הכיסא עם הגב הגבוה. הכי טוב. כמובן.
במבט שני, ועם הניחוח הקל, ניחוח אשה, אי אפשר היה לטעות. סקס. סקס נשי. רטוב כזה. ריח של כוס…
ואז המנגינה האלוהית. אנחות חרישיות של הנאה.
אבל איפה טליה…?
רק כשהתיישב בשקט, כי לא רצה להפריע, כי חשב שהיא מטפלת בעצמה, כי ידיה היו למטה, מתחת למשטח השולחן, כי מותר לה ליהנות לבד לפעמים… רק כשהתיישב ראה אותה.
כורעת תחת השולחן, פניה אל הבוס. ראשה בין רגליה. ידיה מלטפות מפשקות את ירכיה החמות, ראשה נע בעדינות ולשונה בוודאי שם, בפנים, מטיילת על דגדגן ושפתיים, מתנה אהבה עם הבוס. כלומר עם הכוס. עם הבוס לא מתנים ממש אהבים. מצייתים. נותנים שירות… כמו שנתנה טליה עכשיו. טליה המתוקה… מושקעת כולה בתוך הרוך הרטוב. כמעט לא מבחינה שהוא שם, עומד. בפה פעור מול היופי הזה.
ידו נשלחה אל מכנסיו בלי מחשבה, מחפשת את הזיין המתקשה במהירות.
"אני מפריע, בוס? רוצה שאצא ואשאיר אתכן לבד?"
בגניחה צרודה ובלי להביט בו "הממממ… מפריע? לא…תתקרב…בוא הנה קרוב. אל תצא!"
התקרב בהיסוס
"קרוב אמרתי!. עמוד פה! זוז כבר!"
"כאן בוס?" התייצב לצידה כשהפעילות מתחת לשולחן לא פוסקת לרגע, יד שמאל שלה מלטפת את ראשה של טליה, המתלמדת הסקסית ששופעת לה בחוסר נוחות לוהט למטה…
אבל היד שנשלחה אחזה באחוריו ומשכה אותו באלימות כמעט, בכח, קרוב וצמוד אליה. אי אפשר קרוב יותר
בעיניים כמעט עצומות "תפוס את הפטמות שלי. חזק…"
בעדינות החדיר את אצבעותיו לתוך החולצה הסתורה, שני כפתורים פתוחים וחזיה, חופן בידו את השפע הזה
"תוריד ממני את החזייה הזאת. מהר…אל תמזמז עכשיו! תפוס פטמה אמרתי לך!"
בעדינות אחד בשתי אצבעות את הפטמה הכהה, הימנית, התפוחה מזדקרת, מתיישרת מתוך כלא החזייה השחורה
"בכח, טמבל, בכח! לא בעדינות. צבוט ומשוך! עוד חזק! אני אראה לך מה זה חזק "
בלי אזהרה מוקדמת אחזה באשכיו דרך המכנסיים. בכח פראי
"אהההה! כואב, בוס, כואב!" נאנק בנשימה עצורה, מתפתל בכאב
"כן…ככה אני רוצה… מבין? תכאיב לי!"
כבר לא היה ברור אם זה רצון לתת לה מה שהיא רוצה, שרק תעזוב כבר! או הכעס והרצון להכאיב ב"נקמה" על הכאב שהפתיע אותו, תפס בשתי ידיו את שתי הפטמות, צובט בין אצבע לאגודל.חזק…
"אהההה….הו…זהו! כן…."
הוא לא יכול שלא לראות אותה מתפתלת, מועכת את טליה לתוכה, סוגרת עליה ירכיים ברעד בלתי נשלט
לא חיכה לרגע ומשך. משך כשהשדיים נמתחים בעקבות הפטמות, מתרוממים בגל מטלטל של עונג וכאב…
הזיין שלו לא לגמרי עמד, כל כך היה מרוכז בתחושת השליטה והכח שניתנה לו פתאום. העונג בגרימת כאב למישהו חזק ממנו. האפשרות לשליטה, אפילו רגעית, בגוף הנערץ הזה.
"עוד רגע מתוקה- אל תפסיקי לרגע! רגערגערגע אני באה אני באה! טוב טוב טוב…." וידה אוחזת בידו, לוחצת אותו אל השד המעונה "כן …אוהבת אותך שאתה מתאכזר אלי…" בלי לשים לב שהיא לרגע מוותרת על שליטתה המוחלטת בו. "ככה אני אוהבת…". הוא מת על הרגעים הנדירים האלה שבהם התהפכו היוצרות והוא היה זה ששולט. זה שאצלו הכוח. זה שמכאיב ולא זה שכואב… כשהיא איבדה שליטה והתמסרה לו. אפילו אם זה היה לשניות מתנשמות אחדות.
באפיסת כוחות נשענה לאחור על הכסא, ראשה מוטל בעיניים עצומות ורגליה הגלויות פשוטות קדימה, עדיין סביב טליה המתאוששת. רם עומד לידה, מתבונן במחשוף הפרוע, בפטמות אדומות סמוקות, בחצאית הסתורה- ומעבר להם בטליה שעל הרצפה. מחזירה לו מבט רטוב, כמו כלבלב שמביט בבעליו, מבקש את האוכל שלו ללא קול. בעיניים גדולות ולחות…
שניהם, גם הוא וגם טליה, היו ללא סיפוק. על הקצה. מגורים עד כאב.
טליה הזחילה יד תחת חצאיתה שלה, מחפשת את החסר.
רם ליטף את עצמו, מקשה את הזיין…
"מה אתם עושים, חמודים?* בלחש עמוק ומחויך.זוממת…
" כמה שאני אוהבת לראות אתכם מאוננים ונהנים… אבל תמשיכו… לך על זה ותן לה את מה שמגיע לה, אחרי עבודה כזו…"
תוך כדי ליטפה את פטמותיה האדומות, הכואבות.
"בואו אלי, ילדים… תנו לי את השפתיים הרכות… לשון… תטפלו בפטמות שלי כדי שיפסיקו לכאוב לי…" וחילצה את עצמה מתוך החזיה שהייתה מונחת תחת השדיים הכבדים. בכל יד אחזה שד. הצעת הגשה…הגישה אחד לרם ואחד לטליה שהתרוממה על ברכיה. שלושתם עברו לעמידה, קרובים קרובים.
רם הוריד את ראשו ובעדינות מצץ פטמה. טליה כרכה את שפתיה סביב השנייה…
"הו…צמרמורת… אם תמשיכו ארצה עוד פעם… אבל מגיע לכם גם…" ודחפה את ראשיהם זה לזה, לנשיקה רטובה. חמה. הוא יכול היה להרגיש את טעמה של הבוס, את הכוס שהיה רטוב לפני רגע, על לשונה של טליה. הריח את הכוס שליקקה לפני דקה. עכשיו כבר לא היה ספק שעומד לו.
"היי בוס, מה את עושה?" כשידה יורדת לאורך גבו ומטיילת לתוך מכנסיו. הוא הרגיש את טליה נלחצת אליו, כשידה השנייה של הבוס באותה פוזיציה אך מצד שני
"קח אותה, רמי… זיין אותה"
"ואת בוס?"
"אני כל הזמן כאן. אני רוצה לראות הכל… תהנו!"
טליה התמרחה התמסרה נצמדה אליו ללא הגה. היה ברור שהיא מעבר לזה. היא לא נזקקה לדחיפה. היא כבר כולה היתה בתוך האירוע.מסוחררת .
מה שהיה יפה בטליה, חמוד אפילו, שהיא שמרה על הביישנות… היא העזה יותר ויותר אבל עדיין לא התמסרה לגמרי.
כל הזמן היו עכבות. מחסומים. היסוסים.
ויחד עם זאת זה כבר היה השלב של "אל-חזור". ההיסוסים שהיו בראשה היו חייבים להיכנע לגוף. גוף חלומותיו…
היא היתה מתנה בשבילו. הגשמת חלומותיו האירוטיים. כל מה שתמיד רצה.
ועכשיו לא רק שעל הגוף הזה השתוקק לשלוט, לא רק שקיבל אישור ורשות. הוא נדחף על ידי רצונה של אחרת. האחרת היתה ללא פחות ממי ששלטה בחייו. לפחות במשרד. היא הבוס.
טליה ממש שלפה אותו מתוך בגדיו. במהירות. בלחץ. בכוח כמעט.
"היי… זה בסדר… מיד תקבלי אותי" כשלצידו הבוס, רפויה בתוך בגדים סתורים, פתוחים, מרושלים. כוס משקה חריף שהופיעה בידה בלי משים… מתבוננת בעיניים מצומצמות…
"קח אותה… תזיין אותה… היא שלך… את שלו עכשיו?"
"כההן גבירתי….כההההן…. רק שלו… בוא אלי… אני צריכה- לא, אני חייבת! חייבת אותך!"
רם אחז בה בחוזקה ומשך את פניה אליו "לטעום שוב את הכוס של הבוס מהפה שלך, טליה… עוד פעם"
ידה כבר מגלה את הזיין הקשה, המגשש, ומשכה אותו בכח לתוכה, עיוור לדרך. לא היה צורך בהדרכה. הכוס התפוח נצץ, רטוב. נשענת לאחור, תומכת עצמה במרפקים. השדיים המושלמים, טבעיים ורכים, מאמצים את קימוריה, משתפלים מתנשמים, פטמות עולות עם כל נשימה…
"קחי… קחי הכל…" וחדר בתנועה מהירה, שיפולי בטנו נצמדים לשלה בחבטה. לרגע עצר להתבונן בה. השדיים נענו בגל. ויצא. וחדר. בכוח. כמעט בכוונה להכאיב. אוחז בירכיה.מרים את הישבן. דופק.
לפתע הצתמרר וקפא. הרגיש ליטוף על אחוריו. ליטוף שלשניה מהירה גלש מטה בחריץ המיוזע, לחץ על הרקטום הבוער. אבל שם לא הסתיימה הדרך. היא אחזה באשכיו! ולא בעדינות..
"איזה ביצים נפוחות יש עליך, רמי…" לחשה באזנו, קרוב
ולחצה, כשהיא מועכת אותו קדימה. לכוד ביניהן כשרק מחשבה אחת קיימת: להיכנע לכאב ולדפוק, לזיין בכוח. הוא לא היה גבר מכאיב. להיפך. אם ניתן היה לדרג הוא היה נחשב עדין, לפעמים. מתחשב. מבין.
"אהההה! כואב, גבירתי!"
הכאב, האגודל שלחץ על הרקטום בעוד ארבע אצבעות מועכות את אשכיו גרמו לו לנסוע בכאב שתערבב בזיעת המאמץ לזיין עוד ועוד את היצור הנהדר שמולו. בכוח. באכזריות שלא ידע שיש בו. כל חדירה היתה מכה שזיעזעה את טליה.כל חבטה באגן טילטלה את כל גופה, מסעירה את שדיה המתגלגלים כגל, מזרימה בה זרם חשמלי מטריף "אוח רמי,אוחחחח…תן לי אותו, זיין חזק שלי…שלי…….קרע או- –תי " בתיאום מושלם עם קצב החדירות
הכאב רק הגביר את הכוחניות, כאילו שגרימת כאב הפחיתה את מה שהרגיש
"דפוק אותה! אל תפסיק! מגיע לה שירות מלא!"
"אבל גבירתי…בבקשה" התפתל
"ברור…זה לא הכל…"
ומאחוריו, נעה יחד איתו, מצמידה עצמה לתחת המאומץ, בקצב, הושיטה את ידיה וחבקה את גופו- מגששת את פטמותיו, צובטת. בכוח. מושכת. "כואב, מתוק? מממ… זה הכאב המתוק… איך הייתי מזיינת אותך בתחת עכשיו…"
""האההההממממ…" נהם בכאב "בתחת… " ועוד ובכוח, מזיין את טליה שמיטלטלת תחתיו "אל תפסיק רמי אל תפסיק אך תפסיק תזיין אותי זיין אותי זיין אותי…. עוד קצת עוד קצת הנה הנה עוד עוד"
ואז, אולי כדי להשלים את מנת הכאב בפטמותיו,באשכיו שעדיין לא נרגעו, סטר לשדה של טליה, אחז בפטמה הגדולה הכהה ומשך.מצד לצד. "אוההה רמי אני אני אני גומרת… " וכאילו סצינה מאיזה סרט פורנו סליזי שלף את הזיין שלו מתוכה ואחז בכפו, יורק מטה, משפשף וגומר עליה- הזרם הראשון ניתז על שדה והשאר על בטנה החמה, המתנשפת ונעה ברכות, ניגר ומטפטף…
סוף סוף הרפתה מפטמותיו ונתנה לו להתאושש…
"בוס…זה כאב…"
"אבל איך התפוצצת עליה…וואו, רמי…" ואספה בכפה את הזרע, מגישה לטליה, לפה. "לקקי מתוקה…אין כמו הדבר הזה… והיה עוד… אנחנו עוד נחלוב אותו…את ואני והכלי שלו. שלנו", אצבעותיה מתלקקות נמצצות עד טיפה אחרונה, כשהיא מלטפת ברכות את הכלי הדווי, המתרכך במהירות למעט מנוחה…
מי חרמנית?
זה היה סקס ? או אלימות וההתאבקות ז’אנר מוזר לי מעט
כאב בסקס זה מדהים כשזה בטעם וזה בהחלט בטעם לא קיצוני מידי