מועדון קרב – נקמה

זהו חלק רביעי של הספור "מועדון קרב" ולהבנת העלילה מומלץ לקרוא את הפרקים הקודמים תחילה

למען הסר ספק: עלילת הסיפור, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דימיוני.  כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות של אנשים אמתיים, חיים או מתים, הרי הוא מקרי בהחלט.

אזהרה : הסיפור מכיל תאורי מין כוחניים בהסכמה ולא בכפיה!

הפעמון צלצל והודיע על סיום שלב הזובור, המנצחות אזקו והובילו את השבויות שלהם אל מחוץ לזירה. ראיתי את הקברנית נדרכת וכשהשופטת בזירה הראשית שאלה מי רוצה להזמין היא קפצה "אני!" ועלתה לבמה כשהיא גוררת אחריה בגסות את חדוה וקושרת אותה לאחת הפינות של הזירה, "את!" היא צווחה בעצבים והצביעה עלי, "כן, את שמחזיקה במשהו ששייך לי" קולה שוב רעם והיא שוב הצביעה לעברי אחרי שעשיתי הצגה כאילו אני לא מבינה אם היא מתכוונת אלי, למרות שרק אני והשבויה שלי עמדנו שם, "אני מזמינה אותך לקרב!" ושמעתי את העצבים בקולה.

עליתי לאט, מחייכת, וגם אני קשרתי את נועה לפינה הפנויה, מוסיפה עוד "חטא" לרשימת ה"פשעים" שלי כשאחזתי בראשה של נועה בשתי ידי, ציוויתי בקול "תתמסרי" ומול כל הקהל נישקתי אותה על השפתיים.

"בנות" השופטת הודיעה כששתינו עמדנו בפינות הזירה שלנו, "עכשיו זה הזמן להמר". בהתחלה לא קרה כלום, בשביל מה? ממילא ההימור יבוטל, אבל אז מנהלת הטקס ניגשה והימרה עלי, שמעתי לִחשושים בקהל ופתאום עוד הרבה ניגשו להמר, כשיש הימורים על שתי המתמודדות ההימור מתקיים אז למה להפסיד הימור בטוח? וראיתי איך הן מניחות בהתלהבות את החזיות והתחתונים שלהם בהימור על הקברנית ואיך המארחת מחווירה כי אין ספק שזה הולך לדלל את הקופה שלה, וכל מה שנשאר לי זה לחייך לעצמי.

אחרי שהאחרונה הימרה הקרב התחיל. לקרב, למדתי מאמנון, המאמן שלי, יש שלושה שלבים, הראשון: שלב הגישוש, לימוד היריבה והרדמתה, השני: הוצאת היריבה משיווי המשקל והשלישי: שלב ההכרעה! והתחלתי בשלב הראשון, לימוד היריב, ולקח לי רגע להבין שהשד לא כל כך נורא, אומנם היא חזקה אבל מסורבלת וחסרת טכניקה וכל מה שאני צריכה זה שהיא לא תתפוס אותי באחת מהלפיתות החזקות שלה ובזה הצלחתי לעמוד בכבוד, יוזמת מדי פעם כדי לא לקבל נקודות שליליות והסיבוב הראשון הסתיים בתיקו, 0:0.

בהפסקה התנגבתי ושתיתי מים ולפני שהפעמון צלצל ניגשתי שוב ונישקתי את נועה על השפתיים, להרגיז! את תחילת הסיבוב השני התחלתי עם נקודה שלילית על בריחה ממגע וראיתי איך הקברנית, שמתחילת הקרב הייתה מתוחה, מתחילה לחייך. עוד נקודה שלילית קיבלתי כחלק מהרדמת היריבה על חוסר יְזִימָה ועכשיו כבר הקברנית הייתה הרבה יותר בטוחה בעצמה וחייכה לקהל ביהירות, ויהירות היא חטא בקרב האבקות ועל חטא משלמים וזה בדיוק היה הסימן בשבילי להתחיל ברצינות ועברתי לשלב הוצאת היריבה משיווי משקלה ואצלי זה היה פיזית!

נתתי לה לתקוף והתחמקתי אבל לפני שהשופטת תספיק להעניק לי עוד נקודה שלילית גם יזמתי, תנועת הטעיה שלי ואחריה בעיטה חזקה ומהירה עם אצבעות כף רגלי השמאלית היישר אל ירך רגלה הימני של הקברנית סחט ממנה צעקת כאב חזקה והיא תפסה את הירך הכואב, מתקשה לעמוד על הרגל הכואבת ונשענת על השניה והשופטת הכריזה על נקודה לזכותי אבל אני לא הסתפקתי ובעטתי בה שוב, הפעם עם רגלי הימנית, החזקה יותר, היישר אל הירך השמאלי שלה ועוד זעקת כאב הידהדה בחלל האולם והיא נפלה על ברכיה, מנסה לעסות את המקומות הפגועים, אבל אני לא הרפיתי, עוד לפני שהשופטת הספיקה להכריז על עוד נקודה לזכותי שלחתי בעיטה חזקה עם גב כף הרגל היישר אל בין רגליה, בעיטה בביצים אם היא הייתה גבר אבל אצלה "רק" מחצתי את שפתי הכוס שלה וסחטתי ממנה עוד צעקת כאב, חזקה מקודמותיה, ולא סתם, תאמינו לי, מניסיון, זה כואב ברמות, אמנון היה מעניש אותי במכה כזאת כשהייתי עושה שטויות.

הקברנית הייתה המומה וחסרת אפשרות אמיתית להתנגד. אומרים שעם האוכל בא התאבון ואני רקדתי סביבה, שולחת בעיטות מכאיבות ואוספת נקודות ופתאום התחילו לצוץ קולות שעודדו אותי. עמדתי מאחוריה ובעטתי לה בישבן, קצת כואב אבל יותר מזה משפיל, ביחוד כשאת לא מצליחה להתנגד. הייתי ממשיכה להתעלל בה אבל הצלצול לסיום הסיבוב הציל אותה ובזמן שאני רקדתי לכיוון הפינה שלי והיא דידתה לכיוון הפינה שלה.

עכשיו המשרתת התיחסה אלי בהרבה יותר הערכה כשהביאה לי מגבת ומים קרים, כנראה שגם אותה הזהירו מהקברנית, סיפרו לה שאף אחת לא יכולה עליה, והנה אני מנפצת את האגדה.

ניגבתי את הזעה, החום שהמנורות הגדולות מפיצות מוסיף עוד יותר להזעה. מה שהטריד אותי זה אם אני לא יהירה מדי בהתעללות שלי כי כמו שהסברתי רק קודם יהירות היא חטא בקרב האבקות ועל חטא משלמים, אבל הרגעתי את עצמי שכל זמן שאני מודעת ושולטת בה זה עדיין סביר אבל, למרות מצבה, אני צריכה להזהר ממנה.

לקראת סוף ההפסקה חזרתי ונישקתי את נועה על השפתיים, "תודה, את עושה לי מזל" לחשתי לה כשאני מסדרת את התחתונים שעל ראשה כאילו הייתה ילדה קטנה והיא הסמיקה, השפילה מבט וראיתי דמעות בעיניה.

יאמר לזכותה של הקברנית שהיא לוחמת, למרות שהיא קמה צולעת לסיבוב השלישי היא ניסתה לתקוף אבל הייתי מוכנה והתחמקתי בקלות לפני שעליתי להתקפה, מעניקה לה שוב שתי בעיטות, אחת לכל ירך שממילא כאב לה, והיא שוב נפלה על הברכיים, מנסה לחסום בעיטה כואבת שאולי תבוא אל בין הרגלים כמו קודם אבל לי היו תכנית, בשתי בעיטות לא חזקות הקפצתי את הציצים שלה מתוך החזיה הזעירה שלה, חושפת אותם לקול מצהלות הקהל, וכשהיא שלחה ידים לסדר אותם חזרה הענקתי לה את הבעיטה בין רגליה, גורמת לה להתקפל ולתפוס את ערוותה בכאב.

זהו, הגיע שלב ההכרעה, נקודות היו לי עכשיו הרבה, אם לא תגיע לה פתאום הצלה משמיים הנצחון שלי היה מובטח, אבל מה שרציתי זה לראות אותה מאותת על כניעה או יותר טוב מזה לשמוע אותה צועקת "נכנעת", ועל זה התחלתי לעבוד, עברתי לעמוד מאחוריה, עוד שתי בעיטות בישבן להגדיל את ההשפלה, כשהיא על ברכיה היא ניסתה להסתובב לעברי אבל דחיפה חזקה מאחור הפילה אותה קדימה והיא נשכבה על הבטן, הנחתי רגל על הגב שלה, לוחצת על עמוד השדרה, חיבקתי בידי את צווארה ומשכתי מעט את ראשה לאחור, מאותת על כוונתי, "נכנעת?" לחשתי לה.

"לא" היא התנשפה בכאב.

הקברנית ניסתה להשתחרר מהתפיסה שלי אבל משכתי עוד קצת, מקמרת את גבה, ושמעתי אותה מתנשפת מכאב. "נכנעת?".

"לא!" היה סיננה בין שניה.

משכתי עוד וצעקת כאב נפלטה מפיה. "נכנעת?"

לרגע היא שתקה, מתנשפת, עוד משיכה קלה לעידוד והיא התחילה לדפוק בכף ידה על המזרון, מאותת על כניעה וכנראה שזה כל כך כאב לה כי היא גם צעקה בקול "נכנעת! נכנעת!" כדי למנוע ספק.

עזבתי אותה וקפצתי משמחה, הפעם כל הקהל הריע לי. הקברנית נפלה קדימה ונשכבה על המזרון, מתנשפת בכבדות, והשופטת נגשה אליה ועזרה לה לצלוע לעבר הפינה שלה, להרגע קצת לפני סבוב הזובור וראו בכל תנועה שלה שכואב לה.

ברגע של רחמים ניגשתי לנועה, שיחררתי אותה מפינת הזירה אליה קשרתי אותה ושלחתי אותה, אבל בלי לשחרר את האזיקים שלה, לטפל בבת הזוג שלה בזמן שאני הלכתי לבחור סטראפאון ותותב ואני בטוחה שאתם מבינים באיזה תותב בחרתי, זה המפלצתי שרק קודם היא תקעה לחדוה. כשחזרתי קראתי לנועה לחזור וביקשתי ממנה לעזור לי לקשור את הסטראפאון, עוד נדבך בהשפלתה של הקברנית.

השופטת עמדה במרכז הזירה ואחזה בידנו, אני מימינה כשהסטראפאון עם התותב הענק קשור ומוצמד לאגני והקברנית משמאלה. לקול תשועות הקהל השופטת הכריזה בקול נרגש "המנצחת בקרב היא ענת!" והניפה גבוהה את ידי. "לוזרית!", היא פנתה לקברנית, המפסידה בקרב, ונראה לי שאפילו היא לא האמינה שהיא אומרת את זה, "הודעת בפני כולנו שאת נכנעת, מעכשיו את שבויה! תרימי ידים ותני למנצחת לממש בך את זכותה!".

הזובור התחיל, זובור ארוך מהרגיל, בגלל שהייתה לה שבויה הזמן שלי מוכפל ועוד דקה ש"חסכתי" כשהכנעתי אותה דקה לפני סיום הסיבוב והיא מצטברת לזכותי ככה שיש לי כמעט 20 דקות לזובור שלה. פניתי ונעמדתי מולה כשחיוך נצחון גדול על פניי, הקברנית עמדה מולי במבט מושפל כשידיה מורמות בכניעה. "אֶת השלל!" הושטתי את ידי לעברה.

במבט מושפל הקברנית מסרה לי את החזיה והתחתונים של חדוה. "עכשיו את החזיה שלך!" הושטתי לעברה את היד, מחייכת חיוך של שמחה לאיד והיא הורידה את החזיה, מסרה לי ואני הנפתי והצגתי אותם לראווה לקול תשועות הקהל. "התחתונים!" המשכתי והקברנית מהרה והורידה, מסרה לי אותם וחזרה לעמוד בידים מורמות, הפעם עירומה, שדיה הגדולים חשופים וערוותה הנקייה מכל שערה גלויה לעין כל, ושוב הצגתי גם אותם לקהל. "את יודעת מה את?" שאלתי עם חיוך גדול על שפתיי כשאני כורכת את התחתונים השחורים על פרק כף ידי.

"לוזרית" היא מילמלה, יודעת בדיוק מה היא צריכה לענות, היא עשתה את זה כבר הרבה פעמים כשניצחה רק שהפעם, לצערה, היא בצד המפסיד.

"הם לא שמעו!" גערתי בה, "חזק!"

"אני לוזרית" והפעם היא ענתה בקול, יודעת שאם היא לא תעשה כל מה שאדרוש, ותעשה את זה במהירות שתשביע את רצוני, השופטת עלולה להעניש אותה בעוד דקות זובור.

"כן" חייכתי אליה, "את לוזרית ואת השבויה שלי, אל תשכחי את זה! ועכשיו, על הברכיים לוזרית!" הצבעתי על המזרון והיא מיהרה וירדה על ברכיה לפני, "כן, ככה אני אוהבת את השבויות שלי," חייכתי אליה, "על הברכיים, בדיוק כמו שנועה שלך כרעה כאן קודם" עקצתי אותה ברשעות, "ועכשיו תנשקי!" הושטתי לה את גב כף ידי כמו שנעמי סיפרה לי שהקברנית דרשה ממנה, ובחוסר ברירה היא נישקה, "ועכשיו לוזרית תמצצי לי!" הגשתי לה את התותב המוצמד לגופי.

היה לה קשה למצוץ לי, לכל אחת קשה למצוץ תותב כל כך גדול ואולי עכשיו היא תבין איך הרגישו כל אלה שהיא הכריחה אותם למצוץ אותו. ברגע שהיא הכניסה אותו לפה אחזתי בראשה והצמדתי אותו חזק לגופי, תוקעת לה את התותב הגדול עמוק לגרון, תוקעת עד שהיא כמעט נחנקה ורק אז שחררתי, נתתי לה שניה או שתיים לשאוף אוויר ושוב דחפתי לה, זיינתי אותה בפה עוד מספר פעמים לפני שהחלטתי לעבור להשפלה הבאה, "על ארבע לוזרית, כמו סוסה!".

הקברנית החווירה אבל נעמדה על ארבע, "תפתחי פה גדול" הפתעתי אותה וברגע שהיא פתחה דחפתי לה לפה את הסרט שמחבר את שני הגביעים בחזיה שלה, "תסגרי! חזק! שזה לא ייפול" והחזיה נשארה תלויה בפיה כשהסרטים תלויים משני צידי הפה, הקפתי אותה והתיישבתי על חלקו התחתון של הגב שלה ואחזתי בסרטי החזיה התלויים, "נועה! בואי!" הפתעתי אותן שוב ונועה מיהרה להגיע אלי, "קחי" הגשתי לה את סרטי החזיה, "תובילי אותה סביב הזירה!".

אין ספק שזה משפיל כשהמנצח שלךְ רוכב עליךְ סביב הזירה, בטח כשהבת זוג שלךְ נאנסת להוביל אותךְ אבל אני חגגתי, אני והקהל מסביב. שני סיבובים עשינו סביב הזירה לפני שכיוונתי אותם שוב למרכז הזירה. "לוזרית! תרדי לדוגי!" התרוממתי מעליה, "אני הולכת לזיין אותך!" והקברנית ירדה לאותה עמידה מיוחדת, עומדת על הברכיים, נשענת על המרפקים, רגליה מפושקות, ראשה מורד וישבנה מוגבה, "לא! חכי!" פקדתי על נועה שרצתה לחזור לפינה לה, "תעשי לי כבוד!" חזרתי לקברנית וסטרתי בחוזקה על ישבנה והיא התחילה לנדנד את ישבנה, "תזכירי לכולם מה את" דרשתי ממנה.

"אני לוזרית!" היא צעקה בקול, "הפסדתי ואני השבויה שלך" היא השלימה על פי המסורת.

"ומה עושים ללוזרית?".

"מזיינים אותה".

"רגע" הפתעתי שוב, "לא. את תמשיכי לעשות לי כבוד" סטרתי על ישבנה כשהיא הפסיקה לנדנד אותו, "ואת!" ניגשתי לנועה ושחררתי את האזיקים מרגליה,, "שבי כאן" הצבעתי על המזרון לפני הראש של הקברנית, "לא, תפסקי רגליים ותתקרבי אליה" הדרכתי אותה שתשב כשרגליה משני צידי הראש של הקברנית והכוס שלה ממש נוגע בו, "לוזרית, תפנקי את השבויה שלי!"

לרגע הקברנית לא זזה, נראה לי שבזוגיות שלהן נועה היא זאת שמפנקת ולא הקברנית, בטח כשהן בפרהסיה, אבל פה אני השולטת, אני זאת שאומרת מה לעשות ו…"שופטת" פניתי לשופטת שעמדה בצד אבל עוד לפני שהיא הספיקה להגיב הקברנית התחילה ללקק לנועה את הכוס.

"כן, יופי, ככה" עודדתי אותה בקול מלגלג, "עכשיו תפנקי, תעשה לה מה שאת אוהבת שהיא תעשה לך" הדרכתי אותה ונעמדתי מאחוריה, "תזכירי לי שוב, מה עושים ללוזרית?"

"מזיינים אותה" היא הפסיקה לשניה לפנק כדי לענות וחזרה.

"כן, מזיינים אותה" הצמדתי את ראש התותב הענק אל פי הטבעת המכווץ שלה, "ולא סתם מזיינים, מזיינים בתחת!" והתחלתי לדחוף לה.

בהתחלה זה לא נכנס, הפתח הצר עמד כחומה בצורה וסרב להפתח ולקבל לתוכו את התותב הענק, אבל התעקשתי, לחצתי חזק ובכוח ואז, בעוד דחיפה חזקה עם האגן, החומה נפרצה, התותב חדר וזעקת כאב חזקה נשמעה בחלל האולם ואני בטוחה שהרבה נשים באולם שבישבנן היא ביקרה שמחו לשמוע אותה. עוד דחיפה וכל התותב ננעץ עמוק בישבנה, "זהו" גיחכתי בקול, "קברתי אותו בתוכך" ולא סתם אמרתי קברתי, אצלה (הקברנית) הייתה למילה משמעות מיוחדת, "עכשיו הגיע הזמן לזיין" התחלתי לפמפם בישבנה הכואב.

כאב לה, שמעתי את זה בגניחות וראיתי את זה בשפת הגוף שלה, ולא פלא, לחטוף כזה תותב ענק בישבן, במיוחד אם את לא רגילה להיות בצד שחוטף, והיא הייתה תמיד בצד שמחטיף, ואם לא משמנים ומעסים אותו קודם, ואת זה לא עשיתי, זה כואב ושורף, כאב שילווה את הקברנית עוד כמה ימים טובים אחרי ויזכיר לה את החוויה בכל תנועה שלה, בכל צעד שתצעד ובכל פעם שתרצה לשבת.

ראיתי שהקברנית לא באמת מתאמצת לפנק את הבת-זוג שלה. "היא מפנקת אותך?" פניתי לנועה.

"כן, מאד" נועה ענתה במהירות ומקולה היה ברור שזה לא ככה, שהיא רק מגבה את הבת-זוג שלה.

"יופי" גיחכתי, "כי עד שלא תגמרי אני לא אצא מהתחת שלה" אתגרתי אותן.

ראיתי איך הקברנית מתאמצת, המציצות שלה הפכו תאוותניות וקולניות יותר. נועה התחילה לגנוח בקול, גניחות הנאה תאוותניות, אבל ההבעה על פניה אמרה אחרת ובכל זאת הייתי מרוצה, היה חשוב לי מה הקהל מבין והם שמעו אבל לא ראו את פניה, "אני רוצה לשמוע אותך גומרת!" האצתי בה, "בקול, שכולם ישמעו!" ו…כולם שמעו, ועוד איך שמעו, אני חושבת שגם ברחוב שמעו את צעקות ה-"כן! הנה! אני גומרת! הנה!!" והיא עשתה הצגה של גומרת ויאמר לזכותה שהיא שחקנית מעולה, "כן! הנה!! עכשיו! אני גומרת! גומרת! פאק! וואו!" היא התנשפה בכבדות "וואו, גמרתי" היא שלחה לעברי מבט מתחנן.

שלפתי את התותב מישבנה של הקברנית אבל לא נתתי לה זמן לנוח. "קומי!" תפסתי בשערה, הקברנית קמה לאט וראו שכואב לה, "בואי" משכתי אותה בשיער, דואגת שהיא תשאר מכופפת קדימה, הובלתי אותה אל עבר החבלים המקיפים את הבמה באותה צלע שמרבית הקהל התרכז, כחצי מטר לפני החבלים עצרתי אותה, "עדיין לא גמרתי לזיין אותך" לחשתי לה, "תתכופפי ותחזיקי בחבלים!" פקדתי בקול.

הקברנית הבינה בדיוק מה אני הולכת לעשות לה, עוד אחת מהתנוחות שעל פי נעמי היא אהבה לעשות לשבויות שלה, היא שלחה בי מבט זועם, כזה שאם היה יכול להרוג הייתי מתה על המקום, אבל התכופפה קדימה ואחזה חזק בחבל הזירה העליון. הבטתי בה, עומדת ככה מכופפת ושדיה המפוארים תלויים ומתנדנדים תחתיה ומבטה המופנה לעבר הקהל מושפל, "תפשקי רגליים!" נעמדתי מאחוריה וסימנתי לה ברגלי להמשיך ולפשק, הקברנית גבוהה ממני ורציתי שהכּוּס שלה יהיה בדיוק בגובה של התותב שמוצמד לגופי, "כן, ככה" עצרתי אותה כשהייתי מרוצה, "תזכירי לכולם מה עושים ללוזרית" דרשתי ממנה כשאני מצמידה את קצה התותב הנוקשה בין שפתי הכוס שלה.

"תוקעים אותה" היא צווחה ואני תקעתי, במכת אגן חזקה נעצתי את התותב הענק עמוק לכּוּס שלה ושם חיכתה לי הפתעה, הקברנית הייתה רטובה ומשומנת, מיוחמת! חשבתי שאני רואה טיפה נוזלת על ירכה כשנעמדתי מאחוריה והתעלמתי, חשבתי שאני שומעת את זה גם בקולה כשהיא ענתה לי אבל אז לא האמנתי ועכשיו הרגשתי בזה, למרות שהתותב היה גדול ועבה הוא החליק בתוכה והחלטתי לעששות את מה שלא תכננתי בכלל, לגרום לה לגמור לפני כולם ובזה התמקדתי, אימצתי את הטיפ שנעמי נתנה לי כשירדתי לה בפעם הראשונה, תעשי מה שהיית רוצה שיעשו לך, ועשיתי לה מה שאני אוהבת שעושים לי כשמזיינים אותי, פמפמתי אותה חזק ומהר ובנוסף גחנתי עליה, מחצתי את שדיי אל גבה, חפנתי את השדיים העסיסיים שלה והתחלתי לשחק לה בהם, ללוש בעדינות ולשחק בפטמות, למולל את הפטמות הגדולות והנוקשות וזה עבד! אומנם אני בטוחה שהקברנית ניסתה למנוע את זה, שהיא עשתה כל תרגיל שהיא מכירה כדי לעכב בתקווה שאולי אני אפסיק לפני אבל אני המשכתי, תוקעת את התותב בתנועות ארוכות וחזקות שהרעידו את גופה וגניחת הנאה חרישית ראשונה נפלטה מפיה, "פאק, לא, פאק" שמעתי אותה ממלמלת לעצמו  כשהמשכתי לזיין אותה בלהט ולמזמז לה ת'ציצים והיה ברור לי שאני בדרך הנכונה, הבטתי בשעון והיה לי עוד הרבה זמן עד לסיום הזובור שלי והמשכתי בניסיון לגרום לה לגמור.

אני לא פסיכולוגית ואני לא מתימרת להיות כזאת אבל פתאום נזכרתי בסרט תעודה שראיתי בערוץ נשיונל-גאוגרפיק על תסמונת סטוקהולם,  אותה תופעה שבה אדם המוחזק בכפייה או בשבי מפתח אמפתיה והזדהות נפשית עם המעשים של האנשים המחזיקים בו ויוצרת אצלו רגשות חיוביים למה שהם עושים לו, והחלטתי שזה המקרה, למרות שזה מזוכיסטי הקברנית אוהבת את מה שאני עושה לה והחלטתי להדגיש את זה עוד יותר, אולי זה יגרום לה לגמור ו… "תזכירי לכולם מה את" שאלתי אותה שוב.

"אני לוזרית!" היא ענתה במהירות, "הפסדתי ואני השבויה שלך!".

"ומה עושים לשבויה?".

"דופקים אותה".

"ואת אוהבת איך שאני דופקת אותך?"

"כן!" היא צווחה, תשובה מפתיעה לכל הדעות, "כן! פאק! הנה! אני גומרת! פאק! למה? לא! פאק!" הרגשתי איך כל גופה נמתח, "לא! הנה! אני גומרת! אני גומרת! אני… גמרתי" היא התנשפה ובבת אחת כל גופה רפה אבל אצלי הייתה התפוצצות משלי, גמרתי! כן, כל הסיטואציה הזאת והלחץ של התותב על שפתי הכּוּס שלי העניקו גם לי אורגזמה מהנה.

"אני לא מאמינה, גמרתי" הקברנית הסמיקה ומילמלה לעצמה כשהפסקתי לפמפם אבל אני עדיין נשארתי תקועה בתוכה.

"שמעתי נכון? גמרת?" שאלתי בקול רם ומלגלג.

"כן" היא ענתה בקול מבוייש.

"ואת יודעת מה עושים למי שגומרת?" שאלתי כשאני משחררת את התחתונים שלה המלופפים סביב פרק כף ידי.

"כן" ושמעתי אותה בולעת רוק.

"מה?"

"מלבישים לה את התחתונים על הראש" היא ענתה והרימה את הראש בהשלמה.

הלבשתי לה את התחתונים על הראש, "מתאים לך" צחקתי, "בדיוק כמו שמתאים לבת-זוג שלך" לא התאפקתי ועקצתי, זורעת לה מלח על הפצעים, "בואי!" שלפתי ממנה את התותב, משכתי אותה בשיער אל מרכז הבמה והורדתי אותה שם על הברכיים.

האמת שכבר ריחמתי עליה, ראו עליה שכואב לה וקשה לה לזוז, כואב לה מאותן בעיטות שהחטפתי לה בקרב, כואב לה מהדפיקה שדפקתי אותה בתחת וביחוד כואב לה מכל ההשפלות שהשפלתי אותה אבל בנוסף לרחמים גיליתי אצלי עוד תכונה, אני נהנית לעשות את זה, לעשות זובור, להשפיל, ולא רציתי לוותר על הזמן שנותר לי, "חכי פה!" ציוויתי עליה, ניגשתי לנועה שבפינה, הובלתי גם אותה למרכז והורדתי אותה על הברכיים ליד הבת זוג שלה ולא יכולתי שלא לחייך למראה שתיהן עירומות, כורעות זו ליד זו על הברכיים לפני כשהתחתונים שלהן מולבשים להן על הראש, נועה בנוסף אזוקה באזיקים, שתיהן מסמיקות ולשתיהן מבט מושפל בעיניים.

"עוד לא גמרתי לזיין, בא לי עוד!" הודעתי לשתיהן והן השפילו מבט, "ועכשיו בא לי לזיין בתנוחת המגש" הוספתי, "מישהי משתיכן מתנדבת?".

לרגע היה שקט באולם,  אני לא יודעת אם מישהי עשתה דבר כזה בעבר, "אני" נועה קפצה, 'נשכבת על הגדר' בשביל הבת-זוג שלה והקברנית, במבט מושפל, לא ניסתה אפילו להתנגד.

חייכתי, כששאלתי צפיתי את זה, אולי אפילו רציתי שזה יקרה, אין ספק שהיא אוהבת אותה אם היא מוכנה לחטוף במקומה את התותב המפלצתי באותה תנוחה לא נוחה. "כל הכבוד" החמאתי לנועה, מגיע לה.

ניגשתי לנועה ושחררתי את האזיקים מעליה ולקול תשואות ושריקות העידוד מהקהל, והמבט הרוצה להרוג של הקברנית, אזקתי אותה איתם בידים וברגליים. "תעברי לתנוחת המגש!" פקדתי על נועה וזאת בגמישות מפתיעה עברה לאותה תנוחה והגישה את הכוס שלה לדפיקה, "חכי ככה!" פקדתי עליה ואחזתי באזיקים שעל ידי הקברנית, "בואי!" משכתי אותה אחרי לסיבוב השפלה נוסף סביב הזירה, מדדה אחרי כשהאזיקים על רגליה מגבילים את צעדיה, ואין אחת בקהל שכבר לא הריעה לי.

"יש לך בת זוג אוהבת" החזרתי את הקברנית חזרה למרכז, "תני לה נשיקה" צחקתי ומשכתי את ראשה בחוזקה והצמדתי את שפתיה לכוס של נועה, "לא כזאת, נשיקה אמיתית" הצמדתי יותר אחרי שזאת נישקה ברפרוף כדי לצאת ידי חובה, "כן, ככה, עוד אחת" וליטפתי את ראשה של הקברנית המנשקת בתנועה השמורה לילדות קטנות או לכלבת מחמד, "יופי, עכשיו תרדי על הברכיים" הצבעתי על המזרון במקום ממנו תוכל לראות בדיוק מה אני הולכת לעשות לבת-זוג שלה ועברתי לעמוד מעל נועה, מכוונת בידי את התותב אל החריץ הרטוב שבין רגליה, אל בין השפתיים שכאילו נפתחו לכבודי מעצמם, "תראי מה אני עושה לבת-זוג שלך" חייכתי לקברנית, חיוך של שמחה לאיד ולעג לרש, נעצתי את התותב הענק עמוק בכּוּס של נועה והתחלתי לזיין אותה בהנאה מול עיניה המושפלות של הקברנית.

נהניתי מהתנוחה, אני לא יודעת אם זה יהיה לי נעים ונוח שידפקו אותי ככה אבל ללא ספק לדפוק בתנוחה הזאת נוח ונעים. נהניתי מהמבט הכואב והמושפל על פניה של הקברנית. נהניתי מתרועות הקהל שעודד אותי, אחזתי בפלחי ישבנה של נועה ודפקתי אותה בלהט, מרגישה איך עוד אורגזמה נבנית בתוכי ולא רק בתוכי, גם נועה הגיעה לשיא שלה, מתנשפת בקול, נשיפות של אשה מיוחמת שהולכת לגמור וראיתי דמעות בעיניה של הקברנית ו…לא הייתי צריכה עוד הרבה לפני שנועה גמרה, צווחת בקול ומודיעה לקהל המריע שהנה היא גומרת, היא ואני שהצטרפתי אליה, גומרת ביחד איתה!

על השעון הסופר לאחור נשארו עוד כשלוש דקות והחלטתי שמגיע גם לי פינוק קטן. שלפתי את עצמי מנועה, הורדתי את הסטראפאון, נעמדתי מול הקברנית העומדת על ברכיה, מספיק קרוב עד שהאף שלה כמעט ונגע בתחתונים שלי, שלשלתי אותם עד הברכיים, מציגה לעיניה את הערווה החלקה שלי ואת שפתי הכוס הנפוחות ומגורות ו…"תפנקי אותי לוזרית!" צעדי עוד קצת קדימה ונצמדתי לראשה, "עכשיו! תפנקי!" אחזתי בראשה בשתי ידי והצמדתי חזק את שפתיה אל שפתי הכוס שלי.

הקברנית פינקה, הלשון חדרה לתוכי והתחילה לפנק, היא לא מומחית בזה, בדרך כלל היא זאת שמפנקים אותה, אבל אני מוכרחה להודות שהיא עשתה ככל יכולת.

צלצול הפעמון לסיום הזמן הציל אותה אבל השאיר אותי מגורה ולא מסופקת. שחררתי את חדוה מהפינה בה הייתה קשורה ומהאזיקים שלה ושחררתי אותה לחופשי, שומרת לעצמי רק את התחתונים והחזיה שלה למשמרת, התברר לי שלנעמי יש בארון אוסף של השלל שזכתה בנצחונות שלה והחלטתי שגם אני רוצה אוסף כזה.

עם האזיקים שהורדתי מחדוה אזקתי שוב את נועה וירדתי מהבמה כשאני מובילה אותן, השבויות שלי, אחרי, איתן לא גמרתי עדיין הערב.

זוג חדש נכנס לזירה שפיניתי, מתכוננות לקרב הבא, אחת מהם הייתה נעמי שמישהי הזמינה אותה לקרב. חיכיתי עד שההימורים יסתיימו והקרב יתחיל, עמדתי וצפיתי בקרב של נעמי והורדתי את הקברנית ואת נועה להשלים את מה שהקברנית לא סיימה, לפנק אותי עד שאגמור. את הקברנית שלחתי לפנק אותי מאחור, לטפל בדלת האחורית שלי, ואת נועה בקדמית, לא היה לי ספק שהיא יותר טובה בלרדת לאישה ולא התאכזבתי, נועה התגלתה כאלופה.

אותי פינקו, גמרתי פעמיים, הליקוקים בפי הטבעת מחרמנים בטרוף, אבל לנעמי לא היה יום מוצלח, היא הפסידה, 8:6 לרעתה, והמנצחת עשתה לה זובור, השפילה אותה, ולמזלה היא הייתה מהמתחשבות, אומנם היא בחרה בתותב גדול ומפחיד אבל לפחות היא לא תקעה לה אותו בתחת. גם את נעמי המנצחת שלה הובילה אל החבלים ודרשה ממנה להתכופף לכבודה וגם נעמי גמרה מהזיון שזאת זיינה אותה וסיימה את הזובור כשהתחתונים מולבשים על ראשה רק שהיא לא הייתה צריכה להסתובב ככה הרבה כי זה היה הקרב האחרון לאותו ערב.

כל הדרך הביתה במונית שתקנו, כל אחת שקועה במחשבות שלה. "אני מעריצה אותך ואני לא היחידה בין הבנות" נעמי אמרה לי כשחזרנו הביתה, מחייכת אלי, "רוצה תה?"

ישבנו ושתינו תה עם עוגיות מעמול שהבאתי מאמא, אחרי שסיפרתי לה שנעמי התלהבה מהם היא הכינה לי כמות מכובדת ולא עזרו לי התרוצים שאני נוסעת באוטובוסים וזה מכביד, היא אילצה אותי לקחת אותם.

למרות השעה המאוחרת נכנסנו יחד לאמבטיה החמה שהיא הכינה לנו, לא דיברנו על זה אבל היה ברור לשתינו שהלילה אנחנו ישנות יחד.

התמזמזנו באמבטיה. נשענתי עליה כמו בפעם ההיא, מוחצת את שדיה הרכים, והיא חיבקה אותי ושיחקה לי בציצים. "את יודעת? גמרתי כשניצחת אותה" נעמי לחשה לי כשאני שוכבת בזרועותיה והיא ממוללת לי בעדינות מפנקת את הפטמות, "לדעתי אף אחת לא תעז להזמין אותך יותר לקרב" היא המשיכה ולחשה בקול מגורה, "זאת אומרת חוץ מהקברנית, אני בטוחה שהיא תזמין אותך לקרב גומלין, תרצה לתקן את הרושם ולהחזיר לך על כל מה שעשית לה".

היד שלה החליקה וליטפה לי את שפתי הכוס, ליטוף עדין שהקרין זרמים מענגים בכול גופי. "נראית מצחיק היום עם התחתונים על הראש" ציחקקתי.

"מניאקית" היא צחקה, "ואת נראית מיליון דולר"

"קיימתי את ההבטחה שלי?" שאלתי בחיוך.

"קיימת"

"ומה זה אומר?",

"כוס אימך" היא צחקה, "שאני מנקה את המקלחת והשרותים עד סוף השנה".

"בעירום!" הדגשתי.

"בעירום" היא אישרה, "עכשיו בואי למיטה, 69 טוב יעזור לנו להרדם.

"שלי או שלך?" ציחקקתי.

"שלך".

הלכנו למיטה ועשינו 69 מפנק, לא רק נועה אלופה, גם נעמי, שלוש פעמים גמרתי אבל גם אני לא קוטלת קנים וגם אני הענקתי לה שלישית אורגזמות מפנקת.

אותו לילה ישנתי טוב, אפילו יותר מטוב, יותר טוב אפילו מהשינה אחרי אותם ביקורים ליליים "להשקות את המטע" עם אמנון.

לפרק הבא >>>>