מועדון קרב

למען הסר ספק: עלילת הסיפור, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דימיוני.  כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות של אנשים אמתיים, חיים או מתים, הרי הוא מקרי בהחלט.

אזהרה : הסיפור מכיל תאורי מין כוחניים בהסכמה ולא בכפיה!

פרולוג:

עד סוף הסמסטר הראשון כלום לא קרה לי, זאת אומרת היה לי ממוצע ציונים מעולה כי את רוב הזמן הגדשתי ללימודים, אבל בכל הקשור לבילויים וחיי חברה אז נָאדָה, גורנישט, שום דבר לא קרה והכל בגללי, לא ניסיתי, העדפתי לימודים, להוכיח לאותה מורה בתיכון האזורי שלנו ולמאבחנת ששלחה אותי להיות פקידה באיזה אפסנאות נידחת באוגמ"ר, ולא מדריכת כושר קרבי בסיירת כמו שרציתי, שהן טעו בגדול.

קוראים לי ענת, אני סטודנטית וגרתי בדירה קטנה עם שותפה, נעמי, היא עירונית בליינית ומוחצנת ואני מופנמת ממושב קטן בערבה ונכון שפעם הייתי שרלילה אבל מאז שעברתי לתל-אביב והתחלתי ללמוד באוניברסיטה הפכתי למאמא-טרזה.

מה שעניין את נעמי זה לבלות וכל המרבה הרי זה משובח, ומה שעניין אותי זה להצטיין בלימודים. שני ניגודים שהמכנה המשותף היחיד שמצאתי איתה זה שהיא אוהבת ניקיון, כמוני, שהיא לא מתערבת לי בעניינים, בדיוק כמו שאני לא מתערבת לה, ו…כושר, היא באיזה מכון כושר מפונפן ואני בריצות ארוכות ותרגילי טאי-צ'י לאורך הירקון או שפת הים, בקיצור גרות ביחד אבל חיות בנפרד!

מועדון קרב:

הספור התחיל בעצם בשעה מאוחרת מאד באחד הלילות, אחרי הרבה שעות לימוד אינטנסיבי ישבתי במטבח ושתיתי חליטת פרחי לבנדר עם שורש הולריאן כמו תמיד לפני השינה, מנסה להרגע אבל המחשבות שלי היו עדיין באותה סוגיה  שחקרתי, מנסה לנסח שוב את המסקנה כי לפעמים הניסוח הוא זה שהופך טוב-מאד למצויין.

הדלת נפתחה. שמעתי את נעמי נכנסת ואחרי רגע היא נעמדה בפתח המטבח ונשענה על המשקוף. "שמע ישראל" מלמלתי כשראיתי אותה, עומדת מולי ושדיה הגדולים לא משאירים ספק שהיא בלי חזיה, ואני מוכנה להשבע שכשהיא יצאה היא לבשה חזיה, שיערה סתור, וגם פה אני בטוחה שהיא יצאה מסורקת, והכי בולט ההליכה האיטית שלה, היא, שתמיד הולכת מהר, פסעה עכשיו לעבר הכסא במין הליכה כאילו מישהו היכה אותה או אולי אפילו גרוע מזה, מישהו אנס אותה ולא סתם אנס, עשה בה מעשה סדום! "מה קרה?" התענינתי.

"אהה, כלום"

"מה כלום? רוצה שאני אעשה לך תה?"

"כן, תודה" היא התיישבה בזהירות והיה ברור שכואב לה שם, בתחת.

הכנתי לה תה ארל גריי, התה שהיא אוהבת, והוספתי גם עוגיית מעמול-תמרים שאמא אפתה לי בביקור האחרון במושב. "מה קרה? ספרי, את נִרֶאת כאילו… כאילו…" נתקעתי, מובכת.

"כאילו מה?" היא ניסתה לחייך, אולי להרגיע, אבל בלי הרבה הצלחה.

"כאילו אנסו אותךְ" אמרתי במהירות, שלא אתחרט באמצע.

"דומה" נעמי חייכה מין חיוך מאולץ, "לא אונס, בהסכמה, הפסדתי במועדון הקרב".

"הפסדת? מועדון הקרב?? על מה את מדברת?"

"אל תגידי לי שאת לא שמעת על מועדון הקרב" היא הביטה בי כאילו נפלתי מהירח.

"לא".

"אני לא מאמינה, איפה נולדת?" היא ניסתה לצחקק.

"במושב, אי שם בערבה על כביש 90" עניתי לה את מה שתמיד אני עונה כששואלים אותי את השאלה הזאת.

"אני לא מאמינה" היא מילמלה לעצמה, "תגידי, את לא סטודנטית באוניברסיטה?" היא שאלה בציניות.

"כן".

"ואף פעם לא שמעת על מועדון הקרב?",

"לא".

"אני לא מאמינה" היא שוב מילמלה לעצמה, "מועדון הקרב זה מועדון הבנות הכי שווה שיש, רק בנות, בלי גברים, והבנות הכי שוות, או שאת שם או שאת לא קיימת".

"אז אם זה המועדון הכי שווה איך זה שאת חוזר משם מוכה וחבולה?"

"ובלי חזיה ותחתונים" היא השלימה את מה שלא העזתי להגיד, על התחתונים לא ידעתי, "ככה זה, כי הפסדתי".

"הפסדת במה?"

"בקרב, הזמינו אותי לקרב והפסדתי"

"איזה קרב? לפי איך שאת נראת הלכת שם מכות"

"לא מכות, היאבקות" היא תיקנה אותי, "מישהי הזמינה אותי לקרב והפסדתי".

"אוקיי, הפסדת, הבנתי, מה זה אומר?"

נעמי הביטה בי במין מבט בוחן, מהיום שעברנו לגור יחד לא דיברנו שיחה כזאת ארוכה, בטח לא אישית כל כך, "החוקים במועדון הם," היא התחילה, שוב עוצרת לשניה, אולי מהססת, "שהמפסידה עוברת השפלה! קודם היא צריכה להוריד ולתת למנצחת את התחתונים והחזיה שלה ואז הופכת לשפוטה שלה, נותנת למנצחת לעשות בה כל מה שבא לה"

"מה זאת אומרת כל מה שבא לה?" שאלתי, "גם, אהה, את יודעת?" הוספתי והסמקתי, לא מצליחה להגיד את מה שרציתי.

"הכל, בעיקר את ה-את יודעת" היא ציחקקה, "הכל, אחרי שאני עירומה מתחיל הזובור, כולם מסתכלים, זאת אומרת מי שלא צופה בקרב אחר, והיא מורידה אותי למצוץ לה ודופקת אותי עם הסטראפאון בכל מקום שאפשר, גם שם, בתחת, בגלל זה אני הולכת ככה".

"וזה שווה?" התעניינתי.

"כן".

"למה?".

"ככה, קודם כל את חלק מהבנות המקובלות, השוות, כאלה שהבנים מתחילים אתן, וחוץ מזה את תמיד מקווה לנצח, להיות זאת שחוגגת".

"וניצחת פעם?"

"כן, אבל יותר הפסדתי" היא חייכה במבוכה והפעם זה היה תורה להסמיק, "אבל זה שווה, גם אם את מפסידה, רק שהיום הזמינה אותי הקברנית, ככה כולם קוראים לה, מישהי שידעתי מראש שאין לי סיכוי מולה כי אף אחת עוד לא ניצחה אותה, ויותר מזה ידעתי שהיא הולכת לקרוע לי ת'צורה, לקבור את הסטראפאון שלה בתחת שלי".

"אז למה הסכמת?"

"ככה זה, אם לא הייתי מסכימה היו מגרשים אותי מהמועדון, זה החוק, כולנו הסכמנו לו כשהתקבלנו, קודם מפשיטים, אחר כך גוזזים את השיער ואז מגרשים ולא סתם, בדרך החוצה את עוברת בין שני טורים של בנות שבועטות לך בתחת, ואני לא רציתי שיגרשו אותי".

לרגע הייתה שתיקה, כל אחת מאִתנו שקועה במחשבות שלה. "תודה על התה" היא חייכה לעברי ושתתה עוד לגימה, "הייתי צריכה את זה ותגידי לאמא שלך תודה על העוגיה, היא מאד טעימה".

"על לא דבר" עניתי אוטומטית, "תגידי," עצרתי לשניה, מהססת, "אם זה לא מציצני מדי, את לסבית?".

"לא, למה?" היא ציחקקה, "לא שמעת את הבנים שהבאתי לחדר שלי?"

"שמעתי" הסמקתי, "אבל את יודעת, סקס של נשים"

"לא" היא צחקה, "רובנו שם חוגגות גם עם גברים," והיא עשתה תנועה גסה ביד כשאמרה חוגגות שלא השאירה ספק לאיזה חגיגה היא בדיוק מכוונת, "אם את רוצה תקראי לזה דו-מינית".

"ו…" התחלתי, מהססת, "אם אני ארצה להתקבל למועדון, מה אני צריכה לעשות?".

"את? את בטוחה?" היא שאלה בתמיהה וברור לי גם למה, לפי איך שהתנהגתי עד עכשיו אני לא בדיוק הטיפוס המתאים, "נראה לי שיאכלו אותך שם בלי מלח, יחגגו עליך" היא חייכה לעברי והפעם הבנתי שהיא מתכוונת למראה שלי, קטנה כזאת עדינה.

"אני חושבת על זה, השאלה אם אני עונה לתנאים?".

"את בתולה?" היא הפתיעה אותי.

"לא!" וזה היה לא של איך בכלל חשבת את זה? "נכון" ציחקקתי, "גרתי במושב אבל אני לא בתולה".

"אוקיי, אל תתרגזי, שאלתי כי לא מקבלים בתולות. עשית את זה פעם עם אשה?" היא עברה לשאלה הבאה.

"לא, למה?" שיקרתי,

"כי אנחנו רק נשים ואנחנו עושות סקס של נשים ואת צריכה לדעת שאת אוהבת את זה" וכנראה שהיא ראתה את האכזבה על פני, למרות שניסיתי להסתיר אותה, כי היא מייד הציעה, "אם באמת תרצי אנחנו יכולות לעשות את זה, את יודעת, שתנסי איתי ותראי אם זה מתאים לך"

"אוקיי," מילמלתי, ככה זה כשמשקרים, מה אני אגיד לה? שכבר עשיתי? "ומה עוד?" שאלתי.

"את צריכה ממליצה, מישהי שהיא חברה במועדון ותמליץ עליך" היא הביטה בי והוסיפה, "אם תרצי, ואם נעשה את זה ואני אראה שאת נהנית מזה, אני אוכל להמליץ עליך"

"מצויין, ועוד משהו?"

"כן, תצטרכי לעבור טקס חניכה, יפשיטו אותך לפני כולן ותדרשי להוכיח לכולן שאת בעניין סקס נשי, לרדת לפני כולן למנהלת הטקס, ולהוכיח שאת לא בתולה, לתת לה לדפוק אותך עם סטראפאון או אם היא תחליט לאונן על ה-"מפנק", זה שרפרף שתותב ניצב במרכזו".

"אוקיי, אני מסכימה" הפתעתי אותה ובאיזה שהוא מקום הפתעתי גם את עצמי, "מחר בערב!".

"מה מחר בערב?" נעמי שאלה.

"נעשה סקס של נשים".

נעמי הביטה בי שוב באותו מבט לא מאמין, "את בטוחה? לא שאכפת לי לשכב אתך אבל כמו שאת נראת את תהיי שם בשר תותחים, אני מזהירה אותך, יתקעו אותך כמו ברווזה במטווח" היא חייכה לעברי.

"אל יתהלל חוגר כמפתח" חייכתי חזרה ולשניה חלפה במוחי המחשבה שאולי בכלל אני יהירה מדי, בטוחה מדי בטאי-צ'י שלי.

"אוקיי, מחר, יש לנו דייט, ארוחת ערב וסקס של נשים" היא צחקה, "ועכשיו" היא קמה, מחזיקה את אחוריה הכואבים, "אני אלך לעשות אמבטיה חמה".

פעם ראשונה עם אשה.

ככל שהתקרב הערב הפרפרים בבטן שלי הלכו והתגברו. מצד אחד הלחיץ אותי לעשות את זה איתה, מה אם אני לא אוהב את זה? מה אם אני לא אצליח לספק אותה? ובכלל, הרבה ספורים שמעתי על יחסים עכורים בין שותפות לדירה, הרבה מריבות, ואצלנו היחסים מצויינים ואולי כל זה יקלקל את זה? ומצד שני הלחיץ אותי כל נושא הקרב, יש משהו בדבריה של נעמי, אני נראת קטנה ושברירית אבל איך אמר לי המאמן שלי, שדווקא זה הוא יתרון למי שלא מכיר אותי, אולי אני קטנה ושברירית אבל המדליות והגביעים בהם זכיתי בתחרויות קרב מגע וטאי-צ'י וממלאות את הארון בחדר שלי במושב היו צריכות להרגיע אותי ועדיין הספקות ניקרו במוחי אבל איך אומרים? פרה-פרה, קודם נעבור את הפעם הראשונה איתה, נראה עם העירוניות עושות את זה אחרת, ואז נדאג לקרבות.

כשחזרתי מהאוניברסיטה חיכה לי במטבח פתק עם הוראות, "הערב אני הבליינד-דייט שלך, הגבר שלך" והיא הוסיפה עוד הוראות כמו איפה נפגש, מתי, מה לא לעשות עד הפגישה למרות שנראה זו את זו בדירה ומה כן לעשות כשנפגש, להתנשק איתה על השפתיים, כמו שני אוהבים או אולי במקרה שלנו אוהבות!

יצאנו בנפרד, כאילו לשתי פגישות שונות, היא ראשונה ואני מעט אחריה. בדרך קיבלתי החלטה להתייחס לכל הערב הזה כמו שאני מתייחסת למבחן באוניברסיטה, לעשות את הכי טוב שאני יכולה, להצטיין!

נפגשנו במסעדה איטלקית קטנה קרוב לבית. למזלי הטוב כשנכנסתי הגישו לאחד השולחנות עוגת יום הולדת עם הרבה זיקוקים ושרו "יום הולדת שמח…" כך שכל המבטים הופנו לשם ולא לנשיקה שלי ושלה, נשיקה על השפתיים ולהפתעתי נהניתי ממנה.

הזמנו פיצה ורביולי בטטה והתחלקנו, האוכל השתלב נהדר עם יין הבית וכמו בפגישה ראשונה הצגנו אחת את השניה, פרטים שלא סיפרנו במשך כל הסמסטר שאנחנו גרות יחד אבל דבר אחד לא סיפרתי לה, על הטאי-צ'י והמדליות.

קינחנו בתה עם הרבה נענע וחלקנו טירמיסו, נעמי התעקשה שאנחנו חייבות משהו מתוק. "את בטוחה שאת רוצה לעשות את זה?" נעמי גחנה לעברי ולחשה לי כאילו ממתיקה איתי סוד כשכמעט וגמרתי את התה שלי.

"כן",

"אני לוקחת סיכון ואני חייבת להיות בטוחה כשאני ממליצה עליך, אם תתחרטי באמצע אני זאת שאצטרך להשלים את המבחן במקומך אז תהיה מוכנה להוכיח לי?",

"להוכיח לך? איך?",

"יש מבחן כזה, גם הממליצה שלי עשתה לי אותו, מין מסורת כזאת, תלכי לשרותים, תחשבי ואם את בטוחה תורידי את החזיה ותניחי אותה פה, במרכז השולחן!"

לרגע הייתי המומה, לא ידעתי מה להגיד או לעשות, אין ספק שהיא הצליחה להפתיע אותי אבל לקח לי עוד רגע להתעשת ולהחליט שאני עושה את זה, אם נעמי עם שדיי האשכוליות שלה עשתה את זה גם אני עם שדיי התפוז שלי מסוגלת. "אני בטוחה" חייכתי אליה וקמתי, "כבר חוזרת, אל תלכי לשום מקום" ציחקקתי ופניתי לכיוון השרותים, נכנסתי לאחד התאים, פשטתי במהירות את החולצה, הורדתי את החזיה שלי ולבשתי חזרה את החולצה. כשיצאתי מהתא הבטתי בעצמי במראה והסמקתי, הפטמות עמדו לי, נוקשות וזקורות, וניתן היה להבחין בהם מבעד לבד החולצה הדק, "תהיי חזקה" מלמלתי לעצמי וחזרתי לעבר השולחן של נעמי ו…אני יודעת שזה לא נכון אבל הרגשתי כאילו כולם מביטים בי, בפטמות שלי.

הנחתי את החזיה במרכז השולחן, בדיוק כמו שהיא ביקשה ממני, "כל הכבוד" היא חייכה אלי וסימנה בידה למלצרית להביא לה את החשבון. רק כשהמלצרית ניגשה וראיתי לאן היא מסתכלת הבנתי שהיא  רואה את החזיה שלי אבל הצלחתי לשמור על ארשת פנים שלווה, כאילו אין טבעי מזה שהחזיה שלי מונחת על השולחן.

נעמי שילמה את החשבון והשאירה טיפ נדיב, במושגים הכפריים שלי, "בואי" היא אספה את החזיה שלי והכניסה אותה לתיק שלה, "כמו שאת נראת את תחזרי הרבה הביתה בלי חזיה אז תתרגלי" היא ציחקקה והסבירה, "נלך הביתה" היא חייכה אלי, "בא לי עליך" והרגשתי את כף ידה מלטפת את ישבני, "ששש, תרגעי" היא לחשה לי כש-"מה את עושה?" חרישי נפלט לי, "ככה זה סקס של נשים, אם את לא רוצה תגידי עכשיו!" השלימה בקול תקיף.

"אני רוצה" לחשתי, "סליחה" והרגשתי שוב את כף ידה מלטפת את ישבני המוצק.

"תתפשטי!" היא הודיעה לי כשנכנסנו לדירה והתחילה להתפשט בעצמה, "הסוד של סקס נשי טוב זה לעשות לבת הזוג שלך את מה שאת היית רוצה שיעשו לך" היא התחילה להסביר תוך שאנחנו מתפשטות, "אבל בגלל שאף פעם לא עשו לך את לא יודעת מה את אוהבת אז אני אתחיל" היא נעמדה מולי עירומה, "וואו" היא הביטה בי וחייכה, "את יפה, יעמדו בתור כדי לטחון אותך" היא ציחקקה.

"קודם הן צריכות לנצח, לא?" התממתי.

"כן" היא צחקה, "קודם ילחמו אחר כך יטחנו" והפעם לא הגבתי, "יש כמה בוצ'ות שזה התחביב שלהן, להשפיל בחורות יפות אז תחשבי טוב אם תוכלי לעמוד בזה אבל עכשיו בואי" היא הובילה אותי אל הקיר, "תפשקי רגלים ותשעני" היא הצמידה את גבי אל הקיר וירדה על ברכיה בין רגליי, "ועכשיו תתמכרי, לא נראה לי שעוד הרבה פעמים יעשו לך את זה, תתמכרי אבל אל תשכחי ללמוד!" והיא הצמידה את שפתיה אל שפתי הכוס שלי בנשיקה תאוותנית, החדירה לתוכו את הלשון והתחילה לפנק אותי.

וואו, וואו ועוד וואו אחד, זאת לא הפעם הראשונה שיורדים לי, עשיתי את זה עם הבנים במושב ואני לא פראיירית, לא מצצתי למי שלא מצץ לי, אבל מסתבר שזה שונה, איכותי יותר, אם באמת נעמי עשתה לי מה שהיא רוצה שיעשו לה אז כנראה שהתאוריה שלה נכונה כי זה עבד, לא האמנתי שזה קורה לי אבל היא לא הייתה צריכה להתאמץ הרבה כדי לתת לי את האורגזמה הראשונה לאותו ערב, אורגזמה חזקה, עוצמתית, כזאת ששולחת זרמים נעימים בכל הגוף, מפוצצת זיקוקים מול העיניים ומרעידה את הברכיים, "רק שלא תיפלי לי" היא ציחקקה והפסיקה, "עוד לא גמרתי אתך, בואי" היא אחזה בידי, הובילה אותי למיטה שלה ודחפה אותי על הגב, "פישוק רחב!" היא נשכבה בין רגליי, "להמשיך?" היא ציחקקה ובלי לחכות לתשובה קברה את ראשה בין רגליי והתחברה שוב למעיין תשוקותי הגועש.

נעמי נגעה לי בדיוק בנקודות הנכונות, "זה הדגדגן, הוא רגיש ועדין אבל אין אשה שלא אוהבת שישחקו לה שם" היא הפסיקה לשניה כדי להסביר לי אחרי ששיחקה בה ושוב חזרה לפנק, מרעידה אותה עם הלשון ושולחת בתוכי זרמים של הנאה ותאווה, תופסת אותה בין שפתיה ומוצצת בעדינות, מתופפת עליה בזהירות עם שיניה ולא הייתי צריכה יותר כדי לגמור שוב, גמירה חזקה אפילו יותר מהקודמת ולמרות שהודעתי בקול שאני גומרת ולמרות ששפת הגוף שלי אותתה את זה גם אם היא חירשת, עדיין היא לא הפסיקה, "וזאת נקודת הג'י!" היא שוב הפסיקה כדי להסביר, לוקחת אוויר והחזירה את לשונה הארוכה עמוק לתוכי, נוגעת בנקודה שעל קיומה קראתי רק בספרים ו…כן! שולחת אותי אל עבר האורגזמה השלישית שלי, שיא שאף גבר לפניה לא הצליח לעשות לי, ושוב חוזרת אל הדגדגן הנפוח כדי לתת לי את הדחיפה האחרונה, זאת שגילתה לי מה זאת מולטי-אורגזמה!

"יש לך כוֹס טעים" היא נשכבה על הגב לצידי מתנשפת, "חבל רק שמנצחות אוהבות שיאכלו להן ת'מנוש ולא לאכול למפסידה" היא ציחקקה, "אבל אם תרצי אני מוכנה לאכול לך אותו שוב, אם תרצי להזמין אותי שוב לדייט" היא הוסיפה והפעם בקול רציני, ואולי כדי להוכיח לי שהיא באמת מתכוונת לזה היא גחנה מעליי ונישקה אותי על השפתיים, נותנת לי לטעום מטעמיי המרוחים על שפתיה, "אבל עכשיו תורך, אל תפחדי, אני אעזור לך" היא קמה במהירות, "נתחיל בעמידה" היא נשענה על הקיר ופישקה רגליים, "בואי!".

התחלתי עם הרבה חשש. קודם חששתי מהמקום שאני הולכת לדחוף בו את הלשון, בכל אופן אתם יודעים שם זה הפיפי, אבל גם לבנים מצצתי פיפיםJ, אחר כך חששתי מהטעם שלה, מה יקרה אם אני לא אוהב אותו? אבל את הטעם שלי דווקא אהבתי, ואז חששתי שאני לא אהיה מספיק טובה, החשש הכי גדול שלי, "אם לא תנסי לא תדעי" היא כאילו קראה את מחשבותיי, "יאללה, תתחילי, אני מבטיחה לעזור לך" ואני העברתי את קצה הלשון בין שפתי הכוס הנפוחות שלה, טועמת בפעם הראשונה את טעמה של נעמי ו…טעמתי שוב, הפעם ליקוק רציני יותר, ו…מודה, אהבתי, ועכשיו רק נשאר לי לספק אותה, לתת לה את מה שהיא נתנה לי וכמו כל דבר אצלי רציתי לעשות את זה הכי טוב.

למרות הזמן שעבר אני לא שוכחת את הפעם הראשונה שלי כשמושיקו, הקצין הצנחן, פתח אותי במושב האחורי של הטנדר של אבא שלו, אני בטוחה שאני אזכור את זה לעולם למרות שכאב לי וזה לא היה הסקס הכי משובח שהיה לי, אני בטוחה שגם את הפעם הראשונה שלי עם אשה אני לא אשכח לעולם, לטובה, וכנראה שגם את הפעם הראשונה עם נעמי אני לא אשכח ולא רק בגלל שלושת האורגזמות שהיא נתנה לי אלא גם בגלל מה שאני הצלחתי לתת לה!

מהרגע שהחדרתי את הלשון אל בין שפתי הכוס שלה ניסיתי לשחזר את מה שהיא עשתה לי ולהעזר באותם מאמרים שקראתי בגוגל לפני הפגישה על מבנה האנטומיה של האשה כדי להיות הכי טובה (כן, כזאת אני, יסודית, אפילו לדייט עם אשה אני מתכוננת) ובעזרתה של נעמי זה הצליח לי, "כן, טיפה ימינה, מתחמם, מתחמם! חם! כן, רותח! שם, בדיוק! מרגישה?" היא התנשפה וכיוונה אותי אל הדגדגן שלה, "כן, בזהירות, כן! תמצצי אותו!" היא המשיכה כשאחרי כמה ניסיונות הצלחתי לאחוז בו בשפתיי, "כן! אימא'לה, ככה, כן, תמשיכי, אימא'לה אני גומרת, אני גומרת! כן!!" והרגשתי איך היא הופכת עוד יותר רטובה שם בפנים ואת הטעם המתפשט בתוכו, טעם של אשה שגמרה, "כן, תמשיכי, עוד!" ואני המשכתי, ועוד איך המשכתי, בהתלהבות, בעזרתה גיליתי את נקודת הג'י שלה והובלתי אותה לעוד גמירה עוצמתית לפני שעברנו למיטה, לתרגול בשכיבה כמו שנעמי קראה לזה, לעוד שתי מולטי-אורגזמות שהענקתי לה (ומולטי אורגזמות זה הביטוי שהיא השתמשה כדי לתאר אותן) והחלק היותר טוב, מבחינתי, זה שעשיתי את זה בלי שהיא תעזור לי, בעצמי, והחלק העוד יותר טוב, שוב מבחינתי, זה שבפעם האחרונה גם אני גמרתי! כן, לא סיפרתי לה, התביישתי, אבל הייתי כל כך חרמנית שדחפתי יד ואוננתי על האגרוף בזמן שפינקתי אותה וככה יצא שגמרנו ביחד.

"וואו, יאהבו אותך שם" נעמי התנשפה אחרי שהיא הזמינה אותי לשכב לצידה, "אני מקווה שאת לא פראיירית, שמדי פעם גם תצליחי לנצח ולא רק תהיי בשר תותחים" היא חייכה והתיישבה במיטה, פותחת את המגירה בשידה שבצד ושולפת סטראפאון, "עכשיו בא לי לזיין אותך" היא נעמדה על הברכיים והתחילה להלביש לעצמה את הסטראפאון.

מה זה סטראפאון אני יודעת, ראיתי את זה בכמה סרטים כחולים שאחד החברים שלי היה מראה לי במחשב כמשחק מקדים, אבל זאת הפעם ראשונה שאני רואה את זה במציאות, בטח שמישהי דוחפת לי אותו. היו לו רצועות עור ארוכות ותותב שחור, די גדול, והיא הצמידה אותו לערוותה וקשרה והידקה את הרצועות. "העמידה המועדפת על המנצחות היא דוגי-סטייל, מכירה?"

"מכירה" חייכתי חזרה ונעמדתי על ארבע, "אולי הייתי בתולה עם אשה אבל עם גברים עשיתי את זה וגם עליהם זאת תנוחה אהובה".

"כן, רק שאצלנו נהוג שהמפסידה עומדת קצת אחרת" היא הסבירה, "קודם כל תשעני על המרפקים, לא על כפות הידים, עכשיו תורידי את הראש עד המיטה, יופי, עכשיו תפשקי יותר רגליים, כן, ככה, ועכשיו תגביהי את הישבן ותנענעי אותו בתנועת כניעה" היא טפחה על ישבני כשהיא ניצבת על ברכיה לצידי, "כן, ככה מפסידה צריכה לעמוד לפני המנצחת שלה ולתת לה לדפוק אותה, איפה שהיא רוצה וכמה שהיא רוצה, גם כאן, בתחת!" ובלי שהתכוננתי היא דחפה לי אצבע לפתח הצר של פי הטבעת המכווץ ורעד עבר בגופי, "אל תפחדי" היא צחקה, "לי בא על הכּוּס החמוד שלך אבל קודם נעשה מה שכל המנצחות אוהבות לעשות למפסידות," היא נעמדה מולי והגישה לי את התותב אל הפה, "קודם תמצצי לי!"

מצצתי לה, לא פעם הראשונה שאני מוצצת זין אבל פעם ראשונה שאני מוצצת זיין מפלסטיק, או לטקס, או אלוהים יודע מאיזה סוג גומי מייצרים תותבים כאלה, ומה אני אגיד לכם, במקרה הזה המוצר המקורי הוא העדיף, למצוץ זיין של גבר זה הרבה יותר נעים, גם כאלה יותר גדולים מהתותב הזה, ובכל זאת השקעתי, מצצתי כמו שאני יודעת למצוץ ואני יודעת, יותר מאחד שמצצתי לו אמר לי את זה.

"אוקיי, נעבור לדבר האמיתי" היא משכה את התותב מפי ועברה לעמוד מאחורי, "תרדי לדוגי!" היא החזירה אותי לאותה עמידה שבה ראשי מורד ונושק למזרון ואחורי מוגבהים, "כן, ככה, יופי" היא ציחקקה והרגשתי איך היא מכוונת את התותב אל בין שפתי הכוס שלי ולוחצת, "תתכונני!" היא הכריזה בקול ודחפה לתוכי את התותב בתנועת אגן חזקה.

התותב היה רטוב מהרוק שלי אבל מה שגרם לו להחליק בקלות לתוכי הייתה העובדה שהייתי רטובה מאד שם בפנים, משומנת היטב באותו עסיס תאווה נשי שלי מכל הגמירות שגמרתי. "אני מזיינת אותך" היא אחזה במותני בשתי ידיה ופמפמה בי בתנועות ארוכות וחזקות, מרעידה את גופי בכל נעיצה חזקה שלה, מרקידה את שדיי התלויים.

נעמי גנחה בכל פעם שנעצה בתוכי את התותב המוצמד לערוותה, גניחת הנאה כזאת ואני הצטרפתי אליה, מוסיפה גניחות תאוותנית וקולניות משלי. לא חשבתי שהתותב הקר והמנוכר יצליח לעשות לי את זה אבל השפשוף שלו בשפתי הכוס המגורות שלי הפך אותי חרמנית, מיוחמת, וגניחות ההנאה התאוותניות שלי רק התגברו, "כן" התנשפתי בקול והרגשתי איך הפטמות שלי הופכות לאבן, "כן, הנה! זה בא" בישרתי בקול ונעמי הגבירה עוד יותר את הקצב, מתנשפת גם היא בכבדות, "כן, הנה! זה בא! זה בא לי!" התנשפתי וחנקתי צווחה, לא נעים מהשכנים, "כן! זהו! זה בא! כן!!" הרגשתי איך היא נצמדת אלי חזק מאחור ודוחפת את כל התותב הכי עמוק שהצליחה, "כן-ן-ן-ן-ן-!" גמרתי בסערה ונפלתי על המיטה ונעמי עלי, שוכבת, תקועה, מתנשפת בקול, שדיה הגדולים נמחצים אל גבי והרגשתי איך הלב שלה דופק במהירות ו…לא זזה.

רגע ארוך היא שכבה עלי ככה ושתינו מתנשפות ושותקות. "גמרת?" שברתי בסוף את השתיקה.

"כן" היא התנשפה ולמרות שלא ראיתי ידעתי שהיא מחייכת באושר, "וואו, גמירה מארץ הגמירות" היא ציחקקה, "לא צריך יותר מאחת כזאת, היא מספיקה לשבוע" נעמי המשיכה והתגלגלה מעליי, "בואי, אני מכינה אמבטיה, אין כמו אמבטיה חמה משותפת כדי לסיים ערב של תשוקה נשית במיטבה.

ישבנו באמבטיה, והתמכרנו למים החמים והנעימים, שותקות, שקועות במחשבות, אני לא יודעת על מה היא חשבה אבל אני שִיחזרתי בראשי את מה שרק הרגע עשיתי.

נעמי נשענה עם הגב על מגבת שהניחה על דופן האמבטיה, רגליה מפושקות ואני יושבת בינם ונשענת עליה, מועכת את שדיה הרכים ומרגישה את דקירות הפטמות הנוקשות בגבי, ידיה של נעמי עטפו אותי, מחבקות ומשחקות לי בציצים, ממוללות בעדינות את הפטמות.

"את עדיין רוצה?" נעמי קטעה את הדממה ולחשה לי באוזן.

"כן" לחשתי חזרה.

"אז אני אמליץ עליך".

"תודה".

"מחר אני אדבר אתן, בכל מפגש מקבלים מקסימום שתיים, אני מקווה שיש עדיין מקום פנוי במפגש הבא".

"תודה".

"יש עוד כמה דברים שאת צריכה לדעת, לא משהו שלדעתי ישנה את החלטתךְ".

"מה?".

"המפגשים עולים כסף, לא הרבה, רק כדי לכסות את המקום והשתיה. בפעם הראשונה, במבחן קבלה, זה בחינם אבל אחרי המבחן את לא תוכלי להלחם בקרב, לא להזמין ולא שיזמינו אותך, את תהיי מלצרית, זאת שמחלקת שתיה לבנות שנלחמות, זה במיוחד כדי שתוכלי להסתובב ולראות מקרוב מה אנחנו עושות שם, מין צ'אנס אחרון להחליט אם את באמת רוצה".

"אוקיי, עדיין רוצה".

"ועוד משהו שחשוב שתכירי, בכל מפגש כזה יש שלושה סוגים של משתתפות, הראשונות הן הקהל, הצופות, הן לבושות וכל מה שמותר להן זה להסתכל ולהמר"

"להמר?" קטעתי אותה בקול תמה.

"כן, לפני כל קרב יש אפשרות להמר על המנצחת, אנחנו לא מהמרות על כסף, אנחנו מהמרות על החזיה או התחתונים, ובסוף הקרב מי שהימרה על המנצחת מקבלת את הפריט שלה חזרה וגם חזיה או תחתונים של מי שהפסידה בהימור" היא עצרה רגע, כאילו מחכה לראות אם לא ברור לי ומאחר ושתקתי היא המשיכה, "הסוג השני והחשוב הם הלוחמות, הן מסתובבות רק עם חזיה ותחתונים, תחתוני ביקיני או חוטיני לא משהו אחר כי ככה נלחמים אצלנו, ורק לוחמת יכולה להזמין לקרב לוחמת אחרת!" ושוב היא עצרה לשניה והמשיכה, "והסוג השלישי הן השבויות, המפסידות, אחרי הזובור שהן עוברות בסוף הקרב הן נשארות שבויות של המנצחת ועד סוף הערב היא יכולה להשתמש בהם, לדרוש שהן ישרתו אותה בכל דרך שתחפוץ".

"וזהו?" חייכתי, "עוד משהו שאני צריכה לדעת?"

"כן, מותר להזמין לקרב כל מי שהולכת עם תחתונים וחזיה, גם כאלה שניצחו פעם באותו ערב, ואם מנצחים אותן אז כל השלל והשבויות שלהן עובר למנצחת!"

"שלל?"

"כן, את יודעת, התחתונים והחזיה, אנחנו קוראות לזה שלל כי זה נשאר אצלנו גם אחרי הערב".

"אוקיי" הסתובבתי אליה ונישקתי אותה על השפתיים, "אני רוצה, תקבעי לי מועד למבחן".

כבר למחרת בערב היא הודיעה לי שהיא דיברה עם מי שצריך ובמפגש הקרוב, ביום חמישי בעוד שבועיים, יהיה לי את מבחן הקבלה. יצאנו לחגוג, טוב לא ממש חגיגה, היא קפה עם חלב סויה, אני חליטת תה עם לואיזה, ואקלר אחד לשתינו בארקפה אבל כשחזרנו הזמנתי אותה לישון במיטה שלי, טוב, לא ישר לישון, קודם פינוק משותף, 69, ורק אז לישון, שכבנו כפיות כשאני זאת הצמודה אל הגב שלה, מחבקת אותה וממזמזת לה את השד הגדול, "אבל זה לא במקום גברים" היא לחשה לי בקול מנומנם.

"לא, זה לא במקום גברים, זה בנוסף" לחשתי לה חזרה.

 

להמשך >>>>>>