מדאם – חלק ראשון

כל חלקי הסיפור : חלק 1, חלק 2, חלק 3, חלק 4, חלק 5, חלק 6, חלק 7

הקדמה-

סקס עושים באהבה או לא עושים בכלל (נכון, גם חומוס), זו דרך חיים, לא סתם אמירה. בחיים האישיים שלי, אני נגד סקס בתשלום או בכפיה )אולי אני נאיבית מדי, זה מה יש(. אבל מסתבר שהתופעה היא לא כ"כ קטנה כמו שחשבתי. בציבור הכללי וגם בציבור הדתי-חרדי. מתחקיר קטן מסתבר שיש הבדל בין המגזרים השונים, הסיפור שלי ינסה להציג את הסיפורים של הבנות החרדיות שנגררו לזה (נגררו, כי אף אחת לא עושה את זה מרצון מלא וחופשי, אלא מנסיבות מצערות כאלה ואחרות.)

כל קשר בין המקרים, השמות והסיפור בכלל, מקרי בהחלט, ואינו קשור למציאות. 

מדאם.

הכינוי מדאם, מתייחס לאשה אשר מנהלת קשרים מול גברים עשירים ע"מ לבסס את מעמדה הכלכלי. נגזר מסיפורה של מאדאם דו בארי, שכבר בשנת 1763 הפכה לפילגש בתשלום של דוכסי צרפת.

תמר, חלק ראשון-

היא התעוררה במיטה ולא הבינה מה היא עושה בה, לקח לה זמן לקלוט את החדר והאווירה, כדי להזכר .

*

תמי נולדה לבית חרדי נורמטיבי, היא למדה בבית יעקב, בסמינר, והמשיכה הישר למסלול הוראה. בשנה הראשונה ללימודים היא פגשה את בעלה, בחור מהקהילה שהוצע לה בשידוך. הכל היה נראה על פניו מושלם. כשתמי נכנסה להריון הראשון חצי שנה לאחר החתונה, לא היו שמחים מהם בעולם, איזו ברכה .

אבל, כבר מהחודש השני התחילו הדימומים, והרופא אסר עליהם להיות ביחד, ע"מלא לסכן חלילה את ההריון. תמי הוכנסה לשמירת הריון, ובעלה הוכנס ל"עוצר "מבחינתו. עד שהוא כבר הרגיש את טעם הסקס עם אשתו היפה, נאסר עליו ליהנות ממנה. לא היה גבר יותר מדוכא ממנו, הלימוד שלו הלך והתדרדר, והעזרה בבית גם היא בהתאם .

"אני מבקש ממך אישור ללכת לאשה אחרת" הוא אמר לה בוקר אחד, כשהריונה הגיע לחציו "אני לא יכול יותר, אני מאונן לעצמי במקלחת, אבל זה לא אותו דבר ."

תמי רק שילחה אותו מעליה בכעס עצור "אני סובלת כל כך, נאבקת כל יום על ההריון, וזה מה שיש לך בראש "?

בעלה יצא מהבית, ומחשבות שונות רצות במוחו. חבר שראה במצוקתו, הציע לו לבוא לשחק איתם קצת, להשתחרר מהעומס. ואז הוא למד את נפלאות הפוקר ,ההימורים, את הריגוש שזה נותן לו, כמעט כמו בסקס, ולפעמים הרבה יותר. הדרך מסתם משחק עם חברים, ועד החיפוש אחרי משחק עם גדולים יותר בתחום, היתהמהירה מדי. חברים התריעו בפניו שיתחיל להוריד הילוך, שהוא משחק באש, אבל הוא לא הקשיב. כל כולו היה בתוך הריגוש של הניצחונות וגם של ההפסדים. אלא שההפסדים הלכו ותפחו, ואיתם פחתו השעות שהוא עוד למד משהו, שהוא עוד היה בבית. לחדר לידה תמי הגיעה עם אמה בלבד, מנסה לשווא להסתיר את מורת רוחה שבעלה לא איתה.

ימי השגרה נכנסו עם התינוקת הקטנה, תמי עדיין אסורה, והדימום לא נגמר. תמי הרגישה את המתח ביניהם הולך וגובר. ואת חשבון הבנק הולך ומתדלדל. בעלה פנה להורים שלו לבקשת עזרה כספית קטנה, משהו בשביל הלידה. אלא שהם שכבר הבינו שהבן שלהם מדרדר מהר מאוד, לא נענו לו, במחשבה שזה יגרום לו להפסיק את ההימורים. אלא שזה לא עזר לו להיגמל, אולי אפילו להפך, כשראה

שגם הורים שלו מפנים לו גב ואצבע מאשימה על מצב הבית שלו, הוא רק הלך ושקע יותר ויותר בחדרי המשחקים. כשהנושים דפקו על דלת ביתה, תמי ישבה להניק את התינוקת, מנסה להרגיע אותה לקול הדפיקות הרמות. לבסוף היא קמה לפתוח, חוששת מהבאות.

"שלום לך גברת, הבעל נמצא?" שאל אותה בחור לבוש כחרדי, אך מראה גופו לא תאם למה שתמי הורגלה.

"לא, הוא אמור להיות בכולל. אפשר לעזור"? היא קיוותה בכל מאודה שהוא אכן בכולל.

"רק תמסרי לו, שלא ישכח את הפגישה שלנו, מחר בשש בערב. וגברת, תגידי לו בלי משחקים" הוא חייך וסב על עקביו, משאיר את תמי תוהה מי היה הבחור. כשבעלה הגיע, היא ראתה איך הוא נלחץ כשהיא תארה לו את הבחור החרדי שחיפש אותו "הכל בסדר?" היא שאלה בדאגה, תוהה עד כמה היא מכירה את האיש לו נישאה רק לפני שנה.

"כן, עניינים שלי, אל תתערבי" הוא אמר בכעס ויצא למרפסת לעשן. תמי נכנסה לבד למיטה, המחשבות היכו בה. היא כבר הבינה שהם בקשיים כספיים כשפנה להורים שלו בבקשת עזרה, אבל אולי הוא לווה כסף בשוק האפור? אולי הוא הסתבך במשהו אחר? לא היה לה מושג. מחר בבוקר היא תנסה להתעמת איתו על זה, היא רוצה לדעת את גודל הצרה.

הבוקר עלה, ואתו שקט חשוד השתרר בבית. תמי רגילה לרעש של בעלה שיוצא בבוקר לתפילה, חוזר, ההתעסקות במטבח. והיום, כלום. היא קמה בחשש מהמיטה, נגשת לשרותים. בעלה היה מוטל על רצפת האמבטיה, מכחיל. ניידת טיפול נמרץ הוזעקה למקום, הוא פונה לבית החולים הקרוב, ושם לאחר כמה שעות, נקבע מותו. כנראה התקף חרדה רציני, או אולי דום לב, אמרו הרופאים ,מנחמים את האלמנה הצעירה, רק בת 21…

השבעה היתה בבית של הזוג הצעיר, התינוקת עברה מיד ליד, מודעת ככל הנראה לחיים שאותם יגזר עליה לחיות. ביום האחרון נכנס בחור צנום לנחם, ניגש מיד

לתמי והושיט לה כרטיס ביקור "אם תצטרכי כסף, תתקשרי אליה" ויצא. תמי הכניסה את הכרטיס לכיס, לא מעיפה בו מבט שני. ההורים של בעלה כבר הודיעו לה שמבחינתם היא אחראית למות הבן האהוב, מאז החתונה הלך מצבו והדרדר ,הם איתה לא רוצים שום קשר. אמא של תמי נשארה לעזור לה לסדר את הבית אחרי שכל המנחמים יצאו, בוכה בסתר ליבה על השידוך הנוראי שהם הסכימו לו מהר כ"כ. במהלך השבעה היא הביטה מהצד וראתה את השיחות מהחברים שהגיעו, אם הם רק היו מודעים למצב הבחור לפני… עכשיו רק נשאר לה לחבק את תמי, כי כלכלית היא לא ממש תוכל לתמוך בה לאורך זמן, יש להם בבית עוד 8 ילדים לחתן..

הימים עברו על תמי במין שגרה מוזרה, היא התחילה לעבוד בתור עוזרת במעון ,העיקר להתחיל לקבל משכורת מסודרת. מדי פעם היה מגיע מכתב מהבנק בו כתוב המספר הלא הגיוני שאותו היא חייבת לבנק, הכל ממה שבעלה לקח והלווה ,בלי ידיעתה. היא הצליחה להסתדר ככה כמה חודשים, עד שהבחור שהיא זכרה טוב דפק שוב על דלת הבית. תמי חששה לפתוח את הדלת אבל הדפיקות לא הפסיקו.

"כן, מה אפשר לעזור?" היא פתחה את הדלת כדי סדק בלבד.

"בעלך עזב את העולם עם חוב קטן, אני מצפה שתשלמי את החוב" המבט שלו נח עליה, מאיים "נדבר על פריסת התשלומים בחוץ או בבית"?

היא פתחה את הדלת בלית בררה, ונתנה לו להיכנס. הבחור התיישב על הספה הדלה, מתרווח "טוב, אני משאיר לך פה דף עם פרטי החוב, והזמן האחרון לפירעון .

אני מצפה ממך לעמוד בהתחיבויות של בעלך.." כאילו שהוא משאיר לה ברירה אחרת "אני רק השליח, בעלי החוב הרבה פחות נחמדים ממני, וחבל עליך, בחורה צעירה עם תינוקת קטנה" למשמע התינוקת, תמי התכווצה לרגע "אני אשלם את הכל, רק תנו לי זמן."

הבחור הסתכל עליה שוב "ב'שבעה' קבלת כרטיס ביקור של מישהי שאולי תוכל לעזור לך, שיהיה בהצלחה" הוא קם ויצא כלעומת שבא, והשאיר את תמי ההמומה

בסלון. חיפוש בין כיסי הבגדים הוביל אותה לכרטיס קטן : מחפשת חלק שני בחיים? אני פה כדי למצוא לך. תתקשרי עוד היום..

תמי לא הבינה את הקשר, היא אלמנה בקושי שלושה חודשים, וכבר למצוא מישהו אחר? ומה הקשר לחוב העצום שבעלה השאיר? אולי יש להם קרן עזרה? טוב, מה יש לה להפסיד. ביד רועדת היא חייגה את המספר , קול נשי ענה לה בצד השני

"שלום יקירתי, איך אני יכולה לעזור לך"?

"אה" תמי גמגמה "קיבלתי את הכרטיס שלך ממישהו, האמת אין לי באמת מושג למה התקשרתי" היא כבר התלבטה אם לנתק.

"מותק, תקשיבי לי רגע. ממי קבלת את הכרטיס, ספרי לי הכל."

תמי ספרה בקווים כללים על החובות של בעלה ועל המוות הפתאומי, והבחור שהביא לה את הכרטיס, ואז על הגבר החרדי שהזכיר לה אותו.

"אוי, מוטי ביקר אצלך… אני יכולה לעזור לך בשמחה. את יודעת מה טיב השרות שאני דואגת לו?" תמי לא ידעה, היא התביישה לשאול "אני מבינה לפי השקט שלא .

אז ככה, אני מציעה לך משכורת יפה, מעבר למה שאת מרוויחה היום. את בעצם לא מפסיקה את העבודה שלך, אלא בשעות הפנאי אני דואגת לך לחוויה מהנה עם מישהו, שישלם לך בעין יפה" הגברת השתתקה ותמי ניסתה לעבד את המידע.

"את בעצם רוצה שאני אהיה… "היה לה קשה לסיים את המשפט, רק המחשבה על להיות פרוצה הרעידה אותה.

"תהיי מה? יקירתי, את לבד, את לא אשת איש. אין לך בעיה לעזור לגבר להרגיש יותר טוב. ואת עוד צעירה ויפה… והם משלמים טוב, ממש טוב."

תמי היססה לרגע "מה זה טוב? כמה משלמים?" היא לא האמינה שהיא ממש שואלת את השאלה הזו.

"תלוי בנתונים שלך ילדונת. אני מבינה שאם קבלת את הכרטיס שלי, את כנראה עומדת בסטנדרטים שלי. בואי תנסי פעם אחת ותראי אם זה מתאים לך. ותקני

בבקשה טלפון חכם, כזה ששולח תמונות, עם קו לא כשר. אליו אני אשלח לך את הלקוח הראשון שלך". השיחה נסגרה ותמי הביטה על עצמה המומה במראה, האםבזה הרגע היא הסכימה למכור את גופה תמורת סכום כסף? אם עד עכשיו היא כעסה על בעלה שככה עזב אותה לשרוד ולשלם את החוב שלו, עכשיו היא שנאה אותו ממש, לאיזה מדרגה הוא הוריד אותה בלי ידיעתו…

*

השיחה הגיעה אליה בשעות הערב המאוחרות, היא מראש בקשה מהגברת שבמשך היום כשהיא בעבודה או עם הילדה הקטנה, לא יתקשרו אליה. הטלפון הוורוד צלצל ותמי קפצה, מתיישבת על קצה המיטה היא ענתה לטלפון. "שלום "הקול שלה רעד קצת, היא ניסתה לנשום עמוק, נזכרת בעצות שהגברת נתנה לה מוקדם באותו היום.

הקול הגברי הפתיע אותה קצת "שלום לך, קבלתי את המספר שלך" הוא היסס לרגע, כנראה גם לו זו הפעם הראשונה, תמי חשבה "רוצה לספר לי קצת על עצמך?" הוא שאל.

"אני בחורה צעירה, ליטאית, אלמנה לצערי הרב" היא נגבה דמעה סוררת והמשיכה "אני בהירת עור ושיער, אומרים לי שאני יפה" היא חייכה לעצמה.

"יש לך חיוך יפה? אני חושב שאני ממש רואה אותו עכשיו" הוא ענה לה. הגברת הסבירה לה לא להכנס לשיחות סרק לפני שמדברים על הכסף, כמה שהיא שיננה לעצמה מה להגיד, המילים ברחו לה פתאום. "תשמע, לא נעים לי לקטוע את השיחה ככה, אבל רק להבהיר מראש, יש עלות לכל החוויה הזו. גם אם זה לא יגיע רחוק מדי" כמה היא קיוותה שזה לא ירחיק לה, להכנס למיטה עם גבר אחר, רק המחשבה גרמה לה לבחילה "בהנחה שניפגש, המחיר לפגישה ראשונה הוא 2500 ₪, בפגישה הראשונה אנחנו עושים היכרות, בשום צורה זה לא יגיע למיטה. אח"כ נקבע את המשך צורת המפגשים והתשלומים עליהם ,מקובל עליך?" היא פחדה לשמוע את התשובה, אבל הגבר מעבר לקו ענה לה מיד "ברור לגמרי, ואם את רוצה דמי רצינות מראש, אז תמורת שיחה עכשיו של חצי שעה, אני אוסיף לך 200 ₪" תמי כמעט התרגשה למשמע הסכום, ככה בלי להתווכח, היא תרוויח משכורת חצי חודשית. השיחה המשיכה ביניהם עוד דקות ארוכות, היא סיפרה קצת על עצמה, נמנעת מלספר פרטים מדוייקים, והוא סיפר על העסקים שלו ברחבי העולם, על הריגושים שהוא אוהב "מסכימה לשלוח לי תמונה שלך? בלי פנים, רק הגוף, שאני אדע למה לצפות" היא פחדה מזה, היא התאמנה כל היום על צילום

עצמי עם הנייד החדש, ועדיין לא הרגישה מספיק בטוחה בעצמה. "טוב, זה יקח לי רגע" היא עמדה מול המראה בחדר, מסדרת את החצאית והחולצה, דואגת שהתמונה תהיה ללא הראש שלה, ללא הפנים הרועדות, והיא לחצה על 'שלח ,'

מקווה שהתמונה תהיה מספקת. ההודעה חזרה היתה מיידית "זה טוב מאוד, בפעםהבאה ,החולצה נראית לי מיותרת, אבל על התמונה הזו, אני מבטיח להוסיף עוד 200 " הם קבעו להיפגש כבר למחרת היום בערב, במקום ניטרלי במרכז העיר רמת גן, לא קרוב מדי לאף אחד מהם.

תמי הייתה בלחץ נוראי מהפגישה והגברת הרגיעה אותה, זה רק פגישה ראשונה ,לא יקרה כלום אם היא לא תרצה. והכסף, אולי זה היה הדבר שהכי הרגיע אותה ,לדעת שהיא תתחיל לכסות את החוב מהר. היא לבשה שמלה שחורה נחמדה שהיא קנתה פעם מזמן, והלכה איתה רק פעם אחת. כפתורים קטנים סגרו את השמלה בחלקה הקדמי, מחלקים את גופה העדין לשני חלקים שווים. קצת איפור

עדין, לא להראות זונה חס וחלילה. היא חובשת את הפאה החגיגית שלה, קאסטם טבעית, יפה ומחמיאה, תיק קטן, להניח בו את השטרות והיא כבר על האוטובוס לרמת גן. מעניין מה חושבים עלי האנשים, היא חושבת לרגע, מחייכת לעצמה. היא רואה את התחנה בה הם קבעו להיפגש, כמובן שהיא הקדימה בכמה דקות. את האוטובוס עוקף רכב שחור גדול, בדיוק כשהיא יורדת, הלב שלה מחסיר פעימה ,הוא הגיע. היא נגשת ברגליים רועדות אל התחנה, לא יודעת את מי היא אמורה לפגוש.

"שלום" מחייך אליה גבר נחמד "אותך אני אוסף, נכון?" במבט ראשון תמי בחנה אותו, מעריכה שהוא סביב גיל הארבעים, חסיד בטוח, עוד לא החליטה לאיזו חסידות לסווג אותו, היא נכנסת לרכב מקדימה וחוגרת.

"כן, נעים מאוד" הוא מגיש לה יד ללחיצה " נעים מאוד ל.. איך אמרת שקוראים לך "?

תמי זכרה את ההוראות, לא לתת את הפרטים האמיתיים שלה, אבל השם פשוט נפלט לה בלי מחשבה "תמר, נעים לי מאוד" היא לחצה את ידו החמה, פעם ראשונה שהיא נוגעת בגבר אחר, המחשבה הרעידה אותה.

"תמר, כמו תמר המקראית?" הוא חייך אליה, חושף חיוך מושלם "מקווה שלא תציגי את מקלי ותחשפי אותי בכיכר העיר"

"אל תדאג, אם תמלא את ההתחיבויות שלך, ולא תתחמק מהם, הפרטים האישיים ישארו אצלי ורק אצלי" היא הרגישה עכשיו במקום של כח מולו, ככה היא צריכה להיות .

"ומה שמך, לא זוכרת שציינת?" היא שאלה.

"לא יהודה, זה בטוח" שוב חיוך, לזה היא תצליח להתרגל "בואי נקרא לי נח ,מבטיח לך שיהיה לך הכי נח איתי."

הוא נסע עוד קצת, מתרחק מהמולת העיר הגדולה "לאן את רוצה שניסע"? תמי לא ממש חשבה על זה "לא משנה לי, רק שיהיה שקט, שנוכל להכיר אחד את השניה קצת" . נח המשיך לסוע בשתיקה מהולה במתח "יפו זה בסדר? שניה אני מסדר לנו מקום רגוע" מבחינתה זה היה בסדר. נח דבר עם חבר בנייד כמה מילים באידיש, תמי לא הבינה כלום, רק לפני החיוך של נח, היה ברור שהוא קבל את מה שרצה, "מעולה, יש לנו את חדר VIP אצל חבר שלי, אל תדאגי, הוא היה בחסידות ויצא לפני כמה שנים, אבל עוד זוכר טובה למי שצריך" ממש תוך כמה דקות הם הגיעו ליפו, נח החנה ברחוב צדדי סמוך למסעדה גדולה, הדלת האחורית היתה פתוחה והם נכנסו דרכה ישר לחדר מרווח, עם ספות מעוצבות ובר משקאות בצד.

"לפני הכל, יש פה מעטפה עם 400 שח, אותם אני חייב לך בלי קשר לפגישה ,המעטפה השניה מחכה פה גם, ניתן לך בסוף?" הוא קרץ אליה ותמי חששה לרגע ,שמא הכסף הגדול מתרחק ממנה "אני מעדיפה עכשיו, יש נהלים. אני לא אוהבת

את ההתעסקות הזו, בא נסיים עם זה וזהו" היא מקווה שהיא הייתה מספיק ברורה .

למראה המעטפה שיצאה מכיס החולצה הלבנה, היא הבינה שהצליחה. ביד רועדת היא הכניסה את המעטפות לתיק הקטן, לא מתעכבת לספור.

"יפה, אז עכשיו אנחנו יכולים להתקדם?" נח שאל, בקול עורג, מזמין אותה לשבת לידו על הספה, מניח את ידו על ירכה "זה בסדר ככה, נכון"? תמי רק הנהנה "תמר ,את כ"כ יפה" הוא ליטף את קו הלחי שלה באצבע בודדת "בואי, תתקרבי אלי קצת ,מבטיח שאני לא נושך". תמי התקרבה אליו קצת, ישובה על הספה לצידו. "אז תמר ,אני פשוט נהנה להגות את שמך, להביט בך, מה את רוצה שיקרה עכשיו?" היא לא ידעה, באמת שלא. היא הבינה מהגברת שאין מגע של ממש בפגישה הראשונה ,אבל היא לא ידעה מה כן.

שפתיו של נח נשקו את פרק ידה, שהיה כעת קרוב אל פיו "הריח שלך משגע אותי ,מגע העור שלך נעים לי כל כך. מקווה שאני לא מביך אותך מדי" הוא רצה לרוץ איתה קדימה, מצד שני הוא בקש בכוונה מישהי חדשה בתחום, הוא רצה ללכת בקצב האיטי של ההתחלה, להרגיש את כל ההתרגשות של הפעם הראשונה שלה עם מישהו אחר. הוא בטוח שיש התרגשות, גם אם בשורה התחתונה הוא משלם לה על זה.

"אני בסדר" היא לחשה, בולעת את הרוק מהפה היבש "אני רק.." לא יודעת איך להמשיך, נגמרו לה המילים.

נח הניח את ידו על עורפה, מרגיש את שיער הפאה בין אצבעותיו "לא צריך לדבר יותר מדי, אנחנו אנשים בוגרים, כל אחד עבר דברים בחייו שהביאו אותו לפה ,אפשר פשוט לנסות ולהעביר את הזמן בצורה נחמדה, מהנה" הוא קיווה שהוא מכוון נכון אל ליבה. החיוך שלה אישר לו את זה. הוא הרגיש איך היא נרגעת ,הנשימות שלה חוזרות לעצמן.

"אז אני יכול להרשות לעצמי להתקרב אלייך יותר?" נח שאל וכבר התקרב, מזיז עצמו על הספה הרחבה לכיוונה. היא הרגישה את הבל נשימתו קרובה אליה ,מתרגלת לאט לריח, למחשבה של מה שעוד יקרה פה הערב. היא ניסתה גם להיות

נחמדה, מניחה את ידה על הרגל שלו, נזהרת לא להניח גבוה מדי "זה בסדר גמור ,תני לעצמך חופשיות" הוא לחש לה בתגובה.

"רוצה לשתות משהו?" הוא ניגש אל הבר, כאילו זה היה ביתו מאז ומעולם, מוציא כוסית גבוהה, "מיץ או ישר משהו עם קצת אלכוהול?" תמי הנידה בראשה "מיץ ,תודה". תמי הרגישה איך הכל סוגר עליה, משהו באווירת המסעדה והבר בחדר "אולי אני אפתח איזה חלון? ננשום אוויר נקי?" היא הציעה, היא חייבת חמצן.

"מה שתמר תבקש" נח אמר ופתח את החלון. תמר ניסתה לקום מהספה והסתחררה, היא מעדה לרגע, והוא אחז בה, נותן לידו לגעת כדרך אגב בחזה השופע שלה, היא בטח עוד מניקה, הוא חשב לעצמו למראה השדיים הסגורות ככה בשמלה השחורה, מדמיין את קו המתאר של גופה תחת השמלה. הידיים שלהם נפגשו באמצע הדרך, הוא לקח את ידה בידו והוביל אותה לעבר החלון "יש גם מרפסת קטנה מאחור" הוא אמר כמכיר כבר את המקום. היא חייכה אליו ,נותנת לו להדריך אותה אל המרפסת המקורה, הוא עזר לה לעלות במדרגות הקטנות שהובילו החוצה, אל המרפסת, תומך בה שלא תיפול חלילה. היא הייתה בטוחה שהוא נועץ עיניים בישבנה העטוף בבד, היא הרגישה את המבט המפשיט ,המדמיין. היא לא היתה בטוחה עד כמה זה מציק לה כעת, או אולי מחמיא לה קצת, רק קצת.

במרפסת נח התקרב אליה, כמעט ונצמד, מבטו ננעל על עיניה, הוא היה קצת יותר גבוה ממנה, זקן בהיר קטן מעטר את לחייו, כ"כ שונה מבעלה הכהה, המגולח תמיד. היא השתיקה את המחשבה הזו, את ההשוואה המיותרת. דממה מוזרה

נפלה ביניהם, נח לקח את ידה בידיו, ונשק להן לאט לאט, הוא קרב את פיו את שפתיה, מוכן לנשיקה. תמי רק הזכירה לעצמה כמה היא צריכה להיות אשה שמוכנה להתנשק ככה במרפסת לא מוכרת, אי שם ביפו. היא פישקה מעט את שפתיה, מרשה לנח לנשק אותה. השפתיים שלהם התאחדו לנשיקה הססנית תחילה, אך עד מהרה, היא שתפה פעולה. הנשיקה נהייתה טובה מרגע לרגע. היא אפילו קצת פחדה להיסחף מדי עם השפתיים הבשרניות האלה שנשקו אותה, עם

הגוף הגברי כל כך שרצה אותה, עם הידיים שליטפו אותה לאורך הגב, באיטיות שגרמה לה לסבול .

נח ניתק ממנה אחרי דקה ארוכה, היא עוד נשארה עם עיניים עצומות, מפחדת לפקוח אותן, להקיץ להווה. "זה היה טוב" הוא חייך אליה, מעביר אצבע לרוחב השפתיים שלה "את טעימה לי" הוא הוסיף.

"גם אתה, כאילו, זה היה ממש טוב, מזמן לא התנשקתי ככה" היא הרגישה את האודם מכסה את לחייה והיא ברכה בשקט את החושך שעוטף אותם. היא

התקרבה אליו שוב, מביטה בעיניו הירוקות, נעמדת על קצות האצבעות היא קרבה את עצמה אליו, מנשקת אותו הפעם היא. היא נהנתה מההרגשה שהיא יזמה הפעם את הנשיקה. ידיו עטפו את גופה, הצמידו אותה אליו. היא הרגישה את הסחרחורת הקלה של החזה שנסגר פתאום והשתחררה קצת "הכל טוב, רק לא חזק מדי" היא עוד מניקה, לא נעים לה שאם ילחץ חזק, טיפות סוררות של חלב יטפטפו החוצה.

הפגישה התארכה לה מעבר למה שקבעו "אני חושבת שקצת מאוחר כבר, לא "?

היא אמרה חרש, מקווה שלא לפגוע בו בזה שהיא רוצה לסיים את הפגישה.

"את צריכה ללכת?" הוא שאל, לא מסווה את האכזבה שבקולו.

"הבייביסיטר… היא לא יכולה להישאר כל הלילה" היא הרגישה את ההתנצלות ,את חוסר הנעימות שלה.

"בואי, אני אקפיץ אותך עד הבית, מה את אומרת? אולי אני אעלה אליך לשתות משהו אחר כך "?

פעמוני אזהרה צלצלו באוזניה "לא, זה בסדר, תוריד אותי פשוט בכניסה לבני ברק ,רחוב כהנמן זה ממש טוב לי, את השתיה ביחד נשאיר לפעם הבאה."

הם עלו ביחד לרכב, לנח היה קשה להתניע "כשנגיע לבני ברק, אני כבר לא אוכל לתת לך נשיקה לפרידה, זמנית אבל פרידה, אז אפשר עוד רגע אחד להתעכב פה"?

היא רכנה אליו, לנשיקה נוספת אחת ואחרונה לפני שהם נפרדים הערב, רק מוט ההילוכים חצץ ביניהם.

"אז מתי אנחנו נפגשים שוב?" נח היה מעשי, מודע לזה שאם לא יקבעו עכשיו, אוליהיא תהסס לקבוע.

"מתי נח לך, אדון נח?" היא חייכה אליו.

"לי היה נח להמשיך את הערב, אבל אני לא לוחץ. מבחינתי אפשר כבר בהמשך השבוע הזה, יום חמישי, מתאים לך? והפעם, נא לדאוג לבייביסיטר ללילה ארוך ."כמה תמי חששה מזה, לילה שלם להעביר בחברת גבר זר, אפילו אם הוא נחמד אליה עכשיו, בלילה שלם לא יהיה מנוס ודרך להתחמק ממגע מיני מלא, היא תהיהמסוגלת להרחיק לכת ככה ?

"תמר? קבענו ביום חמישי?" הוא העיר אותה מהחששות הכבדים, יש לה שלושה ימים לעבוד על עצמה.

"ברור שחמישי. רק לא נעים לי שוב לדבר על הכסף…." בשורה התחתונה אם לא הכסף, היא לא היתה נכנסת להרפתקה הזו "בפגישה השניה המחירון הוא כבר דינמי יותר, השאלה היא עד כמה תרצה שנתקדם?" זהו, היא אמרה את זה.

"מבחינתי, אפשר להתקדם מיד, אפילו עכשיו. אבל אני מבין שיש כללים לא

כתובים, או אולי כתובים בספר שלא ראיתי" הוא חיכה רגע, נותן לה זמן להגיב "אז מה המחיר לפגישה שניה, בהנחה שיש לנו לילה טוב וארוך ביחד?" אוי כמה היא חששה, איך מתמחרים סקס טוב, מה זה לילה ארוך וטוב מבחינתו? מה הם ההרגלים שלו? אין לה מושג. "בוא נתחיל ב1500 לפגישה השניה, ואז נראה. אולי עוד יהיו תוספות בדרך, אם גם אתה תבקש דברים שחורגים מהרגיל". היא לא חיכתה לתגובה שלו, אלא הגישה יד ללחיצה "אז נח, סגרנו"?

זהו, נותרו לה שלושה ימים להתכונן לפגישה ושבוע עד סוף החודש, לשלם חלק נוסף מיתרת החוב.