מדאם – חלק שלישי

כל חלקי הסיפור : חלק 1, חלק 2, חלק 3, חלק 4, חלק 5, חלק 6, חלק 7

סקס עושים באהבה או לא עושים בכלל

כל קשר בין המקרים, השמות והסיפור בכלל, מקרי בהחלט, ואינו קשור למציאות. 

שרי, חלק ראשון.

שרי ידעה כל החיים שהיא יפה, יש אנשים שפשוט נולדו יפים, אמרה לה סבתה היקרה, עת שסרקה את שערותיה הארוכות וקלעה אותן בצמות קטנות סביב ראשה. בכלל, לסבתא ריקה ,היה מקום נכבד בחייה של שרי. ההורים שלה נולדו בצרפת למשפחות שברחו מצפון אפריקה .

בשביל להחזיק את המשפחות שלהם, הם עבדו קשה מאוד, ואת רב ילדותה, שרי העבירה עם סבתה היקרה . שרי אהבה במיוחד את הערבים הקרירים על המרפסת, את שיעורי העברית של סבתה שהתעקשה ללמד אותה את שפת היהודים "תמיד תזכרי" היא אמרה בעברית במבטא צרפתי כבד "עברית זו השפה של התנ"ך, של כל יהודי העולם". סבתא ריקה מצידה אהבה את שרי אהבת נפש, חוכמתה של הילדה ויופייה העז, קנו את כל מי שהיה בקרבתה.

שרי גדלה להיות בחורה עם נוכחות, שיודעת לעמוד על דעתה. בכל מקום בו היתה, היא השאירה משהו מעצמה, מין חותמת אישית שגרמה לאנשים לזכור אותה עוד הרבה אחרי שהלכה.

בגיל 16, סבתה האהובה החזירה נשמתה לבורא עולם, ושרי נשארה בבית, עוזרת כל יום עם אחיה הקטנים. אך ההתדרדרות היתה רק עניין של זמן, הרחוב חיכה לה עם שפע של פיתויים ומתנות, החל מאיפור ועד סיגריות ובחורים שחיכו לה בפינת הרחוב, מביטים בה במבט רעב .

שרי שידעה את כוחה, נהנתה להתל בהם שוב ושוב. הוריה גילו את נפלאות בתם באיחור קל ,לאחר שהגיע מכתב מפורש מהנהלת בית הספר החרדי היחיד בעיר הפסטורלית, שבתם אינה עומדת בדרישות בית הספר לבנות, לכן הם ממליצים למשפחה להעביר אותה למסגרת אחרת.

בצר להם, פנו ההורים לרב הקהילה, וזה המליץ להם לשלוח את הילדה הסוררת לארץ ישראל, שם בצפת, יש פנימייה מעולה לבנות כמוה. הרב לא סיפר שיש לו נגיעה אישית בשילוח הבת, לאחר שראה את בנו בכורו מתעסק עם שרי…

הטיסה הוזמנה, המקום בפנימייה נסגר בהתערבות הרב, ושרי עזבה את צרפת ברגשות מעורבים. מצד אחד, התחושה שההורים שלה לא רצו בה, פחדו להתעמת איתה בגיל הבגרות שלה. ומצד שני, החופש שמחכה לה אי שם על הרי הגליל, קסם לה. היא כבר דיברה עם מישהי מהכיתה שלה, שיש לה משפחה בצפת, היא ראתה תמונות של ההר המושלג בחורף ,של הזריחה בקיץ, והכל היה נראה לה מרגש כ"כ.

רק דבר אחד באמת העיב על הנסיעה, היא התחילה ליצור קשר עם הבן של הרב, זה היה נראה לה הפעם משהו אמיתי יותר מכל הבחורים שהיא הסתובבה איתם עד עכשיו, אבל הם נפרדו, מבטיחים לנסות לשמור על קשר כלשהו .

העיר צפת התגלתה לשרי כשמרכז מרתק של אנשים מכל האוכלוסיות, מכל המגוון שקיים .

חרדים, דתיים, חוזרים בתשובה ואפילו מיעוט של חילונים. היא שמעה בליל של שפות זרות מתנגן ברחובות, מזהה את חלקן, מגמגמת עם התיירים הרבים שמילאו את רחובות העיר הצפופה. אך בית הספר היה כמו כלא עבורה. ברחובות העיר שרי פרחה, מודעת למבטים של הגברים ברחוב, לסבובי הראש אחריה, אבל בין כותלי הפנימיה, שרי דעכה, הלחץ של המורים והצוות על הקפדה במצוות, היה קשה לה. החומרות של הלבוש החרדי, האיסור לצאת בלילה מגבולות הפנימיה, אפילו שיחות הטלפון היו מוגבלות בזמנים .

יון הולדת 17 כבר היה ממש מעבר לפינה, הפעם שרי החליטה שמגיע לה לחגוג קצת. היא קבעה עם חברה להיפגש מחוץ לפנימיה אחרי כיבוי אורות , ולנסות לנסוע באוטובוס האחרון לכיוון טבריה, בצרפת היא אהבה לטייל על חוף הים, פה היא מוכנה לבדוק את הימה הקטנה שכולם מכנים 'ים.'

בקלות שרי מצאה את עצמה מחוץ לשער, מדלגת על משוכת השומר בתרוצים שונים. היא נשענה על הגדר בהמשך הרחוב, מחכה כבר כמה דקות לחברה שתצטרף אליה, אבל זו לא יצאה, כנראה נתקעה עם אחת המשגיחות, חשבה שרי לעצמה, תוהה איך להעביר את יום ההולדת שלה עכשיו. צפצוף חולף הקפיץ אותה ממקומה "הי, את הבחורה מצרפת, נכון "?

קרא לה אחד מהבחורים שישב בקדמת הרכב.

"ווי" היא ענתה אוטומטית בצרפתית "כלומר כן, מי אתם?" היא לא ראתה אף אחד מהם עד היום.

"בואי תכנסי, לאן את צריכה להגיע"?

"קודם תגיד לי מי אתה" היא ענתה מיד "לא נכנסת למכונית עם כל גבר."

"אנחנו פה מהישיבה בהמשך הרחוב, איך אמרת שקוראים לך"?

"לא אמרתי, אבל אם אתה מתעקש, שרי" היא התקרבה למכונית, נושמת את עשן הסיגריות לתוכה, נזכרת בריחות של צרפת, בשעות הלילה "לאן אתם נוסעים"?

"לאן את צריכה? אנחנו נקח אותך, לא?" הוא קבע ושאל מיד את נהג הרכב שלידו, ההוא רק הנהן לאישור .

"טוב, אני חשבתי להגיע לכנרת קצת, אבל חברה שלי הבריזה לי, אז לא באמת אכפת לי, רק ללכת לחגוג יום הולדת" היא פזרה את הקוקו ההדוק ששמר על שיערה, יודעת שיש כוח

לשערות ראשה, מבט הבחורים ננעל עליה "יאללה תכנסי, נלך לחגוג". שרי לא ראתה את המבט שעבר ביניהם או אולי לא רצתה לראות. הם נסעו בירידות התלולות לכיוון הכנרת הקרובה כל כך. האוויר השתנה ברכב הקטן, שרי ישבה מאחור ושני הבחורים מקדימה, מעבירים ביניהם סיגריה קטנה, הנהג הציע לה את הסיגריה "קחי קצת, תשתחררי" היא שאפה מהסיגריה רק קצת ונחנקה, זו לא היתה סיגריה רגילה.

שרי עמדה על החוף הראשון שהם מצאו, המים מכסים את כפות רגליה החשופות, שוטפים ממנה את לחות הגרביים איתם עוד הייתה עד לפני כמה דקות. כמה שזה נעים, והשקט שסביב, והירח שמעל, והגיל שלה שמתקרב כבר לשלב שבו תעשה מה שהיא רוצה. כמה כיף שהיא הצליחה להגיע לפה הלילה. שני הבחורים נשארו עומדים ליד הרכב, מביטים בה מדי פעם ומדברים ביניהם. מראש היא סיכמה איתם על חצי שעה, לא יותר וזה יספיק לה, היא אחר כך תמשיך איתם עוד קצת, ועד הבוקר היא כבר תהיה בחזרה בפנימייה.

הם קראו לה מלמעלה "שרי, אנחנו רוצים להמשיך את הערב, את מצטרפת?" בלית ברירה שרי עלתה חזרה לכיוון הכביש, משאירה את המים מאחוריה, הנעליים בידה האחת ובשנייה היא אוספת את החצאית, מרימה אותה שלא תתלכלך. "מרסי" היא אמרה בחיוך גדול "זה היה בשבילי ממש כיף, תודה."

"תשבי מקדימה, שיהיה יותר נח לילדת היומולדת" אמר הנהג ופתח עבורה את הדלת.

"תודה רבה" שרי הרגישה שוב בצרפת עם הג'נטלמניות הזו, איזה כיף היא חשבה לעצמה. הםהתחילו בנסיעה, עוברים בין נקודות שונות בתוך העיר, מדי פעם הבחור מאחור היה יוצא לכמה דקות וחוזר עם חיוך מאושר וחוזר חלילה. הם התחילו לחזור לכיוון צפת, כשהיד של הנהג נגעה בירכה של שרי, תחילה היא חשבה שזו טעות, אבל הוא המשיך.

"את בסדר?" הוא שאל כששם לב שהיא מנסה לזוז ממקומה.

"כן" היא ענתה בשקט, מנסה לנחש מה יהיה המהלך הבא שלו, תמימה היא כבר לא, היא הגיעה מצרפת, ולא לחינם "רק תעדכן מה אתה רוצה" היא אמרה מיד, ישירות תמיד היתה התכונה שלה.

"את רוצה לשלם לנו על הנסיעה הזו?" הוא שאל בחיוך, מעלה את ידו במעלה הירך.

"חשבתי שזו המתנה שלכם לי, ליום ההולדת ,לא?" היא ניסתה את מזלה. הנהג פנה בצד הכביש לחורשה שקטה "מדאם שרי" הוא אמר במבטא צרפתי מוגזם "בואי נחגוג קצת". שרי שלפה מתיקה הקטן את תרסיס הפלפל שקנתה לא מזמן "אם בא לך לחגוג ,תצטרך לשפשף לא רק את הזין אלא גם את העיניים שלך " היא ענתה לו מרססת קצת לאוויר הדחוס של הרכב .

היא הגיעה אחרי שעה קלה חזרה למיטה החמה שלה, מברכת על התושיה שלה, אבל מבינה אולי יותר מתמיד מה גברים רוצים ממנה .

עברו להם רק שבועיים, והגיע אליה מכתב ללא בול, הוא נמסר למישהי שמסרה למישהי וכך הגיע למיטה שלה.

'שרי היקרה-

מתנצל על ההתנהגות של החבר שלי, החומרים עלו לו קצת לראש. אבל אם תרצי להיפגש רק איתי, אשמח מאוד. אלי'

שרי הפכה את המכתב, ומצאה בתוך המעטפה מספר טלפון, היא חייגה אליו לא יודעת למה לצפות. הם קבעו להיפגש למחרת אחר הצהריים בפארק המקומי, רק שניהם .

אלי חיכה לה בצד, פרצוף ביישן על פניו "סליחה, באמת" הוא התנצל שוב.

"הכל בסדר, זה עבר" הם ישבו ככה ערב שלם וקבעו שוב למחרת, סוף סוף שרי הרגישה שהיא מוצאת חבר אמיתי בארץ הזרה. אבל אז הגיעו בעיות המזומנים של שרי, ואבא שלה שבקש שהכסף יגיע רק אם היא תלמד יותר טוב, והדרישות של שרי מהחיים דרשו מזומנים ועכשיו. אלי זרק משהו על חבר ששילם פעם למישהי תמורת לילה ביחד, שרי שחשבה שהיא מבינה למה הוא מתכוון, שאלה רק אם יוכל לקשר ביניהם.

"את בטוחה?" הוא שאל בקול סדוק, מבין כי היא לא באמת אוהבת אותו, ורואה בו לא יותר מידיד נח.

"כן, אני צריכה את הכסף, וכולה לילה ביחד תמורת מחיר טוב…" היא עדיין הייתה בתולה ,ונראה לה דווקא נחמד הרעיון שהיא "מוכרת" את קרום הבתולים שלה, אם כבר שיכאב לה ,לפחות תמורת כסף. הכל היה מהיר כל כך, היא נפגשה עם בחור נחמד, הוא אסף אותה ונסע לצימר שקט וקטן בתוך היער. היא לא דמיינה את זה ככה ,אבל הכל היה טכני כל כך. היא התפשטה, חושפת גוף בתולי ועדין, והוא הוציא את הזין שלו, השכיב אותה על המיטה ובא אליה. זה כאב לה, לעזאזל כמה שזה כאב, ולא הייתה חמלה בעיניו, ולא מבט אוהב, ולא

ניסיון להיות עדין או מתחשב. אבל היו שם 4 שטרות של 100 שח כל אחד, תמורת חצי שעה .

זה הספיק לה לעת עתה. היא התנקתה בשקט, אספה את הכסף מהשידה בצד, וחייכה לשאלה של הבחור "אז מתי נראה לך שאפשר להפגש שוב."?

אז כנראה שזה לא היה לו כל כך גרוע, היא חשבה לעצמה "רק פעם שניה זה כבר יקר יותר "היא נסתה לחשוב כמה להגיד לו, אבל הוא כבר הקדים אותה.

"גם 800 אני אשלם לך, בתנאי שיהיה יותר טוב". כעבור שבוע הם נפגשו שוב, הפעם היא קראה לפני כן באינטרנט על סקס, ניסתה להביא את עצמה מוכנה יותר. מפעם לפעם היא השתפרה, והמחיר עלה בהתאם.

לטלפון שהגיע אליה יום אחד, שרי לא היתה מוכנה. על הקו הייתה אשה שהציעה לה להיפגש, לשמוע הצעה עסקית מעניינת. שרי לא הבינה, מה לה, בחורה בת 17 וחצי ולהצעות עסקיות, אבל הגברת התעקשה והן נפגשו כבר למחרת בלובי בבית מלון בצפת. האישה אמרהכסף, עם כל פסיעה שלה, ושרי הסתכלה עליה בהערצה גלויה.

"יקירתי, את כל כך יפה" אמרה לה הגברת טרם לחצה לה את היד "והשיער שלך, ממש תאווה לעיניים", שרי הסמיקה קצת, והפנתה את שיערה אחורה בתנועה חדה.

"לשם מה התכנסנו?" שרי רצתה להישאר איתה לנצח, ולברוח הכי רחוק.

"שמעתי על התעסוקה הצדדית שלך, אל תעשי פרצוף המום, אני יודעת הכל, תתרגלי מותק "היא חייכה אל שרי "הגעתי עד לצפת רק בשבילך, כדי לראות אם מה ששמעתי עלייך נכון ,ואני שמחה שהצפנתי עד לפה. יש לי הצעה אלייך" היא חיכתה לרגע, לראות איך שרי מגיבה .

שרי מצידה לא ממש נשמה "יש לי לקוח שמחפש בחורה צרפתיה, לבלות איתה את הלילה ,הוא מגיע לאיזה כנס בצפון הארץ, וחשבתי לעצמי, למה לא לפרגן לנערה שמנסה להיכנס לעולם של הגדולים"?

שרי לא האמינה, האם ברגע זה היא קבלה הצעת עבודה מהמדאם הזו?! אבל האם היא באמת רוצה להכנס לעולם של הגדולים, להציע את עצמה ברמה שכזו?! ומה אם אבא ואמא ישמעו על זה, היא אפילו לא יכלה לחשוב על זה. הגברת הוציאה מעטפה מלאה במזומנים "זה על הסיפתח, כדי שתקני לעצמך משהו יפה ללבוש. אז מה את אומרת, אני יכולה להגיש לו שזה סגור"?

שרי הלכה לשירותים, לשטוף את הפנים שלה, יש הבדל בין סקס עם בחור נחמד, וכמה מאות שקלים בצד, לבין בילוי של לילה בהזמנה עם גבר זר. היא התחילה לבכות, לא מבינה איך היא הגיעה למצב הזה, אבל הכסף… המעטפה שחיכתה לה על השולחן גרמה לה לנגב את הדמעות.

"אני אעשה את זה, אבל רק פעם אחת" היא אמרה למדאם.

המדאם רק חייכה "אל תצאי בהצהרות יקירה, אני אספר לך על השירות שלי. אני דואגת לשדך גברים עשירים וטובים לבחורות נחמדות לבילוי זוגי, ובתמורה הבחורות מקבלות סכומי כסף יפים, ואני מקבלת את העמלה מהגבר. מבטיחה לך שאחרי המעטפה הראשונה, את עוד תתקשרי אלי" המדאם הוציאה שטר של 100 שקלים והניחה על השולחן לתשלום על הקפה שהיא הזמינה, וקמה ממקומה "הוא יהיה איתך בקשר."

שרי לקחה את המעטפה, נחו שם אלף וחמש מאות שקלים במזומן. היא הניחה את הכסף בחרדת קודש בכיס החצאית ויצאה לקניון הקרוב, לפני שתתחרט. היא קנתה שמלה שחורה יפה שהחמיאה לה, זוג נעליים תואמות, ואז בהחלטה של רגע, היא נכנסה לחנות הלבשה תחתונה יוקרתית וקנתה סט שחור תחרה, שהיא ראתה כבר אין ספור פעמים בחלון הראווה ,ואף פעם לא העזה לשאול למחירו. היא חזרה עם שקיות הקניות לחדרה הקטן בפנימיה, לא מספרת דבר לאיש, גם לא לחברות הטובות ביותר.

כעבור יומיים הגיעה שיחת הטלפון לה חיכתה, וקול גברי בצרפתית טובה דבר איתה, הוא היה נשמע לה כמו סבא טוב, והיא החליטה שהיא תהיה מוכנה להעביר אתו את הלילה, בטח גם ככה הוא ירדם מיד.

הם קבעו להפגש בצומת מתחת לצפת, בדרך המובילה למושבים הקטנים, שם יש צימרים פנויים. שרי התארגנה בחדרה, מרוגשת וחוששת מהפגישה, מספרת לכולם על אירוע של קרוב משפחה רחוק במרכז הארץ, ולכן היא צריכה להתארגן ולהיעלם ללילה, ומחר על הבוקר היא תחזור לצפון. חברה סרקה את שערותיה יפה, מברישה אותן לכל אורכן ושוזרת פרחים קטנים בצד הראש. כשהיא יצאה מהחדר, לא היתה אחת שלא החמיאה לה, שרי לא נתנה להם לשמוע את פרפרי ליבה הגואים בתוכה.

היא נסעה במונית אל מקום המפגש, בודקת שוב ושוב התרסיס הפלפל נמצא אצלה, במקרה ומשהו יתפקשש. ידיה רעדו כשהיא פתחה את התיק הקטן, מסגירים את תחושותיה . רכב שכור חיכה לה כבר בתחנה בצד הדרך, חלונות כהים סוגרים על יושב הרכב. היא שילמה לנהג המונית, ופסעה ברגליים כושלות לעבר הרכב. היא פתחה את דלת הנוסע מקדימה והחליקה את עצמה לבפנים.

היא לא דמיינה לראות שם את רב הקהילה של הוריה.

שרי הורידה את הראש לרגע, תוהה איך להציג את עצמה. הוא הושיט לה את היד "נעים מאוד, מיכאל" הוא אמר, לא מזהה את שרי שהשתנתה מאז הגיעה לישראל. אם הוא משתמש בשם אחר, גם אני אמשיך ככה, היא חשבה לעצמה והגישה יד ללחיצה "ריקה, נעים מאוד ,"השם של סבתה שהתגלגל על לשונה בכזו מהירות נתן לה ביטחון. הם עברו לדבר בצרפתית מטובלת בעברית, והוא המשיך במעלה הכביש ובמעלה הרגל, מתקדמים לעבר הצימר שהושכר מבעוד מועד.