סקסית במבט מסתיר

כבוד השופטת – חלק 10

כל חלקי הסיפור : 1 , 2 , 3 , 4 , 5 , 6 , 7 , 8 , 9 , 10 , 11 , 12 , 13 , 14 , 15 , 16 , 17 , 18 , 19 , 20

ישי קם בחוסר רצון מובהק, הוא אפילו לא הגיע לסלון. ממש לפני הכניסה לדלת, אמא שלו עמדה מולו "נורא דאגתי לך, אתה לא ענית לטלפון כל הבוקר. הבאתי לך כמה דברים קטנים של אמא" היא הלכה לכיוון המטבח, וישי התלבט איפה הוא קובר את עצמו.

"אמא, ממש תודה על הדאגה" הוא ניסה לכוון אותה לדלת הכניסה "אבל אני קצת עסוק עכשיו".

"עסוק מדי בשביל לתת לאמא שלך כוס מים אחרי שהיא דאגה לך ככה?" הוא שמע את הטרוניה בקולה, מרגיש את הבושה מכסה אותו.

עידית נשארה בחדר, מתלבשת מהר בבגדים שהיו בצד המיטה. את השיחה שהייתה בחוץ, היא שמעה בבירור.

"יש משהו שאתה לא מספר לי?" הקול של אמא של ישי נשמע טוב "חזרת לאסתי? מקווה שאין לי הפתעות אחרות. נמאס לי להיות השיחה של כולם בקהילה"

"אמא, זה לא הזמן, ולא, לא חזרתי לאסתי. סתם חבר שהגיע לבקר אותי"

"סתם חבר ואתה יוצא לי מהחדר רק במכנסיים. עזוב, אני מעדיפה לא לחשוב יותר מדי"

"הוא כבר הלך ואני ניסיתי לנוח כמה דקות. זה הכל אמא"

"טוב, תמיד היית ילד מאתגר. אני הולכת, אני מקווה שאתה מגיע אלינו בשבת, גם אבי ושרוליק יבואו, יהיה נחמד".

"אין בעיה אמא, אני אגיע בשמחה" הוא נשק ללחיה, מרגיש את הדופק המהיר שלו.

זהו. היא הלכה.

"תודה על הערנות שלך" ישי התיישב על המיטה, מזיע מלחץ "הצלת אותנו מאסון וודאי".

"זו הייתה אמא שלך? חמודה שהיא דואגת לך ובאה לבקר"

"חמודה חמודה, אבל לא בלי התראה מראש. שוב, תודה ששמת לב" הוא השתתק, בוהה החלון הקטן שבקיר החדר "אני לא רוצה לנסות לדמיין מה היה קורה אם היא היתה נכנסת לפה".

"דווקא בא לי לדמיין. תקשיב" היא התיישבה לידו על קצה המיטה, גופה נטול בגדים, מתחצף מולו "היינו ממשיכים בסקס המעולה שהתחלנו, אתה מנשק אותי, טועם ממני למנה האחרונה של הארוחה שהכנת, אני הייתי גונחת קצת, ואז עוד קצת" היא גנחה לו ליד האוזן, משמיעה את קולות התאווה הכל כך ברורים שלה "ובטח היה פתאום איזה שיעול מכיוון הדלת, או היינו שומעים דלת נטרקת ומבינים שנתפסנו על חם. ממש כמו מתבגרים מפגרים".

"או ממש כמו אסתי, אשתי לשעבר".

עידית השתתקה, מנסה להפנים את ההלם של ישי. הוא פשוט חזר לסיטואציה של אשתו הבוגדנית.

"ישי, זה לא אותו דבר. אתם הייתם נשואים והיא בגדה בך עם חבר שלך. אנחנו במצב אחר לגמרי".

ישי הסתובב אליה, מנסה להבין איך הוא יסביר לאשה הזו את העולם שבו הוא חי, את המורכבות של סקס עם אשה ללא קידושין, ואת העובדה שיש להם מועד לקבלת הגט, אבל רשמית, הוא עדיין נשוי לאסתי. הוא הביט בפניה של עידית ושתק, מסדר את המחשבות בראש שלו. הוא הבין כבר שיש לו רגשות כלפי עידית, ועכשיו הוא התחיל להתלבט אם הרגשות האלה לא מסנוורים אותו.

"עידית" הוא התחיל לאט "תביני את העולם שלי. בעולם שאני חי בו, אין סתם סקס, עם סתם אשה. החיבור הוא רק עם אשתך, החוקית, ואשתי החוקית מחכה לגט ממני עוד שבועיים בערך. בנוסף, גם אם אמא שלי הייתה מכירה אותך בתור בת זוג שלי או משהו כזה, היא בחיים לא הייתה מדמיינת לתפוס אותנו ככה" הוא נשם עמוק, מקווה שהיא תבין.

"תקשיב, העולם מורכב, תמיד. אני מקווה שלא הסתבכת, והצלחת לצאת מהחוסר בגדים שלך, בצורה טובה" היא נשקה קלות על שפתיו, טועמת את הטעם העדין של האיש האסור, זה היה כל כך טעים וטבעי, היא באמת לא הצליחה להבין למה זה אסור, ועוד עכשיו אחרי שחווה את הבגידה מאשתו, והוא חי כבר כמה חודשים לבד. אבל היא כבר הבינה שלא כל דבר היא מבינה. וזה הרבה.

"תקשיבי עידית, אני חושב שלהיום זה מספיק" הוא לא העז להביט בה כשדבר "ההפסקה הזו פתאום, הקפיצה אותי. אני לא מרגיש טוב" הוא לא דמיין כמה הכניסה הבלתי צפויה של אמא שלו, תקפיץ אותו ככה, תערער את העולם שלו.

"אין בעיה, אני אתארגן" עידית קמה, אוספת את הבגדים שלה ומיהרה לחדר הרחצה להתקלח, לפני שהיא חוזרת ללשכה.

ישי נשאר על המיטה, רק מכנסיים מכסות את פלג גופו התחתון, הוא קם אחריה למקלחת "סליחה, עידית. אני אדבר איתך יותר מאוחר". הוא נראה לה חיוור קצת, והיא החליטה לוותר לו.

@

חלק מהדיונים בלשכה של השופטת גן אור, מתקיימים בדלתיים סגורות, ולדיונים שמתקיימים בדלתיים פתוחות, אנשים זרים אוהבים להיכנס. היא כבר מכירה חלק מהפרצופים, את ההוא שהיה פעם עיתונאי ובגלל פרשיות כאלו ואחרות פוטר, את זוג הפנסיונרים שהחליטו שבילוי בית משפט עדיף על קופת חולים, יש את הבחורה הצעירה שחולמת להיות שופטת, ובינתיים באה לשאוב כל פיסת מידע מהשופטת עצמה.

והיום היה גם אותו.

ישי ישב בשורה האחרונה, לא רוצה להפריע, לא רוצה לבלוט. הוא לבש בכוונה בגדים צבעוניים, וחבש כובע לראשו,. הוא לא רצה שמישהו יקשר אותו לאותו יום ארור שהוא התנהג פה בצורה מבישה כזו. בתחילה הוא הנמיך את עצמו, לא רוצה שעידית תשים לב לנוכחותו, אבל ברגע שהתחיל הדיון, והיא ענתה ויישבה דברים, הוא פשוט הביט בה נדהם. מאושר לגלות את הצד הזה שוב, באישה הנפלאה שמולו.

מרגע שעידית קלטה את מבטו של ישי, היא הרגישה לחוצה קצת, כאילו היא במבחן. הוא הפתיע אותה לגמרי, אבל בפנים, ממש בפנים, היא אפילו אהבה את החוצפה שלו להגיע אליה לאולם, בלי להודיע לה על זה מראש. הוא נראה שונה מתמיד. הבגדים, הכובע שהסתיר את הכיפה השחורה, אפילו משהו בנינוחות של הישיבה שלו על ספסל העץ הקשה. היא חייכה אליו, מקווה שלא כל האולם שם לב לחיוך שעבר ביניהם. עוד כמה משפטים, מילים לסיכום הדיון, והיא יוצאת להפסקה. היא התיישבה בכיסאה הגדול, טובעת בתוכו, נותנת לו לנחם אותה. היא מביטה על הנייד שלה, שנשאר כמו תמיד במגירה הראשונה בשולחן. היא מוציאה ומחייגת את המספר ששמור לה בזיכרון.

"הי, את נראית טוב הבוקר, בגלימה השחורה שלך" הוא ענה מיד.

"גם לך יפה הבגדים שהחלפת. קצת צבע לא מזיק לאף אחד. אז מה קרה שהגעת היום?"

"התגעגעתי. פשוט ככה. אחרי מה שקרה לפני יומיים, הרגשתי הכי חרא עם עצמי" הוא נשם עמוק "תראי, אני אוהב לדבר על זה במסדרון, אבל אם אני אהיה במקום סגור, יהיה לי יותר נח".

"אוי, תכנס לפה, אני יוצאת לקראתך" היא סגרה את השיחה, וקמה לדלת.

"זה בסדר, תתני לו להיכנס, זו פגישה ששכחתי לעדכן אותך עליה" היא נתנה הוראות למזכירה שלה, שכמעט וחסמה את הדרך של הבחור שמולה.

"מזל שהיא לא זיהתה אותי" ישי הפטיר ברגע שהדלת נסגרה מאחוריו.

אם היא היתה מזהה אותך, היית כבר מחוץ לבניין, תאמין לי" והוא האמין וברך את מזלו הטוב. ישי התיישב על הכיסא שמול עידית, לא יודע מאיפה להתנצל על מה שקרה לו.

"תקשיבי" הוא התחיל לאט "הייתי פשוט מושבת מהסיפור עם אמא שלי, מה זה מושבת?! עלה לי החום ממש, כאבי הבטן חזרו לכמה שעות. כבר הייתי בטוח שאני חוזר לאשפוז" הוא הניח יד על הבטן שלו, מנסה להעצים את הכאב שהיה "אני ממש מתנצל, תסלחי לי יקירה?"

"ברור. גם אתמול כשענית היית נשמע זוועה. הבנתי לגמרי שלא היה לך כח לדבר" היא החזיקה את ידו מעבר לשולחן "אתה יודע מה היופי בחברות הזו, כמה שהיא מוזרה והכל?" היא הביטה בעיניו "שכשיש לך חבר, ואכפת לך ממנו, אתה לא שופט אותו. גם אם הוא אומר לך ללכת, גם אם הוא לא עונה לטלפון יום וחצי. אתה יודע שבפנים אכפת לו ממך ולך ממנו. וזה הכל" היא התרוממה מהכיסא הענק, באה אליו, פושטת את ידיה לחיבוק גדול.

הם עמדו חבוקים דקות ארוכות, העולם עצר מלכת. רק הבגדים נגעו אחד בשני, והידיים לשו את הבד החם.

"נראה לי שאת צריכה להיכנס תכף לדיון חוזר, לא?" ישי הביט אל השעון הגדול בחוסר חשק מופגן.

"כן, תכף המזכירה תדפוק לי על הדלת".

"יש לי רעיון" ישי הוציא מהתיק הקטן שהיה איתו את רטי שלהם "אולי תשימי אותו עליך בזמן הדיון? אני מבטיח לא לעבור את הגבול".

"אתה לא נורמלי" עידית צחקה למראה הצעצוע החדש מולה "אתה פשוט לא נורמלי".

"למה, כי שופטת מכובדת לא משתמשת בצעצועים לריגוש?" הוא הקניט אותה בעדינות.

"כי אני מתחילה דיון, והאולם מלא אנשים, וממש לא בא לי להתחיל לגנוח תוך כדי נתינת פסק הדין".

"את לא תגנחי" הוא אמר בהחלטיות "אולי אני לא אשתמש בזה בכלל, ואולי רק קצת" הוא הגיש לה את רטי "ואם אני עובר את הגבול, פשוט תגרדי באוזן ימין ואני מבטיח להפסיק".

"אוי, מה אני לא עושה בשביל החברות הזו" עידית התלוננה בחצי חיוך ולקחה את רטי מידיו של ישי "אבל אתה מבטיח לי לעמוד במילה שלך. אוי ואבוי לך אם יהיה לי לא נעים בגלל השטויות האלה".

"תסמכי עלי" הוא ראה אותה לובשת את המכשיר הקטן מתחת לחצאית שלה, הוא יודע שהיא הלבישה אוות מעל התחתון, אבל לא היה אכפת לו עכשיו. הוא רשם לעצמו הישג מרשים, הוא לא האמין לרגע שהיא תסכים.

דפיקה קטנה על הדלת, ועידית כבר לבשה את הגלימה מעליה "תעוף מפה ומהר לפני שאני מתחרטת" היא הפריחה לעומתו נשיקה קטנה ויצאה מהשלת הצדדית, הישר אל האולם שלה.

ישי נכנס לאולם מהדלת הראשית, מתיישב במקומו ממקודם, אי שם בשורה האחרונה. הוא הקשיב לדיון, מנסה להבין את הסיפור, אך לשווא. כל כולו נתון אך ורק למתג הקטן שבכיסו. הוא התלבט מתי והאם להשתמש בו. רק מהמתח האם ילחץ על המתג, הוא הרגיש את ההתרגשות שלו, והיה בטוח שגם עידית מתרגשת כמוהו.

שעה ארוכה הוא לא הביט בה, נותן לה לחכות, לדמיין מתי ילחץ. ואז, כשעורך הדין של התביעה התחיל לתחקר את העד המי יודע כמה, ישי לחץ לשניה על המתג, מביט לעברה, רואה את החיוך והוא הפסיק. ואז שוב, רק לרגע קט והפסיק. הוא לא רצה למשוך את הגבול חזק מדי, הוא חשש שהיא לא תרגיש שזו מחווה חברית.

כשרשמת בית המשפט קמה ממקומה לסמן את סוף הדיון, גם ישי קם ממקומו. הוא לא עבר את הגבול. הפעם.

עודכן לאחרונה

16 מחשבות על “כבוד השופטת – חלק 10”

  1. סיפור נפלא
    כשרוצים לקרוא סיפור ברצף
    מעתיקים כל חלק למחשב
    בקובץ אחד
    והסיפור נמצא תמיד מול העיניים

    איזה כייף

    הגב
  2. קראתי פעמיים את כל פרקי הסיפור עד כה בהפרש של יומיים.
    בנייה נפלאה של סיפור מורכב וטעון.
    מעניין היה לקרוא פעם אחת מהזווית הגברית ופעם מהזווית של השופטת.
    את מצליחה להכנס ולהכניס (תרתי משמע. כמובן) לשתי הדמויות, בדקויות וניואנסים מרתקים וזאת מבלי לחפור יתר על המידה בהתלבטויות שמורידות את הרצף האירוטי.
    בשתי הפעמים היו לסיפור אפקטים מוחשיים…
    אגב, בכל סיפורייך ניכר שהכותבת היא אשה. את דואגת תמיד לאוכל ברקע 😉

    הגב
    • וואו, אפילו אני לא קראתי את הסיפור ברצף…
      תודה על הניתוח המושלם.
      ואוכל, ברור. חלק מיצר החיים שלנו.

      הגב
  3. א. אני שמח שרשמת לפנייך …
    ב. את רוצה לרשום גם לפניי ? (-;

    תגידי, מתי בדר"כ את מתיישבת לרשום את הפרק הבא בסיפור המהמם , היפה והמסקרן שלך ?
    באיזה יום ? בוקר / צהריים / ערב / לילה ?

    את מסקרנת חחחח

    הלוואי ויהיה לך זמן לענות …

    ד.פ

    הגב
  4. פרק יפה מאוד , פרק קישור להמשך מעניין ומסקרן עוד יותר …
    הסקרנות היתה גדולה לגבי עניין האמא …. אבל אהבתי את העדינות שלך שסיימת ככה את העניין (בטוח שהיו כאלה שהיו רוצים התפתחות אחרת – אני אהבתי ככה ) .
    הרומנטיקה בין ישי ועידית עולה שלב , הם מביעים מילות אהבה אחת לשני , וישי מקבל אומץ ופתיחות כלפי עידית …
    ממש יפה ומסקרן לגבי ההמשך …

    דרדסית , אין עלייך !!!!
    אלופה , כמו תמיד ..

    תמשיכי איתנו , כן ?
    לא להיעלם לנו פתאום …

    שיהיה שבוע מקסים !

    ד.פ.

    הגב
      • מתחיל להיות קשה לחכות שבוע שלם כדי להגיב … חחחח

        אולי תפתחי סיפור מקביל , ואז יהיה לנו פעמיים בשבוע … ( – :

        בכל מקרה אמתין בציפייה…
        ההמתנה שווה בהחלט !!!

        ד.פ

        הגב

תגובות ? (אין צורך להזדהות)