ערב של השפלה

לפני שיצאנו לפאב, אמרתי לו שיתכונן. שמה שהוא תכנן להערב אמנם יקרה אבל לא בדיוק כמו שהוא חשב. הוא הביט בי במבט של כלבלב אבוד ומסוקרן, מבין לפי המבט הממזרי והמיני על פני, שהערב יהיה שונה.
ביקשתי ממנו לחלוץ את הסנדלים ולהניח את הרגליים על השולחן.
מבולבל הוא הביט בי, אבל ביצע את מה שביקשתי.
לקחתי את קופסת הלקים שלי ולאט לאט הוצאתי אותם מהקופסה, נותנת לו להבין מה עומד לקרות.
בחרתי לק סגול בהיר, חלבי. מרחתי אותו על ציפורני רגליו. ראיתי את מבט ה"אני לא מאמין" על פניו. אחרי שיישמתי שכבה שנייה ריססתי ספריי ייבוש מהיר ו- 5 דקות אח"כ הוראתי לו ללבוש חזרה את הסנדלים.
"מה? אבל רואים את זה!" הוא התמרמר.
"ברור שרואים את זה" אמרתי "הגיע הזמן שכולם ידעו איזו זונה קטנה ופתוחה אתה".
הוא השפיל עיניו לרצפה ולא אמר דבר.
יצאנו מהבית כשהוא משרך את רגליו, עדיין לא מאמין שהוא יוצא ככה לפגוש זוג חברים.
כשהגענו לחניה של הפאב, הוראתי לו לחנות קצת יותר רחוק והמתנתי שיבוא לפתוח לי את הדלת.
כשהוא הגיע אמרתי לו להסתובב ולשים 2 ידיים על המושב שלי ולהתכופף עם הישבן אלי.
"למה?" הוא שאל, אבל המבט בעיני הסביר לו מהר מאד שהוא צריך לשתוק ולציית.
פתחתי את חגורת מכנסיו והפשלתי את הג'ינס והתחתון אל מתחת לישבנו.
חיבקתי אותו מאחור, מגניבה פלאג גומי לפיו ולוחשת לו "תלקק אותו טוב טוב. זה הסיכוך היחיד שיהיה לך".
אני חושבת שההלם מנע ממנו לפתוח את פיו אז עזרתי לו בדחיפת הפלאג בקצת כוח לתוך פיו, מקציבה לו 10 שניות לסכך את הפלאג הכי טוב שהוא יכול.
כשעברו 9 שניות (אני יודעת שאמרתי 10…) שלפתי את הפלאג מפיו ובתנועה אחת חדה החדרתי את הפלאג לפי הטבעת שלו, לקול צווחה רמה שהתפרצה מפיו.
מיד הוא התרומם לבדוק שאף אחד לא ראה או שמע אותו ואני פרצתי בצחוק מתגלגל.
הרמתי את תחתוניו והוראתי לו להרים את מכנסיו בעודי מחקה את צעקתו וצוחקת. יודעת שהוא נכנס למקום הכי נכון עבורו, המקום הכי נקי שלו. בלי אגו. מלא בפלאג.
כשנכנסנו לפאב, זוג החברים כבר חיכו לנו. הוא הלך מאחורי.
התיישבנו. הוא התיישב בזהירות רבה. הגבר שאל אותו אם הכל בסדר או שמשהו כואב לו, מה שגרם לי להתחיל לצחוק שוב. הוא הסמיק ואמר שהכל בסדר גמור.
המלצרית הגיעה לקחת הזמנה. החברים הזמינו בירות וצ'ייסרים וצ'יפס וביקשו גם בייגלה וחמוצים. אני הזמנתי לי בירת דובדבנים וצ'ייסר טקילה. בשבילו הזמנתי סלט, דיאט קולה וקוסמופוליטן כיאה לנקבה הקטנה שהוא.
הוא, בלי לחשוב פעמיים, סתר אותי ואמר למלצרית שהוא לא רוצה סלט אלא חצי בירה, הסתובבתי אליו ובלי מילים כף ידי נחתה על לחיו בסתירה חזקה ומדוייקת, בצליל חד וחזק (התלבשה ממש טוב), משאירה עליה סימן ברור.
סובבתי את ראשי למלצרית במבט שהבהיר לה מה להביא. היא גימגמה איזה מילה או שתיים במבוכה והסתלקה.
זוג החברים שלנו, שקצת מכיר אותי לא היה ממש מופתע. האשה היתה מאד מרוצה ואמרה שככה, בדיוק ככה צריך לחנך את כל הגברים. בן זוגה היה קצת פחות משועשע.
בן זוגי היה עם מבט לרצפה ולא אמר מילה. נשענתי לכיוונו, שמה סנטרי על כתפו ושפתיי באוזנו, לוחשת לו תוך צביטת הירך הפנימית: "תהיה חברותי. דבר עם החברים הנחמדים שלנו. אתה מפחיד אותם". הוא לחש "כן גבירתי" שהרטיב אותי קצת, והרים מבט מלווה בחיוך.
הערב עבר בצחוקים, דיבורים, בצביטות קטנות מתחת לשולחן וליטוף קל של הזין שלו שהיה דרוך כל הערב. שמתי לב שהוא כבר שכח מהלק בציפורני רגליו ואפילו קצת מהפלאג בחור התחת שלו.
"ראיתם איזה ציפורניים מטופחות יש לבן זוג הנפלא שלי?" שאלתי באמצע משפט שלו את הזוג מולנו. "לא" הם ענו.
"תרים את הרגל ותראה להם. אל תתבייש. זה מאד הולם אותך" אמרתי לו .
ראיתי את הדם אוזל מפרצופו ואת מבטו שוב יורד לריצפה. הרים רגל להראות.
"לא ככה" אמרתי. "קום, גש אליהם ותרים את הרגל כך שיוכלו לראות ממש מקרוב. השקעתי לא מעט בעיצוב ובדיוק"
הוא התרומם לאט, כלא מאמין, כל גופו מתכנס לתוך עצמו, ניגש אליהם ואחד אחד עובר, מרים רגל וממתין עד לקבלת תגובה ורק אז חוזר למקום.
לפני שהתיישב חזרה, אבל וחפוי ראש, הפלקתי לו על חור התחת, מה שגרם לו לקפוץ ולהזכר שיש משהו תקוע לו בתחת, ולי להתפקע מצחוק.
הוא התיישב לאט חזרה על הכסא והסתכל עלי.
הוא ראה את מה שזה עושה לי, כמה זה עושה לי טוב לראות אותו מושפל, כמו זה מחרמן אותי לראות אותו מבצע את כל הפעולות האלה בלי ויכוח. כמה אני נהנית שהוא העבד, הזונה המושפלת שלי, הרכוש הבלתי מעורער שלי. רק שלי!
בדרך חזרה הביתה הוא הסתכל עלי וחייך. "תודה שאת קיימת גבירתי, תודה על הערב הזה".