למען הסר ספק: עלילת הסיפור, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דימיוני. כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות של אנשים אמתיים, חיים או מתים, הרי הוא מקרי בהחלט.
גילוי נאות : סדרת סיפורי חזי הגדול פורסמה בעבר באתר אחר, זהו סיפור חדש שמתכתב איתם
קצינת הבילוש רות ישבה מול שולחן הכתיבה שלה, מולה פתוח תיק החקירה שהיא מנהלת, מבטה בוהה בתמונת הזירה שאותה ראתה כבר מיליון פעמים לפני, מחפשת פרט שאולי נשמט מעיניה עד כה, משהו שיעניק לה את קצה החוט שהיא כל כך צריכה אותו.
כמו שני המקרים הקודמים שלא פוענחו גם הפעם הקורבן נגררה לסימטה קטנה, פיה נחסם, בגדיה נקרעו מעליה והיא נאנסה באכזריות ובוצע בה מעסה סדום, אותו דפוס פעולה כמו בשני מקריי האונס הקודמים, ובדיקות המעבדה לזרע שנמצא הוכיחו כי מדובר באותו אנס ובדיוק כמו בשני המקרים הקודמים גם הפעם איש לא ראה או שמע וגרוע מזה בכל שלושת המקרים רכיבי הזכרון של מצלמות האבטחה הסמוכות, שאולי היו יכולות לשפוך אור על הפרשה, נשלפו ממקומם ונעלמו!
הבלשית רות תופפה בעצבנות בציפורניה על שולחן העץ, עוברת לעוד תמונה אולי ממנה תבוא הישועה. לפני רגע היא חזרה משטיפה אצל המפקד שדרש תוצאות, שטיפה כזאת היא לא משהו חדש רק שהפעם הנאנסת הייתה ביתו של איש חשוב מאד, מקושר למפלגתו של השר לבטחון פנים, והשר לחץ להשיג תוצאות ולכן המפקד הבהיר לה, ולא במילים עדינות, שאם לא תהיה התפתחות משמעותית מהירה בחקירה היא תועבר למשטרת ירוחם כדי להעביר ילדים במעבר החציה שליד בית הספר.
'קפה' חלפה המחשבה במוחה של רות, קפה טוב, לא זה הדלוח שבפינת הקפה שלהם, זה החזק והמר שבבית הקפה שממול, והיא לקחה את הפלאפון שלה וצילצלה לתמר, בלשית כמוה ובעיקר החברה הכי טובה שלה, "קפה, עכשיו!" היא אמרה בקצרה ולא הייתה צריכה להסביר, זה היה כבר קוד קבוע ביניהן ומהטון שהיא אמרה את זה היה ברור לתמר ש'לא' היא תשובה לא קבילה.
רות ותמר הכירו בקורסי ההכשרה הבסיסיים, חלקו חדר במגורים והפכו לחברות הכי טובות. החברות הזאת המשיכה גם אחרי שהוצבו באותו המקום, תמר, שלמדה ראית חשבון, צוותה לחקירות בנושאים הכלכליים ורות, שלמדה קרימינולוגיה, התמקדה בחקירות נושאי רצח ואונס.
החברות ביניהן עלתה מדרגה כשלילה אחד, אחרי מסיבת חנוכה, הן שתו קצת והיו עליזות, רות לא התנגדה להצעה של תמר לעלות לדירה שלה לעוד כוסית אחת וסופגניה לסיכום וכשתמר הציעה לה להשאר לישון זה נראה לה הכי סביר לאור כמות האלכוהול ששתתה והיא הסכימה, היא הסכימה גם לישון איתה יחד באותה מיטה יחידה שהייתה.
אולי זאת הייתה בהשפעת היין כשהן התפשטו אחת ליד השניה בלי בושה ולבשו את הפיג'מות שתמר שלפה מהארון, רות לא התנגדה לאותן נגיעות קטנות ואפילו שלחה ידים אל מתחת לפיג'מה של תמר וכשזאת פשטה את הפיג'מה לגמרי, ממלמלת "חם" כאילו מתנצל גם היא הצטרפה, רגע הן שכבו ככה אחת מול השניה, מכוסות בשמיכה הפוך העבר והשפתיים שלהן נצמדו כאילו מעצמן לנשיקה צרפתית לוהטת ומשם הדרך לאותו 69 מפנק הייתה קצרה, 69 לוהט ששתיהן יזכרו לתמיד ומאז אפילו חזרו על זה מדי פעם ו…לא!! הן לא לסביות! אם תרצו דו-מינית כמו שתמר אוהבת לקרוא לזה כי שתיהן הזדיינו עם גברים לפני והמשיכו גם אחרי אבל מדי פעם הן חוטאות יחד בסקס נשי מפנק, פינוק שונה מזה שגבר מסוגל לספק.
בדרך עצר אותה מישהו וכשרות נכנסה לבית הקפה תמר כבר ישבה שם, מנופפת לה מאותו שולחן פינתי מבודד שהצליחה לתפוס. רות עברה בדלפק והזמינה קפה שחור חזק ובורקס, שהגיע עם ביצה קשה ומלפפון חמוץ, והתיישבה מול תמר.
"אוקיי, מה?!" תמר שאלה אחרי ה-"מה נשמע?" ו-"איך את מרגישה?", שאלות הנימוס המקובלות כשנפגשים.
"באסה" רות רטנה בתשובה.
"באסה-באסה או באסה-סבבה?"
"באסה-באסה…" והיא סיפרה לה על תיק האונס שהיא מטפלת בו, על השטיפה שקיבלה אצל הבוס והאיום שהצטרף אליה, "להעביר ילדים במעבר החציה זה אולי הגזמה אבל לשלוח אותי להיות שוטרת-מקוף בירוחם הוא בהחלט התכוון" היא סיימה.
"נו? ואין לך קצה חוט? איזה מקור שיכול לסייע?"
"נאדה, כְּלוּם, גּוּרְנִישְׁט מִיט גּוּרְנִישְׁט, אונס שלישי ואף אחד לא ראה, אף אחד לא שמע ואף אחד לא יודע".
רגע ארוך הייתה דממה, שתיהן שותקות, כאילו מתרכזות בבורקס ובקפה שלהן אבל ראו עליהן שהן בעיקר חושבות. "אולי אני מכירה מישהו שיוכל לעזור לך" תמר שברה את השתיקה הרועמת.
"מי?" רות קפצה.
"אבל קודם את צריכה להשבע לי שכל מה שאנחנו מדברות עכשיו ישאר סוד כמוס, את לא מגלה את זה לאף אחד אפילו אם יענו אותךְ!".
"מבטיחה" רות ענתה במהירות, יודעת שבמצבה אין לה הרבה ברירה.
"לא ככה , השבועה" תמר חייכה אליה.
"מניאקית" רות מילמלה, לא מחייכת, היא ידעה בדיוק לאיזה שבועה תמר מתכוונת, היא זאת שלימדה אותה אז, אחרי אותו לילה ראשון של סקס נשי שלהן כשהן נשבעו אחת לשניה לא לגלות, "נשבעת לךְ, שיתייבש לי הכוס אם אגלה!" היא נשבעה, "מי?" חזרה וחקרה בקול תקיף.
"המאהב המסתורי שלי, זוכרת?".
המאהב המסתורי של תמר הייתה נקודה שחורה בחברות שלהן, סטוצים מוצלחים הן היו משתפות, נותנות גם לשניה להנות מזיון טוב, אבל לא המאהב המסתורי, אותו תמר לא שיתפה, גם לא גילתה לה מיהו, פעם אחת היא סיפרה לה על נפלאותיו, נשבעה שאם פעם אחת טועמים ממנו זה כמו סם, לא יכולים להפסיק, ולא יותר מזה למרות שרות ידעה בדיוק מתי היא עשתה את זה איתו, ראו את זה עליה, על תמר, היא הלכה בפישוק באותה הליכת ברווז מתנדנדת שכל מי שדפקו אותה בתחת מכירה ורות הכירה, גם היא לא הייתה בתולה אנלית, אבל במקום הבעת הכאב המצופה במקרה כזה היה לה, לתמר, מין חיוך קורן על הפנים, חיוך של מי שקיבלה את עונתה ולא סתם קיבלה, קיבלה את עונתה בענק! "זוכרת, הוא?"
"כן"
"נו! אז תתקשרי אליו" ובפעם הראשונה שמץ חיוך עלה על שפתיה.
"רגע, קודם יש שני דברים חשובים שאת צריכה לדעת עליו"
"אוקיי, ספרי"
"אבל תזכרי שזה עדיין תחת השבועה שלךְ"
"זוכרת," רות סימנה באצבעותיה כאילו סגרה את שפתיה ברוכסן, "ספרי" היא זירזה אותה בחוסר סבלנות.
"קודם כל הוא מהרעים, לא רע-רע" היא מיהרה להסביר, "רע אבל גם רובין הוד כזה, עוזר לחלשים" ותמר התכופפה לעברה, לוחשת, "פעם הוא לקח אותי לאכול צהרים אצל אלמנה אחת, עושה אוכל ביתי על פתיליות אבל טעים ברמה של מסעדה שלושה כוכבי מישלן, ואחרי הארוחה הוא דאג לעונתה ולא שתגידי שהיא דוגמנית על סטייל קלודיה שיפר, לא, אישה מבוגרת, לא יפה, אפילו קצת מקומטת, סייז (size) פלוס-פלוס, והוא דאג לעונתה בגדול ו…כשהוא הלך להתרחץ היא גילתה לי שבעלה, זכרונו לברכה, לפני מותו השביע אותו שהוא ידאג לה והוא דואג, לא רק לעונתה, גם כשמישהי צחקה ממנה בשוק הוא דאג שהיא תבוא ותתנצל, וכשהיא הולכת לשוק כולם עושים לה כבוד כי ככה הוא אמר ואצלם בשכונה, כשהוא אומר משהו, זה יותר מהרב!"
"נו? ומה זה קשור אלי?" רות שאלה.
"אונס מבחינתו זה חילול הקודש, כשהוא ישמע שמדובר באנס סידרתי אין לי ספק שהוא יעזור לךְ"
"אוקיי, הבנתי, ומה הדבר השני?"
"הוא לא יעשה את זה בחינם!"
"ידעתי, כמה זה יעלה לי?" רות הביטה בה ושבריר החיוך נעלם, "את יודעת שכסף זה בעיה, לא הוקצב פרס כספי במקרה הזה".
"מי דיבר על כסף?" תמר חייכה לעברה.
"אז מה?".
"סקס, הוא ירצה ממך סקס"
"מה?!?!" רות צווחה וכל המבטים הופנו לעברם, "מה? את לא רצינית" היא לחשה לעברה כשהמבטים חזרו למקומם.
"רצינית, תאמיני לי"
"אל תגידי לי שאת, אהה"
"אני אומרת" היא לא נתנה לרות לסיים, "אפילו יותר מפעם, תאמיני לי, לא הרבה פעמים ניתן לנו לשלב הנאה בעבודה וזה אחד המקרים האלה".
"את לא נורמלית, בחיים לא!"
"אל תגידי לא, תחשבי על זה, ההצעה נשארת פתוחה, זאת אומרת אני לא יודעת אם הוא יכול לעזור ואצלו אם אין תוצאות אין גם תשלום, אבל תחשבי, מה את מעדיפה, גם זיון משובח שלא תשכחי וגם להשאר פה או עקרונות ולהעביר תלמידים במעבר חציה ליד הבית-ספר בירוחם ו…אני מבטיחה לךְ, אחרי תשלום אחד שתשלמי לו את תרצי להיות חייבת, מניסיון" תמר סיימה וחייכה לעברה.
אותו לילה רות לא נרדמה, מנתחת שוב ושוב את מצבה, בבוקר, אחרי שהבוס תפס אותה במדרגות והודיע שיש לה עד סוף השבוע כדי להביא תוצאות, ואחרי שעברה שוב על התיק והבינה שממה שיש לה עד כה היא לא תִּוָּושַׁע, היא הרימה טלפון לתמר ואמרה רק מילה אחת "מסכימה" וסגרה, מפספסת את ה-"ידעתי", התשובה של תמר.
כבר באותו ערב הן נסעו לפגוש את חזי, אותו מאהב מסתורי של תמר. "קוראים לו חזי, חזי הגדול" היא עדכנה את רות כשהן פוסעות בסמטאות השכונה לעבר בית הקפה שבו הם יפגשו, "ויש כמה דברים שאת צריכה לדעת לפני שאנחנו פוגשים אותו" תמר המשיכה, "הראשון: יגישו לך שם קפה שחור, אל תנסי לבקש קפוצינו או מקייטו ובטח לא עם סויה, אין שם דבר כזה, רק שחור ותשתי אותו בלגימות קטנות וקולניות, תעשי כמוני, ועם הקפה יגישו לך עוגיה אז תאכלי, אל תספרי קלוריות" היא עצרה, מחכה לראות אם יש שאלה וכשזאת לא באה המשיכה, "הוא ידבר בעיקר איתי, אל תעלבי, תשבי בשקט ורק תעני לו על השאלות שהוא ישאל" ושוב היא עצרה, "הנה זה פה" הצביעה על שלט קטן "הקפה של רוסו" מעל דלת שלא הזכירה בכלל בית קפה, "והכי חשוב," היא הוסיפה כשהן עמדו כבר ליד הדלת, "לא משנה מה אני אעשה שם, תזכרי, אני ילדה גדולה ואני עושה את זה מרצוני החופשי, אף אחד לא מכריח אותי או כופה עליי, אני גם לא נשכבת על הגדר בשבילך! אני עושה את זה כי אני רוצה" והיא הדגישה את האני רוצה, "אז דיר באלק! אל תתערבי! גם אם זה יראה לך הכי תמוה או קינקי בעולם, ברור?!?"
"ברור" רות מילמלה למרות שלא באמת הבינה למה תמר מכוונת.
"אז בואי" תמר אחזה בידה וביד השניה פתחה את הדלת.
אור אפלולי, עשן ו'ללה פטימה' של להקת 'שפתיים' קידמו את פניהן, לא בדיוק המוזיקה שרות רגילה לה, בטח לא בעוצמה החזקה שהרדיו-דיסק הגדול השמיעה אותה. רות הסתכלה סביב, אנשים ישבו על ספסלי קש נמוכים סביב שולחנות עץ נמוכים לא פחות, חלקם שיחקו שש-בש ושתו עראק או קפה שחור, חלקם סתם ישבו עם כוס ביד והסתכלו על המשחקים וחלקם ישבו ועישנו נרגילה וכשהן נכנסו כולם הישירו את מבטם כלפיהן, מפשיטים אותן בעיניהם ופתאום רות קלטה שהן הנשים היחידות בבית הקפה.
"בואי, הוא שם" תמר סימנה לה בראשה לעבר גבר שישב לבד בשולחן הפינתי והתחילה ללכת לעברו כשרות לצידה ופתאום, מהשולחן הסמוך, התרומם איש גדול ושרירי וחסם את דרכן, עומד בפישוק קל, ידיו משולבות על חזהו בעמידה מאיימת, פניו חסרות הבעה, אפילו לא ממצמץ, ורק עיניו הקרות משדרות "עד כאן!".
"סלמוניקו, אתה לא זוכר אותי" תמר חייכה לעברו.
אף שריר לא זז בפניו, עומד באותה עמידה מאיימת, חוסם את דרכן ושותק.
"זה בסדר," רות שמעה בפעם הראשונה את קול הבס הרגוע של חזי, רגוע אבל יחד עם זה סמכותי, כזה שאתה מציית לו, "הם אלי" ובלי להוציא מילה מפיו ועם אותו מבט חסר הבעה על פניו סלמוניקו התיישב חזרה בשולחן הסמוך.
"ברוכות הבאות" חזי קם לעברן, עם תמר הוא התנשק על הלחיים, לרות הוא הושיט יד ללחיצה, לחיצה גברית חזקה אבל לא מוחצת, "שבו" הוא אמר באותו קול בס שקט וסמכותי והצביע על שני השרפרפים שחיכו מולו וסימן לרוסו, בעל בית הקפה שהוא גם המלצר, לבוא.
"תעשה להן שחור מהקפה שלי עם שתים סוכר" חזי אפילו לא שאל אותן, קובע, "ולי כרגיל"
עד שרוסו חזר, מגיש את הקפה ומוסיף צלוחית מעמולים קטנה ומדגיש "על חשבון הבית" שלא יהיה ספק, חזי שאל את תמר מה שלום אמא שלה וזה הפתיע את רות, נכון, היא ידעה שאמא של תמר עברה ניתוח להסרת גידול אבל איך הוא ידע?
סימן קטן מחזי ורוסו הגביר מעט את הווליום ברדיו-דיסק שהשמיע שוב ושוב את להקת 'שפתיים'. סלמוניקו התרומם ממקומו ושוב נעמד לפני השולחן, חוצץ בינם ובין היושבים בבית הקפה, שילב ידיו וקפא במקומו כמו פסל אינדיאני וכל בר דעת מבאי בית הקפה יודע שכשסלמוניקו עומד כך ורוסו מגביר את הווליום אוי לו, ואבוי לו, למי שיעז להפריע לחזי או חלילה לנסות לצותת לדבריו.
תמר לקחה את כוס הקפה שלפניה, קרבה לשפתיה ומשכה מציצה קולנית קטנה, מצקצקת בשפתיה בהנאה ורות ראתה חיוך על שפתיו של חזי והיא עשתה כמוה, ראתה את תמר לוקחת מעמול וטועמת וחיקתה אותה.
הם שתו בשקט. רות כבר רצתה להגיע לתכל'ס, לזרז, אבל היא זכרה את מה שתמר אמרה לה ושתקה.
"קצינת המשטרה רות," חזי פנה אליה פתאום, מפתיע אותה, הדבר האחרון שציפתה לשמוע זאת פניה מנומסת כזאת, "רצית ממני משהו?".
לשניה רות התבלבלה ואז הִתְעַשְּׁתָה, "אני צריכה מידע" היא התחילה וסיפרה לו על שלושת מקרי האונס, היא מספרת והוא לפעמים עוצר אותה ושואל שאלה.
"הבנתי" הוא סיכם בקצרה כשהיא סיימה לדבר, "וברור לך שכשאני אספק את הסחורה זה יעלה לך?"
"כן" רות הסמיקה, "תמר הסבירה לי"
"מה היא הסבירה?" הוא חייך.
"את מה שאתה רוצה בתמורה".
"ומה אני רוצה בתמורה?" הוא לא ויתר.
"אהה, סקס" היא לחשה ושוב הסמיקה, אפילו יותר, "אבל רק אם יהיו תוצאות" היא הוסיפה במהירות.
"יהיו" הוא קבע בבטחון, "ואהבתי, סקס" הוא צחק ורות הביטה סביב לוודא שאף אחד לא שומע, "קצינת הבילוש תמר," הוא חייך לעבר תמר, "מה דעתך שנראה לחברה שלךְ איזה סקס היא תצטרך לשלם כשאני אביא לה את המידע שהיא צריכה?".
"בשמחה" תמר הפתיעה את רות, בתשובה ובעיקר במבט המאושר על פניה, ואם לא המבט שזאת שלחה בה והזכיר לה את ההבטחה לא להתערב אין ספק שרות הייתה קופצת
"אז בואו ניגש למחסן!" חזי הרעים בקולו, דופק בידו על השולחן וקם ממקומו. השתררה דממה בחדר, כל אחד יודע שכשחזי לוקח מישהו למחסן טוב לא יוצא מזה ויותר מכך, כשהוא לוקח בחורה למחסן יש לזה רק מטרה אחת.
כל העיניים הופנו לעברם, בוחנים ומנסים להסתיר את המבט, מתלחשים ומתפללים שחזי לא ישמע. חזי הגדול הלך ראשון, עובר בין היושבים בדרך למחסן, אחריו הלכו תמר ורות, ובסוף הלך סלמוניקו, מחכה עד שחזי הגדול והנשים נכנסו למחסן וסגר את הדלת אחריהם, נעמד לפניה באותה עמידת האינדיאני-שלוב-הידים המאיימת שלו, זאת שאומרת רק דבר אחד, 'תתעסקו בעניינים שלכם ואל תפריעו או ש…!' ולא צריך להמשיך.
"את!" חזי פנה לרות, "שבי שם ותלמדי, בקרוב גם את תצטרכי לעשות את זה" הוא הוסיף בבטחון והצביע על כסא שעמד בצד, "ואת," הוא פנה לתמר אחרי שרות התיישבה, "תתפשטי!" ושוב היה זה המבט של תמר לעברה שהזכיר לרות את ההבטחה לא להתערב.
בזמן שתמר התחילה להתפשט חזי פשט את הז'קט שלבש ופרש אותו על ערמת שקי האורז והחומוס שעמדה במרכז החדר, כאילו הוכנה שם במיוחד בשבילם.
רעד עבר בגופה של רות כשתמר הורידה את החולצה ומייד אחריה את החזיה, נשארת לעמוד עירומה בפלג גופה העליון ושדיה העסיסיים חשופים, אבל היא לא יכלה שלא להתפעל מהחיוך שמרוח על פניה של תמר, חיוך שרק מי שעושה את זה מרצון יכולה לחייך בסיטואציה כזאת. כשתמר הורידה את החצאית שלבשה רות הופתעה לראות שהיא בלי תחתונים אבל לפני שהספיקה לעכל תמר העירומה ירדה על ברכיה לפני חזי, הרימה את מבטה והביטה לו בעיניים, הושיטה את ידיה אל עבר אבזם החגורה שלו ו…"ברשותךָ" היא חייכה לעברו, מחכה לאישורו.
"בכבוד" חזי חייך לעברה ולרות לא היה ספק שחזי אוהב את המעמד הזה, את התנוחה המשפילה הזאת של קצינת המשטרה הכורעת לפניו עירומה ופותחת את מכנסיו ולא קשה לנחש גם למה.
עיניה של רות נפתחו לרווחה, פיה נפער ו"הולי-מולי" של הפתעה נפלט לה מהפה כשתמר הורידה את המכנסיים עם התחתונים עד ברכיו וחשפה את הזין של חזי, מביטה באיבר הענק, ארוך ושמן וזקור, שכמוהו לא ראתה במציאות בחייה, שטרונגול שיכול להתחרות בקלות באותם כושים מאובזרים היטב שהייתה רואה בסרטים הכחולים שראתה בהחבא באינטרנט והייתה בטוחה שזה תעלול מצלמה, "אימא'לה, זה לא אמיתי" היא מילמלה לעצמה, לא יכולה להסיר את המבט מאותו טיל-לשיגור-מעבורת-חלל שהתרומם בגאון בין רגליו והרגישה את העיקצוצים והרטיבות המתפשטים בווגינה שלה.
"תפתחי את הפה" חזי אחז בזקפתו בידו וכיוון אותו אל עבר פיה של תמר שנפתח, "עכשיו תמצצי!" ורות ראתה את תמר מתאמצת, פותחת את הפה ומנסה להכניס את כל הזיין הגדול שלו לפיה, מוציאה ומלקקת אותו, מרטיבה אותו ושוב מכניסה לפיה עמוק יותר עד שכמעט ונחנקה ושוב הוציאה, משתדלת, מרימה עינים ומביטה בו באותו מבט מתחנן שלה.
חזי נתן לה את הזמן, מביט בה ככה מלמעלה ומחייך בהנאה, אם יש משהו שחזי אוהב זה לדפוק את המשטרה ומה יותר לדפוק את המשטרה מקצינת בילוש שמוצצת לו ותכף הוא יזיין אותה? "בואי" הוא שלף את גבריותו המתוחה מפיה, " על הבטן!" הוא הצביע על הז'קט שפרש על ערמת שקי האורז והחומוס, "רגלים!" הוא אותת לה ברגלו לפשק את רגליה, מסדר אותה כשישבנה מורם, מרים אותה מעט בידיו, בקלות, מסדר בדיוק בתנוחה שרצה עד שהיה מרוצה ורק אז נעמד מאחוריה, נצמד ותופף באברו הגדול על חריץ ישבנה והיא, כאילו רק חיכתה לסימן הזה שיגיע, שלחה ידים לאחור ופישקה רחב את פלחי ישבנה בתנועה מזמינה.
"את עוקבת" חזי חייך לעבר רות שישבה והביטה בהם מהופנטת, "בקרוב גם את תצטרכי לשכב ככה" הוא ציחקק כשהוא מכוון בידו את העטרה המתוחה אל בין שפתי הכוס הנפוחות של תמר, "עכשיו תבקשי, שהחברה שלך לא תחשב בטעות שכפיתי עליך" הוא הפליק בחיבה על פלח ישבנה של תמר.
"תכניס לי" תמר לחשה בקול חרמני-מתאווה.
"יותר ברגש" הוא שוב ציחקק, מרגיש עד כמה היא מחורמנת, עד כמה היא רוצה אותו בתוכה, ונהנה להתעלל בה.
"פאק!" היא לחשה, "תכניס לי, בבקשה, תכניס לי!" תמר צווחה בקול ולא אכפת לה אם כל יושבי בית הקפה ישמעו אותה, "תכניס לי" היא חזרה בקול מיבב.
רות ראתה את הבעת הכאב על פניה של תמר כשחזי התחיל לדחוף לה את הזין, למרות שהיתה רטובה ומשומנת שם בפנים, ולמרות שמצצה לו וכיסתה את זקפתו בשכבת רוק עבה, ולמרות שהוא התחשב בה ודחף לה את הזין לאט, לא במכת אגן חזקה, עדיין כאב לה, לתמר, והיא נשכה את שפתיה וניסתה לא לצעוק. היא לא הייתה בתולה, היא עשתה את זה גם עם חזי יותר מפעם אחת, אבל תמיד, ברגע הזה שחזי דוחף עצמו לתוכה, הייתה חולפת במוחה המחשבה שכזה גדול היא עוד לא חטפה מימיה, שכזאת זקפה גברית מפותחת עוד לא חדרה לתוכה, יודעת שבשביל הרגע הזה בדיוק היא תחזור אליו שוב ושוב ולא משנה במה זה יעלה לה.
חזי הרגיש את הרעד העובר בגופה של תמר, נושכת שפתיים ומנסה להשתיק את זעקת הכאב כמו גם את גניחת ההנאה הנהנתנית כשהיא גמרה בפעם הראשונה! והוא קפא בתוכה.
עכשיו כל הזיין שלו, גדול וארוך, היה תקוע עמוק בכוס החם והמשומן וחזי הרגיש את שרירי נרתיקה המכווצים, פועמים בחוזקה סביב הפולש שחדר. חזי לא זז, ידיו החזקות אוחזות במותניה, מלטפות, נותן לה להתרגל, להרגע, לזוז קצת ולסדר את עצמה סביב הזין הנעוץ בתוכה ורק אז, כשהרגיש שהיא מוכנה, התחיל לדפוק אותה, קודם בתנועות קצרות ואיטיות, מחליק בתוך נרתיקה המשומן ומרגיש את החום הנעים של השפתיים המתוחות שלה סביב הזיין הענק שלו שחוגג בתוכה.
רות הביטה בהם מרותקת, הפטמות שלה הפכו קשות כאבן והיא לא האמינה עד כמה היא רטובה שם בין הרגליים, בפות שלה, היא גם לא ממש שלטה בעצמה כשדחפה אגרוף בין רגליה הצמודות והתחילה להשתפשף בו, לאונן!
בפעם השניה כשתמר גמרה היא כבר לא הסתירה את גניחות ההנאה שלה, לחזי זה לא הספיק, הוא אחז במותניה וטחן אותה, יותר מהר ויותר חזק, ישבנו נע קדימה ואחורה במהירות ואגנו היכה באחוריה בכל פעם שהוא נכנס לתוכה בנעיצה חזקה וסחט ממנה גניחת הנאה נוספת.
בגמירה השלישית שלה תמר כבר לא שלטה בעצמה, את זה בדיוק היא רצתה, את השיא הזה שאף אחד לפניו לא הצליח לתת לה, את האורגזמה האוּלְטִימָטִיבִית שרק חזי יודע להעניק לה, כזאת שניסתה לשחזר עם כמה גברים אחרים ללא הצלחה, שולחת מבט לעבר רות ורואה איך היא מאוננת וחייכה לעצמה.
גם חזי התקרב לשיא, מפמפם בתוכה במהירות, נועץ את עצמו לתוכה שוב ושוב באותן תנועות חזקות המרעידות את גופה ומרקידות את שדיה התלויים תחתיה, "כן!" תמר צווחה בקול ולא אכפת לה אם מעבר לקיר הגבס הדק שומעים אותה, "הנה! כן!!" היא הרגישה את הזרמים המשתוללים בגופה, "כן!!!" היא גמרה בסערה כשזיקוקים התפוצצו מול עיניה וליבה דפק בחוזקה, "כן, את זה, תן לי את זה" היא חייכת באושר כשחזי מילא את נרתיקה בשפעת זרמתו החמה, שולחת עוד מבט לעבר רות המסמיקה והיא לא הייתה צריכה שזאת תגיד לה, היא ידעה שבסתר גם רות גמרה!
"את זיון טוב" חזי טפח על ישבנה של תמר בחיבה כשהוא מרים חזרה את מכנסיו, "אחת האהובות עלי" החמיא לה והיא הרגישה שרק מהמילים האלה שלו היא מסוגלת שוב לגמור.
שניהם שתקו, מתלבשים, "הבנת?" חזי פנה לרות וחייך, המבט והסומק על פניה גילו לו את סודה, שבלי שהוא הרגיש גם היא גמרה.
"הבנתי" היא לחשה, מסמיקה.
"ואת מוכנה לשלם"
"מוכנה" היא ענתה, בולעת רוק ויודעת שכבר הרבה זמן היא לא הייתה חרמנית כל כך, שאם הוא היה מבקש מִקדמה היא לשניה לא הייתה מהססת.
חזי חייך לעצמו, "את יודעת מה יותר טוב מלדפוק קצינת משטרה?" הוא ציחקק לעבר רות, "לדפוק שתי קצינות משטרה?" הוא צחק מהבדיחה של עצמו, יודע את מה שהן לא יודעות, שאצלם בשכונה לזמר למשטרה זה חטא שלא יסולח אבל לענות לחזי הגדול? זה מותר, אפילו רצוי ויותר מזה לעזור לחזי הגדול זה תמיד משתלם, ו…שאחרי שתמר התקשרה אליו וסיפרה לו על מה הפגישה הוא התחיל כבר לחקור ואפילו יש לו כבר קצה חוט, אולי אפילו קצה חבל!
המבטים של באי בית הקפה ליוו אותן אל דלת בית הקפה, מבטים מוצנעים, כאילו לא מביטים אבל עם חיוך של אנחנו יודעים מה עשיתם שם.
כשחזי חזר למקומו הקבוע הוא צלצל לקטי היפה, "יש לי עבודה בשבילךְ" הוא הודיע, הסביר בקיצור וסגר.
רות ותמר נסעו בשתיקה, רות נהגה ותמר ישבה לידה, הכסא מוטה לאחור, העינים עצומות וחיוך של חתולה ששתתה כד שמנת מרוח על פניה. "עכשיו את מבינה למה קוראים לו חזי הגדול?" תמר שברה לבסוף את השתיקה.
"מבינה" רות חייכה, לא צריך להיות קרימינולוגית כדי להבין, "כואב?" היא שאלה אחרי עוד רגע ארוך של שתיקה.
"טיפה, בהתחלה, בלסתות, כשאת מנסה למצוץ לו" תמר חייכה לעבר רות, "את כולו לא הצלחתי אף פעם לבלוע אפילו שיש לי גרון עמוק, וגם ברגע הראשון כשהוא דוחף לך אותו בין הרגליים, אפילו כשהוא עושה את זה לאט, אבל אחר כך, כשהוא מתחיל לזיין, שמע ישראל כמה שזה טוב" ושוב היא חייכה את אותו חיוך של אישה שקיבלה את עונתה בענק, "כל כך טוב שאני מוכנה לעשות הכל כדי שיעשה לי את זה שוב!".
אותו לילה רות לא הצליחה להרדם, התמונות מהמחסן בבית הקפה של רוסו רצו פעם אחר פעם מול עיניה, קודם הרגע שבו נחשף בפניה הזין של חזי, אחר כך, כמו בסרט איטי, איך הוא לאט-לאט דוחף אותו לכוס של תמר עד שכולו היה בתוכה ואז ההנאה על פניה של תמר כשהוא פמפם אותה וגם הפעם היא לא הצליחה לשלוט בעצמה רק שהפעם זה היה יותר קל, היא גלגלה את הכרית, דחפה אותה מתחת לערוותה הבוערת והתחילה להשתפשף, לאונן, גומר פעם ושוב התמונות רצות מחדש מול עיניה והיא ממשיכה לאונן, נלחצת לכרית שבין רגליה ומשתפשפת חזק, מתפללת ש"כדור השינה" הזה שתמיד עוזר לה להרדם ישפיע גם הפעם, יודעת מה היא הייתה רוצה עכשיו שחזי יעשה לה ולא מודה בזה, ו…ארבע גמירות רות גמרה לפני שנרדמה, מותשת.
הבהרה וקרדיט: ההשראה לסיפור "עשתה עליה" מספורי הבלשיות של HeyAll באתר literotica והותאמה על ידי למחוזותינו וכאמור מדובר בפנטזיה ארוטית דמיונית ללא קשר למציאות.
יהיה המשך לסיפור – ארוחת ליל שבת משפחתית, או סיפור דומה אחר?
שוב חזי? ביאסת
למרות שאולי זה לא העיקר, הייתי שמח אם בחלק השני הייתה הרחבה על הנקמה באנס