עקיצת הדבורה חלק ראשון

מאת אלפרדו

היא

השמש עמדה במרכז השמיים כאילו רוצה להפריע למעוף שחפים שובבים, עננים קטנים חלפו ברוח סתיו מצננת והותירו שובל של צל נעים, על מדרכת בטון צרה.

זואי הרימה את ראשה להביט בשמש, בעננים ובשחפים, קולות גלים מתנפצים, על סלעים משוננים, לאורך הטיילת הקטנה התמזגו בהמהום מחשבותיה המתחלפות, קינאה חלפה במוחה, בראותה זוג אוהבים מתנשקים בלהט.

היא נעמדה, בוחנת אותם ארוכות, עוקבת אחרי שפת גופם, ידיהם שמחבקות, מלטפות, מועכות, שפתיים רעבתניות, מעידות על תשוקה שלא יודעת שובע.

היא רצתה להיות שם במקום הבחורה הזו, שמישהו עורג לה בתאווה גדולה, כובש אותה וטועם כל חלק מגופה.

כשהרגישה שהקנאה שצורבת בה, הולכת ונהיית חזקה, היא הישירה בהם מבט אחרון, כמו נפרדה ממשהו יקר, ממשיכה בדרכה, כשהיא אוחזת בצווארון חולצתה בחוזקה, נכנסה לרכבה, חוזרת לביתה המבודד.

בחוסר חשק היא הגיעה לביתה, בית אחוזה גדול, הטובל בנוף המשתרע על מאות דונמים ירוקים, שבילים של פרחים מטופחים, בשלל צבעים, ניכר היה שמישהו מטפל בצמחיית האחוזה היטב אך, עם כל היופי העוטף אותו וסביבתו הפורחת, בשבילה היה זה מקום שומם וריק, חסר חיות. היא מתאווה לשמוע קולות ילדים, כל כך רצתה ילדים, לשמוע את קולם את צחוקם, לשמוע אותם אומרים את המילה אימא, רוצה בן זוג שעיניו נפקחות באהבה ובתשוקה, כשהיא נגלית אליו.

הוא.

חמש שנים הוא כאן, אחראי לכל הירוק והצבעוני שמסביב,  לגינת הפרחים השופעת בריח ובצבעוניות, מטפל באהבה ובמסירות בשיח הסיגליות, משקה כל בוקר את הפרחים, באחריותו העצים ושלל השבילים, עטורי הצמחים ממינים וסוגים שונים, הכול עבור בעל הבית, אשר מעסיק אותו תמורת משכורת נדיבה.

באחד הימים, בעודו שוכב ליד שיח הסיגליות, נהנה מקרני השמש, נעקץ ע"י דבורה,  הביט לאדמה וראה את הדבורה המתה, הסקרנות התגברה בו 'למה, אחרי שהיא עוקצת, היא מתה?', חשב.

הוא ראה דבורים נוספות, עמלות, מרחפות מפרח לפרח, מזמזמות בכנפיהן,  עובדות בחריצות ולא מתעייפות.

'מעניין, איך מהאבקנים הן מייצרות דבש', תהה לעצמו, 'למה יש רק מלכה אחת?, איך מהשממה הזאת, דווקא במקום הזה, מצאו להם הדבורים מקום להמתיק את חייהן, לו הייתי מלך אולי גם אותי היו משרתות נשים מכל הסוגים, שותפות לאמבטיית חלב ודבש שלי, מעסות את כתפיי העייפות ממשא היום', חשב לעצמו, חייך, יודע שאף פעם זה לא יקרה, בטח לא במקום המבודד הזה.

'לו רק הייתה לי מלכה אחת, הייתי נותן בשבילה את כל אהבתי, ממתיק את יומי ביומה ורוב שעות היום, היינו מייצרים דבש מתוק', חשב לעצמו וחייך.

היא והוא

ברוב הזמן זואי הרגישה בבדידות ותחושת מועקה כמעט יום יומית, משתלטת עליה, מכיוון שבעלה נעדר מהאחוזה לעיתים קרובות, לרגל עסקיו הענפים, כשלא נעדר, גם אז לא הרבתה לחוש בנוכחותו.

באותו יום, לא יכלה זואי, לשאת יותר את האווירה הקודרת בתוך הטירה, היא הרגישה שהיא נחנקת , שהיא זקוקה לאוויר, להתחדשות.

כשלגופה כותונת משי לבנה בלבד,  היא יצאה  לטייל בשבילי האחוזה, 'ממילא אין נפש חיה אשר תראה אותי בכותונת זו', אמרה לעצמה.

היא טיילה במרחבי השדה הגדולים, מגלה פריחות חדשות, נוגעת ומלטפת ניצנים חדשים, מודה בליבה לגנן המטפל בצמחיית האחוזה.

לפתע הבחינה בו, הוא ניצב על גדת הנהר, עירום ממתניו ומעלה, רוחץ את עצמו במימיו, סבון נשטף מגופו, נשטף אל הנהר, בקצף לבן, מזהה אותו כאחראי על השטח המקיף את הבית הגדול, תחזוקת המתקנים, טיפול בחורש הנרחב ובעיקר, טיפול בגן המרהיב, המקיף את בית האחוזה וניקיונו.

היא עקבה אחרי מתווה גופו, עוקבת אחרי כל תזוזה של ידיו החזקות, כשהוא מקרצף את עורו אשר התלכלך מעבודות היום, הוא היה גבר הבנוי לתלפיות, נאה, בסביבות גיל הארבעים, היא חשה את עצמה מתמלאת בערגה, את גופה מגיב בהתרגשות, למראה גופו הערום למחצה, מרגישה את לחייה מתחממות ומסמיקות, 'איך יתכן שגבר שאני רואה לעיתים רחוקות, שמעולם לא פגשתי ביחידות, ימלא אותי ברגשות כאלה?', שאלה את עצמה,

לא מבינה, איך גל של התרגשות, מציף אותה, גורם לה להתעוררות מינית, פטמותיה הזדקרו מתחת לכתונת המשי,

חשה בלחלוחית המרטיבה את ערוותה, היא כל כך רצתה אותו, שבלי לשים לב, ידה הימנית כבר הייתה על שדה חופנת אותו בחוזקה ,וידה השמאלית נשמטת לבין ירכיה מלטפת את גופה מבעד לבד המשי, מעבירה במבושיה גלי חום, כאשר אצבעה נוגעת בדגדגנה, לוחצת עליו.

רגליה רעדו, ברכיה פקו, היא נשכבה על הדשא הירוק, בינות לשיחים ולפרחים, מוסתרת מעיני כל, צמרמורת עברה בגופה, מכווצת את תחתית ביטנה, היא הפשילה את חלקה העליון של כותנתה מכתפיה, דוחפת אותה  עד מתחת לשדיה, חושפת את חלק גופה העליון לשמש, ידה האחת מלטפת ומועכת את שדה החלק והערום, ידה השנייה לחצה על חלציה, מלטפת את שפתי ערוותה, מעל בד המשי של חלוקה, גופה החל לנוע בקצב ליטופיה, היא הטתה את ראשה לאחור, השמיעה קולות עמומים של גניחות שקטות, עולות ויורדות, היא חשה בעונג העוטף את גופה, את החמימות והרטיבות שפושטת בין רגליה, היא להטה, חשה כעומדת על סף התפוצצות, לפתע, הרגשת צריבה הכתה בירכה, העבירה את מבטה וראתה כי נעקצה ע"י דבורה, בחלק ירכה העליון, יבבה פרצה מפיה מעוצמת הכאב, עיניה נעצמו והיא נשכבה בין הפרחים, לוחצת עם מקום העקיצה, מיבבת.

רעש צעדים גרם לה לפקוח את עיניה, היא ראתה אותו, עומד מעליה, מתבונן בה, בגופה החשוף הנגלה לעיניו, ללא מילים הוא התכופף, הרים אותה בשתי ידיו, נושא אותה לאורך השביל, עד שהגיעו לבקתת העץ בו התגורר.

זואי עקוצה, ירכה נפוחה ומאדימה, הביטה בארשת פניו הקשוחות, בעיניו שהקרינו עצב ורוך, הוא נטל ספוגית, טבלה בדבש וחלב, ניקה את מקום העקיצה, מרגיע את הכאב, ידיו החזקות והמחוספסות, נראו כה עדינות, כאשר ליטפו ברוך את המקום הכואב.

היא שכבה במיטתו, נרגעת, עיניה עצומות, מפקירה את רגלה לידיו המלטפות, מרגישה אליו משיכה כל כך חזקה, 'אני עירומה מתחת לכתונת' המוח שלה נבהל, 'הסתלקי משם זואי', היא התרוממה,  פונה לדלת,  ידו תפסה בזרועה, הוא הביט בה ללא מילים, היא הייתה כל כך יפה, בשקט שבצריף אפשר היה לשמוע את נשימתו המואצת,

עיניו הביטו בה בתאווה, לסתו התהדקה, אכזבה ניכרה היטב בארשת פניו, הוא רצה אותה, כמה שניות עברו, הוא התעשת, נזכר שזו אשת מעסיקו, גבירת האחוזה, שחרר את זרועה, הסתובב אל הדלת, פותח אותה עבורה.

פניה אדמו ממבוכה, היא אחזה בידיה את שולי כותנתה הלבנה ומיהרה בריצה, לחזור לבית האחוזה.

ביומיים הבאים, היא לא התרחקה מסביבת הבית בטיוליה בחוץ, חששה לפגוש בו שוב.

לאחר יומיים גברו עליה געגועיה לראותו, והיא פסעה בשבילי היער, כאילו לתומה.

רגליה הובילו אותה לעבר בקתתו, היא הגיעה, נעצרה והסתתרה מאחורי עץ, צופה בבקתה, מצפה לראותו.

"גם אני התגעגעתי לראותך שוב", נשמע קולו מאחוריה.

היא זינקה ממקומה, "אאאנני ללא," מלמלה במבוכה, מסתובבת לעברו.

נשימה נעתקה, הוא עמד מולה, עירום בחלק גופו העליון, חזהו, המכוסה פלומת שיער דלילה, קרוב לפניה, התאוותה להניח את ראשה עליו, לנשק את פטמותיו, למצוץ אותן ולהריח את ריח זיעתו.

"בואי, אכבד אותך במשקה צונן", אמר, פוסע לעבר בקתתו, בטוח שהיא תבוא בעקבותיו.

מאותו היום, נפגשו פעם פעמיים בשבוע, כאשר בעלה נעדר לרגל עסקיו והוא היה נעדר הרבה, היו יושבים בבקתה או בגדת הנהר בפינה מוסתרת , היא סיפרה לו על חייה, הוא סיפר לה את סיפור חייו ואיך התגלגל להיות מה שהוא עתה.

רגשותיהם ההדדיים התעצמו, אך הם נמנעו ממגע ישיר, רק עיניהם היו נפגשות וערגה בתוכם.

עד לאותו היום, יום קיץ חם, הם ישבו על גזר עץ, ליד גדת הנהר, משוחחים, "יום חם היום, נכון?", שאל.

"כן, ממש חם", ענתה, משקיפה על מי הנהר.

"אפשר לקפוץ למים ולהתרענן", אמר והביט בעיניה.

"אכן, המים הקרירים מפתים מאוד", אמרה.

"היית רוצה להיכנס לרחוץ בהם?" שאל.

"זה מאוד מפתה, אבל לא, אין לי לבוש מתאים", ענתה.

"את בטוחה שאינך רוצה?".

"אני רוצה, אבל…".

"בלי אבל", הפסיק אותה, "יש לך חזייה ותחתונים, זה כמו בגד ים ואני כבר ראיתי אותך חשופה יותר, נכון?", שאל בחיוך.

"נכון, אבל אני חוששת".

"חוששת ממני?".

"לא ממך, חוששת ממני, מעצמי".

"אל תעשי דבר, שאינך רוצה לעשות", אמר ופנה לנהר, עצר לפני המים, השיל את כל בגדיו וזינק, עירום,  לתוך המים.

זואי הביטה בו בערגה, מוקסמת  מגופו כשהוא שוחה, הוא התהפך, נשכב על הגב, הזין שלו בולט מעל המים, עיניה נפערו, היא חשה את ערוותה מתלחלחת ואת פטמותיה מזדקרות.

הוא התהפך חזרה, נעמד, המים מגיעים עד מתניו, "את בטוחה שאינך רוצה להצטרף?".

"אאאנני, ר ו צ ה,  אבל ללא, ממעיזזה ", גמגמה.

ז'סטין התקדם, יצא מהמים, התקרב אליה עירום, איברו מתנדנד, זקוף למחצה, הגיע עד אליה, הושיט ידו אליה בהזמנה, היא הרימה את ידה ושילבה אותה בידו, הוא משך והעמידה על רגליה, שלח את ידיו ואחז בשמלתה, זואי הרימה את ידיה, כאילו בחלום, הוא פשט את שמלתה מעליה, תלה אותה על ענף סמוך, אחז בידה מתכוון להובילה אל המים.

היא עצרה, "כמוני כמוך", אמרה, שלחה את ידיה לאחור, שחררה את סוגר חזייתה, היא ניערה את ידיה והחזייה הצטרפה לשמלתה התלויה, שדיה נחשפו, פטמותיה זקורות, היא שלחה ידה לתחתוניה, ז'סטין עצר בעדה, כרע על ברכיו לפניה, חיבק בידיו את אחוריה וטמן את ראשו בחיקה, נושם את ריח ערוותה המגורה, ידיה נשלחו ללא היסוס, אוחזות ומצמידות את ראשו לחלציה, הוא אחז באצבעותיו את תחתוניה והוריד אותם עד קרסוליה, היא ניערה את רגליה אחת אחרי השנייה, הוא נשק לערוותה המכוסה שיער, העביר את לשונו על שפתותי ערוותה הלחים, התרומם, תלה גם את תחתוניה, חיבק את גופה, הרימה ונשא אותה אל המים, זרועותיה חיבקו בכוח את צווארו.

ג'סטין העמידה בתוך המים אפף את גופה בידיו הגדולות, הצמיד אותה אליו.

זואי התפרקה, חיבקה את ז'סטין טמנה את ראשה בחזהו, "אני פוחדת, ז'סטין."

"רוצה לצאת?"  שאל.

"עכשיו אתה שואל אותי?", עיניה חייכו, מבריקות, "לא שאלת כשהפשטתה אותי, הרמת אותי והכנסת אותי למים", הרימה את ראשה ושפתיה נצמדו לשפתיו בנשיקה עמוקה.

בשעה הקרובה הם השתעשעו במים, מתלטפים ומתנשקים, מלהיטים את גופותיהם.

"בוא נצא", ביקשה זואי, "מספיק לי להיום במים".

הוא שב והרים אותה בידיו, מוציאה מהמים, העמידה על החול.

זואי לבשה על גופה העירום  את שמלתה, חזייתה ותחתוניה בידה.

"את רוצה שאלווה אותך חזרה?", שאל.

היא חיבקה אותו, "אני לא רוצה לחזור עדיין, ממילא בעלי לא אמור להגיע היום, אני רוצה שנלך לבקתה שלך", אמרה, מביטה בעיניו, עיניה אומרות הכול.

הם הגיעו לבקתה, ז'סטין פתח את הדלת, מניח לה להיכנס, הוא נכנס אחריה סגר את הדלת ועמד, נשען על הדלת בגבו, מביט בה.

זואי נעצרה בגבה אליו, הרגישה כאילו כל האוויר נשאב מתוכה, פעימות ליבה רק הלכו וגברו, מבינה שעכשיו ההמשך תלוי בה, יודעת שהוא לא יכפה עליה דבר.

היא הסתובבה אליו, חזייתה ותחתוניה, האחוזים בידה, נפלו לרצפה, צעדה לעברו והפילה עצמה  לבין זרועותיו, רואה את הלהט בעיניו, הוא חיבק אותה בחוזקה, כמישהו שלא רוצה לאבד דבר יקר מנשק לשפתיה נשיקה פראית ורעבתנית.

היא הרימה את ידיה שוב, רומזת לו, הוא שלח את ידיו משך ופשט שוב את שמלתה, מטילה על הרצפה.

ידו האחת מושכת ומצמידה את גופה אליו, ידו השנייה מצאה את סבך שערותיה, המכסות את ערוותה, אצבעו חדרה לתוך מערתה הרטובה, שדיה התנפחו, פטמותיה הזדקרו.

הוא לחש "אני רוצה אותך", עיניו נעוצות בעיניה, יודע שגם היא עורגת אליו.

"אני יותר ממך", לחשה, עיניה גומעות את גופו, "קח אותי, אני שלך".

הוא נשכב על הספה והושיט ידיו אליה, קורא לה אליו.

היא פסעה, הגיעה את מיטתו, עלתה עליה, הניפה רגל אחת, נעמדה משני צידי גופו, כלי זיינו זקוף, מתוח, מצפה לנרתיקה, לטבוע בתוכו.

היא הורידה את גופה, התיישבה על ירכיו,  מביטה מוקסמת בזקפתו העצומה, שעמדה בדום מתוח, התכופפה לעבר האיבר המתוח, נשקה לראשו, התרוממה קמעה, כיוונה והכניסה אותו לתוכה, איברו תופח בתוכה, ממלא אותה, קודח את נרתיקה, היא הייתה באקסטזה, חשה כאילו כדור הארץ מסתובב סביבה.

זרועותיו נכרכו סביב גופה, השכיב אותה על חזהו, מהדק אותה אליו, שדיה נמעכים עליו, זואי הניע את אגנה, מחככת את דפנות נרתיקה ואת דגדגנה, בזין הפועם שבתוכה.

קצות אצבעותיו החליקו במורד גבה, מועכות את ישבניה, אצבעותיו מטיילות בחריץ  שבין ישבניה, מפי הטבעת למקדש אהבתה וחזרה, אצבעו נחה על חור ישבנה, עיסתה אותו וחדרה לתוכו, היא גנחה, מתפתלת, איברו בתוך נרתיקה, אצבעו באחוריה, שפתיו פגשו את שפתיה, היא פתחה את פיה, בולעת את לשונו לתוכה, מוצצת את לשדו.

זואי מלאת עונג, מוצפת בערגה ותשוקה, היא התנשפה בקול רם, מבין שפתיה בקעו יבבות מפצירות של עוד, נטולת נשימה ואז הוצפה בפורקן שמימי, זועקת את אביונה, גופה נופל מותש על גופו שמתחתיה.

עברו דקות ספורות, הוא אפשר לה התאוששות קצרה, זכרותו עדיין בתוכה,  אצבעו תקועה באחוריה, החל מניע את עצמו מחדש, אברו עדיין בזקפה מלאה, מגיע בכל דחיפה לרחמה, היא התחילה נושמת נשימות קצרות, נוזלי סיכה חדשים נוצרים בתוך מערתה, מרטיבים את זכרותו ונוזלים מתוכה על ירכיו, לפתע התרומם, שולף עצמו מתוכה.

"למה יצאת?, אל תצא, תחזור", התחננה.

"תסתובבי, תעמדי על ארבע", ביקש.

היא צייתה, אחוריה פונים אליו, מצחה על הכר, מצפה, כנועה.

הוא העביר אצבעותיו בחריץ ישבנה, טובל אותן בנוזלי נרתיקה, צייר מעגלים מסביב לחור עכוזה, היא דחפה את אחוריה לכיוונו, הוא דחף אצבע לישבנה, מרחיב אותו, אחז באיברו המתוח ובאיטיות הכניס אותו לחור ישבנה.

היא פלטת אנקת כאב, הוא עצר, "לאאא, אל תתפפסיק", קראה, "תמשיך זה טובבבב כל כך".

מששמע אותה, לפת בידיו את מותניה, משך אותה לכיוונו, הניע את אגנו ודחף לתוכה את זקפתו, עד לקצה.

היא הגיבה בדחיפת אחוריה לכיוונו, מגרונה נשמעות אנקות כשל חיה פצועה, הוא שלח ידו קדימה מוצא את דגדגנה, אצבעותיו החלו מעסות אותו, ערוותה הגירה נוזלים כאילו מעיין נבע בתוכה, זעקות שניהם בפורקנם, הבריחו את הציפורים שבאזור, הוא פרק את מטענו בתוך מעיה, כשבמורד ירכיה גלשו נוזליה, מעידים פורקנה השני.

הוא שלף עצמו מתוך ישבנה, נשכב על גבו, היא נצמדה לגופו, שדיה נמעכים על צלעותיו, רגלה חובקת את אגנו וראשה טמון בכתפו.

"אחורי כואבים, בטח לא אוכל לשבת יום יומיים", אמרה בחיוך, "אבל זה היה עונג, שלא חוויתי כמותו מעולם,

אבל עכשיו אני כבר חייבת לחזור, אחרת המשרתים יתחילו לרכל".

"אני מניח שאת באמת צריכה", ענה מחייך.

"אני אחזור לפה, עוד לא קיבלתי ממך את כל מה שיש לך לתת לי", אמרה בחיוך, התרוממה מבין זרועותיו, סידרה את לבושה, נשקה את שפתיו, ירדה דרומה ונשקה לכיפת הזין שלו, "תודה, היית נהדר", אמרה, פונה לאיברו והתחמקה מבעד לדלת הצריף.

ימים מעטים חלפו, הוא העסיק את ימיו בעבודתו ואת לילותיו במחשבות עליה, 'היא אישה יפה, בודדה והיא כבשה אותי, אני חייב לראותה שוב', חשב, 'אמתין עוד יום יומיים ואז אעשה מעשה'.

ביום המחרת, היא הגיעה לקרחת היער, מציצה בהיחבא, ממתינה לראותו יוצא ופונה לעיסוקיו.

כשעזב, חמקה לתוך הצריף, הגיפה את תריסיו, התקרבה למיטתו, הרימה את שמלת הבד הקלילה, אל מעל לראשה ונתנה לה לצנוח מידיה אל הרצפה, ידיה נשלחו בתנועה אל מאחורי גבה פתחה את סגר חזייתה, החזייה הצטרפה אל השמלה שעל הרצפה, היא דמיינה במוחה את מעשיהם כשיחזור, ליטפה את שדיה המוצקים וחשה את פטמותיה מזדקרות, באצבעותיה אחזה בתחתוניה, הפשילה גם אותם, עלתה על המיטה, מתקדמת על ארבע כשרגליה רוטטות בציפייה ואז נשכבה על גבה, ביד אחת ליטפה את שדה וצבטה את פטמתה ואילו באצבעות ידה השנייה, מעכה את ערוותה המשתוקקת ותחבה שתי אצבעות לתוך מערתה הרטובה והלוהטת.

Loading

תגובות ? (אין צורך להזדהות)

דילוג לתוכן