מועדון קרב – מבחן קבלה

זהו חלק שני של הספור מועדון קרב ולהבנת העלילה מומלץ לקרוא אותו תחילה

למען הסר ספק: עלילת הסיפור, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דימיוני. כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות של אנשים אמתיים, חיים או מתים, הרי הוא מקרי בהחלט.

אזהרה : הסיפור מכיל תאורי מין כוחניים בהסכמה ולא בכפיה!

 

את השבועיים הבאים העברתי בלימודים, היו לי שני מבחנים אחרונים ואסור לי לשכוח את היעד שלי, מצטיינת נשיא או לפחות מצטיינת דיקן, ובאימוני כושר ובעיקר תרגול טאי-צ'י, תרגילי הגנה ותרגילי התקפה, עם הגנה בלבד אי אפשר לנצח.

שלושה ימים לפני המבחן קבלה עשיתי את המבחן אחרון ועכשיו היה לי עוד יותר זמן להתכונן. עם נעמי לא שכבתי יותר אבל אחרי המבחן האחרון היה לי סטוץ' עם אחד הסטודנטים שנבחן איתי, ישר מחדר המבחן הלכנו אל המיטה הקשה כמו אבן שלו במעונות. זיון לצורך הפגת מתחים אני קוראת לזה, הזדיינו בלהט, לא אהבה רק זימה, סקס לצורך הסיפוק האישי שלי ו…נהניתי, הרבה זמן כבר לא הזדיינתי מה גם שהצליח לי איתו, הוא היה זיון טוב.

הערב הגדול הגיע. נעמי ניצלה את הנסיעה במונית לתת לי כמה טיפים אחרונים. "את יודעת" היא לחשה לי, "חלק גדול ממה שאנחנו עושות שם זה הצגה, כשיזיינו אותך הערב את צריכה שישמעו שאת נהנית, גם אם תזייפי".

הגענו למבנה באזור תעשיה ועלינו במעלית גדולה לקומה האחרונה, עוד אשה עלתה יחד איתנו, ללא כל ספק מבוגרת מאתנו. "בדרך כלל זה מועדון אגרוף אבל הם משכירים לנו אותו לערבי המועדון שלנו" היא הסבירה לי כשהמעלית עלתה בעצלתיים. שתי מאבטחות קיבלו את פנינו כשיצאנו מהמעלית, הן כנראה הכירו את נעמי והאשה השניה כי הן חייכו אליהן וכשנעמי אמרה שאני איתה נתנו גם לי לעבור. נכנסנו לחדר קטן ומארחת עמדה וחיכתה שם, קודם היא טיפלה באשה השניה ששילמה את דמי הכניסה וכשהודיעה שהערב היא רוצה להיות לוחמת המארחת נתנה לה מפתח ללוקר, הארונית שבה היא תוכל להניח ולנעול את הבגדים והארנק שלה.

נעמי הודיעה בקול מתנצל משהו שהערב היא צופה כי היא במחזור ושילמה את דמי הכניסה, צופה משלמת כפול מלוחמת, אחר כך היא הציגה אותי, המומלצת שלה שהגיעה לטקס החניכה, וראיתי את המבט הסוקר של המארחת, בוחנת כל מילימטר בגופי בזמן שהסבירה לי שהיא שמחה שבאתי, נתנה לי מפתח ללוקר עבור הבגדים להחלפה שהבאתי, והודיעה שתכף מנהלת הטקס תקרא לי לתדרוך ורק אז נתנה לנו להכנס לאולם הראשי.

הופתעתי כשנכנסנו לחדר. האולם היה גדול ממה שציפיתי, שתי במות מוגבהות המוקפות בחבלים שבדרך כלל משמשות כזירת אגרוף ניצבו מרוחקת זו מזו ועליהן פרוס מזרן האבקות ופנסים גדולים תלויים מעליהן, כבויים בינתיים, לוח גדול עמד ליד הכניסה ועליו רשומים שמות חברות המועדון וליד כל אחת מצוין הכינוי, למי שיש, מספר הנצחונות וההפסדים שלה, והרצף האחרון של נצחונות/הפסדים, אבל מה שיותר הפתיע אותי היו הנשים, כעשרים נשים היו כבר באולם ואם חשבתי שאני אפגוש שם רק צעירות, כמוני וכמו נעמי, הסתבר לי שלא, היו שם גם מבוגרות, אפילו יותר מזאת שפגשנו במעלית, רובן צופות, לבושות, וחלקן הקטן לוחמות שמסתובבות בתחתונים וחזיה בצבע תואם כאילו אין טבעי מזה, חלקן בחזיות ספורט וחלקן בחזיות רגילות, מינימליסטיות, חלקן בתחתוני ביקיני צרים וחלקן בחוטיני.

לקחנו כוס יין לבן קר, זה ומים מינרליים הם המשקאות היחידים שהגישו, והסתובבנו בין הקהל. כנראה שנעמי מוכרת כי הרבה חייכו אליה ואמרו לה שלום. "חשבתי שכולן צעירות" לא התאפקתי ולחשתי לה.

"בכלל לא" היא חייכה, "את רואה את ההיא" והיא הצביעה בראשה על אשה לבושה רק בחוטיני וחזיה, "עורכת דין, בת 40 לפחות, כמוני, לפעמים מנצחת ולרוב מפסידה" היא ציחקקה, "וזאת" הצביעה על מישהי אחרת, לבושה, "מכירה?"

"כן" הסמקתי, שחקנית ידועה שראיתי אותה בכמה סרטים בקולנוע ובטלוויזיה ואפילו בהצגה אחת בתיאטרון.

"גם היא נושקת ל-40 מלמעלה" היא ציחקקה, "כנראה שגם היא במחזור, תמיד היא לוחמת, פעם הפסדתי לה, משפילה בטעם" היא שוב ציחקקה, "עשתה לי זובור אבל גם דאגה שאני אגמור".

זוג נשים שהלכו חבוקות, שתיהן בחזיה וביקיני, משכו את תשומת ליבי, אחת גדולה, גברית משהו והשניה נשית ויפה להפליא, דוגמנית ידועה, אבל מצד שני נראתה קטנה ושברירית אבל מי יודע, גם אני נִראתְ קטנה ושברירית. "ומי אלה?" לחשתי לנעמי.

"הגדולה" שמעתי הערכה רבה בקולה של נעמי, "זאת הקברנית, זאת שחגגה עלי במפגש הקודם, היחידה במועדון שאף אחת עוד לא ניצחה אותה".

"והשניה?" לא התאפקתי.

"הבת זוג שלה, שתיהן לסביות, גם ממנה תתרחקי אם את לא רוצה להרגיש את חרון אפה של הקברנית, למרות שהיא מתנהגת כמו לוחמת להזמין לקרב הקברנית לא מרשה לה ולהזמין אותה אף אחת לא מְעֵזָה, למרות שהיא בשר תותחים משובח, את יודעת, קל לנצח אותה וכיף לחגוג עליה, כי כל מי שהזמינה וחגגה זכתה בתמורה לנקמתה הכואבת מאד של הקברנית".

"בואי" נעמי הובילה אותי אל שולחן שעליו היו מונחים כמה סטראפאונים, מבחר תותבים בצבעים וגדלים שונים וכמה סוגי אזיקים לידים ולרגליים, "בשביל מה האזיקים?" שאלתי, על זה לא דיברנו.

"אחרי הזובור למנצחת מותר לאזוק את השבויה שלה" היא הסבירה, "שלא תברח לה" ציחקקה, "תראי" היא שינתה נושא והצביעה על תותב אדום ענק, כזה שמזכיר את אותן מפלצות לא-מציאותיות של הכושים בסרטים הכחולים שהחבר שלי היה מראה לי, "במפגש הקודם, כשהפסדתי לקברנית, את זה היא דחפה לי!"

"את זה?" הבטתי בה במבט לא מאמין.

"כן" היא חייכה, "בתחת!".

"לא פלא שכאב לך" ואז פתאום צץ בראשי רעיון, "מה תתני לי אם אני אדאג שהיא תחטוף את זה בתחת שלה?".

"בטח" היא גיחכה בלגלוג, "מי יכול עליה?".

"מה תתני?" חזרתי על השאלה בפנים חתומות.

"חבל לך, זה לא יקרה"

"מה?!?".

"אני מנקה את המקלחת והשרותים עד סוף השנה" היא אמרה בהתרסה, "בעירום מלא" הוסיפה וצחקה.

"סגרנו".

"ואם לא?" היא חייכה.

"תני לי חודש, עוד שני מפגשים, אם עד אז היא לא תחטוף אני מנקה".

"בעירום!",

"בעירום" אישרתי.

לקראת השעה שמונה מנהלת הטקס קראה לי. היינו שתי חדשות שהגענו למבחן קבלה, חדוה, אשה כבת שלושים וחמש עם שדיים ענקיים, נשואה פלוס ילד! מנהלת מוקד שרות לקוחות בחברה סלולרית ואני. מנהלת הטקס חזרה שוב על הכללים שנעמי כבר הסבירה לי, הוסיפה עוד פרט או שנים שלא ידעתי, לא משהו שיגרום לי לפרוש, החתימה אותנו על הסכם סודיות (N.D.A) שאוֹסֵר עלינו לגלות שום פרט ממה שקורה במועדון ועוד חוזה התחייבות שאנחנו מקבלות עלינו את כל חוקי המועדון ומתחיבות לקיים אותם כלשונם כולל העונשים הכלולים בהם.

בשמונה בדיוק עלינו על אחת מהבמות לטקס החניכה שלנו, עמדנו בשורה, מנהלת הטקס במרכז, אני וחדוה, המועמדת השניה, משני צידיה ומהצד השני שלי נעמי, הממליצה, בדיוק כמו הממליצה של חדוה שעמדה לצידה. מנורה מעל מרכז הבמה נדלקה, שולחת קרן אור שיצר מעגל סביבנו, ופעמון צלצל בחוזקה, מזעיק את כל הנשים להתכנס סביב הבמה.

מנהלת הטקס הודיעה על הבקשה שלנו להתקבל למועדון ועל החברות שהמליצו עלינו. אני, הצעירה ביננו, נבחרתי להיות הראשונה, חדוה והממליצה שלה הלכו לפינת הזירה ויצאו ממעגל האור שפתאום התגבר סביבי, חושף כל פרט בגופי, "ממליצה, הציגי לנו את המועמדת שלך" מנהלת הטקס הודיעה בקול רשמי ונעמי ניגשה אלי, מספריים גדולים בידה, והתחילה להפשיט אותי.

ידעתי בדיוק מה צפוי לי, נעמי הכינה אותי לזה ולכן הבאתי בגדים להחלפה ובגלל זה לבשתי חולצת כפתורים לבנה, חצאית מעטפת כחולה, ותחתוני ביקיני וחזיה שכבר מזמן אני לא לובשת אותם, ועדיין, כשלקול מצהלות הקהל נעמי שלפה את החולצה מהחצאית ותלשה את הכפתור הראשון בחולצה רעד עבר בגופי ופתאום ראיתי את המתח על פניה של נעמי.

"זה בסדר, תמשיכי" לחשתי וחייכתי אליה, "אני בסדר, תרגעי" והיא המשיכה, חותכת כפתור אחר כפתור עד שכל הכפתורים שכבו על הבמה וגם אז לא הורידה פשוט אלא המשיכה לגזור, קודם לאורך חלקו העליון של שרוול ימין, עד הצווארון, חושפת את השד הימני הכלוא בחזיה, אחר כך לאורך חלקו העליון של שרוול שמאל וחולצה הקרועה נשרה לרצפה, חושפת את החזיה ואת בטני השטוחה והערות מעליבות התחילו להשמע מהקהל אבל גם את זה ידעתי שיגיעו, מסתבר שזאת המסורת, להשפיל, וכל המרבה הרי זה משובח.

הורדת החצאית הייתה צריכה להיות פשוטה, כפתור אחד היא הייתה צריכה לגזור כדיי שהחצאית תצטרף לחולצה שעל הרצפה אבל לא, נעמי הסתובבה סביבי, גוזרת ומקצרת את החצאית, חושפת לאט את רגליי ואחריהם התחתונים ורק בסוף, כשכל התחתונים נחשפו, גזרה את אותו כפתור ונשארתי לעמוד בתחתונים וחזיה.

עמדתי בתחתונים וחזיה והערות רק התגברו, דברים הזויים על מגרעות גופי, שהרגליים שלי שמנות, שיש לי שדיים קטנים מדי, שהתחת שלי גרום, והצעות גסות מה הן רוצות לעשות לי, איפה בדיוק לדחוף לי ת'סטראפאון שלהן. נעמי עמדה מולי וגזרה לי את הכתפיות של החזיה, אחר כך דחפה להב אחד של המספריים בין שדי, מתחת לאותו פס בד המחזיק את שני הגביעים (cup-ים) של החזיה וגזרה לאט, מחייכת אלי, לדעתי היא נהנתה מזה, אין הרבה בד באותו פס וגם החזיה נשרה לרצפה ושדיי התגלו במלוא תפארתם, לרגע כיסיתי אותם בכפות ידיי אבל אז הגיעו המבט הנוזף שלה והפקודה "ידים על העורף!" ומהרתי לשלב את כפות ידי על עורפי, מותחת מרפקים לאחור ומציגה לראווה את הציצים שלי.

אשה אחת משכה את תשומת ליבי, היא הייתה מבוגרת ממני, עם שדיים גדולים ופה ג'ורה. היו לה הערות פוגעניות במיוחד והיא לא הפסיקה להודיע לי, במילים גסות, מה היא מתכוונת לעשות לי אחרי שהיא תנצח אותי אז צילמתי אותה במוחי, יש לי זכרון מעולה לפרצופים, והוספתי אותה לרשימת המועמדים שלי, אלה שאני מתכוונת להזמין לקרב, לא ראשונה כמובן, אני בטוחה שאתם מנחשים מי לפניה .

גם התחתונים זכו לטיפול משלהם, קודם היא חתכה אותם מלמטה, בין הרגליים, מפרידה בין החלק הקדמי לאחורי, אחר כך גזרה מאחור, מתחת לחגורה הגומי הרחבה וחשפה את ישבני המוצק, משם היא עברה קדימה, גוזרת גם את המשולש הקדמי וחושפת את ערוותי החלקה, משאירה אותי לעמוד רק עם חגורת הגומי שלא מסתירה כלום, ובסוף גזרה גם אותה.

"יפה" מנהלת הטקס חזרה ולקחה פיקוד, "כפיים לממליצה על הבונבון שהביאה לנו" והיא ניגשה וצבטה לי בפטמות כשברקע הבנות מחאו כפיים ושרקו, "עכשיו בואי נראה מה את יודעת" היא פנתה אלי ושוב חזרו אותן מחיאות הכפיים ושריקות עידוד, "בואי נראה איך את מוצצת" היא חייכה לעברי והרימה את החצאית שלה ולהפתעתי היא לא לבשה כלום מתחת, "בואי נראה אם תגרמי לי לגמור" היא נעמדה בפישוק, מאתגרת אותי, והתכוננה לקבל ממני פינוק.

היו לי הרבה פרפרים בבטן כל הערב, חששתי שברגע האמת אני אשתפן, אבל לא, כאילו אין טבעי מזה ירדתי על ברכי לפניה וליקקתי ליקוק ראשון לאורך חריץ הכוס שלה, ליקוק עמוק ותאוותני שסחט ממנה גניחת הנאה קולנית לקול תשואות הקהל.

זכרתי את הטיפ שנעמי נתנה לי, שצריך לשמוע שאני נהנית, נישקתי את שפתי הכוס שלה, נשיקה קולנית וחושקת, ואז שלחתי ידים וחפנתי את פלחי ישבנה המוצקים, הצמדתי חזק את ראשי אל בין רגליה ודחפתי את הלשון.

לא בזבזתי זמן, ידעתי בדיוק את מה אני מחפשת, את הדגדגן שלה, וכשמצאתי התחלתי לשחק בו להכות בו בלשוני, למצוץ אותו, וגרגורי ההנאה שלה מלאו את חלל האולם.

המשכתי במרץ, שפת הגוף שלה סיפרה לי שהיא בדרך הנכונה, הדרך אל האורגזמה, הידים שלה אחזו בראשי והצמידו אותו בחוזקה אל בין רגליה, כאילו חוששת שאברח ואפסיק באמצע, "כן" שמעתי אותה גונחת בקול, "כן, הנה!" היא התנשפה במהירות, "כן, יש, יש! הנה! כן-ן!!"

והרגשתי איך הכוס שלה מתמלא באותו צוף נשי, "כן! הנה! גמרתי!" היא התנשפה בכבדות ובישרה לכל הצופות בה כי נתתי לה את עונתה.

מישהי הגישה לה כוס מים קרים ולי מגבת לנקות את הפנים שלי שהיו מרוחות באותו צוף שלה, לקח לה עוד רגע כדי לסדר מעט את נשימתה "אתן לא מבינות, פחות משתי דקות וגמרתי" היא עדיין התנשפה קלות כשהודיעה ואחר כך נעמי הסבירה לי שבדרך כלל זה לוקח הרבה יותר, "וואו, זה היה טוב" היא חייכה, "מומלץ" היא הוסיפה, "ונעבור לחלק האחרון, תביאו לה את 'המפנק'!"

לקח לי שניה להזכר מה זה 'המפנק', עוד לפני שהמארחת, זאת שקיבלה את פנינו כשהגענו, הביאה את השרפרף עם התותב התקוע במרכז המושב והעמידה אותו במרכז הזירה בדיוק מתחת לפנס הגדול. הקהל צהל, "אנחנו רוצות להיות בטוחות שאת לא בתולה, נכון בנות?" היא פנתה לקהל ואלה השיבו מייד ב-"כן" קולני וארוך, "בבקשה, תוכיחי לנו" היא פנתה אלי והצביעה על השרפרף.

שוב לשניה היססתי, המחשבה מה לכל הרוחות אני עושה פה? ניקרה בראשי אבל אז התאפסתי, חייכתי לעבר מנהלת הטקס, חייכתי לעבר נעמי שעמדה בצד הזירה קצת חוששת, נעמדתי מעל השרפרף כשהוא בין רגליי, כופפתי לאט את הברכיים והתחלתי לרדת.

אחד הטיפים של נעמי היה שאם אני לא מרגישה רטובה ומשומנת שם בין הרגליים אז שאני אמצוץ אותו קודם, זה מקובל אם כי זה מוריד נקודות בהערכת הבנות, אבל אני לא הייתי צריכה את זה, מסתבר שלרדת למנהלת הטקס חירמן אותי, הייתי משומנת היטב, אפילו הרגשתי טיפה נוזלת לאורך הירך הפנימי שלי. ירדתי עד שהרגשתי את ראש התותב נושק לשפתי הכוס הגדולות שלי, אלה החיצוניות, ובלי לגעת בו עם היד כיוונתי את עצמי כך שיגע בדיוק במקום הנכון וירדתי עוד קצת, מפשקת איתו גם את השפתיים הפנימיות, הקטנות, לרגע עצרתי, לקחתי נשימה ארוכה, עצמתי עיניים והתישבתי על השרפרף, משתפדת על התותב שנתקע עמוק לתוכי.

התותב החליק בקלות לתוכי, הייתי משומנת היטב וכבר תקעו לי גדולים ממנו בלי בעיות, "וואו" גנחתי בקול, זוכרת את הטיפ של נעמי שצריך לראות שאני נהנית, "וואו, יאמי" המשכתי באותה גניחת התפעלות והתחלתי לדהור על התותב הנעוץ בתוכי, עולה ויורדת ולא שוכחת לגנוח בהנאה. להוכיח הוכחתי להן אבל עכשיו רציתי גם לגמור, הרגשתי שאני קרובה לשיא ושהשפשוף הנעים הזה בין שפתיי הכוס הרגישות מקרב אותי אליו במהירות והגברתי את הקצב, "כן!" גנחתי בקול והתחלתי לשחק לעצמי בפטמות המגורות, "כן, הנה!" זרקתי את הראש לאחור והודעתי לכל הסובבות אותי, "כן, הנה, זה בא, זה בא לי!" עדכנתי אותן במצבי, "כן! עכשיו! כן-ן-ן-!-!" נמתחתי כולי וגמרתי.

גמרתי ועצרתי, ישבתי על השרפרף כשהתותב בתוכי והתנשפתי בכבדות. מנהלת הטקס נתנה לי רגע להרגע לפני שהושיטה לי יד ועזרה לי לקום, "אהבתי" היא חיבקה אותי ולחשה לי באוזן, "קבלו את החברה החדשה במועדון!" הודיעה באותו קול השמור לכרוז במשחקי כדורסל וקריאות "ברוכה הבאה" ומחיאות כפיים מילאו את חלל החדר.

"תעמדי בצד, יש לך עוד תפקיד הערב" היא לחשה לי והזמינה את חדוה, המועמדת השניה, להתחיל בטקס החניכה שלה.

החלק הראשון, ההפשטה לעיני כולם, היה דומה לשלי, הממליצה שלה גזרה מעליה את הבגדים שלה רק שליד הערות הבוטות שהיא קיבלה כשנחשפו השדיים הענקיים שלה ההערות שלי נשמעו כמו ספר ילדים מעודן.

השינוי בא בחלק השני של הטקס, המנחה ביקשה שיביאו לה סטראפאון והמארחת הביאה לה אחד כזה ועזרה לה לקשור אותו לעצמה. כשהיא פקדה על חדוה לרדת על ברכיה מולה, נעמדה בפישוק, הרימה את החצאית וחשפה את התותב המזדקר מבין רגליה היה ברור לכל מי שעיניו בראשו מה היא רוצה ממנה, "תמצצי לי!" הגיעה מיד הפקודה וחדווה התחילה למצוץ, ראשה נע קדימה ואחורה ומהמקום שבו עמדתי יכולתי לראות את התותב יוצא ונכנס בין שפתיה.

מנהלת הטקס לא עשתה לה חיים קלים, היא אחזה בראשה והצמידה אותו חזק לערוותה, תוקעת את התותב עמוק בגרונה ולקול מצהלות הקהל אחזה בה ככה עד שזאת כמעט נחנקה ורק אז שיחררה, נתנה לה שניה לנשום ושוב אחזה והצמידה.

כנראה שלאשה עם פה הג'ורה לא היה משהו אישי נגדי, גם לחדוה היא צעקה את אותן קריאות מעליבות וגם לה היא לא הפסיקה להודיע באותן מילים גסות ובוטות מה היא מתכוונת לעשות לה אחרי שהיא תנצח אותה אבל זה לא מחק אותה מרשימת המועדפות שלי, "יומה יגיע, היא תשלם על זה" הבטחתי בליבי.

"הגיע הזמן לבדוק אם היא בתולה, מה אתן אומרות בנות?" היא הכריזה, מחכה שתרועות ה-"כן" המשולהבות מצד הקהל ירגעו קצת ורק אז משכה את התותב מהפה של חדוה, "לא! תשארי ככה" היא פקדה כשחדוה ניסתה לקום, "תעברי לדוגי!".

כנראה שגם הממליצה שלה הסבירה לה איך עומדים בדוגי במועדון הזה כי היא הסתובבה והפנתה את אחוריה למנהלת הטקס, פישקה רגליים, נשענה על המרפקים והורידה את הראש עד שהמצח נגעה במזרון, הרימה את הישבן והתחילה לנענע אותו, "מה אתן אומרות? שווה זיון?" היא ציחקקה אל הקהל כשהיא מכופפת את ברכיה ומכוונת את ראש התותב אל הפתח המצפה לו, "אני לא שומעת! שווה?" היא שאלה שוב למרות שהכן שנצעק כמעט הרים את התקרה וכששוב נשמעו צרחות ה-"כן" היא נעצה את כל התותב עמוק לכוס של חדוה.

כאב לחדוה, ראיתי את זה על פניה, מלמצוץ תותב לא מתחרמנים כמו לטעום כוס מיוחם והרוק שלה, שציפה את התותב, עזר קצת אבל לא מספיק אבל את מנהלת הטקס זה לא בדיוק עניין, היא אחזה במותניה וטחנה אותה בתנועות אגן ארוכות ומהירות, שפשפה את התותב בין שפתי הכוס ולאט לאט זה עזר, הבעות הכאב נעלמו וגניחות ההנאה תפסו את מקומם, "כן, תטחני אותי, כן, עוד, עוד!" הגניחות הפכו לצריחות קולניות, "כן, זה טוב, אני אוהבת את זה, כן, תודה" היא המשיכה, מתנשפת בקול, "כן, הנה, זה בא לי, זה בא לי! הנה! עכשיו, עכשיו! עכשיו!!" היא גמרה בסערה אבל מנהלת הטקס המשיכה, "אל תזוזי!" היא צווחה וטחנה אותה במרץ והיה ברור שגם היא בדרך לאורגזמה שלה, "כן! כן! עכשיו!!" וגם מנהלת הטקס גמרה, מבשרת לכולם במין גאווה.

"בנות" מנהלת הטקס הכריזה עם חיוך גדול על השפתיים, אחרי שהודיעה לכולם שמהיום גם חדוה חברה במועדון והזכירה שהיום עדיין אסור להזמין אותנו, "הזירות פתוחות לקרבות, מי רוצה להיות הראשונה להזמין?" ועוד לפני שירדנו כבר עלה זוג ראשון.

"בואו" מנהלת הטקס לקחה אותנו לצד והסבירה במהירות את התפקיד שלנו, להגיש מים ומגבות למתאבקות בהפסקות שבמהלך הקרב.

קרב במועדון הוא בן שלושה סיבובים של שלוש דקות כל סיבוב, אם אין כניעה קודם לכן. לכל קרב יש שופטת, לבושה במכנסי טיץ קצרצרים ושחורים וחולצת בטן הדוקה עם פסים שחורים ולבנים רחבים לאורך, תפקיד השופטת לדאוג שלא יעשו עבירות אסורות, ואין הרבה כאלה בקרבות בהם הכל מותר, להעניק נקודות למי שביצעה מהלך מוצלח או שהמתחרה שלה מתחמקת ולא יוזמת, להכריז בסוף על המנצחת ולדאוג שתקבל את הפרס שלה, תשע דקות להשפיל את המפסידה על הבמה לפני כולן.

"תנצלו את הזמן כדי ללמוד איך מתנהלים כאן העניינים" מנהלת הטקס הוסיפה, "וקחו" היא נתנה לכל אחת מאתנו סינר קטן, כזה שממילא לא יסתיר את הפרטיים שלנו, "זה שידעו שאתן מלצריות ולא שבויות" היא ציחקקה לפני ששחררה אותנו למשימה שלנו, "ועוד משהו, אני יודעת שהסבירו לכן אבל אין טוב ממראה עיניים ואם יש לכן שאלות אני לרשותכן" היא חייכה.

עד שחזרתי בשתי הזירות עמדו להתחיל קרבות. עמדתי ליד הזירה שאני משרתת עם מים ומגבות ביד וחיכיתי. שתי המתחרות, אחת צעירה והשניה מבוגרת ממנה, עמדו בפינות הנגדיות והתחממו, "אם מישהי רוצה להמר עכשיו זה הזמן" השופטת הכריזה ולהפתעתי כמה צופות פשטו את החולצות שלהן, הורידו את החזיה, לבשו את החולצה חזרה וניגשו למארחת שעמדה בצד, מסרו לה את החזיה, הודיעו על מי הן מהמרות וקיבלו פתק עם השם שעליו הימרו.

הקרב התחיל, בעצם אני לא יכולה לקרוא לזה קרב, זה היה יותר מלחמת חתולות מאשר קרב האבקות, לא היה בזה טכניקה, לא סגנון, רק ניסיונות לתפוס את השניה, למשוך בשיער, פה זה מותר, להפיל אותו כדי לצבור נקודות ואולי במקרה גם להכאיב לה עד שתכנע מה שלא קרה בקרב הזה.

בסוף כל סיבוב השופטת הכריזה על מצב הנקודות, בהפסקה שבין סיבוב לסיבוב עליתי לזירה וחלקתי להן מים ומגבת לנגב את הזיעה. גם כשהקרב הסתיים ועוד לפני שהשופטת הכריזה על המנצחת והזובור התחיל עליתי שוב לחלק להן מגבת ומים לשתות ורק אז הבחנתי שגם בזירה השניה הסתיים הקרב ומי שנלחמה שם הייתה הקברנית שניצחה כמובן, לא בהכרעה אבל בנקודות, הרבה נקודות, 98:2 ולא כמו אצלנו שהסתיים צמוד ב-9:7, והצטערתי, דווקא רציתי לראות אותה נלחמת, ללמוד אותה, ידעתי שהמפתח להצלחה הוא ללמוד את היריב, חוֹזְקוֹתָיו וחולשותיו, אבל איך אומרים? לא בוכים על חלב שנשפך, וכשהשופטת קראה למתמודדות חזרה למרכז הזירה ירדתי ונעמדתי בצד לראות פעם אחת איך מתבצע הסיבוב הרביעי, סיבוב הזובור, טקס ההשפלה הפומבי.

השופטת עמדה במרכז הזירה אחזה בידה של כל אחת מהם. מי ניצחה היה ברור, היא עמדה כשסטראפאון קשור לגופה ותותב גדול מתנוסס בין רגליה, אבל הטקס חייב להתקיים ולקול תשועות הקהל השופטת הניפה גבוהה את ידה של המנצחת, הצעירה, הכריזה על נצחונה ופנתה למפסידה, המבוגרת, "לוזרית! (loser)", ככה הן קוראות כאן למפסידות כי לדעתן באנגלית זה נשמע יותר משפיל מלקרוא לה מפסידנית, "הפסדת, מעכשיו את שבויה! תרימי ידים לכניעה ותני למנצחת לממש בך את זכותה", משפט שהבנתי אחר כך שהוא מסורת.

הזובור התחיל. המנצחת, כשחיוך נצחון גדול על פניה, נעמדה מול המפסידה שידיה מורמות בכניעה, "את החזיה!" היא הושיטה יד והמפסידה מהרה להוריד את החזיה ולמסור לה אותה וזאת הניפה והציגה אותה בגאווה, "התחתונים!" היא חזרה למפסידה וזו מהרה והורידה אותם ומסרה לה, נשארת לעמוד עירומה ובידים מורמות, ושוב המנצחת הציגה את השלל בגאווה, "על הברכיים!" היא הצביעה על המזרון לפניה והמפסידה מיהרה וירדה על ברכיה, "תמצצי לי!" הגיעה הפקודה הכל כך צפויה והמפסידה התחילה למצוץ לה את התותב המזדקר מערוותה.

עקבתי למרות שהכל היה צפויה. נעמי נעמדה לידי מחייכת, "תחזיקי לי" היא מסרה לי חזיה אדומה והלבישה לעצמה חזרה את החזיה שלה, לא מתבישת לעשות את זה בפרהסיה בדיוק כמו שגם האחרות לא התביישו להוריד כדי להמר וללבוש חזרה, "הרווחתי אותה" היא חייכה ולקחה אותה חזרה.

"הצעירה הזאת" היא לחשה לי, מצביעה בראשה על המנצחת, "אנחנו בערך באותה רמה, פעם ניצחתי אותה" המשיכה בגאווה, "ופעם הפסדתי" ציחקקה.

"תרדי לדוגי!" הצעירה דחפה את המבוגרת בגסות, "אני הולכת לזיין אותך!" וזאת ירדה לאותה עמידה מיוחדת שלהם, עומדת על הברכיים ונשענת על המרפקים, רגליה מפושקות, ראשה מורד וישבנה מוגבה, "תעשי לי כבוד!" הצעירה גערה בה וסטרה בחוזקה על ישבנה וזאת התחילה לנדנד את ישבנה, "תזכירי לכולם מה את" המנצחת כיוונה את קצה התותב והניחה אותו בין שפתי הכוס הכהות של המפסידה.

"אני לוזרית!" היא צעקה בקול, "הפסדתי ואני השבויה שלך" היא הוסיפה בקול עוד משהו שנעמי הסבירה לי אחר כך שהוא מסורת ומסורת היא חלק ממה שמאפיין כל כך את מועדון הקרב הזה.

"ומה עושים ללוזרית?" המנצחת המשיכה ושאלה.

"מזיינים אותה" המפסידה ענתה בתשובה ו…"וואו!" היא גנחה בקול כשכל התותב ננעץ בתוכה במכת אגן חזקה.

המנצחת טחנה אותה, פמפמה בה מהר וחזק. בהתחלה ראו שזה כואב לה, כנראה שהיא לא הייתה מספיק משומנת אבל לאט לאט היא נרגעה וראו שהיא מתחילה להנות מזה. "מה את?" המנצחת שאלה אותה שוב ושוב תוך שהיא מזיינת אותה, ובכל פעם כזאת המפסידה עונה בצעקה "אני לוזרית".

"מה שקורה עכשיו ביניהן זה דו-קרב" נעמי לחשה לי, "המנצחת מנסה להשפיל אותה עוד יותר ולגרום לה לגמור והמפסידה מנסה שלא", היא הסבירה, "ורק שתדעי, אם גומרים חייבים להודיע, אסור להסתיר!"

"ומה היותר משפיל בלגמור מזיון"

נעמי צחקה, "אם היא תגמור היא תצטרך ללכת עם התחתונים שלה על הראש כל הערב!"

"את צוחקת?" לא האמנתי.

"לא, נשבעת לך" ואולי כדי להוכיח לי המפסידה הסמיקה פתאום ו…"אימא'לה, אני גומרת!" היא צרחה בהיסטריה, "פאק! הנה! אני גומרת!!" ועוד לפני שהיא נרגעה המנצחת שחררה את התחתונים שהיו מגולגלים סביב פרק כף ידה, דרשה ממנה להרים את הראש והלבישה אותם על ראשה בדיוק כמו שנעמי אמרה.

"תשכבי על הגב ותפתחי רגליים!" המנצחת חילצה את התותב מהכוס ואפשרה למפסידה להסתובב. "מה את?" חזר שוב הריטואל, "אני לוזרית" ענתה המפסידה, "ומה עושים ללוזרית?", "דופקים אותה" והפעם היא זיינה אותה בתנוחה המיסיונרית, שוכבת עליה, מוחצת שדיים אל שדיים ומזיינת אותה במהירות.

צלצול הפעמון בישר על סוף הסיבוב הרביעי. המנצחת אחזה בשיערה של המפסידה והובילה אותה אחריה אל מחוץ לזירה. אני הלכתי להביא מגבות ובקבוקי מים חדשים ובדרך ראיתי את הקברנית מובילה את השבויה שלה כשהיא אזוקה בידיה וברגליה ומתקשה בהליכה וגם לה התחתונים מולבשים על הראש, הסימן שהיא גמרה כשהשפילו אותה.

כשחזרתי כבר עמד זוג חדש בזירה והמתין לתחילת הקרב. הקרב עצמו כאילו חזר על עצמו, מלחמת חתולות ולא קרב האבקות מסודר, אבל מה שמשך את תשומת ליבי היה ששתי המנצחות בקרב הראשון עמדו וצפו ובאותו הזמן הורידו את השבויות שלהן לפנק אותן וזה לא נראה לאף אחת מוזר, הסתבר לי שזה מקובל, שבעצם לצרכים האלה בדיוק הן נלקחו בשבי, לשרת את המנצחת בכל דרך שתחפוץ!

גם הסיבוב הרביעי, סיבוב הזובור, לא היה שונה בהרבה רק שבמקום לזיין בסוף בתנוחה המיסיונרית היא זיינה אותה בתנוחה שלא הכרתי, "תעברי לתנוחת המגש!" היא פקדה על המפסידה וזאת נשכבה על הגב, עלתה לעמידת נר כשהיא תומכת בגבה בידיה שלא ליפול, העבירה את רגליה אל מעבר לראש עד שהאצבעות נגעו ברצפה ואברי צניעותה הנשיים הוצגו לראווה, מונחים כאילו על מגש של כסף לבוא ולהכנס לתוכם וזה בדיוק מה שהמנצחת עשתה, נעמדה מעליה וזיינה אותה, תנוחה מגרה שאני צריכה עוד לבדוק.

 

הקרב השלישי בזירה שלי זימן לי הפתעה, לא יכולתי לבקש קרב יותר טוב מזה, הקברנית זימנה את הצעירה שניצחה בקרב הראשון שראיתי ומנהלת הטקס שבמקרה עמדה לידי הסבירה לי שזה די מקובל, ביחוד אצל הקברנית, ככה היא מרוויחה שתי שבויות בבת אחת וזמן כפול להתעלל בהן.

הקברנית עלתה ראשונה, הובילה אחריה את השבויה האזוקה שלה, קשרה אותה לאחד מעמודי הזירה הפנויים והלכה לפינה שלה. הצעירה עלתה אחריה, מובילה גם היא את השבויה שלה וקשרה אותה לפינה הנגדית וגם היא הלכה לפינה שלי. עברתי בינן וחילקתי להן מים, הצעירה הביטה בי בתודה והקברנית בזלזול, כאילו אומרת לי 'חכי-חכי, גם יומך יגיע'.

השופטת הודיעה שרישום ההימורים התחיל אבל אף אחד לא טרח להמר, ממילא אם אף אחד לא יהמר נגד הקברנית ההימור יבוטל בסיבוב הזה.

הקרב התחיל, אין ספק שהקברנית יותר טובה מהצעירה, גם יותר מנוסה ועדיין התאכזבתי, לפי התאורים של נעמי חשבתי שאני אראה מתאבקת מקצועית אבל מקצועית היא לא הייתה, בוא נגיד חובבנית ברמה.

שלושת הסיבובים עברו במהירות, הקברנית צברה נקודות אבל גם הצעירה לא הייתה קוטלת קנים ועדיין, חיכיתי שתהיה הכנעה אבל בסוף זה הסתיים בנצחון 52:12 של הקברנית.

בטקס הזובור הצעירה העבירה לה את השלל שלה, התחתונים והחזיה שלקחה מהשבויה שלה, לפני שאולצה להוריד ולמסור את אלה שלה. אחר כך הקברנית הורידה אותה למצוץ לה, והיה לה את אותו תותב אימתני שבזמנו נעמי חטפה ותאמינו לי צריך להתאמץ הרבה כדי למצוץ קוטר כזה. גם הזיון בדוגי היה מכאיב, ראו את זה על פניה של הצעירה. הקברנית לא חשבה בכלל לגרום לה לגמור, להכאיב כן, זה מה שהדליק אותה, אבל לגמור? זה לא מעניין, אבל אז הגיע הקטע כשלקול מצהלות הקהל היא עברה לתקוע אותה בתחת ופה כבר הצעירה לא יכלה לעצור את גניחות הכאב ואת הדמעות.

לא הדמעות ולא גניחות הכאב הזיזו משהו לקברנית, היא רק חייכה וזיינה, אחר כך היא הורידה גם את השבויה המבוגרת ודפקה גם אותה בדיוק כמו את הצעירה, קודם בכוס ואחר כך בתחת ולקינוח היא הורידה גם את השבויה המקורית שלה ונתנה לה כ"בונוס" את אותו הטיפול בדיוק.

בדרך הביתה, במונית, שאלתי את נעמי מה קרה לחזיה שלה והיא הסבירה שהפסידה אותה, היא הימרה בבת אחת על החזיה שלה וזאת האדומה שהרוויחה והפסידה אותם. בדרך היא גם הסבירה לי עוד כמה דברים שלא הבנתי כמו למשל מה הקברנית עושה עם כל התחתונים והחזיות שהיא לוקחת שלל ולהפתעתי התברר לי שהיא תורמת אותם למעון לנשים מוכות.

היה כבר אחרי אחת בלילה כשהגענו הביתה ונעמי הפתיעה אותי כשהציעה לי לישון איתה הלילה למרות שהיא מחורבנת, זאת אומרת שהיא במחזור, והסכמתי, למה לא? לבד במיטה יותר טוב? הסכמתי והרווחתי מציצה, אולי אני לא יכולה למצוץ לה כשהיא מחורבנת אבל זה בכלל לא מפריע לה למצוץ לי ורק שתדעו שאין שינה יותר מתוקה מהשינה אחרי אורגזמה טובה, כזאת שנעמי העניקה לי באותו הלילה, ממש כדור שינה.

לפרק הבא>>>>>.