חלק 1, חלק 2, חלק 3 לבני הבכור החייל אהובי בן תשע עשרה יש ענק יפיפה בין הרגליים . משהוא דומה מוכר ואהוב. חשדתי כבר כשהוא נולד מי הוא אביו האמתי . לא הגרוש שלי בשום אופן לא הוא . המוהל כשחיתל אותו לקראת הברית צחק בקול גדול. למזלי רק הוא ואני היינו בחדר . … להמשך קריאה
מאת רב און זה לא שאף פעם לא הייתי אצלם בבית. דווקא הייתי מדי פעם, כשאמא שלי שלחה אותי לבקש כוס סוכר, או שתי ביצים שחסרו לה להכנת עוגה. אבל זה היה תמיד בנסיבות כאלה, שאני נכנס לשם לזמן מוגבל, מחכים לי חזרה בבית. הפעם – טוב הפעם זה משהו אחר. תעבורנה עוד כמה שעות … להמשך קריאה
'נו מה קורה, כמה זמן אפשר לחכות לך?' רונה כתבה לי והחזרתי לה תשובה 'רבע שעה אצלך, מה הלחץ?' יצאתי בדיוק לכיוונה, בחיים לא אפספס את היומולדת שלה. הגעתי מאוחר מהעבודה ולכן לקח לי זמן להתקלח להתארגן ולצאת. ההודעה שרונה שלחה זה לא כי איחרתי, כן? זה כי לא הקדמתי. השעה הייתה 21:31 כשהיא הזמינה … להמשך קריאה
את החלק הראשון על הנבלות אפשר למצוא כאן "אני לא מאמינה שהבאתן אחת לשניה ביד ולא שיתפתן אותי!", אמרתי להן, אחרי שקצת נרגענו. "לא יודעת, זה פשוט קרה", אמרה ניצן. "אני דורשת פיצוי", אמרתי. "על מה המוח הסוטה שלך חשב?", שני שאלה. "הממממ… אני רוצה ששתיכן תרדו לי", כבר ידעתי מה אני רוצה. ניצן ושני … להמשך קריאה
זה היה בכיתה י״ב, הייתי אז תלמידה די מקובלת בחברה. החברות הקיפו אותי תדיר, וגם הבנים לא היו רחוקים ממני יותר מידי. גם בבית, מחוץ לבית הספר, כולם חיבבו אותי. הייתי סוג של ילדה ׳כלילת המעלות׳, מושלמת. אך הכל השתנה ביום שהכרתי אותו. תמיר, בהיר, ועיניים כחולות עמוקות. ה׳קליק׳ היה מיידי, והתחלתי להעביר את הזמן … להמשך קריאה
כשהייתי בגיל 28, עבדתי במוסד לילדים ונוער, שהיה להם פיגור קל עד בינוני, בתוספת לקות גופנית. אחד הילדים שם היה רפי. היה לו פיגור מאוד קל, ממש על הגבול. היה לו עיוות איברים גנטי, הוא נולד עם ידיים מעוותות, קצרות ועקומות ומוגבלות בתנועה. הרגליים נראו בסדר, אבל הוא יכל ללכת רק כמה צעדים. הוא לא … להמשך קריאה