סיפור מאת סופר סתם שלום צַדֶקֶת, בואי היכנסי ושבי. נו, אז מה בדיוק הבעיה? אל תתביישי, כבר שמעתי הכל, לא תוכלי לספר לי משהוא חדש שלא שמעתי או שלא טיפלתי. הבנתי, נכון, זה לא קל לדבר על זה עם זרים. אני מקווה שמהר מאוד תרגישי שאני כבר לא זר, ושאת יכולה להתייעץ איתי. הניסיון שלי, … להמשך קריאה
הכל התחיל שירד גשם. יצאתי לרוץ בלילה אחרי יום העבודה, זה בדרך כלל השעות האהובות עלי ביותר. הרחובות ריקים מאנשים ורק קולות מהטלויזיה שבוקעים מהבתים נשמעים ברחוב. האויר היה קריר מה שדירבן אותי לרוץ לטווח רחוק יותר, אילו רק הייתי יודע איזה סופת גשם הולכת להיות, כנראה, לא הייתי יוצא מהבית בכלל. בהתחלה עוד רצתי … להמשך קריאה
אני יוצאת מהאמבטיה, על הדלת ממול תלוי קולב, עליו חלוק שיפון, אוברול רשת שחור וביריית תחרה, "שימי את האוברול, מעליו את החלוק, בבירית תשתמשי ככיסוי עיניים", אני שומעת את קולו של דן מצווה עליי, "אחרי שתסיימי תצטרפי אליי לסלון" הוא מוסיף. אני עושה את מה שנדרש ממני, שנייה לפני שאני מכסה את העיניים עם הבירית … להמשך קריאה
מאת: תמר הקצינה ***סיפור זה הינו פרי דמיונה של המחברת כל קשר בין הדמויות וההתרחשויות המתוארות בסיפור לבין המציאות הוא מקרי בהחלט*** לתחילת הסיפור, חלק ב', חלק ג', חלק ד', חלק ה' -"תמר עוז? אני שמחה לבשר לך ששובצת לתפקיד ע' קמב"ץ בגדוד 781." גם בחלומותיי הפרועים ביותר לא יכולתי לדמיין שהמשפט הפורמלי ששמעתי הרגע … להמשך קריאה
מאת: תמר הקצינה לתחילת הסיפור, חלק ב', חלק ג', חלק ד', חלק ה' ***סיפור זה הינו פרי דמיונה של המחברת כל קשר בין הדמויות וההתרחשויות המתוארות בסיפור לבין המציאות הוא מקרי בהחלט*** זינקתי מהחלון החוצה, הצצתי מבעד לענפי ההרדוף, וידאתי שאיש אינו רואה אותי, ופסעתי לכיוון מגורי הקצינות. בדרכי לשם, הבטתי ב-Apple watch שלי וראיתי … להמשך קריאה
*למען הסר ספק, כל הדמויות והאירועים בסיפור הם דמיוניים ואין להם קשר למציאות. לתחילת נסיפור הילה אני ואבא יצאנו מהמקלחת ונכנסנו לחדר, טיפה הייתי לחוצה למרות שעד אותו רגע הפגנתי בטחון וידעתי שזה מה שאני רוצה. אבא עמד מולי וחיבק אותי קרוב אליו, ליטף לי את השיער "את בטוחה?" הוא שאל "אם לא, אז לא … להמשך קריאה