את בנימין או כמו שאני קוראת לו בני, הכרתי בפייסבוק, הכרנו דרך אחת הקבוצות שבה אני מפרסמת את הסיפורים שלי. בני החמיא לי על אחד הסיפורים בפרטי, השבתי "תודה" מתוך נימוס ומשם התחלנו להתכתב על בסיס יומיומי, שיחות על הא ודא, דברים שעל סדר היום ומהר מאוד בני היה נדלק והיינו מתחילים בהתכתבויות פחות תמימות, … להמשך קריאה
העיר שלנו היא עיר קטנה, היא תמיד הייתה, וככל הנראה גם תמיד תיהייה. עד לפני הגראדים היו אנשים שאפילו לא שמעו עליה-אשקלון. בעיר שלנו היו הרבה מועדוני סלסה שנפתחו ונסגרו אינספור פעמים, כל פעם בהתחלה הייתה היענות גדולה ולאט לאט הותיקים החלו להפתזר למועדונים במרכז, כדי להתפתח ולהתקדם וככל שכמות הרקדנים פחתה כך גם תהילת … להמשך קריאה
בר כמעט שכחתי מה זה כאבי גב, הכל בזכות ידיי הקסם של אליאור, המעסה הרפואי שלי, למרות שהוא יחסית צעיר ולא נרבה זמן בקצוע הוא עושה את עבודתו היטב. פעם בשבוע אני מגיעה אליו לקלינה כדי שיפרק אותי וירכיב אותי מחדש. השבוע אני המטופלת האחרונה שלו להיום, "נו אז מה שלומנו היום?", אליאור שואל בחיוך, … להמשך קריאה
אני יוצאת מהאמבטיה, על הדלת ממול תלוי קולב, עליו חלוק שיפון, אוברול רשת שחור וביריית תחרה, "שימי את האוברול, מעליו את החלוק, בבירית תשתמשי ככיסוי עיניים", אני שומעת את קולו של דן מצווה עליי, "אחרי שתסיימי תצטרפי אליי לסלון" הוא מוסיף. אני עושה את מה שנדרש ממני, שנייה לפני שאני מכסה את העיניים עם הבירית … להמשך קריאה
את ערב החג השני של הפסח הזה אני לא אשכח לעולם, הוזמנו להתארח בבית של אביב, החבר הכי טוב של אחי הגדול, הם ממש גדלו ביחד וההורים שלנו ביחסים טובים וזו כבר נהייתה ממש מסורת אירוח אחד אצל השני בחגים. כיוון שאביב ואחי כל השנים היו חברים צמודים גם אני גדלתי והתפתחתי מול עיניו של … להמשך קריאה
פרק 39: אני המומה לגמרי, לא האמנתי שיוני יהיה מסוגל לעשות צעד כזה, במיוחד כשהוא יודע מראש שבעוד מס' שעות אנחנו נפרדים. עיניי מתמלאות בדמעות, דמעות כאב ותסכול, למה הוא עושה לי את זה? למה הוא דוחק אותי ככה לפינה? הרי ביקשתי, ביקשתי יפה, בסה"כ קצת פסק זמן וגם ככה רוב הסיכויים לטובתו. אני … להמשך קריאה