"חיפשת אותי, גיברת?"
זה היה מפתיע לגמרי.
לא רק השפה."גיברת" במקום גבירתי, בוס או משהו.
האיש עצמו היה כאילו מנותק מההקשר, מהסביבה המצוחצחת.
כל כך לא הייטק… כאילו מישהו שפך דלי בוץ על השטיח…
לא רחוק מזה.
איש מוצק. כהה. לבוש בבגדי עבודה של מישהו שעובד בחוץ. לא במשרד, בכל מקרה.
מבט מעמיק יותר מגלה כתמי עפר. ריח זיעה. בוץ. שרידי עלים ועשב, כזה שניתז ממכסחת דשא.
"אתה יעקב, מעצב הסביבה שלנו…?"
"גיברת… אני יאקוב, הגנן… אם רוצה אני כאן מעצב לך ת'סביבה גם כן…"
המבט המשועשע שלה היה קצת מתנשא. כזה ששמור לעובדי משרד כשהם פוגשים אחד שעובד "בחוץ ". שמסייע בעבודה. מתלכלך. שפוגש מזגן אולי בסוף היום, אם בכלל. מתקלח אחרי העבודה בבית העלוב. לא במקלחת שבמשרד… הפעם זה היה מבט של מישהו מבחוץ.
"אפשר להציע לך משהו לשתות אדוני? בוא נשב ואסביר לך מה רציתי"
"רמי, תכין לנו קפה, חמוד. איך אתה שותה?"
"שחור. גיברת. כמוני. חזק ושחור. בלי מתוק"
"כן…אני רואה"
"ומי זה? יש לך משרת?"
"חס וחלילה, מר יעקב! עוזר אישי!"
"אה… הבנתי… "
החיוך הערמומי הראה שהבין יותר ממה שהיה צריך להבין.
"הוא עוזר לי בכל מה שאני צריכה…"
"וואלה… הייתי יכול גם כן"
"לעזור לי? מסופקתני…"
"לא לך… איזה עוזרת…אישית…בשבילי, גיברת "
בחיוך מתחנחן, כאילו שמעה בדיחה מוצלחת, רכנה מעט, לא מפספסת את המבט לתוך מיפתח החולצה שלה. משהו עבר. מוזר ככל שיהיה קשר ביניהם, הכימיה החלה לעבוד. זרם חשמלי קל …
רם הביא את הקפה והתישב לידם, מוכן לרשום או לכל משימה אחרת שתתבקש.
"אחלה קפה, רמי!"
"תודה…". משהו לא מובהק אפף את השלישייה שהיתה כל כך לא מותאמת משום בחינה. משהו באויר.
"אז מר יעקב …"
"הלו… אני יא-קוב בשבילך. לא מר ולא אדון!" אמר, כאילו נעלב
"אז יאקוב. אני צריכה עזרה בבית בגינון"
"בכבוד גיברת."
קבעו אחר צהריים אצלה בבית. הוא יבוא לראות את הגינה שלה. או את "הגינה שלה"?… כל מילה קיבלה פתאום כפל משמעות…
"בוא גם אתה, רם"
"בוס, מה אני מבין בגינה…?"
"תגיע. אני צריכה את העוזר שלי לידי".
שניהם הגיעו ביחד מהמשרד. יעקב הגיע מאיפה שהגיע. הפעם מסורק ובבגדי עבודה נקיים. מכנסי דגמ"ח לא חדשים וחולצת פולו עם איזה לוגו…
"נשתה משהו?" שאלה
הוא הצליח להתיק את עיניו מהשדיים המצטיירים בחולצה, מלחח שפה בשרנית כאילו עומד ללקק עוגת קרם.
"גם הוא פה? גיברת לא מסתדרת בלי עוזר?"
"רם תמיד איתי. אך פעם אני לא יודעת מתי אצטרך את עזרתו. רק בלילה… רק בלילה כל אחד בביתו"
יעקב גירד בראשו, מהרהר.
"טוב. נראה כבר במה הוא עוזר, העוזר של, גיברת"
"מה אתה רוצה שיביא לך? לי וויסקי, רמי"
"שיביא בירה. אפילו כמה".
התיישב בכבדות, אי אפשר היה שלא לראות את התנועה הלא מודעת בה סידר את אבריו בתוך המכנסיים…
היו לו מחוות גסות שכנראה לא היה מודע להן כלל. למשל התנועה הזו של סידור הזיין … בהמיות קלה שאינה מודעת כלל לעצמה. או מחוות גוף שאומרת "אני שם עליכם זיין.עליכם ועל העולם שלכם".
לאחר שיחה בענייני גינון והשקייה המשקאות החלו להקל על הרשמיות המוזרה בין אשה אלגנטית ומודעת לכוחה, הגבר שכפוף לה, מאותה סביבה, וגבר מעולם אחר לגמרי.
עם בקבוק שלישי בדרכך לשפתיו הבשרניות הוא הושיט בלי משים יד שליטפה את כרסו המוצקה והעביר "סיבוב".
היא החליפה מבט עם רן כאומרת "זה מה יש מה אפשר לעשות…"
החזיר לה במשיכת כתף של הזדהות והבנה.
"אז מה קורה?"
"נראה לי שסיימנו לגנן כאן, לא מר יעקב?"
"יאללה… בלי מר. בשביל אני יאקוב!"
"בסדר. יאקוב"
"מה עם טיפול בגינה שלך?"
"חשבתי שגמרנו?"
"לא גיברת. בגינה שלך עוד לא התחלנו… כן הערב אני רואה את המרפסת… מה בנוגע?"
"סליחה? מי אתה חושב שאני?"
"את? אשה כמו כולן. לא ככה? גם את צריכה טיפול בגינה מדי פעם. של גבר גבר. לא עוזר אישי, עאלק…"
"מודה על ההתחשבות אבל יש לי כל מה שאני צריכה. סיימנו כאן"
"למה ככה… אני יש לי בשבילך עצים שלא ראית… משהו משהו…" וכף ידו מזדחלת במורד כרסו, מרמזת מטה ופנימה.
"מה כל כך מיוחד אצלך… "
זה כבר היה איתות בכיוון הרצוי לו. זו כבר היתה הסכמה לעיסקה. נותר רק לדבר על המחיר…
"הו הו. את רוצה לראות? בואי שבי ליד דוד יאקוב". וטפח בידו על המקום המתאים בשבילה
התיישבה לידו, מתחילה להראות עניין.
"שימי ידך…" והינחה אותה אל מפשעתו. דרך הבד הגס יגלה לחוש במה שמסתתר שם… שהולך וגדל…
"מתחילה להבין, מותק?"
היא נסוגה בהיסוס מופתע ועיניים נוצצות
הכניסה הדרמטית הוכנה.
היד המזדחלת לתוך הדגמ"ח נעזרה בשניה ששיחררה כפתור אחד ואת השני, מלטפת את שיפולי הכרס המוצקה, שרירית, מתכדררת סביב מה שיש שם, בפנים, מיטיבה את התנוחה. האצבעות החזקות חבקו שם משהו לא רגיל, הפכו את הכיוון, וזיין עבה, עדיין לא קשוי לגמרי, אבל גדול מאד. ענק אפילו, נשלף החוצה, הולך ומתייצב, חבוק באצבעות חזקות, עבות. כמו בעליהן.
"…אהה…"
"עצים כאלה דורשים תשומת לב, גיברת, לא ככה" וזרועו החלה לחבק אותה בחיבוק גס וכוחני, מקרב את גופה לגופו.
רם החל לזוז באי נוחות.
"תישאר כאן רמי… אולי אצטרך אותך…"
"כן למה לא. תשאר. אולי תלמד משהו חדש, גבר…"
ידו כבר משכה את ידה לתוך המכנסיים.
עיניה התרחבו.
"מה יש לנו כאן יאקוב? איזה גזע… " כשהוא כבר פורם את הכפתורים ובשניה חודר לחולצתה, מלטף שד גדול ומתנשם.
לרגע עצרה להתבונן. כזה באמת עדיין לא ראתה. הוא היה, איך נאמר, לא רגיל. גדול. גדול מאד. עבה וארוך. ועדיין לא בזיקפה מלאה!
"אלי זה לא ייכנס… אתה מפחיד…"
"קחי…קחי אותו ביד… כן…תביא את הפה שלך אליו…אחרי זה נראה…" כשהוא אוחז את הזיין העצום ומושך את ראשה אליו
היתה צריכה לפעור את פיה עד קצה גבול היכולת כדי להכיל את הדבר הזה. בקושי. ידיה טיפסו סביבו. גם כששתי כפותיה עטפו אותו זו אחר זו, עדיין נשאר חלק גדול חשוף, מספיק ליד נוספת…
כף ידו על עורפה לא השאיר ספק מה עליה לעשות. דחיפות עידוד לא איפשרו לזוז לכיוון אחר.
היד שהירפתה מעורפה כבר השתחלה לתוך החצאית, מטיילת בתוך ישבנה
"וואלה…איזה חור חם יש כאן בתחת היפה הזה… בטוח שיותר חם בכוס…"
"בוס את בסדר?"
"המממההמממ" היה האישור היחיד שהצליחה לפלוט כשהפטריה האדירה ממלאה את פיה.
"אח איזה תחת…" כשהוא אוחז ומועך. עדינות לא ממש היתה תכונה שאיפיינה אותו, את יאקוב הגנן.
"לקקי…לקקי יא שרמוטה… שימי הרבה רוק…"
רם הבין שיצטרך לעזור. הוא ידע היכן מונח הג'ל…
כשחזר היא עדיין עסקה בליקוק רטוב, מחבקת אותו, מנשקת לכל אורכו, מדי פעם מנסה שוב להכניס לפיה את הממתק האלים הזה. שתי ידיה לא נחות לרגע, מלטפות מגפפות את המוט העבה, את האשכים שהיו בהחלט בפרופורציה מתאימה. כלומר- גדולים… מאד …
"תורידי. תורידי הכל"
לא היתה צריכה עידוד נוסף כדי להיחלץ מבגדיה שנשארו בזריזות, מעופפים סביב.
במקביל נחלץ משלו באיטיות מחושבת. בטוח בעצמו ובגופו שהיה רחוק מפרופורציות קלאסיות.
השתרעה על בטנה לידו, פניה ליד מפשעתו, אחוריה מזדקרים מעלה
מיד נשלחה ידו המחוספסת לעסות את הישבן העגול, המלא, מתחיל לטייל ברקטום הנענה בתנועה מעגלית מתייחמת, לוחץ פנימה בלי לחדור, מרתיח אותה על אש לא קטנה, משחק בה וֹלא נוגע בשפתיה.
היא מזיזה את הישבן אל ידו, אל האצבע, מתחננת ללא מילים לליטוף, לחדירה- משהו!
עדיין לא. הוא ידע לשחק בה. הוא היה הבוס כרגע!
עיניו פגשו את אלה של רם באישור
"בוא, עוזר.תעזור!"
הבנה בין גברים.
רם ניגש ובזריזות שפך שלולית מרטטת של ג'ל לחריץ הישבן. לתוך התחת שכל כך אהב לזיין בעדינות מתחשבת… היה לו קשה לחשוב על מה שהולך לקרות שם. חשש לשלומה.
יעקב לקח אותו משם, מורח ביד מלאה. לא אצבע. בכל היד. צובט בכח את התחת וסוחט ממנה אנחת כאב קולנית וכועסת.
"טוב, אה? שרמוטה…"
ומזחיל בעדינות מפתיעה לתוך הכוס. מתקבל באהבה לחה פנימה לתוך ירכיים ותחת שנע אליו,חובק בחום את האצבע. מרקד בברכה בתנועה המוכרת "טוב… טוב יאקוב, טוווובבב…."
"אל תפסיקי! תיכף תקבלי את הזיין של החיים שלך, גיברת… כזה עוד לא גדל בגינה שלך, אה?"
"המממ… כן… תשתול אצלי… את העץ שלך…רוצה…"
"רוצה אבל מפחדת…"
אצבעו העבה עשתה את הפנימה החוצה בתוכה, רטובה וריחנית כשהאגודל חודר בקלות לרקטום
"איך, אה? טוב … קחי עוד אצבע בשביל שיכנס חלק…"
ובקושי, בלחץ החדיר…
לרגע התפתלה בכאב אבל הוא איפשר לה להתרגל, ללא תנועה עד ששב לנוע בתוכה… שוכבת ללא תנועה.מרגילה את השרירים לגודל.
רם המודאג התיישב ליד ראשה, מלטף בעדינות את פניה, מרגיע…
ואז החלה לנוע בעדינות סביב האצבעות. בתנועה שרק יעקב יכול להרגיש.מבפנים.
והוא כמובן נענה לה, מסחרר כל עצב שבה.
ידה מגששת בעיניים עצומות אחר הזיין הקשה, העצום. מוצאת את האיבר המרטט, מושכת
"תזיין אותי, יאקוב!"
"רוצה אותו? בטוחה שאת מוכנה גיברת?" ונימה של לעג מתעלל בקולו.
"כן יאקוב כן.אבל תהיה עדין איתי…אני מבקשת ממך…"
"בטח. כמה את רוצה יא זונה? תגידי כמה?"
"הכל! תקרע אותי! את כל הזיין האדיר שלך. עד הסוף"
שלף את האצבעות מהכוס המבעבע כמו לבה בלוע הר געש והעביר על פניה, מחליק לתוך פיה שסוגר עליו בשקיקה רטובה. בשניה אחז באהבה שהיתה שמורה רק לעצמו את האיבר הפרטי שלו, מיטיב תנוחה לקראת חדירה.
היא לא היתה אשה קטנה. להיפך.נשיות פורצת שופעת מתוך גוף מעט מעל לגודל הממוצע. אך לידו, במצב הזה, נראתה כמעט חסרת ישע.
"בבקשה. תן לי להרגיש אותך"
"ככה אני אוהב.מתחננת לזיין. בלי אדון יעקב. מספיק תגידי "אדוני" "
"כן.כן.אדוני.אני רוצה את הזיין שלך!"
רם היה המום. האשה הכוחנית הזו מתחננת כמו כלבת רחוב מיוחמת? ועוד למי? לאיזה בהמת עבודה מהחצר…
"תביא, תביא עוד מהבקבוק שלך, עוזר. שים לי פה שיכנס חלק. אל תתבייש! על הזיין!" ולרגע ציחקק בקול לעצמו על כפל המשמעות המחוכם שפלט
"תמרח, גבר! לא ראית כזה בחיים אה? תמרח טוב יא אומו!"
רם הסמיק בכעס אבל ידע שזה חשוב להמשך. למעשה די ריחם עליה ואפילו חש כאב. ידו המלאה בג'ל התמרחה סביב היצור הזועם שנאחז ביד בעליו, כלב התקיפה המאומן שעומד לקרוע את הרצועה ולהתנפל. הגודל ביד היה מהמם עוד יותר מהמראה. במבוכה הרגיש את הזיין שלו מתקשה…
"אל תדאג. עוד אני יזיין גם אותך אם אתה מספיק גבר בשביל לאכול כזה!"
"מוותר יאקוב. מוותר"
"יאללה קח תיד שלך לפני שאתה מתחמם עליו. אל תפחד. אני אוהב כוס רטוב, לא תחת יבש של אומואים"
רם חזר כמו כלבלב נזוף ללטף את ראשה באהבה נרצעת.
היא נרעדה בחשש אמיתי, שולחת את ידה לאחוז בידו של רם, כמבקשת חיזוק ואישור.
"בטוחה, בוס? בטוחה שזה מה שאת רוצה?"
"כן רמי… אבל תהיה איתי…"
חיוך מרושע הצטייר על פניו הרחבים של יעקב.
"בטח רוצה. רוצה אבל מפחדת, גיברת…" כשהוא אוחז את המפלצת מול שפתיה הפעורות, אדומות, תפוחות. מחכך את ראשו במפשעתה
ואז שלח יד אל השד המתנשם ואחז בו. זו לא היתה אחיזה של יחסי מין, של חרמנות,ליטוף או משהו. זו היתה אחיזה כוחנית. מעיכה.כואבת.
"אח… זה כואב… יעקוב…." בכאב מופתע. כמעט בדמעות…
"בטח כואב. אם כואב לא נהנים?" וצימצם לצביטת הפטמה. ומשך אליו באכזריות מחושבת.
"איי…" ידה אחזה בכוח את של רם "אחחחח… זה כואב לי…" על סף בכי
ואז החל להחדיר
תחילה את הראש הגדול.לאט.בלחץ מתמיד.מפשק את רגליה בחוזקה
"אתה קורע אותי… לאט…"
"סתמי, זונה.סתמי ת'פה שלך…" אמר כאילו לעצמו, מרוכז בעצמו
החדירה המשיכה בלחץ ועוד כאב ועל סף בכי
וסטירה לשדיים המיטלטלים מצד לצד, כאילו גופה מנסה להיחלץ. בכח.עם צליל של חבטה… ניסתה להתחמק. להתחרט. להשתחרר.
אבל זה לא היה מקרי. זה היה שיטתי.כדי להקל על החדירה ,בחושיו הבסיסיים הוא ידע שכאב במקום אחר ישכיח את מרכז העניינים ויאפשר לו להיכנס.עד הסוף.
והוא נכנס עד הסוף.
"רגע…יעקוב…בבקשה..תן לנשום…"
"בטח גיברת…"
"אתה קורע אותי… מילאת אותי… "
"בטח יא שרמוטה.עד הגרון תרגישי אותו…"
ואז החל לנוע, תחילה בקושי ואחר כך מהר יותר וחזק
מטלטלת את ראשה מושכת אליה את רם, מושכת את ידו אל פיה כאילו להשתיק את הכאב
"תן לי משהו בפה, רמי… תן לי, מתוק…"
הוא לא היה צריך הזמנה נוספת. הזיין שלו נחלץ מיד והוגש לפה הפעור, ספק למציצה ספק למשיכה…
"תן לה יא עוזר תכניס לשרמוטה" תוך כדי חבטה של גופו בגופה, מזעזע את שניהם, כל גופה נע אחורה וקדימה עם כל תנועה של יעקב. נאחזת בידיה ובפיה בזיין של רם, כאילו היה גלגל הצלה.
"תפוס לה ת'חזה, חזק, הן מתות על זה!" הוסיף קריאות עידוד
"איך את רוצה אותו? אצלך בפנים בתוך הכוס או לשפוך עליך מבחוצה? אה? אה?"
"תשפוך עלי,יעקוב, כן…"
ובשליפה העביר את הזיין לידו, מאונן במהירות, מכוון למרכז גופה
ואז התפרץ בזרם שלא בייש בעוצמתו את האיבר ממנו יצא, מתיז טיפות על בטנה, על שדיה. ידה החלה למרוח את הזרע על בטנה,על שדיה בעוד השניה שולפת את רם מפיה ומאוננת אותו לאותו מקום.
רם הרגיש שהוא זקוק לרטיבות אבל הג'ל היה רחוק מדי והוא קרוב מדי. לגמור.
אסף את הזרע של יעקב משדיה ומרח על הזיין, מרטיב בריח החזק שאפף את החדר
"קח,יא אומו.אתה מת על זה,אה?" כשהיצור בין רגליו מידלדל בלי לאבד את גודלו. "הנה, תגמרי גם זונה מיוחמת!" ותקע שתי אצבעות מהפכות קרביים לתוך הכוס, מניע אחורה לקדימה, מטלטל אותה במהירות
"כההההן…יעקוב, כן… תן לי…לגמור…"
"יופי יופי תביא עליה ביד! תגמור גבר! שפוך עליה!"
למרות קריאות העידוד רם הצליח להתעלם ולגמור, שופך על שדיה, כמעט נופל, מסתבך במכנסיים המופשלים…
"מתה עליכם… מתה….מתהההה גומרת יעקוב יאאאקוב!" הצטרפה לשני הגברים שהתמרחו ושפכו על גופה באורגזמה פראית, מרוחה בזרע כמו עוגה בקרם…
לפני שהלך הכניס יד לכיס הדגמ"ח
"שכחת משהו?"
"לא גיברת.מצאתי"
בשתי אצבעות אחז מטבע של שקל אחד.
"קחי גיברת"
"מתה זה?" צחקה במבוכה. לא מבינה.
"זה בשביל הזיון"
"מה?"
"עכשיו את זונה של יקוב"
צריך המשך. חובה