קוגרית

הפעם הראשונה שראיתי את תמיר פרידמן הייתה במסיבת גן, או יותר נכון כשלוש שעות לפני כן, בגינה של חברתי, גורר ערמות עצים על כתפו. לאחר תהליך הגירושין עברתי לגור עם חברתי הטובה, פנינה, גרושה טרייה כמוני ו… קוגרית כמוני. ביליתי שמונה עשרה שנים עם בעל שבגד בי עם נשים שגילן חצי מגילו. ילדתי ​​לו שני ילדים שהיו תלמידים מצטיינים ואני, לכל הדעות, הייתי אישה טובה. אבל מלאו לי ארבעים, וכנראה שהגיל ארבעים כבר לא התאים לו. הוא המשיך הלאה ו"התקדם". התקדם לדוגמנית אופנה בת עשרים ושתיים שכינתה את עצמה "ג'האנה" ואמרה שהיא בכלל צלמת אופנה. הוא כבר לא הסתפק בלהיות בעלה של אישה בת ארבעים בשם רחל, לא משנה כמה טוב שמרתי על הגוף שלי (מאוד!). השאיר אותי, זרק אותי, עבר מבחינתי לעסקה טובה יותר.

הרגשתי חופשיה. לבסוף, אחרי שמונה עשרה שנות נישואים ועשרים שנה איתו בסך הכל, הרגשתי חופשיה. כשהגיעו מסמכי הגירושין לקחתי עם עצמי החלטה שאחיה בחוסר בושה, ממש כמו גבר. לקחתי לעצמי מאהבים, גברים ונשים כאחד. הפכתי… אני שונאת את המילה זונה, אז אני אגיד 'משוחררת'. אחרי שנה של חוסר בושה ראיתי אותו ופרק חדש בחיי התחיל. הוא היה בן תשע-עשרה, ונראה מבוגר בכמה שנים. חברה נשכרה להקים את שטח הגן לאירוע והיא הייתה אחת מאלה שמעסיקה בעיקר צעירים הלוקחים פה ושם עבודות מזדמנות כדי להסתדר. זה היה יום קיץ חם וישבתי על המרפסת של חברתי פנינה, הרגשתי די חסרת תועלת בשמלה הקיצית ובסנדלים. צפיתי בצוות של אנשים אקראיים, רובם מסתובבים, עושים כמיטב יכולתם לא לעבוד קשה מדי בחום, ולא יכולתי להסיר את עיני ממנו. הוא עבד קשה, וזה היה הדבר הראשון ששמתי לב אליו. הוא התגאה בעבודתו, למרות שהיא הייתה טריוויאלית. הוא היה יפה. הוא היה גבוה ועורו היה שחום קלות מעבודה בחוץ, מה שהפך את עיניו הכחולות לבהירות עוד יותר. הוא לבש מכנסי ג'ינס וחולצת טי לבנה עם חולצה כחולה מכופתרת שנשארה פתוחה, מונחת מעל ומגפי עבודה. הוא נצץ בברק קל של זיעה. לא יכולתי להסיר את עיניי ממנו והרגשתי כמו נמרה מיוחמת המביטה בזכרים נלחמים עליה. גם פנינה הבחינה בו, עמדנו במרפסת כמו שני עופות דורסים שרק מחכים לרגע הנכון כדי לצלול בשריקה על הטרף.

"נראה שלילדון יש בג'ינס חבילה נאה." אמרה פנינה בחיוך.

כן, גם אני שמתי לב לזה.

"מתי ההפסקה שלהם?" שאלתי.

"אה, אני חושבת שאוכל לבקש ממנהל העבודה לוותר על מישהו כדי שיעזור בכמה מטלות בכל עת שנרצה." היא אמרה.

הלכתי למטבח והכנתי קנקן תה קר עם שמונה כוסות קרח לצוות והבאתי אותו על מגש. הייתה מקהלה של "תודה, גברתי" וכמה מהגברים לקחו כוס בהכרת תודה. אבל הצעיר שלי לא. הוא המשיך לעבוד, הנהן לעברי בחיוך מנומס כשתפס אותי בוהה. מנהל העבודה לקח כוס והניד בראשו.

"זה העובד הכי טוב שלי. הוא עושה את העבודה של שלושה מהאחרים, עצלנים חסרי תועלת."

"שמתי לב שהוא נראה בחור מסור. איך קוראים לו?"

"זהו תמיר. תמיר פרידמן." מנהל העבודה הנהן בכבוד. "ילד נחמד. עובד קשה. אמין. אף פעם אין תלונות עליו." הוא לקח רגע כדי לנבוח פקודות על קבוצת צעירים שהתעצלה, התחמקה מעבודתם, ושלושת הגברים חזרו בחוסר רצון להזיז שולחנות.

"אמרת שתמיר הוא מהסוג האמין?" שאלתי ומנהל העבודה הנהן. "כי קיוויתי למצוא מישהו אמין שיעזור בחלק מההכנות בפנים. אני צריכה להעביר כמה רהיטים וכמה צמחים כבדים, כמה תמונות לתלות, דברים כאלה. אתה חושב שתוכל לחסוך מהילד שעה…" חשבתי על זה. "או שתיים."

"כן, אני מניח שכן. ברגע שהוא יגרור את העץ הזה מהחזית, אז בטוח, אני אשלח אותו פנימה. רק תודיעי לי אם יש איתו איזו בעיה."

"הוא נראה ילד נחמד." אמרתי, בהיתי בתמיר הצעיר, שעצר ליד השולחן כדי לגמוע כוס תה קר. ראיתי את הנוזל מחליק במורד הגרון המדהים שלו.

"כן, ובכן, הגברות אוהבות אותו." אמר מנהל העבודה והביט בי במבט יודע. הסמקתי. אז, הייתי כל כך ברורה? "אני אצטרך אותו בחזרה בעוד שעה."

חיכיתי בפנים, בסלון עם הדלת הגדולה הפתוחה למרפסת. פנינה הנידה בראשה לעברי בשעשוע והלכה להדריך את העובדים היכן לערוך את השולחן הזה, הכיסא הזה וגוף התאורה הזה. הלכתי בנסיון להראות סתמית וקראתי גיליון של לאישה בזמן שחיכיתי לו. כמה דקות לאחר מכן הרמתי את מבטי וראיתי אותו עומד בפתח, אור השמש גורם לו להיראות אלוהי.

"גברתי, את צריכה עזרה במשהו?"

הו כן, בהחלט צריכה עזרה.

עלה בדעתי בשעשוע רב שזו סצנת הפתיחה של כל סרט פורנוגרפי קלישאתי.

"כן. אני צריכה ממך… אה…" לעזאזל, לא ידעתי לאן לקחת את זה מכאן. "…תוריד בבקשה את הציור הזה ותלה אותו בחדר האוכל." הצבעתי על ציור שמן גדול שעיטר את חדר הישיבה של פנינה והתכווצתי. פנינה הייתה הורגת אותי, אבל אילתרתי ולא יכולתי לחשוב על שום דבר אחר. הבית של פנינה תמיד היה מושלם.

הוא הביט בציור, הוציא מטלית לבנה מכיסו האחורי וניגב את ידיו מזיעה. הופתעתי מאוד מההקפדה.

"הציור הזה?" הוא שאל, מהנהן בדרכו. "אם לא אכפת לך שאני מציע, אני חושב שאולי תרצי להשאיר אותו במקום שבו הוא נמצא. האור מושלם כאן עבור פלטת הצבעים שלו. מאחור בבית והוא יהיה מוצל ויאבד את זה. יקבל תחושה של…" הוא עצר כדי למצוא את המילה הנכונה.

"הידהוד."

שקטתי רגע, קצת המומה מהאינטליגנציה שלו. הוא לגמרי צדק שציור שייך למקום שבו הוא נמצא כרגע. במובן מסוים, אני מרגישה הקלה שאמר משהו. אם הייתי מזיזה את הציור, זה בוודאי היה מכעיס את פנינה. לא חשבתי ברור בכלל. הצעיר הזה גרם למוח שלי לצנוח לתוך התחתונים שלי.

"אתה צודק. אז בור תעביר את הצמח הזה, השרך הגדול. אני לא יכולה להרים אותו."

הוא חייך.

"כמובן. לאן?" הוא הלך לבחון את השרך, הרים בקלות את העציץ במשקל 80 קילו מבסיס השיש הנמוך שלו.

"חדר השינה." אמרתי, הרגשתי נואשת במיוחד. "חדר השינה של האורחים ממש במסדרון. הדלת הראשונה משמאל. אני ארוץ קדימה עם הבסיס ואפתח לך את הדלת." רצתי קדימה ופתחתי את הדלת, ראיתי אותו נושא את הדבר הענק הזה בקלות פנימה ומניח אותו על הבסיס הקרמי שנשאתי קודם. "מושלם". אמרתי, וזה היה מגוחך. השרך היה גדול מדי עבור החדר, והוא בכלל לא שייך לכאן.

הוא העיף בי מבט וגירד את רקתו. "את בטוחה?" הוא שאל.

"כן. זה… לא שגרתי. אני אוהבת את זה".

"האם את נוהגת להעביר צמחים בבית של החברה שלך?" הוא שאל בחיוך קטן.

אוי לי.

"אני… אממ… רק חשבתי… אני לא יודעת מה להגיד." אמרתי, המומה וקצת נבוכה.

להפתעתי, הוא לקח את ידי בידו וליטף אותה בצורה פרובוקטיבית.

"זה בסדר. אני חושב שאני יודע מה את רוצה."

כן, הוא ידע בדיוק מה אני רוצה. הוא נישק אותי, לפה שלו היה טעם של תה דבש ולימון. הוא הוריד לי את השמלה ונישק את צווארי, שמח ללקק ולמצוץ את שדיי וצלול עד הטבור שלי. הוא דפק אותי היטב עם האצבעות והוא היה טוב מאוד בזה בהתחשב בגילו, אבל רציתי יותר מזה. משכתי בג'ינס שלו והוא קם, נותן לי את הנוף המושלם. השענתי את עצמי על זרועותיי וצפיתי בו פותח את רוכסן הג'ינס ומושך אותו מעליו, נותן לזין שלו לצאת לחופשי. אלוהים אדירים. אפילו התנשמתי. זה היה, בכנות, הזין הגדול שראיתי בחיי. ארוך עד בלתי אפשרי ועבה להפליא, עם ראש סגול משתולל בגודל שזיף. הוא היה קשה כמו שרק בני נוער יודעים. הוא היה כל כך גדול שזה בעצם הדאיג אותי לרגע, אבל רק לרגע.

כרעתי ברך לפניו, על הרצפה וסגדתי לזין, מוצצת ומלקקת, מחליקה אותו בין שדיי. הוא אהב את זה. השדיים שלי גדולים וסחטתי אותם סביב הזרג שלו, לקחתי קצת קרם מהשידה כדי לשמן את הדרך. הוא דחף את ירכיו נגדי, השרירים שלו השתרגו יפה. הוא אגרף חופן משערי וביד השנייה תפס את הזין העצום ותחב אותו בחזרה לתוך פי. בקושי הצלחתי להכניס את הדבר הזה לפה שלי. עלה בדעתי, בלי בושה, שהמפלצת היפה הזו זקוקה לתשומת לבם של שתי מעריצות מלאות כבוד. קמתי ואמרתי "אל תזוז." והנחתי את חולצת הטי שלו על גופי העירום, חזרתי למסדרון כדי לקרוא לפנינה.

"פנינה, יקירתי… בואי הנה." היא עשתה זאת והביטה בי במבט מרוצה. "פנינה, הוא מהמם, והוא מצוייד כמו סוס. ברצינות, זה ענק בצורה בלתי אפשרית, והוא כל כך טוב…"

"תפסיקי לפתות אותי, אלא אם כן אתה רוצה שאצטרף." היא אמרה.

"בבקשה תצטרפי. צריך שתיים מאיתנו רק כדי למצוץ אותו."

היינו חסרות בושה ועשינו זאת. פנינה חזרה איתי לחדר ולתדהמתי, תמיר אפילו לא הניד עפעף, רק החזיק את הזין הענק הזה בידו, ליטף אותו כלאחר יד כדי להישאר עומד בהיעדרי. הוא הביט בפנינה וחייך אליה חיוך יודע.

"תמיר, אכפת לך אם חברה תצטרף אלינו?"

"כמה שיותר יותר טוב." הוא אמר, כאילו זה כלום.

הוא נתן לפנינה פינוקים דומים לאילו שאני קיבלתי, אבל עכשיו קצץ מיהרנו. השעון מתקתק. הוא שידל את שתינו לשכב על הגב על המיטה כשהוא עומד ליד המיטה, רגלינו פתוחות אליו.

"אני רוצה ששתיכן תהיו מוכנות ורטובות." הוא אמר. "או שזה יכאב."

הוא מישש את שתינו, שתי אצבעות, אחר כך שלוש ואחר כך ארבע, בו זמנית, נותן לשתינו להנות מהחספוס חסר הבושה.

"אתן מנשקות אחת את השניה?" הוא שאך., האמת שלא, אבל בשבילו, היינו עושות כל מה שהוא שיבקש. פנינה ואני הסתכלנו אחת על השניה ומשכנו בכתפיים, מצחקקות ואז נאנקנו על אצבעותיו שעבדו עלינו כל כך טוב . היא הנהנה ואני סובבתי את ראשי הצידה כדי לנשק אותה. הופתעתי שאהבתי את זה כל כך. אף פעם לא נישקתי אישה אחרת, ידעתי שהיא כן. "זה חדש לך?" הוא שאל, בעוד האצבעות שלו הענישו אותנו.

הנהנתי.

"את אוהבת את זה?" הוא שאל.

כן, הנהנתי. הוא חייך. זה לא היה חיוך סקסי, או חיוך סוטה, אלא באופן מוזר, חיוך עדין ורוחני. הוא שמח שמצאת משהו שאהבתי. מבחינתו הוא היה המורה כאן. מבחינתו, לא הייתה בזה בושה, שום סטיגמה. כשהיינו רטובות ומוכנות, הוא הפך אותי על הידיים והברכיים ודחף את עצמו בזהירות פנימה. זה היה לא נוח, והוא נראה קצת מתנצל על כך בשקט. הוא היה טוב, קצת מחוספס בקצוות בגלל נעוריו אבל הוא היה טוב. לאחר זמן מה, זה הפסיק לכאוב והייתה הרגשה נעימה להפליא של להיות מלאה לגמרי. הוא היה זהיר, ברור שהיה מודע לכך שהכלי שבו התברך עלול להיות כואב אם נעשה בו שימוש גס. הוא הכניס אותי לטירוף והגעתי לאחת לאחת האורגזמות המטרפות בחיי. הוא התכופף לנשק את העורף שלי לפני שהחליק לאט מתוכי ועבר לפנינה שעד אז קיבלה את תשומת הלב של אצבעותיו. הסתכלתי בעצלתיים איך הוא עושה איתה אותו דבר, אם כי לה זה כאב קצת יותר. הוא היה זהיר יותר, אבל הכאב לא נעלם. צפיתי בה נעה בין עונג לכאב אבל הכאב גובר על ההנאה. היא לא אמרה דבר, לא ביקשה ממנו לעצור, אבל הוא כן, האט בזהירות ומשך החוצה ממנה.

"אה, אתה לא חייב להפסיק. אני רוצה שגם אתה תהנה." היא אמרה, אופייני לפנינה – מנסה לשמח את כולם.

"מי אמר שאני לא?" הוא חייך בשקט.

הוא החליק מטה, ראשו בין רגליה והיא התנשפה וגנחה כשהביא אותה לשיא, זה שלה רך ומתמשך יותר משלי. כשנרגעה, פנינה ואני החלקנו מהמיטה עד הברכיים גימרנו אותו יחדיו עם הפה. כשהוא פלט זה היה כל כך מבולגן וכל כך הרבה שזה הציף לנו את הפה, החזה והשיער.

"אלוהים אדירים, זה כמו להתרחץ !" הוא נאנק קצת והרגשתי רע.

אני חושבת שהיא הביכה אותו, אבל היה ברור שהיא לא התכוונה.

הוא חייך קצת ואמר,

"סליחה. אבל זה היה נחמדף לא?"

נֶחְמָד? הייתה בו מתיקות מוזרה.

"זה היה יותר מנחמד…" אמרתי, ונראה שהוא קיבל את זה בלי אגו או התנשאות עצמית. בשבילו זה פשוט היה. הרגשתי דורסנית ואיזה חלק אפל בי אהב את זה. הילדה הרעה הפנימית שלי.

"לא החלק האחרון. זאת אומרת, זה תמיד… בלגן." הוא צחק קצת. "אבל זה לא כאב יותר מדי? נכון?" אמר בעודו פונה אלי.

"לא. למעשה, זה הרגיש נפלא." התגנבתי לשירותים כדי לנקות, והשארתי אותו עם פנינה.

כשחזרתי כמה דקות לאחר מכן, הוא חייך אליי והצביע על פנינה נוחרת עם ראשה על חזהו.

"אני חייב לחזור לעבודה." הוא אמר והשמיע את המילים.

עזרתי לו להזיז בעדינות את היפיפייה הנרדמת והוא קם, עדיין חצי עומד ומפואר במערומיו. זה לא הפריע לו בכלל, להיות עירום, ובכל זאת לא נראה שהוא גם משתחצן בזה. זה נראה מצב טבעי. הוא נכנס לחדר האמבטיה כדי להתנקות, וכשחזר, נעל את המגפיים והג'ינס שלו.

"אני חושב שהחולצה שלי… היא סוג של… אממ…" הוא צדק. על החולצה שלו שלבשתי היה המון זרע.

"מִקלַחַת?" שאלתי, מושכת את קצה האצבע במורד החולצה.

"אין זמן. מנהל העבודה יעשה לי את המוות אם לא אחזור לעבודה."

"חבל, חבל מאוד"

הוא פינק אותי בנשיקה ארוכה, איטית ומלאת תשוקה. לא רציתי לשחרר אותו. זה לא היה רק ​​הסקס. היה בו משהו; מיניות חסרת בושה מהולה בסוג מוזר של תמימות, והאינטליגנציה החכמה הזאת בעיניו. בהחלט התמכרתי למין שערורייתי בעבר, אבל אף פעם לא עם מישהו שהסתפק כל כך בקלות בדרכו של העולם. המאהבים שלי תמיד רצו לאחוז בכל הכוח, או ללטף את האגו שלהם. הם תמיד רצו לשמור את הכל בסוד, ששש, אל תדברי על זה. אל תודי בזה. נכון, אנחנו בני ארבעים ואנחנו בתולים. איכשהו, סקס היה דבר שצריך להתבייש בו, אפילו כשנהנית ממנו. במיוחד כשנהנית.

כעבור חצי שעה, התקלחתי ולבשתי שמלה אחרת לגמרי. הברשתי את שיערי הלח לזנב פוני חלק. כל מחשבה על דיסקרטיות הושלכה לרוח. מנהל העבודה לא אמר דבר אלא חייך והניד בראשו לעבר תמיר, שנראה שלא שם לב להנהון. תמיר רק חייך בשקט את חיוכו הרך והמשיך לעבוד. הערכתי את הטקט שלו. שפנינה הופיעה על המרפסת זמן מה לאחר מכן, גם היא התקלחה והחליפה בגדים, הגבות התרוממו מסביב. היינו ברורות ונראה שזה לא כל כך חריג. בהחלט לא היינו עקרות הבית המשועממות העשירות היחידות שהוא שרת, אבל לא הופתענו או נעלבנו מזה. כמובן שהוא עשה זאת. הוא היה צעיר, מדהים, נמרץ והיה לו זין מתאים לסרטי פורנו . לגמנו תה קר וצפינו בהכנות למסיבת הגן של פנינה מסתדרות יפה, אבל בעיקר, צפינו בו. עם זאת, נראה היה שמנהל העבודה לא העריך את נוכחותנו הקריפית. הוא נתן לתמיר מבט מזהיר שבעצם אמר שהוא מצפה שהמיקוד של הילד יחזור לעבודה. לא יהיו יותר הפסקות צהריים לזיין נשות חברה עשירות, או לפחות לא בקרוב.

הבמה ללהקה הוקמה, הציוד הובא, הגן ערוך עם שולחנות וכיסאות, העציצים הענקיים מסודרים כדי לספק חללים קטנים לפרטיות בשולחנות מסוימים. הקייטרינג הקימו את התחנות שלהם. מעצבים הקימו מחרוזות יפות של אורות בתוך אוהל מכוסה בצבע כחול בהיר. הכל היה כמו משהו מתוך מגזין הטרנד האחרון. פנינה הייתה מומחית לדברים כאלה, בעוד שאני הייתי כישלון מוחלט בהרכבת כל סוג של אירוע חברתי. הייתי מבריקה בלהשתתף בהם. הפועלים החלו לארוז את הכלים, התכוננו לעזוב והרגשתי פרץ פתאומי של בהלה. אולי לעולם לא אראה את תמיר שוב. אבל זה היה טיפשי, וידעתי את זה. הוא היה בן תשע-עשרה, והוא היה חד פעמי. אבל בכל זאת, הרגשתי את הפאניקה הזאת, ואז קצת עצב. הרגשתי כמו אדם אחר לגמרי כשהתקרבתי לאחד העובדים האחרים, צעיר צנום וחסר הבעה עם פצעי בגרות.

"סלח לי," אמרתי לו בחלק חצי פרטי של הגן. הוא נראה המום מכך שאני מדברת איתו, ולרגע נבהל. אחר כך השפיל את מבטו אל המחשוף שלי. "אולי תוכל לעזור לי."

"כן, בטח. בשבילך, הכל." הוא חייך, מראה שן שבורה. הוא הניח את ארגז הכלים וניסה להיראות מגניב.

"אתה יכול אולי לתת לי את מספר הטלפון של תמיר. הייתי שואלת אותו ישירות, אבל אני יודעת להגיד שהבוס שלך לא מרוצה מדי מהרעיון ואני לא רוצה להסתבך איתו."

"אוי." הוא אמר, תקוותיו נגוזו. "אממ, כן, בסדר. את אה… צריכה חברה או משהו? כי יש לי זמן אחותי. יש לי זמן וכישורים…"

"תתקדם אחי" אמרתי בסרקזם " אני רק רוצה את המספר של הבחור הזה. אתה יכול לעזור לי או לא?"

הוא ויתר באנחה.

"כן, בסדר. חכי שניה." הוא שלף טלפון נייד וכרטיס ביקור ועט מהארנק.

כשהיה לי את המספר, חייכתי במתיקות.

"האם הבוס שלך מאפשר לך לקבל טיפים?"

"לא, זה לא סוג כזה של עבודה."

"ובכן, הבוס שלך לא צריך לדעת." אמרתי והגשתי לו שטר של 100 שקלים חדשים, שהוא לקח בחיוך גדול. "על לא דבר." הוספתי.

"בסדר, כן. אני איתך. אין בעיה."

הוא הרים את ארגז הכלים שלו ונתן או מבט אחד ארוך בגופי בשמלה הצמודה לפני שפנה והלך, מצטרף לשאר העובדים בטנדר. הרגשתי מלוכלכת, הרגשתי ניצוץ. תהיתי מה לעזאזל אני עושה. הקשתי על כרטיס הביקור וחייכתי. הרגשתי פנטסטי.