שולט : דוסים

למען הסר ספק: עלילת הסיפור, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דימיוני.  כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות של אנשים אמתיים, חיים או מתים, הרי הוא מקרי בהחלט.

אזהרה : הסיפור מכיל תאורי מין כוחניים אך לא בכפיה!  

 ***

ישבתי עם טלי ב'ארקפה', לא רחוק מהמשרד שלנו, ושתינו קפה, משהו די שגרתי כשאנחנו מסיימים את העבודה. "תגיד יובל," טלי אחזה בידה את כוס הקפה שלה וחייכה לעברי, "עשית את זה פעם עם זוג דוסים?".

קצת הופתעתי, אנחנו מקפידים על הפרדה בין עבודה לחיים הפרטיים אבל אם טלי שואלת כנראה שיש לה סיבה מספיק טובה אז "זוג? דוסים?" התעניינתי, מוודא ששמעתי נכון.

"כן, זוג, בעל ואשה, צעירים ויפים, עשרים ומשהו וכן, דוסים, אתה יודע, דתיים-דתיים".

"עם זוג עשיתי, אפילו יותר מפעם" חייכתי אליה, "ודוסים? לא שהם אמרו לי, אני לא שואל ולא מסנן על פי דת, גזע, עדה או מין" חייכתי אליה.

"מעוניין?"

"תלוי, מה הם רוצים?"

"ארוח מלא, הכל! כל מה שבא לךָ, רצוי שישפיל ויכאב" היא ציחקקה.

"תנאים?" חקרתי, אני לא אוהב שמעמידים לי תנאים.

"תנאים אין, יעשו כל מה שתדרוש מהם, אבל יש שתי בקשות של האשה".

"נשמע",

"ראשונה: שלא תבקש ממנה להוריד את הפאה".

הסתקרנתי, לא זוכר שביקשתי ממישהי למרות שהיו לי כאלה, חושבות שזה הופך אותן יותר אנונימיות, "ואם אני אדרוש?"

"אז היא תציית כמובן".

"אוקיי, לא מבטיח" שמרתי לי את האופציה, "והשניה?"

"אם אפשר לא לגמור לה בכוס, לגמור בתחת – מתאים, לגמור לה בפה –בשמחה, אפשר ואפילו רצוי לזיין אותה שם, בתותה שלה, אבל לא לגמור בפנים כי היא לא לוקחת גלולות, הרב לא מרשה לה אז, אתה יודע, לא מוגנת וילד היא מעדיפה מבעלה" היא ציחקקה.

"ואם אדרוש?" הקשתי שוב, רציני, לא שיהיה לי קשה להענות לבקשה הזאת שלה אבל שוב לטובת הסקרנות שבי.

"אתה האדון וכמו כל נשלטת טובה היא תציית, אם תחליט היא הבטיחה שלא להשתמש במילת הבטחון שלה".

"ולבעל? לו אין בקשות?" שאלתי בציניות.

"יש" היא חייכה, "שתקרע לו ת'רקטום, רצוי כשאשתו רואה"

אין ספק שזאת הצעה מפתה ובכלל לא משנה לי אם הם דתיים או לא, סשן עם זוג תמיד עושה לי את זה וגם עכשיו, כשאנחנו רק מדברים, הרגשתי איך הגבר-גבר שלי מתרומם,

"מכירה אותם?"

"נפגשנו בסשן והתידדתי עם האשה שהתעניינה אם אני מכירה שולט טוב, מחפשת מישהו שיעשה את זה רק איתם, סשן פרטי"

אני אוהב סשן פרטי, ביחוד עם זוג, "מתי?" המשכתי לחקור.

"מתי שתגיד, אתה הקובע"

"אוקיי, תגידי להם ביום חמישי ב-20:00 בדיוק!" והדגשתי את ה-בדיוק ולא סתם, "המקום הרגיל, את יודעת איפה, תשלחי להם לוויז (Waze)".

"אין וויז" היא ציחקקה, "דתיים, פלאפון כשר, ולא, אני לא יודעת, לא הזמנת אותי לשם"

"טליה!" והיה טון גוער וזועף בקול שלי.

"מה? צוחקים אתךָ," היא ציחקקה, "אני יודעת ואני אסביר להם איך להגיע," היא חייכה לעברי ולגמה עוד לגימה מכוס הקפה שבידה, "וכן, זוכרת היטב, אנחנו לא יוזמים, רק אם במקרה הגורל או בונה-עולם יחליט בשבילנו".

חייכתי, מאז המערכונים של אסתי וראובן ב'ארץ נהדרת' טלי מכניסה בונה-עולם בכל מקום אפשרי ו…לא! טלי היא לא דתיה, אין חילונית ממנה, ולא, טלי היא לא הסרסורית שלי לדבר עבירה, זאת גם הפעם הראשונה שהיא מציעה לי הצעה כזאת, טלי היא השותפה שלי למשרד.

נפגשנו כשהתקבלנו לתקופת התמחות במשרד אדריכלים מוכר וידוע, היא בוגרת הטכניון ואני בוגר בצלאל ובעל המשרד החליט שאם נעבוד יחד נפרה זה את זה, במובן המקצועי כמובן, וכך אכן היה.

גם אחרי שעברנו את המבחנים המשכנו לעבוד באותו משרד, עכשיו כבר בשכר יותר סביר משכר העבדות של מתמחים, וכיוון שהשילוב הזה הוכיח את עצמו המשכנו לעבוד כצוות, פרויקט אחד אני מוביל והיא תומכת ובפרויקט אחר להפך.

השילוב ביננו המשיך להוכיח את עצמו. שנתיים עבדנו ככה עד שהחלטנו לְהָעֵז ולפתוח בשותפות משרד עצמאי. המעבר הזה משכיר לעצמאי לא התחיל ברגל ימין, לא היה לנו גב כלכלי מספיק חזק או פרויקטים משמעותיים להציג לבנק כדי לקבל אשראי וכבר כמעט החלטנו לסגור ולחזור לעבוד כשכירים כשחברה טובה של טלי בדיוק התחתנה עם מיליונר והזמינה אצלנו את שיפוץ הוילה שלו וכנראה שמצאנו חן בעיניו כי כבר אחרי הצגת התוכניות, ועוד לפני שבכלל ראו תוצאות, הוא שידך לנו את אחותו שרצתה לבנות את בית החלומות שלה ואם זה לא הספיק כדי להעמיד אותנו על הרגליים בסוף השיפוץ הם הפעילו קשרים ופורסם מאמר מפרגן בעיתון מכובד על 'לפני' ו'אחרי' של הבית שלהם כולל תמונות מחמיאות וקרדיט מכובד למשרד שלנו ולקוחות נוספים התחילו לזרום כולל תכנון קומת משרדים חדשה לסטארט-אפ שכבר מזמן הפך לחברה גדולה וריווחית, משהו צעיר והייטקיסטי שלדעת הבעלים ישביח את ערך החברה במכירה שהם מתכננים.

למרות שהמשכנו לשבת בחלל משותף כי אותו בעל משרד שבו התמחינו צדק וזה מפרה אותנו, מקצועית כמובן, הקפדנו לשמור על הפרטיות שלנו.

בעבודה משתפים, אחרי העבודה כל אחד לנפשו! וזה לא אומר שלא יצאנו לקפה משותף בסיום העבודה, לפאב להרים כוסית מדי פעם או לאכול במסעדה כדי לחגוג הצלחות אבל לא מעבר לזה, ולמרות ששנינו רווקים מבוקשים למיטה לא נכנסנו ביחד, אפילו לא התקרבנו, וזה לא שיש משהו דוחה בטלי, להפך, יש בה כל מה שאני מחפש באשה, חכמה, חטובה ויפה, ביצועיסטית שיודעת לעמוד על דעתה ועדיין הקפדנו על אותה ההפרדה ואולי בעצם בזה טמון סוד ההצלחה שלנו?

הפרטיות הזאת שלנו התנפצה לילה אחד כשהשתתפתי במסיבת סקס, ליתר דיוק מסיבת שולטים/נשלטים שארחה המלכה סארסי, שם הבמה שאמצה לעצמה מלכה ידועה ומוערכת בסצנה בעקבות "משחקי הכס", בוילה המפוארת שלה, זאת לא המסיבה ראשונה מהסוג הזה שאני משתתף בה וגם באותו הלילה קראתי דרור לפֶטִישׁ שלי.

גמרתי בדיוק סשן עם פליטת ראליטי מוכרת שהגיעה לכאן לא כדי לשמר את חמש דקות התהילה שלה אלא לממש את הפֶטִישׁ שלה, יצאנו מהחדר הפרטי שבו חגגתי עליה, זיינתי אותה בכל חור אפשרי, השפלתי אותה עד אפר ואם זה לא הספיק גם הענשתי אותה, ועכשיו הובלתי אותה אחרי ברצועה שמחוברת לקולר העור הרחב שעל צווארה כשהיא עירומה ובעיקר מסופקת כי מימשתי לה בגדול את אותו פֶטִישׁ שלה והעידו על כך התחת האדום שלה מהצלפות המחבט, הפִטמות הזקורות והנוקשות שעוד לא נרגעו מהמצבטים שהיו מחוברים להם עד לפני רגע, טיפות מהשְפִּיךְ שמילא את הכוס שלה והחליקו לאורך הירך, וההליכה שלה שלא השאירה ספק שחגגתי בתחת שלה, כשפתאום ראיתי את טלי מתקדמת לעברי עירומה! מובלת  ברצועה שמחוברת לקולר שעל צווארה על ידי אשה, עוד מלכה מוכרת בסצנה, שעלתה איתה במדרגות אל עבר אחד מחדרי השעשועים המאובזרים שבקומה העליונה.

לרגע קפאתי במקומי, לא מאמין למראה עיני, לדעתי גם הסמקתי, התקדמנו במסלול התנגשות, אני יורד במדרגות והן עולות, והיה ברור שנפגש, היה לי ברור גם שטלי ראתה אותי כי לדעתי היא החווירה והשאלה "מה עושים?" התרוצצה במוחי במהירות, אבל אז ראיתי את טלי, המעשית שביננו, ממשיכה ללכת כאילו כלום לא קרה וחיקיתי אותה, גם כשהיא חלפה לידי היא שמרה על אותם פני פוקר, ורק המַבָּע בעיניים המושפלות שלה סיפרו את הסיפור האמיתי, ואני, כמוה, ניסיתי בכל כוחי שלא ירגישו בהתרגשות שלי וחייכתי לעבר בעלת הבית, וזהו, הם המשיכו לסשן שלהם ואני ירדתי לשתות כוסית וויסקי טוב רק שמהמחשבה מה עושים שם לטלי למעלה נעמד לי תותח-על אז כדי לשחרר אותו החלפתי את פליטת הראליטי המשומשת באיזה שחקן מתחיל שרק לפני רגע הגיע, ושככה כנראה הוא מקווה לפלס את דרכו בברנז'ה, הובלתי אותו לשרותים ושם, אחרי שקודם הורדתי אותו למצוץ לי, לצפות את התותח שלי בחומר הסיכה היחיד שבאותו הרגע עמד לרשותנו, כופפתי אותו כשהוא נשען בידיו על האסלה, קרעתי מעליו את תחתוני החוטיני שהוא עדיין לבש, ההוכחה שאני הראשון שלו הערב, ובתנועת אגן חזקה השחלתי אותו מאחור, תקעתי אותו בתחת, אחזתי במותניו וזיינתי אותו חזק ומהר או איך שהוא הגדיר את זה אחר כך, כשהודה לי על האורגזמה שהענקתי לו, טחנתי לו ת'תחת דק-דק, ומייד אחרי נסעתי הביתה או ליתר דיוק ברחתי הביתה, פחדי שאני לא אוכל לשלוט בעצמי אם אתקל שוב בטלי.

אותו לילה היה לי קשה להרדם, התמונה של טלי, השותפה שלי, מובלת עירומה ככה במעלה המדרגות חזרה ועלתה מול עיניי ואני מוכרח להודות שחירמנה אותי ברמות. שאלות ומחשבות התרוצצו במוחי במין לופ-אין-סופי והחשובה שבהם הייתה 'איך זה ישפיע על השותפות שלנו?', זה שאני מת לעשות איתה סשן הזקפה שבין רגליי לא השאירה ספק אבל מצד שני היה לי ברור שסשן כזה עלול להוביל לפרוק השותפות שביננו ואת זה מאד לא רציתי.

למרות שנרדמתי מאוחר מאד התעוררתי מוקדם מהרגיל וגיליתי שהיה לי חלום-רטוב, זכרתי שחלמתי שאני הוא זה שמוביל אותה שם למעלה ומה בדיוק אני עושה לה שם בחדר הפרטי אבל לא זכרתי שגמרתי עד שגיליתי על הסדין את סמני הקְרִי־לַיְלָה, מה שלא קרה לי מאז התיכון.

הטיעונים בעד ונגד סשן עם טלי שוב הטרידו את מנוחתי ופעם אחר פעם הבנתי שלמרות שאני מת לעשות את זה איתה עדיין השותפות איתה חשובה לי יותר ובסוף לא התאפקתי ולמרות השעה היחסית מוקדמת שלחתי לה מסרון: "חייבים לדבר!" ורגע אחרי הגיעה תשובה, קצרה ועניינית כמו כל התשובות של טלי, "08:00. ארוחת בוקר. ארקפה".

זאת לא הפעם הראשונה שאנחנו נפגשים בארקפה לפגישת עבודה, גם אחרי שהמשרד התרחב וקיבלנו עוד עובדים עדין הקפדנו על מרחב פתוח (open-space) גם לנו, הבעלים, ולדעתנו זה מוכיח את עצמו בתחום היצירתיות אבל דיונים כאלה, אישיים, אי אפשר לנהל שם.

למרות שהתעוררתי כל כך מוקדם עדיין אחרתי, לא הרבה, כמה דקות, אולי בכלל בתת-מודע ניסיתי לדחות את הרגע, ועל פי המנהג שלנו המאחר הוא המזמין ולכן ניגשתי ישר לדלפק והזמנתי לנו את ההזמנה הקבועה, היא בוקר-בריאות, שזה מוזלי, ואני ארוחת-בוקר-ארקפה רגילה.

ישבתי מולה ושתקנו, שנינו בעינים מושפלות כאילו מחפשים פרורים על השולחן, ואף אחד לא מוצא את המילים להתחיל. כשקראו לי שההזמנה מוכנה טלי באה איתי לעזור ורק אחרי כמה ביסים העזתי והתחלתי, "אני מצטער על אתמול" אמרתי לעברה ועדיין לא מֵעֵז להביט לה בעינים.

"מצטער? למה לא הייתה טובה הבימבה ההיא?" וזאת טלי, הייתי צריך לצפות לתשובה דומה ממנה.

"אהה, לא" עניתי נבוך, מצחיק, בין שנינו אני, השולט, הוא הביישן, והיא, הנשלטת, בדיוק ההפך ממני, בטוחה בעצמה ואפילו טיפה מוחצנת, "עליה דווקא חגגתי".

"והיא אהבה את זה?" טלי הפתיעה אותי.

"כן"

"אז אל תצטער, גם אני אהבתי את מה שעשו לי, זה הפטיש שלי, שישלטו בי, ולא משנה לי אם זאת אשה או זה גבר, העיקר שיתנו לי את סיפוקי ואת זה היא עשתה בגדול".

שוב שתקנו, כאילו מתרכזים באוכל שלפנינו אבל בעצם חושבים ומתכננים את הצעד הבא והפעם טלי התחילה, "אתה יודע, אני שמחה שהסוד התגלה, הרבה זמן אני כבר מתה לספר אבל פחדתי" היא עצרה לרגע והפעם הביטה בי ישר בעיניים, "פחדתי שאם תדע תרצה לפרק את השותפות שלנו ואת זה אני מאד לא רוצה" היא השלימה את מה שאני רציתי להגיד והיססתי, "אתה חושב שאין ברירה ו…"

"אני מאד מקווה שלא!" קטעתי אותה, החלטי, "גם אני רוצה מאד לשמר את השותפות הזאת ביננו אבל עכשיו, כשהסוד התגלה ואת יודעת את הפטיש שלי ואני את שלךְ, את חושבת שנוכל לשים את זה בצד?"

"כן, ואתה?"

"אני מאד מקווה, ידענו לשמור על הפרטיות שלנו עד היום אז אין סיבה שלא נמשיך כך גם הלאה רק בואי נחליט, למרות שאנחנו יודעים ולמרות שבשמחה הייתי עושה איתך איזה סשן," ובפעם הראשונה גם חייכתי אליה, "שאף אחד מאתנו לא יוזם סשן כזה!"

"סגור" היא ענתה, כמו תמיד תשובה קצרה ועניינית, ולקחה עוד כף מהמוזלי שלה. "יובל, תגיד," היא קטעה אחרי עוד רגע ארוך של שתיקה שכל אחד מאתנו מכונס באוכל שלפניו, "אתה מאמין בגורל?"

"את חושבת שזה הגורל שהפגיש שם ביננו?"

"כן, אני מאמינה בגורל, ואתה?"

"קצת, לפעמים, למה?"

"אתה יודע, בדקתי אחר כך עם הבימבה ההיא והיא המליצה עליך" היא התכופפה ולחשה לי, כאילו מפחדת שישמעו, "ו…" היא עצרה לשניה, מהססת, "אמרת שבשמחה הייתה עושה איתי סשן" המשיכה במהירות כאילו מפחדת מהמילים של עצמה, "אז בוא נחליט שכמו שאמרת אף אחד מאתנו לא יוזם סשן כזה אבל אם הגורל יחליט ובמקרה זה יצא אז תתיחס אלי כמו אל כל אחת מהנשלטות שלךָ, אירוח מלא, הכל כלול ובלי הנחות שותף גם אם למחרת יהיה לי קשה להגיע למשרד!" היא ציחקקה.

לא הייתי צריך לחשוב הרבה, הזין שלי חשב בשבילי, "מסכים" וראיתי אותה מחייכת, "אם זה מה שהגורל יזמן אז אני אתך אבל בתנאי! לא משנה אם הייתי טוב או רע בסשן הזה, השותפות ביננו ממשיכה!"

"וגם אם לא תהיה מרוצה ממני" היא ציחקקה והחיוך על פניה התרחב, "להעניש אותי במסגרת הסשן, זה כן, אבל את השותפות אנחנו לא מפרקים!".

***

ב-20:00 בדיוק דפקו בדלת. הייתי בטוח שהם יאחרו, לא קל למצוא את הבית שלי, במקור זה היה צימר במושב של ההורים שלי שהם הפכו אותו ליחידת דיור עבורי כשחזרתי מהצבא וכשההורים עברו לדיור מוגן אני עברתי לבית שלהם ואת הצימר הפכתי לחדר שעשועים פרטי שמצוייד בכל מה שאני צריך לסשן טוב ובו אני מארח את הנשלטים שלי.

אני הייתי מוכן, לבוש רק בחלוק רחצה גדול שסגור היטב ואי אפשר לדעת שאין כלום מתחתיו, וכשפתחתי את הדלת נדהמתי, כשטלי אמרה לי דוסים לא ככה דמיינתי אותם, ציפיתי למין סוג של חַרְדָּ"לניקים עם כיפה סרוגה ואולי אפילו סנדלים עם גרביים כמו שראיתי בצבא את בני ישיבות ההסדר ובמקום זה עמדו מולי חרדים אסלים, הגבר חובש כובע לבד שמתחתיו בולטת כיפה שחורה, פאות מסולסלות משני צידי ראשו, חולצה לבנה מכופתרת ומעליה ציצית ועניבה, מכנסיים בגזרה ישרה עם חגורת עור ומעיל ארוך עד מעט מעל הברך, ונועל נעלי עור שחורות, ולידו האשה, דבר ראשון הבחנתי בפאה והבנתי גם למה היא בקשה שלא להוריד אותה, מתחת היא הייתה קרחת, גם היא עם חולצה מכופתרת מבד אטום שסגורה עד הצוואר ומעליה ז'קט רחב שמסתיר את גזרתה ועדיין יכולתי להבחין שיש לה שדים גדולים, חצאית שחורה ארוכה שהגיעה כמעט עד הרצפה ועדיין ניתן היה להבחין בגרביים ובנעלים השטוחות, ושניהם עומדים במבט מושפל ומחכים למוצא פי.

הכנסתי אותם והעמדתי אותם במרכז החדר, למרות המבט המושפל ראיתי איך הם סוקרים את כל הצעצועים שלי, אותם אביזרים שבהם אני הולך להשתמש בקרוב, שתלויים על הקירות או מונחים על השידה הקטנה. "על הברכיים!" ציוויתי בקול קר והתיישבתי בכסא המלך שלי, ככה אני קורא לאותו כסא ברזל גדול שבניתי בעצמי ברוח 'משחקי הכס', כסא המתאים לשולט, לשניה הם היו המומים והאשה התעשתה ראשונה וירדה על ברכיה, מושכת אותו בידו והוא ירד אחריה.

"ברוכים הבאים" חייכתי, חיוך ציני כזה שאני שומר במיוחד לפתיחת הסשן, "אתם תקראו לי מאסטר יובל ואני אקרע לכם ת'תחת" המשכתי ברוח ה-מ"מ שלי בטירונות, "אתם פה לפי בקשתכם ולפני שנתחיל" פניתי לאשה, "מה מילת הבטחון שלך?"

"אדום מאסטר יובל"

"ושלך?"

"גם אדום"

"לא שכחת משהו?" נזפתי בקול מאיים.

"סליחה מאסטר יובל, אני מתרגש מאסטר יובל, גם אדום מאסטר יובל" הוא אמר במהירות.

"אצלנו אין סליחה, יש עונש, תתקרב אלי, על הברכיים!" נזפתי שוב כשהוא רצה לקום ולקחתי את הסרגל שמחכה בדיוק בשביל זה ליד הכסא, "כפות ידים קדימה" ואת הרעיון הזה שאבתי מהסיפורים על ה'חדר', "בגלל שזאת פעם ראשונה רק אחת" הודעתי לו כשהוא הושיט ידים וראו שהעונש הזה לא זר לו, "על כל יד כמובן" חייכתי והפלקתי עם הסרגל על כף ידו הימנית.

כאב לו, ראיתי, אבל הוא עמד בשתי המכות בכבוד. "תחזור למקום!" ציוויתי והוא עשה את הטעות השניה והפנה לי ת'גב, "עצור!" הקפאתי אותו במקום, "מותר להפנות את הגב למאסטר?"

"לא מאסטר יובל, סליחה מאסטר יובל" הוא הסמיק.

"ויש אצלנו סליחה?"

"לא מאסטר יובל, יש רק עונש"

"בוא, כפות ידים קדימה" והוספתי לו עוד שתי מכות עם הסרגל על כל יד. הפעם כששלחתי אותו חזרה הוא כבר הלך אחורה בלי להפנות לי ת'גב.

"איך קוראים לך?" פניתי לאשתו.

"חנה-לאה מאסטר יובל"

"ארוך מדי" קבעתי, "תבחרי, כוסית או כּוּנֵפָה?"

"כוסית, מאסטר יובל" היא הסמיקה ובלעה רוק.

"ולךָ?"

"זאב-מאיר, מאסטר יובל"

"ארוך מדי, תבחר, אגזוזן או סיסי?"

"אגזוזן, מאסטר יובל" הוא הפתיע אותי אבל אז נזכרתי שטלי אמרה לי שהוא ביקש שאקרע לו ת'רקטום.

"אוקיי, נשחק משחק" חייכתי ולקחתי משרוקית שהכנתי מראש, "החוקים פשוטים, אני שורק ואתם מורידים בגד אבל בלי לעמוד על הרגלים! ברור כוסית?"

היא שתקה וראיתי את בעלה מסמן לה במרפק אבל זה היה מאוחר מדי, "לא עונים למאסטר?" גערתי בה בקול כועס.

"סליחה" היא הסמיקה, "סליחה מאסטר יובל, הכוסית מצטערת, ברור לכוסית, סליחה"

"ויש אצלנו סליחה?"

"לא מאסטר יובל"

"אז בואי" לקחתי שוב את הסרגל והיא באה על הברכים והושיטה את כפות ידיה, "תודה מאסטר יובל" היא הסמיקה ואמרה אחרי שהפלקתי לה על כפות ידיה ושלחתי אותה חזרה.

"ולך ברור?"

"כן מאסטר יובל" הוא ענה במהירות.

"יופי, אז נתחיל אתךָ, אגזוזן" ושרקתי.

בשריקה הראשונה הוא הוריד את הנעלים ובשניה את הגרבים, בשלישית הכובע וברביעית המעיל, בשריקה הבאה, שהוא רצה להוריד את הציצית עצרתי אותו, את זה לא! עם זה תשאר!" והוא הוריד את החולצה.

אחר כך ירדה גם הגופיה וכשהגיע תור המכנסיים הוא הפתיע אותי, ציפיתי לראות תחתוני סבא וקיבלתי חוטיני זנותי שבקושי הצליח להסתיר את הזין שלו למרות שהיה לו זין די קטן, לפחות יחסית לשלי.

כשהוא עומד על הברכיים ורק הכיפה, הציצית ואותו חוטיני זנותי לגופו עברתי לאשתו, "עכשיו את, כוסית, אִתךְ נשחק קצת אחרת" הנחתי את המשרוקית בצד וראיתי אותה נדרכת, "אתך אני אגיד מה להוריד וכשאמחה כפיים את תורידו אותו, ברור כוסית".

"ברור מאסטר יובל"

"נעליים" הודעתי ומָחָאתִי כפים והיא חלצה במהירות את נעליה, "ז'קט!" וגם הוא ירד, "חצאית!" וכנראה שהפתעתי אותה והיא ציפתה למשהו אחר כי לשניה היא התבלבלה ואז פתחה את כפתורי החצאית והורידה אותה אבל החולצה הסתירה את התחתונים שלה, "בואי לפה!" סימנתי לה לעמוד בצד אחד לפני, "ואתה, בוא לפה" הזמנתי את בעלה לעמוד על ברכיו מולה, "ועכשיו תוריד לה ת'חולצה" התרווחתי בכסא וחייכתי כשהבעל התחיל לפתוח את הכפתורים, "מהר, אל תתן לי לחכות" זרזתי אותו כשהוא התקשה לפתוח, "לא נפתח, תתלוש!".

שני כפתורים הוא תלש לה לפני שהוריד לה ת'חולצה והפעם זה כבר פחות הפתיע אותי כשמתחת לחולצה האטומה, הכל כך צנועה, היא לבשה חזיה וחוטיני זנותיים לא פחות מאלה של בעלה, חוטיני שהצליח אומנם להסתיר את שפתי הכוס שלה אבל לא את חורשת שיער ערוותה וחזיה שבקושי הצליחה להחזיק בתוכה את שדיה הגדולים.

"תעמדו!" העמדתי אותם על הרגליים זה מול זה, "כוסית, תתלשי לו ת'חוטיני! בא לי לראות את הקטן של בעלךְ" ציחקקתי וראיתי אותה מביטה בו במבט מתנצל כשהיא שלחה יד אל החוטיני, אחזה בו ותלשה, חושפת את הזין שלו וכמו שחשבתי, אכן עמד לו, זקור ומתוח, אבל זין קטן.

"עכשיו אתה, תתלוש לה, תראה לי ת'תותה של אשתך!" וגם הוא שלח יד ותלש לה ת'חוטיני במשיכה, חושף את הכוס שלה והפס הנוצץ בין שפתי הכוס הכהות והבשרניות העיד שהיא רטובה שם אז "תתקרבי" הזמנתי אותה להתקרב אלי, "כפות ידים לעורף! פישוק!" חיכיתי שתעמוד כמו שאני רוצה ו-"בא לי לבדוק לךְ שמן" ובלי לחכות דחפתי לה אצבע לכוס, תוקע עמוק, מפמפם ומוציא, "רטובה אשתךָ" הצגתי את האצבע הרטובה באותו צוף-נשי שלה, "תטעם!" הגשתי לו את האצבע והוא התכופף, מלמל לעצמו משהו במהירות ומצץ לי ת'אצבע, טועם את טעמה של אשתו, "ברכתָ? אגזוזן" ציחקקת.

"כן מאסטר יובל" הוא הסמיק.

"טעים?"

"אהה"

"תשובה לא טובה אגזוזן" לא נתתי לו להמשיך, "על הברכיים, לפניה!" והוא ירד ולדעתי הבין מה אני מתכנן לו, "עכשיו תלקק לה, תדחוף לה ת'לשון ואני רוצה לשמוע אותה גומרת, אני לוקח זמן".

לא התכוונתי בכלל לתת לו סיכוי, "הזמן עבר!" הודעתי כשראיתי שהיא מתחממת, "תפסיק!"

ראיתי את האכזבה על פניה, לא נעים שיפסיקו רגע לפני השיא, "אוקיי, מי אשם שהיא לא גמרה?" ציחקקתי.

"אני מאסטר יובל" אשתו הפתיעה אותי.

לא חשבתי שהיא תתנדב, תכננתי עונש לבעל וגם הוא יגיע ובינתיים להעניש את האשה זה לא פחות מהנה, "אגזוזן, תוריד לאשתך ת'חזיה!".

היה לה חזה ענק, יותר גדול ממה שחשבתי, עם עטרה כהה וגדולה סביב הפטמה הנוקשה ולא התאפקתי, ניגשתי והקפצתי לה אותם, "מה אתה אומר אגזוזן, אוהב חזה מוקפץ?" ציחקקתי כשאני ממשיך ומקפיץ, "אגזוזן, תביא מצבטי פטמה מהשידה" שלחתי אותו.

"בבקשה מאסטר יובל" הוא הגיש לי זוג מצבטי פטמות שמחוברות בשרשרת, מסמיק.

"תגישי לי ת'ציצים שלך!" והיא תמכה בידיה בשדיה הגדולים והגישה לי אותם ואני חיברתי לה אותם לפטמות וראיתי אותה נושכת שפתיים, "בואי" אחזתי בשרשרת המחוברת אליהם והובלתי אותה אל עבר השידה, "אגזוזן, על הברכיים" הפתעתי אותו, "נשחק איזה משחק" לקחתי משקולת קטנה וחיברתי אותה לשרשרת שנמתחה ומתחה איתה את השדיים וראיתי שכואב לה, "אגזוזן, תעשה ביד!" ציוויתי על בעלה שהתחיל לאונן, "וכדאי שתגמור מהר כי עד שלא תגמור אני מתכוון להוסיף לאשתך משקולות!"

באמת התכוונתי, אפילו הוספתי עוד משקולת קטנה וראיתי שכואב לה אבל בעצם בשביל זה הם באו לפה, שאני אשפיל ואכאיב להם, לא?

הבעל שפשף לעצמו במרץ, מנסה לעזור לאשתו, ואכן ראיתי שהוא מתקרב אל היעד אבל זה לא נגמר לו רק שהרגשתי שגם אני מחורמן ברמות ומה שרציתי באותו רגע זה לזיין, אז שילבתי, "אגזוזן, עצור!" והוא הפסיק לאונן, "תזדקף! כפות ידים על העורף!" וקצת ריחמתי עליו, עצרתי אותו כשהוא קרוב כדי פסיעה אל השיא וכגבר אני יודע כמה כואב כשמשאירים אותך ותאוותך בידך אבל זה גם הכיף בלהיות שולט, בדיוק במצבים כמו אלה, "אגזוזן,  אני הולך לדפוק את אשתךָ" הודעתי כשאני פותח את החלוק, נותן לו להחליק לרצפה ונשאר עירום, נותן להם בפעם הראשונה לראות מה החבאתי שם.

עמד לי בטרוף, זין ארוך ועבה שניצב זקור ומתוח. ראיתי את העיניים של האשה נפערות לרווחה כשראתה מה מחכה לה, לא הזין הקטן שהיא רגילה לקבל מבעלה ו…"שמע ישראל" שמעתי אותה ממלמלת, שוב הובלתי אותה עם השרשרת לעמוד ככה מול בעלה, "פישוק!" הפלקתי על ישבנה החשוף בידי, "ידים חזרה על העורף!", "ועכשיו תתכופפי!".

יאמר לזכותה שהיא גמישה וחזקה, זה לא קל לעמוד כמו שדרשתי ממנה, ביחוד שהמשקולות עדיין תלויות על הפטמות ומושכות את השדיים הגדולים למטה, והיא עשתה את זה כמו גדולה, "אגזוזן, תבקש ממני שאני אדפוק את אשתךָ" דרשתי ממנו, עוד שלב בהשפלה שלו.

"מאסטר יובל, אני מבקש ש…תעשה את אשתי" הוא הסמיק ואמר בקול חלש ומבוייש.

"עכשיו ביותר גס" ציחקקתי ונצמדתי לאשתו מאחור, מכוון בידי את הזין הנוקשה אל חריץ הכוס הרטוב שבין רגליה ולחצתי מעט, פישקתי את השפתיים הבשרניות שהזין לא יברח ועזבתי אותו ככה, ערוך ומוכן לשיגור.

"מאסטר יובל, אני מבקש שתדפוק את אשתי" הוא חזר והפעם בקול רם יותר.

"בעוד יותר גס, תתחנן!" אחזתי חזק במותניה, מתכונן.

"מאסטר יובל, בבקשה, תכניס לאשתי, בבקשה, תזיין אותה, בבקשה, אני מתחנן" ולכזאת בקשה אני לא יכול לסרב:) אז תקעתי אותה, באבחת אגן חזקה נעצתי את כל הזין לכוס הרטוב והחם שלה והתחלתי לפמפם, לזיין ו…"מבקשת רשות לגמור" היא צווחה, מיוחמת, והכיווצים החזקים בנרתיקה אישרו לי שהיא לא סתם מזייפת כדי לרצות אותי, "בבקשה, מאסטר יובל, בבקשה!"

אישרתי לה, כרגע אני מתעלל בבעלה לא בה למרות שגם תורה יגיע, והיא גמרה בסערה, "אגזוזן, אתה רואה מה אני עושה לאשתך?"

"כן מאסטר יובל, אני רואה שאתה מזיין אותה"

"ואתה יודע מה אני עושה לך?" שאלתי אותו בלי להפסיק לזיין את אשתו.

כנראה שעשו לו כבר את זה לפני כי בדרך כלל הם לא יודעים אבל הוא ענה מייד את התשובה הנכונה, "כן מאסטר יובל, אתה מצמיח לי קרניים".

"ואתה יודע איך קוראים למי שמצמיחים לו קרניים?"

"כן מאסטר יובל, אני יודע, קוראים לו קרנן"

"אז מה אתה?"

"אני קרנן מאסטר יובל"

"יותר חזק, אשתך לא שמעה"

"אשתי, אני קרנן, מאסטר יובל מצמיח לי קרניים!" הוא צווח באקסטזה.

"שמעת כוסית" הפלקתי לאשתו עם כפות ידי על פלחי ישבנה הלבנים, "בעלך לא רק אגזוזן, בעלך גם קרנן" צחקתי.

"מאסטר יובל, זה כואב, מאסטר יובל, מבקש רשות לשפשף" הוא צווח בקול מתחנן וראיתי שהוא מתאמץ שלא לשחרר את כפות ידיו שמשולבות מאחורי העורף.

"לא!" התעללתי בו, "לשפשף לא, לגמור כן" צחקתי בקול, "כוסית, ספרי לבעלך הקרנן מה אני עושה לךְ"

"בעלי, הוא מזיין אותי!" היא צווחה בתאווה.

"בעלך הקרנן" תקנתי אותה, מדגיש את הקרנן, "ספרי שוב לבעלך הקרנן והפעם ביותר גס"

הרגשתי את הכיווצים של קירות הנרתיק סביב הזין שלי המפמפם בה בהנאה, לא היה ספק שהיא מתגרה מזה, שהיא מיוחמת, "בעלי הקרנן," היא חזרה באותו קול מחורמן שלה, "הוא תוקע לי את השמוק הגדול שלו" וראיתי על עורפה שהיא מסמיקה, "הוא מזיין לי ת'צורה, טוחן לי ת'תותה, הוא…בבקשה ממך מאסטר יובל, במטותא ממך, הכוסית מבקשת רשות לגמור" ושמעו בקולה שטוף הזימה שהיא עברה את נקודת האל-חזור באורגזמה שלה.

"מה אתה אומר אגזוזן, להרשות לאשתךָ?"

"כן, בבקשה מאסטר יובל"

"אתה יודע, אין מתנות חינם, אתה מוכן לשלם בשביל זה?"

"אני מוכן לשלם מאסטר יובל, כל מה שתרצה מאסטר יובל" הוא ענה במהירות ועל פי ההזדקרות של הזין שלו היה ברור שהוא מגורה בטרוף.

"אתה חייב לי" חייכתי אליו, "אוקיי, תגמרי" אמרתי לאשתו ו…"שמע ישראל!" היא צרחה באקסטזה, "הנה, הנה!" והרגשתי איך הכוס שלה הופך חם ורטוב עוד יותר והחיבוק סביב הזין שלי מתהדק עוד יותר, "אבא'לה שבשמים, אני גומרת! אני משפריצה! תודה מאסטר יובל, תודה שאתה מרשה לי" היא התנשפה בכבדות של אשה שקיבלה כרגע את עונתה בגדול.

היא גמרה אבל לי זה עדיין לא הספיק והמשכתי לכתוש לה ת'כוס, מפמפם אותה בתנועות ארוכות ומהירות, חזקות, מרעיד את גופה ומרקיד את שדיה התלויים תחתיה, מתוחים מהמשקולות המוצמדות לפטמות שלה, "בעל טוב יש לךְ" ציחקקתי, "גם את מוכנה לעזור לו?"

"כן מאסטר יובל" היא התנשפה בכבדות.

"אין אצלי מתנות חינם" הזכרתי לה, "את מוכנה לשלם בשביל זה?"

"כן מאסטר יובל"

"אז גם את חייבת לי" הודעתי ו-"אני מרשה לךָ לשפשף ולגמור" חייכתי אל בעלה ולא הייתי צריך לחזור על זה פעם נוספת, במהירות הוא ירק לכף ידו והתחיל לשפשף לעצמו, מאונן מול העינים הבוחנות של שנינו, שפשף וגמר, יורה מטח אחר מטח של זרמתו הריחנית על רגליו והרצפה שלפניו.

זהו, גם תורי הגיע לגמור, הרגשתי שזה מתקרב וזכרתי את הבקשה שלה, לא בכוס כי הרב לא מרשה לה לקחת גלולות, מצחיק, אני בטוח שהם לא נועצו עם הרב אם מותר להם להשתתף בסשן כזה, לא שאלו את דעתו אם לתת לי לזיין אותה, הוא לא בדק עם הרב לפני ששפך את זרעו לשווא, אבל לקחת גלולות? את זה הם שאלו ועוד מקפידים לשמור על התשובה שלו כאילו בורא-עולם בכבודו ובעצמו נגלה בפניהם ואסר.

אם לא בכוס אפשר בתחת, לזה היא הסכימה וכמו שהיא עומדת, מכופפת קדימה, הדרך אליו פתוחה בפניי, אבל אני בחרתי בדרך אחרת, בחרתי להשפיל, "על הברכיים!" שלפתי את עצמי מתוכה והפלקתי לה על הישבן לזרז, "תפתחי פה גדול!" נעמדתי מולה כשהיא כרעה לפניי על ברכיה, משפשף לעצמי ת'זין המתוח ועם כמות צוף תאוותה השמנוני שכיסתה אותו זאת לא הייתה בעיה, "פה גדול" יריתי את המטח הראשון של השפיך הטרי שלי על פרצופה, מעט אומנם נכנס לפה הפעור אבל הרוב כיסה את פניה, "פה גדול!" התקרבתי מעט, מכוון, ומרבית המטח הבא אכן נכנס לה לפה, "תבלעי!" עצרתי אותה כשניסתה לירוק את השפיך שבפיה, "לא נכנסים מזה להריון" התבדחתי, הלכתי מעט לאחור ויריתי עוד שני מטחים שריססו את פניה ופלג גופה העליון, במיוחד את שדיה הגדולים, באגלי שפיך גברי לבנבן וסמיךְ.

אומנם שלושתנו גמרנו אבל הסשן עוד לא הסתיים. יש לי קטע קבוע שאני עושה לזוגות נשואים אחרי שאני מצמיח לבעל קרניים, מין "פרס" כזה שייצרתי בעצמי וגם הפעם ניגשתי לשידה ולקחתי את קשת השיער שחיברתי לה זוג קרניים וטוש אדום, "קחי" מסרתי את הקשת לאשתו, "תלבישי לו שלא נשכח למי הצמיחו קרנים" ציחקקתי, "כוסית," המשכתי אחרי שהיא הלבישה לו את הקשת ושתי הקרנים התרוממו מעל ראשו, "מה את אומרת? מתאים לו, אהה", "תזכיר לי, איך קוראים לךָ?" עברתי לבעל.

"אגזוזן, מאסטר יובל"

"ומה אתה?"

"קרנן, מאסטר יובל"

"ומי הצמיח לך קרניים?"

"אתה מאסטר יובל"

"לא! אני רק זיינתי את אשתך, ואני חייב לציין שהיא זיון טוב," עקצתי אותו, "אשתך היא זאת שהצמיחה לך את הקרניים" עצרתי, מחייך לעברו, "ואתה יודע איך קוראים לאשה נואפת שמצמיחה לבעלה קרנים?"

"זונה? מאסטר יובל".

"לא, זונה עושה את זה בשביל כסף, אשתך המתפרפרת היא שרלילה אז קח" מסרתי לו את הטוש האדום שהבאתי יחד עם הקשת לשיער, "תכתוב לה את זה בגדול על החזה שלא נשכח!"

ישבתי על כסא הברזל, לפני כרעו על הברכיים הבעל ואשתו, שניהם במבט מושפל כיאה לנשלט הניצב לפני השולט שלו, הוא לבוש רק בציצית שלו ועל ראשו הכיפה וקשת השיער עם הקרניים ולידו אשתו, עירומה, ו"שרלילה" כתוב באותיות קידוש לבנה על החזה שלה.

"הגיע הזמן לשלם את חובכם" הודעתי להם, קמתי מכסא הברזל, קודם העברתי כסא בר גבוה וחסר משענת למרכז החדר, אחר כך הצבתי בסמוך אליו שרפרף נמוך שתותב מזדקר מחובר למרכז המושב שלו ורק אז ניגשתי לקיר ובחרתי את אחד ממחבטי העור שהיו תלויים עליו, "אוקיי," התיישבתי חזרה בכסא הברזל, "אגזוזן, אתה תשלם בשבעה הפלקות עם המחבט" הודעתי לו, "ואת, כוסית שרלילה שלי, בגלל שהיית זיון כזה טוב תקבלי רק ששה" נתתי להם רגע לעכל והמשכתי, "אגזוזן, גש לכסא, תעמוד בפישוק רחב ותתכופף עליו" חיכיתי שהוא יעמוד כמו שרציתי, דורש ממנו להרחיב עוד יותר את הפישוק עד שהדרך לשק האשכים והזין שלו הייתה פתוחה בפניי, "ואת כוסית, תגשי לשרפרף, המבט מופנה אל בעלך האהוב, ותשתפדי!".

ראו עליה שזה לא הסשן הראשון שלה בחיים, כנראה גם לא השני, כי היא ידעה בדיוק מה היא צריכה לעשות כשהתישבה על השרפרף והתותב נעוץ עמוק בין רגליה, רגע נתתי לה לכוון אותו בדיוק למקום הנכון, זה שמתאים לה, ורק אז קמתי מכסא הברזל, "כוסית," פניתי אליה כשאני הולך לעבר בעלה, "תספרי בקול, אחרת זה לא יחשב!" נעמדתי מאחוריו, דואג שלא להסתיר לה, ובלי הרבה הכנות חבטתי בו עם המחבט, מכה חזקה ובלי רחמים, סוחט ממנו "איי" של הפתעה וכאב ו-"אחת" צלול וברור מאשתו וחייכתי למראה הפס האדום הראשון שזרח על פלח ישבנו הלבן.

אני אוהב לשמוע שכואב לנשלטים שלי, שאני לא מבזבז עליהם משאבים, הרי בשביל זה הם באים אלי, שאכאיב להם, ובשביל זה אני בחרתי לשלוט בו, כי להכאיב זה מחרמן אותי, ובמכה השניה הוא עשה טעות, התכונן, נשך שפתיים ובלע את ה-'איי' שכל כך ציפיתי לשמוע או אפילו יותר, "שתים" אשתו הכריזה בקול רם וברור עוד לפני שצליל המכה התפוגג ו…את מה שתכננתי לעשות לו במכה האחרונה עשיתי כבר עכשיו, התכוננתי, כיוונתי והפלקתי, הצלפה חזקה היישר בין הרגליים, פוגע בפרטיים שלו וסוחט "אייייייי!!!" חזק וכואב, בדיוק כמו זה שאני אוהב לשמוע מהנשלטים שלי, כזה שמעמיד לי, והיה משהו בטון של איך שאשתו הכריזה "שלוש" שגרם לי להפנות את הראש לעברה וחייכתי, אשתו ניסתה להצניע את הרכיבה שלה על התותב הנעוץ בין רגליה, מוכיחה לי שלא רק אותי זה חירמן ולא התאפקתי, "כוסית, אני מרשה לך לדהור" חייכתי לעברה "ואגזוזן," פניתי לבעלה בקול מלגלג, "אתה יודע שכשאתה חוטף אשתך השרלילה מתחרמנת מזה?" והוא הבין כנראה שזאת שאלה רטורית ולא ענה.

אני לא יודע אם הוא הבין את הרמז או שבאמת כל כך כאב לו אבל גם בשלוש המכות הבאות שהפלקתי על פלחי ישבנו, מותח עוד פסים אדומים על העור הלבן, הוא גנח בכאב מה שלא מנע ממני במכה השביעית והאחרונה שוב לכוון ולפגוע לו בביצים, לסחוט עוד "אייייייי!!!" ארוך וכואב רק שעכשיו ראיתי שגם לו נעמד מחדש, אין ספק שהוא התגרה ממה שעשיתי לו.

רגע ארוך נתתי לו להשען ככה על כסא הבר הגבוה, להרגע, ובינתיים הורדתי מאשתו את מצבטי הפטמות עם המשקולות, ורק אז הוריתי להם להתחלף, לאשה לעמוד בפישוק רחב ולהשען על כסא הבר הגבוה כדי לשלם את חובה ולבעל להתיישב על השרפרף ולהשתפד, וזאת הייתה משימה קלה יחסית בשביל אגזוזן כמוהו כי התותב היה משומן היטב באותו צוף-תאווה-נשי-שמנוני של אשתו שעל פי הכמות העלה בי חשד שהיא לא רק דהרה על התותב, היא גם גמרה.

"תספור!" הוריתי לבעלה ובלי לחכות הצלפתי בה את ההצלפה הראשונה, חזקה, כואבת, כזאת שסחטה ממנה "איי!" צווחני והקפיצה ומתחה עוד קצת את הזין שלי ושל בעלה שישב משופד והביט בנו מהופנט. "לא ספר, לא נחשב!" הודעתי בקול תקיף והפלקתי לפלח ישבנה השני והפעם הוא ספר, בקול רם, שלא יהיה ספק חלילה, וגם ה-"איי!" שלה התאים לי ועשה את שלו, אז המשכתי, מפליק שוב על פלחי ישבנה שנחרצו בפסים אדומים.

את המכה האמיתית הנחתתי לה במכה שלפני האחרונה, רוצה להפתיע אותה, בדרך כלל הן מצפות לזה במכה האחרונה. קודם ליטפתי את ישבנה עם המחבט, מרגיע, ואז כיוונתי והצלפתי ישר בין רגליה, פוגע עם המחבט בשפתי הכוס הכל כך רגישות, שפתיים כהות ונפוחות מתאווה, ו…"איייי!!!" היא צווחה והפתיעה אותי, "מאסטר יובל, מבקשת רשות לגמור!" ושפת הגוף שלה אישרה לי שהיא באמת שם, בשיא שלה אז הרשתי לה והיא גמרה, מתנשפת בקול, "תודה מאסטר יובל, אפשר עוד?" אז הפלקתי לה, באותו המקום ובאותו החוזק, פגעתי לה שוב בתותה המגורה שלה וסחטתי ממנה צריחת כאב שטופת הנאה.

הייתי מגורה בטרוף, הייתי צריך לפרוק את לחציי והפעם זה היה תורו של הבעל לחטוף, "על הברכים כוסית!" פניתי לאשתו והובלתי אותה לעמוד על ברכיה מול בעלה שעדיין ישב משופד על השרפרף וניגשתי אליו, מגיש לו לעבר הפה את הזין העומד שלי, "תפתח את הפה!" התקרבתי

עוד יותר ודחפתי ת'זין לפה שלו, "תמצוץ!".

אני לא מאלה שבוחלים במציצה של גבר ולמרות שאשה מוצצת יותר טוב, לפחות לטעמי, עדיין יש משהו משפיל כשאני מאלץ אותו למצוץ לי, ויותר מזה לטעום את טעמי אשתו המרוחים בנדיבות על הזין שלי, ובשביל זה שנינו פה, את שנינו ההשפלה הזאת מחרמנת, כל אחד מכיוון הפֶטִיש שלו.

לא התכוונתי לגמור לו בפה, זה היה רק שלב בדרך למה שבאמת רציתי, לדפוק ולגמור לו בתחת! "כוסית," התחלתי לביים את הסצנה הבאה, "תפרסי!" הצבעתי על מזרון היוגה המגולגל, "עכשיו תשכבי עליו, על הגב!" המשכתי במלאכת הביום שלי, "רגליים מפושקות! ברכיים מורמות!" המשכתי לחלק לה פקודות עד ששכבה כמו שרציתי, "אגזוזן! על ארבע בין הרגליים של אשתך השרלילה!" פניתי אליו והוא קם במהירות מהשרפרף שעליו הוא היה משופד וירד בין רגליה, "יותר קרוב!" גערתי בו עד שעמד וראשו מעל ערוותה ובינתיים לקחתי מוט פיסוק טלסקופי עם אזיקי רגליים, הנחתי אותו בין רגליו, אזקתי את פרקי רגליו ופתחתי את המוט עד הסוף, מרחיב עוד יותר את הפיסוק בין רגליו, "אגזוזן, תגיד לאשתך השרלילה שאתה, בעלה הקרנן, סולח לה שהיא הצמיחה לך קרנים ותנשק לה ת'כוס"

לשניה הוא היסס ואז, "אשתי, אני סולח לךְ" הוא אמר, נישק והסמיק.

הפלקתי לו על ישבנו המורם עם היד, "אגזוזן, תחזור שוב והפעם בדיוק כמו שאמרתי לך, בלי קיצורים!" ושוב הפלקתי.

הפעם הוא לא זייף, "אשתי השרלילה, אני בעלך הקרנן סולח לך שהצמחתְ לי קרניים" הוא הכריז בקול רם וצלול ונישק את שפתי הכוס שלה.

אשתו הייתה מגורה, אפילו מהמקום שאני עמדתי הרחתי את זה, "תתכופף ותריח את הארומה מהכוס שלה" גיחכתי והוא התכופף והריח, "עכשיו תלקק לה" והוא ליקק, "ועכשיו תפנק וכדאי לך מאד שהיא תהנה!".

ניגשתי אליו מאחור, מביט בו ככה כשראשו המקושט בקרניים שקוע עמוק בין רגליי אשתו והזין העומד שלו ושקית האשכים המלאה תלויים בין רגליו המפושקות, כופפתי את ברכיי וירדתי עד שראש הזין המתוח שלי נגע בחריץ שבין פלחי ישבנו ו-"תפתח ת'תחת!" פקדתי ולא הייתי צריך להסביר, הוא שלח את ידיו לאחור ופישק רחב את פלחי ישבנו, חושף בפניי את פי הטבעת המכווץ שלו, "כוסית, את נהנית?" שאלתי בלגלוג.

"כן, מאסטר יובל" היא ענתה במהירות.

הצמדתי את ראש הזין הנוקשה לפי הטבעת ולחצתי קצת, נותן לו להרגיש אבל לא ממש חודר, "כוסית, בעלך לא יכול לדבר אז תבקשי בשבילו" גיחכתי.

"מאסטר יובל, בבקשה, תדפוק את בעלי בתחת" ושמעתי בקולה שהיא מגורה בטרוף.

"את מרשה לי?" ציחקקתי.

"כן מאסטר יובל, התחת שלו לרשותך, תכניס לו, תתקע לו ת'זין הגדול שלך" היא צווחה בקול מיוחם אז תקעתי, את כל הזין נעצתי בישבנו במכת אגן חזקה, קורע את דרכי בישבנו המיוסר וכנראה שהיא הרגישה שחדרתי לתוכו כשפיו נלחץ בחוזקה לשפתי הכוס המגורות שלה כי מייד היא המשיכה, "כן, מאסטר יובל, ככה, זיין לבעלי את הצורה, תדפוק לו ת… מאסטר יובל, מבקשת רשות לגמור" ולא היה ספק מקולה שהיא מילימטר מהאורגזמה אז הרשתי לה, נתתי לבעלה ללקק ולטעום את צוף-תענוגותיה הטרי שהציף ומילא את הכוס שלה.

אני אוהב את הרגע הזה כשהנשלט שלי כורע לפניי, צייתן וכנוע, ראשו למטה וישבנו מורם ואני דופק אותו בתחת, אני אוהב עוד יותר כשאשתו רואה שאני עושה לו את זה וכשזה גם מחרמן אותה זאת בכלל חגיגה עבורי אז חגגתי, דפקתי אותו בתחת בתנועות ארוכות וחזקות שהרעידו את גופו בכל נעיצה כזאת, הרגשתי את פי-הטבעת שלו מתחכך בזיין הנוקשה ואת החום שנוצר, החום שיצרוב לו עוד הרבה זמן אחרי שהסשן הזה יגמר.

לרגע הוא הרים את ראשו מבין רגליה וביקש רשות לגמור. הרשתי לו, אני אוהב שהנשלט שלי מתחרמן ממה שאני עושה לו, שולט טוב דואג גם לתת לנשלטים את הצרכים שלהם ולא רק דואג לצרכים שלו ואני חושב את עצמי לשולט טוב.

ריח השפיך הטרי מילא את חלל החדר כשהוא גמר על הרצפה וזה גירה אותי עוד יותר והרגשתי שגם אני מתקרב לאורגזמה שלי אז טחנתי אותו, פמפמתי בישבנו חזק ומהר, גונח בקול ודוהר אל עבר הגמירה המפנקת, "כן!" גנחתי בקול והפלקתי בשתי ידי על פלחי ישבנו שסימני המחבט עדיין נראו אליהם, "כן, קח!" נעצתי את עצמי הכי עמוק שיכולתי ועצרתי, "כן! אגזוזן, קח!" יריתי בתוכו מטח ראשון של זירמה גברית טרייה וחמימה, "קח!!" נעצתי את עצמי שוב בחוזקה ויריתי מטח שפיך נוסף, "והנה עוד אחד בא" ציחקקתי, נעצתי ויריתי את המטח השלישי   למעמקי ישבנו.

נשארתי ככה, מתנשף ונשען על גבו בידיי, עד שהזין שלי התרפה והחליק מתוכו ורק אז קמתי וראיתי את המבט המתחנן בעיניי אשתו, מבט של מי שניצבת פסיעה לפני השיא ומפחדת שלא אתן לו לגמור, אז עזרתי לה, "אגזוזן, עד שאני לא שומע את אשתך גומרת אתה לא מפסיק!" ומבט התחינה שלה הפך לתודה.

התיישבתי חזרה על כסא הברזל שלי, אני אוהב את הקור הנעים שהוא שולח לגופי העירום. חיכיתי שהאשה תגמור, והיא עשתה את זה בצורה קולנית שלא השאירה ספק, ורק אז שלחתי אותה לשחרר את בעלה מהאזיקים שלרגליו, "כוסית, שבי תדהרי על השרפרף" שלחתי אותה אחרי שהיא שיחררה אותו, "ואתה, אגזוזן, בוא תנקה לי אותו" הצבעתי על הזין שלי שהרגע יצא מהתחת שלו והגשתי לו חבילת מגבונים לחים שתמיד מוכנה לידי.

יש שולטים שדורשים לעשות את זה במציצה, אני לא כזה, אני אוהב לשלוט, מתחרמן מלהשפיל ולהכאיב, אבל להגעיל לא עושה לי את זה ואותי זה מגעיל. הוא כרע על ברכיו לפני וניקה לי עד שהחלטתי שזה נקי מספיק ורק אז דרשתי ממנו למצוץ לי מחדש, להעמיד לי אותו כי "אגזוזן, הרי אתה לא חושב שנשאיר את הישבן של אשתך מקופח?" ציחקקתי כשהסברתי לו למה.

לא הייתי צריך הרבה כדי שיעמוד לי מחדש, זה שגבר שמוצץ לי עושה לי את זה כבר סיפרתי לכם, זה שאשה עירומה דוהרת על תותב הצמוד לשרפרף, שדיה הגדולים מקפצים והבעת הנאה צרופה מרוחה על פניה מחרמן אותי זה לא פלא, וכשהרגשתי שאני כבר מוכן הורדתי אותה מהשרפרף, שלחתי אותה לעמוד על ארבע ואותו לחבר לה את מוט הפיסוק הטלסקופי עם אזיקי רגליים, אחר כך השכבתי אותו לפניה כמו שהיא שכבה והורתי לה להתחיל למצוץ לו ורק אז קמתי ונעמדתי מאחוריה, "תפתחי ת'תחת!" הורתי וכשהיא שלחה ידים ופישקה את פלחי ישבנה התחלתי לכופף ברכיים ולרדת אל עבר פי הטבעת שלה עד שהעטרה המתוחה נשקה לו ולחצתי קצת, נותן לה להרגיש אבל לא ממש חודר, "אגזוזן, אשתךָ השרלילה לא יכולה לדבר אז תבקש בשבילה" חזרתי על מה שעשיתי לה רק קודם.

"מאסטר יובל, בבקשה, תדפוק את אשתי השרלילה בתחת" וגם הוא, כמוה קודם, נשמע מגורה מזה, "תן לה לחוות מהטוב שהענקת לי" הוסיף גם משלו.

הרגשתי שהיא מתכוננת, שפת הגוף שלה שידרה שהיא מוכנה לאותה אבחת חדירה כואבת אבל במקום זה נכנסתי לאט, קודם לחצתי חזק ופרצתי את חומת פי-הטבעת הבצורה שלה ואז, סנטימטר אחר סנטימטר, דחפתי ת'זין למעמקי ישבנה עד שכולו היה בתוכה.

לרגע עצרתי, מביט במבט המהופנט של בעלה שעקב אחרי, "שחק לה בציצים!" פקדתי עליו, אחזתי חזק במותניה והתחלתי לזיין אותה.

"אני מרשה לך לגמור" צחקתי, שפת הגוף שלה לא השאירה ספק שהיא תכף גומרת ולא רציתי שהיא תפסיק למצוץ לו ואכן זה קרה, היא גמרה, הרגשתי את הרעד העובר בגופה ואת הכיווצים בנרתיק שהשפיעו גם על פי-הטבעת שלה, העדינות שבה חדרתי לתוכה התחלפה ועכשיו טחנתי אותה בתנועות חזקות ומהירות, מרגיש היטב את השפשוף בפי הטבעת שלה ואת החום שנוצר, גם לה יצרוב שם הרבה אחרי שהם ילכו לדרכם, מזכרת כואבת מהסשן הזה.

"מאסטר יובל, האגזוזן מבקש רשות לגמור" הוא קצת הפתיע אותי.

"לא בפה שלה! תצאי!" הפלקתי לה על ישבנה והיא ברחה, משאירה את זקפתו המתוחה באוויר, "עכשיו אתה יכול לשפשף ולגמור" ציחקקתי וזה בדיוק מה שהוא עשה, שפשף והשפריץ בקשת שנחתה על שדיה התלויים מעליו.

גם אני לא הייתי רחוק מהגמירה המפנקת, עוד כמה פמפומים בישבנה והשפרצתי, הפעם לא ברחתי, הפעם גמרתי בפנים, מטח אחר מטח של שפיך סמיך וחם יריתי בתחת שלה, שופך את זרעי לבטלה במעמקי ישבנה.

לא הסתפקתי בזה, התיישבתי חזרה על כסא הברזל, שלחתי את הבעל להשתפד שוב על השרפרף ואותה הזמנתי לכרוע ברך לפני ולנקות לי.

קודם היא ניקתה עם המטלית הלחה ורק כשהייתי מרוצה דרשתי ממנה למצוץ לי, להעמיד לי אותו מחדש. ידעתי שמסתם מציצה, גם מציצה טובה כמו שהיא מצצה לי, יקח הרבה זמן עד שהוא יעמוד והייתי צריך עוד קטליזטור, משהו כמו הקפיצות שדיים של אשתו כשהיא דהרה על השרפרף, והזין העומד של בעלה שישב משופד נתן לי רעיון ו-"אגזוזן, תאונן!" פקדתי עליו, "שבע מלקות עם הקיין אם אתה לא גומר לפניי!" והוא, כאילו רק חיכה לזה, התחיל לשפשף לעצמו במרץ.

עמד לי תותח, הייתי מוכן לפעולה אבל לא הפסקתי אותה למצוץ לי, "כוסית," אחזתי אותה בראשה והנעתי אותו קדימה ואחורה בקצב שהתאים לי, "כן, תמצצי כי אני הולך לגמור לך בפה" המשכתי באותו קול מגורה, "כוסית, את הולכת לבלוע ת'שפיכה שלי" המשכתי, גסויות תמיד מחרמנות אותי אבל הקטליזטור האמיתי היה כשבעלה גמר, משפריץ על הרצפה ושופך שוב את זרעו לשווא ואני הצטרפתי אליו, תקעתי את עצמי עמוק בגרונה והשפרצתי, שני מטחים דרשתי שהיא תבלע ובשלישי עצרתי אותה, "לא לבלוע, תשמרי בפה ולכי תתני לבעלך נשיקה צרפתית" פקדתי עליה בקול מגחך ולהפתעתי הם התנשקו בתאווה, נשיקה צרפתית ארוכה עם הלשון שנתנה לבעלה לטעום את מה שהאכלתי בו את אשתו.

נשיקה כזאת היא בדיוק הנקודה הנכונה לגמור את הסשן, התעטפתי בחלוק הרחצה הגדול שלי, התישבתי על כסא הברזל. קודם שלחתי אותם לנקות את כתמי השפיך שעל הרצפה ואחר כך לסדר את החדר ורק אז אמרתי להם להתלבש. הוכחה נוספת שזה לא הסשן הראשון שלהם היה כשהאשה הוציאה מהתיק שלה תחתונים חדשים לבעלה ולה במקום אותם חוטיני שנתלשו ונקרעו.

ראיתי אותם מביטים אחד בשני תוך שהם מתלבשים, מדברים בעיניים ובתנועות שפתיים ולא התערבתי, מהרגע שהסשן נגמר אני לא מתערב. "מאסטר יובל" בעלה פנה אלי כשהם גמרו להתלבש, "אפשר לבקש מאדוני משהו?"

"נשמע" עניתי תשובה לא מחייבת.

"אדוני יסכים לעשות אתנו סשן נוסף?"

"תראו" קטעתי אותו והצבעתי על לוח שעם שהיה תלוי על הקיר ואליו מוצמדים תחתונים וחזיות שעליהם רשומים שמות ומספרי פלאפון, "אם אתה רוצה: תרשום שם ומספר פלאפון ותצמיד את התחתונים שלך, אם את רוצה:" פניתי לאשה, "תרשמי ותצמידי את התחתונים שלך ואם אתם רוצים סשן ביחד תצמידו את התחתונים שלךָ והחזיה שלךְ ביחד ואני אשקול את זה בחיוב" חייכתי לעברם וראיתי אותם שוב מביטים זה בזה, לרגע הם התלחשו ביניהם, לדעתי ביידיש, ואז התחילו להתפשט חזרה ו…הופתעתי כשהבעל הלך והצמיד את התחתונים שלו והחזיה שלה ביחד והיא הצמידה את התחתונים שלה בנפרד, "מאסטר יובל, זה לא שאני לא רוצה בנפרד" הוא הסמיק וגמגם, מתנצל, "רק שאין לי עוד תחתונים ואפשר אולי בפעם הבאה, אהה…" הוא הסמיק עוד יותר אז עשיתי להם הנחה, הסתפקתי בחזיה שלה והחוטיני הקרוע שלו כשעל כל קאפ (CUP) רשום שם אחר ואת התחתונים עם השם והטלפון הרשתי לו לתלות בנפרד למרות שידעתי שאני לא מתכוון לקרוא לו בנפרד אבל מה אכפת לי להיות קצת נחמד אחרי שהתעללתי בו.

******

 

"09:00. ארוחת בוקר. ארקפה" הגיעה לי המסרון מטלי ביום ראשון בבוקר. לא משהו מיוחד, בטח היא רוצה שנדבר על משהו שאי אפשר לדבר עליו בחללים הפתוחים של המשרד.

הפעם היא אחרה, לדעתי בכוונה כי אם יש משהו שטלי שונאת זה להיות חייבת, והזמינה לנו ארוחת בוקר ואני קמתי לעזור לה להביא אותה, עוד משהו שהיא שונאת זה את שרות המלצרים שלהם.

ישבנו, אכלנו ודיברנו, טלי התיעצה איתי לגבי פרויקט שאנחנו מתחרים עליו והיא מובילה, לא משהו שלדעתי אי אפשר היה לדבר עליו במשרד אבל מה אכפת לי, אם לא להיות חייבת עושה לה את זה אני זורם איתה.

"יובל," היא פנתה אלי כשכבר ישבתי ושתיתי את הקפה, "איך היה?".

"היה מה?" עדיין לא קישרתי.

"אתה יודע, עם הדוסים" היא חייכה לעברי.

הופתעתי, לא ציפיתי לשאלה הזאת, נכון שהיא זאת ש"שידכה" לי אותם אבל חשבתי שסיכמנו שאנחנו לא מדברים על זה, "מה?" היא כנראה הרגישה שאני נבוך, "רק שואלת, לא מבקשת סשן, בכל אופן יש לי אחריות שילוחית" היא ציחקקה.

"בסדר" עניתי, מתחמק, "היה בסדר, למה? את יודעת משהו אחר?" התעניינתי.

"מה בסדר" היא ציחקקה, "יום שישי על הבוקר, עוד לפני שהספקתי לצחצח שיניים, הם לא התאפקו והתקשרו אלי, תשמע, לפי התאורים שלהם אני מצטערת שהסכמתי לסידור שלנו"

"טליה!" קטעתי אותה בקול מזהיר.

"תרגע, אני לא מתכוונת, גם לי השותפות חשובה אבל תזכור, אם במקרה אז…"

"זוכר" קטעתי אותה, "אם במקרה אז בלי הנחות"

"ארוח מלא ובלי הנחות" היא צחקה ותיקנה אותי, "ותגיד, יש לי חברה טובה שגם מחפשת, אתה יודע, מבקשת ארוח מלא ובלי הנחות, כזאת שהולכת עד הסוף ובלי תנאים מוקדמים, מעוניין?"

"טליה!"

"מה? חברה טובה שלי, לא תעזור לה? מה אתה רוצה? את התחתונים שלה?".

"מה?!?" כמעט קפצתי מהכסא, "הם סיפרו לך?".

"כן" היא חייכה חיוך ממזרי כזה, "הכל הם סיפרו לי, מעוניין??"

"עשתה את זה כבר פעם?" חקרתי.

"עשתה, יותר מפעם, עשינו פעם סשן משותף וראיתי אותה בפעולה, מקצועית" היא חייכה.

"ומה בדיוק היא רוצה?"

"אמרתי לךָ, ארוח מלא ובלי הנחות שתעשה בה הכל, שתקרע לה ת'צורה!"

"תביאי נראה, לא מבטיח" התחמקתי.

הייתי בטוח שלא ייצא מזה כלום רק שכבר למחרת היא הניחה על שולחני מעטפה חומה וכבר מהריח שבקע ממנה היה ברור שזה של הביוקר ואכן כשפתחתי מצאתי בפנים חוטיני לבן וזנותי שמריח מבושם איכותי ועל משולש הבד הקטן רשום באדום השם, דקלה, ומספר הפלאפון, מספר קליט עם הרבה אפסים מהמספרים שחברות הסלולאר שומרות ללקוחות VIP.

להמשך >>>