זהו חלק שישי של הספור "מועדון קרב" ולהבנת העלילה מומלץ לקרוא את הפרקים הקודמים תחילה
למען הסר ספק: עלילת הסיפור, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דימיוני. כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות של אנשים אמתיים, חיים או מתים, הרי הוא מקרי בהחלט.
אזהרה : הסיפור מכיל תאורי מין כוחניים בהסכמה ולא בכפיה
"ירדת עליה רצח" נעמי לחשה לי במונית בדרך הביתה.
"כן, מגיע לה, היא צעקה דברים שהיא לא הייתה צריכה להגיד בטקס החניכה שלי" הסברתי.
"לכולם היא עושה את זה".
"אני לא כולם" צחקתי, ולדעתי היא תחשוב פעמיים לפני שהיא עושה את זה" הוספתי, "אני רואה שהצליח לך" הצבעתי על חזיה ורודה שהיא החזיקה ביד.
"כן, היו לי כבר שתיים אבל אחת הפסדתי בקרב האחרון"
"בפגישה הבאה את מתכוונת להיות לוחמת?" שאלתי אותה.
"כן, זה כל הכיף, אני לא מבינה את אלה שרק צופות"
"אף אחת לא תזמין אותך, בגללי" חייכתי אליה.
"מצויין, אז אני אזמין, אבחר כאלה שאני יכולה לנצח" היא חייכה חזרה.
כשחזרנו הביתה באותו הלילה עשינו שוב אמבטיה חמה משותפת, אחר כך עברנו למיטה שלה ועשינו סקס נשי, 69 עדין ומענג כמו שרק אשה יודעת לעשות לאשה.
בבוקר היא הגישה לי ארוחה מפנקת למיטה, ככה זה כשאת מצליחה להעניק לה יותר אורגזמות ממה שהיא הצליחה להעניק לך וזה לא שאני מתלוננת, גם נעמי סיפקה את הסחורה ובגדול רק שהפעם אני, התלמידה, עליתי עליה, המורה שלי.
******
שבועיים אחרי שוב הלכנו למועדון הקרב. המאבטחות בכניסה קיבלו אותי עם חיוך גדול על השפתיים ועשו לי כבוד, המארחת קצת התאכזבה כשהודעתי שהפעם אני אהיה צופה כי אני במחזור, נעמי לעומתי החליטה להיות לוחמת, "הלילה אני נלחמת!" היא הודיעה לי עוד במונית, נחושה, "אני מתה שיזמינו אותי אבל אם לא אני כבר אזמין!" היא הודיעה לי לפני שנפרדנו, היא חששה שאם נהיה ביחד יפחדו להזמין אותה.
לא יכולתי שלא להביט על הלוח הגדול, על יד שמי הופיע 4:0:4 וזה גרם לי לחייך. חיפשתי את הקברנית, סיקרן אותי מה היא תעשה הפעם אבל היא לא הגיעה, לא היא ולא נועה, עטרה לעומתם הגיעה אבל העדיפה להשאר כצופה.
התחיל בטקס חניכה לאחת חדשה, נראתה לי בשר תותחים אבל מי יודע? גם אני נראיתי להם בשר תותחים בטקס החניכה שלי. אחר כך התחילו הקרבות, בסבב קרבות הראשון לא הזמינו את נעמי וראיתי אכזבה על פניה. היה שם קרב אחד מעניין, לא הכרתי אותן אז החלטתי להמר על פי תחושת הבטן שלי, היה קצת מביך לפשוט את החולצה כדי להוריד את החזיה והסמקתי למרות שכול המהמרות עשו את זה, הייתה לי מין הרגשה שכולם נועצים מבט בשדיים שלי שנחשפו לרגע למרות שלא הייתי היחידה, אבל לבסוף זה השתלם, הימרתי על ה"סוס" הנכון וזכיתי בחזית תחרה ורודה בדיוק במידה שלי, לא תמיד זה קורה, כשהורדתי שוב את החולצה כדי ללבוש חזרה את החזיה שלי זה כבר נראה לי טבעי.
בסבב הבא נעמי לא חיכתה ועלתה לבמה להזמין. הייתה לי הרגשה רעה, המתאבקת שהיא בחרה נראתה לי מוצקה וחזקה ממנה ותחושת הבטן שלי אמרה שהיא תנצח אבל החלטתי לא להמר, לא נעים להמר נגד השותפה לדירה שלך למרות שבקרב הראשון עם הקברנית היא כן הימרה נגדי.
כמו שצפיתי נעמי הפסידה, שתי דקות לסיום היא נאלצה להכנע למרות שגם אם לא היא הייתה מפסידה, השניה הובילה עליה כבר 17:4 ורק הגדילה את ההפרש.
קצת מוזר לראות איך משפילים את השותפה לדירה שלךְ, איך היא עומדת עירומה עם ידים מורמות באוויר, איך היא יורדת למצוץ ואיך רוכבים עליה סביב הזירה. המנצחת עשתה בחוכמה כשלפני הביקור בישבנה, ולא ראיתי קרב שבו המנצחת לא ביקרה בישבן לפחות פעם אחת, היא קודם הובילה אותה לחבלים ודרשה ממנה להתכופף לכבודה, אני לא יודעת אם זה היה במקרה או היא התכוונה לכך אבל היא כופפה אותה בדיוק מולי והתחילה לזיין אותה.
יכולתי לראות את המבט שעל פניה של נעמי, מבט של אשה מיוחמת, השפילו אותה, הכריחו אותה לצרוח שהיא שבויה ושמזיינים אותה כי היא לוזרית, וזה חירמן אותה, מהר מאד היא התחילה לגנוח, מעונג לא מכאב, ואחרי עוד כמה פמפומים חזקים שהרעידו את גופה והרקידו את שדיה הגדולים היא גמרה, מה שעלה לה בהלבשת התחתונים על הראש, תחתונים לבנים שבלטו על רקע השיער השחור שלה.
אחרי שהמנצחת גמרה להלביש לנעמי את התחתונים על הראש היא עברה לטפל בתחת שלה, משאירה אותה באותה תנוחה מולי, כשנעמי מתכופפת קדימה ואוחזת בחבל העליון העבה, היא נעצה בישבנה את התותב המשומן במיץ הכּוּס של נעמי והתחילה לטחון לה ת'תחת, למזלה של נעמי עם תותב הגיוני ועדיין. ככל שהזיון האנלי התארך ראיתי על פניה של נעמי שכואב לה, ששורף לה בפי הטבעת המיוסר.
התחרמנתי, אם לא הייתי במחזור הייתי מאוננת כמו שראיתי כמה נשים לידי עושות, ובכל זאת לא יכולתי להתאפק ושפשפתי רגל ברגל.
צלצול הפעמון הציל את ישבנה של נעמי מכאב יותר גדול, המנצחת אזקה אותה והובילה אותה אחריה אל מחוץ לזירה, מטיילת איתה בין הקהל כשביד אחת כוס יין לבן, בשניה היא אוחזת בשרשרת של אזיקי הידיים וחיוך נצחון גדול על פניה.
עוד סבב קרבות התחיל, גם הפעם הימרתי, מסכנת את אותה חזיה שהרווחתי. הפעם עמדתי בצד, קצת מרוחקת מהזירות, כשטלי, מנהלת טקס החניכה שלי, ניגשה אלי והגישה לי כוס יין לבן, השקנו כוסות ולגמנו. "בת זוג שלך?" היא שאלה כשהיא מצביעה בראשה על נעמי שכרעה על ברכיה לפני המנצחת ופינקה אותה.
"לא, רק השותפה לדירה" עניתי, "אני לא לסבית".
"אהה" היא חייכה, "רובנו כאן לא לסביות" היא הוסיפה, "רק אוהבות קצת לגוון ולטעום מנשים, לא במקום! את עושה את זה עם נשים? זאת אומרת חוץ מפה"
"מדי פעם, איך אמרת? מגוונת" חייכתי אליה ולגמתי עוד לגימה מהיין הקר.
"נשואה?",
"לא",
"אני כן, נשואה פלוס שנים" היא חייכה, "חבר?"
"גם לא, היה לי ונפרדנו, כרגע סטודנטית במשרה מלאה, לומדת קשה, אין זמן לחבר, רק סטוצים"
התפתחה שיחה על המושב והסתבר שהיא גדלה במושב סמוך לפני שהתחתנה ועברה לתל-אביב, למדנו אפילו באותו תיכון אזורי רק שהיא למדה ככמעט חמש עשרה שנים לפני. "מכירה את אמנון?" היא שאלה, מחייכת חיוך זימתי.
"מכירה" בלעתי רוק ועניתי לקונית.
"אני זאת שפתחה אותו" היא אמרה בשיא הטבעיות, "בין הרגליים האלה הוא איבד את בתוליו" היא הצביעה על חיבורי רגליה, "הרבה זמן כבר לא נפגשנו, תגידי, הוא עדיין לוקח בנות להשקות את המטע של אבא שלו?".
"חיובי" חייכתי, "רק שעכשיו זה המטע שלו, אבא שלו נפטר לפני כשנתיים".
"אופס, מצטערת, לא ידעתי, אני אתקשר אליו" היא התנצלה, "מותר שאלה אישית?"
"יותר ממה ששאלת עד עכשיו?" עקצתי.
"כן" היא הסמיקה,
"כן" חייכתי אליה.
"גם אותך הוא לקח להשקות?" והיא הדגישה את ה-גם ואת ה-אותך.
"כן" ואני חושבת שהפעם אני זאת שהסמיקה.
"גם אותי" היא צחקה, "למרות שאני גדולה ממנו, אהבתי, הרבה מהפתיחות שלי למין זה בזכותו ובזכות מיקה, אשתו, היא זאת שלימדה אותי את נפלאות הסקס הנשי, היינו עושים את זה בשלישיה, אמנון אהב לשבת לראות אותי ואותה ב-69" ולא יכולתי שלא לחייך, "אבל אז התחתנתי ועברתי לתל-אביב ולאט לאט הקשר דעך".
"אני יכולה לבקש ממך משהו?" טלי שאלה אחרי רגע של שתיקה.
"תנסי",
"את מוכנה להזמין אותי לקרב?",
הבטתי בה, בהתחלה חשבתי שהיא צוחקת, מאזן הקרבות שלה לא היה מזהיר, 6 נצחונות, 9 הפסדים מתוכם 4 בקרבות האחרונים, אבל היא הייתה רצינית. "את בטוחה? אמנון היה המאמן שלי"
"הבנתי, לצערי אותי הוא לא אימן" היא חייכה, "ועדיין אני בטוחה וענת, בבקשה, בלי הנחות, אם תנצחי" היא ציחקקה, כנראה שגם אותה ה-אם תנצחי הצחיק, "תקרעי לי ת'צורה כמו שהיית קורעת לכל אחת אחרת שאת לא מכירה".
"מותר לשאול למה?" התענינתי.
"מזמן לא עשיתי את זה, להזמין אין לי אומץ ובזמן האחרון הפסיקו להזמין אותי, אולי כבוד לגיל ואולי בגלל התפקיד, וחוץ מזה אם להפסיד אז לאלופה".
"בשמחה" חייכתי אליה, "בפעם הבאה".
"תודה" היא חייכה חזרה, "ותזכרי, בלי הנחות, אני רוצה ארוח מלא".
הקרב הסתיים והמתאבקת שהמרתי עליה ניצחה, "ארוח מלא ביקשת וארוח מלא תקבלי" חייכתי אליה, "אבל," וראיתי עננת דאגה עולה על פניה, "אולי יותר טוב שאת תזמיני אותי? תראי לכולם שיש לך אומץ, תוכיחי להם שאת לוחמת אמיתית ואולי אז יחזרו להזמין אותך?" ובלי לחכות לתשובה הלכתי לממש את זכיתי בהימור.
****
לא יכולתי שלא לחייך למראה הליכת ה-'פתחו-לי-ת'תחת' של נעמי כשעלינו במדרגות לדירה שלנו. הכנתי לנו אמבטיה חמה עם שמנים ארומטיים, ישבנו יחד כשהיא נשענת עלי ואני מחבקת אותה ומשחקת לה בציצים העסיסיים, ישבנו ושתקנו, כל אחת שקועה במחשבות של עצמה.
"חגגה עלי זאתי" נעמי שברה את השתיקה הממושכת, "השפילה אותי עד עפר".
"לא הבנתי למה הזמנת אותה, היה ברור שהיא תנצח".
"ברור למי?" היא סובבה אלי את הראש וחייכה.
"את רוצה שאני אזמין אותה לקרב ואנקום בה?"
"זה מה שעשית לקברנית? נקמת בה בגללי?" היא ענתה על השאלה בשאלה.
"כן"
"אז לא! אני לא רוצה שתנקמי בה, אני לא רוצה שיצא לי שם של אחת שאסור להזמין אותה כמו לנועה של הקברנית, וחוץ מזה אני אוהבת את זה"
"אוהבת מה?"
"את יודעת," היא ענתה בקול מתחמק וראיתי על העורף שלה שהיא מסמיקה, "בשביל זה אנחנו באות, בשביל האתגר, לא?"
"גם, אבל צריך להיות קצת ראלית"
"אני טיפוס הומני, לא טובה בראלי" היא צחקה, "ו…יש בי משהו קצת מזוכיסטי, זה לא שאני לא אוהבת לנצח, אני מתה לנצח, אבל מדי פעם אני צריכה גם שינצחו אותי, שיעשו לי מה שהיא עשתה לי היום, את יודעת למה בחרתי דווקא בה? ידעתי שהיא תנצח אותי אבל גם ידעתי שהיא מהמתחשבות".
אותו לילה פינקתי אותה, לא עושים 69 כשאת במחזור. בבוקר היא הכינה לי ארוחת בוקר מפנקת למיטה, איך לא כשרק אני גרמתי לה לגמור?
*****
ישבתי באולם ההרצאות כשהפלאפון שלי התחיל לרטוט ומספר לא מזוהה הופיע על המסך. לא יכולתי לענות באמצע ההרצאה, גם לא בלחש, אז התעלמתי.
הרטט הפסיק אבל רגע אחרי הופיע מסרון חדש, "אני צריכה לדבר איתך, תתקשרי בבקשה כשתוכלי לדבר" ללא ציון שם או איזה שהוא רמז מי היא.
בהפסקה בין ההרצאות התקשרתי. "שלום ענת" ענה לי קול שנשמע לי מוכר אבל לא זיהיתי של מי הוא, "תודה שחזרת אלי, זאת נועה".
"נועה?" לא קישרתי את השם למישהי שאני מכירה.
"נועה, את יודעת, הבת זוג של אנה, הקברנית, זאת ש…"
"אהה, נועה," האסימון נפל לי וקטעתי אותה, "מצטערת, לא קישרתי, מה נשמע נועה, איך את מרגישה?".
"אני בסדר" היא צחקה, "אבל לאנוצ'קה עוד כואב קצת"
"כואב?" התפלאתי, עברו כבר יותר משבועיים ובדרך כלל הכול עובר אחרי יומיים שלושה.
"כן, מנטאלית, לא פיזית" היא הסבירה.
"מצטערת" התנצלתי.
"לא, זה בסדר, זאת אומרת, זה לא בסדר אבל ככה זה כשמפסידים, היא הייתה עושה לך אותו הדבר אם היא הייתה מנצחת".
"או יותר" צחקתי ושמעתי גם אותה צוחקת אבל השעור הבא עמד להתחיל ועברתי לתכל'ס, "במה אני יכולה לעזור לך?".
"אנחנו יכולות להפגש?"
"מתי?"
"מתי שנוח לך, אפילו היום, רק תגידי מתי ואיפה"
"יש לי הפסקה באחת, אני אוכלת ב'ארומה' שבאוניברסיטה, אם את רוצה תצטרפי"
"מצויין, אני אהיה שם" היא השיבה מייד, "ותודה שאת מסכימה".
כשהגעתי ל'ארומה' נועה כבר הייתה שם. דרך החלון הגדול ראיתי אותה יושבת בשולחן פינתי וצופה אל הדלת וכשראתה אותי נכנסת היא נופפה לי ביד כדי למשוך את תשומת ליבי.
נועה קמה לעברי כשהתקרבתי, חיבקה אותי ונישקה אותי על הלחי כאילו הייתה ה-BFF-ית שלי. "תודה שהסכמת" היא שוב הודתה לי כשעמדנו בתור והזמנו, אני סלט ירושלמי ומיץ גזר והיא שייק פירות על בסיס מיץ תפוזים, "וגם את זה אני לא אצליח לגמור" היא ציחקקה, לא פלא שהיא חטובה.
חיכינו שיקראו לנו, עד שהאוכל היה מוכן נועה הספיקה להצטלם לסלפי עם שלוש בנות, מסתבר שהיא דוגמנית יותר ידועה ממה שחשבתי ואפילו יש לה יותר ממאתיים שישים אלף עוקבים באינסטגרם.
היה לי ברור שהיא פה כי היא רוצה ממני משהו, היה לי ברור שזה קשור למועדון והיה לי גם ברור שבקרוב אני אצטרך לרוץ להרצאה הבאה ואין לי את כל אחר הצהרים לשבת ולקשקש, "לא הייתם בפגישת המועדון האחרונה, קרה משהו?" חייכתי אליה.
"כן" נועה חייכה אלי, חיוך מודה כאילו פתחתי מחסום גדול שהיא לא ידעה איך לעבור אותו, איך להתחיל את השיחה, "ועל זה בדיוק רציתי לדבר אתך".
"בגללי?" ניצלתי את העובדה שהיא עצרה לרגע ושאלתי.
"גם" היא הסמיקה, "אבל את לא אשמה" היא הוסיפה במהירות בקול מתנצל משהו, "אבל קודם אני רוצה לספר לך משהו, זה ישמע לך מדע בדיוני, טוב לא מדע בדיוני אבל דימיוני, אבל תאמיני לי שזה אמת"
"אני מאמינה לך" הנחתי את כף ידי על ידה שעל השולחן, מישהו הסביר לי פעם שידים על השולחן משדרים אמת, שאין מה להסתיר, ואצל נועה הם היו מונחות שם בטבעיות, לא כאילו היא עושה את זה בכוונה כי גם היא יודעת את זה ורוצה להרשים, "אני מקשיבה".
"אנוצ'קה, הקברנית כמו שאת מכירה אותה, ואני זוג עוד מהתיכון, יחד יצאנו מהארון בסוף כיתה י"א, המשכנו ביחסים האלה שלנו גם בצבא למרות שאני שרתי כפקידה בקריה והיא כמקפלת מצנחים בצנחנים, ואחרי השחרור עברנו לגור ביחד" והיא עצרה, חושבת, כאילו שוקלת איך לנסח את ההמשך, "תראי, יש אנשים שמכורים לסיגריות" היא המשיכה, קצת בהיסוס, "יש מכורים לסמים ויש לאלכוהול" והבטחון בקולה התגבר, "אנחנו, אנוצ'קה ואני, מכורות למועדון קרב אבל לא כצופות, חוץ מהימים שאנחנו במחזור כמובן," היא תיקנה במהירות והמשיכה, "מכורות להרגשה הזאת ללכת בין הבנות בתחתונים וחזיה ולדעת שהן מפחדות מאתנו" היא חייכה לעברי במבוכה, "אנוצ'קה הצליחה מאד, היא מנצחת וכולן פוחדות ממנה, אני פחות" היא ציחקקה במבוכה, "הרבה פחות, מהר מאד גילינו שאני מה שכולנו קוראות 'בשר תותחים', זאת שכולן מנצחות וחוגגות עליה, אבל לוותר על המועדון לא רציתי, להיות רק צופה גם לא רציתי, אז אנוצ'קה הטילה עלי את חסותה, הלכנו חבוקות במועדון ואנוצ'קה דאגה להזמין לקרב את כל מי שניצחה אותי ולקרוע לה ת'צורה והנשים במועדון הבינו ת'רמז, שוב יכולתי להסתובב בתלבושת קרב ולדעת שהן מפחדות ממני, אומנם לא בגללי אבל זה לא קלקל לי את ההרגשה, עד שאת באת" היא חייכה לעברי, חיוך מבויש משהו, "אני לא כועסת על מה שעשית לי, בואי נגיד שהייתי עושה לך את אותו הדבר אם אני הייתי מנצחת, אבל אחרי שני הנצחונות על אנוצ'קה היא מפחדת, מפחדת ששוב תזמיני אותה לקרב ותשפילי אותה ובעיקר מפחדת עלי, שגם אותי יתחילו להזמין ודי ברור שאני אפסיד ואת יודעת מה עושים למפסידה" היא חייכה, "במיוחד כשיודעים שאני הבת-זוג של הקברנית ומתנקמים בה דרכי".
נועה השתתקה והביטה בי. "אוקיי," חייכתי אליה, "אז מה את רוצה ממני?" שאלתי למרות שהיה לי חשד שאני מנחשת.
"אני רוצה לחזור למועדון, אני רוצה שאנוצ'קה תחזור להלחם ואני רוצה שימשיכו לפחד להזמין אותי" היא הסמיקה.
"ואיך אני יכולה לעזור לך?"
"קודם כל שלא תזמיני את אנוצ'קה לעוד קרב".
"היא יודעת שאת הולכת לבקש ממני את זה?"
"כן" והיא הישירה אלי מבט, "היא יודעת, לא הייתי באה אם היא לא הייתה מרשה לי",
"וזהו? או שיש עוד בקשות?"
"עוד משהו" ושוב היא הסמיקה, "אני מבקשת שתפרסי עלי את חסותך".
"איך?",
"נקמות, אם יהיו, נשאיר לאנוצ'קה, ממך אני רק צריכה שתראי לכולם שאת חברה שלי, אולי קצת יותר מחברה, את יודעת, שתעמדי ותדברי איתי, שתתני לי חיבוק, אולי אפילו נשיקה"
"על השפתיים?" ציחקקתי.
"גם, אם את רוצה" היא ענתה ברצינות.
"ומה הבת זוג שלך תגיד?"
"כלום, היא מבינה".
לרגע שתקנו, בעיקר בגללי, "אם אני אסכים, ואני אומרת אם כי עוד לא החלטתי" חזרתי והדגשתי את האם, "מה ייצא לי מזה?"
"צודקת" נועה חייכה אלי, "גם אני לא מחלקת מתנות חינם, בתמורה אני אפנק אותך, כשאני רוצה אני יודעת להיות אלופת המפנקות ואתך אני ארצה".
"את מתכוונת ל…" התחלתי לשאול ועצרתי, לא ידעתי איך לנסח את זה בלי להעליב.
"כן, בדיוק, פינוק של נשים, אני מבטיחה לך שכשאני אפנק אותך המנוש שלך יתכווץ מרוב אושר ואת תראי זיקוקים מתפוצצים מול העיניים".
"והקברנית, אופס, סליחה, ואנה תרשה לך?"
לשניה היא עצרה, חושבת, "אני יכולה לגלות לך סוד? אבל תשבעי לי שלא תספרי לאף אחת, בטח לא לחברה הרכלנית שלך".
"היא לא החברה שלי, אנחנו רק שותפות לדירה" תיקנתי אותה, "וכן, את יכולה, אני נשבעת לא לספר".
"אנוצ'קה היא אומנם החזקה ביננו, כולכן חושבות שהיא ה"גבר" בזוגיות שלנו, ככה זה אומנם נראה במועדון, אבל במציאות אני הגבר והיא האשה הכנועה, אני השולטת שלה, המלכה, והיא הנשלטת שלי, השפחה, ומה שאני אומרת זה מה שעושים!" היא הפתיעה אותי, "אבל" ופתאום היא נשמעה קצת מהססת, "כשאמרתי לה שזה מה שאני מתכוונת להציע לך הייתה לה בקשה, היא ביקשה לשבת בצד על כסא ולראות איך אני מפנקת אותך, היא לא תפריע או תתערב אלא אם כן תרצי"
אין ספק שלא ציפיתי לכזאת הצעה, אבל המחשבה שהקברנית יושבת ורואה איך נועה מפנקת אותי גירתה אותי ברמות והרגשתי עקצוצים בין הרגליים ושאני הופכת להיות רטובה שם. "יש לי תנאים" הודעתי.
"נשמע" היא חייכה.
"תנאי ראשון, היא לא מזמינה אותי לקרב, אם היא תזמין היא ואת תחטפו!"
"ברור"
"תנאי שני, היא לא מזמינה לקרב את נעמי וטלי, הם מחוץ לתחום בשבילה אלא אם כן אני ארשה לה"
"מקובל".
"תנאי שלישי, היא לא משתמשת יותר בתותב המפלצתי ההוא! עם כל התותבים האחרים אין לי בעיה".
"גם זה מקובל".
"תנאי רביעי, היא תהיה עירומה כשתשב לראות איך את מפנקת אותי"
"לא חשבתי אחרת" היא חייכה.
"ותנאי אחרון, אני מאמינה לך אבל אני גם רוצה לשמוע ממנה שהיא מסכימה".
"אוקיי, תבואי אלינו הערב, נאכל ארוחת ערב, אחר כך תשמעי מממנה שהיא מסכימה ואז אני אפנק אותך"
"יש לי רעיון יותר טוב" חייכתי, "נאכל במסעדה, אני אשמע ממנה ויעשה לה מבחן ואז נלך אליכם ואת תפנקי אותי".
"מבחן החזיה?" היא הפתיעה אותי וחייכה,
"כן",
"איך לא חשבתי על זה" נועה חייכה, "מקובל, מתאים לך 'מקס ברנר' בנמל?"
"מתאים, בשמונה?".
"קבענו".
*****
גם הפעם הן ישבו וחיכו לי למרות שלא אחרתי, הגעתי בול בזמן. נועה ואנה, הקברנית כמו שבמועדון הקרב מכירים אותה, קמו לעברי ושוב התנשקנו על הלחי כמו BFF-יות, גם עם אנה שהייתה לבושה בשמלה מיני צמודה והיא נראתה הרבה פחות מפחידה והרבה יותר נשית ממה שזכרתי מהמועדון.
"אני מצטערת שהכאבתי לך" חייכתי אליה כשהתיישבתי מולן.
"שטויות, אני הייתי מכאיבה לך יותר אם הייתי מנצחת" היא חייכה חזרה, חיוך קצת מאולץ ומתוח.
"שמלה יפה" החמאתי לה, "מתאימה לך"
"תודה, זה נועה בוחרת לי, עד שלא הכרתי אותה לא לבשתי שמלות" והיא הביטה בנועה במבט מאוהב.
המלצרית הגיעה ושאלה אם אנחנו רוצים להזמין, הזמנו כל אחת סלט, אני העדפתי את הסלט חלומי. עד שהמנות יגיעו דיברנו, סיפרנו קצת על עצמנו, בקיצור מאד, מאיפה אנחנו, בנות כמה ומה אנחנו עושות, זה שנועה דוגמנית מצליחה ידעתי אבל התברר שהיא גם סיימה עיצוב אופנה בשנקר ושגם אנה לומדת שם עכשיו אבל תקשורת חזותית ומתמחה באינטרנט ואפליקציות, שבסוף השנה היא מסיימת ושלמחייתה היא מעצבת אתרים.
כשאנה ניסתה להתנצל על מה שהיא עשתה לנעמי עצרתי אותה, "היא לא הבת זוג שלי, גם לא ממש חברה, אנחנו רק שותפות לדירה וחוץ מזה היא כבר ילדה גדולה, היא ידעה מה יקרה לה אם תפסיד והיא בחרה להשתתף, היא הפסידה וזה מה שאנחנו עושות למפסידה, לא?"
"כן" אנה חייכה ונראה לי שרווח לה קצת, "וואו, איך שאני אוהבת לנצח".
"גם אני" חייכתי והיא הסמיקה כסלק, "סליחה, לא התכוונתי" התנצלתי.
"לא, זה בסדר" היא מילמלה, "איך אמרת, אני כבר ילדה גדולה" ובדיוק המנות הגיעו וזה עזר להחליף נושא.
אכלנו והמשכנו לדבר, התברר שלשלושתנו יש אהבה לשירה, שלושתנו כותבות למגירה ושלושתנו אוהבות את המשוררות רבקה מרים, זלדה ואגי משעול.
לקינוח הזמנו שוקולטה, הרי אנחנו בממלכת השוקולד, והתחלקנו באוסף של שישה פרלינים. "שמעתי שאת רוצה שנהיה חברות" פניתי לאנה כשכמעט גמרנו לשתות את משקה השוקולד המתוק והחם.
"כן" היא מילמלה והשפילה עיניים.
"ונועה אמרה לך את התנאים שלי?"
"כן, שתשמעי ממני שאני מסכימה אז אני מסכימה" ושוב היא הסמיקה.
"לא, אני רוצה לשמוע במפורש למה את מסכימה".
"שאני לא מזמינה אותך לקרב" היא השפילה עיניים, "שאני לא מזמינה את נעמי וטלי, רק אם את מרשה לי," היא המשיכה, "שאני לא משתמשת יותר בלונג-תום" היא בלעה רוק ונועה מיהרה להסביר שככה היא קוראת לאותו תותב מפלצתי, "ושאני אשב עירומה כשאני מסתכלת איך היא מפנקת אותך".
"ואת רוצה לראות איך היא מפנקת אותי?"
"כן" וזה היה כן מתלהב והיא הביטה בי ישר לעיניים.
"ואם אני ארצה שגם את תשתתפי?"
לרגע היא הביטה בנועה, שאלה שהיא לא התכוננה לה כנראה, ראיתי את החיוך ותנועת ה-כן שנועה עשתה לה עם הראש, "אז אני אשתתף" היא ענתה ומייד הוסיפה, "אבל רק אם נועה תרשה לי".
"תוכיחי!".
לרגע היא הביטה בי לא מבינה, אחר כך היא הביטה בנועה במבט מתחנן, אני לא יודעת אם זה בגלל שהיא לא הבינה או שהיא ביקשה ממנה רשות, "המבחן הידוע, זה שעשיתי לך כבר הרבה פעמים, קטן עליךְ" נועה חייכה אליה, "לכי תורידי אותם! תוכיחי לה שאת רצינית"
"אותם?" שאלתי את נועה כשאנה התרחקה לעבר השרותים.
"אותם," היא אישרה, "אני לא מסתפקת בחזיה בלבד" היא הוסיפה וסימנה למלצרית להביא לה את החשבון.
סלפי עם המלצרית לעמוד הפייסבוק שלה סידר לנו הנחת סלב. רגע אחרי שנועה שילמה ראיתי מרחוק את אנה מתקרבת והשדיים הגדולים שלה מקפצים בכל צעד, באגרוף יד אחת היא ניסתה להסתיר את החזיה והתחתונים שלה ועם היד השניה אחזה בשולי השמלה שלא תתרומם. "הנה" היא התישבה חזרה והניחה אותם מולי, "הוכחתי?"
"הוכחת" חייכתי אליה, "כל הכבוד" גחנתי לעברה ונישקתי אותה על השפתיים, "בואו, הגיע הזמן לפנק אותי".
את התחתונים אישרתי לאנה ללבוש חזרה, הייתה רוח בחוץ ובגלל השמלה הקצרה חששתי שיראו לה, אבל את החזיה לא, אהבתי לראות איך הציצים הגדולים שלה קופצים בכל צעד. מסתבר שהן גרו קרוב והלכנו ברגל לאורך הירקון אל הדירה השכורה שלהן. נועה הובילה אותנו ישר לחדר השינה שלהן, מיטה זוגית גדולה עם שידות אישיות בצדדים ועל הקיר מולה טלוויזיה גדולה, לאורך אחד הקירות ניצב ארון קיר גדול עם מראה גדולה על אחת הדלתות ובקיר מולו עמד שולחן איפור עמוס תכשירים וכסא שעמד בפינת החדר.
"את ראשונה" נועה פנתה לאנה בקול תקיף והחלטי, "תתפשטי ושבי על הכסא שלך" היא הצביעה על הכסא שעמד בפינה.
אנה לא התווכחה, היה לה מבט צייתני על הפנים ונזכרתי במה שנועה אמרה לי, שאנה היא הנשלטת שלה. אנה שלחה ידים לאחור ופתחה את הרוכסן הארוך ובתנועת יד מהירה החליקה את השמלה מעליה, עוד תנועה מהירה וגם תחתוני הביקיני השחורים ירדו מעליה והיא ניצבה לפנינו עירומה, מביטה בנועה במין מבט מתחנן שאני לא הבנתי אבל נועה כן, "אני מרשה לך" נועה חייכה לעברה, "את יכולה לקחת את הויברטור ולאונן בזמן שענת ואני מתפנקות".
"עכשיו תורי" נועה הודיעה ברגע שאנה התישבה על הכסא כשויברטור כסוף בידה והתחילה להתפשט. כבר ראיתי את נועה פעם עירומה, במועדון, כשניצחתי אותה והיא התפשטה לכבודי, אבל הפעם היא נראתה יפה עוד יותר, בלונדינית עם גוף משגע, הלוואי עלי גוף כזה, שדיים קצת יותר גדולים משלי אבל זקופים להפליא, לא קטנים מדי ולא גדולים מדי, בדיוק במידה שהייתי רוצה שיהיו לי, ערווה חלקה, בלי אף זיף שיער מיותר, שפתי הכוס הבשרניות פתוחות ככנפי פרפר ומגלות את סודה, שהיא רטובה שם בין הרגלים הארוכות והמשגעות שלה, שהיא מגורה, מיוחמת.
רגע היא עמדה מולי עירומה, מחייכת, כאילו מרגישה את העיקצוצים והרטיבות שהיא עושה לי שם בין הרגליים, "עכשיו תורך" היא חייכה לעברי, "או אולי את רוצה שאני אפשיט אותך?".
בחרתי בזה שהיא תפשיט אותי, תמיד כשהייתי רואה בסרטים ההיסטוריים איך המלוות מפשיטות את המלכה רציתי גם אבל אף פעם אשה לא הפשיטה אותי (למה שעשו לי בטקס החניכה אני לא קוראת להפשיט) ולא הצטערתי, נועה הפשיטה אותי, לאט, מורידה ומלטפת, פושטת וממזמזת, נוגעת בדיוק במקומות הנכונים כדי לגרות אותי עוד יותר, "עכשיו תשכבי על הגב" היא לחשה לי כשגם אני ניצבתי עירומה כמוהן והובילה אותי אל עבר המיטה, "כן, ככה" היא חייכה לעברי כששכבתי, בעצם יותר ישבתי ונשענתי עם הגב על הכרית הגדולה, "תתמסרי, תרימי ברכיים" היא אחזי בברכי והרימה אותם עד שכפות רגליי נשקו לסדין וברכי היו מורמות באוויר, "תפשקי אותם עוד" היא נשכבה בין רגליי והצמידה את ראשה אל ערוותי, "עכשיו תעצמי עיניים ותתמסרי לי" היא לחשה בקול מפתה ונישקה אותי על שפתי הכוס הכל כך מגורות שלי, "כן, יאמי" היא לחשה אחרי שהעבירה את לשונה לאורך החריץ הרטוב שלי וטעמה מהעסיס שהציף אותו, "מתחילים" היא ציחקקה, הצמידה את שפתי לשפתי הכוס שלי ונישקה אותם נשיקה תאוותנית, רטובה וקולנית, "את תאהבי את זה, אני מבטיחה לך" היא לחשה והחדירה את הלשון שלה עמוק לתוכי.
נועה צדקה. היא לא הייתה הראשונה שיורדת לי אבל היא הייתה הכי טובה מכל אלה שירדו לי עד עכשיו, הלשון שלה כאילו נועדה לפינוקים, היא ידעה בדיוק איפה היא צריכה לגעת, איך להגיע בדיוק לנקודה הנכונה ובמיוחד מה צריך לעשות כדי שאני אתפתל מהנאה ואגנח בקול מתשוקה.
הגמירה הראשונה הגיעה בסערה, חזקה ומטלטלת, חשבתי שנועה תסתפק בגמירה אחת שלי כדי למלא את התחיבותה אבל לשמחתי נועה המשיכה ואפילו יותר, הפעם היא גם שלחה ידים והתחילה לשחק בציצים שלי, למולל בעדינות מחרמנת את הפטמות הכל כך רגישות שלי.
זמזום הוויברטור משך את צומת ליבי, הבטתי באנה שישבה על הכסא מולי, הרגלים שלה היו מורמות ומפושקות והויברטור היה תקוע עמוק בכוס שלה, רוטט ומטרטר, המבט שלה היה נעוץ בין רגליי, בראש של הבת-זוג שלה שהפעם פינקה אותי, מביטה בנו ומאוננת במרץ, גונחת בקול, גניחות של מי שעוד רגע גומרת.
הגמירה השניה שלי הגיעה מהר ממה שציפיתי, אף פעם לא גמרתי פעם שניה כל כך מהר, אחזתי חזק בראשה של נועה והצמדתי אותו חזק לגופי, מפחדת שהיא תברח לי לפני שאגמור אבל לא הייתה לה שום כוונה כזאת, היא מצצה בתאווה מהצוף שמילאה את הכוס שלי אחרי הגמירה השניה והמשיכה באותו פינוק מהנה, מובילה אותי בדרך הישירה והמהירה אל האורגזמה השלישית שלי.
התנשפתי בקול, הלב שלי דפק כמו פטיש אוויר החוצב בסלע, מעולם לא גמרתי שלוש פעמים כל כך מהר וחזק, אפילו לא עם אמנון שאיתו היו לי האורגזמות הכי משובחות. ברקע שמעתי גם את אנה גומרת, לדעתי לא בפעם הראשונה. הגניחות שלי ושלה השתלבו עם זמזום הויברטור וקולות המציצה של נועה, מוצצת בתאווה כאילו הייתי ממתק משובח.
"עוד?" נועה הפסיקה לשניה ושאלה כשהיא מחייכת ומביטה בי מבין רגליי המפושקות.
"עוד אחד ודי" ביקשתי בקול מתחנחן ונועה המשיכה באותה התלהבות כאילו הייתה זו הפעם הראשונה שלה, גם גניחות ההנאה של אנה הלכו והתגברו, מודיעה בקול ולא משאירה ספק שהיא גומרת. הפעם זה לקח לי יותר זמן להגיע לשיא אבל איזה שיא? עוצמתי ומטלטל, כזה שמכריח אותך לספר לכולם, ולדעתי גם השכנים שמעו, מה זה עושה ובעיקר כמה זה טוב לך.
כשגמרתי נועה עלתה ונשכבה לצידי, שוכבת על הצד ומביטה בי. "שווה לעשות איתי עסקים?" היא שאלה, מחייכת.
"וואו, שווה" התנשפתי בכבדות.
"את טעימה, אמרו לך?" והיא ליקקה את שפתיה.
"לא".
"אז אני אומרת לך. פעם ישבת וראית, את יודעת, כמו אנוצ'קה?".
"לא".
"רוצה?"
"מה?"
"לשבת שם על הכסא ולראות?"
"יש לך עוד כוח לטפל גם בה?"
נועה צחקה, "אני כבר פינקתי אותה, לראות אותי ככה זה הפינוק האהוב עליה, לא שמעת איך היא גמרה? עכשיו היא זאת שתפנק אותי, גם לי מגיע לגמור".
"אני רוצה" הסתובבתי על הצד לעברה וחייכתי אליה, "אם יהיה לי כוח את מרשה גם לי לאונן?" ציחקקתי.
"כן, אם יהיה לך כוח אני מרשה לך," היא צחקה, "אז קומי" והיא תפסה את מקומי, שוכבת על הגב באותה תנוחה שאני שכבתי קודם, "אנוצ'קה, בואי!" והיא הצביעה אל בין רגליה, "בואי תפנקי את הפּוֹת הרטוב והחם שלי".
כשאנה נשכבה בין רגליה של נועה אני התישבתי על הכסא, כמו שאנה שכבה שם, כשרגליה מופנות אלי ומפושקות, יכולתי לראות את הפרטיים שלה "פיצוי" על זה שהראש שלה הסתיר לי את הפרטיים של נועה.
אנה שכבה ככה ומצצה לה, מפנקת אותה, יורדת לה ומהקולות שהיא השמיעה היה ברור שהיא עושה את זה עם הרבה אהבה. גניחות ההנאה של נועה מילאו את חלל החדר, מתנשפת, מעודדת, מנחה את אנה מה לעשות לה וזאת שומעת ועושה, מריצה אותה אל האורגזמה המתבקשת כל כך.
הבטתי בהן מהופנטת, בלי לשים לב התחלתי ללטף את שפתי הפות שלי, מצא חן בעיניי איך שנועה קראה לכּוּס שלה. המראה והקולות גירו אותי עוד יותר ממה שהייתי וכמו שאומרים עם האוכל בא התאבון ולא התאפקתי, דחפתי לעצמי את הויברטור לכוס והפעלתי אותו, נותנת לרטט הנעים לעשות את שלו.
לפני שהלכתי ישבנו במטבח ושתינו תה צמחים שאנה הכינה לנו. אחר כך הן ליוו אותי לדלת, "אני מקווה שנהנית" נועה חייכה לעברי.
"מאד" חייכתי חזרה, חיוך גדול של הנאה.
"גם אני, לא סתם אמרתי לך שאת טעימה" והיא רכנה לעברי ונישקה אותי על השפתיים, "פעם בחודש תקבלי מאתנו את הטיפול הזה" היא הביטה בי, "נקרא לזה דמי חידוש חוזה" היא ציחקקה, "אם תרצי יותר את מוזמנת אבל אז תצטרכי לשלם"
"לשלם??" לא הבנתי.
"כן, לשלם אבל לא בכסף, גם את תצטרכי לשרת, את יודעת, לרדת לי, לפנק אותי כמו שאני פינקתי אותך"
"ואת?" פניתי לאנה.
"אני אשב ואביט בכם"
"ולא רק! היא גם תשתתף" נועה הוסיפה מייד, אחזה בכך ידה של אנה ונישקה אותה, "גם לה מגיע פינוק, לא?".
אבל בכל זאת
בקרב יש מנצחים ומנוצחים
לבטל את זה, זה לא צודק ולא הוגן
זה נכון, אפשר לבקש שיתנהגו בעדינות למנוצחות
לא חייבים להכאיב להם
אפשר לעשות דברים חמודי…
וואוו ואוו
משהו משהו
הבאת אותי למקום שלא חשבתי
מה עינת תספר לנעמי
ואולי בפעם הבאה נעמי וטל יצטרפו
יש מה לקוות להמשך נעים