מאת ארז – הסיפורים האסורים של ארז
אנחנו בעיצומו של תרגיל פלוגה, זה היום החמישי שבה הפלוגה מתאמנת ברמת הגולן וזה לי כבר שבועיים רחוק מהבית, החיילים בעומק השטח, פזורים ואני מתרוצץ עם הג'יפ מנקודה לנקודה
הקשר מרעיש "קודקוד כאן מסגרת"
אני לוקח את המכשיר "מסגרת כאן קודקוד המשיכי",
"קבל גלגלים אזרחי בש.א 105"
קיבינמט מה עכשיו? אני שאל את עצמי
אני מעביר פקודה מהירה בקשר "כלל המסגרות חדל אש כללי נא אשרו"
מפקדיי מאשרים חדל אש והתרגיל נעצר, אני קצר רוח על העיכוב, כל דקה קריטית לתרגיל המסכם.
אני קורא בקשר שוב "מסגרת עלי מולי במישני רות סוף"
רגע אחרי הנייד שלי מצלצל
"ארז, רכב אזרחי נקלע לשטח אש הוא התחפר ולא מצליח לצאת"
קיבינימט איתם אני מתעצבן, "הם לא אמורים בכלל להיות כאן, בא לי לשלוח נגמש שיעלה על הרכב, מה הקטע של כל האזרחים שמצפצפים על שילוט של שטח אש קונים רכב שטח מפונפן וחושבים שהם ג'יפאים מדופלמים???"
"ארז", שני הקמבצית מרגיעה אותי יודעת טוב מאוד את חולשותיי, "יש ילדים ברכב והם שם כבר כ3 שעות בשמש…"
"אוףףף" אני מהרהר, מדמיין תוך כדי את שני, הקמבצית החתיכה עם התחת הקטן והתלתלים הסוררים כמו האופי שלה יושבת בחמ"ל עם רגליים למעלה.
"טוב תשלחי את הפורד של הכוננות לחלץ אותם, תעלי אותם לבסיס שהילדים יאכלו וישתו משהו נתחקר את ההורים. אל תשחררי אותם לפני שאני מגיע."
"טוב" היא אומרת בשקט היא כבר מכירה אותי ומתי אני קצר רוח
אני ממתין לשמוע שהאזרחים פונו מהשטח, וממשיך את התרגיל, שעה לאחר מכן אני בדרכי לבסיס מותיר את המפקדים לסכם את התרגיל כל אחד עם הצוותים שלו
אני נכנס למבצעים רותח מעצבים מוכן לפרוק את הזעם שלי על הראשון שיקרה בדרכי,
זורק את האפוד בפינת המשרד, נכנס בדלת המקשר לחמ"ל
שני מחייכת אליי במתח כשאני מתעצבן בקול
"שעה וחצי עיכוב בלוז, יש פה חיילים שרוצים לצאת לבית!, קיבינימט מי הליצן שאחראי על זה"
שני מסמנת לי באצבע "ששש הם בכניסה"
לא אכפת לי שישמעו אותי, אני רותח מזעם והם מטרה טובה ומוצדקת לזעם שלי
"קפה?" שני שואלת חנפנות
"כן מותק, סליחה על המותק" עצבים על הנוהל הזה ל צה"ל עם יחסי מרות, אם לא הכללים כבר ביום הראשון שלנו פה בבסיס האימונים הייתי תוקע את החיילת הזו שיכולה להיות הילדה שלי
"הכל טוב ארז, תרגיש נוח"
אני נזרק על הכסא במשרד, מרים את הקפה לשפתיי מביט מבעד לחריץ בחלון ונדהם
"שני"
היא מופיעה מייד, אני מביט בה כפתור החולצה שלה נפתח בכוונה או בטעות מה שבטוח הנוף מקסים, אני תוהה לעצמי אם בגלל שזה היום האחרון היא מנסה לפתות אותי והשאלה שתכננתי הופכת ל2 שאלות
1. אני צריך את הפרטים של המשפחה הזו אני אומר בלי לפרט הרבה
2. איך את חוזרת לבית?
היא מחייכת, מרוצה משאלה 2
1. אני עוד רגע בודקת לך
2. באוטובוס למה?
אני מביט בה "כי הברדק הזה עיכב אותך ולא מגיע לך להתעכב" אני מתרץ וממשיך "אז אני אקח אותך לבית אם את רוצה"
החיוך שלה מתרחב "ברור שאני אשמח, עכשיו אני לא בלחץ לצאת ואני נשארת איתך עד הלילה אם צריך"
היא יוצאת בקלילות ואני עוקב אחרי הטוסיק שלה בדרכה….
אני מביט שוב מהחלון על המשפחה,
אין לי ספק, זו יערה….
יערה הייתה חיילת שלי בסדיר, היא סרבה לחיזוריי והתחתנה בסוף עם החבר שיצאה איתו אז, אני הייתי בהלם שהבחורה הסוערת הזו בחרה דווקא בבחור הזה ואמרתי לה שהוא ישעמם אותה,
היא חשבה אז שאני אומר זאת מקנאה ואמרה לי זאת מפורשות…
תוך כדי שני נכנסת עם תעודות הזהות שלהם
תודה אני אומר בשקט, מביט בתעודות,
יערה כהן עכשיו היא יערה אורן (בטח איזה אשכנזי שהפך "לישראלי" אני מהרהר)
נשואה לאריה אורן, זה האפס שקורא לעצמו בעלה של ציפור הדרור הזו…
3 ילדים רשומים, גרים מעט דרומית לחיפה, בטח הפך אותה לאישה משועממת ועגמומית אני מהרהר לעצמי…
שני, אני צועק, תכניסי את הגברת אליי
אני ממתין, נזכר ברגעים שהינו קרובים בתקופה ההיא, בשיערה השתני הגולש, עיניה החומות החכמות שהיו מבזיקות בשובבות, היא הייתה פקודה שלי וגם חברה,
היו רגעים שרציתי אותה בטירוף וזיינתי אחרות רק בגלל נהלי הצבא, זוכר את היום שדפקתי את קצינת הת"ש העדינה וחשבתי על יערה הסקסית, בחרתי בקצינה ההיא רק כי היא היא הזכירה לי את יערה, בשיערה השתני, בצבע הבהיר שלה הישבן במדי א' והחזה הקטן והחצוף שהיה לשתיהן…
יערה נכנסת לחדר, סוגרת אחריה את הדלת מסתובבת אליי ונעמדת המומה…
"ארזזזז" קולה רועד,
אני נעמד, מחבק אותה בחום, לא מצליח לכעוס עליה, התגעגעתי
מתכוון לנשק אותה על הלחי אבל הפיות שלנו חושב אחרת, השפתיים נפגשות ו20 שנה נעלמות והתשוקה מתפוצצת בפינו
היא בטייץ שחור שמבליט את הישבן החטוב שלה, חולצה לבנה כתפייה שמוטה הפטמות שלה דוקרות את החולצה ומטריפות אותי, אני מתרחק מעט מביט בה בלי בושה, נשית, סקסית, הלידות והשנים עשו לה רק טוב
"יערה מה אתם עושים פה לעזאזל? את יודעת מה ההשלכות של כניסה לשטחי אש" אני חוזר לטון הקשוח מביט עמוק בעיניה החומות
"בעלי והילדים באו לקחת אותי מאיזו סדנת יוגה פה בסביבה והאדיוט הלך לאיבוד" היא אומרת בשקט, עיניה נעוצות בי
"אוקיי, מה אעשה איתכם?" אני שואל ומתכוון לסיטואציה הצבאית שהכעיסה אותי
"מה שבא לך, אבל הכל…." היא עונה בשקט ומסמיקה, מבהירה לי על מה היא באמת חושבת
המשפט הזה מפתיע אותי ומרגיש כמו פגז שמתפוצץ לי בראש…
זה משפט שאמרה לי לפני כ20 שנה, ומסתבר ששנינו לא שכחנו,
היינו יחד לבד בבריכה של אחד הקיבוצים הסמוכים לצאלים,
פטמותיה זקורות מבעד לבגד הים, חצופות מפתות, גופה הבהיר נוטף מים, ואני חרמן שלטתי בעצמי כי פחדתי להסתבך..
מבטה הרעב על הבוקסר ששחיתי איתו, חושקת באיברי ללא בושה..
והיא הציעה לי אז הכל, הסירוב העליב אותה ולמרות שלא אמרה מאז דבר הדלת הזו נסגרה…
הכל חזר לשנינו, המשחקים של הילדים נשארו מאחור
נותרו שני מבוגרים שרוצים להשלים את ההחמצה,
חרמנים ובוערים…
המבט שלה היה דומה לאותו מבט של אז ולא הותיר בי ספק…
אני חם, מסובב אותה עם הגב אליי מצמיד אותה לחזה שלי הדלת לא נעולה אך לא אכפת לי, חופן את ערוותה, חש אותה חמה את כפתור התשוקה שלה ער אליי…
היא נשענת לאחור, ראשה נח עליי מתמסרת בגלוי,
אני פורם את מכנסי המדים נותן להם ליפול, חש את ידה מגששת אחר איברי, אני שולף אותו חם וקשה,
ממממ היא מגרגרת חופנת את איברי בלי בושה,
אני משעין אותה באחת לשולחן, מוריד את הטייץ, מושך את התחתון, מחליק את איברי על פתחה חש אותה נעה בתגובה נענית לי
אני חייב לפרוק חרמנות של שבועיים ותשוקה של 20 שנים…
אני תוקע באחת לתוך הכוס הרטוב שלה, אוחז בישבנה העסיסי, בלי משחק מקדים..
קשה
חם
חרמן
כועס
יערה מרוחה על השולחן שלי,
גונחת, נאנקת
בדיוק כך דמיינתי אותה, כך התאוותי אליה,
אני משתהה בתוכה, פועם בתוך הכוס הרטוב שלה,
חש אותה מתכווצת עליי,
משתפת פעולה…
אני סוער, קשוב רק לעצמי אך מודע שהיא רטובה מאוד, נעה תחתיי
דופק אותה, אוחז חזק במותניה, מודע לצליל הרטיבות שלה שנבלע בקולות המהוסים שלנו מבעד לזמזום המזגן…
מעמיד אותה בלי לצאת ממנה,
חופן את שדיה הזקורים מתחת לחולצה
נהנה מפטמותיה הקשות בכפות ידיי…
מפמפם חזק בלי הפסקה, גורם לרגליה לרעוד, מסעיר אותה בתשוקה על גבול האלימות, אני פורק את הזרם שלי בתוכה משתהה חש אותה מתכווצת על זרמי הרותח נשלף ממנה לאט והיא קורסת, רגליה מלאות נוזלי תשוקה משותפים….
"ארז זה היה בזמן וממש טוב, אתה מזיין כמו שצריך" היא מתנשפת מסדירה את נשימתה ואומרת:
"אני רוצה שתכיר את המשפחה שלי"
"אין בעיה אבל יש לי עוד לוז ארוך היום"
"תשאיר אותנו כמה שצריך אמרתי לך תעשה הכל…."
"התגעגעת למופרעות שלי…" אני אומר לה בלי לומר "אמרתי לך"
"מאוד…"
"אז חכי מה הולך להיות…."
אני חושב לעצמי שזה בדיוק הזמן לחגוג ובהגזמה, לא מתכנן להפסיד הפעם את ההזדמנות…
"שני" אני קורא ,
היא נכנסת היא שמעה את יערה גונחת בקולי קולות כבר 20 דקות,
מביטה בנו פזורי בגדים ומתנשפים, משערת מה קרה הרגע, אולי הריח מסגיר, הפנים שלנו מנסות שלא…
"כן המפקד" שני חוזרת לרשמיות מעושה, חודש שלם לא קראה לי "המפקד"
"תודיעי בבקשה למפקדים לכנס את כל הפלוגה לרחבת הדגל אני רוצה לערוך סיכום, בנוסף אני בסיכום התרגיל אתן צ'ופר לחיילים מצטיינים, היתר ישוחררו לבית"
שני פונה לצאת
"אההה ושני" אני גורם לה להתסובב חצי סיבוב שעושה לישבן שלה רק טוב,
"אני צריך את 2 הג'יפים מתודלקים לפני שיוצאים, ואת המפתח למוצב הדרומי"
"אוקי…" שני לא מבינה מה יש לי צורך במוצב ריק אבל הכירה אותי מהר ולא שואלת שאלות רק יוצאת בשקט
אני מנשק את יערה בתאווה ושומע את קולה של שני בכריזה
"פלוגה א פלוגה א' נא להתכנס ברחבת הדגל"
מהמם, ממתינה בקוצר רוח להמשך
נשמע מבטיח…