המלכה לעולם לא תשתנה – מעודכן

סיפור מאת דום טורטו
הסיפור דמיוני ואין לו שום קשר לאנשים או מקרים שקרו במציאות

סוף סוף נגמר יום העבודה. היא תעצור בדרך הביתה במאפייה, מגיע לה כמה קארוסונים.
גם בחוץ היא דומיננטית, משליטה את מרותה איפה שאפשר. אבל עדיף בבית. לינוי יודעת את מקומה. היא לא מתווכחת עם המלכה. הדעה שלה לא מעניינת אפילו אותה.
אם היא הייתה כאן, היא הייתה עומדת בתור. מלכות לא צריכות להשפיל את עצמן בדברים כאלה.
המחשבות על לינוי, כמעט העלו חיוך על פניה. צייתנית… אולי צייתנית מידי?
המחשבה הפתיעה אותה. אבל אולי אם היא הייתה מתחצפת לפעמים… כמובן שהיא תענש, אבל זה היה יכול להיות נחמד. חינוך מחדש…
אוקסנה? האם האקסית שלה עומדת בראש התור?
היא זזה. ניגשת אל העומדת מאחורי האיש שמשלם בקופה.
'גם את זה, אוקסנה.' אומרת, ודוחפת שקית נייר עמוסה, אל תוך ידה.
לרגע הבילבול מתפשט על פניה של אוקסנה, אבל היא לא מתנגדת.
'עדיין שולטת, הא?' מציינת אוקסנה אחרי ששילמה, והחזירה את העוגיות.
'תמיד אהיה המלכה שלך, אוקסנה, לא משנה כמה תתרחקי.'
'נראה לי שהתגברתי עליך. ליאם'
'ועדיין לא יכולת לסרב לי.'
השפלת מבט מוכרת של כניעות. היא לא התגברה… זה הולך להיות משעשע.
'למה שלא תהיי ילדה טובה, ותבואי איתי. נשב נתעדכן, ונעלה זכרונות.
המאבק הפנימי של אוקסנה, ניכר בפניה.
'טוב, אבל תדעי שאני כבר המשכתי הלאה, יש לי חברה שמכבדת אותי, ואני אוהבת אותה.'
'את יודעת שזה לא מעניין אותי', היא משיבה בחיוך.
היא מובילה אותה הביתה. לינוי תגיע מאוחר יותר.
'תכיני לנו קפה. אני בסלון.'
'אני כבר לא שלך, את יודעת.'
'אוקסנה, קפה!'
שוב השפלת מבט. האקסית הולכת למטבח, בזמן שליאם מתרווחת בסלון. חולצת נעליים, ומסירה את החולצה. ככה יהיה מעניין יותר.
אוקסנה חוזרת עם הקפה. מגישה את הספל, ונשארת לעמוד. מדהים איך ההרגלים הישנים נשארו טבועים בה.
חמימות נעימה מתפשטת בגוף של ליאם.
'התגעגת לאלה, אוקסנה.' היא מציינת, ומרקידה את הציצי.
'כבר אמרתי לך, המשכתי הלאה.'
'אוקסנה, למה את עומדת? בואי, תתקרבי.'
כשאוקסנה מתיישבת, ליאם חולצת שד ביד אחת, ובשנייה תופסת בעורף של אוקסנה, מצמידה את הפה שלה לפיטמה.
ההתנגדות נשברת מהר, אוקסנה מלקקת ומוצצת.
'את לא אוהבת מישהי אחרת, אוקסנה. רק נהיית יותר חצופה! ולכן תענשי. להתפשט!'
'אני… לא רוצה, לא בשביל זה…'
'אוקסנה, להתפשט…' ליאם מסננת בזעם.
אוקסנה מתרוממת, ידיה נשלחות לפשוט את חולצתה. ויורדות. 'לא…' היא לוחשת בלי קול.
ממקום מושבה ליאם שולחת את ידיה, תולשת את המכנסיים והתחתונים של האקסית הסוררת.
'כלבה! תראי מה את גורמת לי לעשות!'
בתנועות פחות מהוססות, אוקסנה מסיימת להתפשט. ידיה מסתירות בצניעות את ערוותה.
'את לא באמת מתחבאת ממני, אוקסנה, נכון?'
כפות הידיים זזות הצידה.
ליאם תופסת את האקסית בשערה, משכיבה אותה על ברכיה.
'את'
'לא'
'אוהבת'
'אף'
'אחת'
'חוץ'
'ממני'
היא קוראת ומצליפה. הטוסיק הלבן מאדים.
לסיכום, היא דוחפת שתי אצבעות, עמוק בתחת של אוקסנה. צעקות הכאב, מסעירות את דמה.
'את חייבת לי התנצלות.'
'סליחה, הוד מלכותך'
'את מי את אוהבת, אוקסנה?'
'רק אותך הוד מלכותך'
'תראי לי'
'אפשר בבקשה לאכול לך את התחת, הוד מלכותך?'
'אני אתן לך לאכול, אוקסנה. לא יפה לא לכבד את האורחת.'
אוקסנה מלקקת את חור התחת בתאווה. הנאדים שמשתחררים, לא עוצרים אותה.
הן מקנחות בכוס. ליאם כמעט שכחה כמה אוקסנה טובה בזה.
'הייתי טובה מלכתי? אוכל לגמור בבקשה?'
'את סתם כלבה! בגללך בגדתי בלינוי! זונה שכמוך. את רוצה כוס? בואי הנה!'
ידיה עולות ויורדות על הכוס של אוקסנה. מוציאות ממנה קריאות כאב מענגות.
'את לעולם לא תגמרי כאן.'
'ועכשיו, תסתלקי.'
אוקסנה אוספת את בגדיה, ורצה אל הדלת. מודעת היטב שעדיף לה להתלבש במקום אחר …
ליאם מתחילה להירגע. היום תצטרך להוציא על לינוי, את כל הזעם שהיא חשה על בגידתה.

ה לקח כמה ימים, ואז ליאם קיבלה את ההודעה:
'אנחנו צריכות להיפגש'
נחמד….
'את תמיד מוזמנת, אוקסנה'
'לא. אני רוצה שניפגש בבית קפה, ונדבר.'
'בכיף'
היא חיכתה לה ליד אחד השולחנות בחוץ. כבר מרחוק אפשר היה לראות שהיא לחוצה.
'קר כאן אוקסנה, בואי ניכנס'
'…בסדר' היא ענתה כאילו שהיא נאבקת בעצמה.
ליאם הובילה אל אחת הספות שבפנים. נותנת לאוקסנה את המושב הפנימי. את עצמה היא כיבדה במושב וחצי, מוחצת את אוקסנה אל הקיר.
הן שתקו עד שהקפה הגיע.
'אז מה רצית?'
'אני הולכת עם החברה שלי לטיפול' התוודתה. 'המטפלת הסבירה לי, שאני חייבת לסגור את הסיפור איתך.'
'מעניין… ומה הכוס שלך חושב?'
'מה?' התבלבלה אוקסנה.
'הכוס, הכוס שלך, מה הוא אומר לך לעשות?' הסבירה ליאם. וכדי שלא יהיה ספק, היא שלחה יד וצבטה את הירך הפנימית של אוקסנה. היא לא זזה.
'אני כאן רק כי אני צריכה לספר לך איפה אני היום.'
'אולי את צריכה לספר, אבל אני לא צריכה לשמוע.'
'את כן'
'לא, אני לא. מי שרוצה לדבר איתי, יכולה לבוא אלי, ולספר מה שהיא רוצה.' ליאם קמה ויצאה.
'ליאם' קראה אחריה אוקסנה.
ליאם התעלמה, ממשיכה לפסוע במרץ.
'ליאם', ניסתה אוקסנה שוב.
אחרי כמה צעדים היא התייאשה, והמשיכה בצעידה אחרי המלכה.
ליאם הקדימה אותה מספיק כדי להיכנס ולסגור את הדלת.
טוק טוק
'שלום אוקסנה, רצית לספר לי משהו? בואי תכנסי.'
'אני לא רוצה לראות אותך יותר.'
'אהה'
'אני רצינית! אני אצא מפה, ולעולם לא נראה אחת את השנייה'
'אהה'
'זהו?! זה כל מה שיש לך לומר?!'
'רצית משהו, אוקסנה? אני לא שומעת אותך כל כך טוב. המכנסיים שלך מפריעים לי.'
'אוף'
'תראי אוקסנה, אני לא יודעת מה אמרו לך לעשות, וזה לא ממש משנה לי. את בבית שלי, את צריכה לכבד אותי.'
במשיכה אחת, אוקסנה הורידה את המכנסיים והתחתונים. 'מרוצה? עכשיו את שומעת? אני לא רוצה לראות אותך יותר!' צעקה.
'שמעתי' ענתה ליאם. היא תפסה את אוקסנה בשערה, מורידה אותה על ברכיה. 'גם את זה את לא רוצה לראות יותר?' שאלה, כשהיא דוחפת את הפרצוף של אוקסנה אל הכוס שלה. בידה השנייה שיחררה את פלג גופה התחתון.
סיטרה נחתה על הפנים של אוקסנה.
'כלבה חצופה, פה גדול!'
אוקסנה צייתה, וליאם שיחררה סילון חם. השתן ממלא את הפה, מרטיב את השיער והחולצה של אוקסנה.
'חשבתי שרצית לומר משהו, אוקסנה'
'לא הוד מלכותך' מלמלה אוקסנה, אחרי שבלעה את מה שהיה לה בפה.
'תנקי את הרצפה. לא רוצה שלינוי תדע שהיה כאן שתן. עם הלשון! ותפטרי כבר מהסמרטוטים שאת לובשת.'
כשהרצפה הייתה מלוקקת, אוקסנה זחלה על ארבע, טומנת את ראשה בין הירכיים החשופות של המלכה.
'באת להתחנף. נראה שלא למדת כלום בפגישתינו האחרונה!'
'למדתי הוד מלכותך'
'בואי נראה. טוסיק!'
אוקסנה שכבה על הברכיים של ליאם, ישבנה מונף אל על.
'אני רוצה לשמוע אותך'
'אני'
'לא'
'אוהבת'
'אף'
'אחת'
'חוץ'
'ממך'
'מלכתי'
'אני לא חושבת שאת באמת מתכוונת לזה. בואי ננסה שוב.'
'אני!'
'לא!'
'אוהבת!'
'אף!'
'אחת!'
'חוץ!'
'ממך!'
'מלכתי!'
האצבעות נדחפו עמוק אל תוך התחת של אוקסנה. וצווחתיה שיעשעו את ליאם.
'עכשיו אני אגיד לך מה יקרה, אוקסנה. את יכולה לספר מה שאת רוצה למטפלת שלכן. אבל את שלי. ואת תהיי כאן, מתי שארצה. אני ארשה לך לזחול בחזרה אל 'החברה' שלך. וכל פעם שתרדי לה, את תדמייני את הפנים שלי.'
'כן, הוד מלכותך'.
'אני שמחה שבאת לדבר איתי, אוקסנה. חשוב שאני אדע בדיוק מה קורה עם כל הכלבלבות שלי. אבל עדיין צריך להעניש, את החצופות, נכון?'
'כן מלכתי, תענישי אותי בבקשה, הייתי חצופה מאוד'
ליאם גררה את אוקסנה בשערה, מושיבה אותה על כיסא.קושרת אותה, מקבעת את הצוואר, הזרועות והרגליים.
סטירות, מכות על הציצי, ועל הכוס.
כשהעונג מהצעקות של אוקסנה התגבר, ליאם הטטה את הכיסא אחורה, מגישה את התחת שלה לפה של אוקסנה.
אוקסנה אכלה לה את התחת. ואחר כך את הכוס. מביאה את המלכה לאורגזמה.
'נשאר רק לוודא שהשיעור של היום לא יישכח. את יכולה ללכת אוקסנה. שלא תעיזי לקחת איתך את המכנסיים והתחתונים….'
היא עקבה אחרי אוקסנה, מסתירה את מבושיה בפתחי בתים וחצרות, הזעם גאה בה, שוב לינוי בצרות….

לינוי התעוררה מאוחר. זה לא טוב. אם המלכה לא תקבל את הקפה בזמן, כמו שהיא אוהבת, היא תכעס.
אתמול, המלכה השאירה אותה ערומה אחרי הסשן הלילי, שבו הן סיכמו את היום שעבר. אין זמן להתלבש.
היא נכנסת למטבח, המלכה כבר יושבת, מעיינת במסך.
בתנועות מהירות היא מכינה את הקפה. קפסולה במכונה, כפית סוכר בכוס, להקציף את החלב. ולהגיש.
לגימה. 'נהדר לינוי. אבל את שוב מאחרת.'
'סליחה הוד מלכותך'
אצבעות נסגרות סביב הפיטמה. סיבוב ומשיכה למטה, מביאות אותה מול החזה העצום.
היא כבר יודעת… שולפת את הציצי הכבד ומתחילה למצוץ בתאווה.
המלכה שלה נאנחת, והיא שמחה.
'לינוי, למה את מסריחה?'
'זו לא אני, הוד מלכותך'
'את רוצה לומר שאני מסריחה?!'
'חלילה הוד מלכותך'
'אבל רק שתינו כאן… אם אני אומרת שאת מסריחה, את מסריחה!'
'כן, אני מסריחה, הוד מלכותך'
'אני אראה לך כמה את מסריחה.'
המלכה משנה את צורת הישיבה. התחת שלה מעבר לשפת הכסא, והיא כפופה קדימה.
'מהר לינוי, אין לנו את כל היום.'
לינוי מצמידה את אפה אל החריץ.
הנוד שהמלכה משחררת, הוא ארוך ורטוב. שמרה אותו במיוחד לשפחה החביבה שלה.
'את רואה? מסריחה! נצטרך להתקלח. אני הולכת לעשות קקי, אחר כך תבואי לנקות אותי.'
'כן, הוד מלכותה'
המלכה מתרוממת, פשילה את המכנסיים והתחתונים, זורקת אותם אל לינוי.
'לכביסה' מצווה.
לינוי ממהרת לציית, וחוזרת אל השירותים, ממתינה בסבלנות שהמלכה תסיים להתרוקן
פלופ. 'אוחחחחח' נראה שהמלכה נהנית לרוקן את מעיה. פלופ…
'תורך'
לינוי ניגשת וחותכת נייר טואלט. מכניסה את אצבעותיה לחריץ, ומנקה מסביב לחור.
'די לבזבז לנו את הנייר, תתחילי לנקות'
היא מוציאה לשון ארוכה, מלקקת סביב סביב לחור המלכותי. היא יודעת שצריך גם להיכנס קצת, אם לא רוצים לעצבן את המלכה.
'בואי מסריחה, כנסי לאמבטיה'
רגליה עומדות באגן הקר. הזרם הקפוא מכה בה, וצווחת הפתעה יוצאת מפיה.
ימין, שמאל, ימין, שמאל. המלכה מצליפה בציצי שלה. 'שפחות טובות לא צועקות, לינוי, את אמורה לדעת את זה.'
את ההצלפות בשדיים היא נושאת בגבורה, נותנת למלכה להעניש אותה. אבל כשהמכות יורדות אל הכוס שלה, היא קצת מתגוננת.
'את לא מכסה את הגוף שלך מפני, לינוי!'
'סליחה הוד מלכותה' מתנצלת, וחושפת את עצמה להמשך המכות.
'אנחנו נצטרך עוד לעבוד על זה' מסכמת המלכה, קצת מאוכזבת. הלב של לינוי נצבט על שצערה אותה.
'תורי' מכריזה המלכה. ולינוי ממהרת להוסיף מים חמים.
כשטמפרטורת המים כמו שהמלכה אוהבת, היא ממלאת את האמבטיה לגובה הנכון.
לינוי רוחצת את המלכה שלה. מסבנת, ומעסה כל איבר. את הציצי הענק לפחות שלוש דקות.
לפני השטיפה האחרונה, המלכה מתרווחת כמה שאפשר.
ולינוי כבר יודעת. הפה שלה נסגר על הפיטמה החלקלקה מסבון.
אצבעותיה נשלחות אל הכוס הנקי.
היא מזיינת את המלכה, בעדינות.
מגבירה את הקצב, לפי מה שהגוף המלכותי משדר לה.
כשהיא בשיא שלה, המלכה דוחפת את הראש של לינוי אל תוך המים. זה בסדר, המלכה שלה טובה, היא לא תפגע בה.
אחרי שהיא מנגבת אותה, הן מתלבשות ויוצאות כל אחת לדרכה.
בערב הן יפגשו שוב. המלכה תחליט איך לינוי הייתה היום, ומה מגיע לה. לאחר יומיים לינוי שמה לב בשינוי בהתנהגות של ליאם יותר עצבנית ויותר חסרת סבלנות לינוי הלכה ושאלה אותה מה קרה לה תוך כדי שהיא מספרת ללינוי על הבגידה לינוי קיבלה אותה בחיבוק פתוח ונישקה אותה מתחילה לנשק אותה שולחת ידיים לכוס של ליאם מורידה ממנה את חולצתה חסרת החזייה ושפתייה של לינוי נושקות לפיטמות שלה ליאם ביקשה״ בואי נעבור לחדר הפעם נשכב בלי משחקי שליטה ״ היא אמרה וחייכה שלינוי הורידה את התחתונים הספוגים בנוזל אהבתה ליאם שכבה על המיטה שלינוי החלה לרדת לה מלקקת ואוכלת לה את הכוס ליאם הגיעה לאורגזמה ראשונה וסימנה ללינוי לעבור לתנוחת 69 לינוי אמרה בקול מתפנק״ ליאם אני אוהבת אותך ״ אמרה לינוי שחיכתה לרגע הזה כל מערכת יחסים ארוכת שנים סוף סוף ליאם עומדת לרדת לה ולטעום מהכוס שלה לינוי החלה ללקק ולאכול נהנית מהגניחות של ליאם אשר קירבה את פניה של לינוי לכוס המגורה והרטוב שלה לינוי החלה לחייך ולדחוף אצבעות שואלת בקול מיוחם״ המלכה אני ראשיית להשפריץ״ ליאם חייכה אליה וסימנה עם הראש מאשרת לה לגמור אך ליאם עדיין לא מסופקת אמרה לינוי בואי ננסה מספריים״ אמרה מחייכת ונושכת את פיטמותיה של לינוי מוללת את הפטמות שלה ונושכת את החזה של לינוי וכשלינוי גנחה כמו הזונה שהיא ליאם פיסקה את רגליה ולינוי עוקבת ומחקה את התנועות שלה שניות אחדות לינוי ביקשה להשפריץ כאשר היא חוותה אורגזמה ליאם ישבה על הפנים של לינוי מניחה את שפתי הכוס הבשרנייות שלה בתוך פיה של לינוי ומשפריצה זרמי אהבה בזמן שהיא מוללת את פיטמותיה בין אצבעותיה שניין נפלו על המיטה מסופקות ומזיעות שליאם נכנסה ראשונה למקלחת ואחריה לינוי בזמן שליאם נרדמה לינוי נרדמה על ידה ומחבקת אותה ומניחה את ראשה על חזיה של ליאם