מאת אלפרדו
רונית הייתה חלק מהמשפחה. אמנם היא קרובת משפחה די רחוקה אבל בשל העובדה שהתייתמה מהוריה בגיל די צעיר ולא היו לה אחים היא די אומצה על ידי משפחתנו. היא, קובי בעלה ושני ילדיהם היו אורחים קבועים בכל האירועים והמפגשים המשפחתיים.
הקשר בינינו המשיך ואף התחזק, כשהתגרשה מבעלה לפני כשנתיים, כשהייתה זקוקה לתמיכה האישית והמורלית שקיבלה מאתנו.
רונית הייתה בת 40 בקירוב, נראתה לא רע בכלל, למרות שתמיד לבשה בגדים שלא מחמיאים לה, תמיד ללא איפור ועם שיער לא מסודר, היא דגלה בחיים בריאים ובספורט, דאגה לשמור על גוף חטוב, גם הפנים היו נאות בהחלט.
בכל השנים שאנחנו מכירים רונית תמיד נתפסה בעיניי כמישהי קצת מרובעת מדיי, שמרנית מדיי, בהחלט לא מישהי שתעניין אותי מכל בחינה שהיא.
השינוי החל בעוד אחד מאותם מפגשים משפחתיים מיגעים, כמה חודשים לאחר שגם אני התגרשתי.
יצאתי לחצר להירגע קצת מהרעש ופגשתי אותה בחוץ.
זה התחיל כשיחה קלילה, שבשלב מסוים גלשה לשיחה על חיינו כגרושים, לא כל השיחה זכורה לי אבל אני כן זוכר את המשפט שהתפתח לסיפורי.
“בשנה האחרונה אני מגלה יותר ויותר את העולם” רונית זרקה לחלל האוויר.
“מאיזו בחינה?” שאלתי.
“מכל הבחינות”, ענתה ולא יכולתי שלא לשים לב לחיוך ממזרי שהשתרבב לה בקצה הפה.
“נהיית שובבה?” זרקתי בחיוך.
“קצת”, היא ענתה לגמרי ברצינות, “האמת שמאז התיכון, במשך כ-25 שנה הייתי עם קובי ולא היה לי מושג מה קורה בחוץ”.
“ומה גילית מאז?” שאלתי.
“תקשיב, זה ממש סדום ועמורה מה שהולך היום עם כל העולם הדיגיטלי, האתרים, פייסבוק, הצ’אטים, עדיין לומדת ומנסה להבין איך לאכול את זה”.
“לפחות את נהנית מהלימודים?” שאלתי בחצי חיוך.
“האמת שאני מפתיעה את עצמי מאד, גם ממה שאני חווה וגם מכמה שאני נהנית מזה, מרגישה משוחררת כמו שאף פעם לא העזתי” ענתה.
“יפה לך” עניתי, “בהצלחה בהמשך הלימודים, נראה לי שיש לך עוד הרבה חומר להשלים” צחקתי.
“מה למשל?” שאלה רונית בסקרנות.
כמה מבני המשפחה יצאו לחצר והיו בדרך אלינו, ניצלתי את ההזדמנות, הסתכלתי על רונית ואמרתי “זה לא המקום והזמן, המספר שלי בקבוצת וואטסאפ המשפחתית” והלכתי לדבר עם אחי.
לא דיברנו עוד בהמשך המפגש אבל כן ניצלתי את הזמן להסתכל עליה מדי פעם כמו שאף פעם לא הסתכלתי ולבחון קצת יותר טוב את מבנה גופה עד כמה שניתן היה לראות מבעד לשמלה הרחבה שלבשה, ולתפוס אותה מגניבה מבט חוקר אליי, מה שגרם לה להאדים ולהפנות מהר את המבט כמי שנתפסה בקלקלתה.
אחר הצהריים חזרתי הביתה, התקלחתי, עישנתי משהו וישבתי לצפות במשחק, ב19:30 היא התקשרה.
“היי ליאור, זאת רונית” היא אמרה.
“לא חיכית הרבה” אמרתי בעקיצה, “הסקרנות הרגה את החתולה?”
“האמת שכן”, היא ענתה בכנות, “כבר כמה שעות אני מנסה להבין למה התכוונת”.
“לגבי הדברים הנוספים שיש לך ללמוד?” וידאתי.
“כן” היא ענתה.
“אז אולי לפני שאספר לך למה התכוונתי, ספרי לי קצת יותר מה כבר למדת, אילו חוויות כבר חווית”.
ניכר היה שרונית מובכת מהנושא וקשה לה להיפתח אבל כנראה הצורה שבה הובלתי את השיחה, בעדינות מלווה בביטחון, גרמה לה להיפתח ולשתף.
היא סיפרה שקובי היה הראשון והיחיד שלה במשך כל השנים, שבחודשים הראשונים שאחרי הגירושים היא לא נפגשה עם אף גבר, עד שחברה הכירה לה אתר פגישות מסוים ואז נפתחו עיניה.
את השניים הראשונים, היא פגשה במטרה לקשר רציני אבל, מאז כבר הכירה מישהו שמתפקד בתור יזיז, "אפילו היו לי שני סטוצים!!!", כך היא אמרה בגאווה מעורבת בהתפעלות, מה שהעלה חיוך על פניי.
ואז הגענו אליי, “אני נמשך בעיקר ליחסים עם נשים שמכורות ליחסי שליטה” אמרתי לה.
“מה זה אומר?” שאלה בסקרנות.
“זה אומר יחסים שבהם, בהסכמת שני הצדדים, השליטה המלאה נמצאת אצלי, אני קובע מה עושים, מתי ואיך”, תמצתי את תפיסת העולם שלי, לשורה אחת.
“ולמה שהאישה תסכים לחוסר השוויוניות הזה?”
“זה חלק מהותי מהעניין”, אמרתי, “עצם זה שהאישה מוותרת על השליטה, לחלוטין, ומפקידה את עצמה בידיי, מניסיוני, מאפשר לה שחרור מתפיסות מסוימות שיש לה, מהרגלים מסוימים, הזדמנות לחקור את הגבולות שלה ולנסות דברים חדשים, שבאופן רגיל, המחשבה שלה אולי לא הייתה מאפשרת לה, תאמיני לי, שזה מאפשר סיטואציות מגרות שאי אפשר לחוות במערכת יחסים רגילה”
הייתה שתיקה קצרה מהצד השני של הקו וכבר התחלתי לחשוב, שהלחצתי את רונית, בכל זאת, קרובת משפחה ומישהי שיוצא לי לפגוש מדיי פעם.
“נשמע מסקרן מאד”, היא הפתיעה אותי פתאום, “איך זה הולך יחסים כאלו? תן לי דוגמא”.
“רונית, עד עכשיו שוחחנו כמו שני מכרים, שמחליטים לשתף ולחשוף קצת על עצמם, להתחיל לרדת ליותר פרטים על יחסי שליטה ולתת לך תיאורים של סיטואציות, זה כבר מעבר לשיחת חולין, בנוסף, אם וכאשר, אז אני מעדיף לראות את התגובות שלך, כשאני מתאר את זה, תחשבי אם את באמת רוצה ללכת בכיוון, אם כן את מוזמנת לעלות מולי בסקייפ".
נתתי לה את מס' הסקייפ שלי והוספתי, “בכל מקרה, היה לי כיף לדבר, עניינת וסקרנת”.
“גם אתה”, ענתה, “מאד אפילו”.
יום שני, יומיים לאחר מכן, סביב תשע בערב, אני בבית לבד, יושב מול המחשב במכנס קצר וגולש להנאתי, פתאום מקבל הודעה בסקייפ.
“היי ליאור, זאת רונית”.
“רונית הסקרנית?”, סמיילי מחייך.
סמיילי נבוך כתגובה.
התכתבנו קלות, שאלתי לשלומה והיא סיפרה לי קצת על עיסוקיה ביומיים שעברו וקצת רכילות משפחתית.
“שנעבור לווידאו?”, שאלתי.
“כן”, ענתה בנחרצות שקצת הפתיעה אותי.
כשנפתחה המצלמה ראיתי שהיא יושבת על כיסא מול המחשב, השיער שלה פרוע כרגיל וניתן לראות את הכתפיים שלה ואת הכתפיות הדקות של הגופייה או השמלה שהיא לובשת.
הישרתי מבט אל המצלמה ושאלתי, “חשבת עליי ועל מה שדיברנו ביומיים האחרונים?”
“כן”, ענתה, “האמת שזה לא יוצא לי מהראש, אפילו קראתי קצת על זה וניסיתי להבין בעצמי”
“ומה את חושבת על זה?” חקרתי.
“מלחיץ ומפחיד, אבל מסקרן” ענתה.
“מסקרן ומה עוד?”, לא הרפיתי.
צפיתי ברונית מתפתלת בכיסאה נבוכה ולא מצליחה לענות.
“מסקרן ומגרה?” שאלתי בישירות.
“כן” היא ענתה נבוכה.
“מחרמן?” הקשתי עוד.
“די נו, אתה מביך אותי” היא אמרה בחיוך.
“אני נהנה לצפות בך מובכת” עניתי, “יפה לך המבוכה”.
היא חייכה למשמע דבריי.
המשכתי בכיוון הישיר, “אז אני מבין שנמאס לך להתאפק ואת רוצה לשמוע תיאור שלי ליחסים שכאלו”.
“כן”, היא ענתה כמעט בלחישה.
“קודם כל, לא יודע מה וכמה קראת אבל אני מניח שברור לך שיחסי שליטה הם הגדרה לתחום רחב מאד.
הגישה שלי ליחסי שליטה היא קודם כל ויותר מהכול, מנטלית, אני לא סאדיסט ולא נהנה לגרום סבל למטרת סבל או להשפיל, זה לא אומר שאני לא משתמש בכוח או בכאב לעיתים, אבל רק כאשר זה מקדם את הקשר ואת ההנאה המשותפת, כאב סאדיסטי, השפלות, נוזלי גוף וכדומה לא באים בחשבון אצלי.”
“טוב, אני שמחה לשמוע, קצת הלחיצו אותי חלק מהדברים שקראתי על כך”, אמרה, עם סוג של הקלה בפניה, “אז תן לי דוגמא”.
“אז הנה לך דוגמא למפגש אפשרי”, 'התחלנו', חשבתי לעצמי.
“אנחנו קובעים להיפגש במלון מסוים. את מגיעה ראשונה, מקבלת את המפתח לחדר, שהוזמן מראש, עולה ממתינה,
טלפון ממני, לפי הוראותיי את מתפשטת, נשארת בתחתונים ונעלי עקב בלבד, קושרת צעיף, שנתבקשת להביא מראש, סביב העיניים, עומדת מול הדלת, ממתינה.
את שומעת את הדלת נפתחת ונסגרת אחריי, שומעת את ברכת השלום שלי, מניח כמה דברים על הרצפה, את עומדת מרוגשת, לחוצה, סקרנית, מרגישה אותי מתקרב אלייך, בוחן אותך, שומעת את הנשימות שלי מולך, מצידך, מאחורייך, היד שלי על העורף שלך, יורדת בליטוף בטוח לאורך הגב, אל הישבנים, עוברת אל הבטן, עולה אל השדיים, מלטפת שד בעיגולים שעולים לכיוון הפטמה, תופס פיטמה בין שתי אצבעות ומחזיק אותה בלי לעזוב, ממולל אותה, הלחץ של האצבעות הולך וגובר, מושך את הפטמה ומחזיק אותה משוכה חזק. שד שני, אותו דבר, את מרגישה פתאום את הלשון שלי עוברת ומרטיבה לך את השפתיים, מפשקת קצת את הפה, סטירה כואבת על הישבן פתאום, ועוד אחת”.
אני צופה בפנים של רונית בסקייפ, היא מרוכזת לחלוטין, הנשימות שלה נהיו כבדות יותר.
“איך ההרגשה?” אני שואל.
“מסקרן, מגרה” היא עונה.
“מחרמן אותך רונית?”,
“כן, מחכה להמשך הסיפור”.
“קומי ותראי לי אותך” אני מפתיע אותה.
“ככה, כמו שאני?” .
"כן".
רונית קמה מהכיסא באיטיות, נעמדה והלכה קצת אחורה, כך שמצלמת המחשב מראה את כולה.
הכתפיות שראיתי קודם, הן חלק משמלה קלילה פרחונית שיושבת ברישול על הגוף וחושפת את רגליה מתחתית ירכיה ועד לכפות הרגליים היחפות.
“את יודעת” אמרתי, “בכל השנים שאנחנו מכירים, לא ממש הרשיתי לעצמי להסתכל עלייך באמת, אחרי שדיברנו במפגש האחרון בחנתי אותך קצת ואני חייב להגיד שאת נראית ממש טוב”.
“תודה” אמרה בפרצוף חצי מחייך וחצי נבוך.
“ואת? הסתכלת עליי?” שאלתי.
“האמת שדי בהיתי בגוף שלך לפני כשנה וחצי כשעשינו את המפגש בים ואפילו חשבתי על זה כמה פעמים לאחר מכן אבל לא הרשיתי לעצמי יותר מדיי, כמובן שהסתכלתי יותר במפגש האחרון”.
'מממ', חשבתי לעצמי, 'אז היא מתעניינת כבר, סימן לא רע להמשך'.
“אז את סקרת אותי ללא חולצה והסתכלת שוב בשבת, כשלבשתי חולצה צמודה, אני רואה אותך, רק בשמלות רחבות וצריך לנסות לדמיין, לא ממש פייר”, התגריתי בה בחיוך.
רונית צחקה.
“אז הגיע הזמן לראות יותר”, אמרתי, “הישארי לעמוד כך והורידי את השמלה”.
“אני בלי חזייה” אמרה.
“עוד יותר טוב”, עניתי, צופה ברונית ורואה איך היא מתלבטת עם עצמה, לא בטוחה מה לעשות.
“זה התנאי, אם את רוצה לשמוע את המשך הסיפור”, זרקתי לה בחצי חיוך.
נראה שזה שבר את המתח והרגיע אותה קצת, היא לקחה נשימה ארוכה והושיטה יד אחורה, להתיר את השמלה.
“תעשי את זה לאט לאט, רונית.” אמרתי והיא צייתה, פותחת את הרוכסן מאחור, מורידה כתפיה ושולפת את היד מתוכה, כתפייה שנייה יורדת, רק היד שלה מחזיקה את השמלה מליפול ואז משחררת את היד ונותנת לשמלה ליפול לרגליה, משחררת אותה מהרגליים וזורקת אותה הצידה, עומדת מולי בתחתון סגול והידיים מכסות את החזה.
“ידיים לצדדים רונית”, אמרתי בקול תקיף.
היא היססה לעוד רגע ואז הורידה את הידיים לצידי הגוף. השדיים שלה היו בינוניים, לא גדולים כמו שאני בדרך כלל אוהב, אבל עדיין זקופים.
מה שתפס את מבטי, היו הפטמות, הצבע הכהה שלהן בלט על גבי הלבנבנות של השדיים והן עמדו ובלטו בזקיפותן, הזין שלי התקשה במהירות.
השהיתי עליה את המבט עוד קצת והזמנתי אותה לשבת שוב מולי, “ולו בזכות הפטמות המדהימות שלך, מגיע לך המשך לסיפור”, אמרתי, רונית חייכה.
המשכתי, “את עומדת בתחתונים ונעלי עקב, העיניים מכוסות, אני נעמד מאחורייך, את מרגישה את הבליטה בתחתונים שלי נצמדת אלייך לחריץ של התחת, הידיים שלי מחבקות אותך מאחור, תופס שד בכל יד, מחזיק אותך חזק, לוחץ ומועך, הפטמות זקורות כל כך, יד אחת ממשיכה עם השד והשנייה יורדת לאורך הבטן, נכנסת אל תוך התחתון, שתי אצבעות עוברות על הדגדגן, לוחצות עליו וממשיכות לאורך השפתיים של הכוס, מרגישות כמה רטובה את, עוברות עד לחיבור בין הכוס לפי הטבעת, משתהות שם וחוזרות, הלחיצה מתחזקת, שוב לאורך השפתיים ולדגדגן”.
עצרתי ופניתי לרונית, “את מדמיינת את זה?”, שאלתי ורונית הנהנה.
“מחרמנת אותך הסיטואציה?”
״כן״, ענתה בלחישה.
“את רטובה רונית?” והיא ענתה שוב בחיוב תוך שחרור אנחה.
“האצבעות עוברות שוב על השפתיים של הכוס, כשמגיעות לאמצע מתחילות לחדור פנימה, היד השנייה שלי צובטת חזק את הפטמה, האצבעות מתחילות לדפוק אותך, פנימה והחוצה, כל פעם יותר עמוק ויותר מהר, שולף אותן בשלב מסוים, תופס את התחתון שלך מהחלק הצר שלו בצד ומתחיל למשוך כלפי מעלה, את מרגישה אותו נכנס לך לחריץ של התחת ובין השפתיים של הכוס, לוחץ, מגרה, כואב, אני מושך יותר חזק, בכוח, עד שהתחתון נקרע, זורק אותו הצידה, הכוס והתחת שלך חשופים לגמרי מולי עכשיו.
אני אוסף לך את השיער עם היד ותופס לך את הראש חזק בנקודת החיבור של השיער, מוליך אותך ככה, מעמיד אותך בנקודה מסוימת, מהשיער מוריד אותך למטה על הברכיים, אני מתפשט ומתיישב על כורסא מולך, תופס לך את הראש שוב ומקרב את הפנים שלך לזין שלי, מלטף איתו את הלחיים שלך, ׳תפתחי את הפה׳ אני אומר ואת מבצעת, את מנסה לתפוס את הזין שלי בפה ואני לא מאפשר לך, משחק איתך, בשלב מסוים מניח אותו בין השפתיים שלך, ׳תמצצי עכשיו׳, אני אומר, ׳תמצצי כאילו החיים שלך תלויים בו׳”.
כאן עצרתי, נשמע לי די והותר לשיחה ראשונה, בטח כשמדובר ברונית, שאיתה אני צריך לשקול כפליים כל אחד מצעדיי, אבל החלטתי למתוח את החבל עוד קצת.
“רונית”, פניתי אליה, היא הישירה מבט למצלמה.
“בעודך יושבת מולי, קחי שתי אצבעות, תכניסי אותן לתוך התחתונים, לתוך הכוס ותרגישי כמה את רטובה”.
רונית בצעה באופן מיידי, מה שכבר פחות הפתיע אותי אבל עדיין ריגש אותי מאד.
“תראי לי אותן” אמרתי והיא זקפה את האצבעות מולי שנראו מבריקות מרטיבות, אפילו דרך מצלמת המחשב.
“נראה לי שזה יספיק לפעם ראשונה” אמרתי לה, “אהבתי מאד והתגריתי, אני מקווה שגם את, נדבר בהמשך”, שלחתי לה נשיקה במצלמה.
“תודה”, היא אמרה, שלחה נשיקה חזרה, "נשארתי מיוחמת".
ניתקתי.
כאחד שברזומה שלו לא מעט מערכות יחסי שליטה, אני חייב להודות שהשיחות הראשוניות האלו, עם אובייקט חדש, הן תמיד מרגשות בטירוף.
צירוף של מישהי בתולית בתחום, לעולם הזה, ההבנה ההדדית שהיא באמת מעוניינת בזה, שזה מעורר בה צורך עמוק מעבר לסקרנות הבסיסית, הפעם הראשונה שלה מולי במצלמה, הפעם הראשונה שהיא מבצעת את הוראותיי.
אבל הפעם היה שם משהו מעבר, ההיכרות המוקדמת עם רונית והידיעה שעוד ניפגש לא מעט, בלי קשר למה שהתחלנו, עוררו מצד אחד, חששות, אולי הלכנו רחוק מדי? מה יקרה אם היא תתחרט? איך נסתכל אחד לשני בעיניים במפגש המשפחתי הבא? ומצד שני חירמנו אותי בטירוף.
התמונות שנצרבו במוחי, רונית שעומדת מולי, שדייה חשופים, מכניסה ידה לתוך תחתוניה ומראה לי את הרטיבות, הטריפו אותי, הזין שלי עמד כל כך חזק שהייתי חייב להתפרק.
המחשבה הראשונה הייתה לקרוא לשירה, נשלטת, שדאגתי תמיד לשמור על אש קטנה ושמספיק שהייתי קורה לה עכשיו, היא תתייצב בפתח הדלת תוך דקות, ומחכה להוראות.
אבל עכשיו לא ממש היה לי חשק אליה, המחשבה על רונית, השילוב של ההיכרות עם הראשוניות גרמו למחשבות על שירה להיות קצת פשוטות וקלות מדיי, חסרות טעם. עצמתי את העיניים ואוננתי ותוך זמן קצר גמרתי עם התמונה בראש של רונית בתחתונים מחייכת אלי.
בערב יצאתי לשתות עם חברים, חזרתי קצת שיכור ועייף והתרסקתי על המיטה. ביום שלמחרת, הייתי די עסוק בעבודה, מה שעזר קצת להסיט את המחשבות מרונית, אבל בערב, כשחזרתי הביתה, היא מיד עלתה במחשבותיי, נכנסתי למקלחת כדי להירגע קצת, לבשתי תחתוני בוקסר, התיישבתי מול המחשב והתחברתי לסקייפ, תוהה אם אמצא אותה שם בשעה זאת, הסקייפ הראה שהיא מחוברת.
“שלום רונית” הקלדתי.
“היי ליאור” היא ענתה מיד.
לבהילות התשובה, חשבתי, יכולות להיות שתי משמעויות. או שהיא מצטערת על הכול ורק חיכתה להגיד לי את זה, או שהיא ממש בעניין ורק חיכתה להמשך.
“חיכית לי?” סמיילי קורץ.
סמיילי נבוך הייתה התשובה.
“מה שלום אלון ונעמה?” כתבתי, מתחמק בשלב זה מלגשת ישירות לנושא.
“בסדר” היא ענתה, “אלון בקורס סמלים וכנראה לא ייצא שבת ונעמה כרגיל, מסתובבת עם חברות, בקושי אפשר לראות אותה לאחרונה”.
“ואיך את?” שאלתי.
“אני בסדר גמור, התעסקתי כל היום עם שיפוץ המטבח, לא מזמן סיימתי הכול והתחברתי”.
נראה היה לי שהספיק שלב השיחה הקלילה והגיע הזמן לקפוץ ראש.
“איך היה לך אתמול רונית?” כתבתי.
סמיילי עם חיוך גדול.
“נראה לך שאני אסתפק בזה כתשובה?” תקתקתי “אני אוהב פירוט”.
“אפשר אולי לענות בשיחת וידאו?” היא כתבה.
“בינתיים לא” התעקשתי “תכתבי בפירוט”.
“היה לי מפתיע מאד, מסקרן, מרגש ומגרה מאד”.
“נגעת בעצמך אחר כך? אוננת?” שאלתי.
רגע ארוך של שקט ואז, “כן” היא ענתה.
“לא אמרתי שאני אוהב פירוט רונית?” סמיילי כועס, “ספרי לי איפה ואיך אוננת ועל מה חשבת תוך כדי”.
“השיחה השאירה אותי מגורה מאד, נכנסתי לעשות אמבטיה והחזקתי את הזרם של המים על הדגדגן, דמיינתי את הסצנה שתיארת לי, כשאני ערומה ככה ואתה סוקר אותי, נוגע בי, שפשפתי את הדגדגן עד שגמרתי”, הייתה התשובה.
“וכמה זמן את כבר מחורמנת ומחכה שאתחבר?” שאלתי, מבהיר מעבר לכל ספק שאני מודע לחלוטין למצבה ולצורך שלה.
“קצת יותר משעה”, ענתה, “כשהלכה האדריכלית נכנסתי למקלחת ועלו בי שוב מחשבות, סיימתי מהר להתקלח והתחברתי”.
“חיכית לראות אותי? שאראה אותך?” שאלתי.
“כן”.
הזמנתי אותה לשיחת וידאו וכשאישרה, נטרלתי את המצלמה שלי.
היא ישבה מולי, בוהה במצלמה ומחכה.
“קומי ותראי לי אותך רונית” אמרתי בקול תקיף.
"אני לא רואה אותך", אמרה.
"נכון, אבל את שומעת, זה מספיק", עניתי.
רונית קמה ונעמדה מול המצלמה, לבושה מין גופיית טריקו פשוטה שנמשכה עד מתחת למפשעה, לא מספיק, חשבתי לעצמי.
“רונית” אמרתי בקול כועס, “עם גופיית עקרת הבית הזאת, התכוונת לפתות אותי?”
“יצאתי מהמקלחת וזה מה שלבשתי, בגדי בית אתה יודע” היא ענתה במבט מבויש.
ניתקתי את שיחת הווידאו וכתבתי, “עוד 10 דקות אנחנו נפגשים שוב בווידאו, עד אז, אני מצפה ממך להתלבש כמו שצריך לכבודי, בשלב זה משאיר לך את בחירת הבגדים, רק מזכיר שסנדלי עקב זה פריט שאני מאד אוהב”.
“טוב”, הייתה התשובה..
בשלב הזה כבר הייתי חרמן אש, ההבנה של לאן הקשר הזה מתקדם והאפשרויות הטמונות בו שיגעו לי את המחשבות. הלכתי לעשן ולשתות משהו בשביל לנקות קצת את הראש ואחרי 10 דקות בדיוק כתבתי “מוכנה?”.
"כן", התקבלה התשובה החיובית.
“כשהמצלמה נדלקת תעמדי ותראי לי מה לבשת לכבודי”, רשמתי והזמנתי את שיחת הווידאו, כששוב משאיר את המצלמה שלי כבויה.
רונית עמדה מולי, לבושה מן בייבי-דול ורוד, שקוף למחצה, כתפיות דקות, מחשוף עטוף בתחרה, כזה שמאפשר לראות את קו השיזוף ואת החלק העליון של השדיים, למטה מסתיים במין חצאית קצרצרה, מתנפנפת, שגם היא עטורה בתחרה, חושפת את כל אורכן של רגליה היפות, לרגליה סנדלים שחורים עם עקב בינוני.
“וואו” אמרתי, “הרבה יותר טוב ככה, אף פעם לא דמיינתי אותך עם בייבי-דול”, סמיילי קורץ.
“האמת שיש לי אותו כבר הרבה שנים אבל לבשתי אותו רק פעם אחת וגם היא לא התבררה כמוצלחת במיוחד” ענתה רונית.
“ואיך זה ללבוש אותו עכשיו מולי?”
שתיקה קלה, כאילו בוחרת מילים. “כרגע, קצת מוצפת ברגשות, קשה לי לענות” היא עונה בסוף.
“את נראית מדהים ככה” אמרתי “סקסית בטירוף, הזין שלי כמו אבן כרגע”.
רונית חייכה קלות ולחשה ״אני שמחה, תודה״.
“אני מבין שהסיטואציה מביכה ואולי קצת מלחיצה אותך, אני רוצה שתנסי להשתחרר מהלחץ והמבוכה, תסמכי עליי, שאשמור עלייך ושאקח אותך למקומות הנכונים, אני שוב מזכיר לך, שאת חופשיה להפסיק מתי שתרגישי שאינך מוכנה להמשיך”, אמרתי.
נראה שדברי השפיעו והמתיחות שניכרה בגופה ובפניה השתחררה במקצת.
“עכשיו תעמדי משוחררת מולי, מבלי לזוז, הידיים לצידי הגוף” אמרתי, מסתכל על רונית מבצעת זאת, “תחשבי עליי עכשיו צופה בך, מתרכז בכל חלק בגוף שלך, מתגרה ממך, מהסקסיות שלך, דמייני אותי מולך, קרוב אלייך, הידיים שלי עוברות על הבגד הזה, לאורך הגוף שלך, מרגיש את כולך”.
הנשימות של רונית נהפכו לכבדות יותר.
“על זה פנטזת, רונית?” שאלתי “עלייך מולי, עליי מסתכל, מתגרה, מוליך אותך?”
רונית הנהנה.
“תפסי את קצוות הבגד עם שתי הידיים, תרימי ותראי לי את התחתונים” אמרתי.
רונית ביצעה, היא לבשה תחתון שחור סקסי ביותר.
“תעשי סיבוב איטי”, אמרתי והבטתי בה מבצעת, חושפת למולי את הישבנים הקטנים והמוצקים שלה עוטפים את פס החוטיני של התחתון, שתחוב לה בתוך החריץ של התחת.
“תפסי את שני צידי התחתון ותורידי אותו לאט לאט”, אמרתי, “כשסיימת תחזרי להרים את שולי הבייבי-דול ותראי לי את הכוס שלך”.
רונית התעכבה, שוקלת, מובכת, היה לי ברור שזאת מדרגה שתהיה לה לא קלה.
“אני ממתין” אמרתי בתקיפות.
רונית תפסה את צידי התחתון ומשכה אותו כלפי מטה לאורך הרגליים, באיטיות, שולפת ממנו רגל אחת, ואז עוד אחת, משליכה את התחתון הצידה, תופסת את שולי הבגד, נעצרת, לוקחת נשימה ומרימה, חושפת משולש שיער חום מולי.
“התפשטת פעם ככה לפני מישהו?” שאלתי.
“בחיים לא”.
“בזבוז לשמור גוף כזה בסתר”, אמרתי בחיוך, שהוריד קצת את המתח, “קחי אצבע ותכניסי אותה לפה, תמצצי ותרטיבי אותה”.
רונית ביצעה זאת מולי, בהתחלה במין מכניות צייתנית וכשהשהיתי את התגובה, נכנסה לזה יותר ויותר, מוצצת את האצבע בתאווה.
“תעבירי אותה לאורך השפתיים של הכוס” אמרתי “מלמטה למעלה. עד לדגדגן ותשאירי אותה עליו בלי לזוז”.
“את מרגישה אותו?” שאלתי “מרגישה אותו מתגרה, מתנפח?”
רונית הנהנה, הפנים שלה מרוגשות.
“את רוצה לשחק איתו, נכון?” התגריתי “מתה לאונן מולי”.
הנהון מאשר.
“פשקי קצת את הרגליים, צרפי עוד אצבע ותעבירי את שתיהן לאט לאורך השפתיים של הכוס שלך, פשקי אותו, תרגישי את האוויר נוגע בו, מגרה אותו, את הרטיבות, תגיעי שוב לדגדגן ותלחצי עליו עם שתי האצבעות”.
רונית ביצעה תוך כדי עצימת עיניים, מהתזוזות של הפה שלה והרעידות הקלות בידיים ניתן היה להבחין עד כמה היא מתרגשת, מתחרמנת.
“תעבירי שוב את שתי האצבעות לאורך השפתיים ותתחילי לדחוף אותן פנימה לאט, לאט” המשכתי תוך כדי שאני צופה ברונית מבצעת מולי, “יותר עמוק, עד הסוף, תשאירי אותן עמוק בפנים, תניעי אותן בפנים, בעיגולים, תרגישי את הדפנות של הכוס שלך, עכשיו תתחילי להוציא אותן לאט, לאט ושוב תכניסי, לאט, לא למהר, תורידי כתפייה אחת ותשלפי ממנה את היד, עכשיו את השנייה, הניחי לבגד ליפול עד מותניך, לפתי שד אחד, תפסי את הפטמה בשתי אצבעות ושחקי איתה, דפקי את עצמך עם האצבעות של היד השנייה, פנימה והחוצה, פנימה והחוצה, צבטי את הפטמה עכשיו, תפסי אותה חזק ותמשכי אותה אליי, תגבירי את הקצב, דפקי את עצמך חזק ומהר עכשיו, תרגישי את היד נצמדת לכוס ולדגדגן עם כל דפיקה”.
אלוהים, חשבתי לעצמי, אני מסתכל על רונית מאוננת, דופקת את עצמה מולי, אותה רונית שאני פוגש במשך שנים ולא חשבתי עליה בכלל בסיטואציות כאלו, הייתי מגורה בטירוף, הכנסתי את היד מתחת לבוקסר והתחלתי ללטף את הזין הזקור, הפעלתי את המצלמה שלי, מאפשר לרונית לראות את הפנים ואת חצי הגוף העליון הערום שלי.
“תסתכלי עליי רונית” אמרתי, גורם לרונית לפקוח את העיניים, להסתכל במסך תוך שהבעת שביעות רצון עולה על פניה.
“תראי איך אני צופה בך עכשיו, איך את מגרה אותי כשאת דופקת ככה את עצמך. את רואה?”
“כן”, פלטה רונית בקול מתנשף.
“תמשיכי לדפוק את עצמך ככה, חזק, עוד”.
רונית המשיכה, היד שלה נעה הלוך וחזור, פולטת נשיפה מדיי פעם.
“את יודעת למה את נהפכת רונית?” שאלתי.
“לנשלטת שלך?” היא שאלה בחוסר ביטחון.
הנהנתי לאישור “לנשלטת שלי, לזונה שלי, את אוהבת את זה, נכון? את רוצה להיות הזונה שלי רונית?”
רונית הנהנה.
“תגידי את זה” הקשיתי “תגידי אני רוצה להיות הזונה שלך”.
“אני… רוצה להיות… הזונה שלך” ענתה תוך כדי התנשפויות קטנות.
“תגידי את זה שוב., שאשמע שאת מתכוונת לזה”.
“אני… רוצה להיות הזונה שלך” אמרה, יותר חזק ויותר בביטחון.
“רק שתדעי שהנשלטות שלי, הזונות שלי, גומרות רק באישור שלי. זה מובן לך?” שאלתי ורונית הנהנה לחיוב.
לפי הנשימות ההולכות ומתגברות שלה והבעות הפנים הבנתי שהיא מתקרבת לשיא.
"לפתי את השד השני, עכשיו, תפסי חזק את הפטמה, לחצי עליה עם האצבעות” הפנים שלה מתעוותות בכאב מעורב בהנאה כשהיא מבצעת.
“יותר חזק, תמשיכי לדפוק את עצמך עם האצבעות וכל פעם שאת מושכת אותן החוצה תעברי על הדגדגן, כשאת רוצה לגמור תבקשי ותחכי לאישור שלי” אמרתי.
“אני…רוצה…לגמור” היא אמרה מבלי לבזבז זמן.
“אני אספור עד עשר ואז תגמרי. ברור?” אמרתי והיא הנהנה לאישור, נושכת את השפתיים בניסיונות התאפקות.
“אחת…שתיים.. צבטי חזק את הפטמה….שלוש…דפקי את עצמך מהר עכשיו…ארבע…איזה סקסית שאת זונה שלי…חמש…”
“אני לא יכולה” אמרה באנחה ונראה היה שהיא עומדת להתפוצץ “אני חייבת…”
“רונית” אמרתי כמעט בצעקה “תוציאי את היד ותפסיקי עכשיו”.
רונית צייתה והפסיקה, מתנשמת ומתנשפת, מסתכלת עליי במבט מתוסכל, לא מבין.
“אני רוצה להבהיר לך משהו” אמרתי בתקיפות “אנחנו לא חברים, לא יזיזים ולא מכרים מהטינדר, במערכת הזאת בינינו, אני הקובע ואת המבצעת, בדרך שלי בלבד, את מתלבשת כמו שאגיד לך, נוגעת בעצמך איך שאגיד לך, איפה שאגיד לך, בקצב שאגיד לך וגומרת כשארשה לך”, הדגשתי את המשפט האחרון “זה ברור?”
“כן” ענתה בהנהון והבחנתי בהתרגשות בקולה, קבלת פקודות ממני, החלה להשפיע עליה
“כן אדון” אמרתי.
“כן אדון” חזרה על דבריי, קולה רועד.
“עכשיו קחי נשימה עמוקה, תסדירי את הנשימה, תחזרי למצב שהיית כשיד אחת תופסת חזק פיטמה ושתי אצבעות דופקות את הכוס והדגדגן וחכי לספירה שלי”.
רונית ביצעה, חוזרת לאונן מולי, המתנתי, מביט בה מבצעת, נכנסת לזה יותר ויותר, העיניים נעצמות מדיי פעם, הנשימות מתגברות.
“אני אספור עד עשר עכשיו ורק כשאגיע לעשר את תתפוצצי, ברור?” שאלתי ורונית הנהנה לאישור תוך כדי שהיד שלה ממשיכה לנוע אחורה וקדימה מתחת לשולי הבגד.
“אחת” התחלתי בספירה “שתיים…שלוש…דפקי את עצמך בשבילי…ארבע…עוד…חמש… תרגישי את הרטיבות, את החרמנות, מציפה אותך, עוברת לך בכל הגוף, מהבטן…שש” מאט את הספירה ומתעכב קצת יותר לפני כל מספר “שבע…את מרגישה את זה? מרגישה את זה מגיע?” שאלתי ורונית הנהנה תוך שהפנים לה מתעוותות מאיפוק והיא מנסה להסדיר את הנשימות שלה לקצב אחיד.
“שמונה…תגידי מה את” אמרתי.
“אני…הזונה…שלך” אמרה, מנסה לשלוט במילים שיוצאות לה בין נשיפה לנשיפה.
“שוב” אמרתי.
“אני…הזונה…שלך” הפנים שלה מכווצות בניסיון להתאפק.
“תשע…תתאפקי…כשאגיד עשר את תתפוצצי בטירוף, תשחררי את הכול” אמרתי, “חכי…עוד לא…הנה זה בא…”
השתהיתי ואז “עשר, תתפוצצי זונה”.
בשנייה שאמרתי את זה רונית התפוצצה מולי באקסטזה בלתי נשלטת, הגוף שלה רוכן קדימה בשחרור, רועד כולו, השדיים מטלטלים והפה שלה פולט גניחות וקריאות בלתי רצוניות.
סוף חלק א
קרדיט לאדון ליאור
וואווו מטורף!!
סיפור מעולה. אני בכלל לא חובב שליטה אבל הפצצת.