בן של זונה – סוף דבר

זהו פרק 17 ואחרון בספור "בן של זונה" ומומלץ לקרוא את הפרקים הקודמים תחילה.

 

משי נרצחה חודש לפני החתונה שלנו! בחדשות אמרו שהיא מתה מפצעיה אבל אני אומר נרצחה כי נהג עם 87 הרשאות קודמות פגע בה כשחצתה את הכביש במעבר חציה! זה היה רצח כפול, שלה ושל התינוק שהתחיל לצמוח בבטן שלה, רק שבועיים לפני היא קיבלה תשובה חיובית מרופאת הנשים שלה.

 

אף פעם לא בכיתי כמו בלוויה שלה, אפילו לא כשהאימא הביולוגית שלי מתה. את השבעה עשיתי בבית של אמא שלה, מנסה לשדר עסקים כרגיל לפני האורחים הרבים שהגיעו לנחם, אפילו תמר טסה במיוחד ובאה לנחם, אבל בלילה, לבדי במיטה, לא הפסקתי לבכות.

 

כשקמנו מהשבעה עפרה ביקשה שאני אשאר איתה, שהיא לא רוצה לישון לבד אז נשארתי, גם אני לא רציתי להשאר לבד. אחרי השלושים וגילוי המצבה, כשחזרנו הביתה סוף סוף התגלחתי, הורדתי את הזקן המגרד שצמח לי. עפרה הציעה שנצא לאכול בחוץ והסכמתי, נסענו ל"מו-ומו", אין כמו סטייק טוב לנחם ואין כמו ה"מו-ומו" בשביל סטייק טוב, נתח סינטה מיושן על העצם ועשוי בדיוק במידה שאני אוהב, מדיום עם פירה חלומי וכוס בירה קרה.

 

כשחזרנו הביתה עפרה אחזה בידי והובילה אותי אל חדר השינה שלה, הייתי צריך להתנגד, להגיד לה 'לא!' תקיף אבל לא עשיתי את זה ובמקום זה נתתי לה להוביל אותי והלכתי אחריה.

"תפשיט אותי, כמו שהפשטת אז את משי" היא נעמדה מולי ועצמה עיניים, מפקירה את עצמה בידי. לאט לאט הפשטתי אותה והיא התמסרה לי, נותנת להוריד ואפילו מעודדת אותי למזמז תוך כדי.

"תעניש אותי?" היא לחשה בקול עורג כשנשארה עירומה כביום היוולדה, אפילו את העגילים, השרשרת והשעון הורדתי לה,

"למה??",

"ככה, כי זה מה שאני צריכה עכשיו, כי זה טוב ללִיבִּידוֹ" ובפעם הראשונה מאז אותה הודעה ארורה ראיתי אותה מחייכת.

 

זכרתי את מה שמשי סיפרה לי באותו הלילה, שלפעמים מתחשק לאימא שלה שאיזה גבר יעניש אותה קצת, ואולי גם הפֶטִיש שלי התערב כי התיישבתי על המיטה, כמו אז עם משי, ו-"בואי" סימנתי לה על ברכי.

עפרה נשכבה ופישקה רגליים, בדיוק כמו שאז משי שכבה עלי. "חזק, שיכאב, בלי רחמים" היא לחשה כשהנחתי את כף ידי על ישבנה החשוף ובאופן שהיא אמרה 'בלי רחמים' ידעתי שהיא נושכת שפתיים.

הפלקתי לה, חזק ובלי רחמים, בדיוק כמו שהיא ביקשה והרגשתי איך הגוף שלה נמתח בכל מכה כזאת אבל היא לא הוציאה הגה מפיה, המשכתי, כמו אז, מכה על פלח הישבן הימני ואחריו עוד מכה לשמאלי, לא השארתי אף אחד מהם מקופח, שש מכות חזקות הפלקתי לה, הרגשתי שזה כואב לה אבל היא לא הוציאה הגה ובשביעית, אולי בגלל הריח המשכר של טיפות עסיס התאווה הנשי שנזלו על ירכיה ואולי בגלל הפֶטִיש שלי, היד שלי נחתה היישר אל בין רגליה המפושקות, פוגעת בשפתי הכוס הכל כך נפוחות מגירוי והאצבע שלי, כאילו קיבלה חיים משלה, חדרה למעמקי הכוס הרטוב והחם שלה.

"כן!" עפרה גנחה במין הנאה עילאית, "כן, תודה, תבדוק לי שמן, כן, זה בדיוק מה שהייתי צריכה עכשיו" והרגשתי איך הלב שלה הנמחץ אל ירכי פועם במהירות, "עכשיו תעשה לי מה שעשית לה!" והיא קמה ונשכבה על המיטה, שוכבת על הגב ופותחת רגליים, "בוא, בוא תכניס לי!".

עמד לי בטרוף והייתי יותר מדי מגורה בשביל להגיד לה 'לא'. איך תמר הייתה אומרת לי תמיד? 'כשהזיין עומד השכל בתחת' וזה בדיוק מה שקרה לי עכשיו. התפשטתי במהירות, כמו אז רק הורדתי רק חולצה, שלשלתי את המכנסיים והתחתונים עד הקרסוליים ונשכבתי עליה, בין רגליה המפושקות לרווחה. שכבתי עליה ומחצתי אותה תחת גופי, לא הייתי צריך להתאמץ, היא הייתה רטובה בטרוף, ובכל זאת נעצתי את עצמי לתוכה בתנועת אגן חזקה, תקעתי לה את איבר זכרותי הנוקשה היישר אל בין הרגליים, היישר אל תוך הפות החמים שקיבל אותו עם הרבה אהבה.

 

זיינתי אותה, זיון גברי שטוף זימה ותאווה. שנינו היינו צריכים את זה, לפרוק את כל הלחצים שהצטברו אצל שנינו, ושנינו גם לא היינו צריכים הרבה כדי להגיע לשיא, לצערי לא ביחד, קודם היא גמרה, גונחת בקול, ואני מייד אחריה.

שכבנו על הגב ובהינו בתקרה, עדיין מתנשפים מהזיון, "מוכרחים להמשיך לנגן" עפרה אמרה פתאום, כאילו לעצמה, "אתה יודע מי אמר את זה?" פנתה אלי,

"יש שיר כזה" נזכרתי,

"נכון, של להקת חיל האוויר, אבל במקור אמר את זה בני פלד, מפקד חיל האוויר, אחרי האבדות הכבדות שהיו במלחמת יום הכיפורים. את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק, מוכרחים להמשיך לנגן" חזרה שוב על המילים,

"נו?" עוד לא הבנתי,

"גם אנחנו צריכים להמשיך לנגן, להמשיך לחיות, לעשות את מה שעשינו קודם," הדגישה, "לפני ש…" היא עצרה ולא המשיכה, היה ברור לי למה היא מתכוונת.

 

המשכנו לשכב על הגב ושתקנו. "אני צריכה עוד סיבוב" עפרה שברה את השתיקה,

"הוא, אהה…" הסמקתי והצבעתי על הזיין המדולדל ששכב בין רגליי וישן,

"זה לא בעיה" היא ציחקקה, "תתפשט!".

התפשטתי, הורדתי את מה שלא טרחתי להוריד כשעליתי עליה, "בוא" היא משכה אותי למקלחת, נכנסה למקלחון וכיוונה את המים, "בוא" אחזה שוב בידי ומשכה אותי פנימה.

עפרה העירה לי אותו עם מקלחת, טוב מקלחת וסיבון, היא סיבנה אותי שזאת מילה מכובסת כדי להגיד מזמזה אותי, ליטפה ונגעה במקומות הנכונים ולא הפסיקה עד שנחש המכנסיים שלי הרים ראש והיה מוכן שוב להכיש.

הפעם אני זה ששכבתי על הגב והיא נירתקה אותי, השתפדה ורכבה אל עבר האורגזמות שלה (כן, אורגזמות, ברבים) ואני רק שכבתי, ידים משולבות על העורף כדי לא להפריע לה, והבטתי בה, בפנים המחייכות מהנאה, בשדיים הקופצים, בעטרות הגדולות ובפטמות הזקורות שהפכו כהות יותר ויותר בכל גמירה שלה.

"כן! זה טוב!" היא גנחה בקול מלא תשוקה אחרי הגמירה המי יודע כמה שלה, "כן, הנה, הנה!" היא נשענה בכפות ידיה על החזה שלה והגיעה לעוד שיא מפנק. "כן, הנה, הנה עוד אחד בא!" היא הודיעה בקול אחרי עוד כמה דקות של רכיבה כשהיא משפשפת את שפתי הכוס הרגישות שלה בזקפה המתוחה התקועה בה, "כן, בוא! תן לי, תן לי!!" היא צווחה כשהרגשתי שזה בא לי והרמתי את אגני ואותה היושבת עליו, "כן, בוא, תן לי! כן-ן-ן-ן!!" והיא משכה את הכן האחרון עד שרוקנתי את כל ארגז הפעולה שלי, "כן, וואו" היא התנשפה בכבדות והתגלגלה מעלי, נשכבה שוב לצידי על הגב כשהיא מתנשפת בכבדות וחייכה חיוך שרק מי שקיבלה את עונתה בגדול מחייכת.

שעה ארוכה שכבנו על הגב ושתקנו, כל אחד שקוע במחשבותיו, עד שעפרה  הסתובבה על הצד לעברי. "אני יכולה?" היא שאלה בקול מתפנק ובלי לחכות לתשובה התערסלה בזרועותיי, מחבקת אותי ונצמדת, מוחצת את שדיה הרכים אל צלעותיי ומניחה את ראשה בחיקי, מחבקת את ירכי בשתי רגליה ומתחילה להשתפשף, לאונן לי על הרגל.

לאט לאט החיכוך הפך חזק יותר, הרגשתי את הרטיבות הנמרחת על הירך וגם הנשימה שלה הפכה מתנשפת, "כן" היא מלמלה לעצמה, "כן, הנה" המשיכה באותה לחישה חרישית, כאילו חוששת שלא אתן לה לגמור, "כן, הנה, עכשיו! עכשיו!!" ולא היה ספק שהיא גומרת, "כן-ן-ן-!-!" והפעם היא גנחה בקול רם, מושכת את המילה עם הרבה הנאה, "וואו, תודה, אני כל כך צריכה את זה" היא התרוממה מעט ונישקה אותי על השפתיים רק שעכשיו לי עמד בטרוף אז דחפתי אותה מעלי והשכבתי אותה על הבטן, "קחי!" הגשתי לה כרית גדולה והיא סידרה אותה במהירות מתחת לאגן, "כן בוא" היא הזמינה אותי ואני נשכבתי עליה פישקתי את רגליה חזק ברגליי והכנסתי לה, הכנסתי והתחלתי לפמפם.

"תגיד לי גסויות" היא לחשה ושמעתי את הייחום בקולה,

"גסויות?" התפלאתי,

"כן, תגיד לי, תגיד לי שאני המזרון שלךָ!",

"את המזרון שלי" הודעתי בקול והגברתי את הקצב, סוגר את רגליה ברגליי ומרגיש את הלחץ המתגבר על הזיין הכותש בתוכה,

"עוד" עפרה גנחה בתשוקה,

"את מזרון שלי, מזרון עם חור שאני מזיין!" צווחתי בקול, מגורה בטרוף, "את הסוסה שלי!" המשכתי כשבלי לצאת מתוכה התיישבתי על שולי ישבנה, "ידיים!" טפחתי על ישבנה והיא שלחה את ידיה לאחור, "דיו!" אחזתי בשתי ידיה ומשכתי אותם לאחור, "דיו" דרבנתי אותה כשפלג גופה העליון היה באוויר ושדיה הגדולים השתוללו לכל עבר, "דיו סוסה, דיו!" צרחתי במין אקסטזה כשהרגשתי שהיא גומרת, "כן! הנה!!" תקעתי את עצמי הכי עמוק שאפשר, נפלתי עליה, מוחץ את גופה תחת גופי והשפרצתי!

"לא!" היא עצרה אותי כשניסיתי להתגלגל מעליה, "לא, תשכב עלי, ככה".

שכבתי. ידעתי שאני מכביד עליה ולמרות זאת לא זזתי, הייתה לי מין הרגשה כזאת שהיא רוצה ממני משהו, אני לא יודע להסביר איך אבל ידעתי.

"אורי" היא לחשה לי אחרי רגע ארוך של שתיקה, "אני צריכה אותך!",

"צריכה?" לא הבנתי, "מה את צריכה?",

"שנעשה את זה שוב, כמו בפעם הראשונה שלנו",

הבנתי בדיוק על מה היא מדברת ולמרות זאת התממתי, "מה נעשה שוב?" שאלתי בקול רועד,

"כמו בפגישה הראשונה שלנו, עם כל הטקס, קודם בבר, בלי הנחות, ואחר כך בחדר במלון",

שתקתי, ידעתי שאני צריך לסרב אבל זכרתי את מה שתמר אמרה לי כשהיא באה לשבעה לנחם וישבנו רק שנינו על הנדנדה בחצר ודיברנו, "אורי, עפרה צריכה אותך עכשיו, תעזור לה, אם תעזור לה תעזור גם לעצמך!". "בבקשה" עפרה לחשה, מתחננת, והיה משהו בקולה שלא איפשר לי להגיד לה "לא", "בתנאי שתרשי לי לישון אתך הלילה" מכרתי את עצמי בזול.

 

*****

 

הגענו לבר במונית, עפרה נכנסה מייד ואני חיכיתי קצת בחוץ, שלא יידעו שהגענו ביחד. כמו תמיד לקח לי כמה שניות להתרגל לאפלוליות כשנכנסתי, עפרה ישבה ליד הדלפק הארוך, באחד השולחנות ישב גברבר שהכרתי, זה שעשיתי לו פעם בית-ספר, ונראה שהוא שמח לראות אותי, בשולחן אחר ישבו שני גברים והחזיקו ידים, את האחד הכרתי, דמות ידועה מסצנת הלהט"בים והשני לא מוכר לי אבל כל תנועה שלו משדרת אני הומו.

 

השולחן הקבוע שלי היה פנוי, הלכתי והתיישבתי בו, מתרווח בכסא ומותח רגליים, מחכה שהאקשן יתחיל.

 

החיוך על פני הגברבר התרחב כשאשה הגיחה מכיוון השרותים, מעכסת ושדיה קופצים, מחזיקה את החזיה שלה ביד אחת ותחתונים תואמים בשניה ומתקדמת לעבר השולחן של הגברבר ולקח לי עוד שניה לזהות שגם אותה אני מכיר, ורד, הראשונה שתמר סידרה לי כאן.

ורד ראתה אותי והסמיקה אבל המשיכה להתקדם באותם צעדים שהקפיצו את שדיי-החופש הגדולים שלה, ציצים משוחררים מאחיזת החזיה שהורידה, "עכשיו בסדר? אפשר ללכת?" שאלה בקול קצת רועד כשהיא פורסת את החזיה והתחתונים על השולחן לפניו ומקולה היה ברור שהיא מיוחמת ובוער לה שם באין תחתונים.

"עוד לא" הגברבר חייך ודחף לעברה את התחתונים, "עכשיו תלכי לברמנית, תכניסי לה את זה לכוס הטיפים ותגידי לה בקול, שכולם ישמעו, שזה טיפ ממני על ה'אורגזמה' שעשתה לי" הוא חייך לעברי, אולי מנסה להוכיח שהוא תלמיד מצטיין.

ורד הלכה, הכניסה את התחתונים לכוס הטיפים אמרה בקול את מה שנדרשה להגיד וחזרה, "ועכשיו?" היא שאלה את הגברבר,

"עכשיו בואי" הוא קם ממקומו מחייך, "בואי נלך" הודיע בקול, "בא לי כבר לזיין אותך!" והיה משהו משפיל באיך שהוא אמר לזיין אותך.

 

עפרה לא חיכתה שהם יצאו לפני שהזמינה מהברמנית, קמה ומתחה את החצאית הקצרה שלה, פתחה עוד כפתור בחולצת המשי הלבנה, לקחה את שתי הכוסות שהברמנית הניחה לפניה והתחילה ללכת לעברי באותה הליכה שג'וליה רוברטס הלכה לעבר ריצ'רד גיר בסרט "אשה יפה" .

"אני שונאת לשתות לבד" היא נעמדה מולי עם שתי הכוסות ביד, זקופה ומבליטה את שדיה,

"גם אני" חייכתי לעברה חזרה וסימנתי על הכסא הפנוי לצידי,

"מה אתה מעדיף, 'סקס על החוף' או 'אורגזמה'?" היא התישבה מולי ושאלה ולמי שלא מבין בקוקטיילים זה אולי נשמע גס אבל אלה שמות הקוקטיילים שהיא החזיקה בידה.

"אורגזמה" חייכתי,

"מצויין" היא הגישה לי את אחת הכוסות, מתכופפת ונותנת לי להציץ לתוך העמק הקסום שבין שדיה הגדולים, "מתאים לי עכשיו 'סקס על החוף'",

הקשנו כוסות ושתינו, "עפרה" היא הציגה את עצמה כאילו מעולם לא נפגשנו,

"נעים מאד, אורי" הצגתי את עצמי, "את רוצה ממני משהו?" שיחקתי את המשחק,

"כן" היא חייכה וגמרה את המשקה שלה בלגימה אחת ארוכה, "אני מחפשת מישהו שישלוט בי ולא רק הערב, שיקרע לי ת'צורה ויראה לי מאיפה משתין הדג" היא ציחקקה, חוזרת בדיוק על אותו המשפט של פעם,

"כולל עונשים?" חייכתי אליה והמשכתי באותו טקס מוכר,

"כולל עונשים" היא חייכה, "אפילו רצוי",

"בטוחה?",

"בטוחה!",

"תוכיחי"….

**** סוף  *****   The END ******

 ***  או אולי זאת רק התחלה חדשה? 🙂  ****

********************************

למען הסר ספק :  עלילת הסיפור, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דימיוני.  כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות של אנשים אמתיים, חיים או מתים, הרי הוא מקרי בהחלט.

********************************